אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 69130/96

פסק-דין בתיק א 69130/96

תאריך פרסום : 22/11/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
69130-96
31/10/2007
בפני השופט:
דניאל פיש

- נגד -
התובע:
אגברייה ריאד דאהר
עו"ד אגברייה גסאן
הנתבע:
1. אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות בע"מ
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
3. אורטל חברה ארצית לשירותי כח אדם בע"מ

עו"ד זינגר משה
עו"ד יעיש אבישי
פסק-דין

1.         תחילתו של ההליך דנן בשנת 1994 כאשר התובע, ריאד דאהר אגברייה, הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד שתי נתבעות, אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ומנורה חברה לביטוח בע"מ בגין נזק גוף שנגרמו לו. בהמשך, הגישו הנתבעות הודעת צד שלישי כלפי אורטל חברה ארצית לשירותי כוח אדם בע"מ ומגדל חברה לביטוח בע"מ. התובע תיקן כתב תביעתו וצירף את אורטל כנתבעת שלישית. ביום 9.10.96, הגיעו הצדדים להסדר על פיו סכום הפיצוי יעמוד על 200,000 ש"ח בתוספת 11% שכ"ט עו"ד כאשר הוחלט שהמשך הדיון יתנהל בין הנתבעות וצדדי ג' בלבד כאשר נתבעות 1 ו- 2 שילמו לתובע את הסכום המוסכם בכפוף להסדר הפשרה. על פי פסק דין מיום 24.11.96 הועבר המשך הדיון בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט לבית משפט זה.

2.         לאחר ניהול הליכים מקדמיים בנושאים שונים משך מספר שנים, ההליך הועבר לטיפולי במחצית 2004.

ההליך והעובדות

3.         בסופו של דבר העידו מספר עדים בשתי ישיבות הוכחות שהתקיימו בשנת 2006. מר יאיר מוגרבי (תצהיר מיום 2.5.06) העיד כי היה מנהל מחלקת הלוגיסטיקה בחברת אביב משך כמעט 30 שנה. הוא הסכים כי בעקרון החברה חייבת היתה למנות מנהל עבודה האחראי על בטיחות באתר (עמ' 3). היה מנהל באותו מקרה בשם משה לוי שעבד אצל חברת אביב. לטענתו לא הקבלן (חברת אביב) קובע את סדרי העבודה אלא מנהל העבודה. באמצעות העד הוגש ההסכם נ/1. העד העיד כי ערך את ההסכם יחד עם מנכ"ל אורטל (עמ' 5) וחתם עליו. הוא הסכים שאורטל תפקדה כחברת כוח אדם שהיתה אמורה לספק עובדים בהתאם לדרישה (עמ' 6). הוא הסכים גם כי בהתאם להסכם נ/1 דובר ב "העסקה קלאסית של כוח אדם לעבוד באתר לפי הנחיות מנהל האתר של המזמין" (עמ' 6). הוא הסכים גם שעל פי ההסכם אספקת החומרים והכלים היתה אמורה להתבצע על ידי חברת אביב.

4.         הוא תיאר כי התאונה אירעה לתובע ביום 11.8.93 כתוצאה מהפעלה רשלנית של מסור שיזם לבד בכך שחתך קלקר במסור שהיה מיועד לחיתוך עץ (עמ' 6). התמונה של המסור הוגשה כמוצג נ/2. העד אישר שהיה מדובר במסור השייך לחב' אביב (עמ' 6). העד גם הסכים כי המגן של המסור פורק לצורך פירוק גוש הקלקר (עמ' 7). העד העיד כי לדעתו התובע/הנפגע הוריד את המגן בעצמו. לטענת העד, אורטל היוותה קבלן משנה על סמך החוזה שנערך עם קבלן משנה והעד התעקש שהחוזה מתאים לאותו סוג של קבלן, כולל חבות מעבידים. הוא טען שלחברת אביב אין נגיעה לעובד (עמ' 11).

5.         העד ליאור אזולאי, מנהל מחלקת תביעות במנורה בסניף הצפון, הביא עמו פוליסה של חבות מעבידים לתקופה שבין 1.3.92 ל-31.12.93 על שם חברת אביב. העד לא יכל לענות על השאלה מדוע אין את הפוליסה הרלוונטית להליך דנן (עמ' 18).

6.         אחריו העיד העד חזי רפאלי שניהל את המחלקה של "העובדים הזרים ושל הערבים" במחלקת בניין בחברת אורטל. הוא תיאר את התפקיד של חברת אורטל באופן הבא: " התפקיד העיקרי שלנו [חברת אורטל] היה לגייס את העובדים ולהביא אותם לפתח אתר העבודה ולתת אותם למנהלי העבודה. ולהיות אחראים על כל הנושא, למעשה לדאוג שמגיעים לעבודה... לתת להם משכורות." הוא העיד כי חברת אורטל לא סיפקה את הציוד לעבודה ולא פיקחה על העבודה באתר וכי תפקידים אלו בוצעו על ידי חברת אביב. כמו כן, העד העיד שלא היה זה מתפקידו לפקח על הבטיחות באתרי הבניה והוסיף כי לא נתנו לו או לעובדי השטח של חברת אורטל להיכנס לשטח של אתרי העבודה (עמ' 19). כמו כן, טען העד שפרט להבאת העובדים אל האתר לא היתה לחברת אורטל שום מעורבות בשיבוצם לעבודה בתוכו (עמ' 22).

עמדות הצדדים בסיכומיהם

7.         לא היתה מחלוקת שהשליטה על עבודתו של התובע באתר היתה בידי חברת אביב. אורטל שכרה את התובע לעבודה וסיכמה איתו את שכרו ושלמה לו את שכרו. היא שלחה אותו לעבוד אצל חברת אביב והסיעה אותו לאתר העבודה ובחזרה לביתו.

8.         הנתבעות 1 ו-2 הסתמכו על שורת פסקי דין על פיהם גם כאשר השליטה המלאה על מקום עבודה של נפגע נמצא בפועל בידי אחרים, המעביד הרשמי חייב לנהל ולארגן את עסקו באופן שעובדיו לא ייחשפו לסיכונים ולשם כך עליו לדאוג למקום עבודה בטוח (ע"א 686/77 ל"ד (4) 365; ת"א (ת"א) 439/96 יאנוש נ' ג'וב קלאב בע"מ (צורף לסיכומים) והאפשרות שיוכרו לעובד שני מעבידים על אף שרק אחד מהם שולט באתר (ע"א 477/85 שקבע שעל מעביד כללי מוטלת חובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדיו; ת"א (נ"צ) 1193/89 פסים נ' אופירם ואח' תק-מח 96' (3) 783).

9.         נטען כי במקרה דנן התעלמה אורטל לחלוטין מחובותיה הכלליות וניתקה את עצמה מהעובד לגמרי שלא כדין. נטען כי אין מקום לקבל את טענתו של העד רפאלי, כאילו חל איסור על עובדי אורטל להכנס לאתרי הבניה.

10.        ביחס לחברת מגדל נטען שלא הועלתה שום טענה נגד תכולת הפוליסה פרט להחרגת חבות חוזית. עיון במסמכי הפוליסה מעלה כי יש הודאה מפורשת בתוקפה (נ/15 בראש שני דפי תשובה ו-נ/12). נטען כי הפוליסה של מנורה לא חלה במקרה זה (נ/6) מפני שהתובע לא היה עובד של אביב אלא עובד של אורטל. נטען כי בהתאם לפוליסת נ/6, חבותה של חברת אביב כלפי התובע אינה מכוסה בפוליסה.

11.        כמו כן, נטען כי קיימת חבות חוזית של אורטל כלפי אביב כאשר אורטל התחייבה כלפי אביב בהסכם שנחתם ביניהם לאספקת העובדים לשפות את אביב בגין כל תביעה של עובד כלשהו של אורטל שנשלח על ידה לעבודה אצל חברת אביב (סעיף 2.2 להסכם נ/1). לאור כך, נטען כי בכל מקרה שיוטל חלק כלשהו של אחריות לתלונה של התובע על אביב אין מקום לחייב את אורטל לשפות את אביב ולהחזיר לה כל סכום שאביב תחוייב בו כלפי התובע. נטען שאין לקבל את פרשנות הצדדים השלישיים שיש דרישה שהחבות האמורה תוגבל למקרים של רשלנות של אורטל ולא כאשר התביעה תוגש בגין רשלנות של אביב וכי אין כל יסוד לסייג זה (ע"א 971/90 חרושת ברזל בע"מ נ' סמרי ואח', פד"י מו'   (4) 421). עוד נטען כי אין תכולה לביטוי קבלן משנה ונטען גם כי אין מקום לקבל את הטענה כי אורטל היתה קבלן משנה.

12.        הצדדים השלישיים, אורטל ומגדל, טענו כי חבותה של חברת אביב נבעה בראש ובראשונה מהפרת הוראה חקוקה שהיתה מוטלת עליה. היות וזה המצב, הזכויות להשתתפות ממזיק אחר מצומצמות. נטען בנוסף כי במקרה הפרת חבות החוקית חבותה הנזיקית של אביב מכרעת היות והעובדים באתר ביצעו את עבודתם לפי הנחיות מנהל העבודה מטעם חברת אביב. נטען כי תפקידה היחיד של אורטל היה לספק עובדים וכי לא היתה לה יכולת לפקח על הנעשה באתר. נטען כי בהתאם לסעיף 1 לפקודת הנזיקין מדובר במצב של שליטה גמורה בדרך שבה אדם אחר מבצע עבודה ועל כן ממלאת אביב את ההגדרה הבלעדית של מעביד על פי אותו הסעיף. על כן, כי אורטל היוותה מעבידה באופן פורמלי בלבד וכתוצאה אביב בלבד אחראית בנזיקין כלפי התובע.

13.        באשר לחלוקת האחריות בפן המשפטי בין חברת כוח אדם לבין מעביד בפועל, נטען כי קיימת קשת אחריות הנעה בהתאם לנסיבות במקרים השונים וכי במקרים רבים קבע בית המשפט כי לא מוטלת כל חבות על קבלן כוח אדם (ת"א (חי') 551/90; ת"א (חי') 16840/94). נטען כי אין מקום להטלת חבות חלקית על חברת כוח אדם כאשר לא היתה לה מעורבות כלשהי בעבודה.

14.        באשר לשאלה על קיום חבות ביטוחית של מנורה לחבות אורטל, נטען כי ככל שהחבות בנזיקין מכוסה הנזק על ידי הפוליסה של מגדל. אולם, נטען כי קיימת שאלה אם קיימת חבות ביטוחית לחבותה של אורטל והיות ואורטל היתה קבלן משנה של אביב לאספקת כוח אדם, היא מכוסה במסגרת הפוליסה נ/6 בין אביב למנורה.

15.        נטען בנוסף כי חבות חוזית אינה מכוסה בפוליסת האחריות של מגדל כלפי אורטל. נטען כי אורטל לא הביאה ראיה כלשהי לכך שהוסכם בינה לבין מגדל כי מגדל תכסה גם את ההתחייבויות החוזיות של אורטל.

16.        בנוסף, נטען כי במסגרת הסדר הפשרה שנחתם עוד בשנת 1994 הסכימו הצדדים כי לעניין המשך ההליכים כל צד יישא בהוצאותיו למעט יתרת האגרה שתשולם על פי תעריף החל בבית משפט השלום.

17.        בהמשך הוספה התייחסות על ידי בא  כוח הנתבעות 1 ו-2 לאחריות הנזיקית של אורטל. נטען כי הצדדים השלישיים התעלמו מפסיקה הקובעת שכאשר מעביד שולח  את עובדו לעבוד תחת שליטת אחר אז השולח יהיה המעביד הכללי והאדם האחר יהיה המעביד המיוחד ובנסיבות אלו דינה של חברת כוח אדם כדין מעביד כללי. נטען כי יש ליתן משקל לכך שאורטל עצמה את עיניה מחובותיה כמעביד כללי ולא התייחסה לעבודה באתר ולנושא הבטיחות בכלל ובנוסף כי הצדדים השלישיים התעלמו מהגדרת מעביד בסעיף 2 לפקודת הנזיקין הקובעת כי "מי שהוא בשירות ... או של אדם אחר לא יראוהו כמעביד או כעובד של זולתו באותו שירות". נטען כי אביב גידרה את המסור ולא היתה הפרת חובה חקוקה. כמו כן, נטען שאין לראות את אורטל כקבלן משנה על פי הפוליסה רק עקב כך שאביב כינתה אותה קבלן משנה.

18.        ביחס לחבות השיפוי החוזית של אורטל כלפי אביב נטען כי אין יסוד לטענת אורטל שתניית השיפוי חלה רק במקום שזכאי לשיפוי לא התרשל ולא חלה אם אביב התרשלה (אוזכר ע"א 3192/93 הקובע שתניית שיפוי חוזית חלה בכל מקרה גם על רשלנותו של הזכאי לשיפוי גם אם לא נכתב במפורש).

19.        המחלוקת העיקרית הינה ביחס לחלוקת האחריות בגין הפגיעה בעובד הנפגע בין שני הגורמים החברה הקבלנית וחברת כוח אדם וחברות הביטוח שביטחו אותם. באשר לסעיף השיפוי החוזי יש לדעתי לפרשו בצמצום כך שלא יחול בנסיבות ההליך דנן (ראו: ע"א 2898/04 אריה שירותי כוח אדם בע"מ ואח' נ' צמנטכל הנדסה וייזום הצפון בע"מ ואח' (נבו)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ