אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 68550/04

פסק-דין בתיק א 68550/04

תאריך פרסום : 21/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
68550-04
21/09/2006
בפני השופט:
ירון בשן

- נגד -
התובע:
חנגל לימור
הנתבע:
1. ברגר שמואל
2. גלית מארי ברגר
3. מנורה חברה לבטוח בע"מ

פסק-דין

בראשית הדברים, אציין שעקב תקלה  התפרסמה אתמול באינטרנט טיוטה חלקית ובטרם הגהה של פסק-דין זה  ומן הראוי להתעלם ממנה.

זוהי תביעה בגין נזק שנגרם למכונית בתאונת דרכים בצומת מסובים. אין חולק על כך שמכונית הרובר של הנתבעים חדרה לצומת באור אדום, חסמה את דרכה של מכונית התובעת שהגיעה מימינה באור ירוק במגמת פניה שמאלה והמכוניות התנגשו. הנתבעים טוענים לאשם תורם גדול במיוחד של עד התביעה.  הם מסתמכים על עובדות אלה: לטענת הנתבע 1 בתצהירו, החל רכבו לקרטע והוא נכנס לצומת לאט מאוד. תנאי הראות בצומת איפשרו לנהג רכב התובעת לראות את הסכנה. הוא כלל לא הבחין במכונית שהתקרבה לצומת ובהתנהגותו "נטל בכח" את זכות הקדימה. עד התביעה, מר חנגל, העיד שבהתקרבו לצומת לא הבחין במכונית הרובר המתקרבת אליו ושהוא מעריך את נסיעתה כמהירה מאוד. בתצהיר גם ציין, שאפילו הבחין בה, אין לשער שהיה מייחס לנהגה כוונה להכנס לצומת באור אדום.

סמוך לתאונה נסעה הרובר מתחת לגשר ממזרח למערב. כפי שניתן להתרשם מהתמונות שהוגשו, חלק ניכר מתנועה זו סמוי מעיני מי שנוסע בכיוון נסיעת רכב התובעת (מצפון לדרום).  הטענה שהיתה לנהג מכונית התובעת "ראות מצויינת" לא מביאה בחשבון את העובדה שמה שבצבץ לנגד עיניו היו לכל היותר צללים מרצדים בין עמודי הגשר. נהג הרובר, מר ברגר, הצהיר שנסע במהירות 25-30 קמ"ש כי מכוניתו קרטעה. עד התביעה, מר חנגל, הסיק שהיא דווקא נסעה מהר, אף שלא ראה אותה לפני התאונה. אכן, נראה מדברי מר  ברגר שהוא כלל לא היה מודע לקיומו של רמזור בדרכו - ומדוע יסע לאט? הסברו הוא, שמכוניתו "קרטעה",  ובמקום שבו היה (מתחת לגשר) אין שוליים לעצור בהן. בדברים אלה יכול להיות טמון גם הסבר להאצה, כדי להסתלק מהמקום "כל עוד המכונית נוסעת".

הנתבעים מסתמכים על הלכות רבות שבהן נאמר כי זכות קדימה (ובכלל זה "אור ירוק") אין ליטול "בכח". גם נהג הנכנס לצומת באור ירוק לא משוחרר מהחובה לעשות כן תוך עירנות לאפשרות שסכנה אורבת לו ממכוניות שעדיין לא פינו את הצומת, או מתקרבות אליו. דומה שהנתבעת מושכת חובות זהירות אלה אל מעבר לסביר ולמקובל. נסיעה סבירה בכביש בינעירוני לא מחייבת נהג הנכנס לצומת באור ירוק לעשות זאת במהירות מזערית שתאפשר לו לבלום בלימה מיידית, אם לפתע תגיח מכונית ותחצה את דרכו באור אדום. לא כך נוהגים ולא כך  צריך  לנהוג.  עם זאת, מן הראוי לצפות שנהג הנכנס לצומת יטרח להביט לצדדים ולא יסתפק בנסיעה קדימה באור הירוק. הנסיעה היתה בשעת חשיכה. לכאורה אמורים היו אורות הרובר (ואין טענה שהם לא דלקו) למשוך את תשומת ליבו של מר חנגל, שהיה בתהליך פניה שמאלה וסביר היה לצפות שיביט שמאלה (לכיוון שממנו הגיעה הרובר). העובדה שהוא בכלל לא ראה את הרובר לפני התאונה מצביעה כנראה על חוסר עירנות מצידו, או על כך שבכלל לא התבונן שמאלה. העובדה שבתצהירו הוא מוצא לנכון להתפלמס עם המשמעות שעשוי היה לייחס למכונית המתקרבת, רק מדגישה זאת. בנסיבות אלה אני מיחס לעד התביעה, מר  חנגל, תרומת אשם של 20%.

מה היה נזקה של התובעת?

מר חנגל העיד שבחל במכונית מיד אחרי התאונה ולפני שקיבל חוות-דעת מיהר ומכר אותה תמורת 77,000ש"ח במזומן. התובעת הסתפקה בדרישת הנזקים כפי שאמד אותם השמאי דנינו, שבדק את המכונית אחרי מכירתה ותיקונה: נזק בסך 93,380 ש"ח וירידת ערך בסך 9405ש"ח. הוגשו שתי חוות-דעת מטעם הנתבעים. שתיהן אימצו את אומדן ירידת הערך ע"י מר דנינו, אך אמדו את תיקון הנזקים בסכומים קטנים בהרבה: מר  בלכר ב- 50,489ש"ח ומר קוסובסקי ב- 41,251ש"ח (הסכומים לפני מע"מ). ההפרשים הם תוצאה של הערכות סותרות באשר ליכולת להשתמש בחלפים משומשים. כל השמאים מסכימים שערך המכונית לפני התאונה היה כ -  209,000 ש"ח.

ההזקקות לחלפים משומשים

חלק ניכר בסיכומי הצדדים מוקדש לשאלה האם בכלל ראוי היה לתקן את המכונית בחלפים משומשים.  כשאלה עקרונית, לא היה לשאלה זו מקום כלל: כל השמאים - גם מר  דנינו - סברו שניתן היה להשתמש בחלפים משומשים לתיקון המכונית. נראה שהתובעת מנועה מלהתכחש לעקרון זה שהנחה  גם את המומחה מטעמה. אי ההסכמה בין השמאים נגעה רק להיקף השימוש בחלפים משומשים.

מכיוון שהצדדים הרבו לדון בעניין זה בסיכומיהם  אעיר את ההערות הבאות: הכלל הוא שנזק יש לתקן באופן שמחזיר את המצב לקדמותו. חלקי מכונית עוברים תהליך בלאי טבעי. אם הרכב אינו "חדש" תיקונו בחלפים "חדשים" משפר אותו לעומת מצבו שלפני הפגיעה ולכך אין הצדקה בדיני הנזיקין. תיקונו בחלפים שגילם כגיל הרכב - זוהי השבה לקדמות.  מדובר בג'יפ פ'ג'רו ממודל 2001. הבעלות המקורית ברכב היא מיום 19.6.01. ביום התאונה, 20.8.03, כבר היה הרכב על הכביש מעט יותר משנתיים. השמאי קוסובסקי אישר שלפי כללי השמאות המקובלים מתקנים רכב כזה בחלפים משומשים אם הדבר בטיחותי ואפשרי. עדותו מתיישבת עם הפרקטיקה המוכרת לי ואין בפני עדות הסותרת אותה.

העקרונות והכללים המחייבים שמאים ניתנים להוכחה רק בעדות מומחה. הכלל הרלוונטי לא הוזכר בחוות-הדעת ולא נדון בחקירות הנגדיות של שמאים אחרים. הניסיון לערער את עדות קוסובסקי ע"י הצגת "חוזר 20" (המתיימר להנחות מתי יש לתקן רכב בחלפים משומשים) כמו ניסיון הנתבעים לתמוך בדעתו כשצרפו לסיכומיהם מסמכים שכלל לא הוגשו לבית המשפט - הם ניסיונות נפל. על פניו "חוזר 20" הוא רק מסמך אחד במכלול. אין ראיה שהוא מהווה הנחיה בלעדית וממצה. להפך: ברור שהוא בא להוסיף ולשנות מסמכים דומים שקדמו לו וסביר שהוצאו מסמכים אחרים אחריו. הצגתו במנותק מהקשרו אינה תחליף להוכחת דבר שהוא בלב ליבה של מומחיות השמאי. מן הראוי להדגיש: אין בידי התובעת עדות מומחה הסותרת את עדותו של קוסובסקי, או טוענת לקיום כלל פוזיטיבי שונה מהכלל שעליו העיד.

שאלה מעשית שעמדה במחלוקת היא, האם תיקון בחלפים משומשים היה בכלל אפשרי במועד התאונה, דהיינו, האם חלפים כאלה היו זמינים? מר קוסובסקי העיד שהוא בדק אם החלפים היו זמינים בעת בדיקתו (המאוחרת מאוד)  ולא בירר בדיעבד, אם בעת שנפגע הרכב היו החלפים המשומשים זמינים. הוא העיד, שלעתים חלפים כאלה זמינים ולעתים אינם זמינים ויתכנו "חלונות" של שבועיים- שלושה, שבמהלכם לא  ניתן לאתר  חליפים משומשים. השמאי בלכר העיד על זמינותם של חלפים משומשים במועד שהכין חוות-דעת מטעמו - ולא במועד שבו היה צורך לתקן את הרכב בפועל. השאלות בדבר היכולת לתקן את הנזק באמצעות חלפים משומשים הופנו לעדי ההגנה - והם נאלצו להסביר מדוע לא בדקו אם חלפים אלה היו זמינים בסמוך למועד התאונה. דומה ששאלה זו מן הראוי היה להציג דווקא לעדי התביעה.

זה הזמן להזכיר כיצד ראוי היה לטפל במכונית בעקבות התאונה לעומת מה שנעשה בפועל. אילו טופל הענין כראוי היתה המכונית מגיעה לבדיקת שמאי לפני שנמכרה. השמאי היה מעריך את הנזקים ובודק אם ניתן להשיג חלפים משומשים מקוריים. אם היה השמאי מאשר החלפה של חלקם חדשים במקום חלפים משומשים שלא היו ניתנים להשגה הוא היה  מציין זאת במפורש בחוות-דעתו. כך נעשה באינספור חוות-דעת שזכיתי לראות (את שהחסיר השמאי ניסה עד התביעה להשלים בתצהירו בעדות שמיעה נרחבת ופסולה בתכלית). אילו נעשה כך, לא היה מתעורר הצורך לברר בדיעבד אם בתאריך כלשהו שבעבר היו חלפים זמינים - בירור שיש לי ספק לגבי מהימנותו, או היכולת לעשותו.

לא כך פעל עד התביעה - וקשה שלא לומר שמה שבחר לעשות בפועל נראה מוזר מאוד. אף שלמכונית היה ביטוח מקיף הוא לא הופעל. עד התביעה עצמו הגדיר זאת כ"שטות". לדבריו, נמכרה המכונית לאדם שאותר בעזרת בעל המוסך שאליו הובאה. עד התביעה לא ניהל משא ומתן אלא מכר את המכונית "כי המחיר נראה לו בסדר". גם זה נשמע מוזר: לשיטתו באותו זמן עוד לא היתה בידו חוות-דעת על הנזק. אם אכן כך, כיצד החליט  שמחיר כלשהו הוא "בסדר"?

התמיהות לא מסתיימות בענין זה: העיד עד התביעה: "כאשר מכרתי את הרכב היתה לי חוות-דעת". חוות-דעתו של השמאי דנינו נושאת תאריך מאוחר למכירה. הסתירה משכה את תשומת ליבי מיד כשנאמרו הדברים ולכן וידאתי שהרישום בפרוטוקול מילולי. בעקבות הדיון הגיעה בקשה לתיקון הפרוטוקול ע"י הוספת המילה "לא" שתהפוך את משמעות הדברים כאילו במועד המכירה עדיין לא היתה לעד התביעה חוות-דעת. דחיתי את הבקשה, שכן לא  תיקון טעות בפרוטוקול התבקש אלא תיקון תוכן העדות. שניות לפני שאמר העד את הדברים, הוא אמר במפורש, שלפני המכירה בדק שמאי את המכונית. האם היה זה השמאי דנינו? באופן החורג מהמקובל, לא ציין מר דנינו בחוות-דעתו מתי בדק את המכונית. כשנשאל על-כך, אחרי שנים, כמובן שלא זכר. אם אמנם התכוון עד התביעה שמר דנינו בדק את המכונית לפני המכירה - ועל סמך הערכתו הראשונית נמכרה המכונית - היה עד התביעה אמור לדעת שמחיר של 77,000ש"ח בלבד נמוך בהרבה ממחיר סביר. אם היה מוכן להסתפק, כטענתו במחיר זה, מסתבר  שהיתה בפניו הערכה אחרת של שמאי אחר - או הערכה אחרת של אותו שמאי...

אכן, קשה להאמין שזוג שכירים שאינם אנשים עשירים ימכרו מכונית פגועה בעשרות אחוזים מתחת לשוויה כמכונית פגועה בלי לברר היטב עד כמה נפגעה המכונית בתאונה. על סמך מה הניחו שלמכונית נגרם נזק המצדיק את מכירתה כל-כך בזול? קשה להאמין שהחלטה כזו התקבלה סתם כך, ללא כל אומדן של הנזק. סביר  הרבה יותר, שהיתה בפניהם באותו זמן חוות-דעת והיה בה משהו שבגללו העדיפו להסתירה מבית המשפט. מסתבר שבאותה חוות-דעת נאמדו נזקים "נמוכים מדי" על סמך האפשרות לתקן את הרכב בחלפים משומשים - וחוות-דעת זו לא  היטיבה לשרת את התובעת בתביעה זו ולכן הוסתרה.

למרות שהנזק הממשי שנגרם לתובעת, לשיטתה, גדול בהרבה, הותאם סכום התביעה לנזקים שאמד השמאי. הדבר הוסבר בכך, שקשה יהיה להגן בבית המשפט על מכירה במחיר הפסד כזה. אחת התוצאות של צמצום התביעה בדרך זו, היתה, שנמנע הצורך להעמיד על דוכן  עדים את הקונה ולהוכיח שהסכום ששולם בפועל הינו באמת רק 77,000 ש"ח, כך שהקונה עשה עסקה מצויינת ורכש מכונית ברווח של עשרות אלפי שקלים. בהתחשב בכך שהוא גם הסתפק בתיקון חלקים שהשמאי דנינו סבר שהיו טעונים החלפה ממש - הרווח בפועל היה גדול עוד יותר.

אם זו אמת, המכירה במחיר שכזה היתה שטות גמורה - לפי אומדנם של השמאים קוסובסקי ובלכר למשל, המכונית נמכרה בערך במחצית ערכה! עד התביעה עצמו תיאר את אי-הפעלת הביטוח כ"שטות". מפתה לתאר באותו אופן גם ההסברים הסותרים שנתן לכך שלא הפעיל את הביטוח של רכבו  - הן מפני שציפה לפיצוי מהיר והן מפני שידע שהפיצוי יתעכב זמן רב.

הרושם שנותר בי לאור מכלול הנתונים הללו אינו מחמיא לעד התביעה. את שרשרת האירועים שהציג - אירועים שאת חלקם הוא מתקשה להסביר או שהוא מסביר בדרך שאינה מעוררת אמון - ניתן להחליף בשרשרת אחרת, הגיונית ממנה:   כשנפגעה המכונית עד התביעה לא רצה בה עוד. כשהתברר לו שניתן לתקנה  ושלמרות הנזק הניכר היא לא תושבת, הוא מכר אותה. באותו שלב הוא כבר ידע מה שוויו האמיתי של הנזק. המחיר שקיבל בתמורה למכונית שיקף כנראה את הנזק האמיתי שלה אך סביר שחלקו התקבל בתשלום "שחור" דהיינו, רק מקצת התמורה באה לידי ביטוי בזיכרון הדברים,  ולכן גם היה התשלום במזומן. יתכן שלקונה היה נח להציג עצמו כרוכש מכונית בסכום כזה בלבד- ואילו לתובעת ולבעלה היה נח ללא ספק להציג חזות של נזק גדול בתאונה. משמעות הדברים קשה לתובעת: איני מוכן לקבל כמהימנים את הנתונים הבסיסיים שביסוד התביעה. איני מאמין שהמכונית נמכרה במחיר של 77,000ש"ח ואיני מאמין שחוו"ד השמאי דנינו משקפת - ולו בקירוב - את הנזק הממשי שנגרם למכונית בתאונה ואשר התובעת ידעה אותו בעת המכירה.

מן הראוי לציין בהקשר זה, שהתובעת לא העבירה מעולם לנתבעים את צילומי הנזק הצבעוניים של השמאי דנינו, דבר שהכביד על בירור הנזק האמיתי בתאונה. העיד השמאי קוסובסקי שהמבטחת של רכב התובעת ביקשה לבדוק אותו מיד אחרי  התאונה אך הדבר לא ניתן לה. אל מול הערמת המכשולים בפני הנתבעות בדרכן לברר את הנזק, זכתה התובעת לסיוע לא צפוי מצידו של אדם זר לה לגמרי - רוכש הרכב. זה הסכים להעמיד את המכונית לבדיקת השמאים, לפחות פעמיים  - במועד לא ידוע ע"י מר דנינו  ולפחות פעם נוספת ע"י ה"ה בלכר וקוסובסקי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ