אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 6830/03

פסק-דין בתיק א 6830/03

תאריך פרסום : 30/09/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
6830-03
08/07/2008
בפני השופט:
גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
חברת לילו וטורי בע"מ
עו"ד בוקובזה מיכל ואח'
הנתבע:
כאמל גואדה
עו"ד אלסאנע מוראד ואח'
פסק-דין

מהות התביעה וטענות הצדדים

1.א.      לפנינו תביעה לתשלום יתרת חובו של כאמל גואדה (להלן: " כאמל" או " הנתבע") בגין הזמנותיו הנטענות של חומרי בניה, אשר סופקו לו, בשנת 1998. זאת על בסיס החשבוניות, תעודות המשלוח ובעיקר כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, המתייחסת לחשבונו של הנתבע אצלה. אמנם, בין הראיות, שהוגשו, היו כרטסת הנהלת החשבונות לשנים 1995 ו-1997, דבר שהביא להעלאת טענת ההתיישנות (לראשונה) בסעיף 11 לסיכומי הנתבע. ואולם, סברוני, כי בטענתו זו לא דק הנתבע פורתא. אמנם, נטען והובאו ראיות להוכחת היות הנתבע אחד מהלקוחות של התובעת בשנים 1995 ו-1997. גם הובאו ראיות להוכחת הותרת חוב בגין השנים הנ"ל. ואולם, הוגשה גם כרטסת הנהלת החשבונות, נפסח ד' לתצהירו של מר נסים וטורי (להלן: " נסים" או " מנהל התובעת"), התואמת את עדותו (בעמ' 6 שורות 19-20 לפרטיכל), לפיה ביום 23/02/98 עבר חשבונו של הנתבע אצל התובעת מיתרת חוב ליתרת זכות. כעולה מסעיף 2 לכתב התביעה, התביעה הנידונה היא על יתרת החוב, אשר נוצר מאז שנת 1998. ללמדך, כי התביעה הנידונה, שהוגשה בשנת 2003, לא התיישנה ולו בחלקה.

1.ב.      טען הנתבע לשיהוי בהגשת התביעה בחלוף שנים כה רבות, דבר, אשר גרם לו, לטענתו, נזק ראייתי. מה הראיות, אשר נשמטו ממשמורתו של הנתבע במרוצת השנים? סתם הנתבע ולא פרש. מכאן, שלא הונח היסוד העובדתי לטענת השיהוי. הרי, כדברי המלומד גורן, " טענת שיהוי היא מסוג הטענות המחייבות פירוט" [א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) 64].

1.ג.       טענות הגנתו העיקריות של הנתבע הן, כי בשנת 1998, כשנצבר החוב, הוא עבד כפועל הבנין של אדם בשם יצחק אורן. לטענת הנתבע, הוא היה מתלווה למר אורן בשעת רכישת חומרי הבניה אצל התובעת. הא ותו לא. לדידי הנתבע, מר אורן היה המזמין של חומרי הבניה. עוד טען הנתבע, כי לא בכדי הוא מעולם לא היה לקוחה של התובעת, שהרי בשנים הרלוונטיות עוד היה הנתבע תושב הרשות הפלסטינית. בתור שכזה, בכל מקרה לא הסכימה התובעת, שיטול סחורה, אשר לא שולם מחירה במלואו. במצב זה, לפי טענתו של כאמל, מר אוחיון שילם עבור כל הסחורה, שנרכשה מן התובעת, עוד בטרם סופקה.

            ראוי להדגיש אילו טענות לא טען הנתבע. לא טען הנתבע, שהוא פעל כשלוחו של מר אורן. לא טען הנתבע מפורשות, שסכום התביעה שגוי. לא טען הנתבע, שהיקף הספקת חומרי הבניה הנטענת אינו תואם את היקף הבניה, שהוא ביצע עבור מר אורן. כל אשר טען התובע מפורשות לגבי החוב הנטען הוא, שהחוב אינו שלו, אלא של מר אורן, ושבכל מקרה החוב נפרע. אמנם, טען הנתבע (בסעיף 5 לסיכומיו), שהמסמכים, שהוצגו לבית המשפט, "מזויפים". זאת, כי חתימתו אינה מצויה בעותק הצילומי של תעודות המשלוח, שהוצגו  (כפי שאין מופיעה חתימת מקבל כלשהו על גבי העותקים המצולמים הנ"ל - ג'ט"ל). ואולם, טענה זו נטענה בעלמא ללא הנחת היסוד העובדתי, הדרוש כדי להוכיח, שהתובעת הגישה  תעודות משלוח, שאינן קשורות להספקה הנידונה. ודוק: כאשר מבקשים לשכנע את בית המשפט, היושב על המדוכה במשפט אזרחי, כי בעל דין ביצע מעשה, שהוא בגדר עבירה (כאן, טענת נסיונה של התובעת לקבל דבר במרמה תוך ההסתמכות על מסמכים, שאינם קשורים להספקת חומרי הבניה לנתבע) כמות ההוכחות הנדרשת, כדי לשכנע את בית המשפט לפי מאזן ההסתברות, מגוברת [ע"א 475/81 זיקרי נ'  כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מ (1) 589, 604-606].

            דיון והכרעה

2.א.      תביעה זו תוכרע על פי התרשמותנו משלושת העדים, אשר שמענו: מר נסים וטורי מטעם התובעת, מר כאמל גואדה, הנתבע, ומר יצחק אורן מטעם הנתבע. לפי התרשמותנו, אף בעל הדין לא היה ראוי למלוא האמון, אך התובע הוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברות.

2.ב.      נסים העיד (בשנת 2007), שהוא מכיר את הנתבע מזה למעלה מעשרים שנה (עמ' 3 שורות 9-10 לפרטיכל). משמע, שהוא הכיר את הנתבע עוד לפני, שהחלה התובעת למסור לו סחורה בשנת 1995. הוא אפיין את הנתבע כאדם טוב, שעמו פיתח יחסי חברות. לפי נסים, כאמל הוא אדם טוב, אשר היה מביא לתובעת לקוחות (עמ' 3 שורות 11-13 לפרטיכל). גם עתה, כשלגרסת התובעת, הנתבע חייב לתובעת כ-13,000 ש"ח מזה שנים לא מעטות, הבטיח לשלם ולא קיים (עמ' 6 שורות 2-3 לפרטיכל) העיד נסים, שהנתבע אינו נוכל (עמ' 6 שורות 21-22 לפרטיכל).

            בחקירתו הנגדית נשאל נסים על עצם פתיחת חשבון הנתבע אצל התובעת כלקוח. לפי נסים, אדם מתקבל בעסקו כלקוח חדש בתנאיי כיסוי מסוימים, בדרך כלל, תוך השארת שיק בטחון (עמ' 3 שורות 16-19 לפרטיכל). ברם, לפי נסים, לנתבע לא היה חשבון בנק, ולכן, הוא לא נדרש להשאיר שיק בטחון בשעת פתיחת חשבונו אצל התובעת.

            נסים נחקר על אודות המשך העסקים עם הנתבע. הוא נשאל כיצד בשנת 1998 הסכימה התובעת לסחור עם הנתבע, כשכבר בשנים 1995- ו-1997 כאמל קנה חומרי בניה מן התובעת והותיר אחריו חוב. נסים הסביר, כשהנתבע היה תושב השטחים, וכי השניים פיתחו היכרות עמוקה. ברוב השנים, לפי נסים, הנתבע "לא פישל" (כלשונו) (עמ' 4 שורה 3 לפרטיכל). העיד נסים, כי גם בשנת 1998, כשהנתבע קיבל עבודה חדשה הוא בא אליו (אל נסים) והפקיד 11,000 ש"ח. זאת, כשחובו היה 4,200 ש"ח ונותר 7,000 ש"ח בזכות (עמ' 6 שורות 19-20 לפרטיכל). את תאורו זה השלים נסים במילים "זה מספיק בשבילי", כדי להסביר, מדוע בשנת 1998 שוב מכרה התובעת לנתבע סחורה על אף חובו מן השנים 1995 ו-1997. עוד נשאל נסים, הכיצד הוא קושר את הנתבע לחוב הנתבע, כאשר הנתבע אינו חתום על אף מסמך, שקשור לחוב. השיב נסים, שהוא קושר את הנתבע לחוב (נשוא כרטסת הנהלת החשבונות - ג'ט"ל) באמצעות התשלומים שלו. במילותיו של נסים: "אדם שלא קשור לחוב הזה, מה פתאום שהוא משלם לי כסף?"

            לסיכום עדותו של נסים, את סכומי החוב הוא פרט בתצהירו בעדות ראשית ועליהם הוא לא נחקר. בחקירתו הנגדית התברר, שעל אף, שהנתבעת אינה נוהגת לקבל לקוח חדש ללא שיק בטחון, במקרה זה, לכאורה, גברו יחסי החברות על פני שיקולים עסקיים יבשים. כך נתקבל הנתבע כלקוחה של התובעת אחרי שכבר הכירו נסים וכאמל שנים רבות (7 שנים, לפי עדותו של נסים - ראה: עמ' 6 שורות 12-14 לפרטיכל). דומה, שגם בהמשך לא שלטו השיקולים העסקיים היבשים בכיפה. הרי, לפי כרטסת הנהלת החשבונות, נספחים ב' ו-ד' לתצהירו של נסים בעדות ראשית, בשנת 1997 נותר הנתבע חייב לתובעת 4,242 ש"ח, אך בפברואר 1998 הפקיד הנתבע שיק בסך 11,000 ש"ח ועבר חשבונו ליתרת זכות בסך 6,758 ש"ח. עד חודש יוני 1998 הוסיף הנתבע לקנות חומרי בניה בסך 23,620 ש"ח עד אשר (לאחר הפקדת שיק נסוף בסף 4,022 ש"ח) נוצר החוב בסך 12,840 ש"ח. עינינו הרואות, שלשיטתו של נסים עצמו, פעם הפקיד הנתבע יותר מדי כסף לעומת חובו בחשבון ולאחר מכן, על סמך הבטחותיו של כאמל המתינה התובעת לאורך שנים בטרם החליטה לתבוע את החוב, שנוצר בחשבון (עמ' 6 שורות 2-3 לפרטיכל). עדותו זו של נסים מובנת אך על רקע יחסי החברות, שפיתח עם הנתבע.

2.ג.       אשר לעדותו של כאמל, בניגוד לאפיונו בסיכומיו כ"פועל הבנין" של מר יצחק אורן (סעיף ב.1. לסיכומי הנתבע), העיד כאמל, שהוא עבד כשיפוצניק במשך שלוש שנים (עמ' 7 שורות 9-10 לפרטיכל). מעדותו של יצחק אורן אנו למדים, שבשנת 1998 הוא בנה בית (כלשונו) בבאר שבע (סעיף 2 לתצהירו של יצחק אורן בעדות ראשית), שהוא היה (והינו) חשמלאי במקצועו (עמ' 10 שורות 1-2 לפרטיכל) ושבזמן שיפוצי ביתו הוא לא היה נוכח כל העת בביתו, כדי לצפות במתרחש (עמ' 10 19-20 לפרטיכל). עוד הוברר בעדותו של מר אורן, כי כאמל הכיר את נסים עוד לפני פרוייקט שיפוץ ביתו (עמ' 9 שורות 11-13 לפרטיכל). הרושם המתקבל אינו, שכאמל שימש כפועל הבנין של מר אורן, אלא שכאמל היה היחיד מבין השניםן, שיכול היה להוציא את שיפוץ הבית אל הפועל.

            במרכז תצהירו של הנתבע ניצבת הצהרתו, שבכל פעם, שרכשו חומרי בניה מן התובעת הוא ומר אורן ניגשו יחדיו לחנות התובעת ולא נתקבלה הסחורה בלעדי התשלום במזומן על ידי מר אורן (סעיפים 3 ו-4 לתצהירו של כאמל בעדות ראשית). חלקו של הנתבע תואר בתצהירו הנ"ל כמזערי, שהרי בהתאם לתצהירו, בלעדי נוכחותו של מר אורן לא נקנתה סחורה. גם בחקירתו הנגדית העיד כאמל, שמר אורן היה מביאו לחנות, הזמין סחורה ושילם עבורה (עמ' 7 שורות 24-25 לפרטיכל). האמנם? הרי, בתצהירו של מר אורן, הוא הצהיר כי "כאמל היה מבצע את ההזמנות של החומרים מחב' לילו וטורי בע"מ" (סעיף 4 לתצהירו של יצחק אורן). כשעומת כאמל עם העובדה, שלגירסתו של מר אורן, הוא (כאמל) הזמין את החסורה, השיב כאמל: "... אני או הוא, מה זה משנה? זה אותו הדבר מבחינת ההזמנה. מה זה משנה מי מזמין? ... ". ברם, בהעדר טענת שליחות, אין תימה, שמי שהזמין את הסחורה, חויב בגינה. עוד ייאמר, כי לא התרשמתי, שעדותו דלעיל של הנתבע (בנושא העדר החשיבות לסוגיית זהות מזמין הסחורה) השתקמה בחקירתו החוזרת.

            נתערערה גרסתו של הנתבע רבות, נוכח חקירתו הנגדית של מר אורן. אף בעניין פשוט, כגון, נושא הובלת חומרי הבניה על ידי התובעת או על ידי מר אורן, נתגלתה סתירה בין גרסתו של כאמל לזו של מר אורן. מר אורן העיד, שהוא היה מקבל את הסחורה במקום ומובילה באוטו לביתו (עמ' 9 שורות 27-29 לפרטיכל), ואילו כאמל העיד, שלא היתה להם משאית, שהיו משלמים על הסחורה, אשר לרוב הובלה מן החנות עבורם בהמשך (עמ' 8 שורות 14-15 לפרטיכל).

עתה לליבת גרסתו של כאמל, אשר נסתרה. בחקירתו הנגדית של מר אורן, בניגוד לגרסתו של כאמל, העיד מר אורן, שלא תמיד הלכו שניהם יחדיו לחנות של התובעת, אלא שפעם כאמל היה ניגש לחנות לבדו, פעם הוא (מר אורן) היה ניגש לבד ולפעמים היו שניהם ניגשים ביחד (עמ' 9 שורות 21-22 לפרטיכל). הודה מר אורן, כי אינו יודע, אם בפעמים, שכאמל נכנס לחנות לבדו, הוא רכש סחורה נוספת (עמ' 9 שורות 24-25 לפרטיכל). בנוסף, בניגוד לגרסתו של כאמל, כי רק מר אורן שילם על הסחורה, העיד האחרון, כי גם כאמל וגם הוא שילמו עבור הסחורה (עמ' 9 שורות 15-16 לפרטיכל). יתירה מכך, כשנשאל מר אורן מה היה קורה, אם היה צורך לקנות עוד חומרי בניה הוא השיב, שהנתבע היה מתקשר אליו. כשנשאל, מי היה משלם עבור חומרי הבניה הנוספים השיב מר אורן, "הנתבע" (עמ' 10 שורות 21-22 לפרטיכל). גם בעניין זה לא התרשמתי, שהשתקמה עדות זו (של מר אורן) בחקירה החוזרת.

2.ד.      בהשוואת כל העדויות דלעיל, על פי התרשמותנו, לפי מאזן ההסתברות, העדפנו את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע. השתכנענו, כי לא התנהלו היחסים העסקיים בין התובעת בהנהלת מר וטורי לבין הנתבע על בסיס שיקולים עסקיים קרים, שסופקה סחורה לנתבע באשראי ושנוצר החוב הנידון, אשר נותר על כנו. החלטנו להסתמך על עדותו היחידה של נסים וטורי מטעם התובעת, כי היא נתמכת בהנהלת החשבונות, אשר צורפה לתצהירו בעדות ראשית. למי שיטען, שאין בזאת רבותא, שהרי הנתבעת עצמה היא המקור לנתונים, ששימשה את יסוד להנהלת החשבונות, נשיב תשובה כפולה: ראשית, הנתבע לא הצביע על ניפוח פרופורציות חומרי הבניה, שנקנו, או מחיריהם. שנית, כרטסת הנהלת החשבונות משקפת לא רק את אשר לטובת התובעת, קרי חובו של הנתבע, אלא גם את אשר לטובת הנתבע, קרי היות חשבונו 6,758 ש"ח בזכות ביום 23/02/98.

            סוף דבר

  1. לאור כל האמור לעיל, הריני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 12,480 ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, הוא יום 31/12/03, ועד התשלום המלא בפועל. ייאמר, כי הוספת הצמדה וריבית לסכום הנ"ל משנת 1998 ועד להגשת התביעה היתה מזכה את התובעת בסכום מעבר לזה, שנתבע, קרי 12,480 ש"ח ליום הגשת התביעה. כמו כן, הריני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך 1,200 ש"ח ושכר-טרחת עורך-דין בסך 2,500ש"ח בתוספת מע"מ, כששני סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק מפסק דין זה לבאי כוחם המלומדים של בעלי הדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ