אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 67995/95

פסק-דין בתיק א 67995/95

תאריך פרסום : 22/09/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
67995-95
24/01/2008
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
הנתבע:
לוי שלמה
פסק-דין
1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 375,762 ש"ח בגין חוב שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבע שהתנהל בבנק התובע ( להלן: "הבנק"), ומספרו 81736. הנתבע ניהל חשבון נוסף בבנק, שמספרו 88870, אך החוב הנתבע מקורו בחשבון הראשון ( להלן: "החשבון").

2.         התביעה הוגשה ביום 19.10.1995, לפני למעלה מ- 12 שנה, בסדר דין מקוצר.  הנתבע לא התגונן חרף מספר ארכות שקיבל ועל כן ניתן נגדו ביום 15.6.1997 פסק דין בהעדר הגנה. הבנק פתח בהליכי הוצל"פ לשם גביית החוב הפסוק. בחלוף השנים בוער התיק בבית המשפט. רק בחודש מרץ 2002 ביקש הנתבע לשחזר את התיק, ובעקבות כך, ביום 21.4.2002 גם ביקש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו. ביום 31.8.2004 נתקבלה בקשת הנתבע ופסק הדין בוטל. הנתבע ביקש רשות להתגונן באמצעות בא כוחו הקודם ביום 2.5.2005, קרוב ל- 10 שנים לאחר שהוגשה התביעה. שמיעת הבקשה נדחתה מעת לעת בשל סיבות הקשורות בנתבע ובבאי כוחו: הנתבע החליף בא כח, בא כוחו הנוכחי חלה בשלב מסויים, ולאחר מכן הנתבע עצמו אושפז. בסופו של דבר נערך דיון בבקשה ביום 26.11.2006. ביום 8.2.2007 ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה, היא הטענה לפיה הבנק סרב לגלות לו מסמכים שהיו דרושים לו לשם ניהול הגנתו.

לא ניתנה לנתבע רשות להגן בטענות נוספות שהועלו בבקשה. אני מוצא לנכון לציין זאת, משום שבסיכומיו שב הנתבע ומעלה טענות שבגינן לא ניתנה לו רשות להגן, מן הטעמים שפורטו בהחלטתי מיום 8.2.2007, וכן טענות שלא הועלו כלל בבקשת הרשות להתגונן.

3.         טענת ההגנה של הנתבע בענין גילוי המסמכים מכוונת בעיקר למסמכים הנוגעים לרכישה ומכירה של ניירות ערך, היא הפעילות העיקרית שהתנהלה בחשבון. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 4.10.2006, בענין הגילוי המוקדם של מסמכים, עד לשנת 1997 נקט הנתבע בסחבת, לא קיים את צווי בית המשפט ולכן גם לא קיבל את המסמכים שביקש. מחלוקת פעוטה בענין תשלום של 358 ש"ח היא שמנעה את הגילוי המוקדם באותן שנים, שכן הבנק דרש תשלום בסך 1,058 ש"ח בגין מסירת המסמכים והנתבע שילם לו סך של 700 ש"ח בלבד. מכל מקום, הצורך בגילוי מסמכים התעורר מחדש לאחר שבוטל פסק הדין שניתן נגד הנתבע. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 4.10.2006, קיים קושי לברר את זהותם המדוייקת של המסמכים שנמסרו לנתבע במרוצת השנים, שכן נציגיו השונים של הנתבע הוחתמו על אישורים כלליים בדבר קבלת מסמכים, מבלי שיהיה פירוט אילו מסמכים בדיוק נמסרו להם. יש לציין כי הנתבע החליף במרוצת השנים לא פחות מחמישה עורכי דין (עורכי הדין דן יוסף, זלמן אליקים, יוסי סלוביק, אחיקם גריידי ולבסוף אורי גבאי), מה שתרם לבלבול ולחוסר היכולת להתחקות במדוייק אחר המסמכים שגולו לבאי הכח השונים במרוצת השנים. מטעם זה הוריתי בשעתו על גילויים של מסמכים מסויימים. עם זאת, לא דנתי בבקשה לגילויים של מסמכים המתעדים פעילות בניירות ערך, משום שבענין זה נדחתה בקשה לגילוי מוקדם על ידי כב' השופטת ריבה ניב.

4.         בהחלטתי מיום 8.2.2007, לפיה ניתנה לנתבע רשות להתגונן, ציינתי כי המקרה דנן הוא מקרה גבולי, שכן התנהלותו של הנתבע לאורך השנים היתה בלתי ראוייה, מה שמנע את האפשרות לברר את התביעה לגופו של ענין במשך 11 שנים. עם זאת, גם הבנק נהג שלא כשורה בכך שלא טרח לתעד את רשימת המסמכים שגילה במרוצת השנים לנתבע, כדי למנוע כפירה של הנתבע בקבלת המסמכים שגולו לו. הואיל ולא שוכנעתי כי הבנק גילה לנתבע מסמכים הנוגעים לפעילות בניירות ערך, ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

5.         בשלב שמיעת הראיות, הבנק הגיש תצהיר של גב' דיאנה שחר, עובדת סניף בת ים של הבנק, בו התנהל חשבונו של הנתבע. כעולה מתצהירה, הבנק גילה לנתבע את המסמכים הבאים: דפי חשבון מס' 88870 מיום 5.3.1993 ועד ליום 31.12.1995; דפי חשבון מס' 81736 מיום 31.7.1991 ועד ליום 22.10.1995; דו"ח פירוט ניירות ערך סחירים בחשבון מס' 81736; דו"ח אובליגו לחשבון 81736; פרוט תנועות בניירות ערך בחשבון 81736; תמצית פקדון ניירות ערך בחשבון 81736; מכתב מישכון ושיעבוד ניירות ערך מיום 4.1.1993; בקשה לביצוע פעולות בנקאיות באמצעות הטלפון בחשבון 81736 מיום 30.7.1991; כתב התנאות, עיקול ושעבוד כספים מיום 1.7.1992 בחשבון 81736.

            בין אם מסמכים אלה גולו לנתבע בעבר ובין אם לאו, הם צורפו לתיק המוצגים שהגיש הבנק יחד עם תצהירה של גב' שחר ביום 26.4.2007.

            הבנק טען כי לא נותרו בידיו מסמכים נוספים מעבר לאלה שצורפו לתיק המוצגים מטעמו, הואיל וכל שאר המסמכים בוערו בחלוף השנים, על פי נוהלי הבנק המאפשרים ביעור חומר בחלוף שבע שנים. באשר לתיעוד במיקרופיש, הסבירה גב' שחר כי הדבר נעשה אך ורק לגבי דפי חשבון, ולא לגבי החומר שביקש הנתבע.

6.         הנתבע לא השלים עם טענת הבנק לפיה גילה את כל המסמכים המצויים בידיו, וטען כי הבנק מסתיר ממנו מסמכים נוספים. עקב כך, הנתבע עשה דין לעצמו ולא הגיש תצהיר עדות ראשית במועד שנקבע לכך. בישיבת יום 4.6.2007 הארכתי את המועד להגשת תצהירי הנתבע וקבעתי כי עליו להגיש תצהיר עדות ראשית עד ליום 14.6.2007. חרף זאת, בחר הנתבע שלא להגיש תצהירי עדות ראשית, ועל כן, בישיבת יום 1.7.2007, שנועדה לשמיעת הוכחות (בטרם נדחתה שמיעת ההוכחות לבקשת ב"כ הנתבע, בשל מחלתו), קבעתי כי התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן ייחשב כתצהיר עדות ראשית בתיק מטעם הנתבע.

7.         לגופו של ענין יש לברר את השאלה האם הבנק פעל בחשבונו של הנתבע על דעת עצמו, שלא על דעתו של הנתבע, ובכך גרם להיווצרות החוב נשוא התביעה. זוהי למעשה טענת ההגנה היחידה שניתן היה לחלץ מתוך בקשת הרשות להתגונן, מעבר לטענה בענין גילוי המסמכים, שהיא טענה דיונית וראייתית, ולא טענה מהותית.

בענין זה העידה גב' שחר בתצהירה כי במסגרת תפקידה כפקידת השקעות בסניף, היא טיפלה באופן אישי בניהול החשבון. היא קיבלה מהנתבע הוראות לביצוע פעולות בנקאיות, ביצוע העברות בנקאיות וכן רכישה ומכירת ניירות ערך. ההוראות ניתנו על ידי הנתבע הן כאשר היה מגיע לסניף והן טלפונית. הנתבע נהג להגיע לסניף מספר פעמים בשבוע והיה יושב אצלה ואצל פקידים נוספים זמן ממושך, עובר על דפי הבנק, מבצע פעולות בנקאיות ובודק אפשרויות שונות להשקעה בניירות ערך. הבנק נהג לשלוח אליו באופן שוטף דפי חשבון, וגב' שחר עצמה היתה עונה על כל שאלה ששאל אותה בנושא הפעילות בניירות ערך. לדבריה, הנתבע התרברב בפניה כי הוא איש עסקים מצליח, בעלים ומנכ"ל של חברת מטלצין בע"מ. הנתבע סיפר לה כי בבעלותו נכס מקרקעין באשדוד השווה מליונים, ונהג להתרברב בכישוריו העסקיים. הוא לא טען מעולם שבוצעו בחשבונותיו פעולות שלא בהתאם לבקשתו. לדברי גב' שחר, היא התרשמה כי מדובר באיש עסקים ממולח ומנוסה, הבקיא היטב בשוק ההון ומבין את הסיכונים הכרוכים בהשקעה בניירות ערך.

            גב' שחר העידה על האופן האינטנסיבי שבו נהג הנתבע לבקר בסניף:

            " הוא היה בא כל יום לסניף, יושב שעות על גבי שעות, מדבר עם כל עובד ... הוא היה יום יום במשך 6 שנים בא לסניף, בא לשבת כמה שעות ומתנחל וזה משנת 91 עד שנת 95, עובר מעובד לעובד ויושב 3 ו- 4 שעות יום יום. אז לא ידע? ... גם עו"ד גורן [ב"כ הבנק- ח.ב.] שאל אותי ואמרתי שברור שאני זוכרת אותו, הוא היה יוצא דופן. הוא קיבל את המסמכים וידע בדיוק מה הוא עושה." (ע' 6 לפרוטוקול).

            היא גם הסבירה מדוע הבנק הסכים להעמיד לנתבע מסגרת אשראי:

            " ... ידענו שהוא איש ממולח ומבין בכספים ויודע מה הוא עושה ומה לקנות ומה למכור, היה בקיא בדברים ושיש לו חברת מיטלצין בבעלותו וזה היה שיקול לתת לו אשראי." (ע' 10 לפרוטוקול).

            התרשמתי כי גב' שחר זוכרת היטב את הנתבע, שכן כאשר פגשה בו באולם בית המשפט היא ברכה אותו לשלום באופן ספונטני ושאלה לשלומו, וניכר היה שגם הנתבע זוכר אותה היטב, למרות שניסה להכחיש זאת בעת חקירתו. התרשמות זו מחזקת את האמון שיש ליתן בגרסתה של גב' שחר, שכן אין ספק כי היא זיהתה את הנתבע וזכרה אותו היטב למרות השנים הרבות שחלפו מאז נוצר החוב ועד למתן העדות.

8.         אילו הייתי מגיע למסקנה כי הבנק בכוונה תחילה לא גילה מסמכים המצויים ברשותו בנוגע לפעילות בניירות ערך בחשבונו של הנתבע, והצהיר על מסמכים המצויים ברשותו כאילו אינם קיימים, אזיי די היה בעובדה זו לבדה כדי להביא לדחיית התביעה. יחד עם זאת, במקרה דנן אין סיבה של ממש להניח כי הבנק נהג בזדון, וסביר הרבה יותר להניח כי המסמכים בוערו בתום לב בשל היותם מסמכים ישנים ומשום שניתן פסק דין נגד הנתבע והבנק הניח בתום לב כי הפרשה נסגרה. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי לפי ס' 4.4 לנוהלי הבנק, שצורפו לתשובה מיום 28.6.2007 לשאלון ששלח הנתבע, אין לבער מסמכים ברגע שנפתחים הליכים משפטיים נגד הלקוח. דא עקא, לא ברור מהו הנוהל בבנק כאשר ההליך המשפטי מסתיים בפסק דין, כמו במקרה דנן. מכל מקום, מה שברור הוא שלפחות בין השנים 1995- 1997, בזמן שהתביעה עדיין היתה תלוייה ועומדת, הבנק לא אמור היה, לפי נהליו שלו, לבער את המסמכים. 

            בענין זה העידה גב' שחר כי המסמכים בוערו " אחרי 7 שנים. משנת 95 ספרנו עד שנת 2002 ובשנת 2002 ביערנו מסמך של שנת 95 ושל שנת 96 בשנת 2003 וכן הלאה ... לא צריך להגיד, זה נוהל הבנק" (ע' 5 לפרוטוקול).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ