אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 67979/06

פסק-דין בתיק א 67979/06

תאריך פרסום : 26/10/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
67979-06
29/11/2007
בפני השופט:
אושרי פרוסטפרנקל

- נגד -
התובע:
אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ
הנתבע:
1. פניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוחי רכב בע"מ

פסק-דין

רקע ועובדות

בפני תביעה שתי תביעות כספיות שאוחדו. האחת בת.א. 11175/07  בסך 10,421.08 ש"ח (להלן: "התיק הראשון") והשנייה בת.א.67979/06 על סך 12,151.14 ש"ח. (להלן: "התיק השני").

התביעות הוגשו על ידי התובעת, חברת אל על, אשר בתקופה הרלוונטית, הייתה המעבידה של גב' שקורי לירון  (להלן: " הנפגעת בתיק הראשון"), וגב' אוה רות (להלן: "הנפגעת בתיק השני"). (להלן: "הנפגעות"). כנגד הנתבעות, "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "הפניקס"), אשר בתקופה הרלוונטית ביטחה בביטוח חובה את רכבן של הנפגעות (להלן:

"הרכבים") אשר בהם אירעו לנפגעות תאונת דרכים ונתבעת 2 (להלן : "אבנר"), ביטחה את הרכב בביטוח חובה. הנתבעות הנפיקו פוליסת ביטוח חובה לרכב.

ביום 25.1.00 בסמוך לשעה 12:00 נסעה הנפגעת הראשונה ממקום מגוריה לעבודתה בכביש בר אילן , במהלך נסיעתה אירעה תאונת דרכים, בה נפגעה הנפגעת, נגרמו לה נזקי גוף והיא טופלה בבית חולים תל- השומר.

ביום 20.5.01 בשעה 07:20 נסעה הנפגעת השנייה מעבודתה לביתה ובאזור צומת שפירים, ארעה תאונה, היא נפגעה נגרמו לה נזקי גוף והיא טופלה בבית חולים איכילוב. 

התאונות הוכרו כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל"). כתוצאה מהתאונה הראשונה, איבדה הנפגעת הראשונה את כושר עבודתה למשך 47 ימים. וכתוצאה מהתאונה השנייה, איבדה הנפגעת השנייה את כושר עבודתה למשך 12 ימים. הכל בהתאם לאישורים לגבי תקופת אובדן כושר העבודה.

טענות התובעת

לטענת התובעת, כמעביד הינה מעסיק בהתאם לתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה) תשכ"ד 1954, בכל הנוגע לתשלום לעובדיה, בגין היעדרותם עקב פגיעה בעבודה. לטענתה, היא המשיכה לשלם לנפגעות את משכורתן והתנאים הסוציאליים בעת היעדרותן מהעבודה וכמיטיבה כלפי הנתבעת מוגשת תביעה זו, כנגד הנתבעות אשר ביטחו את הרכב בביטוח חובה וחייבות בנזקי הגוף אשר נגרמו לנפגעות.

לגרסת התובעת, נתבעת 1 ביטחה בביטוחי חובה את הרכבים המעורבים בתאונה, נסיבות התאונה הובהרו לנתבעת והנתבעות פיצו את שתי הנפגעות ובכך הודו בחבותן כלפי התובעת והקימו חזקה כי חקרו את נסיבות התאונה, תוצאותיה, העובדות והמסמכים מצויים בידיהן.

לגרסת התובעת, הנתבעות הכירו באחריותן לשיפוי ופיצו את הנפגעות, בגין נזקי הגוף שאירעו לה והתובעת, כמיטיבה, רשאית להיפרע מן המבטח, היות והנפגעות, אשר קיבלו את שכר עבודתן, מנועות לתבוע מהמבטח את הסכומים שכבר שולמו לה.

לגרסת התובעת, מיד שנודע לה על יכולתה להיפרע מהמבטח, פעלה לקבלת הסכומים ששולמו לנפגעות. לטענתה, היא זכאית להטבת נזקיה, מכוח חוק לתיקון הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד 1964 (להלן: " חוק ההטבה").

סכומי התביעות מפורטים בכתבי התביעות בהתאם לחודשי היעדרותן של הנפגעות ממקום עבודתן ועל בסיס עלות שכר עבודתן בערכים נומינליים אשר שולם להם בתקופת אובדן כושר העבודה בהפחתה של הסכומים אשר שילם להן המוסד לביטוח לאומי. 

טענת הנתבעות

יש לדחות את התביעה בטענת התיישנות/שיהוי, היעדר עילה והיעדר יריבות.

לטענתן, בתיק הראשון נחתם ביום 23.1.02 בין הנפגעת לנתבעות הסכם פשרה, במסגרתו העמידה הנפגעת את תביעותיה על סך 8,500 ש"ח כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ומעבר לתקבולי הביטוח הלאומי. ובתיק השני עשתה כנ"ל הנתבעת השנייה ביום 23.7.02 אשר העמידה את תביעותיה על 10,000 ש"ח.

בהתאם ללשון הסכם הפשרה, ויתרו הנפגעות על כל דרישות נוספות בגין התאונות וכתוצאה מהן והתחייבו לשפותן בגין כל תביעה שתוגש נגדן. בנוסף, שיפו הנתבעות את המל"ל בסכומים של 3,439 ש"ח ובכך שילמו לנפגעת את מלוא נזקיה, כולל שיפוי המל"ל.

הטיפול בתיק הראשון הסתיים בחודש ינואר 2002, ובתיק השני הסתיים הטיפול בחודש מרץ 2002. ועקב השיהוי הרב אין ביכולתן של הנתבעות לשחזר את אופן חישוב הפיצוי.

עוד טוענות הנתבעות, כי גם אם תחויבנה בתביעות אלה,  על הנפגעות לשפותן בהתאם להסכם הפשרה.

עסקינן בתשלומי חובה החלים על המעביד בהתאם לחוק המוסד לביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה 1995, (להלן:ה "החוק"), לרבות סעיף 328 ובו מנגנון מיוחד, המהווה דין מיוחד לעניין החזר התשלומים אשר שולמו על ידי המל"ל.

דין התביעה להידחות, כיוון שהתביעה הוגשה על פי חוק ההטבה ובהעדר עילה על פי חוק זה. לגרסתן, מדובר בזכות הניזוקות לתביעה על פי חוק הפלת"ד הקבועה לעקרונות דיני הנזיקין בכל הנוגע גם למס הכנסה ותקרת שילוש השכר הממוצע במשק.

הנתבעות טוענות כי מדובר בזכות תחלוף, מאחר והתובעת באה בנעליה של הנפגעות ושטר הוויתור מצידה, מהווה מיצוי העילה. בנוסף מטבעה, זכות תחלוף אינה יכולה לעלות על זו של הניזוק. לטענתן, אין התובעת יכולה לתבוע השבה בגין שכר הגבוה משילוש השכר הממוצע במשק ועליה לנכות מסכום התביעה, את סכום המס, כדי התקרה הקבועה בחוק ואת הרכיבים שאינם ברי השבה, כגון הפרשות לביטוח לאומי, מס הכנסה וכו'.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ