אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 67737/04

פסק-דין בתיק א 67737/04

תאריך פרסום : 17/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
67737-04
23/04/2006
בפני השופט:
רחמים כהן

- נגד -
התובע:
ח.ש. חלפי בע"מ
הנתבע:
1. אספגיל תעשיות מדיה אופטית בע"מ
2. רותם תקשורת בע"מ
3. אסף גיל

פסק-דין

ח.ש. חלפי בע"מ (להלן - התובעת) הגישה נגד אספגיל מדיה אופטית בע"מ (להלן - נתבעת 1) כתב תביעה על סך 28,616 ש"ח. במהלך הדיונים, הוסיפה התובעת את רותם תקשורת בע"מ (להלן - נתבעת 2) ומר אסף גיל (להלן - נתבע 3), כנתבעים נוספים.

התובעת טוענת, כי במהלך שנת 2004 ייצרה עבור נתבעת 1 מוצרים בשווי 28,616 ש"ח ואף הוציאה חשבוניות על סכום זה, אשר לא שולם לה. בסיכומיה מעלה התובעת לראשונה טענה בדבר "שליחות נחזית" מכוח חוק השליחות. טענתה היא, שנתבע 3, בנם של בעלי נתבעת 1 והוא מנהלה ובעל מניותיה של נתבעת 2 הזמין את הסחורה שתמורתה נתבעת והוא אשר יצר את מצג השווא אשר גרם לתובעת להניח בתום לב, כי נתבע 3 מזמין עבור נתבעת 1 ולא ראו ולא ידעו, כי ההזמנה מתבצעת עבור נתבעת 2. טענות התובעת מתבססות על כך, שאין כל הזמנה על שם נתבעת 2, כי הפגישה בין נתבע 3 למנהל התובעת מר שאול חלפי (להלן - מר חלפי) בעניין ההזמנות נערכה במשרדי נתבעת 1 וכן, כי אחד מבני המשפחה של נתבע 3 ומנהלי נתבעת 1 ערך למר חלפי סיור במפעלי נתבעת 1 ולא היה שם כל שילוט ולא אמרו לו בשום שלב, כי הוא מבקר לחינם באזור פעילותה של נתבעת 1 ואילו עסקיו שלשמם בוצעה הפגישה יהיו בכלל אל מול נתבעת 2. מר חלפי מעולם לא ביקר במשרדי נתבעת 2 וההזמנות שעל פיהן בוצעה העבודה נשלחו לתובעת בפקס הנושא את הלוגו של נתבעת 1.

נתבעת 1 טוענת, כי טענת "שליחות נחזית" שהועלתה לראשונה בשלב הסיכומים דינה להידחות, שכן זהו שינוי חזית ומקום בו לא הועלתה טענה זו בכתב התביעה אין להעלותה בשלב מאוחר יותר. נתבעת 1 טוענת לגופו של עניין, כי טענת התובעת שלא הכירה את נתבעת 2 נסתרת בידי עצמה בתיק הנוסף בין הצדדים (ת.א. 13116/04 אספגיל בע"מ נ' ח.ש. חלפי בע"מ), שם טענה התובעת בכתב ההגנה, כי היא מכירה את נתבעת 2 והתקשרה עימה לצרכים שונים ומשנסתרה גרסתה של התובעת, מבקשת נתבעת 1 לדחות את טיעוניה. עוד טוענת נתבעת 1, כי כאשר נתבע 3 מודה, כי הוא זה שהזמין את הסחורה, כי רק חשבונית אחת מתוך חמישה הוצאה על שם נתבעת 1 והיתר על שם נתבעת 2, כי צורף לכתב התביעה מסמך שנערך על ידי נתבע 3 והוא הודאה לעניין החוב של נתבעת 2 ושהתובעת השיבה עליו לנתבעת 2 ולא לנתבעת 1 כלומר, שהתובעת הכירה בכך שנתבעת 2 היא בעלת החוב מולה, כל אלו ממיסים לחלוטין את הקשרה של נתבעת 1 לחוב נשוא התביעה ומטילים את החוב באופן ברור על כתפי נתבעת 2. כמו כן מדגישה נתבעת 1, כי יש לתת את הדעת לכך, שעל אף שבית המשפט הורה לתובעת בצו, להמצאת המסמכים המקוריים שאת העתקיהם צירפה לתביעתה, לא מילאה התובעת אחר הוראה זו בנימוק, כי מסמכים ישנים נגרסים ורק העתקיהם נשמרים, הבסיס עליו נשענת טענה זו מתמוטט נוכח המסמכים המקוריים שצירפה התובעת עצמה ושנושאים תאריכים ישנים עוד יותר. על כן, לא עלה ביד התובעת להתגונן מול טענת הנתבעים, כי המסמכים מזויפים ויש לתת למסמכים אלו משקל אפסי. עוד טוענת נתבעת 1, כי מנהלה, מר יעקב גיל (להלן - יעקב גיל) העיד בפני בית המשפט, כי קשריו העסקיים עם התובעת היו רק בחודשים נובמבר - דצמבר 2004, דבריו אלו נתמכו במסמכים מקוריים שנשאו את חותמת נתבעת 1 ואת שם הקובץ ממחשביה. לעומת זאת, יתר המסמכים שהציגה התובעת בשם נתבעת 1 אינם חתומים ואינם נושאים את שם הקובץ ומכאן החשש, כי זויפו. כמו כן הצהיר נתבע 3 בחקירתו הנגדית שהוא מעולם לא זייף את האמור. עוד מפנה נתבעת 1 להודאת מר חלפי, כי בראשונה הוציא את החשבוניות על שם נתבעת 2 ורק משהבין, כי נתבעת 2 נמצאת בקשיים כלכליים החליף את שם החייב על פי החשבון לנתבעת 1. מכאן טוענת נתבעת 1, כי לא יעלה על הדעת להשית עליה חיובים שאין היא חבה בהם רק מכיוון שחברה אחרת שהזמינה אותם, אינה פורעת אותם. נתבעת 1 מוסיפה וטוענת, כי בעמוד האחרון לחוברות שהודפסו נכתב במפורש "רותם חברה לתקשורת" ואין הדבר משתמע אלא לפאן אחד והוא, כי נתבעת 2 היא שהזמינה את החוברות, שמה מוטבע עליהן ועליה לשאת בתוצאות מעשיה.

נתבעת 2 על ידי נתבע 3 מודה בהזמנת החוברות שתמורתן נתבעת. טענתה העיקרית היא לעניין גובה החוב. נתבע 3 טוען, כי שלח לתובעת תגובה בה הוא מכחיש את גובה החוב ומודה בסך 13,817 ש"ח כפי שסוכם ביניהם, מר חלפי מצידו לא טרח להשיב להכחשה זו ולא פירט כיצד חישב את הסכום לו הוא טוען. נתבע 3 טוען, כי הסכום הנתבע אינו הסכום עליו סוכם וכי התובעת לא פירטה כיצד הגיעה לסכום זה ולא הרימה את נטל השכנוע לגובה התמורה הנתבעת.  

דיון

אין חולק, כי התובעת קיימה קשרי מסחר עם נתבעת 1, כי העבודות נשוא תובענה זו הוזמנו על ידי נתבע 3 והחשבוניות הוצאו על שם נתבעת 2, כאשר שם החייב באחת מהן שונה במהלך העניינים מנתבעת 2 לנתבעת 1 (עמ' 16 לפרוטוקול). 

על אף הסכמת הצדדים לתיקון כתב התביעה, ראה לנכון ב"כ התובעת להביא לידי ביטוי תיקון זה רק בהוספת נתבעת 2 ונתבע 3 לכותרתה של התביעה ולא הוסיף כל עילת תביעה נגד האחרונים. בשלב הסיכומים, משלא עלה ביד התובעת להרים את נטל השכנוע לתביעתה נגד נתבעת 1, העלה ב"כ התובעת לראשונה את טענת "שליחות נחזית" אשר היוותה את החלק הארי בסיכומי התובעת. טענה זו, אילו הועלתה בכתב התביעה היתה מגלה אולי עילה לכאורה נגד הנתבעת 1. כיוון שהועלתה רק בשלב זה, יש בה שינוי חזית אסור ואין לקבלה. טענת שליחות נחזית היא טענת מצג שווא במהותה והרי, שתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 מורה, כי טענות שעניינן " ... מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות ", לפי שיש לתת לצד שכנגד מקום להגנה ראויה בכתבי טענותיו ובתצהירי עדיו באשר הם ואין לאפשר לצד להפתיע בשלב הסיכומים בטענות חדשות. רק בשל האמור, היה מקום לדחות את התביעה.

ואולם, טרם יבשה הדיו לדחיית התובענה ראיתי מקום לרדת לשרשם של הדברים, לפי שבין כתבי הטענות והדיונים הגיעו הצדדים להסכמה והודאה בדבר נטילת אחריות חלקית להזמנות.

דברים אלו אמורים לעניין הודאתו של נתבע 3 בשם נתבעת 2, הרי זו הודאת בעל דין, כי היא חבה סך של 13,817 ש"ח לתובעת. על עניין זה נאמר " הודאת בעל דין, כמאה עדים דמי" (בבלי, גיטין מ, ב) ומהי ראיה טובה מזו שהודו נתבעים 2 ו- 3 בחוב הנתבעת 2 לתובעת. משכך, יש לחייב את נתבעת 2 כהודייתה.

את התביעה כנגד נתבע 3 יש לדחות על שום שפעל בצל כנפיה של האישיות המשפטית הנפרדת של נתבעת 2 - החברה. כלל ידוע הוא, כי תורת האישיות המשפטית הנפרדת של חברה היא השלטת, למעט מקרים מצומצמים בהם נעשו מעשים שלא כדין תוך ניסיון להסתתר תחת האישיות המשפטית של החברה (לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים בע"מ נ' רם דר חברה לבניין בע"מ (טרם פורסם). לא נדרשתי לעסוק בסוגיות אלו בעניין זה ולא שמעתי בקשה להרמת מסך.

התובעת טענה בכתב תביעתה ובסיכומיה, כי ההתקשרות נעשתה עם נתבעת 1, כי נתבעת 1 היא זו שהתחייבה כלפיה ולא פרעה התחייבויות אלו ללא כל צידוק וכי כל טענותיה הם כנגד נתבעת 1.

מר יעקב גיל, מנהל נתבעת 1 העיד, כי קיים קשרי מסחר עם התובעת עד שהאחרונה הוציאה חשבוניות שאינן תואמות את המוסכם, נתבעת 1 זוכתה ומאז הפסיק את קשרי המסחר עימה (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 20/02/06). עוד העיד מר יעקב גיל, כי עם קבלת החשבונית המוטעית לכאורה וכששמע שמדובר בטעות, לא ראה צורך לקבל הצהרת טעות זו בכתב, כיוון שלא הזמין מאומה ולא היתה חתימה שתחייב אותו על כל חשבונית, ככל שתמציא התובעת (עמ' 31 לפרוטוקול), לעניין זה לא נתנה התובעת מענה המניח את הדעת.

מר חלפי העיד, כי המשא ומתן נוהל אך ורק עם נתבע 3, כי החשבונית המסכמת שהוצאה לחובת נתבעת 1 גם היא לא הוצאה לחובתה במקור, אלא שלכתחילה הוצאה לחובת נתבעת 2 ומשהבין, כי האחרונה לא תפרע את החשבונית, הסב את שם החייב לפי החשבונית לנתבעת 1 (עמ' 15-16 לפרוטוקול). נפקות ראשונה להודאה זו היא, כי מר חלפי ידע שנתבעת 2 היא החייבת על פי דין ולא נתבעת 1 ובחר בדרך הקלה והעקלקלה לחיוב נתבעת 1 שלא כדין. לעניין זה ראו סעיף 45 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 לפיו, "עוסק חייב להוציא לקונה חשבונית עסקה..." (ההדגשה הוספה). נפקות שנייה להודאה האמורה היא, כי אין ממש בטענותיו, שלא ידע ולא היה מסכים להתקשרות עם נתבעת 2 שלא הכיר. מר חלפי ידוע ידע היטב מיהו החייב מולו, נשא ונתן עימו, פעל להדפסות כפי שהוזמן  לנתבעת 2 והדפיס על גב החוברות "כל הזכויות שמורות לרותם תקשורת בע"מ", וכן הוציא חשבוניות מס לנתבעת 2.

התובעת נצטוותה להמציא את המסמכים המקוריים כדי לאפשר לה להשיל מעליה את טענות הזיוף שהועלו נגדה אך השיבה בטענה, כי כל המסמכים הישנים אינם נשמרים, הם נגרסים. טענה זו מתמוטטת מול העובדה, שהתובעת הגישה מסמכים מקוריים שתאריכם מוקדם מאלו הנטענים שנגרסו. התובעת לא הרימה את נטל השכנוע וההוכחה, כי נתבעת 1 היא אשר מחויבת על פי ההזמנות לתמורת הסחורה הנתבעת.

לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1 ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לתובעת סך 13,817 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 08/08/04 ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. לאחר התשלום לתובעת במלואו, תהיה הנתבעת זכאית לקבל את החוברות המצויות בידי התובעת.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה בניסן, תשס"ו (23 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ