אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 666/97

פסק-דין בתיק א 666/97

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי נצרת
666-97
03/03/2005
בפני השופט:
סגן הנשיא נסים ממן

- נגד -
התובע:
אחמד נסאר
עו"ד י' עמיהוד בן פורת
הנתבע:
"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ
עו"ד צ' אגמון ות' בזק-רפפורט
פסק-דין

התביעה

            1.  כתב התביעה בתיק זה הוגש ביום 30.6.97. פסק הדין ניתן כחודשיים בלבד אחרי הגשת הסיכומים, אך עליי להבהיר כי העיכוב בשמיעת התיק נגרם בשל בקשותיהם ומחדליהם של הצדדים עצמם, חרף ניסיונותיו החוזרים ונשנים של בית המשפט לקיים ישיבות שנקבעו ולהימנע מדחיות שיזמו ב"כ הצדדים.

            על פי הנאמר באותו פרק של התביעה המתייחס לסעדים המבוקשים, מבקש התובע מבית המשפט כדלקמן:

            א. להצהיר כי הסכמי האספקה הבלעדית שנכרתו בין התובע לבין הנתבעת בקשר לשלוש תחנות דלק שבבעלותו הינם הסדרים כובלים על פי דיני ההגבלים העסקיים, ובשל כך הם בטלים ו/או בלתי אכיפים;

            ב. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 9,840,000 ש"ח - סכום השווה לרווחיה הישירים, דהיינו ההפרש שבין מחיר הרכישה לבין מחיר המכירה לתובע של הדלקים אשר סיפקה לו, בניכוי ההוצאות, ולחילופין לשלם לו 8,800,000 ש"ח, שהוא ההפרש בין מחיר המכירה בתחנות התובע של דלקים שרכש מן הנתבעת, לבין מחיר הרכישה ששילם לה בהשוואה לעלות מחיר הרכישה בשוק החופשי;

            ג. לחייב את הנתבעת ליתן לתובע דין וחשבון מלא של כמויות המכירות לתובע והתמורה שנותרה בידיה מהמרווח בין מחיר הקניה והמכירה.

            תביעה זו שכותרתה היא "סעד הצהרתי, סעד כספי ומתן חשבונות" נוגעת לפרשת היחסים העסקיים שבין התובע לבין הנתבעת. התובע הוא איש עסקים המתגורר בגליל ואילו הנתבעת היא חברה בע"מ הפועלת כספקית מוצרי נפט. בבעלותו של התובע שלוש תחנות דלק: האחת בכפר ראמה, השניה בעיר שפרעם והשלישית בישוב קרית חרושת. תחנת ראמה הוקמה בשנת 1976 ואילו תחנות שפרעם וקרית חרושת הוקמו בשנת 1979.

2.  בתצהיר עדות ראשית של התובע הוא טוען כי כל התחנות הוקמו על ידו ובמימונו, תוך השתתפות חלקית של הנתבעת באמצעות תוכניות שהמציאה והפיקוח של מהנדסיה. היא אומנם עזרה לו גם במימון אולם, לדבריו, הוא החזיר את ההלוואות שניתנו לו, בין על ידי תשלום כסף מזומן ובין על ידי עמלה מיוחדת שקיבל ובעזרתה פרע את החוב. מכל מקום טוען התובע כי סך השקעותיה של הנתבעת בתחנה לא עלה על שליש.

הקמת התחנות והמימון הכרוך בכך באו לידי ביטוי בשלושה הסכמים שנכרתו בין הצדדים בנוגע לכל אחת משלוש התחנות. מדובר בהסכמים זהים והם יקראו להלן הסכמי האספקה הבלעדית, למרות שכותרתם היא "הסכם להפעלת תחנת דלק". מבין ההוראות הכלולות בהסכמי האספקה הבלעדית ראוי להבליט את הסעיפים הבאים:

"3. הואיל והחברה באמצעות המחלקה הטכנית שלה על חשבונה עזרה למקבל הזיכיון לאתר שטח לתחנה שיענה לדרישות הטכניות והמסחריות, תכננה את שטח התחנה, טיפלה בהשגת התוכניות והשגת הרישיונות וההיתרים הדרושים, פיקחה על ביצוע בניית התחנה ועל שירותיה הרגילים והחברה הסכימה להעמיד לרשות מקבל הזיכיון את המוניטין שלה על ידי מכירת מוצרים תחת סימניה המסחריים ולהרשות לו שיווק מוצריה על ידי הצטרפותו לרשת תחנות החברה וליהנות משירותיה והידע המסחרי והטכני שלה מתחייב מקבל הזיכיון כלפי החברה כי:

א. שטח התחנה יועמד לשימוש בלעדי לצורך ביצוע הסכם זה במשך כל תקופת ההסכם.

ב. ירכוש את כל המוצרים הדרושים להפעלת התחנה נשוא הסכם זה אך ורק מאת החברה במישרין או באמצעות סוכן שיקבע על ידה ומקבל הזיכיון מתחייב וערב לכך שכל המוצרים ממקור אחר לא ימצאו בתחום שטח התחנה לכל מטרה שהיא.

7. ... מקבל הזיכיון ישלם לחברה עבור מוצרים המסופקים על פי הסכם זה את המחיר הקמעונאי שיקבע לאותם מוצרים על ידי החברה - פרט אם ייקבע אחרת על פי כל דין ואשר יהיה בתוקף לגבי זמן האספקה ומקומה...".

            תקופתו של כל אחד מהסכמי האספקה הבלעדית נקבעה בסעיף 5 להסכם, כדלקמן:

            א. לגבי תחנת ראמה התקופה היא 25 שנה, דהיינו עד שנת 2001, והיא אמורה להתחדש מאליה לתקופות נוספות של 10 שנים כל אחת, אלא אם כן הודיע אחד הצדדים על רצונו לסיים את ההסכם;

            ב. לגבי תחנת שפרעם התקופה היא 35 שנה, דהיינו עד שנת 2014, עם תניית חידוש כאמור לעיל;

            ג. לגבי תחנת קרית חרושת התקופה היא 35 שנה, דהיינו גם כן עד שנת 2014, עם אותה תניית חידוש.

את טענתו המשפטית העיקרית מעלה התובע בסעיף 11 לכתב התביעה. נטען שם כי חיובו לרכוש דלק מן הנתבעת בלבד על פי הסכמי האספקה הבלעדית, נוגד את הסדר הציבורי ומעשיר את הנתבעת שלא כדין ו/או יש בו משום עוולה אזרחית בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. עוד נטען שם כי מסכת ההתקשרויות שבין התובע לנתבעת אינה בת אכיפה, גם בהיותה נוגדת את טובת הציבור כהגבלה פסולה על חופש העיסוק והתחרות. בסעיף 12 לכתב התביעה נטען כי מאחר שמכירות הדלקים לתובע הסתמכו על חוזי אספקה בלעדית פסולים, הם העשירו את הנתבעת שלא כדין על חשבון התובע, ועל כן הוא זכאי לקבל ממנה סכום השווה לכל הרווח הישיר שהוסב לה ממכירותיה לתובע.

רקע היסטורי ומשפטי

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ