אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 66188/04

פסק-דין בתיק א 66188/04

תאריך פרסום : 14/07/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
66188-04
19/11/2007
בפני השופט:
נורית רביב

- נגד -
התובע:
דור חן מסחר בע"מ
עו"ד משה רביזאדה
הנתבע:
מורדי בוגנין
עו"ד דני כפיר
פסק-דין

1.    מורדי בוגנין הנתבע, משך על חשבונו 11 שיקים בסכום כולל של 56,000 ש"ח ומסר אותם לאביו שנקלע לקשיים כלכליים. אביו מסר את השיקים לניכיון לאדם בשם חיים בן דוד (להלן: " בן דוד"); קיבל ממנו את תמורתם, והלה ניכה את השיקים אצל התובעת - מי שרשומה כנפרעת בכל השיקים. בן דוד אינו חתום על השיקים ולעובדה שהם עברו תחת ידו יש עקבות על השיקים, רק משום שמספר הטלפון שלו מוטבע על כל אחד מהם.

השיקים שמועדי הפירעון הנקובים בהם חלו כולם בחודש אוקטובר 1998, הוצגו לפירעון ב-4.3.1999 וחוללו באי פירעון מהסיבה "מוגבל". ביולי 2003 שיגרה התובעת אל הנתבע מכתב דרישה לסילוק החוב בגין השיקים, ושנה לאחר מכן הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, כשהחוב לפי בקשת הביצוע עומד על 103,434.20 ש"ח.

2.    הנתבע, שהיה כבן 21 בעת שמסר את השיקים לאביו, מתגונן בטענת "פרעתי". גרסתו היא שאביו שילם את סכום השיקים בנוכחותו, לידיו של בן דוד אשר מסר את הכסף לתובעת והראיה, השיקים הוצגו לפירעון מספר חודשים לאחר מועדי פירעונם, והבקשה לביצועם הוגשה רק כעבור 6 שנים ממועדי פירעונם.

בן דוד שהעיד לנתבע, מאשר שהוא קיבל מאביו של מורדי את סכום השיקים ו" עוד כמה גרושים" כריבית, וטוען שהעביר את הכסף לתובעת. לדבריו, השיקים לא הוחזרו לו על ידי התובעת, מאחר שבעל השליטה בה, בנימין רביזאדה (להלן: " בני") אמר לו בזמנו שבמשרדי התובעת הייתה פריצה והשיקים נגנבו והוא, על בסיס של אמון אישי בבני, שילם לתובעת את סכום השיקים. הנתבע, משוכנע כאמור שסכום השיקים הועבר לתובעת, ובכל מקרה טוען הוא - אביו שילם את סכום השיקים לידי בן דוד שלוחה של התובע, ובזה יצא הוא ידי חובה כלפיה.

התובעת אשר מכחישה כל אירוע של פריצה וגניבה, טוענת:

השיקים נמצאים בידיה משום שהיא לא נפרעה בגין השיקים; גרסת הנתבע שאביו שילם את סכום השיקים לבן דוד, אינה עומדת במבחן הסבירות וההיגיון ולא ניתן לקבלה; אפילו מקבלים את הגרסה הזו - בן דוד אינו שלוחה, והתשלום לידיו אינו "פירעון כשורה" באשר לא נעשה לידיה, כמי שאוחזת בשיקים.

3.    אפתח בזה שאומר שפירעון השיקים לתובעת אכן לא הוכח.

התובעת היא "האוחז" בשיקים; הם נמצאים ברשותה, וזוהי ראיה לכאורה לכך שהשיקים לא נפרעו: " הימצאותו של השטר ביד האוחז מהווה ראיה לכאורה לאי פירעונו" (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה (2007), עמ' 467). הנתבע ובן דוד מתרצים את העובדה שהשיקים לא הוחזרו לידי הנתבע בכך שנאמר להם שהייתה גניבה במשרדי התובעת, אלא שהדבר הוכחש על ידי בני (פרוטוקול מ-6.11.2006 עמ' 41) ולא נתמך על ידי ראיה "חיצונית" כלשהי מטעם הנתבע. לאמיתו של דבר לא נעשה מצד הנתבע כל מאמץ להוכיח שהייתה גניבה או למצער - שהיו בעיר שמועות על גניבה, כפי שטוען בן דוד.

יתר על כן, בין מועדי הפירעון של השיקים לבין מועד הצגתם לפירעון - חלפו כ-4-5 חודשים, והנתבע טוען בתצהירו שבן דוד דרש מאביו לפרוע את השיקים "עוד הרבה בטרם הוצגו בחשבון הבנק וסורבו... ואנו שילמנו את מלוא תמורתם". הוא אף טוען שעצם הצגת השיקים לפירעון כעבור מספר חודשים ממועדי פירעונם, הוא ראיה לכך שהתובעת וויתרה עליהם משום שקבלה את כל המגיע לה בגינם עוד קודם לכן (סעיף 20 לתצהירו).

לפי הגרסה הזו אם כן, השיקים שולמו על ידי אבי הנתבע, לאחר מועדי פירעונם אך עוד לפני שהוצגו לפירעון בחשבון הנתבע, וברור שהם נמצאו אז ברשות התובעת שאחרת לא היה בידה להציגם לפירעון במועד מאוחר יותר. אלא שלמצער מעת הצגתם לפירעון בחשבונו, היה על הנתבע להבין של"סיפור" הגניבה אין כיסוי שכן כל 11 השיקים הגנובים לכאורה, הוצגו לפירעון באותו מועד, מה שכמובן השתקף בדפי חשבון הבנק שלו. כיצד ניתן אם כן לקבל את גרסתו שהוא ואביו לא היו מוטרדים מכך שהשיקים לא הוחזרו לידיהם " שכן ידענו כי שילמנו את השקים במלואם וכי הם נגנבו ולא סביר כי הגנב יפעל על פי השקים או ינסה להעבירם לאחר" (סעיף 16 לתצהירו). נראה שהנתבע עמד על הקושי שבגרסה הזו, משום שבחקירה נגדית הוא שינה את טעמו וטען שאביו שילם לבן דוד את סכום השיקים רק לאחר שהללו הוצגו לפירעון.

4.    ומה אומר בן דוד ביחס לתשלום לתובעת. לפי תצהירו, התשלום בוצע " בסביבות חודש פברואר מרץ 1999". אז פנה אליו בני " "בטענה שהשיקים נגנבו ממשרדו לאחר שמשרדו נפרץ ובגלל קשרי החברות בינינו הנ"ל קיבל את מלוא הסכום של השיקים". בן דוד ווידא אפוא עם משפחת בוגנים שהשיקים אכן לא הוצגו לפירעון ואז " ישבתי איתם והם העבירו לי ואני העברתי לו" (פרוטוקול מ-23.5.2006, עמ'  31).

בן דוד אומנם נוקט בלשון רבים, אך הוא הבהיר שבעל דברו בעניין סילוק החוב בגין השיקים היה אבי הנתבע, ושהוא "ישב" אתו על עניין זה לאחר שהתברר ש "השיקים לא הגיעו לבנק לפרעון. לבינתיים התברר שכל השיקים השחורים שלו גנבו אותם" (שם בעמ' 33). זה כל מה שיכול היה בן דוד לומר ביחס לזמן שבו קיבל את הכסף מאבי הנתבע, וגם בעניין זהות המשלם התבטא תחילה בלשון בלתי נחרצת באומרו: " סביר להניח שהאבא נתן לו את הכסף". רק אחר כך אמר שהוא בטוח "במאה אחוז" שזה היה האב (שם, בעמ' 32) אך על השאלה: " האם הכסף שקיבלת מבוגנים היה לפני שהם הוצגו לבנק וחזרו או אחרי" השיב: " אני לא זוכר". בהמשך היה מוכן לומר רק: "סביר להניח שאחרי שהם חוללו".

אשר לאופן התשלום - תחילה עלה מדבריו של בן דוד שהחוב בגין השיקים, שולם לתובעת בשיקים ולא במזומן משום שעל השאלה " איך הוא קיבל את הכסף" השיב: " הוא קיבל לחשבונות יכול להיות בשיקים" (פרוטוקול מ-23.5.2006, עמ' 29). אבל, שאלות נוספות בעניין השיקים שאולי היוו את "מטבע" התשלום, הובילו לפסילת האפשרות הזו על ידי בן דוד. הוא נזכר שבני התעקש על תשלום במזומן וזכר שהוא הודיע לו טלפונית " אני שולח לך כסף של בוגנים". אלא שבהמשך התברר שהדברים התנהלו אחרת. הוא לא בדיוק שלח את הכסף, וכנראה שגם לא התייצב מיד במשרדי התובעת אלא: "ההתנהלות של העבודה אני לא בא עם 56 אלף ואומר לו זה של בוגנים. אלא אני בא ונותן לו סכומים ואומר לו שחלק מזה זה של בוגנים. זה עניין עבודה של אמון ואי אפשר לעבוד בעבודה כזאת בלי אמון". ובכלל, בינו לבין התובעת לא היה נהוג שהוא מקבל מיד את השיק שחזר כנגד התשלום עבורו, אלא "יושבים פעם בתקופה. לא הייתה קפידה של דברים, זו עבודה של אמון ולא של הקפדות" (שם, בעמ' 35). כלומר, לפי התיאור הזה השיקים לא הוחזרו לבן דוד, לא בדיוק משום שהם נגנבו אלא משום שכך התנהלו הדברים בינו לבין לתובעת: על בסיס של אמון, כשמדי תקופה עורכים התחשבנות. וכל זה, כפי הנראה, מבלי להיעזר במסמכים, משום שבן דוד אישר: "אין לי רישומים. לא ניהלתי רישומים..." (שם, בעמ' 27).

5.    התובעת, כפי שעולה מעדותו של בני אינה מנהלת ספרים. היא מבצעת לדברי האחרון מאות ניכיונות ביום, והדרך שלה להבטיח שלא להיקלע לפינות לא רצויות עם לקוחותיה, כפי שבני התבטא, היא להחזיר את השיק שנוכה, כנגד סילוק החוב בגינו. כאשר מסולק רק חלק מהחוב - השיק נותר בחזקתה אך על גבו נעשה רישום ביחס לסכום שכבר שולם. בני אמר בחקירתו: "ההסדר ביני לבין חיים וכמו כן, לגבי כל אחד אחר. עם קבלת תשלום אני מוסר את השיק. תמיד שנתנו לי שיקים תמורת שיק שחזר קיבלו את השיק", ובהמשך: " אף פעם לא קרה שאקבל ממנו בלי שאמסור לו את השיק החוזר וזה היה במקום" (פרוטוקול מ-6.11.2006, עמ' 42 ו-44 בהתאמה). לנוכח היקף העסקות המבוצעת על ידי התובעת מידי יום ובהעדר ספרים מסודרים, נראה שההתנהלות בשיטה שתוארה מחויבת המציאות, וההנחה הסבירה היא שכך אכן פועלת התובעת. על רקע זה, הטענה של בן דוד, שהוא שילם 56,000 ש"ח עבור שיקים שלכאורה נגנבו, רק בהסתמך על יחסי אמון בינו לבין התובעת, ומבלי לעמוד על קבלת אסמכתא כלשהי - מסתברת פחות מטענת התובעת לפיה תשלום כאמור לא בוצע.

6.    ואולם, הנתבע טוען כאמור שאביו שילם לבן דוד את סכום השיקים; בן דוד מאשר את הטענה הזו בעדותו, והשאלה שיש לבחון עתה היא, אם בזה פרע הנתבע את חובו בגין השיקים, בהנחה כמובן שהתשלום על ידי אביו, בוצע. 

סעיף 60(א) לפקודת השטרות קובע כי: "פרעון כשורה" פירושו - פרעון השטר לאוחז בו, בחלותו של השטר או לאחריה, בתום לב וללא ידיעה שזכות קניינו של האוחז בשטר פגומה".

השיקים נמסרו מן הסתם לבן דוד כשיקים פתוחים, שהרי הנפרע בשיקים היא התובעת, ואין חולק על כך שהתשלום לבן דוד בוצע לאחר שהוא מסר את השיקים לתובעת לשם ניכיון. ברור אם כן, שהתשלום לבן דוד אינו תשלום "לאוחז" ויכול להיחשב ככזה רק אם בן דוד פעל כשלוחה של התובעת ביחס לנתבע ואביו. שלום לרנר כותב בהקשר זה: "סביר להניח כי פירעון לידי שלוחו של האוחז מפקיע את השטר. ואולם, נטל ההוכחה, כי פלוני הוא שלוחו של האוחז, יהא על הפורע". (שם, בעמ' 468, ה"ש 50).

הנתבע טוען, שבן דוד היה למעשה "עובד סמוי" של התובעת וסוכן שלה, וכי התשלום שבוצע לידיו כמוהו כתשלום לתובעת, שהרי שלוחו של אדם כמותו. לי נראה שהטענה הזו אינה יכולה לעמוד.

התובעת לא ראתה בבן דוד שלוח שלה, בן דוד עצמו לא ראה כך את יחסיו עם התובעת, וכפי שעולה מדברי הנתבע בחקירתו - גם הוא לא ראה בבן דוד שלוח של התובעת - גם לא לגביית החוב. הנתבע נשאל: "אז תן לי להבין, את הסידרה של השיקים האלה, אותם שילמתם?" ותשובתו הייתה: "כן. חיים בא ודרש כסף בצדק, אנחנו לא מכירים את בני עבדנו עם חיים. הוא קיבל את הכסף שלו בעקרון" (פרוטוקול מ-19.1.2006, עמ'7).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ