אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 62177/05

פסק-דין בתיק א 62177/05

תאריך פרסום : 23/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
62177-05
16/09/2007
בפני השופט:
מיכל ברקנבו

- נגד -
התובע:
עופר נאמני
עו"ד גיא-דרור
הנתבע:
1. ברנדוינהנדלר גיל
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

עו"ד הנתבע 1 בעצמו
עו"ד לוי-ביבר
פסק-דין

זוהי תביעתו של מר עופר נאמני (להלן - התובע או עופר), בגין נזקיו העקיפים, שנגרמו עקב תאונה שהיה מעורב בה, על פי טענתו, עם כלי הרכב של הנתבע 1 מר גיל ברנדוינהנדלר(להלן - הנתבע או המבוטח או גיל). "הנזקים העקיפים", קרי - הנזק שנגרם לו עקב הפעלת פוליסת הביטוח שלו, לצורך תיקון רכבו, הכולל השתתפות עצמית שנגבתה ממנו, סכום שחוייב בו לצורך כינון הפוליסה והפסד הנחת העדר תביעות ל-3 שנים, סך הכל 3,395 ש"ח. רכבו של הנתבע 1 היה מבוטח במועד הרלוונטי בפוליסת ביטוח אצל כלל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת או חברת הביטוח).


הרקע

לטענתו של התובע , הוא חנה ביום 2.4.05 בחניון במתחם "ג'מבו" בפתח תקוה, בחניה מוסדרת, בניצב למדרכה, כשהחלק הקדמי של מכוניתו פונה החוצה מהחניה וחלקה האחורי - פנימה. הוא נשאר במכונית עם ילדיו, בהמתנה לאשתו שערכה קניות. לפתע הגיע הרכב של הנתבע, בנסיעה לאחור, עקף אי תנועה שהיה מול כלי הרכב החונים, ופגע עם חלקו האחורי בחלק הקדמי של רכבו של עופר. עופר יצא ממכוניתו וכך עשה גם גיל. גיל שאל את עופר אם הכל בסדר ואם הילדים בסדר, אמר לעופר לא לדאוג כי מדובר רק בפגיעות בפח ויש ביטוח, נתן לעופר את מספר הטלפון שלו ונסע לדרכו. אדם נוסף, בשם יחזקאל מוזס (להלן - מוזס), היה בסמוך למקום הארוע - כנראה באחת החנויות הסמוכות, והוא ניגש לעבר הנהגים לאחר התאונה. עופר שאל אם ראה מה קרה, מוזס השיב בחיוב ועופר שאל אם יסכים להעיד, אם יהיה בכך צורך. מוזס הסכים ועופר לקח את פרטיו. בהמשך, התברר לעופר, שמספר הטלפון שגיל מסר איננו מחובר ועוד התברר לו, שגיל מכחיש את מעורבותו בארוע. לפיכך, הפעיל את הפוליסה שלו, שילם השתתפות עצמית וכינון, וקיבל את כספו מחברת הביטוח שלו, אליהו חברה לביטוח בע"מ (אישור הפסדים צורף לכתב התביעה).

לטענת הנתבע , אין לו כל קשר לארוע. רכבו היה ברשותו כל אותו יום שבו נטען כי ארעה התאונה, והוא לא היה מעורב בכל תאונה שהיא. לדבריו, לא היה כלל במקום במועד הרלוונטי, ולא ידוע לו דבר על כל הארוע. עוד טוען הנתבע, שאילו היה מעורב בארוע - לא היתה לו כל סיבה להכחיש זאת, מאחר שהוא מבוטח. לכן - אילו היה מעורב - היה משלם השתתפות עצמית, שהיא בסך 400-500 ש"ח, ומפעיל את הפוליסה שלו. אין לו היכרות לא עם עופר ולא עם מוזס, ואין לו מושג מדוע ירצה מי מהם להעליל עליו עלילת שווא. מאחר שלא היה מעורב בכל ארוע שהוא, הוא גם לא מסר הודעה לחברת הביטוח, הנתבעת 2.

לטענת חברת הביטוח , הנתבע, מבוטחה, מסר לה הודעה שקרית. בניגוד לדוח חקירה שבידיה, לפיו רכב הנתבע היה מעורב בתאונה, הנתבע מכחיש זאת מכל וכל. כאשר שלחה חוקר, מר פנחס שטייר (להלן - החוקר) אל הנתבע 1, בתחילה טען בחקירתו - בה נכח גם אביו, מר ישראל ברנדוינהנדלר(להלן - האבא או ישראל) - כי אין לו קשר לארוע (החקירה נרשמה, נחתמה בידי גיל וסומנה נ/1). כאשר חזר החוקר למבוטח, אחרי ששוחח עם התובע, שוחח עם ישראל, אך עתה מסר ישראל שהרכב אכן היה מעורב בתאונה, והוא זה שנהג ברכב. דבר זה לא עולה בקנה אחד עם התאור שמסר התובע לגבי הנהג. בשלב זה, ביקש החוקר לתאם מפגש בין התובע לנתבע, ולכך המבוטח גיל לא הסכים. בסופו של דבר, חברת הביטוח אינה יודעת לומר בודאות מי נהג ברכב, אך היא משוכנעת שכלי הרכב היה מעורב בתאונה. מכאן שהמבוטח לא שיתף איתה פעולה ואף הגיש דיווח כוזב, ולכן, טוענת הנתבעת 2, היא פטורה ממתן כיסוי ביטוחי.

הדיון והראיות

בבית המשפט התקיימו שני דיונים. בדיון הראשון (ביום 2.5.07) עמד הנתבע על הכחשתו לכל מעורבות בארוע הנטען. לפיכך התחוור, שלא יהיה מנוס מקיום דיון הוכחות שיכלול זימון העד הניטראלי - מוזס, וחוקר הנתבעת 2. הדיון הנוסף התקיים ביום 5.9.07, ואכן התייצבו התובע, הנתבע 1, העד יחזקאל מוזס וחוקר הנתבעת 2, פנחס שטייר. בנוסף, נכח באולם, בחלקו הראשון של הדיון, גם אביו של גיל - ישראל ברנדוינהנדלר.

התובע והנתבע 1 העידו שניהם בהתאם לגירסה שמסרו, כמפורט לעיל בטיעוניהם.

העד מוזס סיפר, שהיה במקום במועד הרלוונטי. הוא המתין לאשתו ויצא לעשן סיגריה. גם התובע, שרכבו חנה במקום, יצא מהמכונית כדי לעשן. הם עמדו יחדיו ודיברו, במרווח בין המכוניות, כשהנתבע הגיע עם הג'יפ שלו, עשה חצי פרסה, החל לנסוע לאחור ופגע עם החלק האחורי של הג'יפ בחלק הקדמי של רכב התובע. לדבריו, התובע סיפר לו שהוא רק קנה את רכבו שבועיים קודם לכן. לדברי מוזס, הנתבע יצא מרכבו, החליף פרטים עם התובע, הודה באחריותו לתאונה ושני הנהגים שאלו את מוזס אם יהיה מוכן להעיד. הוא אמר שכן ואז הגיעה אשתו מהקניות, והוא נסע מהמקום. הוא ציין, כי זיהה את הנתבע מיד, עוד במבואה לאיזור אולם בית המשפט, כמי שהיה מעורב בתאונה. עוד סיפר, כי בארוע התאונה היתה זו הפעם הראשונה בה פגש את התובע.

גרסתו של העד שונה במעט מגרסת התובע, שכן התובע העיד שהוא ומוזס עמדו ודיברו לאחר התאונה, כששניהם הוסיפו להמתין לנשותיהם. לדבריו, איננו יודע היכן היה מוזס לפני הארוע - כנראה באחת החנויות, והוא ניגש לעברם ואמר שראה את הארוע. כאמור, התובע אישר את דבר השיחה, אך מיקם אותה לאחר התאונה. גם הוא סיפר, כי שיתף את מוזס בכך, שקנה את הרכב רק שבוע-שבועיים קודם לכן. יצויין עוד, כי מוזס חתם על מסמך (סומן ת/1), אותו רשם התובע, ובו תיאור של מה שהתרחש, וזאת - ביום 15.5.05, כחודש וחצי לאחר הארוע. התיאור ב- ת/1 זהה לגרסת התובע.

בתחילת הדיון פניתי לנתבע, שלא היה מיוצג לאורך כל ההליך, ושאלתי אם בכוונתו להעיד את אביו, שישב לידו. נעניתי בשלילה ועל כן האב, ישראל, נותר באולם עת העידו עדי התביעה. במהלך הדיון, כאשר ב"כ חברת הביטוח השמיעה דבריה בהתייחס לכך שאבי המבוטח, ישראל, שיקר לחוקר, שאלתי את ישראל אם דיבר בכלל עם החוקר. תחילה אמר שמעולם לא דיבר עם החוקר. כאשר שבתי ושאלתי אותו פעם נוספת אותה שאלה, השיב, כי אכן, שוחח עימו, אך שיקר לו. זאת, לדבריו, "בגלל שהוא הטריד והטריד ורציתי להפטר מהסיפור". כששאלתי מדוע, אם כן, אמר תחילה שלא שוחח עם החוקר, השיב כי כוונתו היתה שלא שוחח עם החוקר היום (קרי - ביום הדיון). בשלב זה, ביקשתי מישראל לצאת מהאולם שמא יבקש גיל לקרוא לו, בכל זאת, לעדות. בסופו של דבר, למרות גרסת הנתבעת ודבריו של ישראל עצמו, שלטעמי דורשים הבהרה, בחר גיל שלא להעידו, גם כשנשאל מפורשות אם ברצונו לעשות כן.

מטעם חברת הביטוח העיד החוקר. ב"כ הנתבעת ביקשה להגיש את דוח החקירה שערך החוקר, ולהסתמך עליו כראיה מטעמה. זאת, לאחר שתמה פרשת התביעה וגם הנתבע 1 כבר העיד. דוח החקירה לא גולה לצדדים קודם לכן, ולא נתבקש היתר לדחיית העיון בו. ב"כ התובע לא התנגדה לבקשה, אך מאחר שהנתבע 1 (כאמור) לא היה מיוצג, לא ביקשתי עמדתו אלא הנחתי שהוא מתנגד, ובהתאם שקלתי את הבקשה. מאחר שעסקינן בהליך של סדר דין מהיר, בו קיימת חובה לצרף כל מסמך לכתב הטענות ( תקנה 214ח(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות)), מאחר שהדוח הינו הראיה העיקרית מטעם הנתבעת 2, מלבד עדות החוקר, ועל כן מצאתי שמתן היתר לצרף מסמך מהותי זה בשלב הזה יהיה בו כדי לפגוע מהותית בזכויות הנתבע 1, ומאחר שלא מצאתי שהיה הצדק סביר למחדל הנתבעת (כלשון תקנה 114א לתקנות), לא התרתי הגשתו. המסמך היחיד שהוגש מתוך הדוח הינו הודעתו של גיל לחוקר, עליה חתם ואותה אישר בדיון ( נ/1). החוקר, פנחס שטייר, העיד כי נתבקש על ידי הנתבעת 2 לגשת למבוטח ולקבל הודעה על התאונה. כשהתברר שהמבוטח טוען שלא היתה תאונה כזו, יצא החוקר לגבות הודעה מגיל, לאחר שיציג לו את הדרישה של התובע ואת גרסתו. כך עשה, ובנוכחות ישראל, אביו של גיל, גבה את העדות נ/1. לדבריו, לאור הכחשת המבוטח את הארוע, יכול היה לחזור לשולחתו, חברת הביטוח, ולומר לה שיש לדחות את תביעתו של עופר, אלא ש"משהו לא נראה לו"; לא נראה לו הגיוני, שאדם מן הישוב יגיש סתם תביעה. לכן החליט לשוחח עם עופר. משיחה זו התרשם לטובה מעופר. לכן חזר לנתבע ואמר לו שהתובע עומד על גרסתו. אז פגש גם את ישראל, האב, בשנית, ובפגישה שניה זו מסר ישראל לחוקר שהיתה תאונה, אלא שהוא זה שנהג ברכב. יש לזכור, שדברי החוקר בנקודה זו נתמכו בדברי ישראל עצמו, שנכח באולם ואמר ששיקר לחוקר "בגלל שהוא הטריד והטריד ורציתי להפטר מהסיפור". לדברי החוקר, כשדיבר עם ישראל, ככל שנכנס יותר לפרטי התאונה התרשם, שישראל אינו יודע במה מדובר. כדבריו: "ההתרשמות שלי היתה שאם היתה תאונה הוא ודאי לא נהג". אחרי חקירתו של ישראל חזר החוקר לעופר. הוא ניסה לברר איתו פרטים על מראהו של הנהג. מהדברים שאמר עופר לחוקר הבין החוקר, כי לא יתכן שהנהג המתואר הוא ישראל. בשלב הזה, היו לחוקר ספקות כבדים לגבי גרסת המבוטח, הנתבע 1, והוא רצה להפגיש בין התובע לנתבע. הוא ציין, שהעובדה שעופר עמד על גרסתו, ולא "התיישר" עם גרסתו של גיל, אף שהיה לו ברור שדבר זה יגרום לדחיית תביעתו על ידי חברת הביטוח, הוסיפה אמינות לדבריו. בשלב זה, אומר החוקר, לא הסכים גיל בשום אופן שהחוקר יגיע אליו עם עופר, ובסופו של יום, התרשמותו של החוקר היתה, שכנראה היתה תאונה, אך מישהו לא מורשה נהג ברכב.

לאחר ששמעתי את כל העדויות ועיינתי בחומר הראיות, מסקנותי הן כדלקמן : התובע, עופר, עשה רושם אמין לחלוטין. הוא היה עקבי בגרסתו לאורך כל הדרך, הוא העיד בודאות כי הנתבע שלפני היה הנהג ברכב, הוא זיהה אותו באולם בית המשפט ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בדבריו. העד מוזס אמנם נתן גרסה שונה מעט מזו של עופר לענין סדר קרות הדברים - לדבריו, בעודו עומד ומשוחח עם התובע התרחשה התאונה (בעוד לפי דברי התובע ולפי האמור ב- ת/1 [המסמך עליו חתם מוזס סמוך לאחר התאונה], תחילה ארעה התאונה, מוזס ניגש למקום מיד אחר כך, ו אחרי התאונה הוא והתובע עמדו יחדיו ושוחחו), אך סתירה זו, בעדות הנמסרת שנתיים לאחר התאונה, אינה נראית לי מהותית. גם התובע וגם מוזס סיפרו, באופן ספונטני, כי בשיחתם סיפר התובע למוזס, שהרכב נקנה רק שבוע-שבועיים לפני התאונה. פרט זה אינו מופיע כלל ב- ת/1, ולכן - אפילו שימש ת/1 כבסיס לגרסת התובע בבית המשפט, הרי שבנקודה זו לא יכול היה "להתיישר" עם האמור במסמך. עובדה זו מוסיפה אמינות לשני העדים. מרבית פרטי התאונה היו זהים או דומים מאד, הן בתיאור של מוזס והן בזה של התובע. גם ממוזס התרשמתי שהוא אמין, והוא זיהה בוודאות את גיל כמי שנהג ברכב הפוגע, זאת, לדבריו - עוד בטרם הגיעו לאולמי, במסדרון המוביל לאולם המשפט. אין היכרות קודמת בין מי משלושת העדים (התובע, הנתבע ומוזס) ולא מצאתי שלמוזס אינטרס כלשהו בתביעה או בתובע.

הנתבע התנהג, לטעמי, בצורה קצת משונה. הוא נותר כמעט אדיש לאורך כל המשפט, לא חקר חקירה נגדית מי מהעדים והסתפק בחזרה על דבריו, לפיהם לא היה קשור לארוע. אלמלא שאלתי אני, במקומו (בהיותו לא מיוצג), מספר שאלות את העדים, היו עדויותיהם נותרות ללא כל שאלה או עימות. העובדה שבחר שלא לנסות להבהיר את הודאת אביו, ישראל, כי שיקר לחוקר, פועלת אף היא לרעתו. בנוסף, לא השכלתי להבין את ההסבר שלו לב"כ התובע, כיצד - כשפנה אליו החוקר כחודשיים לאחר הארוע - זכר לומר לו שביום התאונה, שהיה, לדבריו, יום חסר משמעות מבחינתו, לא היה באיזור הרלוונטי (אף שלעיתים הוא "מסתובב" שם, כפי שהעיד). לדבריו "עשה שיעורי בית" והגיע למסקנה - בהסתמך על הזכרון שלו - שלא היה במקום הארוע באותו יום. הוא מסר תצהיר שנתיים לאחר הארוע (ביום 13.6.07), ובו גם הצהיר שביום התאונה הוא זוכר חד משמעית שרכבו היה ברשותו ורק הוא נהג בו כל היום. מפליאה העובדה שמישהו מסוגל לזכור בודאות היכן היה ביום פלוני, חסר משמעות (כטענתו), חודשיים קודם, וכי רכבו היה ברשותו כל אותו היום (למרות שלעיתים אחיו ואביו נוהגים בו, כפי שאמר ביום 2.5.07, עמ' 2 לפרוטוקול). אם אדם אינו מנהל יומן, הייתי מצפה שיסביר כיצד, בכל זאת, הצליח להתחקות אחר מעשיו בדיעבד. זאת, כאמור, לא עשה, אף שנתבקש בחקירתו הנגדית להסביר, ותמיהה זו אינה פועלת לטובתו. הטבעי, בעיני, הוא שאדם, המואשם במעשה שלא עשה, שנגרר על לא עוול בכפו להליך משפטי, שחברת הביטוח שלו מפנה לו עורף ללא הצדקה - יצא מגדרו ולא יוותר אדיש. שיעשה ככל יכלתו להסיר מעליו את חשד השוא, שישאל את אלה שחברו נגדו שאלות נוקבות בחקירה נגדית, שיזמן לעדות כל מי שיכול לתמוך בדבריו (כגון אביו, למשל, שנכח באולם). כל זאת לא עשה, ולטעמי - הדבר מלמד על כך כי, ככל הנראה, לא מדובר בהאשמות שוא.

חוקר הנתבעת 2 העיד, אף הוא, בצורה אמינה. לא התרשמתי שעשה מלאכתו תוך "סימון מטרה" כלשהי, פעולותיו היו סבירות ומתבקשות, בנסיבות הענין, תמיהותיו היו במקומן ומסקנותיו סבירות.

סיכומו של דבר, לאחר שקילת כל הראיות, הגעתי למסקנה שמאזן ההסתברויות נוטה, בצורה מובהקת, לטובת גרסת התובע, לפיה כלי הרכב של הנתבע 1 הוא שפגע ברכבו ביום הארוע, ומי שנהג ברכב היה הנתבע 1.

מכאן, שדין התביעה כנגד הנתבע 1 להתקבל.

היחסים בין הנתבע 1 לנתבעת 2

טוענת הנתבעת 2, חברת הביטוח, כי הנתבע הפר חובותיו בהתאם ל סעיפים 23-25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - החוק), ולכן - מכח סעיף 68 לחוק, הנתבעת פטורה גם מכל חבות כלפי התובע.

הדברים אינם פשוטים כפי שטוענת הנתבעת 2, שכן כדי שיחול סעיף 25 לחוק, יש להוכיח מספר יסודות, וביניהם - כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (ר' רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה). במקרה שלפני, לא הוכח יסוד זה. אילו האמנתי לטענתו של גיל, לפיה לא היה מעורב בתאונה, הנתבעת 2 היתה נפטרת מחובתה לשלם לתובע כליל, ולא היו יוצאים כספים כלשהם ממנה, לא כדין ולא אחרת. גם אם נתייחס לגרסה שמסר אביו של המבוטח, לפיה הוא נהג ברכב: מאחר שעל פי הפוליסה, ישראל רשאי אף הוא לנהוג ברכב, הרי שגם במקרה כזה, חייבת הנתבעת לשלם לתובע ולכן אין נפקות מעשית לטענה שלא הנתבע נהג, אלא אביו. ניתחתי את הסוגיה בהרחבה בפסק דין שנתתי לאחרונה, ואינני מוצאת לחזור על דברי, אלא אסתפק בהפניה לת"א (ת.א) 59526/05 אבו דיב עבדול לטיף נ' מרעב חסן ואח' (ניתן ביום 19.8.07).

הסעיף הרלוונטי במקרה שלפני הוא, לטעמי, סעיף 24 לחוק, הקובע:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ