אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 620/03

פסק-דין בתיק א 620/03

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי נצרת
620-03
23/02/2005
בפני השופט:
האשם ח'טיב

- נגד -
התובע:
ראפע חסן ת.ז. 058569781
הנתבע:
1. חסנה סעיד מוסטפא ת.ז. 20823175
2. מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל - רשות הפיתוח

פסק-דין

התביעה

1.         עניינה של התובענה שבפנינו, הנו המקרקעין המזוהים כחלקות 42, 52 ו- 71 בגוש 19364 והחלקה 89 בגוש 19363 (להלן: "המקרקעין"). לטענת התובע, מקרקעין אלה נרכשו על ידו, בתמורה מלאה ובתום לב, מאת הנתבעת מס' 1 וזאת בהתאם להסכם שנחתם ביניהם ביום 11/5/02 (נספח א' לתצהיר העדות של התובע). על סמך זאת טוען התובע כי הוא זכאי להרשם כבעלים של המקרקעין.

עוד טוען התובע בתביעתו כי, "הסכם המכר" מיום 30/4/63, שעל פיו רכשה הנתבעת מס' 2, לטענתה (להלן: "הנתבעת") מאת הנתבעת מס' 1 את אותם מקרקעין בטל ומבוטל, ולחלופין, יש לבטלו. עוד טוען התובע, כי זכות הנתבעת ע"פ אותו הסכם התיישנה, ולחילופין חל לגביה שיהוי בהגשת התביעה, דבר המקים מניעות. ע"פ הנטען בתביעה, הנתבעת זנחה וויתרה על זכותה ע"פ ההסכם הנ"ל, זאת לאור הזמן הרב שעבר מאז תאריך הרכישה ועד שנזכרה לרשום הערת אזהרה לטובתה על אותם מקרקעין, ולאחר שאלה נרכשו כבר ע"י התובע בשנת 2002.

התובע ממשיך וטוען בתביעתו כי גם אם הזכות של הנתבעת ע"פ "הסכם המכר" משנת 1963 עדיין תקפה, הרי שזכותו מכח ההסכם מיום 11/5/02 עדיפה, מאחר ומצד אחד הוא רכש את המקרקעין בתמורה, בתום לב  ובהסתמך על הרישום בספרי רישום המקרקעין, ומצד שני, הנתבעת אשר רכשה לטענתה את אותם מקרקעין קודם לכן, הפרה את חובת תום הלב שהיא חייבת כלפיו, בכך שבמשך 39 שנים מאז רכשה הנתבעת לטענתה את המקרקעין, לא רק שלא העבירה ולא רשמה את הזכויות במקרקעין על שמה אלא אף לא רשמה הערת אזהרה לטובתה; התובע ממשיך וטוען כי במחדלה זה, גרמה הנתבעת למצב  לפיו המקרקעין הנ"ל המשיכו להיות רשומים ע"ש התובע הנתבעת מס' 1, כאשר זכויות של הנתבעת מס' 1 נחזות כנקיות מזכויות צד ג' כלשהוא; ע"ס מצג זה נכנס התובע לטענתו לעיסקה עם הנתבעת מס' 1, ורכש ממנה את המקרקעין בתמורה מלאה ובתום לב.

ההגנה

2.         הנתבעת מס' 1 אשר זומנה כדין, לא הגישה כתב הגנה ולא הופיעה לדיונים, על כן, יש מקום לראות בכך משום הודאה מצידה בטענות התובע.

מהתנהגות הנתבעת מס' 1, והמנעותה מהגשת כתב הגנה ומהשתתפות בדיון, ניתן גם להסיק כי היא אינה חולקת על טענות הנתבעת, לפיהם רכשה ממנה הנתבעת את אותם מקרקעין ע"פ "הסכם מכר" מיום 30/4/1963.

גם אם כל אחד משני הצדדים, מעלה טענות מטענות שונות, גם לענין אמיתות העסקה של הצד שכנגד, והתוקף שלה, עולה תמונה לפיה המחלוקת הממשית ככל שמדובר בזכויות הקנייניות במקרקעין הנ"ל ובזכות להרשם כבעלים של מקרקעין אלה, הינה בין התובע לנתבעת ובמחלוקת זו על בית המשפט להכריע. 

3.         הנתבעת מטילה ספק באמיתות העסקה לה טוען התובע, ומכל מקום טוענת הנתבעת כי, גם אם נקשרה עיסקה כזו הרי שלא שולמה תמורה, ולא נערכה בתום לב, וכי התובע ידע או היה עליו לדעת כי אותם מקרקעין נרכשו עוד בשנת 1963 על ידה, או לפחות היתה מצידו עצימת עיניים, בענין זה, שדינה כדין ידיעה.

הנתבעת טוענת עוד כי זכותה, לא התיישנה לאור יחסי הנאמנות שנוצרו בינה לבין הנתבעת מס' 1, בעקבות חתימת הנתבעת מס' 1 על הסכם המכר מיום 30/4/63 ועל יפוי כח הנוטריוני מאותו תאריך, ולפיהם התחייבה להעביר את זכויותיה במקרקעין לנתבעת. משכך, מנין תקופת ההתישנות, לטענת הנתבעת, אינה מתחילה כל עוד ולא התכחשה הנתבעת מס' 1 לנאמנות זו. בענייננו, טוענת הנתבעת כי הנתבעת מס' 1 התכחשה לראשונה לנאמנות זו כאשר חתמה על הסכם המכר עם התובע ביום 11/5/02, משכך, תקופת ההתיישנות מתחילה ממועד זה, כך שלכל הדעות תקופת ההתישנות, טרם חלפה. עוד טוענת הנתבעת כי היא לא ויתרה על זכותה ולא זנחה אותה וכי היא החזיקה במשך כל השנים במקרקעין באמצעות אחרים בכך שהיא החכירה אותם לצורכי עיבוד חקלאי.

באשר לסוגיית העסקאות הנוגדות, טוענת הנתבעת כי המקרקעין נרכשו על ידה בטרם כניסתו של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 לתוקף, וכי אותה עת לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה ולא היה מקובל לרשום הערת אזהרה, כך שאי רישום הערת אזהרה על המקרקעין לטובתה עד למועד בו גילתה כי התובע רכש אותם מקרקעין מאותה הנתבעת מס' 1, אינה מהווה הפרת חובת תום הלב שהיא חייבת כלפי התובע. הנתבעת טוענת כי נסיבות המקרה שבפנינו שונות מהנסיבות בפרשה שנדונה בפני בית המשפט העליון בע"א 2643/97 גנז שלמה נגד בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נ"ז מס' 2 עמ' 385 (להלן: "פרשת גנז") שם ניתנה עדיפות לעסקה השניה עקב הפרת חובת תום הלב מצדו של בעל העסקה הראשונה שלא רשם הערת אזהרה במשך תקופה ארוכה. לטענת הנתבעת, העסקה שלה, שהיא העסקה הראשונה, עדיפה על העסקה השניה של התובע, גם אם עסקה זו אכן תקפה וגם אם התובע התקשר בה בתמורה ובתום לב, דבר שכאמור מוכחש על ידה.

דיון

4.         בפתח הדיון בטענות הצדדים יאמר כבר עתה, כי אין כל ממש בטענות שכ"א משני הצדדים העלה כנגד אמיתותה ותוקפה של העסקה של הצד שכנגד.

מחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט ניתן לקבוע בודאות רבה כי כ"א משתי העסקאות, זו שנקשרה בין התובע לנתבעת מס' 1 ביום 30/4/63 וזו שנקשרה בין התובע לנתבעת מס' 1 ביום 11/5/02, הינן עסקאות אמיתיות ותקפות לכל דבר וענין, והשאלה שיש להכריע בה בתיק זה הינה, איזה משתי עיסקאות אלה תזכה בבכורה ותאכף.

באשר לעסקה הראשונה שבין הנתבעת לנתבעת 1, זו הוכחה מהמסמכים שצורפו הן לכתב ההגנה של הנתבעת והן לתצהיר העדות של עדת ההגנה פטריסיה פרץ, בעיקר מדובר בהסכם המכר  מיום 30/4/63 הנחזה כחתום ע"י הנתבעת מס' 1, העתק מיפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, הנחזה כחתום ע"י הנתבעת מס' 1 ומאושר ע"י הנוטריון הציבורי בחיפה, והוראת תשלום של התמורה הקבועה בהסכם מיום 30/4/63. מסמכים אלה לא נסתרו ע"י התובע, ואילו הנתבעת מס' 1, כאמור לא הגישה הגנה ולא הופיעה לדיון, דבר שיש לפרשו כהודאה מצדה בטענות הנתבעת בענין זה.

לא זו אף זו, הסכם המכר שבין הנתבעות מתייחס לא רק למקרקעין הנ"ל אלא לחלקות קרקע רבות אחרות, שהנתבעת מס' 1 התחייבה להעביר לנתבעת ע"פ אותו הסכם מכר, ואלה רובן ככולן הועברו ונרשמו ע"ש הנתבעת מס' 1 במסגרת הליכי הסדר הקרקעות שהתנהלו אותה עת וע"ס ויתור של ב"כ הנתבעת מס' 1, ע"פ יפוי הכח הנ"ל, על אותן חלקות לטובת הנתבעת.

באשר לעסקה השניה, זו שנקשרה בין התובע לנתבעת מס' 1 ע"פ הסכם מיום 11/5/02 (להלן: "העסקה השניה", גם זו הוכחה, הן מההסכם שצורף לכתב התביעה ולתצהיר העדות של התובע, והנחזה כחתום ע"י הנתבעת מס' 1 שחתימתה וחתימת התובע על אותו הסכם אושרו על גבי אותו הסכם ע"י עוה"ד ראיף אבו יונס, וכן מהמסמכים הנוספים שצורפו לתצהיר העדות של התובע, ובין אלה, אישורים בדבר רישום הערת אזהרה, דיווח על העסקה לרשויות המס, ואישורים בדבר תשלום מס רכישה ומס שבח מקרקעין החלים על העסקה ואישורי אגף מיסוי מקרקעין, לרישום המקרקעין על שם התובע וכן עדות התובע שהסתייעה בעדות עד התביעה, נסר סלים עואד.

ראיות אלה לא נסתרו ע"י הנתבעת, וכאמור, הנתבעת מס' 1 לא הגישה הגנה ולא השתתפה בדיונים, ועל כן, היא בחזקת מודה בחתימתה על ההסכם ובקבלת התמורה הקבועה באותו הסכם.

5.         אם כן, בפנינו שתי עסקאות נוגדות במקרקעין, הראשונה זו שנקשרה בין הנתבעת מס' 1 לבין הנתבעת בשנת 1963 והשניה, זו שנקשרה בין הנתבעת מס' 1 לבין התובע בשנת 2002, והשאלה העומדת להכרעה בתיק זה הינה, כאמור מי משתי עסקאות אלה עדיפה?

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ