אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 613/04

פסק-דין בתיק א 613/04

תאריך פרסום : 03/06/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית המשפט המחוזי חיפה
613-04,4757-06
28/09/2008
בפני השופט:
ברכה בר-זיו

- נגד -
התובע:
מאג'ד עבד אלחלים
הנתבע:
1. דשנים בע"מ
2. חיפה כימיקלים בע"מ
3. אפריים מנחם
4. מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה

פסק-דין

1.         התובע, יליד שנת 1955, הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב עבודתו אצל הנתבעים עם חומרים רעילים ומסוכנים. כבר בכתב התביעה ציין התובע כי חלה במחלת SINDRUMבשנת 1992 וכי בעקבות המחלה איבד את כושר עבודתו והופיעו אצלו מחלות נוספות שונות, בעקבותיהן נזקק לאשפוזים וטיפולים רפואיים ממושכים. התביעה הוגשה ביום 14.6.04.

2.         הנתבעת מס' 2 טענה כי תביעת התובע התיישנה ובב"ש 4757/06 ביקשה לסלק את התביעה על הסף מפאת התיישנות. בבקשתה טענה הנתבעת מס' 2 כי התובע עבד אצל הנתבעות 1 ו- 2 עד שנת 1993 והיה מודע למכלול בעיותיו הרפואיות כבר בשנת 1993 ולכל המאוחר בסוף שנת 1994. גם הנתבעים האחרים הצטרפו לבקשה וביקשו לסלק את התביעה על הסף.

3.         התובע הגיש תצהיר תגובה לבקשה וטען כי הוא עצמו סבר כי מחלתו נגרמה עקב חשיפתו לחומרים רעילים בעבודה אך כל המומחים אליהם פנה טענו שמצבו "המדעי" אינו תומך בכך ולפיכך זנח תביעתו. לטענתו, רק מקריאת מאמר בעיתון בשנת 2003 הוא למד על הקשר הסיבתי ובעקבותיו הוא פנה למומחה שקבע קשר סיבתי שכזה. בנסיבות אלה מבקש התובע לקבוע כי מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 2003, עם קבלת חו"ד מומחה אודות הקשר הסיבתי בין מצבו ועבודתו. בתצהירו מפנה התובע לע"א 4114/96 , שם הושם הדגש על מועד קביעת הקשר הסיבתי ולא על מועד גילוי המחלה.

4.         התובע נחקר על תצהירו וחזר על גרסתו לפיה כל הרופאים אליהם פנה בזמנו אמרו לו כי אינם יכולים ליתן לו את חוות הדעת המבוקשת. מאידך, הוא אישר כי הרופאים אליהם פנה אמרו לו להפסיק לעבוד עם חומרים כימיים. הוא גם אישר כי רופאים שטיפלו בו כתבו כי מחלתו נובעת כנראה מחשיפה לחומרים כימיים במקום עבודתו, אך לטענתו לא הצליח לקבל חוות דעת מומחה בענין. התובע לא זכר שמות רופאים אליהם פנה, למעט ד"ר ג'רסי, רופא תעסוקתי, שאמר לו כי הוא יכול לפנות בתביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי אך לא לתבוע בגין מחלת מקצוע. התובע אישר כי גם היום אין בידו חוות דעת מומחה אך לטענתו, המומחה אליו פנה, ד"ר ביצ'צ'י, אמר לו כי יוכל לתת לו חוות דעת כשיתבקש לעשות כן.

  1. הנתבעת מס' 2 טענה בסיכומיה כי מצבו של התובע כיום אינו שונה מזה שהיה בעבר - כאשר מחד הוא טוען כי לא הגיש תביעה בהעדר חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין מצבו ועבודתו ומאידך, גם כיום לא הגיש חוות דעת רפואית אודות קשר שכזה. הנתבעת מס' 2 הוסיפה וטענה כי הן מתצהירו של התובע והן מחקירתו עולה כי הוא עצמו היה מודע עוד משנת 1992 לקשר אפשרי בין מחלתו לעבודתו, ודי בכך כדי להביא לדחיית תביעתו. הנתבעת מס' 2 טענה גם כי התובע לא הגיש כתב תשובה לכתב הגנתה, שם הועלתה לראשונה טענת ההתיישנות, ובנסיבות אלה מדובר בשינוי חזית אסור שגם בו די על מנת להביא לסילוק תביעתו על הסף.

הנתבעת מס' 2 הוסיפה וטענה כי היה בידי התובע "אותו "קצה חוט" הקושר מבחינה מדעית-רפואית בין המעשה או המחדל של המזיק לבין הנזק המאוחר" (גם הנתבעת מס' 2 מפנה בסיכומיה לע"א 4114/96 - אליו הפנה התובע בתצהירו) - והיא מפנה לחוות דעתו של ד"ר ג'רסי,שציין את הקשר בין הרעש בעבודה לפגיעה בשמיעה ולרישום הרופא בועדה הרפואית של המל"ל מיום 3.3.94 לפיו הועלה חשד שהמחלה ממנה סובל התובע נובעת מחשיפה לחומרים כימיים במקום עבודתו איפה שעבד".

הנתבעת מס' 2 הפנתה גם לתביעתו של התובע לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי מיום 28.4.93, שם כתב כי "עקב חשיפה לחומרים כימיים ואחרים במקום העבודה התפתחה אצלי מחלת עור..." ואף פנה לעורכי דין בענין זה. לטענתה, העובדה שלא היו בידי התובע הראיות הדרושות להוכחת תביעתו - אין די בה כדי "להתגבר" על טענת ההתיישנות.

הנתבעת מס' 2 טענה עוד כי התובע לא הוכיח טענתו בדבר "אי תמיכת המדע בקשר הסיבתי". הנתבעת מפנה לפסק דינו של כבוד השופט המנוח עדי אזר בת.א. 2323/00 פלונית נ. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח' - שם נקבע כי גילוי זכות משפטית אינו מאריך את מרוץ ההתיישנות.

6.         כל הנתבעים האחרים הודיעו על הצטרפותם לסיכומי הנתבעת מס' 2.

7.         התובע טען בסיכומי התגובה שהגיש כי המומחים אליהם פנה קבעו כי "בהתאם למדע הנמצא היום אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע למחלות מהן סבל" וגת תביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי נדחתה ביום 18.4.94מן הטעם ש:

"על פי המסמכים שבידינו לא הוכח כי המחלה בה הינך חולה קשורה או נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתך. הגורמים למחלה ממנה הינך סובל אינם ידועים אך ידוע כי אינה נגרמת מהחומרים להם היית חשוף על פי טענתך או חומר כימי כלשהו".

התובע חזר על טענתו לפיה רק בעקבות הכתבה בעתון בשנת 2003 הוא פנה לד"ר ביצ'צ'י ולאחר התייעצות עימו הוא ציין כי "בהתאם למצב המדעי היום ניתן להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין מחלותיו של התובע לבין תנאי עבודתו דאז" ולפיכך מרוץ ההתיישנות מתחיל רק במועד זה - בו נודעו לתובע "יסודות עילת התביעה", לרבות "רכיב הקשר הסיבתי בין הנזק המאוחר לאירוע התאונה". התובע מאשר כי עדיין לא הוגשה חוות דעת התומכת בטענתו אודות הקשר הסיבתי, אך לטענתו חוות דעת כזו "אמורה להתקבל בכל רגע".

התובע טען כי לא נדרש להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה של הנתבעת מאחר ועל פי תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי "כאשר לא הוגש כתב תשובה רואים את העובדות המהותיות הנקובות בכתב ההגנה כמוכחשות וכשנויות במחלוקת".

8.         הנתבעת מס' 2 הגישה סיכומי תשובה לסיכומי התובע וחזרה והדגישה טענתה לפיה "כל רכיבי התביעה" התיישנו וכי אין באי השגת חוות דעת רפואית כדי לדחות את תקופת ההתיישנות.

9.         מענה לטענות הצדדים ניתן לאחרונה בפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן מיום 31.8.08 בע"א 2387/06 פלונית נ. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח' (לא פורסם) (ערעור על פסק דינו של כב' השופט ד"ר אזר ז"ל, אליו הפנתה הנתבעת מס' 2 בסיכומיה), שם נקבע כי:

"כשלעצמי, נוטה אני לחשוב כי לאור התכליות שמנינו לדוקטרינת ההתיישנות והאיזון הראוי בין הטעמים השונים, המגמה המצויה בפסיקה היא ראויה. לא נסתר מעיני הקושי העלול להיות כרוך בכך שמושג ההתרשלות או "האשם" של המעוול הינו מושג נורמטיבי, השונה במקצת באופיו מרכיביה האחרים של העוולה הנזיקית. דומה, כי עלול לעלות קושי, במקרים מסוימים, להגדיר את הגבול בין אותם מקרים בהם מדובר אכן בגילוי מאוחר של רכיב ההתרשלות ובין המקרים בהם מדובר אך בגילוי כי קיימת הזכות המשפטית, אשר אינו מצדיק על פי ההלכה הקיימת את השעיית ההתיישנות (ראו ע"א 531/89 להבי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, פ"ד מו(4) 719 (1992)). אין בכך לדעתי בכדי להכריע את הכף. אומנם, חשש זה מצדיק יתר זהירות בבחינת המקרה הקונקרטי המצוי לפנינו, אולם לא שוכנעתי כי כה רב הוא, עד כי עלינו לשלול לחלוטין את האפשרות שמוצדקת השעיית מירוץ ההתיישנות, אף במקרה בו העובדה שנעלמה מעיני התובע היא התרשלות המעוול. כך למשל, משנתגלה מסמך לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, אשר לא ניתן לצפות מן התובע כי יגלה אותו במועד מוקדם יותר, ובמסמך זה נחשפת לראשונה וללא שהיו לה ראיות קודמות, התרשלותו של המעוול, דומה כי לא ניתן להשלים עם כך שתחסם התביעה מפאת התיישנות בלבד (השוו עם  עניין ארג'י הנ"ל).

משקבעתי כאמור כי ניתן להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות אף על רכיב ההתרשלות, נותרת השאלה מהו המבחן בו יצטרך הניזוק לעמוד בהישענו על הסעיף. סעיף 8 קובע כך:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

אין חולק, כי מלשונו הברורה של הסעיף כמו גם מתכליתו עולה, כי אין די בכך שיוכיח התובע כי לא ידע בפועל על העובדה, אלא, עליו להוכיח כי אף "בזהירות סבירה" לא יכול היה לגלותה, קרי, מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר. קביעת היקף החובה המוטלת על הניזוק על מנת לעמוד בסטנדרט זה אינה פשוטה ונגזרת מתכליות דוקטרינת ההתיישנות. עלינו להיזהר ולקבוע את הגבול כך שלא יוטל נטל בלתי סביר על הניזוק. אין זה מן הרצוי כי כל אדם שעבר טיפול רפואי יפנה מייד לקבל חוות דעת מומחה מפאת החשש שמא הייתה התרשלות בטיפול אף ללא יסוד אמיתי להניח כך (ראו למשל, בעניין פלונית, פסקה י"ג לפסק הדין וההפניות שם). על כך ניתן להוסיף, כי ייתכנו אף סיבות נוספות מדוע נמנע ניזוק, אף אם עלה בו חשד כאמור, מבירור חששו כי הנזק ארע בהתרשלות. כך למשל, כאשר אותו הניזוק מצוי עדיין במהלך הטיפול הרפואי ואינו יכול או אף אינו מעוניין לעסוק בבירורים הנדרשים (והשוו, גוטל, הסדר חדש לדין התיישנות?, בעמודים 841-837). מן העבר השני, ברי כי אין בשיקולים אלו בכדי להפחית את החובה המוטלת על הניזוק לחלוטין ויש לבחון את התנהגותו בהתאם לפרטי המקרה הקונקרטי. אך מובן הוא, כי ככל שהנזק חמור יותר וככל שהנסיבות בהן נגרם הנזק מעוררות חשד הן, כן תגבר הציפייה ממנו לפעול לבירור זכויותיו (השוו לע"א 7707/01 צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (טרם פורסם, 24.11.2005) בפסקה 12 לפסק הדין (להלן : עניין צורף)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ