אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 60554/04

פסק-דין בתיק א 60554/04

תאריך פרסום : 25/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
60554-04
17/10/2007
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
אברג'יל שרה
עו"ד י. צלטנר
הנתבע:
1. עיריית הרצליה
2. עמותת ע. ל. ה.
3. רשות הטבע והגנים

עו"ד א. קפלן
עו"ד צ. יעקובוביץ'
פסק-דין

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף בעקבות אירוע של נפילה במדרגות. התובעת, ילידת 1936, השתתפה ביום 9.6.03 בטיול שתוכנן עבור גימלאי הרצליה, ונפלה, לטענתה, בנקודה שמיקומה היה שנוי במחלוקת. התובעת נפגעה בשורש כף יד ימין וגובסה. 

2.         במסגרת קדם המשפט (עמ' 6 - 8 לפרוטוקול) הציעה כב' השופטת דודקביץ להעמיד את הנזק על סך של 51,494 ש"ח (כן ניתנה התייחסות להיבטי חלוקת אחריות/אשם תורם). ההצעה לא התקבלה בזמנה, הואיל והנתבעות כפרו לחלוטין באחריותן. בפתח ישיבת ההוכחות (עמ' 18 לפרוטוקול) הודיעו הצדדים כי הסכימו להעמיד את הנזק על סכום ההצעה, בצירוף שכ"ט, ולנהל את ההוכחות רק בשאלת האחריות, כולל שאלת האשם התורם. 

3.         התובעת הגישה את תביעתה (המתוקנת) כנגד עירית הרצליה (להלן: "הנתבעת 1" או "העיריה"), עמותת ע.ל.ה. (להלן: "הנתבעת 2" או "העמותה") ורשות הטבע והגנים (להלן: "הנתבעת 3" או "הרשות"). הרשות ראתה לנכון לשלוח הודעת צד ג' כנגד שתי הנתבעות האחרות. 

4.         התובעת טענה, בין היתר, כי העמותה התרשלה בכך שארגנה צעדת גימלאים בנתיב מסוכן, וכי העירייה או הרשות היו צריכים לדאוג לשבילי הליכה נוחים, מסודרים וישרים וכן להתקנת מעקות. הנתבעים מצדם, לבד מטענתם כי עצם אירוע הנפילה או מיקומה המדויק כלל לא הוכחו, כפרו בהפרת חובת זהירות כלשהי, בנסיבות העניין.

אחריות בנזיקין

5.         שיטת המשפט בישראל איננה מכירה, כידוע, בעיקרון של אחריות מוחלטת, למעט בענפים מוגדרים, שהוגדרו בחקיקה. אירוע דוגמת זה נשוא התביעה מחייב הוכחת "אשם" כתנאי לפסיקת פיצוי. לא מעט נפסק, כי "רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין. גם במסגרת עוולת הרשלנות, יש וסיכונים חזויים אינם מטילים אחריות, אם משום שאינם מבססים "חובת זהירות", אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש" (ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט (1) 102, 111 (1995)).

            ודוק - אין חולק בדבר קיומה של "חובת זהירות מושגית" של מעביד/מחזיק המקום; שאלה לעצמה היא, האם קיימת "חובת זהירות קונקרטית", והאם הופרה חובת הזהירות המתחייבת בנסיבות העניין והמקרה. כדברי הפסיקה: "אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 127 (1982)). בהקשר זה ברור, כי "חיי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה, סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כענין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהתחלק. "הנפילה או ההתחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת בן פורת בת"א 277/59פ(מ) ל"ח 101, 108). אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היומיום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/71 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה Purkis V. Walthamslow B.C. (1934) 151 L.T. 30 (K.B.)), המשחק עם כלב עשוי להשרט (Lee V. Walkers (1940) 162 L.T. 89), והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו" ( שם, בעמ' 126; ההדגשה שלי - א.ז.).

הדין מכיר, אם כן, בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק; זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. בעוד שבמסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית; הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי, ניצבת חובת הזהירות הקונקרטית, שבמסגרתה מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה.  

6.         בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345 (1993), תבע עובד רכבת ישראל את מעבידו, בגין נזק שנגרם לו עקב החלקה על בוץ. נקבע, כי: "... ובעניינינו: גם אם אמרנו כי סובחי נפגע באשר החליק על בוץ, לא נוכל להוסיף ולומר כי סכנת החלקה על בוץ- בהקשר ענייננו- היתה סכנה בלתי רגילה שהמדינה חבה בגינה חובה כלפי סובחי. כל קטן יידע כי ערבוב מים בעפר יוצר בוץ, וכי על בוץ מחליקים. לטענת סובחי כי לא הזהירו אותו מפני הבוץ, נשיב, כי הכל יודעים שעל בוץ מחליקים, וחזקה על סובחי שאף הוא ידע זאת. נזכור כי סובחי עבד כפועל- מסילאי כשש שנים, ובוודאי ידע על כל סכנות "רגילות" מסוג זה הכרוכות בעבודתו..." (בעמוד 349). ובהמשך: "... מוסיף הוא וטוען, כי שומה היה על הממונה עליו להזהירו מפני החלקה. חובה זו לא מצאתי מקומה; וגם לו אמרנו שעובד ביומו הראשון, בעבודות מסוימות, ראוי שיזכה לאזהרה... אזהרתו מפני החלקה על בוץ לא היתה דרושה בנסיבות העניין והמקום". ובלשונו של כבוד השופט ברנזון בע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט(1) 30, בעמוד  32 "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה הנראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק... שבו יוכל אדם להחליק...". 

7.         לצד זאת, אין חולק כי מחזיק במקרקעין אחראי לבטיחות העוברים בהם. ראו, למשל, ע"א (מחוזי ירושלים) 6259/05 ברמן נ' עיריית אשדוד (פס"ד מיום 13.12.05, לא פורסם), שם נקבע: "אכן, לא כל פגם במדרכה מטיל אחריות על הרשות המקומית, ולא אחת נפסק שמדרכות אינן יכולות להיות שלמות וחלקות, וטבעי כי מדי פעם תהיינה בהן מהמורות. עם זאת, בענייננו חוברים שני נימוקים לכך שאל הרשות המקומית עבר הנטל לשכנע שהיא נקטה באמצעים הסבירים: האחד, טיב הליקוי במדרכה כפי שניתן לראות בתמונות שהוצגו בתיק בית משפט השלום ובפנינו. אין המדובר בחריץ צר כפי המתואר בפסק הדין, אלא בשקע במרצפות ממש, המשתרע על פני מספר אריחים. גם אם הליקוי הוא גבולי מהבחינה הזו, הרי בא הנימוק השני שהוא עדות המערערת בעמ' 8 לפרוטוקול, שם היא אומרת כי במקום האירוע היו פגמים קודמים שתוקנו והליקוי חזר על-כנו. באחד המקרים אפילו הבחינה המערערת באישה מבוגרת שנפלה במקום... יש בעדות זו כדי להצביע על-כך שהרשות המקומית הייתה צריכה להיות מודעת לפגמים במדרכה במקום, ומכאן שעליה הנטל לשכנע כי נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים.... כידוע, הרשות המקומית אינה חייבת להימצא בכל אתר ואתר, ולא כל פגם ברשות הרבים מקים עליה חבות, אולם עליה להראות שהיא נוהגת ונוקטת באמצעים סבירים כדי לבקר קיומם של פגמים כאמור ולתקנם. בענייננו לא הוכח דבר. לא הוכח שהמשיבה מס' 1 מחזיקה צוותים בהיקף סביר כדי לאתר ליקויים כאלה ברשות הרבים ולתקנם, ואף לא הוכח שנעשות ביקורות תקופתיות הנדרשות בנסיבות אלו".  כן ראו ע"א (מחוזי תל אביב) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משולם, פ"מ תשס"ב (2) 97, 106 (2002), שם נקבע, בדעת רוב אמנם, כי: "מעיון בתמונה שהוצגה אף בפנינו נראה אף לי כי מדובר במפגע ברור ומהותי של סדק רציני במדרכה, שאכן גרם להבדלי גובה שיכולים בהחלט לגרום להיתקלות ונפילה של אדם הצועד על מדרכה זו. כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש, אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במקום בלתי מואר. במקרה שכזה תהא העירייה נושאת באחריות משפטית לכך שלא יהיו מהמורות, בורות וסדקים מהותיים כגון זה שבפנינו שיביאו לכך שאדם יכשל בהליכתו ויפגע... ההבחנה צריכה להיות בין דברים רגילים כגון בליטה קטנה או משהו דומה לבין מכשלות מהותיות שהן בגדר של "בור כרה ויחפרהו" או "סדק סדק תרדוף". היעדר תאורה מתאימה מוסיפה אף היא לסיכון אשר אדם נמצא בו, כאשר הוא מהלך במקום בו אין הוא מצפה לקיומו של סדק מהותי ולהפרשי גובה בעקבותיו. אכן מדרכה אינה "משטח סטרילי" אולם לא צריך לשים מכשול בפני אדם אשר אינו יכול להבחין בו ואשר יגרור בדרך רגילה ברוב המקרים לנפילתו".

8.         אכן, סיווגו של אירוע התקלות ונפילה כאירוע הגורר אחריות תלוי בעיקר בשני גורמים: זירת האירוע, וגובהו או עומקו של המכשול שבגינו אירעה הנפילה; האם מדובר ב"דברים רגילים כגון בליטה קטנה או משהו דומה", או שמא מדובר ב"מכשלה מהותית". יש להעיר ולהוסיף עוד, כי במקרים רבים קובעת הפסיקה אשם תורם משמעותי במקרה של נפילה. בהקשר זה, של אשם תורם, נוצר לעיתים פרדוכס מסוים, שהרי אם מדובר במכשול זניח, כמעט בלתי נראה, ייתכן שכלל לא יוכרז כמפגע, אך אם מדובר במכשלה מהותית, כך גוברת לעיתים מידת האשם התורם, כאשר ניתן היה להבחין בה. דוגמא לכך ניתן למצוא בע"א 5421/03 אבו גוש נ' עירית ירושלים (2006); המערער מעד על מדרכה פגומה בגן ציבורי ונחבל. בית המשפט המחוזי קבע את אחריות העיריה בשל אי תיקון הפגם, אך הטיל אשם תורם של 60% (!), דווקא בגלל שדובר שם בפגם בולט ונראה לעין. בית המשפט העליון לא התערב בחלוקה זו.

9.         ספציפית באשר ל נפילה במדרגות, לא היסס בית המשפט העליון לדחות תביעה, שעה שלא הוכחה כל התרשלות. כך, בע"א 8263/98 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' בן מויאל, פ"ד נה (3) 666 (2001), התברר מקרה של פציעתו של עובד מטבח באוניה, שמעד ונפל ביורדו במדרגות. נפסק, כי "צודקת צים בטענתה כי לא הוכח כי בנסיבות המקרה הופרה חובת זהירות כלשהי מצדה... [...]אכן, על צים כמעבידה מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיה. אולם ברי הוא, כי לא ניתן להטיל על מעבידה כצים חובה מוחלטת למנוע כל סיכון. השאלה אינה אם מעביד עשה הכול כדי להגן על עובדיו מפני סיכון, אלא אם מעביד עשה כל שהיה סביר לעשות כדי למנוע התרחשות התאונה... היינו, חובת צים כמעבידה אינה למנוע מעובדיה כל סיכון וסיכון, אלא אך את אותם סיכונים שניתן לצפות ממעבידה סבירה שתמנע אותם תוך שימוש באמצעים סבירים... [...]במקרה זה חלה בוודאי חובת זהירות לדאוג לתקינות המדרגות. אך מעובדות המקרה עולה, כי צים עמדה בחובה זו. המדרגות שעליהן החליק המשיב עמדו בתקן הבטיחות המקובל, וכך אף העיד בפני בית -משפט קמא מומחה הבטיחות מטעם המשיב. המדרגות היו ברוחב הנדרש; על המדרגות היו מודבקים סרטי הדבקה כנדרש וכן היו קיימים מעקים משני צדי המדרגות. היינו, כל התנהלות צים ביחס לחובת הזהירות המוטלת עליה בגין "הצבת" המדרגות באנייה הייתה ללא דופי. העובדה שהמשיב החליק באירוע האמור הינה מקרית ואינה תלויה במעשיה של צים... המדרגות היו תקינות והירידה בהן לא היוותה סיכון בלתי רגיל שחייב נקיטת אמצעים כדי למונעו" (עמ' 670 - 672).

            לאישור דחיית תביעה בגין ירידה במדרגות (שלא הוכח כי אינן תקינות) ראו גם: ע"א 169/89 בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן (1993).

מן הכלל אל הפרט

10.       בתצהירה מפרטת התובעת כדלקמן: "

ביום 9.6.03 בסביבות השעה 08:00 בבוקר בשעה שצעדתי, בצעדת גמלאי הרצליה בירידה מחוף סידני עלי, אשר ככל הנראה הוא חלק מהפארק הלאומי אפולוניה, ירדתי, יחד עם קבוצת גמלאים בשביל המוביל מהמסגד לכיוון הים. השביל הזה הנו שביל כורכר אשר מחולק למספר גרמי מדרגות. בגרם המדרגות הראשון אשר בנוי ממדרגות כורכר מחוזקות באדני רכבת נפלתי לפתע, הוטחתי לקרקע ונגרמו לי נזקי גוף... העתק תמונות גרם המדרגות הראשון בו נפלתי מצ"ב... ".


            מעדותה של התובעת בבית המשפט היה קשה לחלץ הסבר מילולי מדויק בקשר עם מקום הנפילה. עם זאת, התובעת שבה והצביעה על התמונה שצרפה כעל גרם המדרגות שבו נפלה. היא גם אישרה שהראתה לחוקר מטעם הנתבעות את מקום הנפילה. אכן, בכל התמונות (סומנו כולן נ/1), רואים את אותן מדרגות. המדובר בשטח כורכר רחב יחסית; בירידה מערבה, לכיוון השער והתצפית (ברקע רואים את הים) ישנן מדרגות, העשויות למעשה מאדני מסילת רכבת; בצדן השמאלי, משטח עץ ישר ומשופע שצמוד לו מעקה, המיועד למעבר כסאות גלגלים ולמי שמתקשה אולי בירידה במדרגות הספורות.    

11.       בהתחשב בעובדה שמדובר בכל זאת בשטח פתוח, אינני רואה כל ליקוי או פגם באותן מדרגות. אלה לא הוכחו בחוות דעת או בכל דרך מספיקה אחרת. התובעת גם לא ידעה לומר מדוע בדיוק נפלה. אינני יכול לומר גם שעצם תכנון הסיור לגמלאים במקום כזה הוא מסוכן. על פניו האזור נראה סביר, לא משופע מדי, ואף להיפך - כדי למנוע ירידה תלולה מדי הותקנו אותן מדרגות, כולל המשטח עם המעקה לצדן.  

סוף דבר

12.       התביעה נדחית. ממילא נדחית ההודעה לצ"ג.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ