אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 5973/04

פסק-דין בתיק א 5973/04

תאריך פרסום : 21/09/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
5973-04
24/08/2008
בפני השופט:
גד גדעון

- נגד -
התובע:
מלכה נורית
עו"ד רביבו יעקב
הנתבע:
1. יוספי יוכבד
2. הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ

עו"ד האוזנר
פסק-דין

1.         זהו פסק דין בתביעת התובעת, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה  בתאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2.         התובעת ילידת שנת 1961, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.5.02, בכביש באר שבע - להבים. כנלמד מאישור המשטרה שצורף לכתב התביעה, אירעה התאונה בשעה 16:15. בעת התאונה ישבה התובעת כנוסעת ברכבה של הנתבעת מס' 1, בו נהגה הנתבעת מס' 1. הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), היא חברת הביטוח שבטחה את הרכב. התובעת טענה בכתב תביעתה, כי נגרמה לה נכות צמיתה, בין היתר בשל פגיעה אורטופדית, ופגיעה פסיכיאטרית. לטענת התובעת אירעה התאונה, לאחר שסיימה את עבודתה במכון אולטארסאונד, השייך לקופת חולים "מכבי" בבאר שבע. לטענתה סיימה את העבודה, ביום התאונה, סמוך לשעה 15:30, ולאחר מכן, המתינה לנתבעת מס' 1, העובדת בקופת חולים "מכבי" בבאר שבע,  על מנת להגיע עמה מבאר שבע ללהבים. לטענתה, לאחר שסיימה את העבודה, ירדה ממקום העבודה לאכול, לאחר מכן פגשה את הנתבעת מס' 1, ליוותה אותה בעת שערכה קניה בחנות הסמוכה למקום העבודה. התובעת טענה, כי נגרמו לה נזקים, לרבות אבדן שכר בעבר, עזרת צד ג' בעבר, והוצאות רפואיות. כמו כן טענה לנזקים כלליים, בראשי נזק של כאב וסבל, אבדן השתכרות בעתיד, עזרת צד ג' בעתיד טיפולים רפואיים בעתיד.

3.         הנתבעת לא הכחישה את אירוע התאונה, ואת חבותה בגין התאונה, אך הכחישה את הקשר הסיבתי לנזקים הנטענים, ואת הנזקים עצמם. הנתבעת טענה, כי התאונה היתה תאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, ולפיכך טענה, כי יש לבצע ניכוי "רעיוני" של הסכומים שהיתה הנתבעת עשויה לקבל מן המוסד לביטוח לאומי, בגין התאונה, בהיותה תאונת עבודה.

4.         בית המשפט (כב' סגן הנשיא א. יעקב, עוד בשבתו בבית משפט זה), מינה את ד"ר חנן טאובר, כמומחה מטעמו בתחום האורטופדי. בחוו"ד המומחה מיום 28.11.05, קבע המומחה, כי נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5%, בהתאם לתקנות המל"ל, בגין
"מגבלת צידוד מזערית" של הצוואר, המתבטאת בצידוד בטווח כולל של O140 לעומת הצידוד הנורמאלי בקבוצת הגיל של התובעת שהינו O172, עם אפשרות סטייה של O13 מעל או מתחת לטווח האמור.

התובעת הגישה בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. זאת, לאחר שבהחלטתו על מינוי המומחים, לא מינה ביהמ"ש מומחה בתחום הפסיכיאטרי. בהחלטה מיום 10.4.06, במהלך דיון קדם המשפט בתביעה, נקבע כי ניתן יהיה לשקול בשנית את עניין מינוי המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ככל שיומצאו מסמכים אשר יוכיחו לכאורה, כי התובעת טופלה על ידי פסיכיאטרים ברציפות, בשנים שלאחר התאונה. מסמכים כאלה לא הוגשו, ולפיכך לא מונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

5.         לאחר שלא צלח ניסיון לסיים את התביעה בפשרה, ניתן צו להגשת ראיות הצדדים. מטעם התובעת הוגשו תצהירי התובעת ובעלה מר דני מלכה. הנתבעות לא הגישו תצהירי עדויות ראשיות, והסתפקו בהגשת תעודת עובד ציבור של המל"ל, לעניין שכרה של התובעת ב - 10 השנים שקדמו למועד הגשת התעודה. התובעת ובעלה נחקרו בחקירות נגדיות, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

            התובעת חזרה בסיכומיה על טענותיה שבכתב התביעה. לטענתה אין לראות בתאונה תאונת עבודה, ולפיכך אין להורות על ניכוי של סכום  מענק הפגיעה בעבודה, שהיתה עשויה לקבל, אילו היתה התאונה בגדר תאונת עבודה. התובעת חזרה בסיכומיה גם על טענותיה לעניין פגיעה פסיכיאטרית שנגרמה לה, וכן טענה כי נגרם לה בפועל הפסד שכר בעבר, לאחר שפוטרה בחודש יוני 2007, ולטענתה, ברקע הפיטורים, מצבה הגופני והנפשי עקב התאונה. התובעת טענה, כי יש לפסוק לזכותה פיצוי בגין כאב וסבל, על-פי נכות בשיעור 10%.

הנתבעת חזרה וטענה בסיכומיה, כי התאונה הינה בגדר תאונת עבודה, משום שאירעה בדרכה של התובעת, ממקום עבודתה, לביתה. הנתבעת טענה, כי נכותה של התובעת בגין התאונה, כפי שנקבעה על-ידי המומחה, איננה נכות תפקודית, וכי לא הוכח כי גרמה להפסד שכר של התובעת בעבר, או שתגרום להפסד שכר שלה בעתיד. הנתבעת טענה עוד בין היתר,  כי יש לדחות את טענות התובעת, לעניין פגיעה פסיכיאטרית שנגרמה לה, משלא לא הוכחו קיומה של הפגיעה, והקשר בין מצבה הנטען של התובעת בתחום זה, ובין התאונה.

6.         סבורני, כי יש לדחות טענת הנתבעת, לפיה התאונה, הינה בגדר תאונת עבודה.

סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995, קובע חזקה לפיה, רואים תאונת עבודה, גם כאשר אירעה תוך כדי נסיעה או הליכה של מבוטח ממעונו למקום עבודתו. עם זאת, סעיף 81(א) לחוק קובע:

"תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו..." .

            התובעת העידה לעניין מעשיה, לפני אירוע התאונה, כדלקמן:

"באותו אירוע שהיתה התאונה,עבדתי במקום העבודה שלי במכון האולטראסונד בב"ש. הגעתי לעבודה בשעה שמונה בבוקר. בשלוש וחצי סיימתי את העבודה. מקום העבודה שלי הוא בב"ש. באותו יום הגעתי לעבודה באמצעות אוטובוס. יש לי רשיון נהיגה. יש לי גם רכב. כרגע יש לי ולבעלי רכב אחד. בתקופת התאונה היו לנו שני רכבים. בד"כ נסעתי באוטו שלי לעבודה. באותו יום נסעתי באוטובוס. אני גרה בלהבים. הגב' יוספי גם עובדת בקופ"ח מכבי. היא גם גרה בלהבים. באותו יום חיכיתי לה כדי שאוכל לחזור איתה הביתה. יכול להיות שהתאונה היתה בשעה 16:15, אני לא זוכרת. אם אתה אומר לי שהתאונה היתה בדרכי ממקום עבודתי הביתה ולמה לא הגשתי תלונה לביטוח לאומי אני אומרת שלא היתה לי כוונה לתבוע את  ביטוח לאומי, אני לא יודעת מה זה, אבל כשאני פניתי לעו"ד הוא שאל אותי את השאלות האלה, לי היו כמה סידורים אחרי העבודה, סיימתי את העבודה, ירדתי לקנות משהו לאכול, חיכיתי לנתבעת 1, היא סיימה ברבע לארבע, משם נכנסנו לסופר מחסני מזון ממש צמוד לעבודה, והיא קנתה מצרכים ומשם הביתה. אני מסבירה שבמועד התאונה משרדי קופ"ח מכבי היו במגדל שבע וצריך היה לחצות כביש כדי להגיע למחסני מזון. אני מסכימה שלא נסענו למחסני מזון אלא חצינו כביש, נכנסנו למחסני מזון ברגל ואז נסענו ".

ב"כ הנתבעת לא חלק על עדותה של התובעת, לעניין מעשיה לפני התאונה, כאמור לעיל, אלא אימץ אותה בסיכומיו, וטען כי, התובעת לא החלה למעשה את דרכה ממקום העבודה לביתה, אלא כאשר נכנסה לרכבה של הנתבעת מס' 1, ועל כן, לא היתה בפועל סטייה של התובעת מדרכה. כן טען, כי המדובר בהליכה ממקום העבודה, אל חנות קרובה למקום העבודה, אשר התובעת לא נצרכה אלא לחצות כביש על מנת להגיע אליה, ולפיכך גם אם יש לראות במעשיה משום הפסקה, או סטייה מן הדרך, הרי שאין מדובר בסטייה ממשית, אלא סטייה "זניחה". התובעת, טענה כאמור בסיכומיה, כי מדובר בהפסקה ובסטייה ממשית מן הדרך, ממקום עבודתה לביתה, ואזכרה פסקי דין אשר קבעו בנסיבות דומות לטענתה, כי אין מדובר בתאונת עבודה.

סבורני כי טענת התובעת לעיין זה נכונה. התובעת סיימה בפועל את עבודתה, סמוך לשעה 15:30, כך על-פי עדותה שלא נסתרה, וכל שעשתה לאחר מכן, עשתה במסגרת ההמתנה לנתבעת מס' 1, על מנת שתסיע אותה אל ביתה. אין מדובר על-פי עדותה בשגרה, שכן כאמור, בדרך כלל נסעה לעבודתה ברכבה, אלא שבאותו יום הגיעה למקום העבודה באוטובוס. למעשיה של התובעת, מרגע סיום עבודתה ועד שנכנסה לרכבה של הנתבעת מס' 1, לא היה קשר לעבודתה וברי, כי מעשיה אלה, לא היו כרוכים במילוי חובותיה כלפי מעבידה. מכאן, שהזמן שחלף, היווה הפסקה ממשית, של תנועת התובעת, ממקום עבודתה לביתה. מעבר לאמור, הרי שמדברי התובעת עולה, כי חלפה כמחצית השעה לפחות, מאז סיימה את עבודתה, ועד שנכנסה לרכבה של הנתבעת מס' 1,  וזאת כאשר הדרך מבאר שבע ללהבים עשויה להימשך פחות מפרק זמן זה. היחס האמור, בין זמן ההמתנה לזמן הנסיעה, אף הוא תומך במסקנות התובעת לעניין זה.  יוער, כי בפסיקה מנחה, בנסיבות הדומות למדי לענייננו, כאשר התובע שם יצא לשוק לאחר סיום עבודתו, חזר למכוניתו, ונפגע בעת נסיעתו לביתו, נקבע כי היציאה לשוק היתה בגדר "הפסקה של ממש", בין סיום עבודתו לבין נסיעתו לביתו, ונדחתה טענת חברת הביטוח, כי מדובר בתאונת עבודה [ר' ע"א (ת-א) 1848/05 כלל ואח' נ' אהרון סדן].

7.         המומחה ד"ר טאובר, קבע בחוות דעתו, כאמור, כי לתובעת נגרמה נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 5%, עקב התאונה. הצדדים אינם חולקים על קביעה זו, ויש לאמצה. בהעדר חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטרי, יש לדחות טענות התובעת לעניין נכות שנגרמה לה בתחום זה. אשר לנכות התפקודית, כאמור, קבע המומחה כי המגבלה שנותרה אצל התובעת, הינה "מגבלת צידוד מזערית" של הצוואר, המתבטאת בצידוד בטווח כולל של O140, לעומת הצידוד הנורמאלי בקבוצת הגיל של התובעת שהינו O172, עם אפשרות סטייה של O13 מעל או מתחת לטווח האמור.  התובעת טענה לענין זה, כי היא מתקשה כיום בעבודות הבית, וכי עקב הפגיעה נמנע ממנה לחזור ולעבוד במשרה מלאה במקום עבודתה, ולבסוף פוטרה על רקע מצבה. התובעת טענה גם, כי היות שרוב עבודתה היתה בישיבה הרי שנגרמו לה כאבים ובעיות בצוואר. טענותיה אלה של התובעת, אינן נתמכות במלואן בחוות דעת המומחה, ומכל מקום, נראה כי ככל שנותרה אצל התובעת נכות תפקודית, הרי שמדובר בנכות תפקודית נמוכה באופן משמעותי, מן הנכות הרפואית האמורה. כאמור להלן, סבורני כי אין בפני בית- המשפט תשתית להוכחת טענת, הנתבעת בדבר הפסדי שכר שנגרמו לה, או שיגרמו לה בעתיד.

8.         נוכח מגבלתה של התובעת כתוצאה מן התאונה, וסבל שסבלה ושעלולה לסבול כתוצאה ממנה, כעולה מעדותה ומן המסמכים הרפואיים שצורפו, ובהתחשב באמור לעיל לעניין הנכות הרפואית והנכות התפקודית, סבורני כי נכון לפסוק לזכות התובעת, פיצוי בראש נזק של כאב וסבל, בסך של 12,000 ש"ח.

9.         סבורני, כי אין לפסוק לזכות התובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר או בעתיד, כאשר לא הונחה תשתית להוכחת טענותיה לעניין הפסדים כאלה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ