אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 5959/04

פסק-דין בתיק א 5959/04

תאריך פרסום : 08/11/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
5959-04
24/12/2007
בפני השופט:
חנה לפין- הראל

- נגד -
התובע:
נאסר עביר
עו"ד עילוטי מארון
הנתבע:
1. משה לאה
2. אליהו חברה לביטוח בע"מ
3. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
4. אבנר - אגוד לנפגעי רכב בע"מ

עו"ד לביא-אפרת נעמי
עו"ד שור אמנון
פסק-דין

1.         בתאריך 23.4.96 התובעת, גב' עביר נאסר (להלן: "התובעת"), שהיתה אז כבת 15, הגיעה לבית-החולים בני-ציון, כשהיא מתלוננת על כאבים ברגלה הימנית בירך, בברך ובכף הרגל. על-פי טופס חדר המיון (אין אפשרות לפענח את שם הרופא), התובעת מסרה כי כ-30 דקות לפני הגעתה לבית-החולים "מכונית עלה לחולה". הרופא לא מצא הגבלה בתנועות וגם לא מצא סימן לפגיעה ברגל ממפרק הברך ועד כף הרגל. גם צילומים שנעשו נמצאו תקינים. כל שהיה לרופא לומר הוא, כי התובעת מתלוננת על כאבים. לשם כך קיבלה תרופות כנגד כאבים והמלצה לפנות לאורטופד.

2.         כיומיים לאחר מכן, בתאריך 25.4.96, מסרה התובעת הודעה במשטרה. בהודעתה מסרה כי באותו יום, דהיינו 23.4.96, בשעה 13:45 היא הלכה במדרכה בחיפה ברח' הרצליה ליד בית מס' 4. תוך כדי הליכתה בחזרה מבית-הספר מכונית מסוג "אודי" שמספרה
15-552-07 שהיתה בצבע שחור נסעה לאחור ופגעה ברגלה הימנית והיא נפלה על הרצפה. לבית-החולים היא הובאה באמבולנס לאחר שהגיעה קודם לביתה. בזמן עדותה בבית-המשפט מסרה, כי הוריה הם שהביאו אותה באמבולנס לבית-החולים. את מספר הרכב היא לא ידעה בעצמה, אלא מסר לה מישהו שאיננה יודעת את שמו. ההודעה נמסרה בנוכחות אביה, מר נאסר ג'רסי.

3.         המשטרה פתחה בחקירה, איתרה את נהגת הרכב, והיא הנתבעת 1 - הגב' משה לאה (להלן: "הנתבעת" או "הגב' משה"), אשר בבעלותה אמנם היה הרכב הנ"ל. הגב' משה הכחישה בהודעתה במשטרה כל קשר לתאונה. הודעתה במשטרה נמסרה ביום 15.5.96. מתברר כי הגב' משה עבדה באותה תקופה ברח' הרצליה 6 בחיפה, ואמנם הגיעה בכל יום עם הרכב נשוא התביעה והחנתה אותו על המדרכה מול מקום עבודתה בין מספרי הבתים 2-4-6-8. היא הכחישה כל מעורבות בפגיעה בבחורה צעירה או בכל מישהו אחר. איש לא פנה אליה בשום טענה, ולפי דעתה, מספר הרכב שלה נמסר על-ידי בעלת קיוסק סמוך, איתה היא היתה מצויה בסכסוך. הגב' משה העידה על עצמה, כי לו היתה פוגעת במישהו, היתה מיד מגישה עזרה ואף מוסרת פרטים.

4.         על גרסאות אלו באופן כללי חזרו התובעת, כיום כבת 26, והגב' משה בבית-המשפט.

5.         יש לציין כי המשטרה שלחה בוחן תנועה למקום האירוע, והוא אף הכין דוח בוחן, אשר הוגש לבית-המשפט במסגרת הנספחים לת/1 (תצהיר עדות ראשית של התובעת). הבוחן, רס"מ חורי רימון בדק את שדה הראייה ממראות הרכב ומצא כי אפשר לראות לאחור כל הולך רגל ההולך על המדרכה וכן כי המקום שבו חנתה המכונית בדרך כלל הוא מקום חניה מוסדר ומותר. הבוחן ערך הצבעה עם התובעת, אך לא ציין בדוח את כיוון הליכתה של התובעת, אלא רק כי הנתבעת נסעה לאחור. לא נטען בפניי כי המשטרה הגישה כתב אישום כנגד הנתבעת, אך גם לא הוצג טופס על סגירת התיק.

6.         התובעת לא הביאה מטעמה כל עד נוסף, לא את הוריה אשר לפי טענתה ראו אותה מיד לאחר התאונה, ואף לא את מר סעיד, אשר הוא לטענתה מסר לה את מספר הרכב.

7.         הנתבעות הגישו מסמכים רבים מהם עולה תמונה של אישה צעירה אשר איננה בריאה, והיא חדשות לבקרים מתלוננת על חוליים שונים. לא למותר לציין, כי בשנת 2000 נרשם בתיק הרפואי כי התובעת מתלוננת על אלימות כלפיה במשפחתה, וכן על בתי-החולים שאינם רוצים לאשפזה, התובעת סובלת מאירועים שונים של סחרחורת, איבוד הכרה וזיכרון, ואף אושפזה לצורך בדיקות בבית-החולים מזרע ושוחררה באותו יום.

            ללא פירוט יתר, המסמכים הרפואיים אשר הוגשו על-ידי הנתבעות מתארים כאמור אישה צעירה הסובלת מתופעות וחוליים שונים, הן גופניים - ביניהם תופעות של סחרחורת, עלפון, איבוד זיכרון, נפילות, והן תופעות נפשיות שאינן בריאות.

8.         במהלך החקירה הנגדית הודתה התובעת, כי בשנת 2002 הועמדה לדין על ביום תאונה ואף הורשעה בעבירה זו. התובעת הסבירה זאת בכך שרצתה להחזיר אליה את חברה.

9.         כאמור לעיל, התאונה הנטענת התרחשה בשנת 1996. התביעה הוגשה בשנת 2004, כעבור 8 שנים, והעדויות נשמעו בשנת 2007. יש בפניי עדות יחידה של בעל-דין לעניין התרחשות התאונה ונסיבותיה. כאמור, התובעת לא מצאה לנכון לזמן כל עד נוסף, לא את השכן, אשר בניגוד להודעתה במשטרה כי היא איננה יודעת מיהו, בבית-המשפט ידעה לומר מיהו, לא את הוריה ולא את חברותיה שהלכו עמה מבית-הספר, וסביר להניח כי לפחות אחת מהן ראתה את הנפילה, אם היתה. הימנעות בעל-דין מלהביא עדים האמורים לחזק את גרסתו פועלת, על-פי ההלכה, לחובתו.

10.        על-פי סעיף 54 לפקודת הראיות, על בית-המשפט לנמק בהחלטתו מדוע הוא מסתפק בעדות יחידה במקרה כגון זה, אם אמנם הוא מקבל את התביעה, כאשר לעדות זו אין סיוע. לעדותה של התובעת אין סיוע. לא ניתן לומר כי טופס חדר המיון הוא סיוע לעדותה. אדרבא, הוא אולי אף משמש סיוע לכך שהתובעת לא נפגעה, היות ולא נמצא כל סימן חיצוני לחבלה כלשהי, ולו היתה התובעת נפגעת מהרכב שעלה עליה, לכאורה, או מהמדרכה עליה נפלה, סימן חיצוני כלשהו היה צריך להימצא על רגלה. העובדה שהתובעת עצמה לא נמנעה מלביים תאונה שלא היתה, והמניע לכך איננו חשוב, עד כדי כך שמצאו לנכון להעמידה לדין ולהרשיעה מלמדת על כך כי לא ניתן ליתן אמון ללא סייג בעדותה של התובעת. התובעת גם סיפרה כי בגין תאונה נוספת נשלכה לפוליגרף ונמצאה דוברת שקר. אמנם אין ממצאי הפוליגרף מהווים ראיה, אך בהצטבר אמירה זו של התובעת להודאתה בביום תאונה הדברים מקבלים מימד אחר.

לא למותר לציין, כי בכתב התביעה לא צוין כל פרט מזהה לגבי מקום התאונה. יתר על כן, בניגוד לתלונה על מכה ברגל, בכתב התביעה נכתב כי התובעת נפלה על גבה ונפגעה. עוד בניגוד לאמור בכתב התביעה (סעיף 7) כי התובעת עמדה על המדרכה, הרי התובעת עצמה העידה כי היא הלכה והתאונה עצמה התרחשה תוך כדי הליכתה, וכאילו לא די בכך, הרי כשהתובעת ציטטה בבית-המשפט את נ/16, דהיינו כיוון הליכתה לעומת כיוון נסיעת הרכב, ניתן היה לצפות כי התובעת תיפגע ברגלה השמאלית ולא ברגלה הימנית.

11.        התובעת התבקשה להשיב על שאלון. בין השאר נשאלה על אשפוזים קודמים, אם היו, ותאונות קודמות. אין צורך לפרט, אך הוכח בעליל, כי התובעת לא ענתה אמת על השאלון, בעיקר בכל הנוגע לתאונות ואשפוזים בבתי-חולים. כאשר נשאלה על כך השיבה שאילו בית-המשפט היה שואל, היתה עונה. אין לקבל תשובה או תירוץ זה. בעל-דין אמור בתצהיר תשובות לשאלון לענות תשובות מלאות, כנות ואמיתיות. התובעת כשלה בכך.

12.        על סמך כל האמור לעיל, אין באפשרותי לקבל את גרסתה של התובעת כגרסה הנכונה ולקבוע כי אמנם נפגעה בתאונת דרכים כמתואר על-ידה.

למעלה מן הצורך אומר, כי גם לו הייתי מקבלת את גרסתה של התובעת לעניין נפילתה, הרי לא נגרם לה כל נזק גופני כמשמעותו בחוק, הן על-פי תעודת חדר המיון, והן על-פי העובדה כי כשביקרה במרפאה מספר ימים לאחר מכן לא התלוננה כל תלונה הקשורה לתאונה בה היתה מעורבת כביכול.

13.        התוצאה היא כי הינני דוחה את התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת - הגב' לאה משה בסך 1,000 ש"ח, בהוצאות הנתבעות 2 ו-4  ושכר-טרחת עורך-דין באופן כולל בסך 2,000 ש"ח ובהוצאות הנתבעת 3 ובשכר-טרחת עורך-דין באופן כולל בסך 2,000 ש"ח.

14.        מחמת צנעת הפרט הנני אוסרת על פרסום שמה של התובעת.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ