אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 5939/02

פסק-דין בתיק א 5939/02

תאריך פרסום : 16/11/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
5939-02
05/07/2005
בפני השופט:
ש. לבנוני

- נגד -
התובע:
הייב אחמד חאמד
עו"ד שפרלינג עפרה
הנתבע:
"מנורה" חברה לביטוח בע"מ
עו"ד גדבאן רוסתום
פסק-דין

נתוני רקע

 1.        התובע הוא בעלים של מחפרון שמספרו 798-30 (להלן - "המחפרון"). אין חולקין כי הוא ביטח את המחפרון אצל הנתבעת. ביום 4/10/01 עבד התובע עם המחפרון באתר "חוף נירוונה" שבכנרת.  לטענת התובע העבודות בוצעו במרחק  של 250 מ' מקו המים של הכנרת ובמהלכן שקע המחפרון ונגרמו לו נזקים.  התובע נאלץ היה  לממן הוצאות בגין חילוץ המחפרון, תיקון הנזקים שנגרמו לו עקב השקיעה והפסדים בגין השבתתו.  לנוכח זאת הגיש התובע תובענה בסדר דין מהיר על סך 47,025 ש"ח בגין תגמולי ביטוח שחבה לו הנתבעת, לטענתו.

2.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. בגדר כתב הגנתה, בין היתר, העלתה מספר סוגיות בשאלת החבות, אף בשאלת גובה הנזק, להדיפתה של תובענת התובע הנ"ל.

3.         בהמשך הועברה התובענה למסלול של דיון רגיל.  הוריתי על הגשת תצהירי עדות בשאלת החבות. לעניין זה הונח בפניי תצהירו של התובע ותצהירו של מר אזולאי ליאור (להלן - "אזולאי"), מנהל מחלקת התביעות אצל הנתבעת.  אחר הדברים הללו הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית כי יינתן פסק דין מנומק, הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק, על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.  לאחר שהונחו סיכומי טענות כאמור נדרשתי לסיכומי תשובה של ב"כ התובעת, ועל מנת לשמור על יתרונה הדיוני של הנתבעת נדרשתי לסיכומי תגובה לסיכומי תשובה אלו.  בגדר  החלטתי בתיק בש"א 6700/04 קיבלתי את עמדת הנתבעת על פיה לא אדרש לכל מסמך המצוי בתיק בית המשפט, מעבר לאלו שהוגשו עובר להסכמה הדיונית האמורה.  בגדר תיק בש"א 22914/04, שבהתאם להחלטתי מיום 2/3/05 הוריתי כי אדרש לה בגדר פסק דיני, עותרת ב"כ התובע כי אחזור ואעיין בהחלטתי הנ"ל. שקלתי והחלטתי לא לעשות כן, הן משום חוסר סמכותי, לתפיסתי, לעשות כן,  והן משום שלגופו של עניין איני רואה מקום לשנות משיקוליי שעמדו ביסוד החלטתי בתיק בש"א  6700/04.

שיקולי-בסיס

4.         כאמור, כתב ההגנה של הנתבעת פורס טענות לרוב, הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה  הנזק. לטעמי, וכפי שיבואר, שומה עליי להידרש, לכאורה, אך לסוגיית החבות. אף ככל שעסקינן בה, שומה עליי להצטמצם אך לעניין הגנתה של הנתבעת הנשענת על סעיף 9 לחריגים לפוליסה שבפניי.

5.         אף מסקנה זו שלי נוטה חסד עם הנתבעת. בתצהירו של התובע הוא  הצהיר כי "לא קיבלתי עם הפוליסה את התנאים החורגים. רק לאחר קבלת המכתב מהנתבעת העביר אליי סוכן הביטוח עבור עורכת דיני על פי בקשתה את התנאים החריגים" (סעיף 10). אזולאי לא  התייחס כל עיקר לטענה זו.  לכאורה טענה זו יכולה אף להיתמך בהודייתו של  סוכן הביטוח של התובע, ככל שעסקינן בדיוק רישומו באשר  להודעה על תאונת הדרכים שנרשמה על ידו. בהודעה זו נרשם כי "הטרקטור שקע בשטח שרחוק בערך 20 מטר מהכנרת, שטח שלכאורה נראה יבש אך מתחתיו קיימת ביצה". ואולם סוכן הביטוח מודה, במכתבו מיום 25/9/02, כי הרישום האמור יסודו בטעות, שהרי התובע נקב במרחק של 200 מטר ולא במרחק של 20 מטר. שמא, כפי שסוכן הביטוח נכשל בדיוק הרישום, הוא נכשל אף באי-המצאת התנאים החריגים לפוליסה, בעת הנפקתה לתובע.

            אם אלו הם פני הדברים, הרי יש לדחות, על הסף, כל טענת הגנה של הנתבעת הנסמכת על התנאים החריגים, ככל שאלו לא הומצאו לתובע, כל עיקר, בכל זמן רלוונטי. אף בכך אין כדי למצות את מלוא  הסוגיה. גם אם היה מוכח שהתובע קיבל תנאים חריגים אלו, שאלה גדולה היא האם הנתבעת, או מי מטעמה, עמדה בחובת ההסבר והווידוא של  תנאים חריגים אלו.  ב-ע"א 4819/92 אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749 הורה כב' הנשיא שמגר כי "חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא" (סעיף 16). משמע, לא מדובר בחובה רגילה, אלא אף בחובה "אקטיבית". משעה שהנתבעת כלל אינה סותרת  את טענת התובע  שהתנאים החריגים לא הומצאו לו, כל עיקר, פשיטא, שהיא אף לא פותחת במלאכה לעניין מילוי אותה חובה אקטיבית של "גילוי ווידוא".

6.         חרף כל אלו אניח, לעניינו של פסק דיני זה, כי  התנאים החריגים האמורים הומצאו-גם-הומצאו לתובע. כאמור, לטעמי עליי להידרש אך להגנתה של הנתבעת בסוגיית חבות אחת בלבד. לא זו אף זו: אף ככל שעסקינן בסוגיה זו,  כפי שיפורט בהמשך, יש להידרש באורח מצומצם.  כל כך למה?

7.         בעקבות  דרישת תגמולי הביטוח הודיעה הנתבעת לתובע טעם דחיית תביעתו במכתבה אליו מיום 12/12/01. משום החשיבות יובאו עיקרי המכתב להלן:

"1.         מבדיקת נסיבות האירוע עולה כי תוך כדי נסיעה  עם המחפר, בסמוך מאוד לשפת מי הכנרת, שקע המחפר בבוץ.

2.           על פי סעיף 8 ל'חריגים' בפוליסה מוחרג במפורש 'אובדן או נזק שאירעו בתחום: מחצבה, ים, מקווה מים, נהר, בתוככי מכרה או במנהרה או בשטח סמוך לכל אלה  סמיכות של סיכון הנובע מהם'.

3.           לאור האמור לעיל אנו נאלצים לדחות התביעה".

משמע, הנתבעת מסרה לתובע מה טעם דחיית תביעתו.  אכן, בגדר כתב הגנתה היא  מפליגה לטיעוני חבות נוספים על פיהם תנאי מוקדם הוא שמפעיל המחפרון יהא מפעיל מקצועי ובעל רישיון נהיגה תקף, כי  בפועלו של המבוטח דבקה "רשלנות חמורה", וכי חל אף החריג בגין אובדן של  חומרי הפעלה כגון שמן, סיכה, דלק, ממריצים וכיוצא באלה".  דא עקא, שכל אלו נפקד מקומם ממכתב הדחייה של הנתבעת. במכתב זה היא נימקה מה הטעם היחיד ("לאור האמור לעיל"), ובשאלת החבות בלבד, לעניין דחיית דרישתו.

אין צריך לומר כי הנתבעת לא מסרה לתובע  כל נימוק, ככל שעסקינן בשיקולי גובה נזק, ובעיקר לעניין טענתה שתובא להלן באשר לכך שהתובע לא הוכיח נזקו באמצעות חוות-דעת שמאי.

8.         ככל שעסקינן בשיקולי חבות,  אף העיון בתיק מעלה  כי עליי להידרש לטענת חבות אחת, ואחת בלבד. בגדר ישיבת קדם משפט שהתקיימה בפני כב' הרשמת ספרא-ברנע צמצם הנתבע טיעונו אך באשר  לסעיף 9 לפרק החריגים בפוליסה.  בהמשך, ובהקשר לסוגיה זו, מסר ב"כ הנתבעת הבהרה מסייגת על פיה "הנתבעת מקבלת את הגרסה העובדתית בסיסית לפיה קרה האירוע נשוא התביעה במרחק של כ-200 מטרים מקו המים". והמעגל נסגר באורח סופי למקרא תצהיר עדותו של אזולאי בסוגיית החבות.  בתצהירו זה מצטמצם אזולאי אך בעניינו של סעיף 9 הנ"ל בהצהירו "כי היות והנזק למחפרון המבוטח אירע בסמיכות לכנרת כפי שהמבוטח עצמו הצהיר, ואין זה משנה אם מדובר היה במרחק של 20 מטרים או 200 מטרים כטענת המבוטח, שכן עצם העובדה שהמחפרון שקע מלמדת על כי מדובר היה בסמיכות לכנרת היוצרת סיכון, אזי נדחתה תביעתו של התובע לתשלום  תגמולי הביטוח" (סעיף 3).  משמע, גם אילו סבור הייתי שכתב הגנתה של הנתבעת הרחיב לה פתח להישמע בטיעוני חבות נוספים, בא התצהיר האמור ומצמצם את שאלת החבות, לטענה אחת בלבד.  לבחינתה של טענה זו אדרש עתה.

שאלת החבות

9.         בגדר הסייגים לחבותה של הנתבעת נטען כי היא לא תהא אחראית, כאמור בסעיף 9, עבור "אובדן או נזק שאירעו בתחום : מחצבה, ים, מקווה מים, נהר, בתוככי מכרה או במנהרה, או בשטח סמוך לכל אלה, סמיכות של סיכון הנובע מהם".

            בהעלם ראשון יכולני לקבוע כי התנאי האמור מנוסח בלשון עילגת, ומכל מקום עמומה ומעורפלת, ככל שעסקינן בסוגיית "הסמיכות". ברי לי כי הכנרת היא בבחינת "מקווה מים" או "ים", באופן שברור לחלוטין שככל שהמחפרון היה שוקע באגם הכנרת, הייתה פטורה הנתבעת מחבותה.  אך כאשר  הנתבעת, בהמשך, מדברת על "סמיכות", מה טיבה של "סמיכות" זו? לכאורה, תיתכן  האפשרות שמדובר ב"סמיכות" של מרחק ("סמיכות גיאוגרפית"), אף תיתכן האפשרות שמדובר ב"סמיכות  של סיכון" ("סמיכות סיבתית"). לטעמי, אירוני הוא שאף הנתבעת  עצמה נופלת קורבן לערפל זה של משמעויות  סותרות, ומכל מקום מעורפלות. הרי כשאנו מתבוננים במכתב דחייתה ברי לנו שהנתבעת נוקטת בפרשנות "הגיאוגרפית". שהרי הנתבעת סבורה הייתה, בתחילה, כי האירוע אירע במרחק של 20 מטר. לכן  זו הייתה הסיבה שהיא ציינה שהתאונה אירעה "בסמוך מאוד לשפת מי הכנרת", משמע, בסמיכות  של מרחק, "גיאוגרפית". רק משעה שנאלצת הנתבעת להודות בכך שמדובר במרחק של 200 מטרים, היא חייבת הייתה לשנות טעמה ולעבור  למשמעות האחרת של הביטוי, היא משמעות "הסמיכות הסיבתית".

10.        לכאורה, ומשעה שאלו הם פני הדברים, ניתן שלא לייחס כל משמעות לתניה חריגה שנוסחה בצורה  עמומה ומעורפלת.  לא אעשה כן. לטעמי, ניתן לפרש  את החריג האמור בפרשנות אחת, שגם תהא נאותה וראויה וגם תעמוד בקנה אחד עם טובתו של המבוטח, לנוכח הפרשנות המיטיבה עמו, המתחייבת מחוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981, שהוא חוק צרכני מובהק.

            על פי פרשנות זו על מנת שיתקיים החריג חייבת הנתבעת להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי האירוע הנטען יהא בסמיכות "גיאוגרפית", למתחמים האמורים. השני, כי לסמיכות גיאוגרפית זו תצטרף אף "סמיכות של סיכון הנובע מהם", דהיינו "סמיכות סיבתית".  אכן, לא מן הנמנע כי קיימת זיקה בין שני אלמנטים אלו. פשיטא, ככל שהמחפרון בנדוננו סמוך יותר, "גיאוגרפית", לשפת ימה של הכנרת, סביר להניח שמתעצם קיומו של "סיכון הנובע", סיבתית, מקרבה "גיאוגרפית" זו. ככל שהמחפרון רחוק יותר, "גיאוגרפית", משפת ימה של הכנרת סביר להניח שמתפוגג והולך קיומו של סיכון סיבתי זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ