אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 59386/05

פסק-דין בתיק א 59386/05

תאריך פרסום : 15/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
59386-05,63017-05
08/06/2006
בפני השופט:
רחמים כהן

- נגד -
התובע:
מרוה בגליל מרכז בריאות רב תחומי (1999) בע"מ
עו"ד שאול שור
הנתבע:
1. מכון לב הגליל לרפואה בע"מ
2. אודי טורצ'ן

עו"ד רן גל
עו"ד טל טורצ'ן
פסק-דין

מרווה בגליל מרכז בריאות רב תחומי (1999) בע"מ (להלן - התובעת)הגישה ביום 05.12.05 כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד מכון לב הגליל לרפואה בע"מ (להלן - הנתבעת 1) ונגד אודי טורצ'ן (להלן - הנתבע 2) לחיובם בתשלום עמלת חודשים ספטמבר ואוקטובר 2005 על סך 28,000 ש"ח (ת.א. 59386/05) וביום 27.12.05, הגישה התובעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 14,000 ש"ח, בגין תשלום עמלת חודש נובמבר 2005 (ת.א. 63017/05).

שתי התביעות זהות בעילתן ומובדלות אך בחודשים שתמורתם נדרשת מכח ההסכם בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה) והנתבעים הגישו שתי בקשות כמעט זהות למתן רשות להתגונן.

התובעת, מנהלת ומפעילה את המרכזים הרפואיים הרב תחומיים "מדיקל סנטר" בקניון הגליל העליון בחצור הגלילית, ובקניון סנטר הגליל בראש פינה, ומספקת במסגרת זו שירותים רפואיים מגוונים באמצעות רופאים ומטפלים הפועלים במסגרתה. בין התובעת לבין הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2, מנהלה ובעל השליטה בה, נכרת הסכם על פיו, התחייבה התובעת לספק "סל שירותים" לנתבעים תמורת עמלה חודשית בשיעור של 17% ממחזור ההכנסות החודשי של הנתבעים, אך לא פחות מעמלה מינימלית בסך 14,000 ש"ח, זאת החל מיום 01.03.05 למשך 48 חודשים.

לטענת התובעת, על אף שקיימה וממשיכה לקיים התחייבותה למתן "סל השירותים", לא שילמו לה הנתבעים את העמלות המינימליות על פי ההסכם בגין החודשים ספטמבר אוקטובר ונובמבר 2005 ואף לא דיווחו לתובעת ולא אפשרו לה לבדוק מהו מחזור הכנסותיהם, שייתכן ו- 17% מהם עולה על העמלה המינימלית המוסכמת שאותה עליהם לשלם לה. ההסכם נחתם על ידי הנתבע 2 ללא חותמת הנתבעת 1 ומחייב את נתבע 2 אישית בנוסף לנתבעת 1, כאשר תנאי התשלום שוטף + 30 ימים. הנתבעים ממשיכים בפעילותם בשטח המושכר נכון למועדי הגשת שתי התביעות ומקבלים מלוא השירותים על פי ההסכם וחרף פניות חוזרות ונשנות של התובעת אליהם, מסרבים הנתבעים לשלם לתובעת את העמלות האמורות. טענת הנתבעים לקיזוז מופרכת ומתבטלת נוכח סעיף 18 להסכם בין הצדדים. נגד הנתבעים ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בעילה זהה, בגין חודשים מרץ ואפריל 2005. תשלום זה שולם על ידי הנתבעים וכן תשלום עבור החודשים שלאחריו עד לחודשים האמורים. עוד טוענת התובעת כי נראה לכאורה, שהנתבע 2 מפר התחייבות נוספת שבהסכם, כאשר דרש מבעלי סנטר הגליל לבטל ערבויות אישיות שנתן עבור התובעת, זאת בניגוד לסעיף 20 להסכם בין הצדדים.

הנתבעים טוענים, כי נתבע 2 התקשר בהסכם בין הצדדים מתוך טעות והטעייה. נתבע 2 הוטעה על ידי מר דני טיאר, לחשוב שהוא מתקשר בהסכם עם חברה אחרת, בעלת שם דומה, שעתיד הוא להיות בעל השליטה בה ולמעשה חתם עם חברה שונה, שאין לה כל קשר לתוכנית הרכישה שלו. מכל מקום, לא קיבלו הנתבעים את השירות אותו התחייבה התובעת להעניק להם ועקב אי עמידה של התובעת בתנאי החוזה שלה עם הנהלת הקניון, נמנע מהנתבעים מספר פעמים להיכנס לבנין ועבודתם הופסקה. על אף הפרעות אלו, שגרמו לנתבעים להפסדים, הם לא ביטלו את ההסכם כיוון שבכך היו מפרים הסכם נוסף שלהם מול "שירותי בריאות כללית" לספק שירותים רפואיים. שירותים אלו סיפקו הנתבעים בנכסים ששכרו מהתובעת, כאשר לתובעת לא היתה הזכות להשכיר בשכירות משנה לנתבעים את הנכס. כמו כן, כיוון שהנתבע 2 השקיע משאבים רבים בבניית המקום קיווה, שהמחלוקת תיפתר בדרכי נועם ולא תרד כל השקעתו לטמיון.

הנתבעים טוענים טענת קיזוז וכן, שהתובעת היא אשר הפרה את ההסכם, כאשר לא סיפקה שירותי משרד ומזכירות המאפשרים עבודה שוטפת וראויה וכן לא הקצתה שטח הראוי לביצוע בדיקות רפואיות בתחום הגסטרואנטרולוגיה.

הנתבע 2 נחקר על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.


דיון

בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

ואולם, אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, מופרכת הגנתו לכאורה על ידי סתירות פנימיות בגרסתו או אם מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון או אם אין הגנה אפילו לכאורה, אזי תתבקש המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים" ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.

טענת הנתבעים, כי ההסכם נכרת תוך טעות והטעיה של הנתבע 2, אינה מעלה, בפני עצמה הגנה ולו לכאורה. בסעיפים 3, 4 ו-5 לתצהירו של נתבע 2 הוא טוען, כי חתם על ההסכם מתוך טעות והטעיה כשסבר שמדובר בחברה אחרת העתידה להיות בבעלותו. בחקירתו חזר הנתבע 2 על דברים אלו וטען, כי למחרת החתימה על ההסכם הבחין בטעות. משלא ביטלו הנתבעים את ההסכם לאחר גילוי הטעות או ההטעיה, המשיכו להשתמש במושכר משך חודשים רבים, יהיו טעמיהם אשר יהיו, והם עדיין שוכרים את הנכס ונמצאים בו, אין הם יכולים להשתמט מהתמורה כפי שהוסכם (סעיף 20 ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973; ג' שלו "דיני חוזים - החלק הכללי, 2005, 355-372). לאור האמור, נדחית טענת הטעות וההטעיה לעניין זה.

גם טענת הנתבעים, כי התובעת לא היתה בעלת זכות שכירות במרכז המסחרי בראש פינה ולא היתה זכאית להשכירו בשכירות משנה לנתבעים, אינה רלוונטית לעילת התביעה ואינה מעלה כל הגנה ביד הנתבעים. הנתבעים התקשרו עם התובעת בהסכם, הם משתמשים במושכר ובמצוי בו ואף שילמו עמלה בגין חודשים לא מעטים, עליהם לקיים את התחייבויותיהם על פיו, ומשלא עמדו בכך, קמה לתובעת הזכות לתבוע זכויותיה על פי ההסכם עם הנתבעים.

בידי הנתבעים טענת קיזוז לכאורה, המפורטת בבקשתם ובתצהיר וכן בסיכומיהם מפנים הנתבעים אל האמור בבקשה ודי בכך כדי להותיר את טענת הקיזוז על כנה, כך שאין ממש בטענת התובעת, כי כיוון שלא הזכירו הנתבעים בסיכומיהם את טענת הקיזוז זנחו אותה.

הנתבעים מבקשים לקזז סך 19,635 ש"ח עבור שלושה ימי עבודה אשר בהם לא ניתנה לנתבעים הכניסה לנכס המושכר בקניון חצור הגלילית בגלל הליכים שננקטו נגד התובעת על ידי בעלי הקניון ולקזז הוצאות הבנייה והשיפוץ בסך כ- 145,000 ש"ח שהשקיע נתבע 2 בעקבות הטעייתו המכוונת של נציג התובעת, מר דני טיאר וכן כ-65,000 ש"ח נוספים ששולמו לקבלן פייאד. על הוצאות הבניה צרפו הנתבעים לבקשתם העתקי חשבוניות. כמו כן, לקזז הוצאות ונזקים שנגרמו ממעשיהם ומחדליהם של עובדי התובעת בגין "התחייבויות פגומות/חסרות" בשיעור של כ- 10,300 ש"ח וכן לקזז יום עבודה שדווח לנתבעים באופן לקוי וגרם לנזק בסך 840 ש"ח.

על הנזקים הנטענים והקיזוז בהתאם, לא נחקר הנתבע 2 וגם במסמך מש/1, שהציגה התובעת בדיון לעניין ויתור הצדדים לכל הטענות כנגד הצד השני, לא היה כדי להפריך את טענת הנתבעים ולהוכיחה כ"הגנת בדים" אלא, שהתובעת מפנה לסעיף 18 להסכם בין הצדדים וזהו לשונו:

"איסור על ביצוע קיזוז

בשום מקרה לא יהיה המטפל זכאי לקזז סכום כלשהו שיגיע למרוה על פי הסכם זה".

משכך, אין לנתבעים לסמוך ידיהם על טענה עליה ויתרו בחתימתם על ההסכם וקיומו משך תקופה ארוכה, ולא עולה בידם הגנה ולו לכאורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ