אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 58204/04

פסק-דין בתיק א 58204/04

תאריך פרסום : 07/04/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
58204-04
04/01/2007
בפני השופט:
אטיאס אריה

- נגד -
התובע:
ברדוגו יוסף
הנתבע:
1. כהן שלמה
2. כהן צילה

פסק-דין

עניינה של תביעה זו כספים שהלווה לטענתו מר יוסף ברדוגו ("התובע") לנתבעים מר כהן שלמה (להלן: "הנתבע") ולרעייתו הגב' כהן צילה (להלן: "הנתבעת").

לתובע ולנתבעים הכרות רבת שנים. זו החלה בשעה שהתובע סיפק סחורה לחברה בשם איזיטולס מומי בע"מ (להלן: "החברה"). ביולי 1998 הצטרף בנו של התובע מר יצחק ברדוגו (להלן: "יצחק") כשותף בחברה ובהמשך אף מונה כמנהל בה. במסגרת זאת החזיק יצחק ב-50% ממניות החברה והנתבעים ב-50% הנותרים.

כתב התביעה בתיק זה הוגש במקור ביום 2.9.04. ביום 6.7.05 אישר כבוד השופט יפרח לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן (להלן: "כתב התביעה"). ב"כ הנתבעים, בסעיף 13 לסיכומיו, טוען, כי המדובר בתיקון בחוסר תום לב שכן התובע טען אומנם שהתיקון נדרש כיוון שהועמדו לרשותו מסמכים שלא היו ברשותו אך למרות זאת סכום התביעה הוערך על ידו במקור "באופן מדויק". בעניין זה כבר הכריע השופט יפרח בהחלטתו מיום 6.7.05 בשעה שקבע, כי הוסבר הצורך בתיקון. זו גם עמדתי. התיקון אותו ביצע התובע לא שינה ולא הרחיב את גדר המחלוקת. נהפוך הוא. הוא מסייע למקד את הנושאים השנויים במחלוקת; מאפשר גם לנתבעים לענות לטענות התובע לגופו של עניין וכפועל יוצא מכך יש בו בכדי לסייע גם לבית המשפט להכריע בדיון זה.

התובע טוען, כי בין השנים 1997 - 2003 הלווה לנתבעים סך כולל של 1,069,122 ש"ח. מתוך סכום זה יועדו לטענתו כ-700,000 ש"ח לרכישת דירת הנתבעים בדרך חברון 85 בירושלים (להלן: "הדירה"); 200,000 ש"ח הועברו ישירות לחשבון החברה ומשם נמשכו הכספים לטובת הנתבעים; 5,000 ש"ח הועברו ישירות לחשבון הנתבעת; וסך נוסף של 162,100 ש"ח הועברו מעת לעת לנתבעים. התובע מציין (סעיפים 5 ו- 6 לתצהירו), כי על חשבון חובם העבירו הנתבעים שיקים מעותדים בסכומים ולזמני פרעון שונים; חלקם חזרו מהבנק ואז הוחזרו ע"י התובע לנתבעים על מנת למנוע הגבלת חשבונם. התובע טוען, כי סך הכל השיבו הנתבעים על חשבון חובם סך של 105,100 ש"ח . לפיכך הוא טוען, כי יתרת חובם של הנתבעים לתובע עומדת על 964,025 ש"ח.

הנתבעים מנגד טוענים, כי המדובר בתביעה חסרת בסיס שיש לדחותה לאור השיהוי הרב בהגשתה וכי רכיבים שונים שלה התיישנו (סעיפים 8 ו- 9 לכתב ההגנה המתוקן: להלן: "כתב ההגנה"). לגופו של עניין טוענים הנתבעים, כי התובע מעולם, לא נתן להם הלוואה (סעיף 19 בתצהיר הנתבע);  כספים שהועברו יועדו לבנו של התובע יצחק (סעיף 21 לכתב ההגנה) או לחברה בה היה יצחק שותף (סעיף 22 לכתב ההגנה). בנוסף בחקירתו הנגדית טען הנתבע (עמ' 21 שורות 19-21 ועמ' 24 שורה 24), כי כספים שהעביר התובע מימנו את ההשקעה של בנו בחברה.  הנתבעים מציינים, כי יצחק הצטרף אומנם לחברה ביום 13.6.99 והועסק בה לבקשת אביו אך יצחק לא השקיע מכספו שלו בחברה ואף לא עבד בה בפועל (סעיפים 13 ו-14 לכתב ההגנה). למרות זאת הוא קיבל רכב מהחברה, משכורות גבוהות ותנאים סוציאליים. לטענת הנתבעים במסגרת הסידור עם יצחק הועברו כספים מסוימים לחברה ואלה ניתנו לאחר מכן ליצחק בין כמשכורת ובין כתנאים נלווים.

הנתבעים מוסיפים ומדגישים, כי ביום 31.12.02 נחתם הסכם בין יצחק לחברה שסיים את מערכת היחסים בין הצדדים (סעיף 10 לכתב ההגנה); בהסכם נקבע, כי יצחק הוא זה שצריך להחזיר שיקים בסך של 291,000 ש"ח לחברה (סעיף 15 לכתב ההגנה ונספח א' שלו); הנתבעים לא היו מסכימים להסכם הפרידה אילו הייתה נטענת ולו ברמז טענה בקשר לכספים הנטענים בתביעה זו; השיקים שהחזיר התובע לנתבעים הוחזרו להם בעקבות הסכם הפרידה ביניהם בו הסכימו בין היתר על החזרת כל השיקים שהיו קיימים אצל התובע (סעיף 23 לכתב ההגנה); והתובע מעולם לא פנה לנתבעים בבקשה לעריכת התחשבנות כלשהיא (סעיף 12 לכתב ההגנה). בסעיף 6 לסיכומים מציין ב"כ הנתבעים - במטרה לדחות את טענת התובע כאילו יש להבדיל לעניין תביעה זו בין מערכת היחסים של הנתבעים עם בנו יצחק לבין מערכת היחסים שלהם עם התובע -  כי "התובע היה מעורב עד צוואר ביחסי בנו עם החברה וכי התובע ובנו שזורים זה בזה לחלוטין מבחינה כספית".

דיון

טענת ההתיישנות והשיהוי

חוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע בסעיף 5 שלו כי זמן ההתיישנות בתביעה שאיננה במקרקעין הוא שבע שנים. כתב התביעה הוגש במקור בתיק זה ביום 2.9.2004. בסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע, כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". השופט (בתוארו דאז) ברק ב ד"נ 32/84 בעניין עיזבון ולטר נתן ווליאמס ז"ל נ'          IN LQUIDATION (LONDON) BRITISH   BANK ISRAEL , פ"ד מד(2), 265. (שם בסעיף 23) קבע, כי בחוב שפרעונו עם דרישה, הדרישה היא יסוד בגיבוש מועד הפרעון ותקופת ההתיישנות אינה מתחילה אלא עם מתן הדרישה; בחוב שלא נקבע בו מועד פרעון פרעונו תוך זמן סביר לאחר יצירתו במועד שהנושה מודיע עליו לחייב; וכי הן הדרישה (בחוב שפרעונו עם דרישה) והן ההודעה (בחוב שלא נקבע בו מועד פירעון) חייבות להתבצע בתוך זמן סביר מהיווצרות החוב.

בתביעה זו החובות המוקדמים ביותר הנטענים מיוחסים לכספים שהעביר לטענתו התובע לנתבעים החל מיום 23.9.97 (כמפורט בסעיף 4.4.1 לכתב התביעה ובנספח יז') קרי פחות מ-7 שנים ממועד הגשת התביעה. יתרה מזאת תקופת ההתיישנות נספרת ממועד מתן דרישת הפרעון ולפיכך וודאי, כי דרישת הפרעון - אף אם אקבע, כי היה זה סביר שדרישת הפרעון תימסר לנתבעים תוך זמן סביר ולו של מספר חודשים - הייתה נופלת אל תוך התקופה אשר ביחס אליה לא חלה תקופת ההתיישנות.

לעניין טענת השיהוי: בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, מציין הנשיא ברק (בתוארו דאז), כי הזכות לפנות לביהמ"ש הינה זכות חוקתית; השופטת פרוקצ'יה, מאמצת את הגישה לפיה "במשטר דמוקרטי הפונקציה הבסיסית המוטלת על הרשות השופטת היא הכרעה בסכסוך....ושערי ביהמ"ש לא ינעלו בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית אלא מטעמים כבדי משקל". וכי טענת שיהוי עשויה להתקבל מקום שחוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור מצידו הביאו לשינוי במצבו של הנתבע לרעה. הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך - קרי על הנתבע.

במצב הדברים הנוהג בין התובע והנתבעים בהם ההסכמות כמעט ולא קיבלו ביטוי בכתב לא ניתן לקבוע באופן קטגורי, מראש ומבלי לבחון את הנושאים לגופו של עניין, מי מהצדדים וויתר כבר על זכויות שחב לו הצד השני ולא ניתן לקבוע, כי  וויתור שכזה אם היה הביא לשינוי לרעה במצבו של הצד השני. כיוון שכך אין מקום לקבל את טענת השיהוי ויש לפסוק בטענות לגופו של עניין.

טענת "הודאה והדחה" ונטל ההוכחה

משמעות טענת "הודאה והדחה" הינה, כי "הנתבע מודה בעובדות שטען להן התובע בפרשת תביעתו אך מחמת עובדות נוספות, המפורטות בכתב הגנתו, אין התובע זכאי לסעד המבוקש" (יעקב קדמי בספרו "על הראיות" (מהדורת 2003, חלק שלישי). שם בעמ' 1530).  בתובענה זו הנתבעים אינם מודים בעובדות בסיסיות להן טוען התובע ובכלל זה לעניין עצם קבלת ההלוואות. כיוון שכך אין מקום לקבוע, כי הגנתם מהווה טענת "הודאה והדחה".

דיון  בטענות לגופו של עניין

הקושי המשפטי העיקרי בתביעה זו נובע מדרך התנהלות הצדדים ובפרט מהאופן בו הם תיעדו את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם. התובע, למרות היותו איש עסקים העביר לנתבעים לטענתו הלוואות בהיקף של למעלה ממיליון ש"ח מבלי שנתן לכך כל ביטוי בהסכמים בכתב ומבלי שהגדיר מראש מועדים ברורים לפרעון ההלוואות שלטענתו נתן; כספים, גם לטענת התובע לא הועברו במישרין לנתבעים אלא שמשו לפרעון חובותיהם (כגון החזר משכנתא) או לצורך כיסוי הוצאות לנתבעים ולילדיהם; שיקים מעותדים שהוא קיבל לטענתו על חשבון פרעון ההלוואות הושבו לנתבעים והתובע לא ניסה להבטיח את החזר כספו באמצעות השיקים שנמסרו לו. הנתבעים מצידם גם הם לא דאגו לבסס הסכמות או הסדרים שהושגו לטענתם בכתב. כך לדוגמא הם מציגים את ההסכם שנחתם בדבר סיום יחסיהם עם יצחק כראיה לכך שהדבר משקף גם סיכום ביחס ליחסיהם עם התובע למרות שהדבר כלל לא הוגדר ולא נקבע בהסכם עצמו הנתבע טוען בעדותו בפני (רישא לעמ' 25; עמ' 27 שורה 5), כי כספים שקיבל מהתובע (ובכלל זה לטובת מימון דירה אותה רכשו הנתבעים) היו למעשה חלק מהתמורה בגין הכנסתו של יצחק לשותפות אולם גם לכך אין כל תיעוד בכתב.

שאלה מרכזית בדיון זה נוגעת למערכת הקשרים והיחסים שבין התובע , הנתבעים והחברה.  האם מערכת זו הורכבה, כטענת הנתבעים (סעיף 6 רישא לסיכומיהם) ממכלול אחד אשר כרך את התובע, בנו יצחק, החברה והנתבעים או שמא היה מדובר כטענת התובע (סעיף 1 לסיכומיו שלו)  בשתי מערכות מקבילות ונפרדות: האחת שנבעה מהשקעתו שלו ושל בנו יצחק בחברה והשניה שנבעה ממערכת היחסים הפרטית שבין התובע והנתבעים ואשר בגינה מוגשת תביעה זו?

כאמור לעיל התובע כלל לא מכחיש, כי הייתה קיימת מערכת עסקית מול הנתבעים והחברה בה בנו היה שותף. על מערכת זו אכן ניתן היה ללמוד מהעדויות ומהראיות שהוצגו בפני. כך לדוגמא התובע עצמו העיד כי גם הוא (בנוסף על בנו) היה ערב לחובות החברה (עמ' 8 בפרוטוקול שורות 27-28); בהסכם לסיום יחסי בנו של התובע עם החברה נקבע מפורשות, כי התובע הוא זה שיעביר שיקים דחויים שלו לחברה; ויצחק הבן העיד ( עמ' 11 בפרוטוקול), שורות 7-8), כי אביו השקיע עוד לפניו בחברה. מנגד לא ניתן להתעלם גם ממערכת היחסים הקרובה שהייתה קיימת בין התובע והנתבעים.  הנתבעים עצמם מאשרים זאת. כך לדוגמא הנתבעים אינם מכחישים (סעיף 18 לכתב הגנתם)  את טענת התובע , כי הייתה לו הכרות רבת שנים עמם והם מציינים (סעיף 13) כי "בין הצדדים התנהלו במשך שנים יחסי קרבה". הנתבע עצמו בעדותו בפני לא הכחיש (עמ' 19), כי היו ביניהם גם קשרי ידידות ואף היו ביניהם "קשרים טובים" (עמ' 20 שורה 4).

ב"כ התובע בסעיפים 12-14 לסיכומיו טוען, כי הנתבעים בהתייחס לטענות התובע מעלים טענות עובדתיות מנוגדות  ביחס לשאלה האם קיבלו  כספים מהתובע באופן פרטי. הוא מציין, כי מחד הנתבע מכחיש קבלת כספים כלשהם מהתובע, מאידך מודה, כי הכספים שימשו לצורך תשלום שכרו של הבן יצחק ומצד שלישי,לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית טוען, כי הכספים  שימשו לרכישת מחצית ממניות החברה. בסעיף 30 לסיכומיו מציין, ב"כ התובע, כי  העלאת הטענה לראשונה במסגרת החקירה הנגדית מהווה הרחבת חזית אסורה.

ראשית אינני סבור, כי יש סתירה בין טענת הנתבעים, כי לא קיבלו כסף באופן פרטי מהתובע לבין הטענה, כי כסף שהועבר לחברה שימש לתשלום שכרו של יצחק. למעשה הנתבעים לכל אורך קו הגנתם אינם מכחישים הכחשה גורפת, כי יצחק העביר כספים, הם מכחישים, כי כספים ניתנו כהלוואה והם מציינים (כך בפסקה השנייה לסעיף 22 בכתב הגנתם), כי כספים שהעביר התובע הוא העביר לחברה ולא להם עצמם.

לעומת זאת טענת הנתבעים, כאילו הכספים שהעביר התובע  שימשו לרכישת מחצית  החברה מהנתבעים אכן מעוררת תמיהות לא מעטות. ראשית טענה זו אכן לא הוצגה באופן חד וברור בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבעים  וממילא לא קיים מתאם בין מועדי מכירת מחצית החברה לבנו של התובע (המניות הועברו ביום 26.7.1998) לבין העברת הכספים כאשר חלק ניכר מהכספים ובכלל זה לרכישת דירת הנתבעים הועברו ע"י התובע החל מחודש יולי 1999.

במצב דברים זה בו לא ניתן לשלול את העובדה, כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים אשר חרגה גם אל מחוץ למערכת העסקית ואשר ניתן להגדירה כמערכת יחסים פרטית בין התובע והנתבעים אין מנוס מלבחון כל טענה ביחס להלוואה שניתנה באופן ספציפי ולברר אם אכן ניתנה ואם ניתנה האם ניתן לקשור אותה למערכת היחסים העסקית או הפרטית. הלכה למעשה כאשר העברות כספיות רבות מהתובע לנתבעים והסכמות שונות ביניהם, בין בתחום העסקי ובין בתחום הפרטי לא זכו לתיעוד מתאים ואף לא זכו לתיעוד כלל אני נדרש לבדוק האם יש די ראיות ועדויות לבסס את הטענות, לבחון את הראיות והעדויות שמציגים הנתבעים ביחס לכל הלוואה נטענת, להתרשם לצורך קביעת עמדתי גם מראיות נסיבתיות שיש בהן לשפוך אור על ההתרחשויות ולקבוע בסופו של דבר ביחס למכלול התביעה ככלל וביחס לכל הלוואה נטענת בנפרד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ