אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 58004/03

פסק-דין בתיק א 58004/03

תאריך פרסום : 31/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
58004-03
22/10/2006
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
חלפון יוסף
עו"ד שקד
הנתבע:
1. מגדל חברה לבטוח בע"מ
2. אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

עו"ד נודלמן
פסק-דין

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, נהג מונית, יליד 1940 (תאריך הלידה המדויק לא ידוע כנראה; באחד ממסמכי המל"ל נרשם 1.1.40), נפגע בתאונת דרכים ביום 12.5.00, בהיותו בן 60, בנסיבות המהוות תאונת עבודה.

3.         הנתבעת מודה באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         התובע סבל מפגיעה בעמוד השדרה הצווארי. וועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבעו, לאחר תקופת אי כושר של 6 חודשים, כי לתובע נותרה נכות זמנית של 100% למשך כ - 4 חודשים נוספים (11.11.00 - 17.3.01), נכות זמנית של 50% למשך כ - 7 חודשים נוספים (18.3.01 - 31.10.01) ונכות צמיתה של 15%. בדו"ח הועדה מיום 6.11.02 (בתוך מוצג ב' למוצגי הנתבעות) נאמר כך: "מצב לאחר צליפת שוט... בהמשך לועדה 10.9.02 ולפי הממצאים הקליניים מדובר בהגבלה בינונית בעמוד שדרה צוארי המזכה אותו ב 20% נכות לפי סעיף 37 (5) ב'. מדובר באיש שיש לו מחלה נרכשת כרונית של היצרות התעלה הספינלית בצואר עקב שינויים ניווניים במספר רב של דיסקים. הממצא הנ"ל לא קשור לתאונה. התאונה גרמה להחמרה קבועה על רקע ע.ש. צוארי חולני. ולכן מנוכה... 5% לפי 35 1 אב מותאם. סה"כ בגין התאונה 15%". בדו"ח נוסף (שם), מיום 5.3.03, הוחלט להפעיל את תקנה 15 ולהוסיף בגינה 4%.

5.         זוהי קביעה על פי דין, ומאחר ולא נתבקש להביא ראיות לסתור, היא גם מחייבת.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995), 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717 (2000)).

7.         בעניינו של התובע יש לדון כעת רק בהפסדי שכר לעבר; התובע מתקרב לגיל 67; הוא סבל וסובל ממחלת לב; נקבעה לו נכות כללית של 58%, מתוכה 40% בשל מחלת הלב (ללא קשר לתאונה) וכן 30% בגין עמוד שדרה צוארי, רק חלקה קשור לתאונה. אין שום יסוד לטענה שהיה ממשיך ועובד אלמלא התאונה מעבר לגילו כיום.

            התובע, נהג מונית, לא חזר לעבודתו כלל לאחר התאונה. אין לקבל את טענתו, כאילו הסיבה לאי חזרתו לעבודה היא אך ורק תאונת הדרכים המדוברת. כארבעה חודשים בלבד לפני התאונה עבר התובע התקף לב, בעטיו נקבעה לו נכות כללית של 100% לשלושה חודשים, לאחר מכן נכויות זמניות ולבסוף נכות יציבה של 40%. כמו כן, בחודש יוני 2000, כחודש לאחר התאונה, עבר התובע ניתוח להוצאת התוספתן וקיבל חופשת מחלה של מספר שבועות. לאחר התאונה עבר שני צינתורים נוספים; תיקו הרפואי כולל תלונות ובעיות עובר לתאונה ולאחריה. התובע בעדותו לא הותיר רושם משכנע; הוא ניסה בעליל להדחיק ולהרחיק כל חולי או תאונה קודמים ולהמעיט ממשקלם (עמ' 8 - 9). תיקו הרפואי מלא בתלונות ובממצאים אודות כאבים בחזה, קשיי תפקוד, עייפות וכו'. הוא סבל כאמור ממחלה תורשתית קשה בעמוד השדרה הצווארי; לא ניתן לייחס את אי חזרתו לאחוז בהגה המונית אך ורק לצליפת שוט, שהוסיפה 15% לנכויותיו. התובע אמנם נהג במונית בעת התאונה, אך מחלת הלב, שהצריכה שני צינתורים נוספים כאמור, וכן יתר חולייו, היו בודאי משבשים קשות את יכולת עיסוקו והשתכרותו גם אלמלא התאונה, ובסמוך מאוד למועד התרחשותה. אני מתקשה לקבוע, בנסיבות אלה,  כי מדובר במקרה של "גולגולת דקה". גם תקופות אי הכושר/הנכות הזמנית אינן משקפות את המצב לאשורו, שכן בפני ועדות המל"ל לא הצהיר התובע כלל כי עבר התקף לב וצינתור עובר לתאונה. במצב דברים זה, הייתי מייחס מחצית מהפסדי השכר של התובע לתאונה, לאורך כל התקופה, עד היום.

            בתצהירו (ניתן ביום 4.1.06) טען התובע, בנוגע לרמת השתכרותו, כך: "בשנים 1997 - 1998 השתכרתי בממוצע שנתי כ - 67,000 ש"ח. מאז התאונה לא חזרתי לעבוד בעקבות מצבי הרפואי הקשה, נגרמו לי הפסדי שכר ניכרים ביותר. הרווחתי גם סכומים נוספים מעבודתי מעבר לסכומים המדווחים, סה"כ הייתי מביא בכל חודש 10,000 ש"ח נטו הביתה...". זוהי הצהרה בעייתית. אמנם, "הלכה פסוקה היא, כי נוכח העקרון הנזיקי של השבת המצב לקדמותו, יש להכיר גם בהכנסה שלא דווחה לרשויות המס. לכן, רשאי הניזוק להוכיח את גובה השתכרותו קודם התאונה, גם אם זו עולה על גובה ההשתכרות עליה דיווח לרשויות המס, למרות חוסר הנוחות והרתיעה של בתי המשפט נוכח טענה מעין זו. ברם, במקרה כזה, שומא על התובע להציג ראיות של ממש בתמיכה לטענתו אשר עומדת בסתירה לדיווח לרשויות המס... ככלל, לא סגי בהצהרתו של התובע עצמו כדי לסתור את גובה ההכנסה המדווחת... במקרה שלפנינו, התובע לא הביא כל ראיה נוספת מעבר לעדותו שלו... ודבריו נותרו ללא סיוע, בבחינת עדות יחידה של בעל דין... " (ת"א (מחוזי חיפה) 514/00 אורפאלי נ' ג'רבאן, מיום 12.4.05, והפסיקה הנזכרת שם). ביישום לענייננו - אין די בהבל פה של התובע ובעדותו היחידה על מנת לקבוע שהיה "מביא הביתה" 10,000 ש"ח. טענה זו לא נתמכה בדבר. בעדותו של התובע הסתבר עוד, כך נדמה, כי הכוונה הייתה להכנסה ברוטו, כדבריו: "הרווחנו 10,000 ש"ח אבל לא נשאר מזה. פחות או יותר" (עמ' 12 לפרוטוקול). מכל מקום, התובע השיב בעדותו כי "הכל מדווח" (שם). הכנסתו המדווחת של התובע לשנים 1997 - 1999 (להבדיל מהמחזור העסקי), עמדה על סדרי גודל של כ - 3,600 ש"ח לחודש (למל"ל דיווח התובע על הכנסה קטנה עוד יותר בחודשים שלפני התאונה - 2,430 ש"ח). סדר הגודל הנ"ל עומד היום על כ- 4,000 ש"ח. התובע השכיר מאז התאונה את מוניתו, וקיבל תמורה חודשית של 1,460 ש"ח (הצהרתו שלו, מוצג ד' למוצגי הנתבעות); בעדותו טען שהסכום ירד ועומד היום על כ - 800 ש"ח (עמ' 12 לפרוטוקול); הוא לא הביא שום ראיה או עדות לקיטון זה. אפחית בכל זאת את הסכום, תוך מתן משקל מסוים לדברי התובע, אולי לפנים משורת הדין, ואעמיד את הסכום, בדרך של אומדן, על 1,200 ש"ח לחודש, בממוצע, בערכי היום. סה"כ ירידה חודשית - 2,800 ש"ח. למשך 78 חודשים - 218,400 ש"ח; מחציתה עקב התאונה - 109,200 ש"ח (לא אוסיף ריבית מאמצע תקופה ואמנע מכך גם בעת שערוך הניכויים).      

כאב וסבל

8.         התובע זכאי לפיצוי של כ- 25,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל) (לפי 15% וכן 25 ימי אשפוז).

הוצאות שונות/עזרה

9.         התובע נזקק לעזרה ונגרמו לו הוצאות עודפות, מן הסתם, בעיקר בסמוך לאחר התאונה. אשתו סייעה בידו, אך באותה תקופה הייתה ממילא עקרת בית (כפי שהצהיר למל"ל; מלבד אמירה לקונית בעדותו בדבר עיסוק בקייטרינג כלשהו, לא הובאה, שוב, כל עדות או ראיה אחרת). יש גם להניח שהיה נזקק ממילא לרוב העזרה בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי שאיננו קשור לתאונה. על דרך ההערכה הייתי מזכה אותו בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, של 10,000  ש"ח, נכון להיום.

ניכויים

10.       אין חולק למעשה כי יש לנכות את דמי הפגיעה ומענקי הנכות בגין התאונה, שערכם היום 70,000 ש"ח (במעוגל). יש לנכות גם תשלום תכוף, אשר ללא רכיב שכר טרחת עו"ד של 13% + מע"מ, צמוד להיום, עומד על 14,600 ש"ח.

            הצדדים חלוקים בדבר נושא ניכוי יחסי כלשהו מתגמולי המל"ל נכות כללית. ראשית, במישור הדיוני, ניכוי כזה אפשרי לאור נוסח טענות ההגנה שפורטו בכתב ההגנה; אין גם כל סיבה שלא לקבל כראיה את חוות הדעת האקטוארית שהגישו הנתבעות (נ/1); התובע לא עמד על חקירת המומחה ואף לא ביקש להגיש חוות דעת נגדית. שנית, לעצם העניין, התובע טוען כי לתובע נקבעו 30% בגין הבעיה הצווארית בכללותה, ללא אבחנה בין העבר לתאונה, וכי הואיל וממילא רוב הנכות קשורה למחלת הלב היה מגיע לדרגת נכות מזכה גם ללא התאונה. לחלופין מבקש התובע לנכות חלק יחסי בלבד, לפי השיעור שנקבע ע"י הועדה לעררים - 15%. התובע לא יכול "לנשוף קר וחם" בו זמנית; מחד גיסא, לטעון שהתאונה והיא בלבד הפכה אותו ל"שבר כלי", ומאידך גיסא, לבטל כמעט כליל את משקלה שעה שבנכותו הכללית עסקינן. עיון בתיק המל"ל נכות כללית מלמד, כי כל אותה נכות כללית של 30% מיוחסת לתאונה. לטענת הנתבעות, יישומה של הלכת פרלה עמר (רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז (4) 350 (2003)), כפי שבא לידי ביטוי למשל בע"א (מחוזי ירושלים) 6467/05 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מביא לתוצאה שלפיה יש אמנם לדרוש קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הפגימות הרפואיות שנקבעו במל"ל נכות כללית, אך שומת החישוב תתבסס על שיעור הנכות הנובע מן התאונה כפי שנקבע בנכות הכללית, לא בנכות מעבודה.

            אינני מקבל את עמדת הנתבעות בנקודה זו. בית המשפט העליון הבהיר זה לא מכבר, כי "חילוץ הנכות הצריכה בניכוי מתוך כלל הנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי עשוי להיתקל בקשיים. לעניין תגמולים מסויימים אין רופאי המוסד נדרשים כלל לשאלת הזיקה הסיבתית שבין הנכות לבין מעשה העוולה הרלוונטי. במקרים כאלה יש קושי להסתמך על קביעות המוסד, גם כאשר מתקיימת בקביעות המוסד התייחסות מבדלת למאפייני הנכות השונים שמהם סובל הנפגע, וכזה הוא המקרה לפנינו. לעיתים מתקיימת גם אי התאמה בין תיאור סוגי הנכות השונים שבקביעת המוסד לבין קביעת הנכות בבית המשפט. בחירה בדרך בלתי אחידה, המשתנה על פי הנסיבות, לחילוץ הנכות הרלוונטית תביא לחוסר ודאות ותקשה על ההליכים בערכאות המבררות. לפיכך, נקבע ברע"א 3953/01 פרלה עמר נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד נד(4) 350, כי בכל מקרה, יהיו אשר יהיו מאפייני הקביעה של המוסד לביטוח לאומי במסגרת קביעת הנכות הכללית, יחולץ השיעור הצריך ניכוי תוך הסתייעות בשיעור הנכות שהוכרה בבית המשפט כנכותו של הניזוק כתוצאה מהתאונה. בעניין זה אין נפקות לשאלה האם נקבעה נכות זו בבית המשפט במסלול הקבוע בסעיף 6א לחוק או בדרך של יישום הוראות סעיף 6ב לחוק. הקביעה הזו תשמש אותנו לקביעת שיעור הנכות שהוסב לנפגע במעשה העוולה נשוא התביעה. תוצאת היחס שבין השיעור הזה ובין שיעור הנכות הכוללת ממנה סובל הנפגע (וזו מטבע הדברים נקבעת, ברגיל, על-ידי המוסד לביטוח לאומי, מקום בו מתבקשת הכרה בקיומה של נכות במסגרת תגמולי הנכות הכללית), תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על-ידי המוסד. הסכום המתקבל במכפלה זו ינוכה מהפיצויים" (רע"א 4600/04 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' שמאי, טרם פורסם, ניתן ביום 8.2.05). ראו גם חזרה על כלל זה בע"א 9562/05 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנסור, טרם פורסם, ניתן ביום 31.5.06.

            לפי חוות דעתו של האקטואר גד שפירא, סה"כ היוון הקצבאות של הנכות הכללית מגיע לסך של 231,969 ש"ח; הצעתו לניכוי במקרה זה מגיעה לסך של 132,222 ש"ח, כשהיא מתבססת על ההנחה, שלפיה הנכות הרפואית המשוקללת שנגרמה בגין התאונה מהווה 57% מסך הנכות המשוקללת (לפי 33.14% נכות משוקללת ביחס ל - 58% נכות משוקללת כוללת שנקבע לתובע). לדעתי יש לקחת נתון אחר. לתובע נקבעו 20% נכות אורטופדית, 15% מתוכם יוחסו לתאונה. היחס בין שיעור זה (15%) לבין שיעור הנכות הכוללת (58%) הוא 25.86%. יחס זה "גוזר" מתוך סכום היוון הקצבאות סכום לניכוי של 60,000 ש"ח בלבד.

לסיכום

11.       ריכוז הנזקים והניכויים:

            הפסדי שכר -                                         109,200 ש"ח;

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ