אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 56225/05

פסק-דין בתיק א 56225/05

תאריך פרסום : 18/03/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
56225-05
15/10/2006
בפני השופט:
שלמה פרידלנדר

- נגד -
התובע:
ביכורי השדה דרום שיווק תוצרת חקלאית (2002) בע"מ
עו"ד נועם שלו
הנתבע:
1. קריות זול בע"מ
2. עמר שלמה

עו"ד רונית רוטברד
פסק-דין

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תובענה שטרית על שטר-חוב בסך 19,531, שעשתה הנתבעת 1 בערבות הנתבע 2 לטובת התובעת. השטר הוגש לביצוע לפירעון יתרת חוב שחבה הנתבעת 1 לתובעת, לטענתה, בגין דמי זכיינות.

2.       הנתבעים התנגדו לביצוע השטר בטענה כי אין חוב, ולפיכך לא קוים התנאי במסירתו של השטר.

3.       המחלוקת בין הצדדים נוסחה בהסכמה [פרוטוקול, עמ' 5] כלהלן:

"מוסכם עלינו שלא היה הסכם בכתב בין התובעת לנתבעת אלא הסכמה בע"פ לקיים יחסי זכיינות על פי הדגם המותווה בהסכם עם פרש מרקט (כפוף למחלוקת בשאלת ההסכמה הספציפית בעניין העובד, שלפיה הנתבעים טוענים שהתובעת לא העסיקה עובדים מטעמה וקיום ההסכם נעשה בדרך של העמדת עובד ע"י הנתבעים וקיזוז שכרו מן הסכום המגיע לתובעת, והתובעת טוענת שההסכם קוים בדמותם של העובדים שתלושי השכר שלהם צורפו לתצהיר)".

דיון והכרעה

4.       אומר כבר בפתח הדברים כי אני מצטרף לטענותיהם של שני הצדדים, איש כנגד רעהו, בדבר החוסרים הראייתיים. עתה נותר לבחון, על פי נטלי הראיה, את השלכותיהם של חוסרים אלה. אין תימה כי חלק ניכר מסיכומי הצדדים הוקדש לשאלה של נטל הראיה. נאמר כי כמה דפים של ניסיון עובדתי עדיפים על כמה כרכים של היגיון עיוני. עדויות נוספות היו עשויות לחסוך מן המאמץ העיוני שהושקע, במסגרת הסיכומים, בניסיון להתגבר על היעדרן.

5.       הבסיס לשאלת הנטלים הוא היות התובענה תובענה שטרית, וההגנה הנטענת - טענה של אי-קיום תנאי במסירה, שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבע השטרי.

6.       בנוסף לכך, מקובלת עליי טענת התובעת כי הבסיס הראייתי ליחסי הצדדים הוא המתווה הכתוב של ההסכם עם פרש מרקט, המקובל על שני הצדדים. לפיכך, על הנתבעים הנטל להוכיח את ההסכמה הנטענת בעל-פה, החורגת מאותו מתווה.

7.       מסקנה זו נתמכת גם נוכח אומד הדעת הגלום בסעיף 29 בחוזה שבכתב, לאמור: "כל שינוי בתנאי הסכם זה יהא חסר תוקף אלא אם נערך בכתב ונחתם על ידי שני הצדדים". אמנם, עצם אימוצו של חוזה זה על העסקה הנדונה היה בעל-פה. אולם משאומץ, ועצם אימוצו אינו שנוי במחלוקת - חלות הוראותיו על הצדדים. נוכח ההוראה האמורה, קמה ציפייה סבירה כי שינוי במתווה שבכתב יעוגן בכתב. תניה כאמור נועדה בדיוק כדי למנוע מחלוקות והתדיינויות כגון זו. הטוען להסכמה בעל-פה בת-תוקף, חרף התניה האמורה, מוטל עליו, למצער, נטל ראיה מוגבר.

8.       ודוק: לו היה מדובר בחוזה רגיל, כתוב וחתום, שבו תניה כאמור - היה מקום לתת לה תוקף מלא, ולקבוע מניעות מפני טענה בדבר הסכמה בעל-פה. זאת לא מחמת הבעייתיות הראייתית של טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב, אלא מחמת ההסכמה החוזית להימנע מטענות כאמור. משאין מדובר אלא על אימוץ בעל פה של מתווה כתוב - יש מקום להתייחסות מרוככת לתניה האמורה, ולאפשר הוכחה כאמור. אולם, המעט שניתן לדרוש, נוכח התניה האמורה המהווה חלק מן המתווה המוסכם, הוא הוכחה ברורה על גיבושה ההחלטי של ההסכמה הנטענת.

9.       המסקנה הקונקרטית בשאלת הנטל האמורה נתמכת גם בעדות הנתבע 2 [פרוטוקול עמ' 4] כי ההסכמה הנטענת נעשתה לאחר ההסכמה על אימוץ ההסכם שבכתב, ובחריגה מודעת ממנו:

"אודי סיכם איתי לגבי העובדים כי העובד היה אמור להיות מטעם התובעת. התובעת הייתה צריכה לספק עובדים כמו שסיפקה בפרש מרקט. לאחר שנחתם החוזה אודי אמר שיש לו בעיה שם, אמרתי שאין בעיה כי יש שם עובד ואני יכול לשחרר אותו לטובת עובד שלכם, או להעביר אותו אליכם. אודי הציע שאני אשאיר את העובד אצלנו ואני אקזז לו כל חודש".

10.   כזכור, גרסת התובעת היא שההסכם שבכתב קוים ככתבו, וגרסת הנתבעים היא כי הוסכם אחרת, בעל-פה, חרף האמור בו. לפיכך על הנתבעים הנטל להוכיח גרסה זו.

11.   הנטל המוטל על הנתבעים כאמור הוא נטל השכנוע. נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מצד לצד, בעקבות הבאתן של ראיות המוכיחות-לכאורה את הגרסה הנטענת.

12.   משהעיד הנתבע 2, כבר בשלב ההתנגדות, כי סיכם כאמור עם נציג התובעת, אודי - קמה הציפייה לכך שהתובעת תעיד את אודי כדי לסתור גרסה זו. מדובר בתורף המחלוקת בין הצדדים, ופלא הוא בעיניי כי התובעת, שאודי הוא או היה נציגה, לא מצאה לנכון להביאו לעדות מטעמה. מחדל ראייתי זה פועל לחובת התובעת.

13.   יחד עם זאת, אין בכך משום סוף-פסוק. נציג התובעת, מר שמואל עמרם, העיד כי אודי היה מנהל מכירות, ולא היה זה מתפקידו לסכם על עובדים. גם לשונו של הנתבע 2 שצוטטה לעיל אינה מצביעה באופן חד-משמעי על הסכמה חלוטה, אלא על הצעה. לא מן הנמנע שהצעה זו לא מומשה, כגון משום שהוברר, לאחר השיחה הנטענת בין הנתבע 2 לאודי, כי התובעת בכל זאת מצליחה למצוא עובדים עבור הנתבעת 1, ולקיים את ההסכם ככתבו. כלומר, גם ללא עדות-הזמה מצג אודי, התמונה העובדתית המתקבלת מעדותם של הנתבע 2 ונציג התובעת אינה חד-משמעית.

14.   המדובר היה בהסכמה שיש לה השלכה אופרטיבית מיידית, קונקרטית ונמשכת. לפיכך יש מקום שלא לעצור בשאלה מה הוסכם, או איזה מצג נעשה על ידי אודי כלפי הנתבע 2, ואם היה בו כדי לחייב את התובעת חרף חריגה אפשרית מהרשאתו הפנימית. יש לבחון מה אירע בפועל בין הצדדים בתקופה הרלבנטית.

15.   כאן חוזר הנטל אל הנתבעים להראות, במסגרת הוכחת גרסתם, כי התנהגות הצדדים בפועל מבטאת את ההסכמה הנטענת על ידיהם.

16.   הנתבעים העמידו בעניין זה תשתית ראייתית הלקויה בחוסרים מהותיים. הוברר כי מי שניהלה בפועל את העבודה בנתבעת 1 הייתה אחותם של עדי הנתבעים, שלא הובאה לעדות. המסמכים הבסיסיים שהתבקשה הצגתם, להוכחת העובדה כי עובדי מחלקת הירקות הנדונה היו עובדיה של התובעת, כגרסתה, או עובדי הנתבעת 1, כגרסת הנתבעים - היו תלושי השכר של אותם עובדים. הנתבעים לא הציגו כל תלושים כאמור. דווקא התובעת היא שהציגה תלושים     [ת/3, ת/4, ת/5], שמהם עולה העסקתם של 2 עובדים מטעמה אצל הנתבעת 1; זאת מלבד מנהל המחלקה מטעם התובעת אצל הנתבעת 1 מר יוסף קופרפרב ('יוסי'), שהצהיר על כך.

17.   אמנם, יוסי לא התייצב למתן עדות, ועדותו של מר עמרם בשם התובעת לא מילאה חלל ראייתי זה. אולם, בעניין זה מדובר על מחדל ראייתי טכני, שהתבטא באי-זימונו של יוסי באמצעות בית המשפט מבעוד מועד, ולא במחדל ראייתי שיש מקום להסיק ממנו מסקנות ראייתיות לחובת התובעת. יוזכר כי משגילתה התובעת כי יוסי, שנתן תצהיר בשמה, אינו מתכוון להתייצב כמתוכנן למתן עדותו - פנתה פעמיים בבקשה לבית המשפט לזמנו. הבקשה נדחתה, עקב השיהוי בהגשתה, והאינטרס הציבורי שלא לדחות את ישיבת ההוכחות לצורך זימונו. יתכן כי חסרונה של עדות זו גרם נזק לתובעת. בעניין זה אל לה להלין אלא על עצמה. אולם בנסיבות כאמור, משהתובעת ביקשה וחזרה וביקשה להעיד את העד - אין מקום להסיק מסקנות פוזיטיביות לחובתה. אין מדובר על נסיבות שבהן צד נמנע במכוון מהבאת עד, או לא טרח ליזום אותה, דבר העלול להקים חשד בדבר הימנעות מכוונת כאמור. דברים דומים לא ניתן לומר לגבי מחדלם הראייתי של הנתבעים באי-הבאתה לעדות של האחות המנהלת גב' זהבה עמר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ