אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 55536/05

פסק-דין בתיק א 55536/05

תאריך פרסום : 29/05/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
55536-05
25/02/2007
בפני השופט:
קליין מנחם

- נגד -
התובע:
עיריית תל-אביב
הנתבע:
1. בולביק בנימין
2. בולביק מרים

פסק-דין

1.                 עיריית תל אביב - יפו (להלן - התובעת) הינה רשות מקומית המוסמכת על פי דין לפעול למניעת סיכון למחזיקים או לציבור בבניינים בהתאם לחוק עזר תל אביב יפו (מבנים מסוכנים) התשס"ב 2001.

2.                  בולביק בנימין ומרים (להלן - הנתבעים) הינם הבעלים של נכס המצוי ברח' חובות הלבבות 17 בתל אביב והידוע כחלקה 136 בגוש 6972 (להלן - הנכס).

3.                 לטענת התובעת, בתאריך 6.2.2002, בעקבות ביקורת מהנדס מטעם התובעת, ניתנה הודעה לפי סעיף 7 לחוק העזר, לפיו הנכס נמצא במצב שיש בו סכנה ממשית למחזיקים בו ו/או לציבור ומשכך, הוצא צו הריסה.  בתאריך 25.1.2004 הודבק הצו בכניסה לנכס. התובעת ביצעה את עבודות ההריסה בהתאם לצו וחוו"ד המהנדס. הוצאות ביצוע העבודות מגיע לסך של 25,149 ש"ח, נכון ליום עריכת החשבון.

4.                 טוענת התובעת, כי בהתאם לחוק העזר, הנתבעים, בהיותם הבעלים של הנכס, חייבים לשלם לתובעת את הוצאות ביצוע העבודות ובסך התביעה.  

5.                  מנגד טוענים הנתבעים, כי השיגו על החלטת התובעת וביום 3.7.03 קיבלו היתר לשיקום 2 מבנים, בתוקף ל- 3 שנים.

6.                 טוענים הנתבעים, כי במשך כל אותה תקופה היתה ביתם במעקב אונקולוגי וטיפולים כימותרפיים מתמשכים, עקב מחלת הסרטן שהתפשטה בגופה. בסמוך לאחר קבלת היתר הבניה, ביום 14.7.03, אושפזה ביתם לצורך ניתוח כריתת האונה השמאלית התחתונה של ריאתה עקב התפתחות גרורות באיזור זה.

7.                 הניתוח האמור, בוצע לאחר שכבר בעבר נכרתו כפתה וידה הימנית של הבת ו - 2 ניתוחים נוספים של כריתת 2 אונות ריאתיות ולאחר שהתגרשה מבעלה, לבקשתו. לפיכך, המבקשים ליוו את הבת שנזקקה לעזרתם הצמודה, הן לפני האשפוז, הן במהלכו, והן לאחריו. כתוצאה מכך, לא היו המבקשים פנויים, פיזית או רגשית, לטפל בביצוע הבניה על פי ההיתר שניתן להם זה לא מכבר ואף לא ביקרו במקום.

8.                 ממשיכים הנתבעים וטוענים, כי בעקבות פנייתו של מנהל מדור מבנים מסוכנים, מר נחום משה, שהתריע בפניהם על כוונת המשיבה להרוס את המבנה הקדמי. הנתבעים נפגשו עם מר נחום וביום 4.2.04 הסכים מר נחום להתחשב במצבם הרגשי והמשפחתי ולבטל את ביצוע ההריסה, אם יחלו בביצוע השיפוצים על פי ההיתר בתוך חודש ימים. אולם, בניגוד להבטחתו, כעבור 12 ימים בלבד הזמינה המשיבה עבודות לביצוע הריסת המבנה.

דיון

9.                 אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

כך, דשתי ודנתי בטענות הנתבעים, התרשמתי מכנותם וגם יכולתי ואומר אף בביטחון מלא, כי דעתי היא כדעת הנתבעים. עדיפות בעיניי טענותיהם של אלו, על טענות התובעת ועדותם של הנתבעים מהימנה בעיני מעדות התובעים.

10.             התביעה הוגשה על ידי התובעת ולפיכך, נטל הוכחת התביעה חל עליה. התובעת הוכיחה, כי החלקה הינה בבעלות התובעים וכי עקב מצבו של המבנה הקדמי שהיה בנוי על החלקה, היא הוציאה צו להריסתו ובסופו של דבר הרסה אותו.

11.             התובעת לא הוכיחה, כי שילמה סכום כלשהו לקבלן שביצע את ההריסות, היא לא הוכיחה מהן בדיוק הפעולות שבוצעו על ידי אותו קבלן  ומרכיבי הסכום שהיא תובעת.

12.             לעומת זאת, הנתבעים הוכיחו, כי הוציאו היתר לשיקום המבנה, כי לאחר קבלת התראה ממנהל מחלקת המבנים המסוכנים, לפיה הוא הורה להרוס את הבניין, הנתבע פנה אליו וקיבל אישור לדחיית ההריסה בחודש ממועד הפגישה. הנתבעים הוכיחו את נסיבות מתן הארכה, את מועדה ואת תקופתה.

13.             הנתבעים הוכיחו, כי למרות ההבטחה הנ"ל - כבר כעבור 12 ימים ניתנה הוראה לביצוע ההריסה ובתוך 3 ימים נוספים הוחל בהריסה.

14.             כאמור בסיכומי התובעת, נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, האם אכן מר נחום נתן הבטחתו להארכת המועד לביצוע ההריסה, כנטען ע"י הנתבעים. בחקירתו הנגדית סירב מר נחום עצמו להצהיר בפני בית המשפט, כי לא נתן אורכה כאמור, אלא רק ציין שאין ראייה בכתב המצביעה על כך. מהצטברות כל הראיות הנסיבתיות שהצביע עליהן ב"כ הנתבעת בסיכומיו (סעיפים 5-12) עולה, כי אכן נתנה הבטחה כזאת.

15.             הנתבעים הוכיחו כי הסתמכו על הבטחתו הנ"ל של מנהל מחלקת מבנים מסוכנים וכי הפרת ההבטחה היא שהביאה להריסת הבית ע"י העירייה. 

16.       ודוק: אין המדובר ב"הבטחה שלטונית" להיטיב את מצבו של אזרח, אלא הבטחה שלא לנקוט בפעולות מידיות העלולות לגרום נזק והוצאות מיותרות לאזרח. הבטחה כזו יש לקיים.

            משלא קיימה התובעת הבטחה זו והזדרזה להרוס את המבנה על אף שלא נשקפה סכנה מיידית לחיי התושבים (עפ"י ס' 7 לחוק העזר), עליה לשאת בהוצאות אלו, כמי שהתנדבה להוציא הוצאות אלה מכיסה.

17.       לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לדחות את התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ