אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 5462/05

פסק-דין בתיק א 5462/05

תאריך פרסום : 03/01/2010 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
5462-05
11/12/2006
בפני השופט:
אריקה פריאל

- נגד -
התובע:
1. קרן לירז בע''מ
2. גולומביק חיים
3. גולומביק אליהו
4. בליזובסקי פייגה

הנתבע:
אומני אירית
עו"ד סנא
פסק-דין

1.         התובעים הנם הבעלים ביחד עם אחרים של נכס מקרקעין - בניין מגורים אשר אינו רשום כבית משותף - הידוע כחלקה 119 בגוש 10867 והמצוי ברחוב מיכאל 49 בחיפה (להלן: הבניין). ביום 15.8.57 נכרת חוזה שכירות בין הבעלים המקורי של הבניין לבין הוריה ז"ל של הנתבעת לפיו הושכרה לה דירה בבניין בדיירות מוגנת (להלן: המושכר). לאחר פטירת האב ז"ל המשיכה האם ז"ל להתגורר במושכר ועם פטירתה הפכה הנתבעת, שזכויותיה נגזרות מאלו של הוריה, לדיירת מוגנת.

2.         זו תביעה לפינוי הנתבעת מהמושכר בהסתמך על שתי עילות פינוי: נטישה וביצוע שינויים פנימיים במושכר ללא ידיעת הבעלים וללא הסכמתם. אין חולק כי התובענה הוגשה על ידי חלק מהבעלים בלבד, אשר טענו כי אינם יודעים כיצד לאתר את יתר הבעלים. הוריתי אפוא לתובעים לדווח על ההליך לאפוטרופוס הכללי על מנת לבדוק אם המדובר ב"נכס עזוב" במובן חוק האפוטרופוס הכללי תשל"ח-1978 ולנהוג לפי הוראותיו. בעקבות זאת התייצב נציגם של יתר הבעלים, וכיום אין חולק כי התובעים פועלים גם בשמם.

            עוד נטען לחלופין בכתב התביעה כי אם ימצא בית המשפט לנכון בניגוד לדעתם להעניק לנתבעת סעד מן הצדק אזי יש להתנותו בחיוב כספי משמעותי.

3.         הנתבעת מודה כי אינה מתגוררת כעת במושכר ברם לטענתה לא נטשה אותו שכן הגם שהיא שוהה בחוץ לארץ הרי זו שהייה זמנית למטרת לימודים והשתלמות ומגיעה לארץ לעתים ולתקופות שונות. עוד הוסיפה כי טרם נסיעתה ניסתה להעביר את זכויותיה לצד שלישי או לתובעים עצמם ברם כל נסיונותיה לעשות כן סוכלו על ידי האחרונים. לעניין השיפוצים טענה כי אלה נעשו בשנת 1990 בידיעת התובעת 4, שבתה מתגוררת בדירה אחרת בבניין, ובהסכמתה המלאה.

4.         כפי שנצטוו הגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית. חתימת הנתבעת אומתה על ידי עורך דין ישראלי במקום שהותה בעיר קליפורניה שבארצות הברית. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19.11.06 הודיעה באת כוחה, ללא תעודה רפואית בתמיכה לטענתה, כי נבצר מהנתבעת להתייצב לדיון מפאת מחלה. בהמשך גם בקשה לקבוע ישיבה נוספת על מנת לשמוע את עדותה. בקשתה זו נדחתה, מה גם שהתברר כי הנתבעת לא הגיעה ארצה לצורך הדיון. כפועל יוצא לא הובאו על ידה ראיות להוכחת גרסתה.

5.         מראיות התובעים עולה, כי הנתבעת נטשה לכאורה את המושכר. מזה זמן אינה מתגוררת בו ובמושכר שוררים עזובה והרס. התובעים אינם מכחישים כי בשלב כלשהו נוהל משא ומתן עם הנתבעת לפינוי המושכר שהסתיים בלא תוצאות. כמו-כן הם מודים כי הנתבעת הודיעה על כוונתה להעביר את זכויותיה לדייר אחר ברם עד אשר המציאה תצהירי "דייר יוצא" ו"דייר נכנס" נטשה כבר את המושכר ומטעם זה דחו את ההצעה וחזרו בהם מנכונותם לשלם דמי פינוי, כפי שהיו נכונים לעשות קודם לכן. הם אישרו כי הנתבעת פנתה לבית הדין לשכירות בעקבות סירובם לדייר המוצע ברם תביעתה זו נדחתה או נמחקה.

6.         התובעים לא הביאו ראיות להוכחת טענתם כי הנתבעת ביצעה שינויים במושכר ללא ידיעתם והסכמתם.

            לפיכך, עילת הפינוי היחידה הטעונה הכרעה היא נטישה, שהנה יציר הפסיקה ואינה מעוגנת במפורש ב חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972  (להלן: חוק הגנת הדייר). בהתאם להלכה הפסוקה, דייר הנוטש את בית מגוריו אינו זכאי עוד להגנתו של חוק הגנת הדייר ויחויב בפינויו. הרציונל הטמון בבסיסה הנו כי דייר שדירתו הפסיקה לשמש לו מקום מגורים או מקום עסקו אינו נזקק עוד להגנתו של החוק, שהוא סוציאלי ביסודו ונועד להגן על דיירים לבל יאבדו את מקום מגוריהם ולהבטיח שתהא להם קורת גג. ראה ספרו של ד' בר-אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהדורה שניה, עמ' 125-126 והפסיקה הנזכרת שם.

            נטישה נקבעת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה בהתאם למצב שנתגבש במועד הגשת התובענה. נטל הראיה להוכיח כי הדייר נטש את המושכר רובץ על שכמו של בעל הבית - התובע (ראה ע"א 127/77 קפה מלכה נ' לוי, פד"י לא(3) 455 [1977]). אם הביא האחרון ראיות המצביעות לכאורה על כך שהדייר נטש את המושכר, יצא ידי חובתו. או אז עובר הנטל אל הדייר (הנתבע) להביא ראיות לסתור ולהוכיח כי בנסיבות המקרה לא היתה נטישה. מקום בו הדייר לא הביא כל ראיות או שהראיות שהובאו לא נתקבלו על ידי בית המשפט, רשאי בית המשפט לבסס ממצאיו רק על הראיות שהובאו על ידי התובע. ראה ספרו של בר-אופיר לעיל בעמ' 126-127.

7.         דלות חומר הראיות ניתן לקבוע כאמור שהתובעים הניחו תשתית עובדתית מספקת להוכחת הנטישה. למעשה הנתבעת עצמה הודתה כי שוהה בארצות הברית מזה זמן רב אלא שלטענתה שהייתה שם זמנית ובכוונתה לשוב ולהתגורר במושכר.

8.         בנסיבות אלו מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח כי עזיבתה את המושכר ארעית וכי בסיום לימודיה תשוב להתגורר בו. כאמור הנתבעת לא התייצבה לדיון וממילא לא הביאה ראיות להוכחת טענתה זו. למותר לציין כי עצם העובדה שלא התייצבה מחמת היעדרותה מהארץ תומכת במסקנה כי העבירה את מרכז חייה למקום מושבה הנוכחי.

9.         ביום 22.11.06 הגישה באת כח הנתבעת בקשה לקבוע מועד חדש לדיון לה צורפו מכתב הנתבעת ואישור של רופא שיניים " המדברים בעד עצמם". אכן, המכתב והאישור מדברים בעד עצמם. מלבד הסבר שאינו נתמך בראיות לאי-התייצבות למשפט כל בקשתה הנה "להתחשב באמור בתצהירה", הא ותו לא.

זאת ועוד, טענותיה כי בעטיו של טיפול שיניים איחרה לטיסה שהוזמנה לאותו יום נותרו בעלמא, אינן נתמכות בהעתק מכרטיס הטיסה או ראיה אחרת כי אכן אמורה היתה לטוס באותו יום ואף אינן מסבירות מדוע לא הגיעה ארצה בטיסה אחרת, שהרי הדיון נקבע ליום 19.11.06 והאירוע הנטען היה ביום 17.11.06. בעידן של שמיים פתוחים בהם שירותי תעופה רבים ומגוונים אין זה סביר כי לא נמצאה חלופה שתאפשר להגיע בזמן לדיון.

הנתבעת גם לא הסבירה מדוע מכתבה והאישור של רופא השיניים ניתנו בדיעבד, שעה שהיה זמן די והותר לפנות בבקשה לשינוי מועד הדיון עוד קודם לכן. עוד יש לציין כי לפי אישור רופא השיניים ביום 17.11.06 הסתיים טיפול "ארוך וכואב" שמנע ממנה (בעבר) נסיעות ארוכות.

            לכן בקשת באת כח הנתבעת לקביעת מועד נוסף לדיון דינה להדחות.

10.        על מנת להפיס את דעתה של הנתבעת אציין, כי עיינתי בתצהירה, ומלבד התייחסותה באריכות להליכים שקדמו לתביעת הפינוי ולחוסר נכונות התובעים להגיע עמה להסדר, לא פורטה מהות לימודיה ומהן ההשתלמויות הדורשות את שהותה בניכר תקופה כה ממושכת, לא נאמר מתי בקרה בארץ והתגוררה במושכר ומתי צפויה לשוב ארצה לצמיתות. לכן, גם לו התייצבה למשפט ותצהירה היה מוגש כראיה, ספק אם היה בתוכנו כדי לסייע לה.

11.        סוף דבר, אני קובעת כי הנתבעת נטשה את המושכר ולכן אבדה את הגנת החוק ועליה לפנות את המושכר.

            אני מורה אפוא לנתבעת לפנות את המושכר המצוי ברחוב מיכאל 49 בחיפה הידוע כחלק מחלקה 119 בגוש 10867 ולהחזיר את החזקה בו לתובעים כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לה.

            ניתנת בזאת ארכה בת שלושים יום לביצוע הפינוי ללא צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ