אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 5371/02

פסק-דין בתיק א 5371/02

תאריך פרסום : 16/09/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
5371-02
31/08/2005
בפני השופט:
נחמה נצר

- נגד -
התובע:
ג'ואנה בן סימון
עו"ד ריחני
הנתבע:
הלל ביה
עו"ד אביטן שלמה
פסק-דין

לעת הזו על היושב  בדין להכריע בזכותה של התובעת לקבלת פיצוי כספי מאת הנתבעת בגין העיכוב שחל ברישום זכויות התובעת בנכס, אותו רכשה מאת הנתבעת, עיכוב שחל בשל מחלוקת שנתגלעה בין הנתבעת לבין רשויות מס שבח.

אין חולק, כי ההסכם שבין הצדדים קבע פיצוי מוסכם בסך של 6,000 $ שווי ערכם בשקלים למקרה שבו תארע הפרה יסודית של הוראות ההסכם, זאת אף ללא הוכחת נזק בפועל.

עוד אין חולק, כי אכן חל עיכוב ברישום זכויות התובעת בנכס, בהעדרם של אישורים מתאימים מטעם רשויות המס.

הצדדים חלוקים בשאלה האם "האשם" רובץ כל כולו לפתחה של הנתבעת או שמא פעלה ו/או נמנעה התובעת מלפעול באופן אשר היה מביא לפתרון הבעיה, גם ללא צורך בהליכים משפטים.

הצדדים הסכימו כי ההכרעה בשאלה זו, כמו גם בשאלת זכאותה של התובעת לפיצוי ושעורו של פיצוי זה, תעשה על דרך הפשרה מכח הסמכות הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט ([נוסח משולב] תשמ"ד 1984.

בע.א. 1639/97 אגיאפוליס נגד הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337. קובע בית המשפט העליון, בהדרשו לפרשנות הנכונה של הוראת סעיף 79 א', כי מטרת הצדדים בהפקדתם בהכרעה על דרך הפשרה בידי בית המשפט, הינה לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור ולצמצם את האפשרות להמשיך ההתדיינות ביניהם.

כב' השופט ש. לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד", סעיף 167 בעמ' 155 מביע דעתו כי הרעיון העומד ביסוד ההוראה הנזכרת, הינו "הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שבניהם, שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדבר סיכויי התיק, שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש".

עוד ראה בענין זה ע.א. 3958/95 אדמונד שמעון נגד עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל (לא פורסם), רע"א 5569/97 אטיאס עובדיה נגד רם בן שמחון, תק-על  97 (ג) 268 וכן רע"א 6756/96 זוננשוילי נגד חוד חברה לתעשית מוצרי מתכת, תק-על 97 (4) 622.

בנותני דעתי לטענות הצדדים, ולו אלו העולות מתצהיריהם, ואף בשים לב לכך שהנתבעת אינה טוענת כי חתימתה על ההסכם נעשתה לפני 28/8/01, כי אז לא מצאתי שרישומו של תאריך זה כמועד חתימת ההסכם, אף אם נעשה על ידי התובעת, טענה שאף היא אינה נקיה מספקות, הוא כשלעצמו גרם לחיובה של הנתבעת במס שבח ולדחית ההשגה שהוגשה על ידה בנדון. די אם אציין בהקשר זה כי הנתבעת נמנעה מלהצהיר מפורשות על המועד בו חתמה על ההסכם ואף אין בפיה כל הסבר מדוע במסמכים שנחתמו על ידי בא כוחה, הוצהר כי מועד חתימת ההסכם חל להיות ביום 28/8/01.

(ראה נספחים ג, ד ו- ה' לתצהירו של עו"ד ז'ורבסקי, שהוגש מטעם התובעת).

שלא לדבר על כך, כי בערר שהגישה הנתבעת על החלטת מנהל מס שבח בהשגה של שומה, ביקשה הנתבעת להישמע בטענות כי ניתן וצריך לקבוע כי מכירת הנכס לתובעת  נעשתה עוד ביום 15/8/01 שהינו מועד המוקדם מהמועד שבו חתמה התובעת על ההסכם והנמקותיה לכך, מצויות בערר שהוגש.

כך שבוודאי אין כל מקום והצדק לקבל טענת הנתבעת, כי מעשיה ו/או מחדליה של התובעת הם שהצריכו קיומם של הליכי השגה וערעור על החלטת מנהל מס שבח.

מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שהעדר הרישום לא מנע וכל שכן לא עיכב העברת החזקה בנכס לידי התובעת, וכי בפועל לא נגרם לתובעת נזק עקב העיכוב בהשלמת הליכי הרישום.

יחד עם זאת, טענת ב"כ הנתבעת כי ההסכם שבין הצדדים לא נקב ולא קבע מועד להשלמת רישום הזכויות, כך שהשלמתם של הליכי הרישום אף בחלוף 3 שנים ממועד הרכישה, היא כשלעצמה אינה בגדר הפרה יסודית, דינה להידחות.

עבר לנצרך, נדמה כי הנתבעת בוודאי אינה רשאית להיבנות מחוסר המעש המתמשך ואף הבלתי סביר מצידה , ובענין זה אציין, כי הגשתו של הערר נעשתה בחודש 7/04, בו בזמן שדחיית ההשגה נעשתה עוד ב- 11/01.

נכון אמנם כי הנתבעת זכאית לנסות ולהביא לביטול החלטתו של מנהל מס שבח, אלא שהציפיה היא כי בעל דין לא "יישן" על זכויותיו, במיוחד בשעה שזכויותיו  של צד ג' תלויות בכך.

לטעמי, חובתו של בעל דין לנהוג בתום לב ובנקיון כפיים, בבקשו סעד משפטי, אינה מתיישבת עם חוסר מעש כה משמעותי וברור, כפי שאירע בענייננו.

לנוכח כל האמור לעיל, סברתי כי אכן קמה לתובעת הזכות לדרוש פיצוי כספי מאת הנתבעת בגין מחדליה כנזכר לעיל, ואולם, משהניחו הצדדים קביעת שיעורו של הפיצוי לפתחו של היושב בדין, סברתי כי צודק ונכון להעמיד הפיצוי הכספי על סך בשקלים השווה ל- 4,500 $, על פי שערו היציג של דולר ארה"ב, כפי שהיה נכון למועד הגשת התובענה (1/9/02), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הנקוב (1/9/02) ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף מצאתי לנכון לזכות התובעת בהוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח, אשר ישולמו  בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התובענה ועד לתשלום המלא בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ