אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 51278/05

פסק-דין בתיק א 51278/05

תאריך פרסום : 27/10/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
51278-05
29/05/2008
בפני השופט:
אטיאס אריה

- נגד -
התובע:
1. ל.ד.א.מ. סחר בע"מ
2. דני ליפז

הנתבע:
גיא מוצרי מתכת בע"מ
פסק-דין

תביעה כספית להחזר תשלומי ריבית שנגבו כנטען ביתר בניגוד למוסכם.

העובדות

תובעת מס' 1 היא חברת "ל.ד.א.מ. סחר בע"מ" (להלן: "התובעת") ותובע מס' 2, מר דני ליפז (להלן: "התובע "), היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה בעל המניות ומנהל התובעת. הנתבעת, חברת "גיא מוצרי מתכת בע"מ" (להלן: "הנתבעת") עוסקת בשירותי מימון, בין השאר, בדרך של ניכיון שיקים. הקשר העסקי בין התובעת לנתבעת החל עוד בשנת  2000, כאשר בין היתר, ניכתה הנתבעת לתובעת עשרות שיקים בעשרות עסקאות שונות. דמי הניכיון אשר נגבו מהתובעת עבור עסקאות אלו חושבו בפועל על פי ריבית חודשית.

 שורש המחלוקת בין הצדדים לפני, היא האם עבור עסקאות ניכיון שיקים אלו סוכם על חישוב דמי הניכיון לפי ריבית שנתית או שמא, לפי ריבית חודשית.

טענות התובעים

1.       התובעת טוענת כי  לגבי כל עסקת ניכיון סוכם על ריבית שנתית. בפועל רק לאחר שהתגלע סכסוך בין השתיים התברר כי הנתבעת גבתה עבור כל עסקאות הניכיון ריבית חודשית. התובעים דורשים את דמי ההפרש המשוערכים בין סכום הריבית שנגבתה בפועל לבין סכום הריבית השנתית הנטענת, מכוח עוולת הגזל.

2.       לטענת התובעת, הנתבעת הטעתה אותה במשך שנים לחשוב כי הריבית שנגבית הינה שנתית ע"י כתיבת אחוז הריבית בחשבוניות ללא נקודה עשרונית מתוך כוונה להטעות. לדידה, במעשה זה, הפרה הנתבעת את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ בנקאיות"), המטילות על המלווה חובה לערוך עם הלווה חוזה בכתב, חובת גילוי כלפי הלווה ומעבר לכך, שיעור הריבית אשר נגבה בפועל חורג מהריבית המקסימאלית המותרת בחוק הלוואות חוץ בנקאיות. אשר על כן התובעת מבססת את תביעתה גם על עוולת הפרת חובה חקוקה.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת כל תשלומי הריבית נגבו כמוסכם על בסיס חישוב חודשי . עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי חוק הלוואות חוץ בנקאיות לא חל על העיסקאות הנדונות.

דיון ומסקנות

הסכמת הצדדים

1.       הצדדים בפני לא העלו על כתב את הסכמותיהם וכעת כל צד טוען להסכמה אחרת בכל הנוגע לגובה הריבית. התובע מצהיר כי סוכם על גביית ריבית שנתית לכל עסקה בנפרד (סעיף 4 לתצהירו) וכי הוא ניהל משא ומתן על הריבית בכל עסקה ועסקה עם אחד בשם מנחם, מאורגני הנתבעת (עמ' 8 שורה 29-26 - למצוא גם עיגון אחר הוא גם אמר זאת לפני) ומר ברק אברהם, מנהל הנתבעת (להלן: "ברק") היה מזין את נתוני ההסכמות למחשב (עמ' 8 שורה 30). ברק, מספר כי הוא היה קובע את שיעורי הריבית לאחר שהגיע להסכמות עם התובע וכך לאחר שנשאל: "כשהייתם מדברים עם דני לגביי שיעורי הריבית אמרת לו שזה X אחוז וזה לחודש?"השיב - "לא רק זה. הוא התווכח איתי על כך" (עמ' 12 שורה 18-17).

2.       הראיה היחידה שעליה מתבססת התביעה להוכחת אותן הסכמות על ריבית שנתית, מבוססת על אופן הרישום המטעה של דמי הריבית בחשבונית המס שהוציאה הנתבעת.  הריבית נרשמה על החשבונית באופן הבא: ריבית של 3% בחודש נרשמה: "01-3000", ריבית של 2.95% בחודש נרשמה: "01-2950" (המספר 01 מסמל תוספת של יום ערך אחד). התובעים טוענים כי " בדרך הטבע מספר הכולל ארבע ספרות הנקודה העשרונית היא באמצע, דהיינו, לאחר שני המספרים הראשונים (זהו דבר בסיסי ויסודי במתמטיקה שנלמד כבר בשיעורים הראשונים) ובכל המערכות הפיננסיות בארץ ובעולם" (סעיף 4 לסיכומי התובעים). בצורת כתיבה זו, מוטעה הלקוח, אשר רואה חשבונית שבה ארבע ספרות, ולכאורה תואם המספור לריבית השנתית, הדו ספרתית. רוצה לומר, ריבית של 2.95% בחודש המצוינת באמצעות: "01-2950" נחזית ע"י הלקוח כ- 29.5% בשנה. הואיל ועל עובדה זו מתבססת כל התביעה, התובעים העידו את אנשי המקצוע הקשורים לתוכנה המשמשת את הנתבעת להוצאת חשבוניות המס עליהן מצוינת הריבית באופן האמור.  מסתבר כי הנתבעת עובדת בתוכנת "ניהולית 2000" שלא מחשבת ריבית (עמ' 2 שורה 8-7) ולכן עליה מולבשת תוכנה של מחשוב ריבית הנקראת "פריים פלוס". היוצר והמשווק של תוכנת "פריים פלוס" מעיד כי התוכנה לא מניחה נקודה עשרונית בטיעון הבא: "כך החלטתי שזה יראה בתוכנה לאור בקשות של לקוחותיי המשתמשים בתוכנה" (עמ' 5 שורה 14-13 לפרוטוקול מתאריך 8.3.07). עוד התברר כי ניתן באופן פוטנציאלי, בעת הקלדת אחוז הריבית ללקוח לציין נקודה עשרות (מכתב התשובה שכתב לתובע 2 ומסומן כ - ת/3), אך הדבר כאמור לא נעשה בענייננו.

3.       לאור הדברים האמורים אכן שוכנעתי שהדרך המתוארת בה נהגה הנתבעת לציון הריבית, עלולה להטעות לקוחות, אך עם זאת שוכנעתי כי במקרה הנדון התובע לא הוטעה אלא ידע היטב את אחוז הריבית שגבתה הנתבעת בכל עסקה ועל כן הוא גם ידע שאחוז הריבית הנקוב בחשבונית מתייחס לריבית חודשית.

4.       בחשבונית, מלבד גובה הריבית, מצוינים גם פרטי השיק, מועד הפירעון, מספר ימי הניכיון, סכום דמי הניכיון, עמלת גבייה בגין השקים וכן שיעור המע"מ בגין סך עסקת הניכיון. כל אלו מאפשרים ללקוח  לחשב באופן מדויק את הריבית אשר נגבתה בפועל גם מבלי שתהייה נקובה. 

5.       התובע  מצהיר כדלקמן: "אני בדקתי את החשבונית רק במובן אחד והוא כי בחשבונית רשום גובה הריבית השנתית כפי שסוכם, מעולם לא חישבתי בדרך של אקסטרפולציה אם הסכום ששולם משקף את הריבית שנרשמה, כי סברתי שפעולה זו מבוצעת ע"י מחשב ותוכנה ולא העליתי שיש דרך לרמות בעניין זה" (סעיף 6 לתצהירו). עדות זאת מאבדת מאמינותה לנוכח עיסוקו ומומחיותו של התובע. אין המדובר בהדיוט, עסקינן באיש עסקים אשר משלח ידו לאורך שנים הוא בתחום המימון. התובע ניהל שני סניפי בנק, הוא עסק ביבוא סחורות מחו"ל והחשוב מכל הוא ניהל חברות בשם "אפ.סי." ו"חבות" אשר שתיהן עסקו במימון, בדומה לעיסוק הנתבעת. על כן ניתן לומר כי התובע מתמצא היטב בשוק בו עסקינן ויש לו הידע הכלכלי המתאים כדי להבחין בטיבן של העסקאות שנעשו עם הנתבעת. על פי החשבוניות, בין הצדדים התבצעו עשרות עסקאות ניכיון במשך השנים 2004-2000, כאשר ברק מספר כי היחסים העסקיים עם התובע החלו עוד בשנת 96 (סעיף 10 לתצהירו). עיון  בכל החשבוניות הנ"ל מגלה כי לעולם חושבו דמי הניכיון עבור כל שיק כאחוז לחודש מקרן השיק במכפלת ימי דחיית השיק וכך גם היה בעסקאות הקודמות עם התובע עוד משנת 96 (תצהירו של ברק). במצב דברים זה, קשה להאמין כי התובע, אשר נושא ונותן על סכום הריבית בכל עסקה ומגיעות לידיו החשבוניות אינו שם לב כי במשך שנים נגבתה ריבית חודשית בניגוד למוסכם לטענתו. זאת ועוד, מסתבר כי האופן בו צויינה הריבית כאמור לעיל אינו ייחודי לנתבעת וכי תוכנת "פריים פלוס" מותקנת בכ- 300 עסקים, המציינים את הריבית ללא נקודה עשרונית (עמ' 6 שורה 15-12 לפרוטוקול מתאריך 8.3.07) .

6.       התובע מצהיר כי הנוהג בענף ההלוואות החוץ בנקאיות הינו לנקוב בריבית שנתית ולא בריבית חודשית (סעיף 10 לתצהיר התובע). לעומתו מצהיר מר ברק כי בעסקאות ניכיון שיקים הנוהג המקובל, הינו הריבית החודשית (סעיף 18 לתצהירו) ועוד הוא מספר כי שיעור הריבית שהנתבעת מסכמת עם לקוחותיה לגבי כל עסקה ועסקה הינה לעולם ריבית חודשית (סעיף 6 לתצהירו של מר ברק). נוהג יש להוכיח ולא די באמירתו של בעל הדין. אל מול טענת הנוהג שלא הוכחה עומדת כאמור עדותו הפוזיטיבית של ברק בדבר אופן חישוב הריבית אצל הנתבעת. מצאתי את גרסתו של זה האחרון מהימנה יותר. אוסיף ואציין כי זמן הפירעון של השיקים שנמסרו לניכיון אינו עולה על חודשים ספורים ממועד ביצוע העסקה ולכן הגיוני יותר כי יוסכם על ריבית חודשית ולא שנתית.

7.       בשל כל האמור, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הוכיחו כי סוכם ביניהם על ריבית שנתית ואף על פי שסבור אני כי ראוי שאחוז הריבית הנגבית תצוין על גבי החשבונית באופן נהיר ומדויק יותר , בין אם על ידי הוספת נקודה עשרונית או תוספת מילים מתאימה , הרי בכל הנוגע לברי הפלוגתא שבפני הממוקמים בעיסוקיהם באותו צד של המתרס,  לא היה פער אינפורמטיבי והתובעים ידעו בדיוק את אחוז הריבית אשר נגבתה בפועל כמוסכם.

תחולת חוק הלוואות חוץ בנקאיות

8.       חוק הלוואות חוץ בנקאיות מעניק הגנה מיוחדת ללווים בהלוואות חוץ-בנקאיות מהחשש לניצול לרעה של הלווה אשר זקוק להלוואה ואינו יכול להשיגה אלא בדרך חוץ בנקאית. סעיף 2 לחוק זה קובע כי על החוזה להיערך בכתב, סעיף 3 קובע את חובתו של המלווה ליתן ללווה, עובר לחתימה, עותק של הסכם ההלוואה, והזדמנות סבירה לעיין בו. על המלווה לגלות ללווה, במסגרת הסכם ההלוואה, פרטים שונים, ובכלל זה סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית וההצמדה וכיו"ב. במקרה זה, הנתבעת, אשר עוסקת בהלוואות חוץ בנקאיות, לא ערכה הסכם בכתב עם הנתבעת וכמו כן לא פורט בכתב כי דמי הניכיון יחושבו לפי ריבית חודשית. מלבד כל האמור, נטען כי אחוזי הריבית החודשית, אשר נגבו בפועל מנוגדים לשיעור המרבי לפי סעיף 5 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

9.        הנתבעת גורסת כי החוק לא חל בענייננו והצדק עימה. התובעת ולצורך העניין ה"לווה" בענייננו היא חברה בע"מ. סעיף 1 לחוק, מחריג מפורשות מגדר המונח "לווה" את התאגיד או בלשונו הפשוטה: "לווה" - למעט תאגיד".בקשת התובעת היא להחיל את חוק הלוואות חוץ בנקאיות על המקרה דנא היות והתובע, שאינו תאגיד, היה ערב לחובות התובעת. טיעון זה נשען על ה"פ 684/97 - אילנה אוגלי נ' אביב שני חברה לשירותים כלכליים בע"מ ואח' (לא פורסם). בעניין זה קבע כב' השופט אוקון כי הערב זכאי להגנה לה זכאי הלווה לפי חוק הלוואות חוץ בנקאיותוכך נפסק:

  "נראה כי החובות המוטלות ביחס ללווה לוכדות בתוכן גם את הערב או הממשכן. ניתן לומר שהערב או הממשכן, ובעיקרו של דבר כל חייב משני, הם בבחינת לווה. אמנם אין הם המקבלים הפיזיים של סכום ההלוואה, ואולם הם מקבלים נורמטיביים של סכום זה באמצעות הלווה"

אלא שבפסיקה זו לא נקבע כי ערב זכאי להגנת החוק גם אם  הלווה העיקרי אינו זכאי לה מפאת היותו תאגיד. בעניין הנ"ל הערב היה זכאי להגנות החוק, היות שלא היה ברור לאשורו אם הלווה הוא התאגיד או מנהל התאגיד בעצמו ונביא את הדברים כפי שנאמרו בפסק הדין:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ