פסק-דין בתיק א 191268/02

1.  בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים 1-6 בעת שערכו טיול בכרכרה הרתומה לסוס באתר נופש ושעשועים שנוהל על ידי הנתבעת 1 (ולהלן גם: " הנתבעת") לאחר שהכרכרה התהפכה ויושביה הועפו ממנה עקב דהרת הסוס.

רקע עובדתי

2. לגבי העובדות הרלוונטיות העיקריות אין מחלוקת של ממש בין הצדדים והן תתוארנה להלן. ביום 17.4.98 הגיעו התובעים 1-2 (בעל ואשה), עם ילדיהם - התובע 4 ( אייל- יליד 1993), התובע 5 (גל - יליד 1995), התובעת 6 (קלי - ילידת 1997) ועם התובעת 3 ( צליל - ילידת 1993- בתם של התובעים 7-8 ואחייניתה של התובעת 1 ) לבלוי באתר נופש ושעשועים של הנתבעת 1 (המבוטחת בבטוח אחריות על ידי הנתבעת 2) בקיבוץ חורשים. באתר אורגנו, בין יתר הפעילויות שהוצעו לקהל, גם טיולים בכרכרה הרתומה לסוס.

3. התובעים 1-6 עלו לטיול בכרכרה. בכרכרה נהג עגלון בשם שמואל אלי. בהתאם לעדות התובעים  1-2, המהוות, למעשה, העדויות היחידות שנשמעו בתיק לגבי התרחשות הארוע שאינן עדויות מפי השמועה (מר שמואל לא הובא לעדות אך ראה להלן התייחסות לתיק הפלילי) - לאחר נסיעה בת מספר דקות איבד מר שמואל את השליטה על הסוס, אשר פתח בדהרה בלתי מרוסנת. בשלב כלשהו קפץ מר שמואל מהכרכרה והותיר את ששת התובעים לבדם בכרכרה, אשר הסוס הדוהר המשיך להובילה. הסוס הוביל בדהרה פרועה את הכרכרה אל מחוץ לתחומי האתר, לפתע סטה בחדות ימינה ויושבי הכרכרה, התובעים 1-6, נזרקו החוצה מהכרכרה, אשר התהפכה עליהם. לתובעים 1-6 נגרמו פגיעות גוף בדרגות חומרה שונות, כאשר התובע אייל איבד את הכרתו והתובעת צליל נלכדה מתחת לכרכרה. בחינת נזקי הגוף שנגרמו לתובעים 1-6 תיערך בהמשך.

4. כנגד העגלון, מר שמואל אלי, הוגש כתב אישום בבית משפט לתעבורה בפתח - תקווה (ת.ד. 2004/99). בעובדות כתב האישום נאמר כי :

"1.בתאריך 17.4.98 בשעה 16:00 או בסמוך לה, בקיבוץ חורשים בפארק איצטרובל נהג הנאשם עגלה רתומה לסוס, כשעל העגלה ששה נוסעים והנאשם עצמו.

2. במהלך הנסיעה נשבר אחד מיצולי העגלה, הסוס החל להתפרע ולדהור קדימה, הנאשם קפץ מהעגלה והסוס המשיך בדהירה קדימה, התקרב לעיקול, נעצר והכרכרה התהפכה על נוסעיה.

3. כתוצאה מהתאונה נשברה העגלה ונחבלו כל נוסעיה.

4. הנאשם נהג העגלה הנ"ל שמצבה המכני לקוי ובין היתר לקויים יצולי העגלה ובלמיה".

הוראות החיקוק שיוחסו לנאשם בכתב האישום: נהיגה ברכב לקוי - עבירה על תקנה 306(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן:" תקנות התעבורה") יחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן: " פקודת התעבורה"); גרימת תאונה - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; נהיגה בחוסר זהירות - עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה.

ביום 5.7.00 הודה מר שמואל בעובדות כתב האישום ועל פי הודאתו הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, ממצאי ומסקנות פסק הדין אשר מרשיע את הנאשם קבילים במשפט אזרחי  כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. יצויין, כי בהתאם להוראות סעיף 42ג לפקודת הראיות, לא ניתן להביא ראיות לסתור את תוכנו של פסק הדין הפלילי אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו ועל מנת למנוע עוות דין. בהתאם להוראות סעיף 42ב לפקודת הראיות, כאשר מוגש פסק הדין רשאי בית המשפט לעיין גם בכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי אם ראה צורך בכך לשם הבהרת הראיה.

ובענייננו - כתב האישום והכרעת הדין הוגשו במסגרת תצהירי העדות הראשית של התובעים. מר שמואל היה עובד הנתבעת 1  (ראה תצהיר מר עוז שפירא, מנהל  הנתבעת 1 - סעיף 7) ובהתאם לכך מתקיימים  תנאי סעיף 42א (ראה י' קדמי, על הראיות , תשס"ד,חלק שלישי, עמ' 1360). ממצאי הכרעת הדין, אשר, למעשה, כוללים גם את מלוא עובדות כתב האישום לאור הודאת הנאשם בכל העובדות - מתקבלים, אם כן, כראיה לאמיתות תכנם (ראה: קדמי, שם , עמ' 1357), כפי שקבעתי בהחלטתי בדיון מיום 3.7.05.

5. מטעם הנתבעות העיד מר עוז שפירא, מנהל הנתבעת 1 במועד הארוע  וגם היום. הוא ציין בעדותו הראשית כי הסוס שהיה מעורב בארוע היה  סוס זכר, כבן 18, מסורס, שקט ומיומן בפעילות משיכת הכרכרה. מר שפירא ציין כי  לא ידועה לו הסיבה שגרמה לסוס להתפרץ ולעגלון לאבד שליטה " אבל צריך לזכור כי מדובר בחיה". הוא העלה השערה " שאולי הסוס הבחין בנחש או בחיה אחרת". לגבי העגלון- מר שמואל- צויין כי עבד אצל הנתבעת מספר שנים וכי הוא הוכשר על ידי מר שפירא עצמו ועל ידי עגלון נוסף וכי " הדרכה זו כללה קודים להפעלת הסוס בדומה לקודים של רכיבה, היכרות של העגלון עם הסוס לרבות טיפול לאחר וטרם הרכיבה" הוסבר כי הסוס עצמו היה רתום לכרכרה וכי היה מדובר ב" רכיבה זהירה ואיטית בקצב הליכה, הכרת המסלול ועצירות לשם מתן הסבר לנוסעים". עוד ציין מר שפירא בתצהיר עדותו הראשית כי " אין ולא הייתה כל פעולה שניתן היה לבצעה לפני הארוע אשר יכלה למנוע את הארוע וכי קפיצתו של העגלון, לאחר שניסה להשתלט על הסוס ולאחר שהסוס החל בדהרה נעשתה מתוך מצוקה וחוסר יכולת להשתלט על הכרכרה...כך שהארוע לא היה בשליטה".מר שפירא הוסיף וציין כי ביום הארוע הוא עצמו בצע שלושה טיולים עם הסוס טרם הארוע והסוס  נראה נינוח ורגוע.

בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל לגבי שבירת אחד מיצולי העגלה ואי תקינות הייצולים, כמתואר בכתב האישום, השיב כי לדעתו דווקא שבירת הייצול היא " דבר מועיל", כי אם הייצול לא היה נשבר,  התאונה הייתה הרבה יותר קשה כי כך הייצול לא " נמשך עם הסוס" - בהניחו שהייצול נשבר עקב השתוללות הסוס ולא שהסוס השתולל עקב הייצול השבור. לגבי השאלה אלו לקחים הפיק מהארוע השיב מר שפירא, כי למד שיש " להגביר את היכולת של העגלון...צריך לשאוף שהעגלון או מוביל הסוס יהיה בעל ידע כמה שיותר נרחב וזה יכול למנוע השנות של מקרים כאלה ותאונות כאלה...". לעניין תקינות הכרכרה והליקויים בבלמים, כפי שנרשם בכתב האישום, השיב  - " אני לא חושב שבלמים מסוג אחר  היו עוזרים כאן, ככלל לאור אותה תאונה צמצמתי את כל פעולות הכרכרה וגם צמצמתי ושינינו אצלנו נהלים שלא על סמך יותר תחושות". לשאלה בדבר הדרכת העגלון במקרה בו סוס משתולל ואם תורגלה אפשרות כזו השיב: " לא אותה סיטואציה אבל הכלל במקרים כאלה זה לעשות את המקסימום בכדי למנוע החמרה של המצב, כולל גם לנסות לעצור או אפילו אם עצמו נפגע לעצור בכל הכוחות את הסוס". הודעת מר שפירא במשטרה הוגשה כת/5 - מדובר בראיה אשר קבילה כרשומה מוסדית (ראה סעיפים 35- 36 לפקודת הראיות וי' קדמי , שם, חלק א' עמ' 574 ) וכלל לא ברורה לי טרונייתו של ב"כ הנתבעות בסיכומיו לעניין הגשת  ההודעה וקבילותה (יתר מסמכי תיק המשטרה לא הוגשו ואין צורך להתייחס לטענות ב"כ הנתבעות בעניין זה).

לשאלות בית המשפט השיב מר שפירא לא היו באתר נהלי עבודה מסודרים לגבי הכרכרה טרם הארוע. הוא העיד כי היה נוהל לא כתוב לגבי בדיקת הסוס בכל בוקר, ללא רישום הבדיקות. יש לציין כי ב"כ הנתבעות בסיכומיו התרעם על כך שבית המשפט הציג לעד שאלות וטען כי  בשאלות בדבר הדרכת העגלון ונהלי העבודה יש משום הרחבת חזית וכי לא היה מקום להציגן לעד. התרעמותו זו של ב"כ הנתבעות אינה במקומה. ראשית, אזכיר את תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 בדבר סמכות בית המשפט בחקירת עד. שנית, אפנה את ב"כ הנתבעות הן לסעיף 16 לכתב התביעה, שם נטען, בין היתר, לעניין מעשי ומחדלי הנתבעת 1, בדבר אי קיום נהלי בטיחות ואי מתן הוראות בטיחות לעובדיה, הן לתצהיר מר שפירא בעניין הדרכת העגלון (סעיפים 7-8) והן לתשובות מר שפירא בחקירתו הנגדית לעניין נהלים (עמ' 12 שורה 5) והדרכה (עמ' 12 שורות 20-26). בנסיבות אלו, איני סבורה כי היה מקום להערות ב"כ הנתבעות בסיכומיו לעניין השאלות שנשאל העד על ידי בית המשפט.

טענות הצדדים

6. התובעים טוענים להתרשלות הנתבעת 1 ועובדיה ובהתאם לכך לחובת הנתבעות לפצותם בגין נזקי הגוף שנגרמו להם בארוע. התובעים טוענים בכתב התביעה כי הנתבעת 1 אחראית ברשלנותה לארוע,  בין היתר בגין אי קיום נהלי בטיחות ונהלי עזרה ראשונה נאותים, בגין אחזקה לקויה של הכרכרה, אי התקנת חגורות בטיחות, מעקה או כל אמצעי בטיחות אחר על העגלה, בגין העסקת עובדים בלתי מיומנים ורשלנים, בגין אי מתן הוראות בטיחות לעובדיה, בגין שימוש בסוס בלתי מאומן או בלתי מאולף דיו לצורך הסעת ילדים ומבוגרים או רתימת הסוס באופן שאינו מתאים לכרכרה, בגין אי הצבת שלטי אזהרה או אזהרת התובעים בדבר הסכנות הכרוכות בשימוש בכרכרה ובדבר אמצעי הזהירות שיש לנקוט להגנת הילדים שהיו בכרכרה.

ב"כ התובעים הוסיף וטען בסיכומיו כי באתר שהפעילה הנתבעת 1 שררה הפקרות בכל הנוגע לבטיחות ציבור אורחי האתר, וכי התובעים, למעשה,  הופקרו על ידי הנתבעת.

7. ב"כ הנתבעות, בסיכומיו, טען להעדר אחריות והעדר רשלנות של הנתבעת 1. נטען כי מדובר בפעילות ספורטיבית אשר מטבעה כרוכה בסיכון, ואשר בהתאם לסעיף 5 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח -1968 (להלן: " פקודת הנזיקין") - מהווה הגנה טובה לנתבעות. נטען כי הנתבעת 1 לא יצרה סיכון בלתי סביר כלפי התובעים וכי לא מוטלת עליה חובת זהירות קונקרטית. עוד נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת לנתבעת 1 ובין הנזק שנגרם לתובעים. נטען, בהקשר זה, כי גם מהרשעת העגלון אין ללמוד דבר לעניין רשלנות הנתבעת 1, כיוון שגם אם הייתה  הכרכרה לא תקינה - אין כל קשר בין זאת ובין דהרת הסוס שהובילה להתהפכותה. נטען כי גם לעגלון לא ניתן לייחס כל רשלנות כיוון  שלא יכול היה לעשות דבר " כאשר חיה בעלת עצמות וכח כמו סוס נתקפת בפניקה ומתחילה לדהור". נטען כי לנתבעת לא הייתה כל יכולת לצפות  את התנהגות הסוס, אשר היה מסורס, שקט ומיומן. ב"כ הנתבעות מדגיש בסיכומיו כי יש לבחון נסיבות תיק זה כאילו מדובר בארוע של נפילת רוכב  מסוס, כיוון שבשני המקרים מדובר בפעולה של רכיבה על סוס, לאמור פעילות ספורטיבית הכרוכה בסיכון. נטען כי " פעילות עם סוסים טומנת בחובה סיכונים רבים ומובנים הצפויים לכל" וכי " התנהגות הסוס היא דבר שהתובעים יכלו והיו אמורים לצפותו במסגרת השיקולים ששקלו אם להצטרף לרכיבה...". נטען כי הכרכרה אינה מהווה רכב ולכן לא היו כלל קיימים כללים ותקנות לעניין הסדרת " תקינות ורישוי" ולכן לא ניתן לבוא בטענות בעניין תקינות הכרכרה כנגד הנתבעת 1. נטען כי לא הובאה ראיה על ידי התובעים כי העגלון לא הודרך וכי בכל מקרה, הדרכתו לא הייתה מונעת את השתוללות הסוס. לעניין אזהרת התובעים - נטען כי הסכנה הגלומה ברכיבה על סוסים היא סכנה אשר ידועה הייתה לתובעים. 

רשלנות הנתבעת 1: חובת הזהירות

8. הנתבעת 1 הייתה המחזיקה במקרקעין - אתר הנופש והשעשועים. השליטה הישירה באתר, לרבות ניהולו וארגון טיולי הכרכרה במקום - היו בידי הנתבעת 1. כל אלו מטילים חובת זהירות מושגית של הנתבעת 1, כבעלת החזקה והשליטה במקום אשר מזמינה את הציבור הרחב להגיע לאתר ולבלות בו, כלפי המבקרים והאורחים באתר, המוזמנים לשלם לנתבעת, לבלות באתר ולטייל בו, כפי שהיו התובעים בענייננו.