אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק אורית אפעל-גבאי

פסק-דין בתיק אורית אפעל-גבאי

תאריך פרסום : 25/11/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
2559-08
05/11/2012
בפני השופט:
אורית אפעל-גבאי

- נגד -
התובע:
1. א.א.
2. נ.א.
3. ש.א.

עו"ד יורם ברוזה ואח'
הנתבע:
1. המרכז הרפואי ע"ש ברזילאי
2. מדינת ישראל - משרד הבריאות

עו"ד דב ויסגלס ואח'
פסק-דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק מוחי שנגרם לתובע 1 (קטין, להלן: התובע) בלידתו, בשל רשלנותו, לפי הנטען, של הצוות הרפואי שטיפל באימו במהלך הלידה ולפניה.

התובע נולד ביום 5.7.99 בבית החולים ברזילי באשקלון (הנתבע 1, להלן: בית החולים). במהלך הלידה, החל לפתע דימום חמור מכלי דם עוברי, והתובע חולץ מרחם אימו בניתוח קיסרי דחוף, בציון אפגר 0 (אפס), במצב של מוות קליני. פעולות החייאה שביצע הצוות הרפואי בתובע הצילו את חייו. ואולם, עקב הדם הרב שאיבד ומשך הזמן שבו היה נתון במצב של מוות קליני, נגרם לתובע נזק מוחי צמית והוא סובל משיתוק מוחין. לטענת התובעים, היה על הצוות הרפואי לצפות את האפשרות של פרוץ הדימום העוברי מבעוד מועד ולבצע את הלידה בניתוח קיסרי מלכתחילה, שאז היו הדימום, וממילא גם הנזק, נמנעים.

העובדות הצריכות לענין

1.       עיקרן של העובדות אינו שנוי במחלוקת והוא עולה מן התיעוד הרפואי שהגישו הצדדים - תיק המוצגים שהגישו הנתבעים, ו תיק המוצגים המשלים שהגישו התובעים - כמפורט להלן.

התובעים 3-2 הם אמו ואביו של התובע, הצעיר בשלושת ילדיהם. בחודש אוקטובר 1998 נכנסה התובעת 2 (להלן: התובעת) להיריון עם התובע באופן ספונטני שעה שהיה ברחמה התקן תוך רחמי, שהוצא לאחר שאובחן ההיריון. תחילה כלל ההיריון שני עוברים (תאומים) (עמ' 10 לתיק המשלים), ואולם בבדיקת על-קול (אולטרה-סאונד, US) שבוצעה לתובעת ביום 29.12.98 (גיל ההיריון כ- 11 שבועות) כאשר הגיעה לחדר מיון נשים בבית החולים עקב דימום, נמצא כי אחד העוברים נספג (מצב הנקרא "vanishing twin") ונותר עובר אחד בלבד (עמ' 12-11 לתיק המשלים).

2.       במהלך ההיריון נבדקה התובעת הן במסגרת מעקב ההיריון השגרתי בקופת חולים מכבי שבה היא חברה והן בבית החולים, כאשר הופנתה למיון נשים עקב דימומים, וכאשר הגיעה לקראת סוף ההיריון לחדר לידה בעקבות צירים. במסגרת מעקב ההיריון בקופת החולים ביצעה התובעת בדיקות שגרתיות, ובכללן בדיקות גנטיות, שקיפות עורפית, תבחין משולש, סקירת מערכות, העמסת סוכר ועוד, שהיו תקינות. בחלק מבדיקות העל-קול שבוצעו לתובעת תועד בין היתר מיקומה של השיליה ביחס לצוואר הרחם, שהוא נתון בעל חשיבות לענייננו, כפי שיוסבר בהמשך.

להלן פירוט בדיקות העל-קול והממצאים הרלוונטיים:

ביום 7.1.99 (גיל ההיריון 13 שבועות) בוצעה לתובעת בדיקת על-קול בקופת החולים, שבה נמצאה "שיליה אחורית נמוכה, מגיעה לצואר לא מכסה" (עמ' 14 לתיק המשלים).

ביום 6.2.99 (גיל ההיריון 17 שבועות) נבדקה התובעת במיון נשים עקב דימום שהופיע כיומיים לאחר קיום יחסי מין. על פי המופיע במכתב השחרור (עמ' 39 לתיק המוצגים), בבדיקתה נמצא דימום קל ובבדיקת על-קול שבוצעה לה נמצאה שיליה נמוכה שאינה מכסה את צוואר הרחם. התובעת שוחררה עם המלצות למנוחה, להמשך מעקב בקופת החולים ולחזרה למיון במקרה של דימום, כאבים וכד'.

בסקירת מערכות שבוצעה לתובעת ביום 18.3.99 (גיל ההיריון 23 שבועות) בקופת החולים נמצאה "שיליה אחורית נמוכה, מכסה את הצואר" (עמ' 21 לתיק המשלים).

בבדיקת על-קול שבוצעה לתובעת ביום 16.5.99 (גיל ההיריון כ- 31 שבועות) בקופת החולים נמצאה "שיליה אחורית נמוכה, מגיעה לצואר לא מכסה" (עמ' 38 לתיק המוצגים, עמ' 22 לתיק המשלים).

ביום 6.6.99 בצהריים (גיל ההיריון כ- 34 שבועות) הגיעה התובעת למיון נשים עקב דימום שהופיע לאחר קיום יחסי מין. בבדיקתה כעבור מספר שעות הדימום חלף. התובעת שוחררה עם המלצות למנוחה, למעקב תנועות עובר ולביקור בחדר לידה כעבור שלושה ימים (עמ' 40 לתיק המוצגים). בבדיקת על-קול שבוצעה לתובעת ביום 9.6.99, כאשר הגיעה למחלקת יולדות בהתאם להמלצה, סומן כי השיליה קדמית ואחורית ( "כלומר מקדימה שעוברת גם אחורה" - עדותה של ד"ר צביה קבלסקי, בעמ' 35, שורות 29-28) וצוין במפורש כי היא "לא נמוכה" (עמ' 42 לתיק המוצגים, עמ' 23 לתיק המשלים). התובעת שוחררה עם המלצות למעקב אחר תנועות עובר ולביקורת והמשך מעקב אצל רופא הנשים בקופת החולים, והונחתה באילו מקרים עליה להגיע מיידית לחדר לידה (דימום, צירים, ירידת מים, ירידה בתנועות העובר) (עמ' 44 לתיק המוצגים). במכתב השחרור ציינה ד"ר קבלסקי, ביחס לשיליה נמוכה (low lying placenta) - "ruled out", היינו כי הדבר נשלל (עמ' 45 לתיק המוצגים).

ביום 27.6.99 התקבלה התובעת לחדר לידה עקב צירים (כך על פי הרישום הרפואי. בהגיעה לחדר לידה כשבוע לאחר מכן, ביום 4.7.99, נרשם מפיה של התובעת כי ביום 27.6.99 הגיעה אף עקב הפרשה דמית - בגיליון הרפואי בעמ' 59 לתיק המוצגים, ובמכתב השחרור בעמ' 98). במהלך אשפוזה הצירים פסקו, והיא שוחררה למחרת היום לאחר שניתנו לה ההמלצות המקובלות בשלב זה של ההיריון, בדומה לביקורה הקודם, והונחתה להגיע לביקורת בחדר לידה כעבור שבוע (עמ' 53 לתיק המוצגים). בבדיקת על-קול שבוצעה לה ביום 28.6.99 (גיל ההיריון כ- 37 שבועות) סומן כי השיליה אחורית, ללא התייחסות למיקומה ביחס לצוואר הרחם (עמ' 54 לתיק המוצגים, עמ' 24 לתיק המשלים).

על פי התיעוד הרפואי, למחרת, ביום 29.6.99 בלילה, פנתה התובעת פעם נוספת לחדר לידה עקב כאבים בבטן התחתונה, ושוחררה לביתה לאחר שנבדקה (עמ' 56-55 לתיק המוצגים).

3.       ביום 4.7.99 בצהריים הגיעה התובעת למיון נשים בבית החולים עקב דימום נרתיקי קל וכאבים בגב התחתון. התובעת ציינה בפני הצוות הרפואי, כי ההיריון החל כהיריון תאומים, וכי במהלכו היו דימומים "בגלל שיליה נמוכה" (עמ' 58-57 לתיק המוצגים, עמ' 27 לתיק המשלים). ד"ר אריקה אנגלוביץ בדקה את התובעת והחליטה לאשפזה. בבדיקה נמצא כי הדימום פסק (שם). בבדיקות נוספות בצהרים על ידי ד"ר אירנה זימין ובערב על ידי ד"ר דורה וייסמן נמצא גם כן כי אין דימום, ואולם בבדיקה חוזרת על ידי ד"ר וייסמן בשלב כלשהו מאוחר יותר נמצא דימום קל (עמ' 32 לתיק המשלים). ד"ר ששון, בשעתו סגנית מנהל מחלקת נשים ויולדות, וד"ר סביליה, בדקו את התובעת ביום 5.7.99 במהלך ביקור בוקר. בבדיקה נמצא דימום קל ועלה חשד לקיומה של שיליית פתח מרגינלית (היינו, שיליה המשיקה לפתח צוואר הרחם, המגיעה עד לפתח צוואר הרחם אך אינה מכסה אותו). בבדיקת על-קול שבוצעה בעקבות הממצאים הודגמה "שיליה אחורית שמאלית מגיעה מהפונדוס עד לראש העובר", ונמצא כי "אין שיליית פתח. אין סימני היפרדות שיליה" (עמ' 61 לתיק המוצגים). ד"ר ששון החליטה על ביצוע השראת לידה (היינו "זירוז") באמצעות הזלפת אוקסיטוצין. ניטור מצבו של העובר במהלך הלידה היה תקין. ואולם, לאחר כשלוש שעות של קבלת אוקסיטוצין, בשעה 13:50 לערך, החל דימום נרתיקי חמור מכלי דם עוברי, שלווה במצוקה עוברית קשה (ירידה חדה בדופק העוברי עד ל- 60 פעימות לדקה). הוחלט לסיים את הלידה באופן מיידי בניתוח קיסרי דחוף שבוצע בהרדמה כללית ע"י ד"ר סביליה. התובע חולץ מן הרחם (גיל ההיריון כ- 38 שבועות) בציון אפגר 0 (אפס), במצב של מוות קליני, ונמסר מיד לד"ר אהרן זריצקי, רופא ילדים, מנהל היחידה לטיפול מיוחד בילוד ובפג בבית החולים באותה עת.

על פי הרישום הרפואי, הלידה הסתיימה בשעה 14:05. מי השפיר, שנפקעו במהלך הניתוח, היו נקיים, והשיליה חולצה בשלמותה ללא סימני היפרדות (עמ' 90 לתיק המוצגים, עמ' 31 לתיק המשלים). ד"ר סביליה איבחן שיליית פתח מרגינלית (בלשונו, בעמ' 9, שורות 4-3: "זכור לי שהשיליה היתה נמוכה, ממש הגיעה עד הצוואר, לא מכסה אבל מגיעה עד הצוואר"). עוד איבחן חיבור וולמנטוזי של חבר הטבור לשיליה (מונח שעל משמעותו נעמוד בהמשך) ושלח את השיליה לבדיקה היסטולוגית, שאכן אישרה (בין יתר הממצאים) אבחנה זו (ההפניה לבדיקה היסטולוגית בכתב ידו של ד"ר סביליה בעמ' 35 לתיק המשלים וממצאי הבדיקה בעמ' 96 לתיק המוצגים). בתבחין KB (הבודק קיומם של תאי דם עובריים בדמה של האם במטרה לאבחן דימום בין העובר לאם) שבוצע התקבלה תוצאה של 0.5%. עם שחרורה של התובעת מבית החולים ערכו ד"ר ששון וד"ר ויקי קפוסטיאן ממחלקת נשים ויולדות סיכום מחלה, המתעד את ההתרחשויות המתוארות ומציין, בין היתר, אבחנות בדבר שיליית פתח מרגינלית וחיבור וולמנטוזי של חבל הטבור (עמ' 98, 104 לתיק המוצגים, עמ' 26-25 לתיק המשלים). עברה המיילדותי של התובעת, כמו גם תחילתו של ההיריון כהריון תאומים והיספגותו של אחד העוברים לקראת תום השליש הראשון, פורטו הן בסיכום המחלה והן בגיליון המעקב הרפואי שנוהל ביחס לתובעת בעת אשפוזה במחלקת יולדות (עמ' 28-27 לתיק המשלים).

4.       מיד עם לידתו נמסר התובע, כאמור, לד"ר זריצקי, כשהוא חיוור ודומם, מחוסר דופק ונשימה וסובל מאנמיה חמורה עקב אבדן דם. פעולות החייאה שביצעו בתובע ד"ר זריצקי וצוותו הצילו את חייו. לאחר 20 דקות הופיע דופק, וכעבור 30 דקות החלה לשוב גם נשימתו. האנמיה החמורה תוקנה באמצעות עירוי דם (עירוי חליפין הפוך, היינו החלפת דם מדולל בדם סמיך). התובע אושפז ביחידה לטיפול נמרץ ילודים, הונשם במשך שלושה ימים, קיבל תוספת חמצן במשך יומיים נוספים ולבסוף החל לנשום עצמאית. הוא עבר בדיקות מקיפות, נוירולוגיות ואחרות, וקיבל טיפולים שונים לייצוב מצבו, לרבות טיפול תרופתי נגד התכווצויות וגירויים לפיתוח רפלקס המציצה. בגיל 40 יום השתחרר לביתו. במכתב השחרור שערך, ציין ד"ר זריצקי בהתייחס לדימום העוברי שאירע בלידתו של התובע, כי "כנראה סיבת הדימום MARGINAL PLACENTA PREVIA . נשלל VASA PREVIA " (עמ' 286-284 לתיק המוצגים). בדיון שקיימה ועדה לילוד חריג של בית החולים, בראשותו של ד"ר זריצקי, בעניינו של התובע סמוך לשחרורו מבית החולים, ציין ד"ר זריצקי כי "לא כל כך ברור למה הופיע הדימום החריף. לפי דברי רופא הנשים עד הרגע של הדימום החריף התינוק הראה סימנים תקינים" (פרוטוקול הישיבה בעמ' 283-281 לתיק המוצגים).

          לאחר שחרורו מבית החולים, ניכר איחור בהתפתחותו של התובע והוא המשיך להיות במעקב ובטיפול של התחנה לבריאות המשפחה באשדוד, המכון להתפתחות הילד של בית החולים והמרכז הקהילתי הטיפולי לגיל הרך באשדוד (שלוחה טיפולית של המכונים להתפתחות הילד). התובע עבר בדיקות וביקורות מגוונות - נוירולוגיות ואורתופדיות, בדיקות שמיעה וראיה ואבחונים שונים. בגיל תשעה חודשים אובחן כי התובע סובל משיתוק מוחין (ללא אבחנה של סוג שיתוק המוחין), לאחר שבגיל שלושה חודשים עלה לראשונה חשד לכך (עמ' 245 לתיק המוצגים). בהיותו בן 4, אובחן כי לתובע "שיתוק מוחי מסוג דיפלגיה ספסטית עם אטטוזיס [המדובר בפגיעה בשני צידי הגוף, המתבטאת, בין היתר, בתנועות בלתי רצוניות של הגפיים ובקשיים בהליכה ובאיזון הגוף ], עיכוב התפתחותי מתון, ובעיקר קשיי התנהגות על רקע של הפרעת קשב וריכוז וכן מרכיב רגשי" (עמ' 186-185). כן ניכרו איחור בהתפתחות השפה והדיבור ופזילה (עמ' 199-197). בהערכות התפתחותיות מאוחרות יותר, בהיותו כבן 5 ויותר, אובחן אצל התובע שיתוק מוחין אתטוידי, המתבטא אף הוא בין היתר בתנועות בלתי רצוניות ובקשיים בהליכה ובאיזון הגוף (עמ' 66-64 לתיק המשלים).

עד גיל שנתיים טיפלה התובעת בתובע בביתם. בשנה שלאחר מכן שהה התובע במעון נעמ"ת באשדוד במסגרת יום לימודים מקוצר, ובהמשך החליף מספר מסגרות טיפוליות וחינוכיות. מגיל 3 ועד גיל 8 למד התובע בגן שיקומי במרכז הרפואי אסף הרופא, בגיל 8 עבר למסגרת משלבת בבית ספר יסודי באשדוד, וכעבור שלוש שנים עבר לבית ספר לחינוך מיוחד באשדוד, שבו הוא לומד עד היום. במסגרות השונות קיבל טיפולים מגוונים להטבת מצבו, ובהם טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בדיבור על ידי קלינאית תקשורת והידרותרפיה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ