פסק דין בתביעה נזיקית לפיצויים בגין נזקים בשל התנהגות בן זוג

1. בפניי תביעה נזיקית שהגישה התובעת (להלן: "התובעת" או "פלונית") נגד הנתבע (להלן: "הנתבע" או "פלוני" או "האב") ביום 02.12.15 במסגרתה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בפיצוי בגין נזקים שגרם לה בשל התנהגותו כלפיה במשך השנים.
2. התובעת הינה בתו השנייה של הנתבע, מתוך ארבע בנות, הבכורה, ח. והאחיות הקטנות התאומות, נ. וע. פלונית ילידת 1986 X.X, בת 29 בעת הגשת התביעה, שתי אחיותיה התאומות ילידות 1995. X.X.
3. הורי פלונית, פלוני ואלמונית, חתמו על הסכם גירושין ביום 15.01.15 והתגרשו ביום 08.03.15.
4. הנתבע נישא בשנית וכיום חי אשתו ****, **** עברה להתגורר עמו בחודש 7/15.
5. ביום 09.05.16 מונה ד"ר לריה, פסיכיאטר כמומחה מטעם בית המשפט והגיש את חוות דעתו ביום 15.12.16. המומחה ענה על שאלות הבהרה ביום 20.1.17 ונחקר על חוות דעתו במסגרת הליך ההוכחות.

טענות התובעת

6. התובעת טוענת כי הנתבע - אביה התנהג אליה לאורך שנות ילדותה באלימות פיזית ומילולית ולאחר כל מעשה אלימות הרעיף עליה מתנות על מנת שהאמת לא תיחשף, מה שגרם לה לנכות נפשית קשה.
7. התובעת מפנה לעדותה ולעדויות של אמה ואחיותיה, שכולן העידו באופן עקבי לגבי האלימות המילולית והפיזית מצד הנתבע, והאחות ח. אף כינתה אותו "הענק הירוק". לטענתה היא זו שספגה את האלימות הרבה ביותר מצד הנתבע מאחר והייתה ילדה דעתנית.
8. עוד טוענת התובעת כי חיה תחת פחד ואיומים וזוכרת שכשאימה ניסתה להגן עליה התנהג הנתבע באלימות גם כלפי האם, אלו זיכרונות ילדותה.
9. לגרסת התובעת, הנתבע סבל מהתקפי זעם, העיף חפצים בבית, היכה קילל וכו' ולאחר מכן היה נרגע ומפצה אותן בדברים חומריים, היא מציינת כי המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה מאוד.
10. התובעת מתארת שעד הגיעה לגיל 17, הנתבע נהג להעמיס אוכל בצלחתה, לשבת לידה עם סטופר ולהכריח אותה לסיים את הצלחת בשתי דקות (18:58-19:00), ככל ולא הייתה עושה כן, הנתבע היה מכה אותה וכאשר הייתה מצליחה, הייתה סובלת מכאבי בטן והקאות. לדברי התובעת, אחיותיה, אימה ואף המומחה העידו ואישרו טענה זו.
11. התובעת מתארת אירוע אלימות נוסף, במהלכו הנתבע סטר לה וכתוצאה מכך נפלה על הרצפה והנתבע בעט ברגליה, כל זה משום שביקשה לרכוש כרטיסים להופעה בתל אביב. לאחר האירוע, הנתבע רכש לה כרטיסים להופעה והסיע אותה ואת חברותיה להופעה בתל אביב.
12. התובעת מתארת מקרה בו לאחר שהתקלחה, סגרה את דלת חדרה, דבר שלא מצא חן בעיני הנתבע ועל כן עקר את הדלת והכריח אותה להתלבש ללא דלת, על מנת להשפיל אותה.
13. התובעת מפנה לאירוע האלימות שח. תיארה בחקירתה ומציינת כי נזקקה לטיפול רפואי, אך לא פנתה לקבלתו מכיוון שהתביישה ולא יצאה מהבית במשך מספר ימים.
14. בגיל מבוגר יותר, הבינה שהתנהלות אביה אינה תקינה, אך לא דיווחה על כך מחשש שהדבר יתגלה. בשלב זה, התבודדה התובעת, איבדה תיאבון וירדה במשקל והרגישה שהיא עומדת ליפול ולהתמוטט נפשית ועל כן פנתה לטיפול פסיכולוגי. התובעת מפנה לדו"חות של המטפלת מהמרכז לבריאות הנפש במזרע ולאמירות המטפלת לגביה.
15. בנוסף לאלימות הפיזית, נהג הנתבע להשפיל את התובעת ולקלל אותה בפני אחרים. התובעת מציינת כי הנתבע נהג להביע את סלידתו ממנה, לציין כי מבחינתו היה אפשר לוותר עליה, כי לא תגיע לשום מקום ובכך פגע בתדמיתה ובשמה הטוב, ועל כך העידה האחות ח.. ולגבי האלימות הפיזית, מדובר היה בסטירות, בעיטות ודחיפות. לדבריה, ניתן היה להבחין על גופה בשטפי דם, שריטות ופצעים.
16. לאחר גירושי הוריה, מצבה הנפשי של התובעת התדרדר וכשעיכלה את שעבר עליה במשך השנים, נכנסה למשבר נפשי עמוק. מלבד עבודתה, שם תפקדה, לא יצאה מהבית ובקושי דיברה. לדבריה, עד היום היא סובלת מהתפרצויות בכי, חרדה, רעידות בכל הגוף וכל רעש בסביבה, גורם לה לבכי היסטרי, התקף חרדה אשר ממנו היא נרגעת רק לאחר שעות.
17. מאז שהוגשה התביעה, פוטרה מספר פעמים ממקומות עבודה. התובעת אמנם נישאה, אך נישואיה אינם טובים לאור מצב הנפשי.
18. התובעת מפנה לדברי האב בתיק שהגישו התאומות נגדו, שם ציין כי הוא נהנה מהחיים ולא חוסך את הכסף בבנק. כשמנגד, התובעת שרויה במצב נפשי קשה היא אינה מצליחה להתמודד עם החיים האישיים ועם חיי העבודה, נוטלת XXX ומטופלת באופן קבוע בטיפול פסיכולוגי. כאשר תסיים את מכסת הטיפולים שקופת חולים מקצה לה, לא תוכל להמשיך בטיפולים מסיבות כלכליות.
19. התובעת מכחישה את טענת האב, שהתביעה נולדה אך ורק בגלל גירושי ההורים, שכן אחיותיה תומכות בטענתה ולא ייתכן שכולן משקרות וגם המומחה העיד כי הוא מאמין לה. הנתבע לא הציג ראיות המוכיחות טענתו שהתובעת, אחיותיה ואימן משקרות. הוא הציג אך ורק מסרונים חלקיים, למרות שהבטיח להמציא את כל המסרונים, לא עשה כן.
20. לאור האמור לעיל, עותרת התובעת לחיוב הנתבע בסך של 200,000 ₪ בגין האלימות שחוותה, סך של 200,000 ₪ עבור טיפולים שיקומיים עתידיים, סך של 160,000 ₪ בגין עוגמת נפש, כאב וסבל והנכות שנקבעה וכן לפסוק לטובתה הוצאות בגין ניהול המשפט, הפסד ימי עבודה, חוסר יכולת השתכרות או כל טעם אחר שבית המשפט ימצא לנכון.

טענות הנתבע

21. הנתבע טוען כי התביעה חסרת בסיס ומבוססת על שקרים ולכן הוא נאלץ לחשוף את הקשיים שחוותה המשפחה במהלך גידול התובעת. עוד טוען כי בנותיו וגרושתו עשו כנגדו יד אחת מתוך נקמנות ובצע כסף.
22. לדעת הנתבע, יש לבחון תיק זה בשני היבטים: ההיבט העובדתי- יוכח כי התובעת והעדות מטעות משקרות ועל כן מפנה להתכתבויות בין הנתבע והתובעת. וההיבט התוצאתי - הנכות הנמוכה שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט והעדר רצונה של התובעת לקבל טיפול רפואי.
23. הנתבע צירף טבלה עם תאריכי האירועים הנטענים שכן לטענתו מהטבלה ניתן לחשוף את השקרים של התובעת והעדות מטעמה.
24. הנתבע טוען כי המצב בינו לבין משפחתו החל להתדרדר לאחר שאלמונית הבינה כי אין סיכוי לשקם את נישואיהם, פנתה לקבלת ייצוג משפטי והגישה תביעות בשמה, בשם התובעת ובשם התאומות. חלק ניכר מהאירועים הנטענים מיוחסים לתאריכים שלאחר 01.04.15 ולאחר 26.06.15 היום בו תקפה אלמונית את הנתבע בביתם.
25. הנתבע טוען כי הנתק בינו ובין בנותיו היה בעטיין, שכן לא חפצו להיות איתו בקשר ולא לבקרו בביתו כשאשתו השניה נמצאת בבית. התובעת ואחיותיה מנסות לנקום בשם אימן, והאם ומשפחתה ממנים את ההליכים המשפטיים כפי שהבנות אישרו בעדותן.
26. התובעת פירטה שלושה אירועים טראומטיים בחייה: כשאביה שבר משהו על הרצפה וירד דם לאימה מהרגל, כשנפלה מקורס קצינים יומיים לפני סיומו וכשהחבר שלה עזב כשגרה באילת, עבר לחו"ל והיא נשארה לבד.
27. האירוע הראשון (אביה שבר משהו על הרצפה)- אירוע זה היה בחודש ינואר 2012 ותואר בסיכום הפגישה של הטיפול הזוגי של פלוני ואלמונית (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע) כפי שניתן להבין מהתיאור, אלמונית היא זו שהייתה אלימה וצעקנית ולא פלוני. הנתבע העיד שאלמונית היא שהעיפה את המגש שהיה בידיו, דבר שעולה בקנה אחד עם הכתוב בסיכום הפגישה, אולם התובעת ואימה העידו שפלוני הוא זה שהיה אלים, מה שאינו נכון.
28. מסיכומי הטיפול הזוגי עולה כי הפירוד בין האם והאב היה בגין אי התאמה ביניהם ולא הועלו טענות של אלימות מצדו של פלוני כלפי אלמונית או הבנות. נהפוך הוא, מסיכומי הטיפול עולה העדינות של הנתבע והאלימות של אלמונית. כשאלמונית נשאלה על כך בעדותה, התחמקה והשיבה שהטיפול ארך 6 חודשים ולא היה מקום לציין זאת, כאשר מנגד, קריאת סיכומי הטיפולים מעלה תמונה שהטיפולים היו מעמיקים ומפורטים.
29. אירוע האלימות והמופע בתל אביב- הנתבע טוען כי אירוע זה עוות לחלוטין תוך שינוי גרסה במהלך העדות. התובעת טוענת כי הותקפה מאחר והעזה לבקש כסף לרכישת כרטיסים למופע ובמהלך עדותה סתרה את האמור בתצהירה וציינה כי אביה רכש את הכרטיסים מראש .פלוני מעיד אחרת לגבי אירוע זה ומציין כהערה מקדימה, שכרטיסים לאירועים מסוג זה יש לרכוש מראש ובתצהירו פירט את גרסתו; לדבריו, התובעת התלבטה אם לבלות באילת עם משפחתה או ללכת למופע של הלהקה. לבסוף שכנע אותה לנסוע לאילת עם המשפחה, כאשר במהלך החופשה תיסע לתל אביב להופעה. כשהיו באילת, אביה הסיע אותה לתחנה המרכזית על מנת שתיסע להופעה בתל אביב והמתין עד שתעלה לאוטובוס, אולם התברר שהתובעת לא הזמינה מקום מראש באוטובוס ועל כן הסיע אותה פלוני עד תל אביב, המתין לסיום ההופעה, הסיע את חברותיה לבתיהן ושב עם התובעת לאילת. לדבריו, התובעת התגאתה בכך וסיפרה על כך במשך תקופה ארוכה.
30. לדברי הנתבע, קיימות סתירות רבות בגרסאות התובעת והעדות מטעמה לעניין האלימות. התובעת העידה תחילה, בתצהירה, כי גדלו בידיעה "שלא שואלים שאלות" ואם יעשו כן ישלמו על כך במכות, אך בחקירתה העידה כי רק היא ואימה חוו אלימות. אלמונית העידה שכולן חוו אלימות, כשמנגד ע. העידה שהיא לא חוותה אלימות.
31. סתירה נוספת בגרסתה של פלונית קיימת בעניין פיטוריה מעבודתה כXXX-. פלונית העידה כי פוטרה ממקום עבודתה לאור אישיותה. בסיכום הטיפול, שהוגש ביום 01.02.18, כתבה המטפלת מפיה של פלונית שגרמה למעסיק לפטר אותה, על מנת שתתפנה לתכנון חתונתה.
32. סתירה נוספת עולה בעניין הגברים שניהלה איתם מערכת יחסים, בתצהירה טענה שניצלו אותה, שלטו בה וחלקם היכו אותה ובחקירתה העידה שאף אחד לא כפה את עצמו ולא היכה אותה מלבד אביה, מצד שני אישרה שהייתה במערכת יחסים משפילה במשך 7 שנים. העדה מטעמה, אימה, העידה שהייתה קרובה לבנותיה ופלונית לא התלוננה מעולם על אלימות מצד חבר.
33. בעוד בתצהירה ציינה אלמונית כי פלונית הייתה ילדה מפוחדת, שבורה וחסרת ביטחון עצמי, בחקירתה העידה כי פלונית לא סבלה באופן חריג משום דבר והייתה ילדה נורמטיבית (עמ' 45 לפרוטוקול שורות 13-14).
34. טוען הנתבע כי גם אם טענותיה העובדתיות של התובעת יתקבלו, הרי שבמישור התוצאתי לא נגרם לה כל נזק.
35. חרף טענותיה של פלונית לאי הצלחה בחייה לאור התנהגות האב, מעיון בדיווח הטיפול, שעברה ביום 24.07.17 ושצורף לתיק ביום 01.02.1, עולה תמונה שונה לגמרי ולפיה התובעת הצטיינה בלימודיה, סיימה שירות צבאי מלא ובהצטיינות, סיימה בהצלחה תואר ראשון ועובדת כXXX. כמו כן, בחוות הדעת של המומחה נקבע כי עד לפני שנתיים לא סבלה מתסמינים נפשיים כלשהם ובחקירתו חיזק המומחה את דבריו והעיד שהתובעת טענה שאין לה הפרעות בתפקוד התעסוקתי, החברתי או הרומנטי וציין כי לא שמע מפלונית שאביה תקף אותה פיזית.
36. התובעת חיה במציאות בה ההורים לא הסתדרו ביניהם והיו ביניהם מחלוקות. הצעקות והמריבות היו בעיקר עם אלמונית, שכן פלוני עבד עד שעות מאוחרות. התובע מפנה לסיכום של חוות דעת המומחה שם כתב כי מדובר בהפרעה קלה שאינה פוגעת בתפקודה של התובעת. כמו כן, התובעת סירבה להמלצת המומחה לקבל טיפול (והמומחה ציין זאת בחוות דעתו) ואף סירבה להצעה בתחילת ההליכים כי תפנה לטיפול פסיכולוגי שימומן ע"י הנתבע, מה שמעיד שהתובעת מעוניינת רק בכסף. במהלך ניהול התיק ומשהבינה כי הטענה לקבלת טיפול תועיל, טענה שהיא מטופלת בתרופות (XXXX), אך המומחה התייחס לכך באומרו שאין מדובר בתרופה שנוטלים באופן קבוע.
37. אין בחומר הראיות שבתיק אינדיקציה לכך, שהנכות המזערית שנקבעה, פוגעת בפוטנציאל השתכרותה. טענה זו טעונה הוכחה והתובעת לא עמדה בנטל זה, אלא הסתפקה בהעלאתה בלבד.
38. לאור האמור לעיל, ככל ובית המשפט יקבל את חוות דעת המומחה, הרי אין לכך השלכה על השתכרותה של התובעת.
39. בחוות הדעת נקבעה נכות בשיעור של 5% כשמחצית ממנה מיוחסת לחוויה ההורית, קרי 2.5% ושיעור זה מתייחס לשני ההורים, קרי "האחריות" של הנתבע היא בגין 1.25%.
40. לאור האמור לעיל, עותר הנתבע לדחיית התביעה אגב חיוב התובעת בהוצאות לרבות קנס לטובת אוצר המדינה בהיקף שישקף את עגמת הנפש הקשה שנגרמה לנתבע בגין ניהול תיק זה.

דיון והכרעה

החלת דיני הנזיקין בסכסוכים משפחתיים

41. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 ז.כ. נ. ז.כ. (ניתן ביום 28.2.17 – פורסם במאגרים) קבע כב' השופט ויצמן:

"25.  על אף שאין דיני הנזיקין נעצרים על מפתנו של התא המשפחתי, וראיה לדבר התביעות הנזיקיות השונות והמגוונות המוגשות חדשות לבקרים לפִּתְחוֹ של בית המשפט לענייני משפחה, ינקוט בית המשפט משנה זהירות קודם שיכניס את דיני העוולות הנזיקיות לפתחו של המרחב המשפחתי ויבחן בחון היטב האומנם ראויה הסוגיה המובאת לפניו להבחן במשקפיים נזיקיות רגילות או שמא בחינה שכזו רב בה הנזק על התועלת. שהרי שלמותו של התא המשפחתי על הנימים העדינים הקושרים בין הפרטים בו תלוי, בין השאר, בהעדרה של עין בוחנת ובולשת שאינה מניחה לקשר המשפחתי להתפתח באופן טבעי. 

התערבות גסה בהתנהלות המשפחתית, אף אם מטרתה ליתן סעד לצד נפגע, עלולה לגרום נזק לבני המשפחה האחרים ובכך נמצא ביהמ"ש עושה מלאכתו חסרה. מתוך שכך התנהגות הורה כלפי ילדיו, כדוגמה, לא תבחן על דרך הכלל על פי מטבעות חוק נזיקיות רגילות כשם שלא נעשה בהם שימוש לבחינת מערכת היחסים הבינאישית שבין בני הזוג עצמם. קביעה כי הורה עוול כנגד ילדיו יש לה השלכות הרות גורל בכל הקשור לקשר שבינו לבינם אף אחר בגרותם, הדעת נותנת כי קביעת בית משפט כי אב פגע קשה בילדיו תביא לנתק בניהם ולפיכך יש להיזהר ולבחון האם קביעה זו הכרחית או שמא יש בנמצא, בארגז הכלים השיפוטי-משפחתי כלי עָדִין יותר לפתרון הבעיה. למותר לציין כי לעיתים לא יהא מנוס מקביעה כי אכן התקיימה עוולה ועל ההורה יוטל שוט הפיצויים (וראו פסק דיני בעניין תמ"ש (כ"ס) 658-02-10 ס. ש. נ' י. ק. (2011) אשר עיקרי הדברים בפרק זה לקוחים ממנו).

30. זאת ועוד, הזהירות בהחלתם של דיני הנזיקין במסגרת היחסים הפנים משפחתיים מקורה גם בחשש למדרון חלקלק (Slippery Slope) ומהצפתו של בית המשפט בתביעות מסוג זה (The Floodgates Argument). החשש מוחשי במיוחד אם ניתן יהיה לתבוע גם במקרים זניחים. יש מלומדים הסוברים כי קיים חשש ממשי שגם אם הפסיקה תצמצם ותקבע נחרצות כי יש להכיר בתביעות נזיקין במסגרת המשפחה רק במקרים מסוימים ומסויגים, קשים וחמורים, בכל זאת עלולות להיות מוגשות תביעות נגד בני-משפחה גם במקרים קלים יותר  (וראו לעניין זה דבריה של כב' הש' הניה שטיין ז"ל בענין אמין הנ"ל  (פיסקה ח' לפסק הדין) וכן ראה – שמואלי במאמרו הנזכר ועוד ראו לעניין זה פסק דיני בתמ"ש  658-02-10 פלונית נ. פלוני  (2011) ופסק דינה של כב' הש' ר. מקייס בתמ"ש 16388/03 פלוני נ' פלונית,(2011))....
31. על אף האמור לעיל ובצידו, פשוט וברור כי אין לחסום תביעות נזיקיות במרחב המשפחתי כאשר האינטרס הציבורי חובר לאינטרס הפרטי במטרה למגר תופעות שאין כל מקום להגן עליהן. כך הם פני הדברים כאשר עסקינן בסוגיית אלימות בתוך התא המשפחתי, בין אם זו ענינה בבני הזוג בינם לבין עצמם ובין באלימות של הורה כלפי ילדו (וראה כדוגמה – תמ"ש (יר') 2160/99 ל' נ' ל' (2005); תמ"ש (קר') 1330/01 א. נ' פלוני (2009); תמ"ש (ת"א) 2880/00 מ.פ נ' י.ש ורבים אח'(2003)  כאשר בעניין זה לא היסס ביהמ"ש בנסיבות מתאימות אף לפסוק פיצויים מוגברים (ראו, כדוגמה, תמ"ש (אש') 12102/06 ד' נ. ד' (2011), וכך הוא בעניינה של סרבנות גט  (תמ"ש (יר') 6743/02 כ. נ' כ. (2008); תמ"ש (ראשל"צ) 30560/07 ה.ש נ' ה.א (2008) ; תמ"ש (ת"א)  24782/98 נ.ש נ' נ.י (2008); תמ"ש (חי')12200/08 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] ועוד רבים אח') או גירוש אישה בעל כורחה (ע"א 245/81 סולטאן נ. סולטאן (1984); ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה (1995) ועוד רבים אחרים), וכך בהתנהגות חריגה במיוחד של הורה כלפי ילדו המגיעה כדי התעללות נפשית (ראו ע"א 2034/98 הנ"ל  וכן ראו מאמרו של בנימין שמואלי, ציווי משפטי על אהבת הורה לילדו ופיצוי בגין הזנחה רגשית: האם ילך משפט המדינה בעקבות משפט הטבע, משפטים על אהבה, עמ' 269).
32. נסכם ונאמר - על אף שדרכן של תביעות נזיקיות אינה נעצרת  על מפתנו של בית המשפט לענייני משפחה, הרי שאין לאפשר להן מסלול אוטומטי ו"חלק" ועל ביהמ"ש לדקדק ולבחון היטב, נוכח טיבו וטיבעו של התא המשפחתי, האם מתן הסעד הנזיקי הינה הדרך הראויה להתמודד עם התובענה שהונחה לפתחו..."
33. דברים אלו יפים גם לענייננו, אין ספק שההליכים המשפטיים שהתנהלו הן בתביעה זו והן בתביעה שהגישו הבנות התאומות כנגד הנתבע גרמו לקרע במשפחה ולנתק בין האב לבין ארבעת בנותיו. מוטב היה כי האב והבנות היו משתפים פעולה עם הליכי הגישור שהתנהלו ביחידת הסיוע ועם הצעות הפשרה שהוצעו במהלך ההליך המשפטי, אולם שני הצדדים בחרו להטיל את מלוא האחריות להתדרדרות המצב על הצד השני מבלי לקבל אחריות על חלקם שלהם. במצב דברים זה אין מנוס מבחינת הטענות במישור דיני הנזיקין, אולם טענות התובעת ייבחנו במשנה זהירות ובית המשפט יבחן האם המקרה שלפנינו הוא מסוג המקרים הקשים והחמורים העולים כדי התנהגות חריגה של הורה כנגד ילדו המגיעים כדי אלימות פיזית והתעללות נפשית או שמא מדובר באחד מאותם מקרים המתוארים בפסק דינו של כב' השופט ויצמן כ"זניחים" וכי נוכח טיבו וטבעו של התא המשפטי הסעד מתחום דיני הנזיקין תוך קביעה כי האב ביצע עוולה כלפי בתו והטלת תשלום פיצויים אינו הסעד המתאים.

עוולת הרשלנות

43. סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע בזו הלשון(להלן: "פקודת הנזיקין"):

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

44. ראשית יש לבחון את שאלת הפרת חובת הזהירות ולשם כך יש לבחון את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית החלה ולקבוע והאם הנתבע הפר אותן. ככל ותיקבע אחריותו של הנתבע תיבחן השאלה האם נגרם נזק ובאיזה שיעור ומהו גובה הפיצוי.

חובת זהירות מושגית

45. מטבע הדברים יחסי הורה ילד מקימים חובת זהירות מושגית.
46. בע"א 2034/98 אמין נ' אמין כרך נג, חלק חמישי, תשנ"ט/ תש"ס 1999 (להלן: "פס"ד אמין") התייחס בית המשפט לחובת ההורים כלפי ילדיהם ובנתחו סוגיה זו התייחס להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב, 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"). בית המשפט קבע כי סיפוק צרכי הילדים בהתאם לסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית אינו מוגבל לצרכים חומריים ויש לדאוג לחינוכו של הילד, הכשרתו המקצועית והכשרתו. אהבת הילדים אינה חובה משפטית (עמ' 70-80 פס' 10):

"10. מסכים אני עם בית-משפט קמא כי החובה של ההורים על-פי הוראת סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית אינה מוגבלת לצרכים חומריים גרידא; נאמר בסעיף במפורש כי "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד ועבודתו..." (ההדגשה שלי – י' א'). מושג החינוך הוא רחב מני ים ועמוק ממצולותיו. לפי התפיסה הרחבה ביותר (על-פי ג'. ס. מיל) החינוך הוא מכלול ההשפעות האישיות, החברתיות ואף הפיזיות הפועלות – אם במכוון ואם שלא במכוון – על הווייתו, על אופיו ועל כישרונותיו של האדם. לפי גישה, המבדילה בין חינוך לבין הכשרה, התפקיד המיוחס לחינוך הוא לעצב את אישיותו השלמה של החניך כאדם על-ידי הפגשתו עם ערכים המהווים תכלית לעצמם (ראה על כך האנציקלופדיה העברית ערך: חינוך (כרך יז), בעמ' 612, 618). ואמנם, על-פי נוסח ההוראה שבסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית עצמו, אין החינוך מתמצה בדאגה ללימודים ולהכשרה מקצועית. אך גם לו היה המצב המשפטי שונה, והחינוך במובן החוק היה מוגבל ללימודים ולהכשרה מקצועית, ...

עם זאת, קיימים גבולות ברורים לפלישת המשפט לתוך מרקם המשפחה: אין ספק כי כל ילד זקוק לאהבת הורים והיא בגדר צורך חיוני בעבורו. כידוע, חסך באהבה עשוי להשפיע לרעה על אישיותו של אדם, אך הענקת אהבה היא מעבר ליכולת ההשגה של החוק, שידו גם כבדה וגם קצרה בתחום הנפש. לכן, בדברו על חובת ההורה לדאוג לצורכי הקטין, הכוללים חינוך, לא התכוון המחוקק להטיל חובה משפטית לאהוב, כעין דרישה לקיומו של רגש פנימי באדם. כי הלוא כבר אמר החכם מכל אדם: "אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שיר השירים, ח, ז [ח]). בדומה לכך, גם המצווה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא, יט, יח [ט]), שהיא, כדברי ר' עקיבא, כלל גדול בתורה, ביטוייה ההילכתיים-משפטיים – להבדיל מחובת הלבבות – הם מעשים חיצוניים, כגון ההלכות הקשורות לעקרון "ברור לו מיתה יפה" (עיין ודוק סוטה, ח, ב [י]; בבא קמא, נא, א [יא]; סנהדרין, מה, א [יב]; סנהדרין, נב, א-ב [יב]). ברוח זו ראה דבריו של המשכיל נפתלי הירץ ויזל בביאורו לספר ויקרא (יט, יח) [יג]: "גם אין לצוות על אהבה או על שנאה, שאין האדם מושל עליהן".

47. בד בבד, קבע בית המשפט כי הצלחה בחינוך והכשרה של הילד, אינה חזות הכל, על ההורים להשתדל להגיע לתוצאה זו, אך אי הצלחה אין משמעותה שהפרו את חובתם כלפי הקטינים, להורים מוקנית חסינות מפני תביעות ילדיהם כל עוד פעלו בתום לב לטובתם:

"יצוין, כי אין חוק הכשרות המשפטית דורש את הצלחת ההורים בדאגתם לחינוכו של הילד; כל מה שנדרש מהם הוא לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין, בלשון סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית. כלומר, חובתם אינה להשיג את התוצאות הרצויות של החינוך, של הלימודים ושל ההכשרה; חייבים הם להשתדל לפי רמת ההתנהגות של הורים מסורים רגילים. יתרה מזו, המחוקק אף טרח להקים להורים חסינות-מה מפני תביעות על גרימת נזק שבא לילד כתוצאה מהתנהגותם (סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית): "ההורים לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין" " (עמ' 80-81 פס' 11).

חובת זהירות קונקרטית

48. השאלה האם פלוני הפר את חובת הזהירות הקונקרטית, מוכרעת בהתאם למבחן הצפיות בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון בפני בית המשפט (ע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו [פורסם במאגרים המשפטיים] (04.06.17) פס' 13; פס"ד אמין פס' 13), האם היה על פלוני לצפות שהתנהגותו עלולה לגרום נזק לפלונית. ההכרעה נסמכת על ניסיון החיים של בית המשפט ובהתאם למבחן הסבירות (פס"ד אמין פס' 13 וע"א חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (2 498, 505 (2004).

האם מעשי הנתבע עולים כדי הפרת חובת הזהירות הקונקרטית?

49. התובעת טוענת כי הנתבע התנהג אליה באלימות פיזית, מילולית ונפשית. להלן אבחן את מעשי הנתבע ולאור הממצאים שייקבעו תוכרע סוגיית חובת הזהירות הקונקרטית. לצד הטענה הכללית שהנתבע נקט באלימות קשה כלפי התובעת, שגרמה לנכות נפשית, התייחסה התובעת למספר אירועים ספציפיים של אלימות פיזית.

האכלה בכוח

50. בכתב תביעתה ובתצהיר עדות ראשית (סעיפים 12-13) טענה שבזמן הארוחות נהג הנתבע להעמיס את צלחתה באוכל, לשבת לידה עם שעון עצר ולהורות לה לסיים את האוכל תוך שתי דקות, אם לא הייתה עושה כן, היה מרביץ לה.
51. בעדותה הכחישה פלונית את טענת פלוני כי סבלה מהפרעות אכילה וטענה שהנתבע היה מכריח אותה לסיים את הצלחת:

"ש.      אלא אם כן הוא חווה התבגרות בעייתית. היו לך הפרעות אכילה?

ת.         היו לי הפרעות כשהכריחו אותי לאכול.

ש.        נכון שאמא שלך ישבה איתך שעות להאכיל אותך? נכון שאבא ישב לידך שעות וסיפר לך סיפורים?

ת.         הייתי שמחה לאכול אצל סבתא שלי כי היא היחידה שהיתה אומרת לו להפסיק. כשהייתי הוכלת לאכול אצלה שמתי כי אף אחד לא הכריח אותי לאכול.

ש.        נכון שאכלת שעות ארוחה?

ת.         כי הוא לא נתן לי לקום מהכיסא. שם לי שעון ואמר לי שעד שלא אסיים אני לא קמה מהכיסא. זה היה קורה כל הזמן.

ש.        אבא עבד משעה 06:00 עד 21:00 כל יום?

ת.         נכון. זה בסדר להכות בגלל זה?

ש.        בשנים שהיה מעורב בפרויקט של **** לא ראה את הבית בכלל, נכון?

ת.         נכון שלא היה בבית הרבה. היה בסופי שבוע. היה בחגים.

ש.        אם זו הסיטואציה שהבן אדם לא נמצא בבית, יוצא בשש וחוזר בתשע בערב, מעורב בפרויקט ולא מגיע לבית חודשים, מתי הוא ישב לידך שעות והכריח אותך לאכול?

ת.         בשבתות.

ש.        היו 4 בנות בבית, עם כולן הוא ישב והכריח לאכול?

ת.         עם כל אחת היה עושה משהו אחר. אין לי מושג מאיפה הרוע הזה יוצא לו."

(עמ' 58 לפרוטוקול שורות 11-28)

52. מטעמה של פלונית העידו אחותה ח. ואמה אלמונית.
53. ח. העידה לגבי ההאכלה בכוח וציינה כי הנתבע היה יושב עם שעון עצר ומכריח את פלונית לאכול:

"ש.      אני יודע שהיה הכל בבית, גם אוכל לא היה חסר. אני ידוע שאם היה צריך לוודא שפלונית תאכל היה עושה את זה בצורה איומה?

ת.         עם סטופר. היא היתה ילדה קטנה ומאוד רזה. היה שם אוכל בצלחת ושם סטופר ומכריח אותה לסיים כמות אוכל מסוימת עד שהזמן נגמר. פעם אחת הערתי אותה משינה בתום לב והיא עדיין לעסה. אמרתי לה "ישנת עם הביס בפה כל הזמן הזה?"" (עמ' 80 לפרוטוקול שורות 1-5)

54. גם אלמונית העידה לגבי ההאכלה בכוח, לא הכחישה שגם היא נהגה לשבת ליד פלונית ולספר לה סיפורים על מנת שתאכל ואישרה כי כל הבנות היו רזות, אך טענה שפלוני נהג לספר סיפורים לא נעימים ושמדובר בארוחות שנערכו בסוף השבוע:

"ש.      היו לה הפרעות אכילה?

ת.         לאף אחד מהבנות לא היתה הפרעות אכילה.

ש.        ילדה שבגיל מתקדם צריך לשבת ולהאכיל אותה, ילדה שלא רוצה לאכול, שמחזיקה אוכל בתיק, זה הפרעות אכילה?

ת.         את מחזירה אותי לסיטואציות מאוד קשות. כל הבנות שלי רזות. אין לנו גן השמנה. אבא שלהן החליט שהן רזות מידי ולמי שהפריע כל נושא האכילה זה אבא שלהן. לא רק את פלונית הוא הכריח לאכול, לא רק אותה האכיל בכוח. אפילו אמא שלו אמרה לו להפסיק להכריח אותן לאכול. כשהתנגדו לאכול הכריחו אותן לאכול.

ש.        הקטע של לספר סיפורים לפלונית בזמן האוכל כדי שתאכל זה נכון?

ת.         זה לא סיפורים נעימים. אולי הניסיון ואולי הכוונה היתה נעימה אבל עצם המעשים היה להם כל כך פער. המעשים עצמם לא היו נכונים. 

ש.        את זאת שישבת איתה שעות ומספרת לה סיפורים כדי שתאכל, נכון?

ת.         מה רע בזה? כמו כל אמא נורמאלית.

ש.        לא היתה בדיחה שנרדמה עם האוכל בפה?

ת.         זו לא היתה בדיחה וניסינו להפוך את זה לבדיחה. אבא שלה הכריח אותה לאכול, היא לא הסכימה לבלוע, נוצרה גולה והיא נרדמה עם האוכל בפה.

ש.        הוא מספר את זה אחרת.

ת.         שמה?

ש.        שאת היית יושבת שעות, מאיכלה אותה, מספרת סיפורים, מתקשרת אליו ומתלוננת ששעות את מנסה להאכיל את פלונית כי היא היתה עם הפרעות אכילה ולא מסכימה לאכול.

ת.         הדבר הכי נכון זה לשאול את פלונית בעצמה. אני מספרת מה שאני ידועת. הייתי שם. אני מספרת מה שאני זוכרת. מי שהכריח ועמד על לאכול בכוח זו לא אני.

ש.        זה הוא שלא היה בבית כמעט?

ת.         היה בבית.

ש.        היה מגיע להאכיל אותה?

ת.         היה שישי שבת. הארוחה שמדברים על הגולה בפה היתה בסופ"ש.

ש.        באיזה גיל של פלונית?

ת.         גיל ילדות. 10 פלוס מינוס. ילדה קטנה."

            (עמ' 36 לפרוטוקול שורות 5-32)

55. בתצהיר עדותו הראשית ציין הנתבע כי אלמונית התלוננה כמה קשה להאכיל את פלונית, שהייתה ילדה רזה וחששה לבריאותה ועל כן לפעמים לאחר שחזר מהעבודה, היה יושב עם פלונית ומספר לה סיפורים על מנת שתאכל (סעיפים 16-18 לתצהיר), אך הכחיש האכלה בכוח:

"ש.      היתה לך שיטת האכלה מאוד מיוחדת עם פלונית, זוכר?

ת.         לא היתה שיטת האכלה עם פלונית. הייתי מחוץ לבית הרבה מאוד שעות ובקושי ראו אותי. התכתבו איתי בפתקים, אמרו כמה אוהבות אותי בפתקים, עשיתי שעורי בית עם הבנות דרך הפקס בעבודה.

ש.        אז הפעמים היחידות שהיית בבית או שהרבצת להן או שעמדת עם סטופר כדי שיאכלו?

ת.         לא מבין את השאלה.

ש.        פלונית סיפרה על כך שהיית מושיב אותה לארוחת ערב עם שעון עצר, שם לה מנה מיוחדת של אוכל, קוצב לה לוחות זמנים כדי שתסיים את האוכל.  מפנה לתצהיר עדות ראשית של פלונית סעיף 13.  פסקה אחת לפני כן היא מדברת על לוחות הזמנים שהיית קוצב לה. ח. בעדות שלה מספרת על השיטה המיוחדת שהיתה לך עם שעון הסטופר. מה תשובתך?

ת.         מעולם לא ישבתי עם סטופר.  באתי ברגעים המעטים שהיו לי זה להגיד לילה טוב,  לנשק. לא הייתי אלים אף פעם בחיים שלי.

ש.        מפנה לפרוטוקול מיום 13.9 עמ' 80 שורה 1 – 4 – מה אתה אומר?

ת.         אני מכיר את ח., היא XXX, היא עושה עבודה טובה ויורדת לפרטים. היא בטוח קראה את התצהיר של אחותה ולכן תמכה בנקודות האלה. לא היה סטופר עם אף אחד מהבנות. הרעפתי חום ואהבה תמיד.  הייתי בא בשעות מאוחרות והייתי בא ואומר להן לילה טוב.

ש.        הרגע הקראתי לך מה שפלונית אמרה על העניין עם הקציצה. עכשיו גם ח. סיפרה את זה בצורה מאוד אותנטית וח. אומרת שפעם אחת העירה את פלונית משינה כשפלונית עדיין לעסה מתוך שינה כי סילקת אותה לחדר אחרי שעון סטופר?

ת.         מעולם לא סילקתי. היה מקרה פעם אחת שפלונית התעוררה בבוקר והיה לה שאריות בפה וזה הפך להיות בדיחה של המשפחה שהיא ישנה עם אוכל. מזה עשו את כל השקרים האלה שאני כביכול עשיתי את הדברים האיומים האלה. זה עוול.

ש.        איך אתה מסביר את ההסבר שנתת עכשיו כי זה לא מופיע בתצהיר עדות ראשית שלך ולא בהגנה שלך?

ת.         התייחסתי." (עמ' 94 לפרוטוקול שורות 5-29).

56. התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית טופס קבלה משנת 2008 בשרות הקהילתי לבריאות הנפש. בטופס האינטייק לא מוזכרים כלל אירועי האכלה, גם לא כשהתבקשה להתייחס לאירועים טראומטיים בחייה.
57. מהעדויות עולה כי סוגיית האוכל העסיקה את שני הוריה של פלונית, גם אלמונית העידה כי נהגה לספר לה סיפורים בעת הארוחה מתוך כוונה כי תאכל יותר וכן העידה שפלונית הייתה רזה כמו שאר הבנות מהטפסים הרפואיים עולה כי פלונית אכן רזה ( בשנת 2017 – שוקלת 47 ק"ג בלבד). מעדותה של אלמונית עולה כי הנתבע הכריח את פלונית לאכול, אך אמרה: "אולי הניסיון ואולי הכוונה היתה נעימה אבל עצם המעשים היה להם כל כך פער. המעשים עצמם לא היו נכונים." והוסיפה ואמרה שהסיפורים שסיפר סופרו בדרך לא נעימה.
58. לא שוכנעתי כי התנהגותו של הנתבע חרגה מהתנהגות הורה מודאג שמנסה לעשות כל שביכולתו להבטיח כי בתו תאכל, לא שוכנעתי כי נהג באמצעים אלימים וחריגים מלבד הנוהג לשבת ליד פלונית, לספר לה סיפורים ולקוות להשיג בדרך זו את המטרה. מדיווחי הטיפולים הנפשיים שצרפה התובעת עולה כי התובעת בעצמה לא ייחסה לעניין זה חשיבות מיוחדת ולא התייחסה לעניין במהלך הטיפולים.
59. באף אחת מהעדויות לא עלה כי פלוני היה מכה את פלונית כשסירבה לאכול.
60. אני דוחה את טענת התובעת להתעללות מצדו של פלוני בכל הנוגע לסוגיית האוכל. האכלת ילדים ודאגה שהם יאכלו הינה עניין מובן ולעתים הורים "מכריחים" ילדיהם לאכול מתוך דאגה להם ולא בתור עונש או מתוך התעללות. כפי שהעידה אלמונית: "אולי הניסיון ואולי הכוונה היתה נעימה אבל עצם המעשים היה להם כל כך פער. המעשים עצמם לא היו נכונים."
61. הגנת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית חלה במקרה זה: "ההורים לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין" .

אירוע בגיל 12- ערב כיתה

62. בסעיף 18 לכתב תביעתה, תיארה התובעת אירוע אלימות בהיותה בגיל 12 עת עמדה לצאת לערב כיתה, הנתבע החליט שהבגדים שהיא לובשת אינם מתאימים לגילה ועל כן סטר לה ובעט בה באזור הבטן והמותניים. אימה שניסתה לחלץ אותה הוכתה גם היא.
63. בתצהיר עדותה הראשית פירטה אודות אירוע זה (סעיף 14).
64. הנתבע הכחיש בחקירתו הנגדית את הטענות המיוחסות לו בעניין זה והכחיש שהתערב בלבושן של הבנות:

"ש.      פלונית מספרת על כך שבגיל 12 היה לה ערב כיתה ובגלל שהבגדים שהיא לבשה לא היו לטעמך אתה תקפת אותה באופן הבא – סטירות ובעיטות לאיזור הבטן והמותניים וכאשר אמא אלמונית ניסתה להתערב גם היא חטפה. מה אתה אומר?

ת.         שקר וכזב." (עמ' 97 לפרוטוקול שורות 4-7).

65. אין התייחסות לאירוע זה במסמכים שצורפו על ידי התובעת ומלבד טענתה בתצהירה לא הובאו כל ראיות נוספות בעניין זה.
66. בהקשר זה, אני נוטה לקבל את גרסת פלונית כי הנתבע העיר לה על אופן לבושה וייתכן שהעיר בצורה תוקפנית, אך פלונית לא עמדה בנטל להוכחת האלימות הנטענת.
67. הערה של אב לבתו לגבי אופן לבושה, גם אם היא נעשית בצורה תקיפה ולא נעימה לילדה, אינה עולה כדי עוולה נזיקית והגנת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית חלה גם במקרה זה.

אירוע בגיל 15

68. התובעת טוענת כי בהיותה בת 15 ולאחר שנודע לנתבע שיש לה חבר, תפס אותה בראשה, משך בשיערה, זרק אותה לרצפה תוך שהוא בועט בה וסוטר לה בפניה. [גם בתצהיר עדותה הראשית (סעיפים 15-16)].
69. הנתבע הכחיש את הטענות ביחס לאירוע זה ואף הוסיף כי פלונית הייתה קרובה אליו והוא הראשון שסיפרה לו על החבר שלה:

"ש.      כאשר גילית שלפלונית בגיל 15 יש חבר, אחרי שהסתירו אותו ממך כמה חודשים, תפסת א7ותה בראש, משכת אותה בשיערה והטחת אותה ברצפה תוך שאתה מכה ואומר לה שלעולם לא יהיה לה חבר.

ת.         בחיים לא עשיתי את זה. פלונית היתה קרובה אלי. אמרתי שהיא סיפרה לי ראשון על החבר שלה. זה לקוח מסרט דמיוני." (עמ' 97 לפרוטוקול שורות 8-12).

70. אכן מעיון בהתכתבויות (נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע) עולה כי לכל הפחות משנת 2013 פלונית שיתפה את פלוני וסיפרה לו אודות חברים שהיו לה.
71. גם בעניין אירוע אלימות זה לא הרימה פלונית את נטל ההוכחה המוטל עליה.

אירוע בגיל 16- מופע של להקה

72. עוד לדברי התובעת, בגיל 16 כשרצתה ללכת למופע של להקת פייב בתל אביב וביקשה מאביה בשנית לרכוש לה כרטיסים (לאחר שכבר אמר לה שאין לו כסף ושלא תעז לבקש שוב), הנתבע היכה אותה, סטר לה וכתוצאה מכך נפלה ואז החל לבעוט בה ברגליה וכתוצאה מכך נגרמו שטפי דם ברגליה. עוד באותו יום, חיפה הנתבע על התנהגותו, רכש כרטיסים למופע והסיע את התובעת לתל אביב. (אירוע זה פורט גם כן בסעיפים 20-21 לתצהיר עדות ראשית של התובעת).
73. בדיון העידה כי באותו יום של המופע תחילה הנתבע היכה אותה, אך לאחר מכן שינה את התנהגותו והסיע אותה להופעה בתל אביב:

"ש.      מפנה לסעיף 20 בתצהירך – מה שרשום לא מסתדר. את מספרת על האירוע של להקת פייב. הגירסה של אבא שלך יותר הגיונית ולו מהסיבה שהכרטיסים למופע הזה נקנו חודשים מראש. לכן מה שאת מספרת זה שקר. זה מסתדר עם כל השקרים האחרים.

ת.         הוא קנה לי אותם לפני.

ש.        את אומרת שעוד באותו יום כשהכה אותך הוא שינה את ההתנהגות שלך וקנה לך כרטיס והסיע אותך ואת החברות לתל אביב. לכן מהמקום הזה של החופשה המשפחתית באילת אבא נכנס לרכב, מסיע אותך לת"א שתראי את ההופעה, מחכה באוטו ולוקח אותך חזרה. נסיכה.

ת.         הן לא באו מהצפון. רק אנחנו היינו באילת בחופשה. אבא שלי אחרי ריב מאוד אלים החליט שלוקח אותי אחרי שאמרתי לאמא שלי שאני הולכת לתחנת אוטובוס. התארגנתי ואמרתי שאני הולכת להופעה הזאת. היה ריב ואמר שלי אמרה שהוא הבטיח שייקח אותי. אחרי כל הסצנה שהיתה פה הוא החליט שהוא לוקח אותי. זה היה אחד הדברים שאבא שלי עשה. היה לו את הצד שמבקש לעשות דברים טובים. הוא עשה את זה אולי כי רצה לחפות על המעשים שלו. זה כמו שהוא הביא כסף, כמו שנסע להביא אותי בלילה מבילוי.  אלו היו המקרים שנאחזתי בהם. עשיתי ניתוק כדי לשרוד."

(עמ' 60 לפרוטוקול שורה 24 עד עמ' 61 שורה 7).

74. בסעיף 30 לתצהיר עדותו הראשית התייחס הנתבע לאירוע זה וטען כי פלונית התלבטה אם לנסוע יחד עם המשפחה לטיול באילת או ללכת להופעה בתל אביב והוא שכנע אותה להצטרף לנופש והבטיח שביום ההופעה תיסע לתל אביב והוריה יישאו בהוצאות הנסיעות. לאחר שנודע לה שאין באפשרותה לנסוע באוטובוס ובכתה, הסיע אותה מאילת לתל אביב, המתין עד שהמופע הסתיים, הסיע את חברותיה וחזרו לאילת.
75. גרסתה של התובעת אינה סדורה ואינה אחידה, תחילה טענה שהכרטיסים למופע נרכשו מראש ולאחר מכן טענה שפלוני רכש אותם רק ביום המופע, לאחר הריב. אני מקבלת את טענתה שריב קשה קדם לנסיעה למופע אך לא הוצגו ראיות לכך שהריב לווה באלימות הקשה המתוארת על ידי התובעת.

אירוע בגיל 17- עקירת הדלת

76. בכתב תביעתה טענה פלונית כי לאחר שיצאה מהמקלחת סגרה את הדלת על מנת להתלבש בפרטיות, הנתבע עקר את הדלת והכריח אותה להתלבש ללא דלת על מנת להשפילה. לאחר אירוע זה הגישה פלונית תלונה אך לאחר מכן חזרה בה.
77. בתצהיר עדותה הראשית סעיף 25, טענה שהנתבע בעט בדלת בחוזקה עד שהצירים התפרקו והיא נותרה ללא דלת.
78. במהלך עדותה טענה כי אביה בעט בדלת שהייתה מפורקת ולמחרת החזיר אותה:

"ש.      לעניין הדלת – האירוע של הדלת שבה אביך מוציא את הדלת מהצירים, אבא שלך הגיע יחד עם אמא שלך, מצאו בקבוק של אלכוהול בחדר שלך וחשבו שאת לא צריכה לשתות בגילך הצעיר ובסוף הוציאו את הדלת מהצירים ואת עושה מזה עניין גדול ולמחרת מחזירים את הדלת למקום ושוב את עם דלת סגורה. זו סצנת הדלת המפוארת שאת מתארת בתצהיר שלך בצורה אחרת לגמרי.

ת.         אבא שלי ואני רבנו. כמו כל הריבים של אבא שלי איתי אם אני לא אומרת מה שהוא רוצה לשמוע ואם אני לא עושה מה שהוא רוצה, אם אני לא עומדת או אוכלת או מתלבשת כמו שהוא רוצה, יוצא מצב שהוא כועס. נעשה מפלצת. באותו רגע כל מה שאני רואה זה איך אני שורדת. מה עושה כדי להזיז אותו ממני רק להזיז אותו. אני טורקת את הדלת ואבא מתעצבן ואומר שלא אטרוק דלתות בבית. הלכתי להתקלח והוא בעט בדלת שלי כי הדלת היתה מפורקת. למחרת הוא החזיר את הדלת למקום כי אמא שלי התחננה. באתי עם מגבת ושאלתי אותו אם אני צריכה להתלבש בדלת פתוחה?

ש.        איך הדלת חזרה למקום על הצירים?

ת.         הוא הבין שהוא עשה טעות. אף פעם לא התנצל. הוא לא רצה טיפול.

ש.        אלכוהול?

ת.         לא היה לי אלכוהול בחדר בחיים. לא שתיתי עד גיל 18."

            (עמ' 59 לפרוטוקול שורה 29 עד עמ' 60 שורה 13).

79. ח. העידה לגבי אירוע זה, ציינה שחזרה הביתה וראתה שאין דלת וגם אישרה את הטענה שלאחר אירועי אלימות נהג פלוני לפצות בדברים חומריים:

"ש.      נדבר על מה שאת זוכרת. אמרת שאת זוכרת מקרים אחרים שפלוני דחף את אלמונית. אלמונית לא תובעת בתיק אלא פלונית. פלונית סיפרה במסגרת התצהיר שלה על כמה אירועי אלימות שחוותה.

ת.         אני זוכרת שפעם חזרתי הביתה והדלת של החדר שלה לא היתה מחוברת. שאלתי למה, היא אמרה שיצאה מהמקלחת והיתה צריכה להתלבש בלי דלת בגלל ששבר משהו על הרצפה.

ש.        אמר לך מי עקר את הדלת?

ת.         כן. הוא. הוא כעס עליה על משהו והוא נתן לה להתלבש בלי דלת. זה היה בלתי מקובל בעיני. איזה הורה עושה את זה? לאמא שלי היו פצעים על הרגלים. חושבת שניסתה לגונן על פלונית.

ש.        אני יודע שלא היה חסר כלום בבית. כל פעם שהיה צועק, מכה, תוקף היה מפצה במשהו חומרי, נכון?

ת.         נכון." (עמ' 79 לפרוטוקול שורות 21-31).

בהמשך ציינה כי כששאלה מדוע הדלת אינה במקומה, פלוני השיב שיש חוקים בבית וכולם יצטרכו לחיות לפי החוקים שלו:

"ש.      העניין עם הדלת שפלוני הוציא מהצירים והעמיד אותה שלא במקומה היה עקב שימוש באלכוהול. את יודעת את זה?

ת.         לא.

ש.        שאלת אותו למה הוציא את הדלת?

ת.         כן. הוא אמר את התשובה הקבועה שיש חוקים בבית ואלו החוקים שלו. שכולנו נצטרך לחית לפי החוקים שלו.

ש.        לא סיפר לך שהוא ואלמונית מצאו בחדר של פלונית בגיל מאוד צעיר, בגיל ההתבגרות, אלכוהול שהם התנגדו שתשתמש בו?

ת.         גם אם מצאו אלכוהול? זו התנהגות? להוציא דלת? לתת לה להתלבש בלי דלת? זו לא התנהגות. לדעתי התגובה לא היתה תגובה הורית נורמטיבית."

            (עמ' 83 לפרוטוקול שורות 6-15).

80. אלמונית הכחישה בתוקף את טענת פלוני שהדלת נעקרה מכיוון שמצאו אלכוהול בחדר של פלונית ואף טענה כי פלוני עקר את הדלת לאחר שפלונית התקלחה והייתה עירומה. עוד הכחישה שעקירת הדלת הייתה בתור עונש (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 8-22).
81. הנתבע התייחס לאירוע זה, טען שהוא ואלמונית מצאו אלכוהול בחדר של פלונית ולא הכחיש את עקירת הדלת:

"ש.      האירוע של עקירת הדלת בחדר של פלונית , אתה זוכר?

ת.         כן.

ש.        אתה טוען שפלונית החזיקה אלכוהול בחדר. מאיזה סוג?

ת.         וודקה ועוד בקבוק קטן שלא זוכר מה כתוב.

ש.        איזה סוג של וודקה?

ת.         איך אזכור את התווית של הבקבוק? זוכר שהיה וודקה. גם אני וגם אמא שלה היינו המומים.

ש.        אלמונית לא מאשרת את הדברים האלה."

            (עמ' 92 לפרוטוקול שורות 10-16).

82. בהמשך כשעומת עם דברי ח., טען כי האחיות לא ידעו על האלכוהול שנמצא בחדרה של פלונית:

"ש.      ח. סיפרה לנו כאן שלגבי אירוע עם הדלת אתה מעולם לא טענת בפניה שהיה אלכוהול בחדר?

ת.         האם אני צריך ללכת לבת הבכורה ולספר לה מה אמא שלה ואני ראינו בחדר של אחותה? זה יפה?

ש.        ח. טוענת ששאלה אותך, מפנה לעמ' 83 שורה 9 – לא זכור לי שח. אמרה שטענת בפניה שבגלל שיש אלכוהול אתה עקרת את הדלת ולכן אני אומר שהגרסה הזאת, כמו יתר הגרסאות שלך, שקרית. מה אתה אומר?

ת.         אתה טועה. היה אלכוהול בחדר. אמא שלה ואני ראינו ואנחנו מאוד פחדנו מכך שהחלון של החדר הזה היה 5 ס"מ מגג הרעפים, כך שאם פותחים את החלון אתה ישר על הגג ופחדנו שהיא תצא לגג ותיפול ולכן רצינו לראות דלת פתוחה.

ש.        היום אתה נותן הסבר חדש לסיבה שבגינה עקרת את הדלת?

ת.         לא הסבר חדש, אמרתי כל הזמן שאני ואמא שלה ראינו אלכוהול בצורה גלויה. ברור שלא נספר בצורה גלויה לכל הבנות האחרות. ביקשנו מפלונית שכשהיא בחדר שהדלת תהיה פתוחה .היה בית גדול, 3 קומות. קשה לתקשר אחד עם השני ושתשאיר דלת פתוחה שנוכל לשמוע אותה.

ש.        לא כתבת את זה בתצהיר העדות הראשית?

ת.         אתה שואל שאלה ואני מרחיב." (עמ' 95 לפרוטוקול שורה 18 עד עמ' 96 שורה 2).

83. בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 21) הוסיף כי הציעו לפלונית שהדלת תהיה פתוחה כל הזמן, למעט כאשר החבר שלה מגיע ומשפלונית לא הסכימה להצעה, הוציא את הדלת מהצירים והכל בידיעת והסכמת אלמונית.
84. אין מחלוקת שהנתבע עקר את דלתה של התובעת ממקומה והיא נותרה בחדר ללא דלת, המחלוקת היא סביב המניע לכך.

הורדה מהאוטו

85. בסעיף 38 לתצהירה התייחסה התובעת לאירוע בו הוריד אותה הנתבע מהאוטו באמצע הלילה והותיר אותה לבדה. במהלך עדותה התייחסה לאירוע זה וטענה שכעבור 20 דקות מישהו ואסף אותה:

"ש.      סעיף 38 את מתארת מקרה שהוא מוריד אותך בחושד בלילה בתוך כפר ערבי. אני אומרת שזה שקר אחד גדול.

ת.         הוא הוריד אותי בין XXXX לבין XXX עד  יש כפרים ערבים. אז התפתח ויכוח ברכב.

ש.        הוא בעט אותך  מהרכב?

ת.         כן, הוא צעק עלי "תצאי מהאוטו", אמרתי שאני לא רוצה כי זה כפר ערבי.

ש.        אני אומרת שאת  ממציאה את זה.

ת.         הלוואי והייתי ממציאה את זה.

ש.        כמה זמן היית בכפר הערבי הזה?

ת.         אני לא זוכרת מי בא לקחת אותי. הייתי שם כ 20 דקות. בסופו של דבר חזרו לקחת אותי, התקשרתי לאמי כשאני בוכה ואמרתי שאני בתוך כפר ערבי.

ש.        20 דקות היית שם, זה האבא שמסיע ולוקח לכל מקום?

ת.         כן, בדיוק זה, זה תופעות של אדם אלים שיש לו על מי להוציא את הכעס הזה. אם היה 100% מפלצת כבר היה מאחורי סורג ו בריח."

            (עמ' 66 לפרוטוקול שורות 4-16).

86. אלמונית העידה שפלונית סיפרה לה שפלוני הוריד אותה בחושך באמצע כפר ערבי:

"ש.      כעס גם כשברחה מהבית בגיל 15? לא מודיעה איפה היא? נעלמת? לא חזרה?

ת.         היתה לי סיטואציה כזאת. היתה מזכירה לי שהוא הוריד אותה באמצע כפר ערבי לבד. גם אותי השאיר בכניסה לישוב ואמר לי לחזור לבד.

ש.        הוא אומר שזה לא נכון.

ת.         כולנו זוכרות את זה. הוא השאיר אותה בחושך לבד.

ש.        את היית ברכב כשהוא הורי דאותה?

ת.         אני מספרת לך אירוע שהיא סיפרה לי שהוא עשה. גם אותי הוא הוריד בגלל וויכוח רגיל באמצע הדרך.

ש.        וירדת והלכת לבד הביתה?

ת.         הלכתי לבית של חברים במושב. היום אני מבינה שהייתי כנועה ומוכה. זה

מבינה שהייתי בו. " (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 13-23).

87. הנתבע הכחיש טענה זו וטען כי התובעת ואימה עושות עליו יד אחת על מנת לקבל ממנו כסף:

"ש.      זוכר אירוע שאתה ופלונית בתוך הרכב ליד כפר ערבי מתווכחים?

ת.         לא.

ש.        אתה גם לא זוכר שאתה סילקת אותה מהרכב בלילה?

ת.         זה לא היה.

ש.        אם גם אלמונית סיפרה על אירוע דומה, מה תאמר?

ת.        היא משקרת. הן עושות יד אחת כדי לזכות בתביעה. הן קיבלו הרבה כסף מהמשפחה שלה" (עמ' 99 לפרוטוקול שורות 11-17).

88. עדותה של אלמונית מתבססת על הסיפור שסיפרה לה פלונית, אך בניגוד לעדות פלונית כי התקשרה לאמה בוכה עת נותרה לבדה בכפר הערבי, אלמונית העידה כי פלונית נהגה להזכיר לה אירוע זה. סביר כי לו אכן הייתה פלונית מתקשרת בוכה בלילה תוך כדי האירוע הייתה אלמונית זוכרת לציין זאת בעדותה. אשר על כן אני קובעת כי פלונית לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת האירוע.

שבירת כלים

89. פלונית התייחסה לאירוע במהלכו נשברו כלים על הרצפה בטופס הקבלה שצורף לתצהיר עדותה הראשית והתייחסה אליו תחת הכותרת "אירועים טראומתיים".
90. פלוני טוען כי לא הוא זרק כלי זכוכית לרצפה, אלא אלמונית העיפה את המגש שהיה בידו והכלים שהיו בו נשברו:

"ש.      עלתה נגדך טענה שהיית זורק כלים ושובר כלים על הרצפה כאשר היית בהתקף עצבים. ח. מספרת את זה. יש לך הסבר למה היא תספר עליך דבר כזה?

ת.         היה מקרה אחד ויחיד שבו נפלו כלים על הרצפה וזה לא היה בגלל שאני זרקתי אותם. אני מפנה למה שצרפנו למפגשים עם המטפלת ***. אני מקריא מה שאלמונית אמרה למטפלת הזוגית. זה היה מקרה יחיד שבו נפלו דברים. אלמונית העיפה לי את המגש מהיד ונפלו דברים ונשברו. כולם רצו לראות מה קרה וראו אותי עם המגש על היד וכלים שבורים על הרצפה ואלמונית עומדת וחושבים שאני זרקתי אותם." (עמ' 101 לפרוטוקול שורות 24-30).

91. פלונית ציינה אירוע זה בדבריה למומחה [עמ' 4 לחוות דעת המומחה שורות 6-8 לפרק ה'].
92. אני מקבלת את גרסת פלוני ולפיה הוא לא זרק כלים על הרצפה ושבר אותם, אלא אלמונית העיפה מגש שהחזיק בידו והכלים שהיו עליו נשברו, שכן במהלך הפגישה אצל המטפלת הזוגית ביום 08.01.12 התייחסו הצדדים לעניין זה. בסיכום הפגישה נכתב "בנקודה זו פלוני ואלמונית גוללו את המריבה שהיתה עם הסמרטוט שפלוני בעט בו והמגש שאלמונית העיפה לו מהיד" (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע- סיכום פגישה כפולה מיום 08.01.12).
93. תיאור האירוע מעיד על אלימות בין פלוני לאלמונית, אלימות הדדית ששני ההורים היו מעורבים בה.

אירוע לינת החבר בבית

94. בסעיפים 17-18 לתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת אירוע נוסף, שלא הוזכר בכתב התביעה, אירוע זה מתייחס ללינת החבר שלה בביתם.
95. אלמונית התייחסה בתצהיר עדותה הראשית לאירוע זה (סעיפים 11-15) לדבריה, ביום האירוע התפתח עימות קולני בין פלוני ופלונית ויום למחרת התקשרה פלונית ואמרה שפלוני מאיים עליה. עוד הוסיפה כי במשך 3 ימים, פלוני היכה את פלונית, צרח עליה, איים עליה ונעל אותה מחוץ לבית ועל כן נאלצה לקחת אותה איתה לעבודה במשך 3 ימים.
96. אלמונית לא ציינה בתצהירה כי ביום העימות פלוני סטר לפלונית בנוכחות החבר, אלא ציינה כי התפתח עימות קולני. אציין גם כי פלונית לא הזכירה בתצהירה שפלוני נעל אותה מחוץ לבית.
97. איני פוסלת את טענת פלונית כי התפתח עימות קולני בינה לבין פלוני סביב לינת החבר בבית, אך התיאור שתיארה אלמונית של נעילה מחוץ לבית, שימוש באלימות פיזית במשך 3 ימים, לא נטען על ידי פלונית ולא הוכח.

אירוע לפני הטיול השנתי

98. בסעיף 29 לתצהיר עדותה הראשית מתארת אירוע אלימות יום לפני הטיול השנתי בגיל 17 וטענה כי הנתבע זרק אותה על המיטה, דחף אותה ומנע ממנה לקום וכשאימה נחלצה לעזרתה היכה גם אותה.
99. האירוע מוזכר בחוות דעת המומחה, אך שם תיארה שיום לפני הטיול השנתי ארע אירוע אלימות בין ההורים, שבמהלכו נפצעה האם ברגל, אין טענה שהנתבע היכה אותה במהלך אירוע זה. הנתבע לא נחקר על אירוע זה ומלבד הטענה בתצהיר, שסותרת את הדברים שאמרה למומחה, לא הובאו ראיות נוספות לחיזוקה והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע תקף אותה באירוע זה.

אירוע לאחר שחזרה לבית כי שכחה את ארנקה

100. התובעת טוענת כי באחד הימים לאחר שיצאה ללימודים, גילתה ששכחה את הארנק שלה ועל כן שבה לבית כשהוריה רבו בקול רם, כשהנתבע ראה אותה דחף כיסא לכיוונה, סטר לה בראשה ובפניה, בעט בה, קילל אותה ואיים עליה שיהרוג אותה. גם לאירוע זה לא הובאו ראיות תומכות והנתבע לא נחקר עליו.

אירועים לאחר גיל בגרות ולאחר שכבר לא התגוררה התובעת בבית

101. בסעיף 37 לכתב התביעה, טענה התובעת כי בהיותה בת 24 ועת הייתה בבית לארוחת חג, הנתבע כעס על אחיותיה התאומות וכשניסתה להרגיעו, העיף אותה בחוזקה לרצפה וכתוצאה מכך נחבט ראשה במשקוף אחת הדלתות והוא אף איים עליה שלא תעז להתערב בחייו.
102. התובעת חזרה על תיאורה זה בתצהיר עדותה הראשית (סעיף 40). מלבד עדותה של פלונית לא הוצגה כל ראיה תומכת באירוע זה.

מסיבת הגיוס של התאומות

103. התובעת טענה בכתב תביעתה כי בתום המסיבה, אביה דחף אותה בחוזקה עד שהיא בעזרת אחיותיה הצליחה לברוח מהבית. תיאור דומה עלה בתצהיר עדותה הראשית (סעיף 45).
104. בתצהיר עדותו הראשית הכחיש הנתבע זאת (סעיף 40 לתצהיר).
105. אלמונית תמכה בגרסת פלונית וטענה כי פלוני הרביץ לפלונית וקילל את החבר שלה (סעיף 18 לתצהיר עדותה הראשית).
106. אירוע זה לא נתמך בעדות של התאומות, למשל, ומאחר ומדובר במסיבת הגיוס שלהן מתבקש כי יזכרו ויספרו אודותיו. הנתבע לא נחקר אודותיו. בנסיבות אלו לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה בעניין אירוע זה.

אירוע אלימות בעת איסוף חפצים ביום 13.08.15

107. פלונית טוענת שעת הלכה יחד עם אחיותיה על מנת לאסוף את חפציהן מבית הנתבע, הוא איים עליהן, קילל אותן, נעל אותן בחדר ובשלב מסוים הרים קרטון מלא בחפצים, זרק אותו על ראשה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בראשה. יום למחרת הגישה תלונה. בתצהיר עדותה הראשית חזרה על טענותיה הללו (סעיפים 53-54).
108. הנתבע הכחיש טענות אלו, טוען שאחז בידו מצלמה ולא זרק דבר על פלונית:

"ש.      ב- 13.8.15  פלונית מספרת שהגיעה יחד עם אחיותיה התאומות לבית שהיה שלך כדי לאסוף את החפצים האישיים וגילתה שאתה ואשתך החדשה כבר אספתם את כל החפצים האישיים. היה או לא היה?

ת.         מה שאתה מספר לא נכון. אני ואשתי לא אספנו אלא גרושתי. באותו מוצ"ש כשבאה לקחת דברים, לא היה לה מקום ברכבים שהביאה ואני הסכמתי ברוב טובי ותמימותי להקצות לה חדר שתארגן את כל החפצים שרוצה לקחת ועדיין לא לקחה וזה מה שעשתה. היא אספה מה שהיא רצתה. לא יודע אם מה שלקחה זה של ע., נ. או פלונית. אין לי מושג. נתתי לה הבטחה שאני לא נכנס לחדר רק אם היא תתאם איתי שהיא באה לקחת.

ש.        פלונית מספרת שכאשר הגיעה לבית שלך, אתה ככל הנראה שינית את עמדתך, קיללת ואיימת וחסמת אותה ואת התאומות מלצאת מהחדר?

ת.         עובדה שלקחו דברים.

ש.        אומרות שנעלת אותן בחדר?

ת.         לא היה ולא נברא.

ש.        פלונית טוענת שבאו7תו אירוע הרמת קרטון מלא בחפצים כבדים וזרקת על הראש שלה וכתוצאה מכך נחבלה.

ת.         ממש לא. היתה לי ביד מצלמה ולא זרקתי עליה שום דבר.

ש.        איפה המצלמה?

ת.         בטלפון.

ש.        אפשר לראות צילום?

ת.         לא. כנראה לא לחצתי על פליי.

ש.        זוכר מה אמרו ע. ונ.?

ת.         לא. לא היה שום אירועי קרטון שלי. מוטב שלא אזכור את השקרים שלהן.

ש.        נ. שיקרה בעדות שלה?

ת.         כן.

ש.        ע. שיקרה בעדותה?

ת.         כן.

ש.        אלמונית, ח., פלונית, נ. וע. – כולן משקרות?

ת.         כן.

ש.        היתה טענה שלך כלפי אשתך שפלונית מספרת שאמרת לה, אחרי שבאה וגררה אותך מהחדר באירוע הקרטון כדי להפריד ...

ת.         זה שקר ונרשם בפרוטוקול. אני אומר שזה שקר. אשתי לא גררה אותי. אני לא יודע על סמך מה אתה מספר את זה. מאיפה הבאת את זה שאשתי גררה אותי מהחדר?

ש.        פלונית טוענת שניסית להגיע אליה בכל מקרה כדי לפגוע בה פיסית ואשתך החזיקה אותך. היא גם אמרה שפנית לאשתך ואמרת לה "את יודעת שהצלת לה את החיים", למה לא הבאת את אשתך להעיד?

ת.         אני שואל אותך מה הסרט הזה שאני נמצא בו? אני לא חושב שאני צריך להביא את אשתי להעיד." (עמ' 100 שורה 9 עד עמ' 101 שורה 13).

109. רק בתצהיר עדותו הראשית טען שפלונית זרקה עליו ארגזים וצעקה עליו (סעיף 49 לתצהיר עדותו הראשית), טענה זו לא עלתה בכתב התביעה וכשנשאל אודות אירוע זה בחקירתו הנגדית לא ציין זאת.
110. אלמונית טענה בתצהיר עדותה הראשית (סעיפים 21-22) כי פלוני זרק חפצים על שלוש הבנות ופלונית הגנה על אחיותיה ונפגעה מארגז בראש, היא עפה לאחור ונגרם לה שטף דם במצח מעל העין. אציין כי קיימת סתירה בדברי אלמונית שכן בסעיף 21 טענה "הן הגיעו אליי לאחר האירוע הקשה הזה, שלושתן בוכות, מבוהלות, מפוחדות וכאשר פלונית פצועה" ובסעיף 22 טענה "אני באירוע הזה הייתי בחו"ל". לאור הסתירה ולאור העובדה שאלמונית לא נכחה במהלך אירוע זה, איני נותנת משקל לגרסתה בעניין זה.
111. ע. טענה בתצהירה כי פלוני זרק קרטון ראשון על הקיר ואז זרק קרטון שני ומכיוון שפלונית הפרידה בין התאומות והאב, הקרטון פגע בראשה, נגרמו לה סימנים כחולים בראש והיא עפה לאחור (סעיף 18 לתצהיר עדותה הראשית). נ. חזרה על אותו תיאור בסעיף 23 לתצהיר עדותה הראשית.
112. פלונית צירפה אישור בדבר הגשת תלונה מיום 14.08.15 (צורף לתצהיר עדות ראשית של התובעת).
113. מעיון בהתכתבות בין פלוני ונ. (נספח ו' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע) עולה כי ביום 21.09.15 פלוני וע. התייחסו לאירוע זה. פלוני טען שפלונית זרקה עליו חפצים וקיללה אותו והוא הגן על עצמו [21.09.15 19:15 -19:20] ומנגד נ. חזרה על טענתה שפלוני תקף את פלונית.
114. מהעדויות מצטיירת תמונה של אירוע אלים הדדי שהתרחש בין פלוני לבין בנותיו ובכללן פלונית, האירוע התרחש לאחר שהיחסים בין הצדדים התדרדרו (13.8.15) ושוכנעתי כי במהלך האירוע פלוני זרק את הארגז הנטען והארגז פגע בפלונית, לא שוכנעתי כי פלוני זרק את הארגז בכוונה לפגוע בפלונית. כאמור, האירוע כולו כלל אלימות הדדית בין פלוני לבנותיו.
115. יש לזכור שאירוע זה קרה עת הייתה התובעת בת 29, לאחר שהיחסים בין פלוני לבנותיו התדרדרו מאוד נוכח הגירושין והסכסוך בינו לבין אלמונית. אי אפשר ללמוד ממקרה זה על התנהגות הנתבע במהלך ילדותה של פלונית ואין למקרה זה קשר למצבה הנפשי שנגרם לטענתה בגין אלימותו של הנתבע כלפיה במהלך ילדותה.

מכאן ואילך, אבחן את התנהגות פלוני באופן כללי, ללא קשר לאירוע ספציפי.

אלימות נפשית, מילולית ופיזית

116. טוענת התובעת שהנתבע ניצל כל הזדמנות כדי להביע סלידתו ממנה וכן נתן לה הרגשה שמבחינתו אפשר היה לוותר עליה, היא לא שווה דבר ולא תצליח בחיים.
117. הנתבע הכחיש טענות אלו ואף טען כי תמך בפלונית לאורך כל הדרך:

"ש.      פלונית טוענת שחוץ מהמכות שהיו דבר שבשגרה היית משתמש בביטויים הבאים "את אפס. לא מוצלחת. לא ייצא ממך כלום. יש לך בעיות נפשיות". מצופה ממישהי שתרצה "לתפור" תיק לנתבע שלה שתשתמש בביטויים קשים יותר. אתה העדת שלשיטתך יש לפלונית בעיות נפשיות ובתצהיר שפלונית הגישה לפני שנתיים אמרה שאלו הביטויים שהיית משתמש כלפיה.

ת.         על הבעיות הנפשיות של פלונית דיברתי רק עם אלמונית ועובדה שהצלחנו להביא אותה למצב שהיא בטיפול. מעולם לא אמרתי לה מה שאתה טוען ולא איימתי עליה. למה שאגיד לפלונית שיש לה בעיות נפשיות? כדי לעורר אותם יותר? צריך לתמוך ולעודד אותה. מעולם לא אמרתי לה אפס אלא רק את יכולה ויכולה. אני בעצמי הלכתי למכללת גליל מערבי ודיברתי עם המרצה והמחלקה על פלונית שיתנו לה מקום, נכון שהיא חוצפנית אבל שיתנו לה קצת מרחב. עשיתי דברים למענה.

ש.        תסכים איתי שלא חשבת שיש פוטנציאל לפלונית ברמת הלימודים?

ת.         לא נכון. כל הזמן אמרתי לה שהיא יכולה. כשהמורה שלה רצתה להוריד אותה מ- 5 יחידות במתמטיקה ל- 3 יחידות התנגדתי ואמרתי למה? קודם ל- 4 ואם קשה אז ל- 3 .

ש.        אתה יודע שפלונית ביקשה לרדת ל- 3?

ת.         לא יודע. ביום ההורים המורה אמרה שהיא רוצה להוריד אותה ל- 3. תמיד אמרתי לה שהיא יכולה, רק לאט לאט, תשמרי על הפה."

            (עמ' 98 לפרוטוקול שורות 9-24).

118. הנתבע הפנה בסיכומיו לסתירות בגרסתה של פלונית, אחת מהן לגבי פיטוריה ממקום עבודתה. פלונית העידה כי פוטרה ממקום עבודתה ולאחר תום תקופת זכאותה לקצבת אבטלה פתחה עסק עצמאי. לטענתה פוטרה על רקע אישיותה:

"ש.      מה את עושה?

ת.         למדתי XXX. אני XXX. אחרי שפטרו אותי מהעבודה הקודמת שלי, בגלל כל המצב הרגשתי שאני לא יכולה להיכנס לעוד משרד. חתמתי אבטלה. פיטרו אותי בערך לפני שנה וחצי, עבדתי כXXX במשרד *** בXXX.

ש.        על איזה רקע פטרו אותך?

ת.         עשיתי את העבודה כמו שצריך,פטרו אותי על רקע האישיות שלי.

ש.        ואז החלטת לחתום אבטלה?

ת.         כן. חתמתי חצי שנה. בחצי שנה הזאת הפסדתי הרבה כסף והחלטתי להתמקד במה שעושה לי תחושה טובה כדי להרים את עצמי. החלום שלי היה כל החיים לפתוח עסק, קיוויתי שאצליח לעשות את זה, תכננתי את החתונה שלנו, הייתי בבית.  אחרי שהאבטלה הסתיימה פתחתי עוסק פטור ב- 13.8.17."

119. סיכום הביקור מיום 09.11.17 , אליו הפנה הנתבע, לא מונח בפני בית המשפט, אך מעיון בסיכום ביקור מיום 24.07.17 (סיכומי ביקור של הפסיכולוגית הקלינית- צורף ביום 24.01.18) עולה כי פלונית התפטרה על מנת לפתוח עסק עצמאי.
120. פלוני עומת עם סיכום טיפול שנכתב ע"י עו"ס קלינית *** ופסיכולוג קליני *** שם נכתב כי התקשרה והודיעה שהייתה עדה לאירוע אלימות בין פלוני לאלמונית. הנתבע הכחיש זאת:

"ש.      מפנה לסיכום הטיפול שצורף לתצהיר עדות ראשית, שנכתב ע"י *** עו"ס קלינה ו*** פסיכולוג קליני, עמוד לפני הסוף "מספר שעות לאחר שהמפגש היה אמור להתקיים יצרה איתי קשר טלפוני כשהיא נסערת מאוד (פלונית) ושיתפה על אירוע אלימות של אביה כלפי אמה שהיתה עדה לו לפני זמן קצר".

ת.         לא יודע מאיפה היא הביאה את זה. אולי היא סיפרה על חברים שנתנו לה מכות והפכה את זה עלי. אמא שלה אמרה בעדות שמעום לא היכה אותה חבר והיתה מאוד קרובה אליה. היא מספרת על חבר שהיכה אותה. מאיפה היא ממציאה את זה? לא יודע. הייתי כל כך קרוב אליה. הייתי הראשון שהיא סיפרה לו על מערכת יחסים עם גבר, לפני אמא שלה. הייתי מאוד קרוב אליה, אם היה מישהו נוגע בה הייתי אני הראשון שהיתה פונה אליו.

ש.        מערכת היחסים שלך עם פלונית עד להגשת התביעה היתה טובה לדעתך?

ת.         כן. תראה את הוואטסאפ, איך היא מדברת איתי, מבקשת שאבוא לעזור לה. שכרתי לה רכב כדי שיבואו אלינו לחג כי לא היתה תחבורה."

            (עמ' 90 לפרוטוקול שורות 7-15) .

121. מעיון בסיכום של ***- עו"ס (צורף לתצהיר עדות ראשית של התובעת) עולה כי פלונית שיתפה אודות קשיים עם בן זוג וביום 16.04.10 מתארת עו"ס את השיחה עם פלונית בה אמרה שלא תגיע למפגש לאור אלימות מצד אביה כלפי אימה. ביום 23.01.10 הביעה כעס גדול על אביה וחוסר אמון שאביה יכול להשתנות ותסכול מכך שאימה לא מוציאה אותו מהבית, כן היא מתארת כיצד התנהגותו לאורך חייה עיצבה אותה. ביום 23.10.09 רצתה לשתף על עברה (ברקע אלימות מאביה כלפיה וכלפי אחיותיה.)
122. פלונית נשאלה מדוע לא כתבה בטופס הקבלה שחוותה אלימות מאביה והשיבה שהטראומות שחוותה, אינן אך ורק פיזיות אלא גם נפשיות:

"ש.      מפנה לתצהיר עדות ראשית שלך "טופס קבלה" משנת 2008, עמ' 3 איפה שכתוב "אירועים טראומתיים" – נשאלת שם בצורה מפורטת על החיים שלך, על מה את מרגישה, תחושת המשבר.

ת.         זה כשהייתי חיילת. הגיוני שכל מה שאת רוצה זה יהיה טראומתי. להישאר לבד זה אחד הטראומות הכי גדולות שלי.

ש.        זה מה שיש לך להגיד בטיפול עם חיסיון מוחלט? למה לא סיפרת אם קיבלת כזה מכות שאת מתארת ?

ת.         הטראומות שחוויתי לא רק פיסיות אלא גם נפשיות. ההתמודדות שלי בחיים זה עם אופי של נשרט. בדיוק בגלל זה אני תובעת.  בגלל שאני תובעת על המצב הנפשי שלי, האירועים הטראומטיים רק מראים מה עבר עלי. לספר על מה שאבא שלי עשה, אירוע אלים אחד מיני רבים שגרם לי להגיע למקומות של הפחדים שלי. הייתי עם אנשים שלא מתאימים בי כי פחדתי להיות לבד. גדלתי בסביבה שלא תומכת בי. ילדה בת 19 שעונה תשובות כאלו זה מהמצב שבו היא נמצאת.

ש.        אני אומרת שזה ילדה שאין לה מה לספר והיא מחפשת משהו מההיסטוריה.

ת.         אבא שלי זרק אותי באותו יום על המיטה ודפק לי את הראש על הקיר.

ש.        למה לא סיפרת לה?

ת.         אני לא אחראית על מה שהיא כותבת. כל הזמן חיכיתי שמישהו ישים לב. אף אחד לא עצר את זה .

ש.        כששאלו אותך מה האירועים הטראומטיים שלך זה מה שאת מספרת?

ת.         זה ב- 2008 וזה המקום שהייתי בו." (עמ' 54 לפרוטוקול שורות 1-20).

123. מעיון בטופס הקבלה לשירות הקהילתי לבריאות הנפש מיום 10.12.08, עת הייתה בת 22 וכשש שנים טרם גירושי ההורים והגשת התביעה (טופס קבלה שצורף לתצהיר עדות ראשית של התובעת)וציינה שנים של "ויכוחים, צעקות, אלימות פיסית.." (עמ' ראשון) בתולדות חייה ציינה ש"אביה היה אלים כלפיה בעבר ואמה התעלמה ממה שקורה. הייתה גם אלימות פיסית בין ההורים .." ובאירועים טראומתיים ציינה שלושה אירועים: נפילה מקורס קצינים, אירוע בו אביה שבר חפץ על הרצפה שגרם לפציעת אמה ברגלה ופרידה מהחבר שעבר להתגורר בחו"ל.

עדויות לעניין אופיו של פלוני והאלימות מצדו

124. העדה מטעם הנתבע, גב' א., הכחישה את הטענה שמדובר באדם אלים וטענה שלא ייתכן שנקט באלימות :

"ש.      כלומר, לא היתה לך אינטראקציה נוספת עם כל המשפחה ביחד מלבד אותם אירועים של ימי הולדת וחגים?

ת.         היינו הולכים לים בשבתות וחגים. נפגשים בעיר לפעמים.

ש.        גם אלמונית מספרת על אלימות קשה, גם פלונית מספרת על אלימות קשה ותכף כנראה גם ח. תספר על אלימות קשה שחוו מפלוני. מה זה אומר?

ת.         לא היה ולא נברא. בהיכרותי את פלוני זה לא הבן אדם. ממש לא.

ש.        שלוש נשים אמרו שהיתה אלימות חמורה של פלוני כלפיהן ואחת כנראה גם הולכת להגיד?

ת.         לא היה ולא נברא.

ש.        פלוני אדם מוסרי?

ת.         בהחלט." (עמ' 74 שורה 30 עד עמ' 75 שורה 7).

125. ח. התייחסה לאווירה בבית וטענה כי חלק מהזמן היו סיטואציות ממש טובות ובחלק מהזמן היו סיטואציות ממש רעות שהגיעו לכדי אלימות מילולית ופיזית:

"לשאלת ביהמ"ש - החיים בבית  היו כמו נדנדה. היו סיטואציות ממש טובות והיו סיטואציות ממש רעות. הסיטואציות הרעות היו של אלימות מילולית ולפעמים פיסית. הסיטואציות הטובות היו, שאני הרגשתי לפחות, של אבא דאגן יתר, הרגשתי שהיה ניסיון שליטה על החיים שלי.

כלפיי היה ניסיון העלבות, להנמיך אותי, היו מקרים שקיבלתי סטירה או שדחפו אותי.."

(עמ' 75 לפרוטוקול שורות 28-31).

126. בהמשך טענה כי היחסים בין פלונית ופלוני היו קשים וכי פלוני נהג להשפיל את פלונית, בעוד שאליה התייחס באופן חיובי:

"או שתפסו ומשכו אותי.  הכוונה לפלוני שתפס ודחף אותי.

הרגשתי כמו נדנדה. לפעמים יש אבא שנותן כל מה שצריך, בעיקר דברים חומרים ומצד שני אני חייתי כמו עם "הענק הירוק". היו לו התקפי זעם. לא ידעתי מה לצפות ממנו. העדפתי להסתגר בחדר שלי. התקפי הזעם היו כלפי כל מי שהיה בבית. כל המשפחה שלי.

היו מי שהתעמת איתו, לדעתי זה ליבה את הזעם.

היום אני גרה בנהריה. לא נשואה. למדתי XXX והיום אני עובדת בXXX. אני בת 37 עוד שבועיים .

אני בקשר עם בני המשפחה שלי. עם אמא שלי, אחיות שלי ויש התכתבות שנתית עם פלוני ששולח לי ליום הולדת ואני שולחת לו ליום הולדת. מעבר לזה אני לא שולחת לו.

היחסים בין פלונית לאבא היו קשים מאוד. ממה שראיתי פלונית היתה ילדה נורמטיבית לחלוטין והיא פשוט היתה בסיטואציות ממש קשות ולדעתי הורה צריך לדעת לתמוך ולא לדחוף. הכוונה לסיטואציות קשות – כשילד נורמטיבי רוצה לצאת לטיול שנתי או להיות עם חברי, יש דרך הורית נכונה להיות הורה. הדרך היא לא אלימות. ככה לא משיגים דברים מילדים. זה מה שראיתי כל הזמן. התנגחויות בבית. זה היה מתבטא גם באלימות פיסית וגם מילולית מצד פלוני כלפי פלונית .

הרגשתי שהיחסים בין פלונית לאבא שלה הרגשתי ששונים מהיחסים ביני לבינו. הוא אמר לי הרבה פעמים שאני הכי דומה לו, שרואה אותי מגיעה לדברים שהוא לא הגיע אליהם. העיקרון הזה הרגשתי שחלחל לכל תחומי ההורות. הוא ציפה ממני יותר מפלונית. הרגשתי שהוא משפיל יותר. לא חשב שייצא ממנה משהו כמו שחשב שיצא ממני. הרגשתי שהוא מנסה להתוות לי את הדרך בחיים כמו שהוא חושב שצריך להיות, בין אם מבחינה מקצועית, אישית, זוגית. הרגשתי הרבה פעמים שאין לי מקום לבטא את עצמי, זו הדרך שהתווה לי ושולטים עלי." (עמ' 76 לפרוטוקול שורות 8-27).

127. עוד התייחסה ח. בעדותה לאלימות הפיזית נגד פלונית:

"ש.      פלונית או שלא היה לה את השכל לעשות את מה שעשית או שלמעשה היצר והרצון שלה, כמו להתעמת עם אבא או לחנך את אבא עלו לה במכות, זוכרת?

ת.         כן.

ש.        תספרי על האירוע עם הסולם?

ת.         לא זוכרת על מה הם רבו אבל אני זוכרת שהוא היה על סולם והם רבו ממש בצעקות. ממש זה הגיע למצב כל כך קשה שהרגשתי שיהיה משהו קשה, יצאתי מהחדר ובאתי לראות מה קורה. לא יצאתי מסקרנות אלא הרגשתי שמישהו הולך לפגוע במישהו והרגשתי שאני יכולה לעזור. שמעתי צעקות. היתה סיטואציה מלחיצה. שמעתי שמשהו קורה, אמרתי שאצא לראות מה לעשות עם זה. ראיתי שהם צועקים אחד על השני. הוא על הסולם, היא מתחת, היא היתה מאוד צעירה, לא זוכרת בת כמה. ממש צעירה. אני זוכרת שמעצבים היא תפסה את הסולם וקצת הזיזה לו את הסולם, שזה היה מפחיד אבל זו פעולה נורמטיבית. לא ידעה את ההשלכות למה שהיא עשתה. הוא הגיב בהתקף זעם אטי. הוא דחף אותה על הרצפה, דחף אותה על השולחן, זרק כלים שהיו באזור ושבר אותם. הצעקות היו כואבות באוזניים.

ש.        בגלל ששולחן זה במטבח והרצפה זה באזור השולחן?

ת.         לא. היה שולחן קרוב. היא כמה.

ש.        כשאת אומרת דחף אותה זה השליך או דחף נגיעה קטנה?

ת.         השליך אותה.

ש.        היו גם צעקות חזקות?

ת.         כן.

ש.        הדחיפות היו לאזור הפנים? החזה?

ת.         כל הגוף.

ש.        מספר דחיפות ברמה של הכאה או מספר דחיפות?

ת.         מספר דחיפות. היא גם כמה והוא דחף אותה שוב ."

            (עמ' 78 לפרוטוקול שורה 12 עד עמ' 79 שורה 2).

128. ח. פירטה את הפעולות האלימות שנקט פלוני באופן כללי:

"ש.      החבטות של פלוני, מעבר לדחיפות לפלונית, מה זה היה? סטירות?

ת.         זה מאוד קשה לחיות עם הזיכרונות האלה (בוכה), היו בעיקר תפיסות, דחיפות, משיכות, צעקות מטווח אפס, איומים, הפלה על הרצפה,  היה לוקח חפץ ומנפנף וזה היה נראה כאילו הולך להכות מישהו אבל אז היה זורק ומנפץ על הרצפה. דברים כאלה." (עמ' 80 שורה 32 לפרוטוקול עד עמ' 81 שורה 3).

עדותה של אלמונית

129. אלמונית טענה טענות סותרות בתצהיר עדותה הראשית, שכן מחד טענה בסעיף 5 "פלונית הייתה ילדה ועדיין אישה דעתנית" ובחקירתה הנגדית ציינה שפלוני היה מתעצבן כשלא עושים מה שהוא אומר ופלונית נהגה להביע את דעותיה (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 6-12) מאידך, טענה בסעיף 30 "היא מפחדת להביע עמדה, לעמוד על שלה. הרבה מאוד מוותרת בחיים רק שחלילה לא יכנסו איתה לעימות ואז היא תאבד את עצמה."
130. בסעיף 32 לתצהיר עדותה הראשית טענה שהאלימות שספגה הייתה בעת שרצה להגן על הבנות ובסעיף 3 לתצהיר עדותה הראשית טענה כי האלימות הפיזית הופנתה גם כלפיה ובחקירתה הנגדית טענה כי כל בני המשפחה חוו אלימות (עמ' 43 לפרוטוקול שורה 3). מנגד, התאומות לא טענו לאלימות וציינו מפורשות שלא ננקטה אלימות כלפיהן.
131. פלונית טענה שבני זוג שלה היו אלימים והעידה בדיון כדלקמן:

"ש.      את סיפרת לאבא שלך שיש לך בן זוג שמכה אותך ומתעלל בך?

ת.         לא.

ש.        במה זה התבטא בך שעידו התעלל בך פיזית ונפשית?

ת.         היה לנו ריב אחד שהרגשתי לא טוב, היה לי חום וקבענו עם חברי שאנחנו צריכים לצאת ולא יכולתי לצאת. אמרתי לו שיישאר איתי בבית ושיבטל, כי אני לא מרגישה טוב ולא רוצה להישאר לבד, הוא התעצבן וזרק אותי על המיטה, בא לתת לי אגרוף, הדפתי אותו ממני, קמתי, התחלנו להתווכח בעמידה, הייתי עם הגב לקיר ואז הוא בא לתת לי אגרוף  וזזתי, ואז הוא נתן אגרוף לקיר, נשברו לו שלושת המפרקים של האצבעות. לקחתי אותו לבית חולים.

ש.        זה היה אירוע חד פעמי או שחזר על עצמו?

ת.         היו כל פעם אירועים אחרים של אלימות מילולית, פיזית, הוא היה גורם לי להרגיש שאני לא שווה.

ש.        למה נשארת איתו 3 שנים?

ת.         לא יודעת." (עמ' 68 לפרוטוקול שורות 19-31).

132. ומצד שני העידה כי "אף אחד אחר לא הרים עליי ידיים, אף אחד אחר לא הביא אותי למצב הזה. אבא שהגדיל לעשותו ונטש" (עמ' 67 לפרוטוקול שורות 4-5).
133. אלמונית שללה את הטענה שלפלונית היו בני זוג אלימים וציינה שהייתה מעורה בחיי בנותיה (עמ' 35 לפרוטוקול שורה 29 עד עמ' 36 שורה 2), כך שקיימת סתירה בין גרסאותיהן.
134. אין להתעלם מהעובדה כי אלמונית חשה פגועה לאור גירושיה מפלוני ולאור העובדה שנישא בשנית. ולאור הסתירות הפנימיות בגרסתה והסתירות בין עדותה ועדות פלונית, הרי לא ניתן לייחס לעדותה משקל רב.

להלן אסקור את הראיות הנוספות, שמעבר לעדויות הצדדים והעדים מטעמם:

סיכומי טיפולים זוגיים (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע)

135. מסיכומי הטיפול הזוגי שבו השתתפו פלוני ואלמונית לא עולה כי אלמונית והבנות היו חשופות לאלימות מצדו של פלוני. אלמונית הסבירה בעדותה כי התהליך הטיפולי נפסק בטרם הספיקו לדון בעניין זה:

"ש.      באף אחד מהטיפולים הללו לא הזכרת את המילה אלימות בפני אף מטפל?

ת.         המילה אלימות הוזכרה מתוקף השיחות אצל המטפל אפשר היה ממש להבין שהיתה אלימות, קשיחות, נוקשות. מן הסתם כשהולכים לטיפול זוגי יש קשיים.

ש.        הזכרת מכות? אלימות? אני אומרת שלא הזכרת את זה.

ת.         הטיפולים האלה רק התחילו. לא נמשכו הרבה זמן. תמיד היו ניסיונות לטיפולים. אני שכנעתי את פלוני ללכת לטיפול. זה תמיד היה מיוזמתי. הטיפולים רק התחילו דרך ותהליך. אם זכור לי נכון הטיפול הראשון נקטע כי פלוני אמר שלא מתחבר לבן אדם. הטיפול השני לא זוכרת אבל הטיפול אח"כ היתה מטפלת נהדרת, מאוד אהבתי את דרך הטיפול שלה, פלוני התנגד בהתחלה ואז הפסיק את זה.

ש.        איך לא שמת על השולחן מייד את העניין שאת אישה מוכה?

ת.         הם רק התחילו.

ש.        מ- 9/2011 עד 2/2012 הייתם  בטיפול זוגי ולא הזכרת שאת אישה מוכה? איך?

ת.         הטיפול רק התחיל. כשטיפול מתחיל יש לו דרך שהדברים יצאו. זה לא אומר שלא היתה אלימות אם לא הגעתי לשלב שאמרתי בטיפול שהיתה אלימות בבית. הטיפול היה כל כך בהתחלה ולא היה מקום עוד לציין את זה.

ש.        חצי שנה טיפול ולא הזכרת שפלוני אלים כלפייך וכלפי הבנות, נכון?

ת.         יכול להיות שאמרתי ודיברתי. לא זכור לי לומר לך."

            (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 17 עד עמ' 35 שורה 1).

136. מסיכום המפגש שהתקיים ביום 10.11.11 המטפלת התרשמה "מהשיחה הסתבר כי פלוני "מכבה" את השלטר על אנשים המאכזבים אותו בחייו בקלות. מרגע שמסביר עצמו כלפי האדם, אם לא מקבל את ההרגשה שמובן או לא מקבל את מה שמצפה (אם זה במערכת יחסים מקצועית אם אישית) הדרך לכיבוי השאלטר מהירה ביותר"
137. מסיכומי הטיפול לא עולה כי פלוני נהג באלימות פיזית, ניתן להבין כי מנקודת מבטה של אלמונית, פלוני קפדן ועקשן והיא מרגישה כאילו ונמצאת בבית משפט (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע- עמ' ראשון לסיכום הפגישה הראשונה מיום 14.09.11). במפגש השני ציינה שפלוני לא מפחד מאף אחד, לא עושה חשבון לאף אחד ועושה בושות (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע- סיכום הפגישה השנייה). בסיכום המפגש ביום 01.11.11 (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע) מציינת המטפלת כי היה דיון בנושא גבולות. ביטויי הגבולות והשוני ביניהם כפי שבא לידי ביטוי גם בחינוך הילדים. הבדלים שהביאו למשברים ביחסי הורה- ילד בין פלוני לבין הבת הגדולה ועכשיו בין אלמונית לאחת התאומות.

התכתבויות בין פלוני, נ. וע. (נספח ז' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע)

138. עיון במסרונים שהוחלפו בין הבנות לפלוני משנת 2013 ואילך מלמד על מערכת יחסים קרובה בין האב לבנותיו, הן משתפות אותו בענייניהן, הוא דואג להן כלכלית ונפשית. מהשיחות לא עולה כל אינדיקציה לאלימות או לאווירה של אלימות. כמו בכל משפחה, הבנות רבות מדי פעם עם האם ומדי פעם עם האב. בסוף חודש מאי 2015 לאחר הגירושין, חל שינוי לרעה ביחסים בין הבנות לנתבע.

התכתבויות בין פלוני ואלמונית (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע)

139. אלמונית נחקרה אודות ההתכתבויות בינה ובין פלוני ונשאלה כיצד ביקשה להמשיך בקשר עם פלוני למרות טענותיה על אלימות מצידו:

"ש.      מפנה לנספח ב' שצורף לתצהיר -  איך זה מתיישב עם הטענה שמדובר במפלצת כמו שאת מכנה אותו בתצהירך?

ת.         לא כיניתי אותו רק בתצהיר כמפלצת אלא גם פנים מול פנים. אני ניסיתי תמיד לשמור על שלום בית, לשמור על הקיים, לשמור ולאסוף, לשמור ולתת תשומת לב. ניסיתי לחפות, להשתיק, לגונן. זה לא בסתירה לזה שממשיכים לקיים בית.

ש.        אבל זה לא ממשיכים לקיים בית. ב- 2015 כבר הייתם גרושים, נכון?

ת.         נכון. ב- 8.3.15 התגרשנו.

ש.        בסוף 2014 את עוד שולחת לו טקסטים כאלה של אהבה?

ת.         איך זה יכול להיות ששנה שלמה כשאני חושבת שהוא נשוי רק לי הוא מנהל רומן עם אישה נוספת וכשהיחסים שם היו מבוססים הוא רצה להתגרש?

ש.        אם הוא מכה אותך ואת הבנות, למה את כותבת לו ערב הגירושין שאת אוהבת אותו ורוצה לחיות איתו?

ת.         אני עדיין רוצה לשמור על הבית שלי, המשפחה שלי. זה לא סותר את החיים שלי. זה היה משך 30 שנה.

ש.        חודש לפני הגירושין את כותבת לו כמה את אוהבת אותו.

ת.         זה לא סותר. גם קודם הבעתי אהבה כלפיו ועדיין קראתי לו מפלצת והיתה אלימות.

ש.        גם אחרי מרץ המשכת לרצות להיות איתו?

ת.         נכון.  אני כל כך מרגישה חשופה וזה הכי קשה בעולם. כל מה שעשיתי מצפוני שקט כי זה היה מבחינה אחת – לשמור על המשפחה שלי, לנסות להציל את הנישואין עם כל האלימות והסיטואציות הלא פשוטות שהיו.

ש.        בהתכתבויות שלך את רוצה לשמור על הזוגיות עם פלוני ולא על המשפחה ובגלל שכל הטענה שלך על המכות וההשפלות ואיומים לא נכונים, בגלל זה את כותבת את כל זה. את אוהבת אותו, רוצה שייהיה איתך, לא היה מכה, היה אבא מכה. מה את אומרת?

ת.         מאוד אהבתי אותו. הוא כן היה מכה ואלים, היה אגרסיבי ונשארתי נשואה לו 30 שנ ה.

ש.        למה לא התלוננת במשטרה שהכה אותך ואת הבנות?

ת.         התלוננו עם הבנות. זה גם היה בהמון המון התלבטויות וקשיים. בסופו של דבר אזרנו אומץ וניגשנו למשטרה.

ש.        פעם אחת ב- 30 שנה. את לא מספרת לעובדים סוציאליים? רווחה?

ת.         לאף אחד. התמודדתי עם זה." (עמ' 42 שורה 5 עד עמ' 43 שורה 1).

140. מעיון בהתכתבויות בין פלוני ואלמונית, עולה כי גם לאחר שפלוני הודיע על רצונו להתגרש, התחננה שלא יעשה כן [24.12.14 14:57], אלמונית המשיכה לשלוח לו הודעות על היותו אדם מיוחד, שהיא אוהבת אותו ורוצה להמשיך לחיות איתו [24.12.14 15:01,], שקשה לה בלעדיו [01.01.15 08:12]. כששלחה מסרונים פוגעים, התנצלה [26.12.14 08:18 ו- 8:29]. אלמונית איחלה לפלוני שאלוהים ישמור עליו ושיהיה מאושר [29.12.14 07:18]. היחסים עדיין היו טובים לאחר שנפתח תיק בבית הדין הרבני, אלמונית ציינה שצריך לעדכן את הבנות שבמקרה ויתקשרו מהרבנות, שיגידו שהיא מתגוררת אצל חברתה [25.01.15 13:27]. בהמשך כתבה לפלוני שהיא אוהבת אותו [04.02.15 08:19] ולמחרת כתבה לו חבר.. יקר ואהוב [05.02.15 15:33]. בהמשך הרבתה להשתמש בביטויים כגון חבר יקר [20.01.15 10:59, 21.01.15 07:45]
141. ביום 12.03.15 פלוני שלח הודעה לאלמונית בה ציין כי הוא מבין שחלק מהכאב שלה זה בגלל הקשר עם *** [12.03.15 11:28], אך גם לאחר הודעה פלוני ואלמונית התכתבו והשתמשו בביטויים חבר/ה יקר/ה ואף כעבור שבוע השיבה למסרון שפלוני שלח לה וכתבה חבר יחיד ומיוחד [19.03.15 08:01].
142. אף לאחר שנודע להוריה על הגירושין ואלמונית עברה להתגורר בדירה אחרת, נשמר הקשר ביניהם, היא ביקשה את עזרתו ודרשה לקבל חפצים ומוצרים.
143. במהלך כל התקופה לא נטענו טענות בעניין אלימות של פלוני כלפיה או כלפי הבנות. התבטאויותיה של אלמונית השתנו באופן דרסטי לאחר שהחל הסכסוך על חלוקת הרכוש, אז הודיעה לו שלא ייצור איתה קשר אלא באמצעות עוה"ד והתבטאה כלפיו בביטויים חריפים ביותר כגון שפל, נבזה, חסר ערך, זול וחולה נפשית [מסרון מיום 19.7.15 11:02].

התכתבויות עם פלונית (נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע)

144. עיון בהתכתבויות מעלה כי פלונית נהגה לשתף את אביה לגבי תחושותיה והמתרחש איתה בכל העניינים, לרבות בעניינים של חברים והתלבטויות שלה לגבי שניים שעמם יצאה במקביל [12.03.14 08:04] וכן שיתפה בתחושת כעס כלפי חברה (14.01.14 08:07- 08:08 נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע ), ולגבי דייט שיש לה [14.02.14 19:37].
145. פלונית התייעצה עם פלוני כיצד להתנהל ולהתמודד עם קשיים בעבודתה.
146. פלונית סיפרה לפלוני על החבר שלה ****, היא ציינה ש**** מתנהג אליה כמו נסיכה ושמזכיר לה את פלוני בהרבה דברים. [12.03.14 08:32] פלוני כותב לה שככה *** צריך להתנהג אליה כי היא באמת נסיכה [12.03.14 08:35] ולאחר מכן כותב לה "מי לא אוהב אותך, פלונית שלי" [12.03.14 08:40]. פלונית שיתפה את פלוני בפרטי פרטים של יחסיה עם ***, סיפרה ש*** העיר אותה במסאג' [10.04.14 07:28 נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע  ] שאלה אם זה יהיה מתאים להזמין את *** ופלוני ענה "כככןןןן בטחחחח בררוווררר" [10.04.15 07:56 נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע  ], העבירה לפלוני את ההודעה שהחבר שלה שלח לה ביום הולדת שלה [02.06.14 15:33 נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע ].
147. מההתכתבויות עולה כי היחסים בין פלוני לפלונית היו קרובים, פלוני שמח כשפלונית הגיעה לצפון ואף היה מעוניין בזמן איכות עימה [04.03.14 11:45, נהג לכנות אותה פלוניתי והיא הרבתה לכתוב לו "אבאלה". כאשר פלוני לא ענה פלונית דאגה לו [נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע- 17.12.14 08:59].
148. ב- 17.12.14 פלוני אמר לפלונית שיהיה צורך להתרגל לשינויים (ביחסים בינו ובין אלמונית) פלונית כתבה שהיא מקווה שהדבר לא יביא לריחוק ביניהם ופלוני השיב ששום דבר בעולם לא ירחיק אותם [נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 17.12.14 18:04]. גם לאחר מכן, פלונית איחלה את כל הטוב שבעולם לאביה וכתבה "אני באמת מתכוונת לקנות לך וולבו!! אעבוד קשה ואשיג לך אותה וולבו הזו בדיוק" [26.12.14 21:24] וגם "מגיע לך את כל הוולבואים בעולם" [נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 26.12.14 21:25].
149. בהתכתבויות אלו לא עולה כל טענה מצידה של פלונית על אלימות של פלוני כלפיה.
150. בראשית הדרך, ההתכתבויות היו כמעט על בסיס יומי ובהמשך היו תקופות בהן תדירות ההתכתבויות ירדה, עד שביום 24.03.15 הודיע פלוני לפלונית שניתן לספר שהוא ואלמונית התגרשו. מיום 16.04.15 עד ליום 28.05.15 פלוני ופלונית לא התכתבו, אך ביום 29.05.15 שלח לה מסרון ואיחל לה יום הולדת שמח [29.05 19:03]. פלונית לא ענתה וכעבור חודש שלחה את ההודעה המאשימה [28.06 20:53]:

"איך אפשר להזניח 4 בנות? ציפיתי ממך לכבד אותנו. לכבד בשר מבשרך. ציפיתי שתכבד את עצמך ושהאחת שתבחר להיות לצידה תהיה שווה משהו. לא זונה בשקל תשעים. אולי מין מצא את מינו. 2 שקרנים, 2 בוגדניים, 2 שלא אכפת להם מהילדים שלהם, 2 שלא אכפת להם מבני הזוג שסבלו אותם שנים. סיר ומכסה שאף אחד לא רוצה במטבח שלו. שאף אחד לא רוצה בסביבה. מסתובב ועושה בושות למי שהיית, מי שאנשים נהגו פעם להעריך. כשתתפכח מהיצרים המגעילים שלך אתה כבר תשאר לבד. ואז תבין את גודל האסון שהבאת על עצמך. אז ברוך הבא לעולם חדש, בו לאנשים כבר לא אכפת ממך, בו הם כבר לא צריכים להסתיר את הסודות שלך, בו הכסף שלך לא שווה כבר כלום, בו הם לא מפחדים ממך. "

פלוני לא השיב להודעה לעיל, ב- 06.07.15 שלחה פלונית הודעה נוספת, אשר גם עליה פלוני לא השיב וביום 23.07.15 שלחה את הודעה הזו [23.07 12:17]: "או שאתה כבר לא רואה בי בת שלך? זה יכול להסביר את ההודעה שבחרת לשלוח לי ביום הולדת.. או זה שלא הגעת לבקר כשעברתי ניתוח... אני רוצה להבין למה אבא שלי הפך למפלצת"

151. מההתכתבויות הן עם פלונית והן עם אלמונית עולה כי ההתדרדרות ביחסים החלה לאחר שהפרידה והגירושין הפכו לסופיים והזוגיות בין פלוני ל*** הפכה גלויה ויציבה.
152. פלונית העידה וטענה כי המסרונים היו ברגעים הטובים ביניהם, כאשר ביקש סליחה ואינם מתעדים את החיים כולם:

"ש.     אני רואה מצב שונה לחלוטין, אני רואה התנהלות מתועדת בוואטס-אפים ברמה יומיומית. מערכת עם המון אהבה, המון תמיכה, המון מעורבות, אפילו עם אבא. מספרת לגבי גברים. דברים מאוד אינטימיים את מספרת לו. אני רואה אבא מעורב, תומך. איך זה מסתדר עם מה שאת אומרת עכשיו?

ת.         זה היו הרגעים שבהם נאחזתי. אלו הרגעים שרציתי לזכור שאולי יש אבא. אבא שמכה ומבקש סליחה. אלו היו רגעי הסליחה. את חוזרת הביתה ומקבלת מכות, זורקים אותך על הרצפה. זה הבן אדם שאת מגינה עליו. אני חיפשתי את הרגעים האלה, לשבת איתו, לראות אם יש משהו בפנים. רציתי לשנות אותו. לא רציתי לברוח. דרך ההתמודדות היתה שזה אבא ותשני אותו. אני בחטיבה הלכתי להלשין עליו כי רציתי שיבין שלא ככה מתנהגים. לא רציתי שיקחו אותו מהבית. רציתי ששוטרים יבואו ויגידו לו שככה לא מתנהגים. זו ההישרדות שלי היתה והרגעים האלו נתנו לי אמונה שאולי יום אחד יסתדר.

ש.        למרות הדברים הקשים שאת אומרת עכשיו אני רואה דברים אחרים לגמרי במסרונים שלא מסתדרים עם מה שאת אומרת?

ת.         זה גם לא מסתדר שאני צריכה לתבוע את אבא שלי. זה גם לא מסתדר עם זה שהוא לא קם עכשיו בבימ"ש ואומר שצריך לתת לי הכל. אבא שמכה את הילדה שלו זה מביאה על עצמה? מכות זה להביא על עצמך?"

(עמ' 53 לפרוטוקול שורות 4-19)

בהמשך:

"ש.      ההתכתבויות שלכם משקפות את כל החיים שלכם ביחד?

ת.         לא נכון.

ש.        אני רואה בהתכתבויות שאת יודעת לרשום גם את הטוב וגם את הרע, זה משקף את כל החיים שלכם. רואים מתי החלטת "להתהפך" עליו. רואים בדיוק באיזה שלב את אומרת לו שהעובדה שיתחתן עם אישה אחרת לא נראית לך ואת אומרת "תיזהר שלא יתהפך עליך הגלגל...".

ת.         אני לא מבינה את השאלה .אם הוא היה מאה אחוז מהזמן מפלצת זה היה נגמר הרבה לפני. אבל למזלו הוא היה חצי מהזמן מפלצת. זה אומר שזה בסדר להרביץ? אני בתור ילדה חשבתי שאני עושה משהו לא בסדר. למה הוא מתנהג אלי ככה? מה אני עושה לא טוב? אולי אם אתקרב אליו? אולי אם אעשה מה שהוא רוצה?

ש.        בגלל זה את כותבת לו איזה אבא טוב ומושלם הוא? אמרת שאת מחפשת מישהו בדמותו. כתבת שאתה מקבלת מחבר כלשהו יחס של נסיכה כמו שאבא נתן לך יחס של נסיכה. זה לא מסתדר עם מה שאת אומרת.

ת.         זה לא זכור לי כזה דבר.

ש.        מפנה לנספחים לתצהיר הנתבע – נספח ה', שיש בו אסופה של שיחות וואטס-אפ. מפנה לעמודים שמתארים אינספור שיחות ביניכם, רואים שהוא דואג לך, דברים מאוד אישיים. סיפורים שאת מספרת לו. מספרת לו שאת יוצאת עם שניים במקביל ולא מצליחה לבחור.

ת.         זה היה לפני 4 שנים. זה לא היה שיא הקושי שלי.

ש.        היחס ביניכם נראה כמו משהו שמבוסס על רבדים של שיתוף.

ת.         תמיד היה שיתוף. לא רק בהודעות.

ש.        למשל כתבת לו על מישהו שהוא מקסים ומתנהג אלייך כנסיכה ומזכיר לך אותו בכמה דברים... . ילדה שכל כך מתארת אבא מפלצת ומספרת שהבחור שיוצאת איתו מתנהג אלייך כנסיכה מזכיר אותו, איך זה?

ת.         הוא לא היה מפלצת כל הזמן. הוא היה מפלצת שהוא בחר שיהיה מפלצת. ברגעים שבחר לא להיות מפלצת אלו היו הרגעים האלו. ההתכתבויות האלו זה כשלא הייתי בבית. בהתכתבויות הרגשתי הכי בטוחה כי אלו הרגעים שלא יכול היה לפגוע בי בשום דרך.

ש.        אני רואה התכתבות שזה לא בסדר שהוא מתחתן..

ת.         לא אמרתי לו שזה לא בסדר שהוא מתחתן אלא הדרך שהוא עשה את זה.

ש.        ב- 28.6.15 את כותבת לו אתמה שאני רואה בו תימוכין לטענה שכשלא טוב את אומרת שלא טוב – את לא כותבת רק כשטוב. את כותבת לו שציפית ממנו שיכבד את עצמו ושהאחת שבחר למות לצידה היא האחת שהוא בחר ושלא ימצא במקומה אחת ב1.90 ₪. אז את אומרת לו שקרנים, בוגדנים, שלא אכפת מבני הזוג שלהם.

ת.         אבא שלי בגד באמא שלי. אני לא התהפכתי.

ש.        עד אז את כותבת אליו דברים ורואים איך הקשר מתמעט, רואים איך הוא רוצה לבוא לקחת ממך את הקנבס לחג, רוצה לבוא עם אשתו אז את לא מסכימה לראות אותה. את כותבת לוב- 23.7.15 את כותבת לו ש "לא רחוק היום שהגלגל יסתובב ... אני אעזור לגלגל הזה להסתובב כמה שיותר מהר" כלומר את מתחילה לאיים עליו בתביעה?

ת.         אני לא איימתי עליו. הוא איים עלי.  תקראי את כל ההודעה. אני שכבתי אחרי ניתוח. אמרתי לו שאין לי בעיה שייצא עם מי שרוצה ואפילו כשמדובר בחברה של אמא שלי. חבורה של 6 זוגות שהיו ביחד והוא פירק את המשפחה והיא פירקה את המשפחה . למרות זאת אמרתי שאני מאמינה שזה בסדר לפרק נישואים אבל למה בדרך כזאת? הוא בייש אותי, את אמא שלי. אני לא תובעת על זה אלא על זה שהתעלל בי כל השנים."

            (עמ' 56 לפרוטוקול שורה 6 עד עמ' 57 שורה 15).

153. איני מקבלת את הטענה שההתכתבויות משקפות רק את הרגעים הטובים בין פלוני לפלונית, שכן מהמסרונים עולים גם רגעים קשים בהם פלונית נפגעה מפלוני, התייחסה לכך במפורש וכתבה , "זה לא יפה ולא אבהי מצידך" [30.06.14 14:11-15:07]. אירוע נוסף היה בסופ"ש שלפני 14.09.14 פלונית כתבה לפלוני שמאוד נפגעה מהוריה [14.09.15 12:44] ופלוני ענה בחריפות: "לא פעם לימדתי אותך איך צריך להתנהג להורים ולא משנה בת כמה את, אם לא השכלת ללמוד תשאי בתוצאות.. אנחנו אלה שנפגענו ממך ולא אלה שפגעו בך. הייתה לנו סבלנות רבה כשאמרת שאת לא בבית אלא עם חברה בקניות ושוב סבלנות כשאמרת שאת הולכת לים עם חברה ושוב סבלנות להגיע עד אלייך לקחת מפתח שלא לקחנו בסוף ושוב להגיע לדירה שלך כדי לשים לך את מה שביקשת ורק אחרי כל זה לנסוע הבייתה, ולך יש טענות?!".

ופלונית ענתה: "כן.. יש לי טענות. והן דווקא כלפי דברים אחרים שעשיתם. לא ציפיתי ממך לתשובה אחרת לצערי וזה עושה אותי אפילו יותר עצובה ממה שאני. כרגע לא בא לי להגיע לחג.. אודיע בהמשך אם ישתנה משהו"[12.09.14 12:15].

פלוני ענה לפלונית: "מעשייך יקרבו אותך ומעשייך ירחקו אותך" [14.09 12:52] "את בטח לא עושה טובה לאף אחד אם את מגיעה לחגוג חג כלשהו עם המשפחה שלך, את מספיק גדולה להחליט היכן את חוגגת את החגים. התוצאות להחלטות שלך הן שלך." [14.09.14 12:54] "אל תתפלאי אם ההשלכות לא יתאמו את הצפיות שלך" [14.09.14 12:55].

לאחר שפלונית כתבה שלא תילחם בו בהודעות "... מלחמה באדם שאומר שנפגע ממך היא מלחמת התשה, המלים הקשות שלך תמיד היו שם לפני הרצון הפשוט להבין ואז להחליט" [14.09.14 12:56], המשיך פלוני וכתב: "את תמיד חושבת שהמילה האחרונה היא שלך, עם אבא שלך זאת טעות גדולה לחשוב כך כי הוא א ב א שלך! ואמורה להיות לך מידה מינימלית של כבוד כלפיו..." [14.09.14 13:02. ההדגשה אינה במקור ש.ה]

חוות דעת המומחה לעניין האלימות

154. המומחה מטעם בית המשפט הפסיכיאטר ד"ר לריה, שהגיש את חוות דעתו ביום 15.12.16 תיאר בפרק ה – נסיבות הבדיקה את דברי פלונית אודות אירועי האלימות שחוותה וציין כי מצא הלימה די גבוהה בין האירועים המתוארים בסיכום הטיפול משנת 2009 ובין דברי פלונית בבדיקה. (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 28 עד עמ' 10 שורה 9). המומחה ציין כי הוא מאמין לאירוע עקירת הדלת שעליו סיפרה פלונית (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 23 עד עמ' 11 שורה 5) ולדבריו פלונית לא סיפרה שאביה תקף אותה פיזית.
155. המומחה העיד כי פלונית לא סיפרה לו על אירוע בו ביקשה לצאת לערב כיתה בגיל 12 והנתבע היכה אותה בגלל בגדיה.
156. בעדותו ציין המומחה כי הוא סבור שפלונית חוותה ילדות קשה, (עמ' 16 שורה 30 לפרוטוקול), כן ציין שני האירועים שתיארה פלונית, האירוע בו אביה שבר דבר מה על הרצפה ואמה נפגעה ברגלה ואירוע עקירת הדלת הם תיאורים של מקרי אלימות מצדו של פלוני.
157. לשאלת ב"כ הנתבע ענה שעקירת הדלת ממקומה היא אקט אלים, במיוחד לבן עשרה שרגיש לפרטיות. (עמ' 24 שורות 4-20 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ התובעת השיב שאין זה רלוונטי אם היו 60 אירוע אלימות או אחד. (עמ' 17 שורות 13-14 לפרוטוקול).
158. לדעתו מקצועית של המומחה, פלונית חוותה ילדות קשה, גם אם לא הותקפה פיזית, אירוע עקירת הדלת וכן אירוע שבירת החפצים הם אירועים אלימים. עוד ציין כי קיימת הלימה בין התיאור שמסרה פלונית לבין המסמכים שהוצגו בפניו ובמיוחד הטיפול משנת 2009.

סיכום ביניים

159. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהונחו בפני ובכללם סיכומי הטיפול בו השתתפה פלונית ובחוות דעת המומחה אני קובעת כי האווירה בה גדלה פלונית הייתה אווירה אלימה לפרקים. בצד המעורבות הרבה של ההורים והדאגה לצרכיהן הפיזיים והנפשיים של הבנות, היו מקרים של אלימות מילולית, שבירת חפצים, צעקות. התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה אירועים ספציפיים בהם הותקפה על ידי אביה, אבל בהתלהטות הרוחות לא ניתן לשלול כי באירועים אלו הייתה מעורבת גם אלימות פיזית. כפי שתיארה ח. בעדותה, החיים בבית היו כמו נדנדה, חלקם טובים מאוד וחלקם רעים מאוד.
160. עיון בסיכומי הטיפול משנת 2009 ו- 2010 מעלה כי פלונית מספרת על שנים של אלימות פיזית ומילולית בבית מצד פלוני כלפיה וכלפי בנות הבית האחרות. הטיפול נערך כחמש שנים לפני הגירושין, בתקופה זו לא היה לפלונית מניע לפגוע באביה, האירועים המתוארים בסיכום הטיפול נראים כתיאור אותנטי של נערה בת 22 המשחזרת חוויות ילדות קשות.
161. אולם, מסיכום הטיפולים, מהפירוט אודות אירועים טראומטיים בחייה וכן מדבריה אצל המומחה עולה שפלונית לא שמה דגש על האלימות הפיזית. פלונית לא סיפרה למומחה שאביה תקף אותה פיזית, במהלך הטיפול שנערך בשנת 2009- 2010, מלבד בשיחת האינטייק היא אינה מזכירה תקיפה מצד אביה, כפי שפרט המומחה בעדותו, רוב הטיפול אינו מתמקד בנושא האלימות:

"כשהיא הולכת לטיפול ב- 2009, נושא הטיפול לא התעללות, לא מכות, אלא היחסים שלה עם בני זוג. אם נפתח את מסמך ג' – התיק של השירות הקהילתי מ- 2008 – רואים שבמפגשים היא מתארת על הניתוחים הפלסטיים, מפגש שמתארת על קשיים על בן זוג, מפגש שמתארת על פרידה מבן זוג, מפגש שמתארת על קשר עם בן זוג, מפגש שמתארת על חתונת אחותה והסרטן שחלתה, מפגש שמתארת על קשר זוגי חדש, מפגש שמתארת על שיחה על אלימות מצד האבא כלפי וכלפי אחיותיה, מפגש שמתארת על משתפת על קשיים עם בן זוג, מפגש שמתארת על קשיים בעבודה. מפגש שמתארת על עניין עם מנהלים. " (עמ' 13 שוקות 2-9 לפרוטוקול).

162. חלק מהתיאורים, שבירת החפצים על הרצפה ועקירת הדלת אינם שנויים במחלוקת. המחלוקת מתמקדת בפרשנות האירועים. פלוני מנסה להמעיט מחשיבות עקירת הדלת ומפנה לסיכום הטיפול הזוגי שלו ושל אלמונית ממנו עולה כי אלמונית העיפה את המגש שהחזיק בידו והחפצים נשברו, אך האירועים המתוארים משקפים אווירה של אלימות ששררה בבית. המומחה ציין שני אירועים אלו כ"תיאור טוב מבחינה קלינית" וקבע כי המדובר באקט של אלימות.
163. בעדותו העיד המומחה כי מצא הלימה די גבוהה בין התיעוד בטיפול בשנת 2009 ובין הדברים שסיפרה לו פלונית, ועל כן הוא סבור שהאירועים שתיארה אכן התרחשו, כמו אירוע עקירת הדלת. המומחה ציין כי פלונית לא סיפרה שאביה תקף אותה פיזית (עמ' 10 שורות 26- 32 לפרוטוקול).
164. בשאלה האם בנסיבות המתוארות יש למקום להחיל את דיני הנזיקין, לקבוע כי פלוני חב בפיצוי פלונית בגין עוולה שגרם לה וכלפיה, אדון בהמשך לאחר שתוצג חוות דעת המומחה בעניין הנזק והקשר הסיבתי ולאור עמ"ש 36871-01-16 שצוטט לעיל.

המניע להגשת תביעות ונקודת המפנה ביחסים

165. שני הסברים הוצגו באשר למניע להגשת התביעה.
166. פלוני טוען כי התפנית חלה ביום בו נודע לאלמונית ולבנות כי הוא מנהל קשר רומנטי עם אשתו הנוכחית, ***, ולא מרגע גירושי הצדדים (סעיף 44 לתצהיר עדותו הראשית), אז גמרו בליבן אלמונית והבנות להקשות עליו ושלוש תביעות הוגשו, של אלמונית, התביעה של ע. ונ. ותביעה זו של פלונית.
167. כשפלונית נשאלה על המניע להגשת תביעה ציינה כדלקמן: "לא יודעת לגבי האחיות שלי. אני יודעת מה איתי. אני מתמודדת עם שיחות עם האחיות שלי. הוא העיף אותנו מהחיים שלו. התחתנתי לפני שנה ואנשים אמרו לי שאמרו לו שהבת מתחתנת. מזמינים בן אדם שבחר לא לדבר איתך? שהתעלל בך?" (עמ' 53 שורות 1-3 לפרוטוקול).
168. הסבר שני לשאלה מדוע דווקא כעת "נזכרה" פלונית לטעון כנגד אלימותו של אביה ניתן על ידי המומחה שמונה מטעם בית המשפט, הפסיכיאטר ד"ר יוסף לריה, אשר הגיש ביום 10.12.16 את חוות דעתו והתייחס בעדותו לעיתוי התפרצות הסימפטומים אצל פלונית:

"היא אומרת שזה החל רק בשנתיים וחצי האחרונות. לפני כן לא היו תגובות מהסוג הזה. היא בתקופה הזאת לבשה את הדמות של סופר-וומן, לפי מה שהתבטאה בפניי. מה שאני מזה, שאפשר לראות את זה כהתנהגות קאונטרפובית. כלומר, מישהו שפוחד מגבהים בוחר בספורט צניחה חופשית.

אני מניח שהיא היתה מאוימת ולא חשבתי שלא. זו היתה הדרך שלה להתגונן כאשר הקונסטלציה המשפחתית היה כאבא תקיף, תוקפן, אולי מכה אותה ומצד שני אמא פסיבית, חלשה שלא מסוגלת להתמודד.

אנו רואים שהיא גדלה בקונסטלציה הזאת. אחרי זה המשיכה סה"כ לתפקד בצורה מצוינת וזה מתואר על ידה ככה.

בדיוק לפני נישואיה מתחילים התקפי חרדה.

אם היה מדובר באנליזה אז הנחת העבודה הראשונית היתה שבעצם מה שקרה זה שכאשר היא היתה אמורה להיכנס למערכת נישואין, אז נכנס הביטוי של הפחד והחרדה שהיא חוותה, שהיא הולכת להיכנס ל"מרותו" של גבר, מסגרת שאי אפשר לצאת ממנה למרות שיש מקום ומרות. הגיוני לחשוב שזה קשור אחד בשני."

169. נדמה כי שילוב הגורמים, גירושי ההורים והקונפליקט הקשה בין אלמונית לפלוני שחייב את הבנות לבחור צד, בשילוב עם הטריגר של נישואי פלונית שהובילו להתעוררות פחד וחרדה הובילו להגשת התביעה.

קשר סיבתי ונכות

חוות דעת המומחה

170. המומחה מטעם בית המשפט, הפסיכיאטר ד"ר יוסף לריה, הגיש ביום 10.12.16 את חוות דעתו. המומחה בחן את טיב ההפרעה הנפשית, את הקשר בינה ובין אירועי חייה של התובעת ושיעור הנכות התפקודית הנגרמת ישירות מההפרעה הנפשית.
171. המומחה ציין כי התסמינים הנפשיים החלו להופיע כשנתיים לפני מועד הבדיקה ותדירותם נמוכה. כן ציין שהתובעת אינה מקבלת טיפול:

"עד לפני שנתיים- וחצי לא סבלה גב' גב' פלונית מתסמינים נפשיים כלשהם, מהפרעה בתפקודה בתחומי- החיים השונים או מהפרעה כלשהי במסלול חייה כפי שאופייני למרבית הצעירים בני- תקופתה [פרק ד'; מסמכים מס' 1 ("טופס קבלה"); פרק ה', סיפא ("אמנם")]. היא לא חשה צורך בטיפול ובגיל 22 הופנתה לטיפול ביוזמת אמה [פרק ה', סיפא ("דחפה")] ובתמיכתו הפעילה של אביה [מסמכים מס' 1, "טופס  בלה ("אביה")]. תכני- הטיפול עסקו, בחלק הארי שלהם, בענייני יום- יום שלה ולא תועדו כל תסמינים- נפשיים שיכולים לרמז שסבלה אז מהפרעה פסיכיאטרית כלשהי [מסמכים מס' 1 ("במפגשי- הטיפול")] וכך גם זה זכור לה [פרק ה', סיפא ("אמנם")].

מזה כשנתיים וחצי מתארת גב' פלונית התקפים של תחושות נימול מלווים לעתים בתחושת סחרחורת המופיעים מתוך מנוחה (בערב או בבוקר) והיא נלחצת או רועדת כשצועקים עליה או חווה התקפים של קוצר נשימה ודפיקות- לב המופיעים במהלך- היום. אלה נמשכים, לדבריה, 10 ד' או עד שעה ומסתיימים כשמדברת לעצמה או נרדמת. מצב זה אינו מלווה בפחד מפני הישנות ההתקפים ("חרדת- ציפייה"), פחד מפני התוצאות הגופניות שלהם או פחד להשתגע וגם לא בהתנהגות- הימנעות. כך או כך, למרות שעל פי מה שמסרה, כבר עברה בירור פיזי מקיף וממצה (בדיקות- דם, א.ק.ג., אקו- לב והולטר- לב), לא החלה לקבל טיפול שהוצע לה ואיננה מוטרדת מכך (פרק ה'). אני מעריך, איפוא, כי עוצמת ההתקפים כמו גם תדירותם היא נמוכה כפי שניתן ללמוד גם מהעובדה שאינם מפריעים לה בחיי- העבודה או חיי- הזוגיות עם ארוסה. תיאור זה, גם אם לא בדיוק, מתאים לאבחנה של הפרעת אימה [קוד F41.1 ע"פ ICD-10] בעוצמה נמוכה"

הקשר הסיבתי

172. בסעיף 2 לחוות דעתו קבע כי קיים קשר סיבתי בין ההפרעה הנפשית ממנה סובלת התובעת לסביבה ההורית בה גדלה:

"הגורם להפרעה זו אינו ידוע. מחקרים אפידמיולוגים רבים מצביעים על תרומה תורשתית וסביבתית בשיעור זהה פחות או יותר (עם יתרון לגורמים סביבתיים). בין הגורמים הסביבתיים הרבים שהוצעו כגורמי סיכון, נמנתה גם האפשרות של הורות שלא ספקה סביבה בטוחה (הורים מגוננים ביתר או ביקורתיים ביתר). לפיכך במקרה זה אני מציע ליחס לסביבה ההורית של גב' אלמונית 50% גרימה."

הנכות ושיעורה

173. בסעיף 3 לחוות הדעת קבע המומחה:

"ההפרעה, במקרה זה, היא קלה ואיננה פוגעת בתפקודה של גב' פלונית באף לא אחד מתחומי חייה (אין התנהגות – הימנעות) מה שמתאים לדעתי למתואר בסעיפים 34 ב' (1) –(2) לתקנות המל"ל בשיעור של 5% שרק חצייה (2.5%) ע"ח ההורות המוקדמת שחוותה. גב' פלונית בוחרת שלא לטפל בהפרעה זו. בהעדר טיפול ההפרעה יכולה להשמיך להופיע ו/או להיעלם ספונטנית לתקופות שונות או לתמיד באופן שלא ניתן לחיזורי ולכן אני מציע לקבוע כי נכותה זו קבועה."

174. לשאלת ב"כ התובעת הבהיר כי התובעת אינה סובלת מפוסט טראומה שכן: "אם היה פוסט-טראומה צריך לראות את זה. זה משהו שרואים. פה לא רואים. אם לא רואים את זה, אי אפשר לדבר על זה. אחרת אפשר לומר שיש הפרעות נוספות שלא רואים. " (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 9-11). וכן: "הוכח באין ספור מקומות שמה שהופך אירוע לטראומתי צריכה להיות תגובה קטסטרופלית. שאדם חווה את זה לא כבעיה אלא כקטסטרופה. הוא במצב שמפסיק לתפקד, אין לי פיתרון, שהוא חייב להיפסק מייד וזה יימשך לנצח. זו החוויה של אדם שחווה אירוע כקטסטרופה. זה לא המצב פה. בכל האירועים האלה היא הצליחה לבנות לעצמה הגנה. אין לאורך כל התיעוד שום מקום שבו יכולתי לומר שהיתה תגובה קטסטרופלית. זה הפחיד אותה אבל היא הצליחה לבנות הגנה אפקטיבית. הגנות כאלה מטבען עלולות להיסדק כאשר יש קונפליקט מסוים. לא אומר שזה התמוטטות שיכולה להוביל לאשפוז. היא בחורה צעירה בריאה ומתפקדת.  אני מבין שיש הרבה רגשות קשים, לא בא לשפוט ואני אומר שברור שהיתה הורות מאוד מאוד מאוד לא בריאה משני הצדדים. השילוב הזה היה לא טוב. בין אמא כזאת לאבא כזה, שילוב לא בריא. פלונית תפקדה טוב, היו לה בני זוג, היו לה חששות ועשתה נכון שנעזרה בטיפול לעניין הזה. לדעתי זה עזר לה בחלק הזה של חייה ולהגיע למצב שיכולה להתחתן. זו ספקולציה שלי. לא לקחת את זה כעובדות חלוטות. זו דעתי.  כשהדבר היה קונקרטי זה עשה "שריטה". יש חולשה שקיימת. "(עמ' 17 שורה 26 עד עמ' 18 שורה7 לפרוטוקול). המומחה סיכם: "אני יכול לחתום שאין פה פוסט-טראומה." (עמ' 18 שורה 26 לפרוטוקול). המומחה גם שלל טענה כי פלונית סובלת מדיכאון. (עמ' 18 שורות 14-18).
175. המומחה התייחס לתקנות שעל בסיסן קבע את אחוזי הנכות:

"בתקנות, אנחנו רוצים לראות נכות. אני התייחסתי לתוספת החדשה מ- 2012 שאני חושב שהיא נכונה. אפשר לתת נכות על פגיעה נפשית גם אם אין פגיעה בתפקוד חברתי. אני בהחלטה חושב שיש פגיעה בתפקוד הנפשי אבל זה לא בא לידי ביטוי בסקטורים האחרים.  יש אנשים שבונים סביבם הגנות טובות, אפקטיביות ומתפקדים טוב אבל עדיין יש להם נקודות חולשה." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-5).

176. ב"כ התובעת טען כי היה על המומחה לקבוע נכות בשיעור של 20%, בהתאם לתקנה 34 (ב) (3) לתקנות המל"ל שכן לטעמו התובעת נמצאת במצב המתאים למתואר בתקנה ז: "רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית בכושר העבודה." ב"כ התובעת ציין כי שכיום התובעת נוטלת XXXX.
177. המומחה עמד על דעתו שהמצב בו נמצאת התובעת מתאים לשילוב שבין תקנה 34(ב) (1) ו (2).
178. המומחה נשאל מדוע לא קבע כי מצב התובעת מתאים לסעיף 34(ה)(3) לתקנות המל"ל, אך השיב שהמקרה של פלונית אינו נופל בגדר המקרים המנויים בתקנה זו:

"ש.      מפנה לסעיף 34(ב)(3) -

ת.         מעיין – במקרה שלנו לא קיימת שום הפרעה בתפקוד החברתי ושום הגבלה כזו או אחרת בכושר העבודה. לכן זה לא מתאים. "

            (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 20-22).

וכן:

"ת.       איך אני יכול לדעת על מומחה אחר? את הדברים האלה אי אפשר למדוד בצורה מאוד מדויקת. אני קבעתי על סמך המקרים הרבים שראיתי.

........

ש.        קבעת את סעיף 34(ב)(1)ו- (2) – אין מחלוקת שלשיטתך יש רמיסיה מלאה?

ת.         נכון. בין התקף להתקף יש הפוגות של שבועות וחודשים שבהם אדם לא חווה דבר. הוא חוזר לקו הבסיס שלו. זו לא מחלה כרונית. זה לא סכיזופרניה מה שיש לה. יש בסכיזופרניה ליקוי   פיסי ונפשי. זה לא זה.

ש.        בסעיף 2 בתקנות כפי שקבעת, קבעת "קיום סימנים קליניים .." ההבדל בין סעיף 2 ל- 3 הוא העניין של הפרעה בינונית והפרעה קלה. משום מה קבעת לומר "קלילה" בחוות הדעת אמרת "קלה". למה אמרת את המינוי "קלילה"?

ת.         הכרחת אותי בגלל המדרגת שכפית עלי.

ש.        תסביר את השוני מבחינתך בקביעה בין קלה לבינונית?

ת.         אמרתי שאין הפרעות לא בתפקוד התעסוקתי שלה, החברתי שלה והרומנטי שלה."  (עמ' עמ' 21 שורה 4- 27 לפרוטוקול).

179. המומחה התייחס לשאלה מדוע קבע נכות בשיעור 5%, חרף העובדה שהתקנה עליה הסתמך מקנה נכות בשיעור של 10%:

"ש.      סעיף 34(ב) ?

ת.         סעיף 34(ב)(1)(2) זו דעתי.

ש.        אתה קובע 5% שרק חציה אתה מייחס לסביבה ההורית?

ת.         נכון.

ש.        כאשר פותחים את סעיף 34(ב)(2) זה 10% ואתה בחווה"ד נתת רק 5%. למה?

ת.         כתבתי שזה סעיף 34(ב)(1)(2) וזה ביניים. אמרתי שזה בכל זאת עושה משהו לאדם, להגיד שזו נכות עצומה אני לא יכול. לצורך זה קיים ביהמ"ש. זו דעתי.

(עמ' 22 לפרוטוקול שורות 6-12).

שיעור הנזק המיוחס לאב

180. בחוות דעתו קבע המומחה שיש לייחס 2.5% מנכותה של פלונית ע"ח ההורות המוקדמת שחוותה.
181. למומחה נשלחו מספר שאלות הבהרה בעניין שיעור הנכות וחלוקתו:
182. הצעת לייחס 50% לגב' אלמונית (לאימה) גרימה, נכון לומר כי הגב' אלמונית לא הייתה זו שתקפה את פלונית פיזית ככל העולה מהשיחה שקיימת ומהמסכים?

המומחה השיב כדלקמן:

"הצעתי ליחס 50% לסגנון ההורות שחוותה גב' פלונית. בבדיקתה, גב' פלונית תיארה אירועי- אלימות כלפיה [פרק ה' בחוו"ד (חצי ראשון)]. במסמכים צוינה המילה "אלימות" בלא כל תיאור של אירועים ספציפיים. נכון להבין שגב' פלונית פעלה כפי שחשבה שאמה הייתה צריכה לפעול (פנתה למשטרה, הגנה על אחיה הצעירים)."

2. שאלה נוספת הייתה: נכון יהיה לומר כי יתכן ולמכות ולהשפלות אשר ספגה מאביה יש חלק יותר גדול מבחינת החלוקה של אחוזי הנכות "מאי התערבות" של הגב' אלמונית?

התשובה :"יתכן ויתכן שלא. גב' פלונית הייתה מאוכזבת מתגובת אמה (למשל שלא להגיש תלונה במשטרה) ולמעשה נטלה לעצמה את תפקיד האם (כפי שהיא הבינה אותו). במצב כזה סביר יותר, לדעתי, להתייחס לסגנון –ההורות של שני ההורים"

182. המומחה הדגיש שמדובר בסגנון הורות ולא ניתן להטיל את אשם יתר על אחד מההורים:

"לא מדויק. אמרתי שלדעתי הקונסטלציה השלמה היא שהשפיעה ולא רק צד אחד. אי אפשר להפריד את האבא מהאמא בהשפעה על חייה. לכן השתמשתי ב"סגנון ההורות". ההורות היתה בעייתית, אין ספק. היתה הורות קשה, לא נכונה, בעייתית. אני מכיר אבות שמוציאים דלת מחדר הבת כי טורקת דלתות. זה לא נדיר לצערי. אני מסכים שזה אסור ולא חושב שזה ראוי או נכון ואני לא בא להגן על האבא, אבל אני אומר איך אני רואה את התמונה כולה. ככה אני רואה ומבין את התמונה. ברור שהיה אפילו אם לא סיפרה אצלי, ברור שהיה. אין וויכוח. לא בא להכחיש את זה." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 18-24).

"נכון. יש עוד דוגמאות רבות בטקסטים לגבי דמות האמא ודמות האבא, בעיקר תסכול מדמות האמא שלא מסוגלת לקחת את התפקיד שהיתה צריכה לקחת והיא נאלצה לקחת את זה על עצמה. אני אומר שאין פה אבא ואמא, יש יחידה שמורכבת מאבא ואמא בקונסטלציה מסוימת. מה שקרה עם האמא לא היה קורה לולא היה האבא. יש שני קטבים – קוטב אבהי וקוטב אמהי. הדרך שהיא התגוננה בפניו היה להיות סופר-וומן. ההגנה לא היתה מספיק יעילה כאשר היא עמדה להינשא והתבטאה בהתקפי האימה.  זו ההבנה שלי איך אפשר להבין את הדבר הזה . אפשר לראות שיש שני מפגשים מתוך הרבה מפגשים במשך שנה וחצי. " (עמ' 13 שורות 13-19 לפרוטוקול).

183. לסיכום, מתוך 2.5% הנכות הנובעים מסגנון ההורות, הנתבע אחראי ל 1.25% מנכותה של התובעת.

טענות נגד חוות דעת המומחה

184. המומחה נחקר אודות חוות דעתו ואודת הבדיקה שערך טרם הכנת חוות הדעת. ב"כ התובעת טען כלפי המומחה שהבדיקה ארכה 40 דקות בלבד, שדיבר אל התובעת בתוקפנות ולא נתן לה להשלים דבריה, שחלק מהאירועים המתוארים בכתב התביעה לא צוינו בחוות הדעת.
185. המומחה העיד לגבי אורך הבדיקה והפגישה עם פלונית וציין כי בד"כ הבדיקות אצלו אורכות כשעה ולא שלל את הטענה שייתכן והבדיקה ארכה כ- 40 דקות (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 17-28). המומחה שלל את הטענה כי דיבר עם פלונית בתוקפנות וכי לא נתן לה לדבר והדגיש שהוא נוהג לשאול את הנבדקים אם יש להם עוד דברים להוסיף. המומחה ציין כי השאלה אודות אי קבלת טיפול היא שאלה לגיטימית (עמ' 8 שורה 28 עד עמ' 9 שורה 16). המומחה פירט היטב את אופן עבודתו והסביר כי הוא שואל שאלות פתוחות ומשווה את דברי הנבדק למסמכים המונחים בפניו. וכך השיב:

ש.        אני שואל איך אתה לא מציף את העניין של "שנים של אלימות"?

ת.         כדי שאוכל להשוות מה שהמטופל אומר לי לבין מסמכים רפואיים, אני שואל שאלות פתוחות על מנת לשמוע עוד פעם. אם נגיד מטופל מגיע עם מסמכים ממטופל אחר ורשום שם דברים, אני בכל זאת מבקש לשמוע שוב. אם לא אעשה את זה ואשאל שאלות פתוחות לא אקבל תשובות נכונות. על אחת כמה וכמה כזה מביהמ"ש." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 26-30).

186. המומחה השיב כי גם אם יקבל את הטענה שהאירוע בגיל 17 קרה חוות דעתו לא תשתנה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 27-31), שכן יש חשיבות לתגובותיה של פלונית, התמודדותה עם הסיטואציה ותפקודה וכך העיד:

"ש.      אם היו מונחים בפנייך, לא משנה באיזה דרך , העובדות שהיא מספרת בכתב התביעה, בתצהיר ובפני הפסיכיאטרית שנפגשה איתה – שתקף, הרביץ לה. נניח וזה היה מולך  האם היית חושב שוב על המסקנות ?

ת.         צריך לראות אל כלל הנתונים. היתה התעללות אבל היא תפקדה בהתעללות ואחריה, אם כסופר-וומן ואם בתחומי החיים שלה בלי פגע. השבר החל דווקא כאשר היא עמדה להינשא. אני לא חושב שזה המקום להפליג בספקולציות. זה ההסבר שהכי נראה לי מתקבל על הדעת כדי להבין את הסתירה הזאת שהיא עברה התעללות איומות ולא הגיבה עליהן נפשית. כשהיא הולכת לטיפול ב- 2009, נושא הטיפול לא התעללות, לא מכות, אלא היחסים שלה עם בני זוג. אם נפתח את מסמך ג' – התיק של השירות הקהילתי מ- 2008 – רואים שבמפגשים היא מתארת על הניתוחים הפלסטיים, מפגש שמתארת על קשיים על בן זוג, מפגש שמתארת על פרידה מבן זוג, מפגש שמתארת על קשר עם בן זוג, מפגש שמתארת על חתונת אחותה והסרטן שחלתה, מפגש שמתארת על קשר זוגי חדש, מפגש שמתארת על שיחה על אלימות מצד האבא כלפי וכלפי אחיותיה, מפגש שמתארת על משתפת על קשיים עם בן זוג, מפגש שמתארת על קשיים בעבודה. מפגש שמתארת על עניין עם מנהלים." (עמ' 12 שורות 28- עמ' 13 שורה 9).

187. ב"כ התובעת שאל את המומחה אם הוא הושעה מעבודתו בעבר והמומחה התייחס לאירוע שקרה לפני 25 שנה, שנבדק ע"י וועדה של משרד הבריאות ושבסופו זוכה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 18-21).
188. לסיכום, טענות התובעת כלפי עבודת המומחה נדחות, שוכנעתי כי המומחה עשה מלאכתו נאמנה, ערך בדיקה מקיפה, עיין במסמכים שהוצגו בפניו, השווה בין המסמכים לבין דברי התובעת, נתן לה להשמיע את דבריה המפורטים בחוות הדעת והתייחס לכל הנתונים שעמדו בפניו עת קבע את קביעותיו. למומחה נשלחו שאלות הבהרה והוא נחקר בהרחבה על ידי שני הצדדים.
189. אמנם בית המשפט אינו חייב לאמץ חוות דעת מומחה, אך בענייננו לא מצאתי מקום לסטות ממנה.
190. כידוע, הפסיקה ייחדה משמעות רבה לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. ראה פסק הדין בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא פ"ד נ"ו (2) 936, בעמוד 949 בו נקבע :

"..משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת... אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו... בהעדר נימוקים כבדי משקל, שיניעוהו לעשות כן."

כעת אבחן את הטענות לעוולות נוספות:

תקיפה

191. סעיף 23 לפקודת הנזיקין דן בעוולת התקיפה:

"23. (א)        תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו."

192. התובעת טענה כי הנתבע ביצע עוולת תקיפה כלפיה.
193. טענה זו נדחית, מכל הראיות שפורטו לעיל התובעת לא הרימה את נטל הראייה להוכחת תקיפה ספציפית.

הפרת הוראה חקוקה

194. סעיף 63 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן:

"63. (א)        מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."

195. יסודות עוולת הפרת הוראה חקוקה הינם כדלקמן:

חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לניזוק נזק; הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק. (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, לז(1) 113 (1982) (פס' 32)).

196. התובעת טענה כי אביה הפר את החובות החקוקות הללו:
197. חוק העונשין סעיף 323, שכן הנתבע התעלל בגופה, נפשה ופגע בשלומה.

• סעיף 323 לחוק העונשין תשל"ז, 1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע כדלקמן:

"323. הורה או מי שעליו האחריות לקטין בן ביתו, חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של הקטין מחמת שלא קיים את חובתו האמורה."

• כפי שקבעתי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל לטענותיה על אלימות פיזית של הנתבע כלפיה באופן העולה עם עבירה על חוק העונשין. אכן קבעתי כי התובעת גדלה בבית בו הייתה חשופה לאלימות אך לא כזו המבססת עבירה פלילית זו.
• אשר על כן הטענה בדבר הפרת סעיף 323 לחוק העונשין נדחית.

198. סעיפים 16 ו- 19 לאמנה בדבר זכויות הילד

• סעיף 16 לאמנה בדבר זכויות הילד קובע כדלקמן:

"החוק יגן על הילד מפגיעה שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו משפחתו וביתו או מפני פגיעה בכבודו או בשמו הטוב".

וסעיף 19 קובע בזו הלשון:

"המדינות החברות ינקטו אמצעים תחיקתיים, מינהליים, חברתיים וחינוכיים – להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית, חבלה או התעללות, הזנחה, רשלנות, אכזריות, ניצול והתעללות מינית, בזמן שהוא בטיפול ההורים או כל אדם אחר המופקד עליו".

• האמנה אינה חיקוק שניתן לתבוע בגין הפרתו בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין.

199. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

• בתמש (י-ם) 2160/99 ל. נ' ל. [פורסם במאגרים המשפטיים] (31.08.05) התייחסה כב' הש' נילי מימון לסוגיית ההכרה בהפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כעוולה נזיקית של הפרת חובת חקוקה:

"105. שאלת קיומה של עוולה חוקתית על יסוד הפרת הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הושארה עד כה בצריך עיון.

ובהמשך:

107. פיתוחה של תרופה נפרדת ועצמאית בגין פגיעה בזכויות מחוץ לפקודת הנזיקין אינה נקיה מקשיים ויש לה פנים לכאן ולכאן.

• בענייננו, מעשיו של הנתבע שבגינם נטען כי הופר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הינם אותם מעשים שגרמו לעוולות האחרות , לטענת התובעת, וממילא פיצוי בגין מעשים אלו, ככל שיינתן, יינתן בהתאם לעוולות הנוספות.

200. סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:

• סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב- 1963 קובע כדלקמן:

"15. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו."

• במסגרת פס"ד אמין שצוטט לעיל, התייחס בית המשפט לשאלת האחריות המוטלת על ההורים ולסעיף 63 לפקודת הנזיקין:

"כי הרי עובדה היא, שסעיף 15 המגדיר את תפקידי ההורים, קובע את חובותיהם בלי לקבוע את אחריותם לנזקים העלולים להיגרם לקטינים מהפרת חובות אלה. לטעמי, המחוקק התכוון להטיל על ההורים באמצעות סעיף 22 – כפי שמעידה הערת השוליים לסעיף – אחריות לנזקים שייגרמו לקטין על-ידי הפרת חובותיהם כאפוטרופסים טבעיים. נכון, אמנם, כי בנוסף לכך נקלטות חובות ההורים, הקבועות בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית, גם בתוך כלי הקיבול הכללי של סעיף 63 לפקודת הנזיקין, אך אין זה גורע ממשמעותה העצמאית של הוראת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית כמטילה אחריות ישירה על ההורים." (עמ' 81 פס' 11).

• האם האב נהנה מההגנה שבסעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שקובע כדלקמן:

"22. ההורים לא יישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין; הם לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לרכושו של הקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אם פעלו בתום לב ונתכוונו לטובת הקטין."

• בפס"ד אמין התייחס בית המשפט לחסינות המוקנית להורה מפני תביעה של ילדו:

"יתרה מזו, המחוקק אף טרח להקים להורים חסינות-מה מפני תביעות על גרימת נזק שבא לילד כתוצאה מהתנהגותם (סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית): "ההורים לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין" (ההדגשה שלי – י' א'). בלי להיכנס לשאלה אם תום-הלב בעניין זה נבחן על-פי מבחן אובייקטיבי או סובייקטיבי, אין להטיל ספק בכך כי האב נהג כפי שנהג לא מתוך כוונה לקדם את טובת ילדיו, אלא מתוך נימוקים של אינטרס אישי מובהק, יהא תוכן אינטרס זה אשר יהא. נמצא, כי אין לאב כל הגנה מכוח הוראת סעיף 22 לחוק הנזכר. מן הראוי לציין, כי משמעותה של הוראת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית אינה מתמצית במתן חסינות-מה להורים מפני אחריותם לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם. יש בהוראה זו גם משום הטלת אחריות ישירה על הורים לנזקי הקטין. כי הרי עובדה היא, שסעיף 15 המגדיר את תפקידי ההורים, קובע את חובותיהם בלי לקבוע את אחריותם לנזקים העלולים להיגרם לקטינים מהפרת חובות אלה. לטעמי, המחוקק התכוון להטיל על ההורים באמצעות סעיף 22 – כפי שמעידה הערת השוליים לסעיף – אחריות לנזקים שייגרמו לקטין על-ידי הפרת חובותיהם כאפוטרופסים טבעיים. נכון, אמנם, כי בנוסף לכך נקלטות חובות ההורים, הקבועות בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית, גם בתוך כלי הקיבול הכללי של סעיף 63 לפקודת הנזיקין, אך אין זה גורע ממשמעותה העצמאית של הוראת סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית כמטילה אחריות ישירה על ההורים." (פס' 11 עמ' 81)

• לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהונחו בפני ובכללם התכתבויות בין פלוני לבין בנותיו ובמיוחד פלונית, הגעתי למסקנה כי כל בנותיו ובכללן פלונית, יקרות לליבו של הנתבע הוא עשה מאמצים רבים על מנת להעניק להם כל שיכול היה מבחינת חומרית וגם מבחינה נפשית. פלוני התעניין בחייהן של בנותיו והיה אב מעורב ודואג. פלוני דאג לכל מחסורן, דאג לרווחתן הפיזית, הסיע, קנה , טרח, ודאג גם לרווחתן הנפשית, כשהוא מתעניין בהן ומנסה לתמוך בהן. הוא אף היה מעורב בהפניית פלונית לטיפול נפשי בגיל 22 כשחשב היא זקוקה לטיפול כזה. מסקנה זו חלה גם על אלמונית, גם היא עשתה כל שביכולתה למען רווחתן הפיזית והנפשית של בנותיה.
• הן אלמונית והן פלוני לא חשבו שהאווירה האלימה ששררה בבית, והייתה תולדה של המבנה הזוגי והמשפחתי של שניהם, פוגעת בבנות. פלוני סבר כי הנוקשות והדרישות שהוא מעמיד בפני בנותיו יתרמו לחינוכן וגידולן.
• וכך קבע המומחה:

"....אמרתי שלדעתי הקונסטלציה השלמה היא שהשפיעה ולא רק צד אחד. אי אפשר להפריד את האבא מהאמא בהשפעה על חייה. לכן השתמשתי ב"סגנון ההורות". ההורות היתה בעייתית, אין ספק. היתה הורות קשה, לא נכונה, בעייתית. אני מכיר אבות שמוציאים דלת מחדר הבת כי טורקת דלתות. זה לא נדיר לצערי. אני מסכים שזה אסור ולא חושב שזה ראוי או נכון ואני לא בא להגן על האבא, אבל אני אומר איך אני רואה את התמונה כולה. ככה אני רואה ומבין את התמונה. ברור שהיה אפילו אם לא סיפרה אצלי, ברור שהיה. אין וויכוח. לא בא להכחיש את זה." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 18-24).

• ההורות הייתה הורות קשה, לא נכונה, בעייתית. אולם שוכנעתי כי הורות זו לא נבעה מכוונת זדון. הן פלוני והן אלמונית האמינו כי הם הורים מיטיבים שדואגים לבנותיהם.
• מקרה זה נופל לגדר המקרים המתוארים בעמ"ש 36871-01-16 הנ"ל:

"נסכם ונאמר   - על אף שדרכן של תביעות נזיקיות אינה נעצרת  על מפתנו של בית המשפט לענייני משפחה, הרי שאין לאפשר להן מסלול אוטומטי ו"חלק" ועל ביהמ"ש לדקדק ולבחון היטב, נוכח טיבו וטיבעו של התא המשפחתי, האם מתן הסעד הנזיקי הינה הדרך הראויה להתמודד עם התובענה שהונחה לפתחו."

הסעד הנזיקי אינו הסעד הנכון, האחריות של הנתבע כלפי התובעת נובע מכוח סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולא מכוח עוולה נזיקית.

בדיון שהתקיים ביום 8.3.2017 הציע בית המשפט כי הנתבע יממן טיפול נפשי עבור התובעת, שכן בהתאם לחוות דעת המומחה ההפרעה הנפשית ממנה היא סובלת נגרמה בחלקה כתוצאה מסגנון ההורות של הנתבע ואלמונית ומאחר והמומחה ציין כי הפרעה זו ניתנת בהחלט לטיפול ומין הראוי כי הוריה יסייעו לה בכך.

ב"כ הנתבע ציינה בפרוטוקול כי הנתבע מוכן לשקול הצעה זו, אולם ב"כ התובעת עמד על דרישתו לפיצוי בסך של 200,000 ₪, עמדה שסתמה את הגולל על אפשרות גיבוש פשרה.

להלן אדון בגובה הפיצוי לו הייתי קובעת שעל הנתבע מוטלת חובה נזיקית לפצות את התובעת

201. כאב וסבל- בגין כאב וסבל בעבור נכות נפשית בגובה של 1.25% יש לפסוק לתובעת סך של 9,000 ₪.
202. אובדן כושר עבודה: פלונית העידה כי למדה XXXX והיא XXX (עמ' 50 לפרוטוקול) וכן כי היא עושה עבודה טובה וגאה שהצליחה לעבוד במה שהיא אוהבת (עמ' 51 לפרוטוקול שורות 25-29), כיום היא עובדת ולא מצאתי מקום לפצות אותה בגין הפסד ימי עבודה וחוסר יכולת השתכרות, שכן יכולת זו לא נפגעה. המומחה קבע באופן חד משמעי: "אמרתי שאין הפרעות לא בתפקוד התעסוקתי שלה, החברתי שלה והרומנטי שלה." (עמ' 21 שורה 27 לפרוטוקול).
203. הוצאות רפואיות: המומחה מציין בחוות דעתו שהתובעת בחרה שלא לטפל בעצמה ובעדותו הסביר שאין זה סביר שאדם שסובל כפי שהתובעת מתארת לא יפנה לטפל בעצמו. במהלך הדיון המשפטי (ביולי 2017) החלה התובעת בקבלת טיפול דרך קופ"ח מכבי וכן החלה ליטול XXX, המומחה התייחס לכך:

"....XXX זו לא תרופה שנוטלים באופן קבוע, אם קיבלה הוראה כזו אז צריך להתייעץ עם רופא.  XXX זו תרופה SOS. אם משתמשים בה באופן קבוע יש התרגלות ואז מאבדת מכוחה. הדרך הנכונה להשתמש בה, זה שאם חשים שחווים התקף, לוקחים חצי כדור מתחת ללשון ותוך 10-15 שעה חשים הקלה. יש 4 פעולות בכדור – נגד אפילפסיה, חוסם חרדה, מרדים קל, עושה הרפיה של השרירים – שזה הכי חשוב כאן ואז האדם חווה רגיעה. אם משתמשים בזה נכון ההתקפים הולכים ופוחתים. אפילו במקרים קלילים מסוג זה .

לכן אני לא מחשבים את זה כטיפול תרופתי קבוע.  גם יש אנשים שצורכים טיפול תרופתי קבוע ללא צורך. ככה שזה בעיני לא סימן למידת הנכות וזה מובא בשיקולים. יותר חשוב שאם אדם סובל כל כך הרבה ולא מחפש עזרה, אני חוקר את זה יותר לעומק. רוצה להבין. בד"כ אני שומע תשובה ש"אין לי כסף". בארץ יש שירות ציבורי מצוין שנותן שירות בחינם. אם אומרים שמפחדים להתמכר לכדורים, תשתמש נכון ולא תתמכר. כך שאין סיבה שאדם בישראל, אם הוא סובל כל כך קשה לא יפנה לקבל טיפול. זה לא סביר."

204. המומחה קבע בסעיף 3 לחוות דעתו שמאחר והתובעת בוחרת שלא לטפל בהפרעה זו, אשר "בהיעדר טיפול יכולה להמשיך להופיע ו/או להעלם ספונטנית לתקופות שונות או לתמיד באופן שלא ניתן לחיזוי" הוא מציע לקבוע כי נכותה זו קבועה.
205. בחקירתו אישר כי היה ממליץ לקבל טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי טרם הבדיקה אצלו. (עמ' 9 שורות 17-18 לפרוטוקול).
206. סביר אם כן כי לו הייתה התובעת פונה לקבלת טיפול מתאים היה בידיה להתגבר על ההפרעה ממנה היא סובלת, והנכות הייתה זמנית בלבד. הנכות הקבועה נקבעה בגלל חוסר הרצון לקבל טיפול. במצב דברים זה אין מקום לפיצוי הן בגין כאב וסבל בגין נכות קבועה והן בגין מימון טיפולים רפואיים, במיוחד כשבהתאם לדברי המומחה ניתן לקבל שירות ציבורי מצוין כחלק מסל הבריאות.

סוף דבר

207. כאמור איני סבורה שדיני הנזיקין הם הכלי המתאים לטיפול במקרה זה. הדרך הנכונה והראויה הייתה למצוא את הדרך המשותפת בה תוכל התובעת להחלים מההפרעה הנפשית ממנה היא סובלת ואשר נגרמה כתוצאה מסגנון ההורות של הנתבע ושל אמה.
208. חובתו של הנתבע לסייע לתובעת להתגבר על הפרעה זו נובעת מחובתו כלפיה מכוח סעיף 15 חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולא כתוצאה מעוולה נזיקית.
209. לצורך זה אני סבורה כי בהתחשב בכך שהתובעת יכולה להשתמש בשירותי הרפואה הציבוריים ובהתחשב בכך שגם אמה נושאת באחריות דומה כלפיה, סכום של 9,000 ₪ שישלם הנתבע לתובעת, יהווה השלמה הולמת לטיפול נפשי נוסף שהיא עשויה להזדקק לו לאחר שזכאותה לטיפול נפשי ציבורי תפקע. סכום זה מתאים למימון של למעלה מ-20 מפגשים טיפוליים.
210. לאור האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת סך של 9,000 ₪ בתוך 30 יום. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
211. לאור התוצאה אליה הגעתי איני רואה מקום למתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.