אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין בתביעה לסעד הצהרתי וכספי על סך 700,000 ש"ח

פסק דין בתביעה לסעד הצהרתי וכספי על סך 700,000 ש"ח

תאריך פרסום : 22/06/2020 | גרסת הדפסה
תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
3458-02-17
15/06/2020
בפני השופט:
פליקס גורודצקי

- נגד -
תובעת:
ר.א
עו"ד מאיר שכטר
נתבעים:
1. א.א
2. ס.א

עו"ד זוהר שדה ואח'
פסק דין
 

 

לפני תביעה לסעד הצהרתי וכספי על סך של 700,000 ₪.

 

רקע עובדתי רלוונטי להליך זה

 

  1. התובעת ומר' ש.א (להלן: "ש'") נישאו זל"ז כדמו"י ביום X.X.09 . ונפרדו ביום X.X.16

     

  2. הנתבעים הם הוריו של ש' (להלן: "הנתבעים") והם בעלי הזכויות של משק המצוי במושב X (להלן: "המשק").

     

    עיקר טענות התובעת

     

  3. עובר לנישואין התגוררו התובעת וש' (להלן: "בני הזוג") במשך של כ-3 שנים ביחידת דיור השייכת לנתבעים. בני הזוג לא שילמו דמי שכירות אך נשאו בהוצאות של מים וחשמל.

     

  4. חודשים ספורים לפני לידת בנם המשותף של בני הזוג (להלן: " הקטין ") החלו בני הזוג לשפץ שיפוץ מסיבי את ביתם הישן של הנתבעים (להלן: "הבית").

     

  5. במסגרת השיפוץ, בין היתר, חולק הבית ל-2 יחידות דיור: יחידת דיור אחת בגודל של 31 מ"ר (להלן: "היחידה הקטנה"), אשר מושכרת על ידי הנתבעים תמורת סך של 3,000 ₪ לחודש ויחידת דיור שנייה בגודל של 132 מ"ר אשר שימשה לאחר השיפוץ למגורי בני הזוג והקטין (להלן: "היחידה הגדולה").

     

  6. הבית היה בית ישן ומוזנח ובמשך שנים לא הוחלפו בו התשתיות. הנתבעים חדלו להתגורר בבית בשנת 2004 והבית הושכר לצדדים שלישיים עד לחודש אוגוסט 2014.

     

  7. לצורך שיפוץ הבית נטלו בני הזוג הלוואה מבנק דיסקונט ולאומי ועשו שימוש בחסכונותיהם. השקעתם של בני הזוג בשיפוץ מסתכמת בסך העולה על 660,000 ₪.

     

  8. בני הזוג עסקו באופן בלעדי בתכנון השיפוץ בהזמנת בעלי מקצוע וברכישת המתקנים, הכלים הסניטרים והאביזרים אשר הותקנו בבית.

     

  9. במסגרת השיפוץ הוחלפו והוגדלו תשתיות החשמל, המים והצנרת, מתקן חימום תת רצפתי, תוספות בידוד ואיטום, עבודות גבס רבות ופעולות לחיזוק הבית, הותקן מטבח חדש ואביזרי אינסטלציה חדשים, שינוי מיקום של חדרים , מקומי קירות, נבנו מדרגות, הוחלפו אינסטלציה וכלים סניטרים בוצעה אטימת חלונות, עבודות אלומיניום ופרזול ונבנתה מרפסת "דק".

     

  10. בחודש דצמבר 2014 לערך, עברו בני הזוג להתגורר בבית.

     

  11. בחודש אוקטובר 2016 חדלו בני הזוג להתגורר ביחד על רקע הסכסוך ביניהם, אשר לווה בהתפרצויות זעם, אובדן שליטה ותגובות בלתי פרופורציונליות ואלימות של ש' כלפי התובעת.

     

  12. שליטתו של ש' בתובעת הייתה מוחלטת, כללה אף שליטה כספית וכלכלית, ש' הפעיל לחצים ושכנע את התובעת כי עדיף להשקיע את כספם בשיפוץ ולא ברכישת דירה כפי דרכם של בני זוג צעירים בני דורם בהתאם להצעת התובעת.

     

  13. על בסיס הסתמכות זו והבטחה בעל פה של הנתבעים ומצגים אותם הציגו בפני בני הזוג, השקיעו בני הזוג את כספם בשיפוץ הבית.

     

  14. הסתמכות התובעת היוותה גורם מכריע בהשקעת כספם של בני הזוג בשיפוץ.

     

  15. לאחר הפירוד התגוררו התובעת והקטין בבית הורי התובעת ונמנע ממנה האפשרות להתגורר בבית, לעשות בו שימוש וליהנות מפירות ההשקעה אשר בוצעה על סמך הכרות הנתבעים.

     

  16. בשלב מסוים הנתבעים פנו לעו"ד לצורך ניסוח טיוטת הסכם (להלן: "ההסכם") המגביל את שימוש בני הזוג בבית לתקופה של 10 שנים. ובשל הגבלה זו הסותרת מפורשות את ההסכמות בעל פה, לא נחתמה טיוטת ההסכם.

     

  17. נוכח האלימות של ש' כלפי התובעת, אין באפשרותה לממש את זכות המגורים והיא זכאית לפיצוי, להשבת ההשקעה בשוויה כיום ופירותיה והשבחת הבית.

     

  18. התובעת פנתה לשמאי מקרקעין, אשר ערך חוות דעת באשר לשווי הבית והשבחתו.

     

  19. התובעת עתרה לסעדים כדלהלן:

     

    לקבוע כי היא "בר רשות" בלתי הדירה בבית ומשעה שנמנעה ממנה, בשל התנהלותו של ש', האפשרות ליהנות ממגורים בבית לקבוע כי היא זכאית לפיצוי ולזכות חלופית.

     

    לקבוע כי התובעת זכאית לשווי זכויות "בר רשות" בסך של 700,000 ₪ ולחלופין 600,000 ₪.

     

    לחלופין לקבוע כי התובעת זכאית למחצית השבחת הבית בסך של 432,000 ₪.

     

    לחלופי חלופין לקבוע כי היא זכאית לקבל מחצית מסכום השקעת בני הזוג בשיפוץ בסך של 330,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מחודש אוגוסט 2016 ועד למועד התשלום בפועל.

     

    עיקר טענות הנתבעים

     

  20. לאחר הנישואים המשיכו בני זוג להתגורר ביחידת הדיור אשר במשקם של הנתבעים תקופה של כ-5 שנים.

     

  21. זכות המגורים ביחידת הדיור ניתנה לש' בלבד, במטרה לסייע לו במישור הכספי בלימודיו ולאפשר לו לחסוך כסף לצורך רכישת דירה משל עצמו.

     

  22. לא מדובר כלל בבית ישן, הבית עבר שיפוץ בעבר 3 פעמים, כאשר השיפוץ מושא תביעה זו הוא השיפוץ הרביעי וניתן היה להתגורר בבית גם אילולא שופץ.

     

  23. במסגרת השיפוץ חולק הבית ל-2 יחידות: היחידה הגדולה, בה התגוררו בני הזוג והיחידה הקטנה אשר הושכרה לצד ג' תמורת דמי שכירות בסך -2,000 ₪ ודמי השכירות שימשו כפנסיה עבור הנתבעים.

     

  24. לצורך שיפוץ היחידה הקטנה העבירו הנתבעים סך של -50,000 ₪ לחשבונם של בני הזוג.

     

  25. הבית בבעלות הנתבעים בלבד והם לא העניקו לאף אחד מהילדים זכויות כל שהן במשק.

     

  26. זכות השימוש בבית ניתנה על ידם לבני הזוג לתקופה מוגבלת על מנת שיוכלו לחסוך כסף לרכישת דירה משלהם.

     

  27. ההחלטה להשקיע כספים לצורך שיפוץ הבית הייתה אך ורק של בני הזוג ופרי יוזמת התובעת. התובעת העדיפה להשקיע כספי בני הזוג וליטול הלוואות כדי לשדרג בית השייך לנתבעים מאשר לחסוך את הכסף לרכישת דירה משלהם.

     

  28. הנתבעים ראו לנכון להעביר סך של 50,000 ₪ לחשבונם של בני הזוג לצורך חלוקה ושיפוץ של היחידה הקטנה.

     

  29. הנתבעים הציעו לבני הזוג מלכתחילה להתגורר בבית ללא צורך בחלוקה ושיפוץ מאחר והבית היה ראוי למגורים וכי עד לתחילת השיפוץ עוד התגוררו בו שוכרים. על אף הצעתם, התעקשה התובעת להשקיע את הכסף בחלוקה ושיפוץ.

     

  30. הנתבעים לא התערבו כלל בהוצאות הכרוכות בשיפוץ ובשינוי שעבר הבית. יתרה מכך, מבחינתם לא היה כל צורך בשיפוץ, היות והבית היה ראוי למגורים מלכתחילה.

     

  31. העברת סך של 50,000 ₪ לחשבונם של בני זוג נבעה מהגינותם של הנתבעים בגין הוצאותיהם של בני הזוג, ולעניות דעת הנתבעים סכום זה היווה כמתנה וסיוע של רצון טוב לחלוקת הבית. לו היו מודעים הנתבעים לעובדה שבבוא היום יידרשו להשיב כספים כעולה מדרישת התובעת, היו מתנגדים לכל שינוי ובכל תוקף.

     

  32. בני הזוג התעקשו על הפרדת הדירה וזאת על מנת שיתאפשר לנתבעים ליהנות מהכנסה קבועה של 2,000 ₪. התובעת ידעה כי זכות המגורים שניתנה לבני הזוג הינה לתקופה קצובה וכי לנתבעים לא הייתה כל כוונה להעניק להם זכות כלשהיא אשר מכוחה יוכלו לדרוש בעתיד זכות של בר רשות ו/או השבת כספים בגין השבחת ו/או פיצוי.

  33. בני הזוג פנו אליהם לראשונה והביעו בפניהם את רצונם לרכוש דירה והם פנו לשם כך לבנקים כדי לברר תנאי משכנתה. כאשר נוכחו הנתבעים לגלות כי לבני הזוג אין די כסף לרכוש דירה וכי רכישת דירה במצבם תגרור הוצאות מרובות אשר בני הזוג לא יוכלו לעמוד בהן, הציעו לבני הזוג להמשיך להתגורר במשקם, ביחידה גדולה יותר כדי שיוכלו לחסוך כסף לרכישת הדירה.

     

  34. התובעת הציעה לערוך הסכם מסודר המעגן את זכות השימוש למגורים לתקופה מסוימת וללא כל התחייבות להענקת זכות כלשהיא מעבר לכך.

     

  35. הנתבעים, בני הזוג ובן משפחה נוסף נפגשו במשרדו של ב"כ הנתבעים לצורך עריכת ההסכם. בפגישה זו דובר על הענקת זכות מגורים לבני הזוג לתקופה של 5-7 שנים ומאוחר יותר לתקופה של 10 שנים. סירובה המפתיע של התובעת לחתום על ההסכם נעשה לאחר ויכוח שפרץ בין בני הזוג.

     

  36. הנתבעים לא יצרו מצג המבטא רצון כלשהוא להעניק זכות מגורים לצמיתות ועריכת ההסכם מצביעה על כך. הנתבעים מעולם לא העניקו זכות כלשהיא למי מילדיהם במשק.

     

  37. יחידת הדיור מהווה חלק אינהרנטי מהמשק כולו ולשיפוץ כשלעצמו אין כל השפעה על ערכו הכולל של המשק. לא די בזאת שלא קיימת השבחה אלא שעקב השיפוץ נגרם נזק רב לנתבעים מאחר ובני הזוג החליטו להרוס את פנים הבית.

     

  38. בתקופת המגורים בבית, כחצי שנה לפי שעזבה התובעת את הבית, הגישו בני הזוג בקשה להשתתפות בפרויקט דיור למשתכן של משרד השיכון. בני הזוג קיבלו מכתב המאשר את זכאותם בהשתתפות בפרויקט.

     

  39. ככלל, הזכות להשתתף בפרויקט היא מי שמוגדר כ"חסרי דירה" ובהתאם לקריטריונים של משרד השיכון הגשת הבקשה לזכאות כאמור אינה עולה בקנה אחד עם טענות התובעת לזכויות בר רשות במשק.

     

  40. התובעת פועלת בחוסר תום לב ומנסה בכל דרך לנכס לעצמה זכויות אשר לא לה וכל זאת במטרה להתעשר על חשבונם של הנתבעים שכל חטאם היה בכך שסייעו לבנם וכלתם ואפשרו להם מגורים במשקם בכדי להקל עליהם כלכלית.

     

     

    עיקר טענות ש'

     

  41. כתב התביעה אינו מגלה כל יריבות בכל הנוגע לכספים שעותרת התובעת לקבל מהנתבעים.

     

  42. הסעד המבוקש איננו רלוונטי לש' שכן אין לו כל זכות במשק והוא לכל היותר "מחזיק" בבית ברשות הנתבעים.

     

  43. התובעת מודה כי בפועל היא וש' נמצאים באותו המעמד ועל כן היא זכאית רק למחצית משווי הסכומים השונים אותם היא דורשת מהנתבעים.

     

  44. בני הזוג חיו יחדיו כ-5 שנים ביחידת הדיור, בה התגורר תחילה ש' ואילו התובעת הצטרפה אליו בהמשך.

     

  45. שנתיים לפני הנישואין הציע ש' לתובעת לעבור להתגורר עמו ביחידה של הוריו אשר הם אפשרו לו לעשות בה שימוש.

     

  46. הזכות שניתנה לש' היא זכות למגורים בלבד ובמטרה לסייע לו כספית בתקופת הלימודים ולאחר מכן למטרת חיסכון כספי לרכישת דירה.

     

  47. בבית בוצעו 3 שיפוצים במרוצת השנים כאשר השיפוץ מושא תביעה זו היה השיפוץ הרביעי.

     

  48. בטרם שופץ הבית על ידי בני הזוג, התגוררו בו שוכרים אשר שילמו לנתבעים דמי שכירות בסך -.6,000 ₪.

     

  49. במהלך השיפוץ האחרון, חולק הבית ל-2 יחידות: יחידה בה התגוררו בני הזוג והקטין ויחידת הדיור. הבית חולק הן מכיוון שלבני הזוג לא היה צורך בבית כה גדול והן על מנת לאפשר לנתבעים להשכיר את יחידת הדיור תמורת 2,000 ₪ בחודש, סכום המהווה מעין פנסיה עבורם.

     

  50. השיפוץ הנרחב היה רצונה העז של התובעת, כאשר ש' סבר שלא בהכרח נכון לצאת להרפתקה כלכלית.

     

  51. במקום לחסוך כספים לדירה העדיפה התובעת להשקיע את כספי הזוג וליטול הלוואות כדי לשדרג בית .

  52. ידוע לש' שהוריו מסרבים ליתן למי מהילדים זכות של "בר רשות" ו/או "בן ממשיך" והם הודיעו על כך לש' ואחיו לא אחת בעבר. מטרת הנתבעים היא כי בבוא היום ימכרו הילדים את הנחלה ויחלקו ביניהם את העיזבון שווה בשווה בין האחים.

     

  53. הצדדים שילמו סך של כ-487,000 ₪ מהם יש לקזז עלות מוצרי חשמל בסך 27,000 ₪ וכן 50,000 ₪ שהעבירו הנתבעים לבני הזוג וסך של 6,000 ₪ תשלום עבור הרחבת החשמל שהוחזר לבני הזוג על ידי הנתבעים, וסך של 14,500 ₪ אשר שימש לרכישת ריהוט וציוד לבית, ביגוד וציוד לקטין.

     

  54. לפיכך השקעתם של בני הזוג הסתכמה בסך של כ- 389,500 ₪ שמתוכם כ-136,000 ₪ היו מתנות חתונה וסך של 70,000 ש"ח חסכונות משותפים של בני הזוג והיתרה הייתה ההלוואות כאשר ההלוואות שימשו גם לצורך רכישת רכב, לימודי התובעת, וביגוד וציוד לקטין.

     

  55. בני הזוג התעניינו בדירה לרכישה , וכאשר פנו לבנק ממשכן לברר לעניין המשכנתה, נכחו לדעת את התנאים להשבת ההלוואה, החליטו כי עדיף בשלב זה להמשיך ולהתגורר במושב, כדי להמשיך לחסוך לקניית דירה בעתיד.

     

  56. חודשים ספורים לפני מועד הקרע, נודע לבני הזוג כי ניתנה להם הזכות להשתתף בפרויקט מחיר למשתכן של משרד השיכון לאחר שמלאו טפסים ושילמו אגרה לצורך כך. אולם עניין זה לא יצא אל הפועל בשל פרידת הצדדים.

     

  57. ככל שידוע לש', התובעת איננה זכאית לקבל זכות "בר רשות" ולא ניתנה מעולם כל הבטחה מצדו או מצד הנתבעים כלפיה ולא הוצג כל מצג ממנו ניתן היה ללמוד ולהסיק כי הבית שייך לבני הזוג או כי יש להם כל זכות בו, מעבר לזכות המגורים.

     

  58. התובעת כלל לא ראתה עצמה כמי שתמשיך להתגורר לאורך זמן במשק במושב ובאותה העת אף התעניינה באפשרות לרכוש דירה במסגרת פרויקט "למשתכן" ובהמשך אף נרשמה לפרויקט כזה בהר חומה.

     

  59. במסגרת הסכמה בבית הדין הרבני, נחתם מסמך בו הצהירה התובעת כי היא חוזרת בה מכל טענות האלימות.

     

  60. בעל דין אינו יכול לצרף חוות דעת בהליך בבית המשפט למשפחה ללא אישור מראש של בית המשפט הנכבד, ראוי היה אפוא לדון בתחילה בשאלת "האחריות" ורק לאחר מכן, ככל שתוכיח התובעת את טענותיה לדון בשאלת "הנזק".

     

  61. ככל שבית המשפט יותיר את חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה המתוקן בתיק בית המשפט, ש' שומר לעצמו את הזכות להגיש חוות דעת נגדית.

     

  62. התובעת לא סולקה מהמשק אלא נטשה מיוזמתה ובניגוד לרצונו של ש'.

     

  63. ש' הציע לתובעת, כי מבלי להודות בדבר ולפנים משורת הדין ולמען הנתבעים, ידאג הוא לשלם לה מחצית מעלויות השיפוץ בפועל ואף ייקח על עצמו את החוב לבנק לאומי, במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג.

     

    הערה מקדמית

     

  64. התביעה הוגשה מלכתחילה כנגד הנתבעים וכנגד ש' ובהתאם להחלטה מיום 18.02.19 ש' נמחק מכתב התביעה.

     

    הערה דיונית

     

  65. בתום הדיון שהתקיים ביום 4.6.19 הוסכם כי לא ידון הסעד ההצהרתי אלא הסעד הכספי בלבד ראו: פרוט' עמ' 56 ש' 17-19 והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

     

    הסכמה דיונית

     

  66. בדיון שהתקיים ביום 27.05.18 הוסכם על ידי הצדדים כי חוות דעת שמאית מטעם כל צד תהא חלק ממכלול הראיות ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 2 והסכמה זו עוגנה בהחלטה ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 10.

     

  67. בפועל, רק התובעת הגישה חוות דעת שמאית הקובעת, בין היתר, את שווי השכירות החודשית של הבית, את עלות ההשקעה בשיפוץ ואת שווי ההשבחה (להלן: "חוות הדעת") ראו: נספח ו' לסיכומי התובעת. הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת.

     

  68. הנתבעים ויתרו על חקירת השמאי ראו: פרוט' עמ' 34 ש' 13. בסיכומים טענו הנתבעים כי "לא היה מקום לעריכת חוות דעת שמאית בענייננו, וזו גם הסיבה לוויתור על חקירת השמאי" ראו: ס' 47.4 לסיכומים.

     

  69. לא ניתן לקבל טענה זו של הנתבעים. ההסכמה כי חוות הדעת תשמש ראיה היא הסכמה דיונית ראו: ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 2 שקיבלה תוקף של החלטה ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 10 ואין מקום לסטות מהסכמה זו ראו: רע"א 2999/18 עיריית אשקלון ואח' נ' אפרידר חברה לשיכון ופיתוח בע"מ מיום 20.9.18 (פורסם בנבו).

     

  70. בנסיבות אלה יש לראות בוויתור הנתבעים על חקירת השמאי כמי שאינם חולקים על האמור בחוות דעת המומחה ראו: ע"א 214/68 אהרון נ' אדרי, פ"ד כב (2) 858 (1968), תמ"ש (ירושלים) 25882-12-12 מיום 13.3.13 (פורסם בנבו), תמ"ש (ירושלים) 50903-10-15 מיום 22.05.17 (פורסם בנבו); תמ"ש 62803-06-15 מיום 26.8.19 (פורסם בנבו).

     

  71. לפיכך, אני קובע כי חוות הדעת היא הראיה היחידה לקביעת שווי ההשקעה של בני הזוג בשיפוץ ושווי השבחת הבית.

     

    דיון והכרעה

     

  72. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן בו התובעת תהא זכאית להשבת השקעתה הכספית בשיפוץ.

     

  73. בבע"מ 1894/16 מיום 10.5.17 (פורסם בנבו) קבע בית המשפט העליון כי "במסגרת דיון ב'גורלה' של רשות במקרקעין, על בית המשפט לדון ולהכריע במספר שאלות: האחת, האם הרשות הדירה, אם לאו; השניה – אם יקבע כי הרשות הדירה – האם היא בוטלה, אם לאו; והשלישית – אם יקבע כי הרשות בוטלה – האם יש להתנות את ביטולה בתשלום פיצוי. שעה שנקבע כי רשות היא הדירה ומבוטלת, וכי יש לפסוק פיצויים בגין ביטולה – ואף אם קביעות אלו התבססו על שיקולי צדק – או אז יש לילך בדרך שהתוותה הפסיקה ולקבוע פיצוי אך בשווי השקעת ברי-הרשות בנכס ובהשבחתו" ראו גם: עמ"ש 4194-10-17 מיום 8.1.19 (פורסם בנבו); תמ"ש 19078-11-15 מיום 24.01.19 (פורסם בנבו); תמ"ש 25013-12-15 מיום 20.1.19 (פורסם בנבו).

     

     

     

     

  74. בהתאם להלכה זו, המבחן הוא מבחן תלת שלבי:

     

    האם הרשות הדירה

     

  75. נוכח ההסכמה הדיונית כי לא ידון הסעד ההצהרתי לפיו לתובעת זכויות "בר רשות" בלתי הדירה בבית אלא הסעד הכספי בלבד ראו: פרוט' עמ' 56 ש' 17-19, מתייתר הצורך לדון בשאלת הדירות הרשות וניתן לקבוע, בשים לב גם לטענת הנתבעים כי הרשות למגורים ניתנה לתקופה מוגבלת ראו: ס' 12 ו-20 לכתב הגנה כי הרשות שניתנה לבני הזוג להתגורר במשק היא רשות הדירה.

     

    האם הרשות בוטלה

     

  76. התובעת אומנם לא הוכיחה, באמצעות ראיות חיצוניות, את הטענה כי האלימות של ש' הובילה לעזיבתה את הבית ראו: ס' 20 לכתב התביעה, אך גרסתה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית ראו: פרוט' עמ' 40 ש' 15-16.

     

  77. מכל מקום העובדה כי התובעת הזמינה לבית משטרה ראו: פרוט' עמ' 53 ש' 5-6 מלמדת כי חיי הנישואין של בני הזוג לא התנהלו על מי מנוחות ולאור עובדה זו ניתן לקבוע כי הרשות להתגורר במשק בוטלה. הדבר נכון בית שאת משעה שהצדדים התגרשו והמשך מגורי התובעת בבית, לא התאפשרו במישור ההלכתי.

     

    האם יש להתנות את ביטול הרשות בפיצוי

     

  78. אין מחלוקת כי למעט סך של 50,000 ₪ שהעבירו הנתבעים לבני הזוג ראו: ס' 8, 12-14 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים, נספח 1 לסיכומי הנתבעים, השיפוץ מומן באופן מלא על ידי בני הזוג ראו: ס' 14, 26 לכתב ההגנה וזאת בזכות החסכונות של בני הזוג ונטילת הלוואות ראו: ס' 9 לכתב התביעה, פרוט' עמ' 47 ש' 28-32 (ער אני לטענת ש' כי ההלוואות ניטלו לא רק לצורך השיפוץ ראו: ס' 23 לכתב ההגנה של ש', פרוט' עמ' 44 ש' 9-10 ואולם טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי).

     

     

     

  79. יצוין כי השיפוץ בוצע בידיעת הנתבעים ובהסכמתם. הנתבע העיד כי אפשר לבני הזוג לבצע את השיפוץ ראו: פרוט' עמ' 51 ש' 14-17 נטל חלק פעיל בביצועו ראו: פרוט' עמ' 50 ש' 29-34 והעביר כספים בסך של 50,000 ₪ לבני הזוג לצרכי השיפוץ ראו: ס' 12 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים. הנתבעת העידה כי הנתבעים לא התערבו בשיפוץ ראו: פרוט' עמ' 56 ש' 8-9 ולכן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים בסיכומים כי השיפוץ בוצע בניגוד גמור לרצונם ראו: ס' 24 לסיכומי הנתבעים.

     

  80. בעקבות ביצוע השיפוץ - ועסקינן בשיפוץ אשר נערך על ידי קבלת ליווי אדריכלי ראו: פרוט עמ' 50 ש' 34 ואשר כלל החלפת והגדלת תשתיות החשמל, המים והצנרת, הוספת מתקן חימום תת רצפתי, תוספות בידוד ואיטום, עבודות גבס רבות ופעולות לחיזוק הבית, התקנת מטבח חדש ואביזרי אינסטלציה חדשים, שינוי מיקום של חדרים , מקומי הקירות, בניית מדרגות, החלפת אינסטלציה וכלים סניטרים ביצוע אטימת חלונות, עבודות אלומיניום ופרזול ובניית מרפסת "דק" ראו: ס' 12 לכתב התביעה - הבית שודרג ראו: ס' 12 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים.

     

  81. השדרוג של הבית הביא להשבחת שוויו בסך של 865,000 ₪ ראו: ס' 13.7 לחוות הדעת ושיקולי צדק מחייבים תשלום של פיצוי לתובעת.

     

    גובה הפיצוי

     

  82. גובה הפיצוי נקבע בהתאם לשווי השקעת ברי-הרשות בנכס ובהשבחתו.

     

  83. על פי האמור בחוות הדעת, עלות ההשקעה בשיפוץ היא סך של 550,000 ₪ ראו: ס' 13.6 לחוות הדעת. הנתבעים השקיעו בשיפוץ סך של 50,000 ₪ ראו: נספח 1 לסיכומי הנתבעים. כפועל יוצא, השקעתם של בני הזוג היא 500,000 ₪.

     

  84. בבחינת למעלה מן הצורך ייאמר כי עלות ההשקעה בשיפוץ בהתאם לחוות הדעת נמצאת במסגרת "גבולות הגזרה" שבין גרסת התובעת לפיה עלות ההשקעה בשיפוץ הסתכמה בסך של 660,000 ₪ ראו: ס' 9 לכתב התביעה, לבין גרסת ש' כי עלות ההשקעה בשיפוץ הסתכמה בסך שנע בין 400,000-480,000 ₪ ראו: פרוט' עמ' 43 ש' 26, עמ' 47 ש' 32, עמ' 48 ש' 28-31.

     

  85. לפיכך, אני קובע כי התובעת זכאית לקבלת מחצית ההשקעה בשיפוץ בסך של 250,000 ₪.

     

  86. לתוצאה זו לפיה התובעת זכאית לשווי ההשקעה ניתן להגיע דרך חוק עשיית עושר שלא במשפט, תשל"ט – 1979. סעיף 1 (א) לחוק זה קובע:

     

    "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".

     

  87. פרופסור דניאל פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט (1998), בעמוד 219 מציין:

     

    "אדם זכאי לסעד, אם הקים מבנה או הוציא הוצאות לשיפור חלקת קרקע בחושבו שהחלקה שייכת לו, ואילו בעל החלקה ידע על ביצוע העבודות ועל דבר הטעות של המבצע, אך לא העמידו על טעותו".

     

    ובהמשך שם בעמ' עמ' 223-225 מציין:

     

    "המשביח השקיע כספים במקרקעין שבבעלותו של הנתבע ועשה זאת לאחר שהנתבע נטע בו ציפיה לגבי הקרקע או השימוש בה. בנסיבות אלה ניתן לומר שבעל הקרקע "זכה" בהשקעה ועליו להשיבה...כשם שעשוי אדם להתחייב בתשלום שכר ראוי עבור טובת הנאה שביקש, כך עשוי הוא להתחייב בתשלום עבור טובת הנאה שניאות לקבל בדיעבד" .

     

  88. בע"א 2409/10 מגורי נ' מלאכי מיום 23.8.12 (פורסם בנבו) נקבע:

     

    "ככלל, עם ביטול החוזה או עם ההכרזה על בטלותו מלכתחילה קמה החובה על הצדדים להשיב את שהעביר האחד לזולתו בהתבסס על החוזה ... זכות ההשבה הכללית מקורה בחוק עשיית עושר ולא במשפט".

     

  89. בעניינו – בחינת התשתית הראייתית מובילה למסקנה כי הצדדים לא הסכימו על תקופת מגורי בני הזוג בבית. בתוך כך, ההסכם אשר העניק לתובעים זכות למגורים לתקופה של 5 שנים לא נחתם על ידי התובעת ראו: נספח 2 לסיכומי הנתבעים. גם הסכם נוסף אשר נערך בחודש נובמבר 2014 (להלן: "ההסכם הנוסף") ואשר העניק לבני הזוג תקופת מגורים של 10 שנים ראו: נספח 3 לסיכומי הנתבעים, לא נחתם על ידי התובעת ראו: פרוט' עמ' 55 ש' 11-12. לפיכך, ניתן לקבוע כי הוסכם על תקופת מגורים בלתי מוגדרת של בני הזוג בבית.

     

  90. הסכמה זו, בראי היקף השקעת בני הזוג בשיפוץ וקריסת גרסת הנתבעים כי הענקת המגורים נועדה לאפשר לבני הזוג לחסוך הון לרכישת דירתם ראו: ס' 20 ו-26 א' לכתב ההגנה מטעם הנתבעים, שכן אין שוני ממשי בין השכרת דירה בשוק החופשי לבין מגורים בבית אגב השבת ההלוואות שנלקחו לצורך ביצוע השיפוץ פרוט' עמ' 52 ש' 15-19, ס' 17 לסיכומי התובעת - בהחלט יכלה לפתח ציפייה בליבה של התובעת לקבלת הזכות למגורים לתקופה ארוכה מאוד (ולו נוכח סירובה לחתום על ההסכם הנוסף המאפשר תקופת המגורים ל-10 שנים).

     

  91. לפיכך, נוכח ציפייה זו של התובעת והיקף ההשקעה ניתן לזכות אותה בשווי השקעתה מכוח דיני עשיית העושר ולא במשפט.

     

  92. ער אני לעובדה כי טענה זו לא נטענה על ידי התובעת ואולם, בית המשפט רשאי לדון מיוזמתו במשמעות המשפטית הנגזרת מהמסכת העובדתית אשר נפרשה לפניו ראו: עמ"ש 41636-11-17 מיום 15.5.18 (פורסם בנבו).

     

    התוצאה

     

  93. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת והתובעת זכאית לשווי השבחת הבית באופן יחסי להשקעתה בסך של 250,000 ₪. סך זה ישולם לתובעת על ידי הנתבעים בתוך 60 יום שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד לביצוע התשלום בפועל.

     

    הוצאות משפט

     

  94. לאור התוצאה, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪. סך זה ישולם לתובעת על ידי הנתבעים בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד לביצוע התשלום בפועל.

     

  95. המזכירות תסגור את התיק.

     

    ניתן לפרסם בכפוף להשמטת כל פרט מזהה.

     

    ניתן היום, כ"ג סיוון תש"פ, 15 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ