אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק דין בעניין תובענות שהוגשו לאחר הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין

פסק דין בעניין תובענות שהוגשו לאחר הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין

תאריך פרסום : 06/12/2018 | גרסת הדפסה


בית משפט לעניני משפחה קריית גת
60867-06-13, 21396-03-14, 37347-09-15
27/11/2018
בפני השופטת:
פאני גילת כהן

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבעת:
פלונית
עו"ד טל קולסקי ואח'
פסק דין

 מבוא

 

בני זוג ולהם שלושה ילדים קטינים מחליטים להביא נישואיהם אל קצם. השניים עורכים הסכם גירושין המסדיר את כלל העניינים הכרוכים בגירושין, חותמים עליו ומביאים אותו לאישור בית משפט לענייני משפחה.

בית המשפט מקיים דיון בנוכחות השניים ובסופו מאשר את הסכם הגירושין ונותן לו תוקף של פסק דין.

בחלוף חודשים אחדים פונה האיש לבית המשפט ומגיש כנגד האישה תובענה להעברת משמורת הקטינים לידיו, ולחילופין לקביעת הסדר של משמורת משותפת; תשעה חודשים לאחר מכן מגיש כנגדה תובענה נוספת לביטול או להפחתת דמי מזונות הקטינים; שנה וחצי מאוחר יותר מגיש הוא תובענה נוספת למימוש זכויותיו כאפוטרופסם של הקטינים ובחלוף עשרה חודשים מוגשת על ידו תובענה נוספת כנגד האישה לפסיקת דמי שימוש ראויים, אשר לימים ולבקשתו נמחקה.

 

פסק הדין שלפנינו יעסוק, אפוא, בשאלה האם בנסיבות המקרה דנא יש מקום להתערב בהוראות הסכם הגירושין בעניין משמורתם ומזונותיהם של הקטינים ולשנותן, והאם יש ליתן הסעדים בעניין זכויות האב כאפוטרופסם של הקטינים.

 

ואלה העובדות הצריכות לעניין

  1. הצדדים שלפניי הם בני זוג לשעבר, שנישאו זה לזו כדת משה וישראל ומנישואיהם נולדו שלושת הקטינים שבכותרת.

              

  1. ביום 5.11.2012 נחתם בין הצדדים הסכם גירושין, המסדיר את כלל העניינים הכרוכים בגירושיהם, לרבות משמורת ילדיהם הקטינים, זמני השהות שלהם עם כל אחד מהוריהם, מזונותיהם ופירוק השיתוף הרכושי (להלן: "הסכם הגירושין").

 

  1. הסכם הגירושין הובא לאישורו של בית משפט זה, וביום 24.12.2012 התקיים דיון בפני המותב הקודם (כב' השופטת, סגנית הנשיא, כתוארה אז, אבירה אשקלוני), ולאחר שנתקבלו הבהרות מספר, אישר בית המשפט את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין. הצדדים התגרשו זה מזו בגט פיטורין.

 

  1. בקליפת אגוז יצוין, כי בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, שמשמורת הקטינים תהא לנתבעת, בלא שתיגרענה זכויות או סמכויות התובע כאפוטרופסם; כי הקטינים ישהו עם התובע פעמיים באמצע השבוע, עת באחת מהן ילונו בביתו ואילו באחרת יושבו על ידו לבית הנתבעת בשעה 20:00 ובנוסף ישהו עמו בכל סוף שבוע שני ובמחצית מחגי ישראל ומחופשותיהם ממסגרות החינוך, תוך גילוי גמישות; כי בשים לב לאילוצי העבודה של התובע, העובד במשמרות, יקבעו בין הצדדים מדי שבוע זמני השהות של הקטינים עמו בהתאם לסידור העבודה שלו; כי ישמר מרחק שאינו עולה על 40 ק"מ בין מקום המגורים של הצדדים; כי דמי המזונות החודשיים עבור שלושת הקטינים יעמדו על 5,500 ₪ הכוללים השתתפות התובע במלוא הוצאותיהם ובנוסף ישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, בהוצאות החינוך שלהם ובעלויות החוגים והקייטנה בה יקחו חלק; כי תינתן לנתבעת זכות מגורים בבית המגורים המשותף עד הגיע הצעירה שבקטינים לגיל 18 שנה תוך מתן הזכות לתובע להתגורר ביחידת הדיור הצמודה למשך תקופה שלא תעלה על שנה ממועד אישור ההסכם, וכי כל אחד מן הצדדים יוותר בעליהן הבלעדי של הזכויות הסוציאליות והחובות אשר נצברו על ידו ועל שמו בתקופת החיים המשותפים.

 

  1. ביום 30.06.2013 הגיש התובע תובענה (בתמ"ש 60867-06-12) ובמסגרתה עתר למסירת משמורת הקטינים לידיו, ולחילופין לקביעת משמורת משותפת; ביום 11.03.2014 הגיש התובע תובענה נוספת (בתמ"ש 21396-03-14) ובמסגרתה עתר לביטול ולחילופין להפחתת מזונות הקטינים באשר נקבעו בהסכם הגירושין; וביום 21.09.2015 הגיש תובענה נוספת (בתמ"ש 37347-09-15) ובמסגרתה עתר לקיבוע ולמימוש זכויותיו כאפוטרופוסם של הקטינים. תובענה נוספת שהגיש התובע ביום 11.07.2016 לפסיקת דמי שימוש נמחקה ביום 12.06.2017 בהסכמה.

 

  1. הדיון בהליכים שבכותרת התארך, בין היתר, נוכח ניסיונות לגשר בין הצדדים ולהביאם להסכמות, בין בעזרת בית המשפט ובין באמצעות באי כוחם, אשר למרבה הצער לא נשאו פרי.

 

  1. בראשית הדרך התבררו ההליכים בפני מותב אחר של בית המשפט, כב' השופטת רותם קודלר עיאש, ולימים הועברו לדיון ולהכרעה בפניי.

 

  1. מאז ננקטו ההליכים ונוכח אופיים ועצימות הקונפליקט בין הצדדים, כשם שהיה לפחות עד השלב בו נשמעו הראיות, ניתנו החלטות ביניים רבות בעיקר בעניין זמני שהות הקטינים עם כל אחד מן הצדדים.

 

  1. עוד יצוין, כי מאז ננקטו ההליכים הוגשו ע"י הנתבעת שתי בקשות: האחת לצו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 (ה"ט 5299-10-13) והשניה לצו מניעה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (ה"ט 13897-06-13), אשר הרקע להן מגורי הצדדים סמוך זה לזו, עת התובע עושה שימוש ביחידת הדיור הצמודה לבית מגורי הנתבעת.

 

  1. בהליכים שבכותרת או באיזה מהם התקיימו שישה דיונים, ושלושת האחרונים שבהם היו דיוני הוכחות. בסמוך לישיבת ההוכחות האחרונה שהתקיימה בחודש יוני 2017 עתרו באי כוח התובע לשחררם מייצוגו בשלושה מתוך ארבעת ההליכים שננקטו על ידו, למעט התובענה לביטול או להפחתת דמי המזונות, ובית המשפט נעתר לבקשתם.

 

  1. בהתאם להחלטה שניתנה בתום ישיבת ההוכחות האחרונה, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב. חרף האמור לעיל, הגיש התובע בעצמו סיכומיו בכל ההליכים שבכותרת, וויתר על זכותו להגשת סיכומי תשובה.     

 

 

תמצית טענות הצדדים

טענות התובע:       

  1. עיקר טענות התובע נסובות סביב מעשי הנתבעת אשר, לשיטתו, תכליתם היא סיכול הקשר בינו ובין הקטינים, ניסיונות לתקוע טריז בינו ובינם תוך הפרה של הוראות הסכם הגירושין ופגיעה בטובתם ובזכויותיו כאביהם מולידם וכאפוטרופסם הטבעי.

 

  1. לטענת התובע מנכסת הנתבעת את הקטינים לעצמה ונוקטת בגישה נוקשה ובלתי מתפשרת – הכל על מנת לחבל בקשר שבינו ובינם ולהמעיט בחשיבותו ובמקומו בחייהם.

 

  1. עוד טוען התובע, כי משעה שידוע לנתבעת כי אחת מאבני הבוחן לקביעת משמורת משותפת היא תקשורת טובה ושיתוף פעולה איכותי בין הוריהם, עושה היא כל שלאל ידה על מנת לפגוע בשני אלה ולאיינם, ובכך להסיר אפשרות זו מסדר היום.

 

  1. לטענת התובע, דרך המלך היא קביעת משמורת משותפת, והדבר עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים, המהווה שיקול מרכזי בכגון דא, בפרט עת מאז ומתמיד היה אב פעיל, מסור ונוכח בחיי הקטינים, ועת הקטינים קשורים אליו, אוהבים לשהות עמו ובמחיצתו, והקשר עמו מעצימם. התובע מדגיש, כי במועד הגשת הסיכומים מטעמו השתפר מצב הקטינים לאין ערוך ביחס לזה שהיה סמוך לגירושי הצדדים ועובר להגשת התובענות על ידו.

 

  1. באשר לעתירתו לביטול או להפחתת דמי המזונות טוען התובע, כי חל שינוי נסיבות מהותי מאז אושר הסכם הגירושין וקיבל תוקף של פסק דין, עת דה פקטו האחריות ההורית שווה, והמשמורת משותפת להורים.

 

  1. עוד טוען התובע, כי פוטר אמנם ממקום העבודה בו הועסק עובר לאישור הסכם הגירושין אך שולב שוב בעבודה בחברת "..." בתנאים דומים. בכתב התביעה נטען על ידו כי הכנסתו החודשית עומדת על 14,000 ₪ נטו, בעוד בסיכומיו טען, כי היא עומדת על 8,500 ₪.

 

  1. לטענת התובע, הכנסות הנתבעת גדלו מאז אושר הסכם הגירושין שעה שאין היא משכירה את יחידת הדיור הצמודה לבית המגורים ועושה בה שימוש לצרכים עסקיים, ושעה שהיא מתגוררת עם בן זוגה התורם אף הוא לכלכלת משק הבית.

 

  1. בסיכומיו מוסיף וטוען התובע, כי יש לו הוצאות אישיות המגיעות כדי 4,000 ₪ בחודש; כי כיום שלושת הקטינים בגרו ושלושתם מעל גיל 6 שנים; כי עליו לדאוג לביגוד ולהנעלה עבור הקטינים בעת שהותם עמו, היות שהנתבעת אינה מציידת אותם בהם וכי דמי המזונות שנקבעו בהסכם עולים על דמי המזונות המינימליים העומדים על 1,300 ₪ בחודש לקטין.    

 

  1. ובאשר לעתירתו לקיבוע ולמימוש זכויותיו כאפוטרופוסם של הקטינים טוען התובע, כי הנתבעת אינה מיידעת אותו בעניינים מהותיים הקשורים בקטינים, בעיקר בענייני חינוך ובריאות, אינה מתייעצת עמו ומקבלת ההחלטות בעניינם באופן בלעדי וחד צדדי.

 

טענות הנתבעת:

  1. לטענת הנתבעת יש לדחות התובענות כולן בהיותן נעדרות עילה ושעה שהוגשו בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי המשפט.

 

  1. לטענתה, הסכם הגירושין הוא פרי מו"מ ממושך שנוהל בין הצדדים ונחתם לאחר שהתובע נועץ בפרקליט, אף כי לא היה מיוצג בשלב העריכה שלו. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין לאחר קיום דיון בעניין במסגרתו אישר התובע כי חתם עליו מרצונו הטוב והחופשי ולאחר שהבין משמעותו ותוצאותיו.

 

  1. לטענתה, הסכם הגירושין מסדיר הסוגיות שבבסיס התביעות שהוגשו ע"י התובע, ולא חל כל שינוי נסיבות שהוא מאז אושר וקיבל תוקף של פסק דין, וודאי לא שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בית המשפט בהוראות ההסכם. ככל שבפי התובע טענות להפרת ההסכם על ידה, כי אז עליו לנקוט בהליך אחר לצורך אכיפתו.

 

  1. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובענות שהגיש התובע אינן אלא ניסיון לבצע מקצה שיפורים בהסכם הגירושין, ומשכך יש לדחותן מכל וכל.

 

  1. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התנהגות התובע כלפיה אובססיבית ומטרידה, תוך שימוש בילדים, ובעצם הגשת התובענות וניהול ההליכים כנגדה מבקש הוא לשבור את רוחה ולהביאה לקריסה כלכלית.

 

  1. לטענת הנתבעת התובע לא הניח כלל ועיקר התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת טענותיו באשר לשינויים שחלו בגובה ההשתכרות שלו, ויתרה מכך העלים מידע מפני בית המשפט אודות תנאי הפרישה שלו וקליטתו המחודשת לעבודה בחברת "...".

 

  1. הנתבעת מכחישה טענות התובע בעניין קבלת ההחלטות הנוגעות לקטינים וסיכול הקשר בינם ובינו, ומדגישה כי בדיוק ההיפך הוא הנכון. כך, בין היתר, נטען על ידה כי התובע מעודכן באופן ישיר על ידה וע"י הגורמים הרלוונטיים אודות הקטינים ואודות אירועים בחייהם.    

 

  1. בסיכומיה מוסיפה עוד הנתבעת, כי גם משיקולים של מדיניות משפטית ראויה הדוגלת בכיבוד חוזים, בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית ובאינטרס ההסתמכות של צד להסכם גירושין המקפל בתוכו מארג של שיקולים, אינטרסים, ויתורים ופשרות, יש לדחות התובענות.

כן נטען על ידה, כי הסכם הגירושין תקף וכי מעולם לא בוטל ואף לא נטען לביטולו בשום שלב שהוא; כי מתכונת העבודה של התובע לא השתנתה ונותרה כשהייתה ערב החתימה על הסכם הגירושין ואישורו; כי כל התסקירים שהוגשו בעניינם של הצדדים ממליצים על הותרת משמורת הקטינים בידיה, וכי מאז ניתנו החלטות בית המשפט בעניין זמני שהות הקטינים עם התובע חלה רגיעה משמעותית במערכת היחסים בין הצדדים וישנה מגמת שיפור במצב הקטינים- דבר המעיד על חשיבות הסדר והיציבות בחייהם; כי גם טרם פרידת הצדדים הייתה היא ההורה הדומיננטי בחיי הקטינים וכי נוכח העדר התקשורת בין הצדדים ויחסו של התובע כלפיה והתנהלותו בכלל אין מקום לשנות את שנקבע בהסכם הגירושין ואין מקום להורות על משמורת משותפת.

עוד מציינת היא, כי התובע נמנע במתכוון ובלא כל הצדק מתשלום דמי מזונות עבור הקטינים משך תקופה ניכרת בת 15 חודשים, תוך הוא מבריח נכסים וכספים בהיקף נרחב לאחותו ולאמו, כדי שלא תצליח לגבות חובו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. לטענתה דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין ראויים, משקפים את רמת החיים לה הורגלו הקטינים מעת היוולדם ואף את פערי ההשתכרות בין הצדדים, ובמקרה שלפנינו לא הוכח כי יש הצדקה להתערב בהם.  

 

דיון והכרעה   

  1. כבר בשלב זה יובהר, כי הסוגיות המונחות להכרעה בפניי מוסדרות בהסכם הגירושין ובדין, הלא הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ומשכך לב לבה של הכרעה זו שלפנינו הוא בשאלה האם בנסיבות שלפנינו יש הצדקה שבדין ובעובדה להתערב בהוראות הסכם הגירושין ולשנותן, והאם יש מקום למתן הסעדים להם עותר התובע במסגרת התובענה למימוש זכויות האפוטרופסות, שעה שממילא מדברים אנו בזכויות המעוגנות עלי ספר.

 

המסגרת הנורמטיבית  

 

מתי ובאילו מקרים, אם בכלל, ידון בית המשפט בעניינים שהוסדרו בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין?

 

  1. זהו המקום להבהיר, כי בשום שלב שהוא לא נתבקש ע"י התובע ביטולו של הסכם הגירושין ופסק הדין המאשרו.

  

  1. מושכלות יסוד הן, כי אישור הסכם הגירושין ע"י הערכאה המוסמכת כמתחייב בדין תכליתו היא להבטיח, שהצדדים הבינו תכנו ואת גמירות דעתם וכדי לוודא כי הוא לא נערך תחת לחץ, השפעה בלתי הוגנת או כל השפעה שיש בה לגרור אחריה יתרון בלתי הוגן או ניצול לרעה. הדבר מתבטא בתנאים הצורניים והמוקדמים שמעמיד החוק כתנאי לתוקף ההסכם: דרישת הכתב ואישור ההסכם ע"י בית משפט או בית דין (ראו: א. רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל, בין קודש לחול, עמ' 364). דרישות אלו הן דרישות מהותיות (ראו: ע"א 490/77 נציה נ' נציה, פ"ד לב(2)621; ע"א 51/81 בראור נ' בראור, פ"ד לה(4)231; ע"א 419/84 טוכמינץ נ' טוכמינץ, פ"ד לט(1)287; ע"א 487/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3)499).

 

  1. פסק דין המאשר הסכם או פשרה אליה הגיעו הצדדים מורכב משני חלקים: החלק ההסכמי/חוזי – ההסכם שבין בעלי הדין והחלק השיפוטי – החלטת בית המשפט אשר נתן להסכם תוקף של פסק דין (ראו: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 787, רע"א 4976/00 בית הפסנתר נגד דליה מור ואח', פ"ד נו(1), 577).

 

  1. הפסיקה קבעה, כי בהעדר 'טעם מיוחד', לא יתקבלו טענותיהם של צדדים כנגד פסק הדין המעניק תוקף להסכם שבבסיס פסק הדין (ראו: ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 ; ע"א 690/88 רובין נ' רובין, פ"ד מד(3) 459). וכך כותב כב' השופט אור בע"א 2495/95 בן עילו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577, בעמ' 593:

"... יש ליחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות ... יש להביא בחשבון את מרכזיותו של ערך זה מבחינת הצדדים לפשרה. ההגנה על ערך זה חיונית, כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. תכונה מרכזית של הסכמי פשרה... היא הסופיות שלהם". 

(ראו גם: ע"א 88/601 עיזבון המנוח מיכאל רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2), 441; ע"א 88/690 רובין נ' רובין, פ"ד מד(3), 459; רע"א 00/4976 בית הפסנתר נ' דליה מור ואח', פ"ד נו(1), 577). 

 

  1. דברים אלה כוחם יפה על אחת כמה וכמה עת מדובר בהסכם גירושין, אשר קושר בין ההסכמות לגירושין וכולל לעיתים ויתורים הנראים לעין מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את הפירוד והגירושין (לעניין זה ראו: 5490/92 רחל פגס ואח' נ' ישראל פגס (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

משום כך נהנה הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט ממעמד מיוחד המקנה לו עדיפות על פני הסכם "רגיל" שקיבל תוקף של פסק-דין (לעניין זה ראה ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 בעמ' 428 ).

 

  1. וכך, בין היתר, קובע בעניין זה בית המשפט העליון מפי כב' השופטת בן פורת ב-רע"א 359/85 קוך נ' קוך, פ"ד לט(3) 421, בעמ' 422:

"ספק בליבי אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט (בלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור) יכול בן זוג להישמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת, תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו להבטיח, שבני הזוג יבינו הבן היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון".

 

  1. הנה כי כן, הכללים לתקיפת הסכם ממון חמורים עוד יותר כאשר מדובר בהסכם גירושין אשר מסדיר את מכלול יחסי בני הזוג. התוצאות הסופיות מאגדות בתוכן מכלול של כוונות, אינטרסים, יחסים ושיקולים שונים וכל אחד מבני הזוג חותם על ההסכם משיקוליו שלו. בע"א 5490/92 פגס נ' פגס, פורסם במאגרים האלקטרוניים נאמר:

"הנטייה של בית המשפט תהיה בדרך כלל לכבד את הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה, ודבר זה נכון לגבי חוזים מסחריים וגם לגבי הסכמי גירושין. באלו האחרונים יש לא אחת תנאים המושפעים מרצון לקדם ולהקדים את הפרידה והניתוק בין בני הזוג. על כן יתכן כי צד לחוזה יסכים לתנאים שהם מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את הגירושין, עניין החשוב לו אותה שעה יותר מכל דבר אחר".

 

  1. לפיכך לא בנקל ייעתר בית המשפט לתביעות מסוג זה ועל הצד העותר לתקיפת ההסכם רובץ נטל ההוכחה (ראו: ע"א 146/81 נשאף נ' נשאף, פ"ד לח(3) 309, 312; ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט(4) 149, 153).

 

  1. קושי נוסף הטמון בהתערבות בהסכמי גירושין עניינו יכולת "ההשבה ההדדית", אשר אינה אפשרית לאחר שבוצעו הגירושין, והעובדה כי הסכמי גירושין מקיפים לרוב קשת רחבה של נושאים הכרוכים בגירושין ושלובים זה בזה, ועל כן קשה להפריד ביניהם,

וכך נקבע בעניין זה ב- ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4) 635:

"ייאמר כבר כאן, כי בשל מורכבותו אין הסכם הגירושין ניתן להפרדה לחלקים, כך שבמקרה של הפרת אחד מחלקיו קמה הזכות לבטל את החלק שהופר, מכוח הרישא לסעיף 7 (ג) לחוק התרופות... אף כי הסכם הגירושין מחולק לפרקים והוא דן בנפרד א) בעצם הגירושין, ב) בהחזקת הילדים, ג) בבעיות רכוש, ד) במזונות הילדים - אין אלה התחייבויות נפרדות, הניתנות להפרדה לחלקים, ואי אתה יכול לומר, כי מול התחייבות ספציפית מצד המערער עומדת התחייבות המשיבה, עד כי ניתן לבודד פרק כלשהו ממכלול ההסכם ולבטל רק אותו חלק. ההסכם דן במכלול הבעיות המורכבות, שיש להסדיר עת באים לפרק מסגרת משפחתית על כל הכרוך בכך, וזה כולל גם חבויות וזכויות כלפי ילדי בני הזוג ועתידם, ענייני רכוש משותף וכל כיוצא באלה. אכן, גם בהסכם מסוג כזה ייתכן שייקבעו חבויות ספציפיות תמורת חבויות נגדיות, שניתן להפרידן ולבודדן מכלל ההסכם. אך אין זה המקרה כאן... זהו הסכם כולל להסדרת מכלול הבעיות הכרוכות בגירושין, כשהחיובים והחבויות ההדדיים שלובים ללא יכולת הפרדה לחלקים, עד שניתן יהא לבטל רק חלק שהופר, אם הופר. מאידך גיסא, עם סידור הגט בוצע עיקרו של ההסכם וכן בוצעו הוראותיו המהותיות האחרות בעניין החזקת הילדים וכדומה, ובהקשרים אלה לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, לא על- ידי השבה ולא על-ידי תשלום שווי, כשם שבמקרים רגילים זכאי מפר מנפגע, אשר משתמש בזכות לבטל הסכם בגין הפרה (סעיף 9 לחוק התרופות)...".

 

  1. הנה כי כן, הסכם גירושין טוען בחובו מכלול מורכב של חיובים, הסדרים, אינטרסים, וויתורים וזכויות הכרוכים ושזורים זה בזה ולא ניתן לבודדם, בפרט כאשר ההסכם כבר יצא אל הדרך ובוצע (ראו גם: א' גריידי, הסכם ממון וגירושין – אישור וביטול, עמ' 145).
  2. לצד כל זאת ייאמר, כי מן המפורסמות שביצועו של פסק דין למזונות ולמשמורת ילדים נמשך בעתיד, ומשכך מסווג כעילה הולכת ומתמשכת ולכן אינו מהווה מעשה בית דין. עם זאת קובעת ההלכה הפסוקה, כי רק מקום בו מתרחש שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3)187, ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3)179).

עוד נקבע בפסיקה, כי על הטוען לשינוי הנסיבות להוכיח שינוי נסיבות מהותי, אשר עליו להיות כזה שלא נצפה ולא ניתן היה לצפותו מראש בשעת החתימה על הסכם הגירושין, ומטעם זה הנטל הרובץ על כתפיו הוא נטל מוגבר.

 

  1. יתר על כן, רק נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, היכולות להשפיע ממש על עצם החבות במזונות או כאלה הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או יורדות לשורשו של עניין זה, כאשר פגיעה זו היא עמוקה ומהותית שאין להתעלם ממנה – יהוו השינוי המהותי הדרוש כדי שתהא לבית המשפט הסמכות לבחון ולשקול מחדש את שיעור המזונות.

יוזכר, כי נטל ההוכחה רובץ על כתפו של מבקש השינוי. 

 

  1. ודוק, אין די בהוכחת השינוי כשלעצמו, אלא נדרשת הוכחתו של שינוי נסיבות מהותי שיצדיק התערבות בדמי המזונות שנפסקו. שינוי מסוג זה ייעשה רק במקרים נדירים ובהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

א.                                                                               לא יהא זה צודק להותיר פסק הדין על כנו בעקבות השינוי המהותי.

ב.            הצדדים הותירו מראש, במפורש או מכללא, פתח לשינוי גובה נסיבות.

ג.            מבקש השינוי פעל בתום לב.

(ראו: 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1)761).

 

  1. עוד נקבע בענייננו ע"י בית המשפט עליון ב-ע"א 4515/92 שטיין קומרוב נ' שטיין (13.06.1994), פורסם במאגרים האלקטרוניים:

"...עניין סמכות ההתערבות של בית המשפט בסכום המזונות שנקבע בהסכם מחייבת הבהרה והדרכה: בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת".

 

  1. סוגיה חשובה נוספת אשר ההלכה נתנה עליה דעתה בענייננו היא העיתוי, דהיינו מועד תחולת השינוי המהותי הנטען. על השינוי הנטען להתרחש מאז מתן פסק הדין המאשר את הסכם הגירושין ועד מועד הגשת התביעה. לשון אחר: על השינוי להיות כזה שאינו ולא היה ידוע לתובע בעת מתן פסק הדין.

צא ולמד, כי נקודת המוצא בעת הדיון בהליך לשינוי דמי המזונות שנפסקו הוא המצב הנתון בעת שנפסקו והשוואתו למצב הנוכחי, שהיא בגדר חובת הטוען לשינוי (ראו: ע"א 88/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1)215. הוא הדין, כמובן, גם בהתייחס לסוגיית משמורתם של הקטינים.

  

  1. על שום כך, במסגרת בירורה של תובענה לשינוי דמי מזונות במסגרתה נדרשת הוכחה של שינוי נסיבות מהותי, אין בודקים את צרכי הקטינים או יכולותיהם הכלכליות של ההורים מבראשית, כי אם את השינוי בנסיבות בלבד.

הנה כי כן, צד המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, מחויב בהוכחת המצב כשם שהיה ערב פסיקת המזונות ובהוכחת השינויים שהתרחשו מאז (ראו: פרשת פייגה הנ"ל).

 

הוא הדין, כמובן, ובשינויים המחויבים גם בהתייחס לתובענה לשינוי הסדרי משמורתם של קטינים שנקבעו בפסק דין, לרבות כזה המאשר הסכם בעניין בין הוריהם.

 

ומן הכלל אל הפרט

 

ההליכים בעניין משמורת הקטינים וזכויות התובע כאפוטרופסם הטבעי

  1. כאמור, התביעה להעברת משמורת הקטינים לידי התובע ולחילופין לקביעת אחריות הורית משותפת הוגשה בחלוף כמחצית השנה בלבד לאחר שהסכם הגירושין אושר וקיבל תוקף של פסק דין.

 

  1. יאמר כבר כעת, כי בכל הנוגע להליכים בעניין משמורת הקטינים ומזונותיהם בחר התובע לנהלם כאילו באו אל העולם בחלל הריק ותוך התעלמות כמעט מוחלטת מקיומו של הסכם הגירושין. בכך, וכפי שיפורט להלן בהרחבה, שגה התובע, והדבר מקבל משנה תוקף בפרט בשים לב לעיתוי בו ננקטו הליכים אלה על ידו.

 

  1. מאז הוגשה התובענה בעניין משמורתם של הקטינים הוגשו תסקירים מספר, עת האחרון בהם הוא מיום 10.07.2016.
  2. נוכח עצימות הקונפליקט בין הצדדים, העדר התקשורת וחוסר האמון השורר ביניהם ולאור אופי עיסוקו ומשרתו של התובע, נדרשה התערבות בית המשפט בהסדרת זמני השהות של הקטינים עמו. יוזכר, כי עובר לעריכת הסכם הגירושין עבד התובע במתכונת זהה לזו בה עבד משך מרבית ימיהם של ההליכים שבכותרת.

יוזכר עוד, כי בסעיף 4 ג' להסכם הגירושין ישנה הוראה קונקרטית בעניין, אך, כאמור, למרבה הצער נוכח אופייה של מערכת היחסים בין הצדדים, לא היו מסוגלים הם למלא אחריה.

 

  1. בשל חשיבותה תובא להלן הוראת סעיף 4ג' להסכם הגירושין:

"מוסכם בין הצדדים, כי הואיל והאב במסגרת עבודתו נאלץ לעבוד במשמרות אשר נקבעות מידי שבוע, יקבעו הצדדים בכל תחילת שבוע את הסדרי הראייה בהתאם לסידור עבודתו של הבעל".

 

יתר על כן, במסגרת הדיון באישור הסכם הגירושין הצהירו הצדדים בהתייחס לשאלות בית המשפט, כהאי לישנא: "אין לנו חילוקי דעות בנושא הסדרי הראיה, והדברים ברורים".

 

  1. על שום כך, מאז נפתח ההליך, ניתנו החלטות מספר, המגדירות באופן מדויק, בהתאם לסידור העבודה של התובע, את חלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהוריהם ובהתבסס על הקבוע בהסכם הגירושין.

כך, בין היתר, ניתנה ביום 02.10.2014 החלטה בעניין חלוקת זמני השהות בכל אחד מימות השבוע בנוגע לתקופה שבין 05.10.2014-03.01.2015; ביום 02.01.2015 ניתנה החלטה שעניינה חלוקת זמני השהות בהתייחס לשבועיים הבאים, ובה נקבע כי בשבוע אחד ישהו הקטינים עם התובע פעמיים באמצע השבוע, עת בשתיהן הוא יאספם ממסגרות החינוך והם ילונו בביתו, ואילו בשבוע שלאחריו ישהו עמו באחת מהן עד השעה 19:30 ואילו באחרת יוותרו ללון בביתו וכן באחד מסופי השבוע עד מוצ"ש בשעה 20:00; ביום 27.01.2015 ניתנה החלטה נוספת לפיה זמני שהות הקטינים עם התובע ימשיכו להתקיים  בהתאם להחלטה מיום 02.01.2015 (מבחינת הימים והשעות), תוך הבהרה כי איסוף הקטינים יהא ממסגרות החינוך שלהם וכי בכל סוף שבוע שלישי בו אמורים הקטינים לשהות עמו, הם ילונו בביתו במוצ"ש והוא ישיבם למסגרות החינוך למחרת היום; וביום 29.06.2015 ניתנה החלטה מפורטת, אשר באה בעקבות דברים שנשמעו מפי הצדדים בישיבת קדם המשפט מיום 05.05.2015 (במסגרתה נעשה ניסיון להביאם להסכמות ולאחריה הוגשו עמדותיהם בכתב), ובה נקבע הסדר זמני בעניין זמני שהות הקטינים עם כל אחד מן הצדדים במתכונת המפורטת לעיל, תוך מתן הבהרות לעניין איסוף והחזרת הקטינים במועדים בהם לא מתקיימים לימודים במסגרות החינוך. כן נקבעה חלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מן ההורים בחופשת הקיץ והוסדרה סוגיית השתתפותם של הקטינים באירועים משפחתיים של כל אחד מן ההורים ובחגי תשרי בשנת תשע"ו.

בנוסף התבקש התובע להגיש עמדתו בהתייחס להצעת הנתבעת כי ההכרעה בהליך המשמורת תינתן על יסוד החומר המצוי בפני בית המשפט תוך מתן הזכות לצדדים להשלים אסמכתאות וראיות רלוונטיות.

ביום 22.07.2015 הודיע התובע כי הוא מתנגד להצעת הנתבעת ועתר לקיום הוכחות בהליכים שננקטו על ידו.

נוכח עמדה זו של התובע נקבעו ההליכים לשמיעת הוכחות וניתנה החלטה על הגשת תצהירים.

 

  1. ביום 21.09.2015 הוגשה ע"י התובע בקשה להרחבת זמני השהות באשר נקבעו בהחלטה מיום 29.06.2015, ולאחר שנתקבלה תגובת הנתבעת נקבע, כי נוכח הקוטביות בעמדות הצדדים, יש להותיר ההחלטה על כנה תוך שהוזמן תסקיר של עו"ס לסדרי דין.

 

  1. חרף המועדים שנקבעו בהחלטה, תסקיר העו"ס הוגש רק ביום 10.07.2016 והועבר לעיון הצדדים.

ביום 13.07.2016 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה, וגם במסגרתה נעשו ניסיונות להביא הצדדים להסכמות.

הצדדים ביקשו לשקול עמדתם. עם זאת ולמען קידום ההליך, הוחל בשמיעת הראיות.

  

  1. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, כשם שהודע בהמשך לבית המשפט, ולבקשת התובע, זומן עו"ס לסדרי דין, עורך התסקירים לחקירה על האמור בתסקיריו ובישיבת ההוכחות שהתקיים ביום 20.04.2017 נשמעה עדותו.

 

  1. מן הראוי לציין, כי מאז נורתה יריית הפתיחה וההליכים שבכותרת באו אל העולם הם מקיימים החלטות הביניים בעניין זמני השהות, וממעוף הציפור נראה, כי חלוף הזמן הנמיך את עצמת הלהבות, ותעיד על כך הירידה הדרמטית במספר הבקשות שהוגשו בעניין זה ובכלל.

נהיר, ובפרט על רקע האמור בתסקירי העו"ס לסדרי דין, כי משעה שכלל העניינים הכרוכים בגירושי הצדדים ונובעים מהם הוסדרו בהסכם גירושין מפורט, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, מוטב היה אלמלא באו אל העולם ההליכים שבכותרת, אך משבאו אל העולם, יש למצוא נחמה רבה בעובדה שקיומם נתן בידי הצדדים האמצעים להסדרת הקשר שבינם ובין ילדיהם הקטינים בבחינת גשר בין הוראותיו הכתובות של הסכם הגירושין ובין ביצוען הלכה למעשה.

         

  1. העו"ס לסדרי דין הצביע בתסקיריו על הנזק הרב שנגרם לקטינים כתוצאה ממערכת היחסים העכורה שבין הוריהם וכתוצאה מניהול המאבקים המשפטיים על גבם. כך, למשל, בתסקיר האחרון מיום 10.07.2016 מציין העו"ס (עמ' 3 לתסקיר), כי התמונה המתקבלת מן ההתבוננות על יחסי ההורים מעוררת דאגה ועלולה לגרום נזק ליכולתם של הקטינים ליצור מרחב ילדי בטוח בטווח הקצר, הבינוני והארוך; וכי מתפתח בקרבם קונפליקט נאמנויות נוכח חשיפתם ליריבות הקשה והמתמשכת, למתח ולעוינות השוררים בין הוריהם.

 

  1. בכל התסקירים המונחים לפניי הומלץ להותיר את הקבוע בהסכם הגירושין על כנו, דהיינו להותיר משמורת הקטינים בידי הנתבעת ולראות בביתה ביתם המרכזי של הקטינים.

כן עוברת כחוט השני לאורך התסקירים שהוגשו לבית המשפט התרשמות העו"ס משני הצדדים כהורים מיטיבים עבור הקטינים, ומן הקשר החם וקרוב שיש לקטינים עם כל אחד מהם.

 

  1. בשים לב לחלוף הזמן הרב מעת הגשת התסקירים לתיק בית המשפט ועל רקע הרגיעה הניכרת ביחסי הצדדים ובקונפליקט ביניהם, עליה מצביעים הם עצמם בסיכומיהם, אין מקום להרחיב הדיבור על המתואר בכל התסקירים, ודי, לטעמי, בהתייחסות לאמור באחרון שבהם.

 

  1. בהתייחס למצב הקטינים מציין העו"ס, כי עובר לעריכת התסקיר לא ניכרים עליהם סימני מצוקה וסיכון, אולם שלושתם מאופיינים בסגירות, בביישנות, במופנמות ובהעדר מקום בטוח לביטוי רגשי מלא, וכי בצל המאבק בין הוריהם מתפתחים אצלם דפוסי התנהגות מרצה.

 

  1. בהתייחס להורים מציין העו"ס, כי לצד היותם מסורים ומיטיבים, כאמור, חסרה לתובע רגישות הורית המודעת לצרכי הקטינים, ומאבקיו לשינוי הסדרי המשמורת מבטאים ומשקפים דאגה לצרכיו יותר מאשר לצרכי הקטינים. מנגד, הנתבעת רואה את צרכי הקטינים באופן המותאם לגילם ומצליחה לשים את צרכיהם בראש ולפני צרכיה שלה, ובתוך כך נוקטת, גם באופן מעשי, עמדה גמישה בכל הנוגע לענייניהם.

מסקנת העו"ס מתוך הבדיקות שנערכו על ידו היא, כי בשים לב לגיל הבן וככל שמקום המגורים של התובע יהא סמוך למקום מגורי הנתבעת באופן שההסעה מבית הספר שלו תאפשר הגעה עצמאית למקום המגורים של התובע, נכון יהיה, למען חיזוק זהותו הגברית המתפתחת, להרחיב השהות שלו עם התובע לערב נוסף באמצע השבוע. לעומת זאת וביחס לבנות סבור העו"ס, כי הנתבעת מהווה עבורן דמות הורית מרכזית מתאימה וטובה בשלב ההתפתחותי בו מצויות הן, ולכן אין הוא ממליץ לבצע כל שינוי שהוא בהיקף השהות שלהן עם התובע עד הגיען לכיתה ז'.

בשולי התסקיר ממליץ העו"ס, כי בית המשפט יסייע בידי הצדדים להימנע משימוש במאבק המשפטי כאמצעי לתקשורת ביניהם, כיוון שעפ"י התרשמותו מאבק זה הוא הגורם המרכזי לנזק הנגרם לקטינים ולצדדים עצמם.  

 

  1. מעדות העו"ס לסדרי דין בהתייחס לתסקירים שנכתבו בידו ומיתר הראיות המונחות לפניי, לא מצאתי כי נפל פגם בהליך הבדיקה שנערך על ידו ובגיבוש ההמלצות והמסקנות אליהן הגיע.

 

  1. עו"ס לסדרי דין הבהיר במסגרת עדותו את האמור בתסקיריו, תוך שימת דגש על החשיבות שבהותרת בית מרכזי עבור הקטינים, כקבוע בהסכם הגירושין, תוך שמירה על זמני שהות ראויים עם התובע, וגילוי גמישות והתחשבות באילוצי העבודה שלו ובעבודתו במשמרות (עמ' 80 לפרוטוקול מיום 20.04.2017 שורות 13-22, עמ' 81 שורות 3-5, עמ' 85 שורות 1-3, עמ' 88 שורות 14-17).

ההבהרות והנימוקים שנמסרו מפיו משכנעים בעיניי, ונחה דעתי, כי ניתנו בראי טובת הקטינים.

 

  1. עו"ס לסדרי דין בתסקיריו ובעדותו הדגיש ובצדק את הנזק הנגרם לקטינים בעטיים של המאבקים המשפטיים המנוהלים בין הצדדים על גבם ואת החשיבות הרבה שיש בסיומם (עמ' 86 לפרוטוקול מיום 20.04.2017 עמ' 86 שורות 10-11, עמ' 88 שורות 21-23, עמ' 89 שורות 1-4, עמ' 91 שורות 16-17).

 

  1. יוזכר, כי כל ההליכים שבכותרת ננקטו ע"י התובע.

 

  1. בשים לב לגילם הרך של הקטינים עובר לגירושי הצדדים ולמועד בו הוגשו התובענות, עת הקטינים אולצו לחיות בצלם של הליכים משפטיים הנסובים סביבם ובצל מתיחות עצומה בין הוריהם, כשהם מודעים היטב לכך שהם לכאורה הגורם למאבקים ביניהם ומצויים בלב הסערה, נהיר כי ריבוי ההליכים, הימשכותם וההתעקשות לנהלם, פגעו בנפשם של הקטינים. במקרה שלפנינו אין גם חולק, כי לפגיעה בנפש הקטינים היו השלכות פיזיות אשר התבטאו, בין השאר בתגובות רגרסיביות ובהן בעיות הרטבה, אנקופרזיס והסתגרות (ראו התסקיר מיום 10.07.2016, אשר האמור בו לא נסתר).

 

  1. לדאבון הלב, התובע לא השכיל להבין, כי מאבקו העיקש בנתבעת, אם ילדיו, אף כי מכלול ענייני הגירושין הוסדרו ביניהם בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, פוגע בראש ובראשונה בילדים אשר את טובתם מבקש הוא לכאורה.

 

  1. הנה כי כן, לא די בכך שהתובע, כפי שיפורט עוד להלן, לא הניח התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בהסכם הגירושין ושינוי הסדרי המשמורת (והמזונות) הקבועים בו, הרי שהפניה לבית המשפט בהתעלם מן הקבוע בו ותוך פרק זמן קצר ביותר מאז אושר, פגעה נפשית ופיזית בילדיו הקטינים כמו גם בזכותם הבסיסית לחיות בשלווה, בסביבה בטוחה ובוודאות.

בכך חטא התובע לילדיו.

 

  1. כאמור, בהסכם הגירושין נקבע כי משמורת הקטינים תהא בידי הנתבעת ונקבעה המסגרת לזמני שהות הקטינים עם התובע, תוך ציון הימים באמצע השבוע בהם אמורים הם לשהות עם התובע ותוך קביעה כי על הצדדים לנהוג בגמישות שתאפשר החלפת הימים בהתחשב בעובדה כי התובע עובד במשמרות.

מתכונת העבודה של התובע במשמרות לא השתנתה. גם אם למשך תקופה קצרה במהלך ניהול ההליך לא עבד הוא במשמרות, הרי שהוא שב לעבוד באותה מתכונת בדיוק, וכך הוצהר על ידו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 20.04.2017.

 

  1. אכן, עפ"י הראיות המונחות לפניי ועדויות הצדדים ניכר, כי העדר התקשורת בין הצדדים, העוינות השוררת ביניהם, ודינמיקה של מאבקי כוחות במערכת היחסים ביניהם לא אפשרו קיומה של הגמישות הנדרשת והיה צורך בהתערבות של בית המשפט בהסדרת זמני השהות. בעניין זה אין לבוא חשבון רק עם התובע.

מקובלת עליי עמדת העו"ס לסדרי דין, כי גמישות זו הכרחית למען השמירה על קשר מיטיב ומשמעותי בין התובע והקטינים, שהרי אין חולק, כי הוא אב טוב ומסור לילדיו, וכי משאלה הם פני הדברים ומתכונת העבודה שלו נותרה כשהייתה מעת לידת הקטינים (ראו עדות התובע אשר לא נסתרה - עמ' 108 שורות 2-3 לפרוטוקול מיום 20.04.2017), הרי שעל הצדדים להתאים עצמם אליה (עמ' 88 לפרוטוקול מיום 20.04.2017 שורות 14-17).

   

  1. עם זאת, המרחק בין הצורך בהסדרת זמני השהות על רקע מגבלות הצדדים ואופי מערכת היחסים ביניהם ובין ביטול הקבוע בהסכם הגירושין וקביעת הסדר של משמורת משותפת, רב הוא.

 

  1. בעדותו מודה התובע, כי הנסיבות שהיו עובר לחתימה על הסכם הגירושין ואישורו בידי בית המשפט לא השתנו (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 13.07.2016), ולדבריו, הגשת התובענה בעניין משמורתם של הקטינים מקורה הוא בהבטחה שניתנה לו ע"י הנתבעת טרם החתימה על ההסכם, כי יוכל לראותם כאוות נפשו ועל כן מבקש הוא להרחיב זמני השהות עמם (שם, בעמ' 29 שורות 8-9, 16-17). כן מודה הוא שהעובדה כי הוא עובד במשמרות (של ארבעה ימי עבודה וארבעה ימי מנוחה), אף היא לא נשתנתה (שם, שם, שורות 22-23 וכן בעמ' 108 שורות 2-3לפרוטוקול מיום 20.04.2017).

כאמור, מעדות התובע עולה, כי הוא מתעלם מקיומו של הסכם הגירושין, וטוען לקיומן של הסכמות בע"פ בין הצדדים, השונות מן הקבוע בהסכם, אך מאשר כי אין בידיו ראיות להוכחתן (שם, בעמ' 30 שורות 11-15).

נהיר, כי דין טענה זו להידחות בשתי ידיים - על שום היותה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב, ויתרה מכך – בהיותה מנוגדת לנטען על ידי התובע במסגרת הדיון באישור הסכם הגירושין, כאמור.

   

  1. הנה כי כן, ניתן כבר בשלב זה לחתום הדיון בעניין שינוי הסדר המשמורת הקבוע בהסכם הגירושין ולדחות התביעה.

עם זאת, שעה שעסקינן בדיני נפשות ושעה שהצדדים האריכו הדיבור בעניין, מצאתי, למעלה מן הצורך, להתייחס גם לטענות התובע במסגרת עתירתו לקביעת משמורת משותפת.   

 

  1. התובע עתר, כאמור, לקביעת משמורת משותפת ולחילופין לקביעה כי הקטינים יהיו תחת אחריות הורית משותפת של הצדדים.

 

עקרון האחריות ההורית המשותפת מעוגן באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (נובמבר 1989), ובסעיף 18 לאמנה נקבע לאמור: "המדינות החברות יעשו כמיטב מאמציהן להבטיח הכרה בעיקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו". מדינת ישראל אישררה את האמנה ביום 04.08.1991 והיא צד לה.

 

  1. עקרון זה מוצא ביטוי בסעיפים 14 ו-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"), הקובעים לאמור:

"14. מעמד ההורים

        ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים.

 

  1. תפקידי ההורים

אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום-מגוריו, והסמכות לייצגו".

 

  1. האפוטרופסות המשותפת של ההורים כקבוע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות "מחייבת קבלת החלטות משותפות על ידי שני ההורים בכל עניין הנוגע בילד, החל ברישום לחוגים וכלה בקבלת טיפול פסיכולוגי או רפואי, בין שמדובר בענייני יומיום ובין שמדובר בשינוי אורחות חיים" (ראו: ד' הקר ו-ר' הלפרין-קדרי "כללי ההכרעה בסכסוכי משמורת – על סכנותיה של אשליית הדמיון ההורי במציאות ממוגדרת", משפט וממשל טו(תשע"ג)91, בעמ' 127.

 

  1. הנה כי כן, אפוטרופסות ההורים היא ממילא משותפת, ויתר על כן – שווה, בלא שיש לאחד מהם יתרון על פני משנהו.

אלא מאי? יש להבחין בין משמורת משפטית ומשמורת פיזית. האפוטרופסות המשותפת באשר נקבעה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הוגדרה בפסיקה כ"משמורת משפטית משותפת" בעוד החזקתו של הקטין בפועל הוגדרה כ"משמורת פיזית".

וכך קובע בעניין זה בית המשפט העליון:

"מן ההסדר הקבוע בחוק הכשרות מתחדדת הבחנה בין שני מושגים של משמורת – משמורת משפטית ומשמורת פיזית. במצב הרגיל, שני ההורים הם המשמורנים המשפטיים של הילד, במובן זה שלשניהם יחד מסורה הזכות לקבוע היכן יתגורר והיכן ישהה. בשל אילוצים מעשיים, במקרים רבים שבהם אינם מתגוררים יחד, הילד גר דרך קבע בביתו של אחד מהם, כפי שמורה בית המשפט. במקרה זה, אותו הורה הוא בעל הזכות למשמורת פיזית בלבד, ואילו ההורה האחר זכאי להסדרי ראייה. במקרים אחרים, שני ההורים חולקים גם במשמורת הפיזית, כך שהילד מחלק את זמנו בין בתיהם. מכל מקום, לענייננו חשוב להבהיר כי גם כאשר אחד ההורים אינו המשמורן הפיזי של הילד, הוא אינו מאבד בכך את מעמדו כאחד המשמורנים המשפטיים שלו, מן ההיבט של הזכות לקבוע היכן יגור הילד, ומה יהיו אורחות חייו" (ע"פ 5463/11 פלונית נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

     

  1. לפיכך, אין בקביעת משמורתם הפיזית של הקטינים שלפנינו בידי הנתבעת, אשר כזכור נעשתה בהסכמה ועוגנה בהסכם הגירושין בין הצדדים, כדי לגרוע כהוא זה ממעמדו, מזכויותיו ומחובותיו של התובע כאפוטרופסם הנוסף וכמי שמשמורתם המשפטית נתונה גם בידיו.

 

  1. צא ולמד, כי האחריות ההורית היא ממילא משותפת, אף אם המשמורת נתונה בידי הנתבעת (ראו מאמרן של ד' הקר ו-ר' הלפרין-קדרי הנ"ל, בעמ' 95 ו-125).

 

  1. אך טבעי הוא, כי במקרים בהם המשמורת הפיזית נתונה בידי אחד ההורים, תהא הבחנה בין שני רבדים של המשמורת המשפטית – הרובד העליון הנוגע לענייניו השוטפים של הקטין ונתון, מטבע הדברים, בידי המשמורן הפיזי, ואילו הרובד העמוק, הנוגע להחלטות מהותיות וכבדות משקל בעניינו, כדוגמת מקום המגורים שלו, מסגרת החינוך בה ישולב, מתן טיפול רפואי או רגשי וכיו"ב, ונתון בידי ההורים שניהם באופן שווה.

 

  1. נהיר, כי משעה שהורי הקטין מצויים בקונפליקט, אין זה מעשי להטיל עליהם אחריות משותפת בכל הנוגע לענייניו, או אז ישמש הוא כלי נשק בידיהם לקידום מאבקי הכוח והשליטה על חשבון הדאגה לשלומו ומילוי צרכיו, ומקרה זה שלפנינו מדגים זאת היטב.

 

  1. איני מקבלת את טענות התובע לפיהן משמורת פיזית משותפת במובן זה שחלוקה שוויונית של זמני שהות הקטינים אצל ההורים היא "דרך המלך". פעמים הרבה הסדר כזה מגשים את מאווי ההורים ואת צרכיהם, אך אינו בהכרח מיטיב עם הקטינים.

 

  1. הפסיקה קבעה מספר תנאי סף להחלת הסדר של משמורת פיזית משותפת כגון: מסוגלות הורית טובה או דומה של שני ההורים; מעורבות משמעותית של כל אחד מההורים בחיי הילד; קיומו של קשר תקין בין כל אחד מההורים ובין הילד; מקום מגורים סמוך ותפיסת הילד את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייו; שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם; רצון הילד ועוד. רשימה זו איננה, כמובן, רשימה סגורה.

 

  1. מבלי לגרוע כמלוא הנימה מכל האמור לעיל ולהלן באשר לקיומו של הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ומסדיר משמורתם של הקטינים בידי הנתבעת והעדר כל שינוי בנסיבות מאז ועד הלום יובהר, כי נסיבות המקרה דנא אינן הולמות כלל ועיקר הסדר של משמורת פיזית משותפת:
  • אף כי לשני ההורים יכולות הוריות טובות והם הורים מסורים לילדיהם, מערכת היחסים ביניהם, כמתואר לעיל, אינה הולמת הסדר של משמורת משותפת.
  • התקשורת בין הצדדים לקויה, ומתקיימת באמצעות מסרונים בלבד (ראו עדות העו"ס לסדרי דין בעמ' 90 שורות 17-21 לפרוטוקול מיום 20.04.2017).
  • ניסיון התובע לגלגל לפתחה של הנתבעת האחריות לאופי התקשורת בין הצדדים דינו להידחות מניה וביה. התובע יוצר דמוניזציה ודה-לגיטימציה חמורה של הנתבעת. כך, בין היתר, ואת זאת אישר במסגרת חקירתו הנגדית, הופיע שמה ברשימת אנשי הקשר שלו בטלפון הנייד כ"שטן" ו"תמונת הפרופיל" שלה באותו מכשיר אינה אלא תמונת קוף (עמ' 61 שורות 12-20 ועמ' 62 שורות 4-5 לפרוטוקול מיום 13.07.2016), ואישר עוד כי הקטינות משתמשות בטלפון הנייד שלו וחשופות לתכנים אלה.

עוד אישר התובע כי גם לאחר שוך כעסיו על הנתבעת, הותיר את תמונת הקוף כ"תמונת הפרופיל" שלה במכשיר הטלפון הנייד שלו (שם, בעמ' 62 שורות 4-5).

גם לאחר שהוער לו על כך ע"י בית המשפט, לא שינה התובע את שם הנתבעת ברשימת אנשי הקשר שלה לשמה המלא, כי אם הסתפק באות ח' (עמ' 105 שורות 1-5 לפרוטוקול מיום 20.04.2017).    

  • התובע אישר כי פרסם תמונות של הקטינות ברשת החברתית "פייסבוק" לצד פוסט ובו הטלת דופי ביכולותיה ההוריות של הנתבעת, אשר גררו השמצות והכפשות שלה בפומבי ע"י אמו ואחותו (עמ' 60 שורה 1 וכן שורות 14-16 ועמ' 61 שורות 2-7 לפרוטוקול מיום 13.07.2016). התנהלות מעין זו המבטאת ביתר שאת העדר הכלה כלפי הנתבעת, אם הקטינים, ניסיון להלבין פניה ולהשחיר דמותה, וודאי אינה הולמת הסדר של משמורת משותפת.
  • הנתבעת אמנם הכחישה במסגרת חקירתה הנגדית את הטענות לפיהן היא מדברת סרה בבני משפחת התובע, בעיקר באמו, אך יכול בהחלט שעשתה כן (עמ' 151 שורות 19-23 לפרוטוקול מיום 25.06.2017). הוא הדין גם בנוגע להפניית אצבע מאשימה כלפי התובע במקרים בהם לא הייתה הצדקה לכך.
  • בעוד הנתבעת מתגוררת במושב ... עם הקטינים, מתגורר התובע ב... עם בת זוגו וילדיה, והבהיר בשעת חקירתו הנגדית כי אין הוא מתכוון לשוב ולהתגורר בשטח המועצה האזורית ... (עמ' 55 שורות 9-14 ועמ' 56 שורות 17-19 לפרוטוקול מיום 13.07.2016).
  • התובע משליך יהבו על הטענה, כי הבן ... מבקש לשהות עמו יותר, ברם אין בכך כדי להעלות או להוריד. לא מן הנמנע, כי במצב אליו נקלעו הקטינים יבקשו הם לרצות הצדדים ובתוך כך להשמיע באזניהם את שחפץ לבם לשמוע. לא נעלם מעיניי כי עו"ס לסדרי דין המליץ, בכפוף למגורי התובע בסמוך למקום המגורים של הנתבעת והקטינים, להרחיב את זמני שהות הקטין עם התובע כך שיכללו יום נוסף באמצע השבוע. כך או כך, אין בהמלצה זו להצדיק קביעת משמורת משותפת.
  • שותפה אנוכי להתרשמות העו"ס לסדרי דין, כי התובע שם את צרכיו שלו לפני צרכי הקטינים, וכי עתירתו למשמורת משותפת תכליתה היא לשרת ולקדם מגמה זו.
  • לא נסתר האמור בתסקיר העו"ס לסדרי דין ובעדותו, כי הנתבעת מתגמשת יותר על מנת ליתן מענה לצרכי הקטינים (עמ' 89 שורות 13-18 לפרוטוקול מיום 20.04.2017).
  • למרות הרטוריקה שהתובע משתמש בה לכל אורך הדרך, מעשיו מלמדים כאלף עדים, כי טובת הקטינים איננה נר לרגליו, ולראיה אי תשלום מזונותיהם משך 15 חודשים (!!!) בלא כל הצדק. עדותו ועדות אמו, כפי שיפורט להלן בפרק הדן בתביעתו להפחתת או לביטול דמי המזונות, מלמדות, כי היו בידיו האמצעים לתשלום מזונותיהם, אך הוא בחר שלא לעשות כן, תוך הפרה של הוראות פסק הדין ברגל גסה, ואם לא די בכך, נקט בתחבולות אשר תקשינה על הנתבעת לגבות דמי המזונות באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

ואם לא די גם בכך, הרי שהוא הודה במסגרת חקירתו הנגדית, כי הוא מנהל מאבק חברתי, וכי למען הרחבת זמני השהות של הקטינים עמו, אין הוא משלם את מזונותיהם (עמ' 50 שורות 1-5 לפרוטוקול מיום 13.07.2016).

  • בצל הפרידה בין הצדדים וריבוי המאבקים המשפטיים ביניהם, לאחר שניתן פסק דין המאשר את הסכם הגירושין שנחתם על ידם, עקרון טובת הילד מחייב יציבות בחייהם של הקטינים וסביבה רגועה ובטוחה, ומשכך נכון עבורם קיומו של בית מגורים מרכזי וזמני שהות משמעותיים עם התובע, אביהם.

חלוף הזמן מאז החלו ההליכים המשפטיים וההחלטות שניתנו, כאמור, במסגרתם מלמד, כי הסדר זה הביא לרגיעה ולשיפור במצבם הרגשי והפיזי של הקטינים.

                   

  1. זאת ועוד ובהתייחס לטענות התובע, הנשענות בעיקר על עקרון טובת הילד - בנסיבות בהן נכרת בין הצדדים הסכם המסדיר את משמורת הקטינים ואת זמני השהות שלהם עמם, אין בית המשפט אמור לבחון מחדש את טובת הקטינים בהתעלם מקיומו של ההסכם. אם נאמץ גישה זו של התובע לפיה עקרון טובת הילד הוא השיקול הבלעדי והוא מייתר הצורך בבחינת השאלה אם חל שינוי נסיבות מהותי, כי אז ייווצרו כאוס מוחלט וחוסר וודאות ובתי המשפט ימצאו עצמם מתערבים בהסכמים שנכרתו ואושרו כדין, תוך עריכת הסכמים חדשים עבור צדדים הבאים לפניהם מדי פעם בפעם.

 

  1. גישה זו הרואה בעקרון טובת הילד חזות הכל, הדוחקת רגליהם של עקרונות אחרים (ובהם, למשל, העיקרון של סופיות הדיון, הגנה על אינטרס ההסתמכות ושמירה על יציבות, וודאות ושלווה בחיי הקטינים שאף היא כמובן חלק מטובתם), עלולה ליצור מדרון חלקלק, אשר יקשה על שרטוט הגבול בין המקרים הראויים להתערבות בית המשפט ובין אלה שאינם (ראו: עמ"ש (חי') 1472-02-17 נ.כ נ' א.כ, פורסם במאגרים האלקטרוניים).     

 

  1. כך או כך, במקרה דנא שוכנעתי, כי גם למען טובת הקטינים אין מקום להתערב בהוראות ההסכם, ולשנות את הסדרי המשמורת.

עם זאת ושעה שבמבחן הזמן ובחיי המעשה, נשא הדבר פרי והביא לרגיעה ולשיפור במצבם של הקטינים, מצאתי להורות, כי בעניין זמני השהות תהפוך ההחלטה מיום 29.06.2015 לפסק דין קבוע בעניין זמני שהות הקטינים עם כל אחד מן הצדדים.

מובהר, כי ככל שזמני השהות שנקבעו מתנגשים עם משמרות התובע במקום עבודתו, יפעלו הצדדים להחלפת היום באמצע השבוע כך שתישמר המסגרת לפיה בשבוע אחד שוהים הקטינים עם התובע פעמיים באמצע השבוע, כולל לינה ובסופו עם הנתבעת ואילו בשבוע שלאחריו, שוהים הם עם התובע יום אחד באמצע כולל לינה וביום נוסף בלא לינה ובנוסף בסוף השבוע החל מיום ו' בתום הלימודים במסגרות החינוך ועד מוצא"ש (והשבתם לבית הנתבעת תהא בשעות שנקבעו שם).

הוא הדין באשר להוראות שניתנו במסגרת החלטה זו בנוגע להשתתפות הקטינים באירועים משפחתיים של הצדדים, בנוגע לחלוקת זמני השהות בחופשת הקיץ ובחגי ישראל.

יתר הוראות הסכם הגירושין בכל הנוגע למשמורת הקטינים תמשכנה לחול בשינויים המחויבים.

מובהר, כי בכל מקום בו תיווצר סתירה בין האמור בהסכם הגירושין ובין ההחלטה האמורה בעניין זמני שהות הקטינים עם הצדדים, יגבר האמור בהחלטה.      

 

  1. ובאשר לתובענה בעניין קיבוע ומימוש זכויות התובע כאפוטרופסם של הקטינים – מן הראיות המונחות לפניי לא מצאתי, כי הוכחה על ידו כל עילת תביעה שהיא, ודין התביעה להידחות.

 

  1. כפי שפורט לעיל בהרחבה, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ממילא קובע כי זכויות התובע וחובותיו בכל הנוגע לענייניהם המהותיים של הקטינים שוות לאלה של הנתבעת.

 

  1. חרף הנטען על ידו, לא עלה בידי התובע להניח התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת טענותיו לפיהם מדירה אותו הנתבעת מענייני הקטינים ופוגעת בזכויותיו כאפוטרופסם:
  • במסגרת חקירתו הנגדית אישר התובע, כי הנתבעת דואגת לענייני הבריאות של הקטינות, וכי הוא מקבל זאת בשוויון נפש, היות שהן נמצאות עמה יותר. כן מאשר הוא כי משעה שהנתבעת לוקחת אותן לבדיקות רפואיות, מתייתר הצורך שאף הוא יקח אותן (עמ' 33 שורות 6-7, 34 שורות 1-7 לפרוטוקול מיום 13.07.2016). עוד אישר הוא שהנתבעת עדכנה אותו בעניין הטיפול הנפשי והפיזי שקיבלה הבת ... עקב בעיית ההרטבה ממנה סבלה (שם, בעמ' 33 שורות 17-18).
  • התובע אישר במסגרת חקירתו הנגדית, כי הוא בקשר רציף עם מוסדות החינוך בהם משולבים הקטינים, וכי איש לא מנע זאת ממנו (שם, בעמ' 34 שורות 8-13).
  • התובע אישר עוד, כי הוא משתתף בכל האירועים המתקיימים במסגרות החינוך (שם, בעמ' 36 שורות 14-17).
  • התובע הודה, כי הסיבה להגשת התובענה האמורה היא רישום הקטינים לקייטנות ולחוגים ע"י הנתבעת בלא היוועצות בו (שם, בעמ' 34 שורות 14-19).

      

  1. עינינו הרואות, אפוא, כי אצה לתובע הדרך לפנות לבית המשפט ולנקוט בהליכים אף כאשר מדובר בעניינים שוליים, אשר ניתן להסדירם בנקל בלא התערבותו של בית המשפט.

 

  1. כפי שהובהר לעיל, זכויות התובע מעוגנות בדין. יתרה מכך, גם בהסכם הגירושין ישנה התייחסות לענייני אפוטרופסותם של הצדדים, וכך קובע סעיף 3 להסכם, אשר למען שלמות התמונה יובא להלן במלואו:

 

"3. החזקת ילדים והסדרי ראיה:

א. משמורת והחזקת הילדים תהא בידי אימם עד הגיע כל ילד לגיל 18 שנה.

ב. אין בהסכמה בדבר משמורת הילדים אצל אימם כדי לפגוע באפו' האב.

ג. ההורים יחנכו את ילדיהם לכבוד אב ואם הן כלפי ההורה השני והן כלפי משפחתו.

ד. מוסכם כי עניינים הקשורים בבריאות, בחינוך, בלימודים ובעתידם של הילדים ייקבעו בהסכמה בין בניה"ז תוך שיתוף פעולה מלא, התייעצות ומסירת מידע אחד לשני.

ה. הצדדים לא יעשו כל פעולה באופן חד צדדי בנוגע לגידול לחינוך, לימודים ועתיד הילדים. במקרים בהם לא ניתן יהיה ליצור קשר עם ההורה האחר תתקבל החלטה על ידי אחד ההורים כשלנגד עיניו טובת הילדים. הילדים ימשיכו להתחנך בעתיד במסגרות החינוך החילוני ובכל מקרה של מחלוקת ובצורך כלשהו הקשור בחינוך הילדים, יכריע הגורם החינוכי האחראי (יועצת, מחנכת, מנהל בי"ס)".  

 

  1. הוראה זו ברורה ומפורטת ומעגנת את זכויות הצדדים בכל הנוגע לקבלת החלטות בעניינים המהותיים הנוגעים לקטינים.

 

  1. מן הראיות המונחות לפניי אין, כאמור, אינדיקציה לכך שניטלה מן התובע הזכות להיות מעורב או לקבל החלטות בעניינם של הקטינים, למעט, כטענתו, בעניין החוגים והקייטנות. בעניין זה ראוי להפנות להוראת סעיף 4 (ה)(4) להסכם הגירושין אשר מגדירה את אופי הקייטנה בה ישולבו הקטינים בחופשת הקיץ. יש להניח גם, כי רישום הקטינים או מי מהם לחוגים נעשה עפ"י רצונם. משכך, לא ברור על מה יצא קצפו של התובע שהרי מן הבחינה הכלכלית, מפרט הסכם הגירושין את היקף השתתפותו בעלותן של הוצאות אלו, ומן הבחינה המהותית, וגם אם יש ממש בטענותיו, הרי שניתן להניח כי מרחב שיקול הדעת של הנתבעת בעניין רישום הקטינים או מי מהם לחוגים ו/או לקייטנות היה מוגבל, ונגזר מן ההיצע הקיים ומרצון הקטינים.

אין זאת, אפוא, אלא תובענה קנטרנית, אשר מוטב היה אלמלא הוגשה.

 

  1. יצוין, כי עו"ס לסדרי דין המליץ במסגרת התסקיר מיום 10.07.2016 כי ככל שתוגש תובענה נוספת ע"י מי מן הצדדים, יש להפנותם לתיאום הורי תוך חיוב ההורה הפונה לבית המשפט בתשלום שכרו של המתאם ההורי. זאת, על מנת לסייע להם למצוא דרכים יעילות יותר לשיפור התקשורת ביניהם ולהפחית את מעורבות הקטינים בקונפליקט ביניהם ללא מעורבות של בית המשפט.

 

  1. בעדותו בבית המשפט התבקש הוא להבהיר המלצה זו, אך הוא לא עשה כן והותיר זאת לשיקול הדעת של בית המשפט (עמ' 58 שורות 8-21 לפרוטוקול מיום 20.04.2017).

מתוך ההיכרות רבת השנים עם הצדדים ועם אופייה של מערכת היחסים והתקשורת ביניהם, מצאתי לאמץ המלצת העו"ס.

כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי הקטינים ניזוקו מעצם ניהול ההליכים המשפטיים בין הצדדים ומהצבתם בלב הקונפליקט ביניהם.

 

  1. נכון, כי משגבהו עשבי הזמן תכיפות הפניות לבית המשפט הלכה ופחתה ודומה, כי הסערה שככה ועוצמת הלהבות נחלשה עד מאד. עם זאת ולמרבה הצער, טרם בא לציון גואל ולהבנתי יש ליצור מנגנון אשר יעודד שיפור התקשורת בין הצדדים, תוך הפנמה של שניהם, כי מכאן ואילך אין להם אלא לשתף פעולה בכל העניינים הקשורים בהורותם למען טובת ילדיהם, וכי לא ילוו לעולם בידי בית המשפט או עו"ס לסדרי דין.

על הצדדים לנהוג בבגרות ובאחריות כשטובת ילדיהם הקטינים לנגד עיניהם.

הגיעה השעה, כי הצדדים יבינו שמאבקי כוח או שליטה על גבם של הקטינים סופם הפסד חרוץ לכל, ואין כל תועלת בהם.

משכך, ובמבט צופה פני עתיד וכדי שתכלית זו תושג, מצאתי לקבוע, כי ככל שבעתיד תתגלענה מחלוקות בין ההורים בכל הנוגע לקבלת החלטות בענייניהם השוטפים של הקטינים או בנוגע לקיום זמני השהות שנקבעו, יהא עליהם, לפנות למתאם ההורי, עו"ס יהודה נתן, עת הצד הפונה אליו ישא במימון עלות הפגישה הראשונה במלואה, וככל שיהא צורך בפגישות נוספות, ישאו בעלותן הצדדים בחלקים שווים, אך מובהר בזאת עוד, כי בכל מחלוקת מעין זו, לא מחויבים יהיו הצדדים להשתתף ביותר משלוש פגישות אצל המתאם ההורי.   

  

  1. לפיכך ובכפוף לאמור לעיל, התובענה לקיבוע ולמימוש זכויות התובע כאפוטרופסם של הקטינים נדחית.

 

 

התובענה לביטול או להפחתת דמי מזונות הקטינים

      

  1. לאחר עיון באשר מונח לפניי מצאתי, כי גם דינה של תובענה זו להידחות.

 

  1. כפי שיפורט להלן, לא עלה בידי התובע להרים הנטל המוגבר המוטל עליו להוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי בין המועד בו אושר הסכם הגירושין וקיבל תוקף של פסק דין ובין המועד בו הוגשה התובענה ובכלל. כן לא עמד התובע בתנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה ומצדיקים קבלת התביעה ושינוי גובהם של דמי המזונות.

 

  1. כאמור, על מנת שתהא לבית המשפט סמכות להתערב בגובה דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, על התובע להוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי מאז ניתן פסק הדין, ועד מועד הגשת התובענה, וכי המקרה שלפנינו בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים זאת.

 

  1. מן הראוי להבהיר, כי פסק דין בעניין מזונותיהם של קטינים הוא צופה פני עתיד, ומשכך לא מן הנמנע, כי על רצף הזמן יחולו שינויים כאלה ואחרים במצבם הכלכלי של הוריהם או בהיקף צרכיהם של הקטינים, ועל כן לא בכדי נקבע בהלכה הפסוקה, כי רק מקום בו התרחש שינוי מהותי בנסיבות ניתן יהא להתערב בקביעות פסק הדין, אף אם פסק הדין מאשר הסכם בין הוריהם. עוד נקבע, כאמור, כי שעה שמדובר בהסכם גירושין המקפל בתוכו שורה של הסכמות בין ההורים, הנוגעות לכלל העניינים הנובעים מן הגירושין וכרוכים בהם, הרי שהן שלובות זו בזו, ועל בית המשפט לנקוט, לפיכך, משנה זהירות עת מתבקש הוא להתערב באיזו מהן במנותק מחברותיה.

 

  1. לאורך חייהם של ההליכים שבכותרת, אשר החלו, כזכור, לפני זמן רב, טען התובע בכל שלב שהוא טענה אחרת בנוגע להשתכרותו ולמקורות ההכנסה שלו, ואם לא די בכך הרי שהתנהלותו לאורך ההליך, כפי שיפורט להלן, מטילה צל כבד על מהימנותו ועל תום לבו. 

 

  1. יודגש כבר כעת, כי בשעת אישורו של ההסכם ביום 24.12.2012 טען התובע בפני בית המשפט, כי טרם החתימה עליו פנה לקבלת ייעוץ משפטי, ורק לאחר קבלתו חתם עליו. עוד אישר, כי הוא מבין את משמעות ההסכם, וכי ידוע יודע הוא שהקטינים יהיו סמוכים על שולחן הנתבעת ותשלום שליש מדמי המזונות בין הגילאים 18 ו- 21 שנים לגבי הבן ואילו לגבי הבנות עד גיל 20 (כפי שהובהר בהמשך הדיון) נראה לו סביר.   

עוד הבהיר התובע, כי הוא מודע להיקף ההוצאות והחיובים הצפויים לו.

 

  1. כתב התביעה אשר הוגש כשנה ורבע בלבד לאחר אישור הסכם הגירושין  נשען בעיקר על הטענה, כי דה פקטו מדובר במשמורת משותפת של הקטינים, היות שלטענתו שוהה הוא עם הקטינים משך 19 ימים בחודש. כן נטען על ידו, כי עם הנתבעת מתגורר בן זוגה והכנסתו משמשת אף היא לכלכלת משק הבית

במסגרת התובענה נטען, כי הגם שהתובע סיים עבודתו בחברת "...." הוא התקבל שוב  לעבוד בה בתנאים זהים, ומכאן ששכרו נותר ללא שינוי.

 

  1. בתצהיר העדות הראשית שלו מיום 28.01.2016 טען התובע, כי הוא עובד בעבודות מזדמנות וכי שכרו החודשי הממוצע עומד על 3,500 ₪.

 

  1. בתצהיר המשלים מיום 05.04.2017 שהוגש על ידו כבקשתו נטען, כי הכנסתו החודשית אינה גבוהה בהרבה מזו שהייתה לו מדמי אבטלה בתקופת הביניים, תוך שצורפו על ידו 5 עמודים ראשונים בלבד מתלושי השכר שלו בגין החודשים נובמבר 2016-מרץ 2017.

יצוין, כי חרף העובדה שהתובע החל לעבוד אצל מעסיקתו הנוכחית בחודש אוגוסט 2016, בחר הוא להציג תמונה חלקית בלבד בנוגע להכנסתו, וכאמור התלושים שצורפו על ידו הם מחודש נובמבר 2016 ואילך ואף הם חלקיים.

 

  1. גם הליך זה בחר התובע לנהל כמעט בהתעלם מקיומו של הסכם הגירושין, תוך התייחסות נרחבת למצבם הכלכלי של הצדדים ושימת דגש על הכנסות הנתבעת ועל כך שאין היא משכירה את יחידת הדיור הצמודה לבית המגורים ובכך אינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה.

נהיר ואין צורך לשוב על הדברים, כי טענות אלו אינן רלוונטיות להליך זה שלפנינו.

 

  1. כפי שיובהר להלן, לא די בכך שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הכנסתו פחתה, הוכח כי פוטנציאל ההשתכרות שלו נותר כפי שהיה ערב החתימה על הסכם הגירושין, וכי עקב השינויים הארגוניים במקום העבודה שלו, הוא קיבל לידיו מאות אלפי שקלים, אך תחת עמידה בחובתו החוקית והמוסרית לשאת במזונות ילדיו הקטינים מכוחו של פסק דין שריר וקיים, בחר להבריח הכספים בגסות ובשרירות לב כלפיהם. 

תובע זה שלפנינו בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות ובחוסר תום לב משווע, ודי בעובדה זו כדי להצדיק דחיית תביעתו מכל וכל.

 

  1. ראשית וכפי שהובהר לעיל, אין ממש בטענת התובע, כי דה פקטו מדובר במשמורת משותפת. כפי שפורט לעיל בהרחבה, לא חל שינוי מהותי בזמני שהות הקטינים עם התובע, משכך טענה זו משוללת יסוד, ומוטב היה אלמלא נטענה.

 

  1. לגופו של עניין – כאמור, התובע אישר במסגרת חקירתו הנגדית, כי לא נשא במזונות הקטינים משך 15 חודשים, אף לא באגורה שחוקה מתוכם, וכפי שיובהר להלן, עשה כן בלא כל הצדק סביר ושעה שקיבל לידיו מאות אלפי שקלים אגב פרישתו בראשית שנת 2015 מעבודתו בחברת "..." (עמ' 39 שורות 6-9 ושורות 12-14 לפרוטוקול מיום 13.07.2017). זאת, תוך הפרה של הוראות פסק הדין. להשלמת התמונה יאמר, כי גם בקשת ביניים שהוגשה ע"י התובע להפחתת דמי המזונות נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 15.01.2015 והוא לא השיג עליה.

 

לית מאן דפליג, אפוא, כי התנהלות התובע נגועה גם בחוסר ניקיון כפיים.

 

  1. התובע טען אמנם, כי פוטר מחברת "....", אך לא הציג על אסמכתא לכך וטען זאת בעלמא (עמ' 39 שורות 17-22 לפרוטוקול מיום 13.07.2017). מן המסמך שהוגש ע"י הנתבעת במסגרת חקירתו הנגדית של התובע וסומן כמוצג "נ/1" ומכלל העובדות שלפניי עולה, כי מדובר היה בפרישה מרצון תוך קבלת מענק פרישה נאה ופדיון הכספים שנצברו על שמו.

 

  1. התובע אישר, כי קיבל לידיו אגב הפרישה מענק פרישה בסך של 167,000 ₪ המגיע כדי 12 משכורות חודשיות (שם, בעמ' 40 שורות 10-12, 17-18), והודה גם כי קיבל לידיו את מלוא התגמולים והפיצויים להם זכאי היה על פי הסכם הפרישה (שם, בעמ' 41 שורות 4-5), לרבות מלוא הכספים שהוחזקו על שמו בקרן השתלמות בסך של 100,000 ₪ (שם, בעמ' 42 שורות 22-23).

 

באת כוחו ציינה במסגרת הדיון מיום 13.07.2016 כי סך הכספים שנתקבלו בידי התובע אגב פרישתו מן החברה הקודמת שעל ידה הועסק עומד על 280,000 ₪.

 

למרות זאת, נמנע התובע, בלא שהציג כל נימוק למחדלו, לצרף לתצהירים שהוגשו על ידו אסמכתאות בעניין הכספים שנתקבלו בידו אגב פרישתו מן החברה שעל ידה הועסק (שם, בעמ' 41 שורות 15-17 ובעמ' 42), ומחדל זה יש לזקוף לחובתו, בפרט עת לכל אורך ההליך שב וטען הוא, כי מצבו הכלכלי קשה וכי אין בידו לשאת במזונות ילדיו הקטינים, אשר למען טובתם נאבק הוא, לכאורה, בכל כוחו.    

 

  1. התובע אישר, כי החל מיום 16.08.2016 הוא מועסק ע"י חברת ..... בע"מ (במסגרת הדיון מיום 20.04.2017), וכי לא חל כל שינוי במצבו הבריאותי. יתר על כן, התובע מאשר, כי הוא שב לאותו מקום עבודה בחברת "...." בו עבד קודם לפרישתו ולהגשת התובענה – ב"...." (עמ' 100 שורות 18-21 לפרוטוקול מיום 20.04.2017) ואף הועלה בדרגה לתפקיד ..... גם מתכונת העבודה שלו נותרה, כאמור, כשהייתה במשמרות של ארבעה ימי עבודה וארבעה ימי חופשה.

יצוין, כי התובע לא הכחיש שיש לו פוטנציאל השתכרות גבוה בהיותו בעל הכשרה של .....

 

  1. לכאורה שכרו של התובע כעולה מן התלושים האחרונים שצורפו במסגרת התצהיר המשלים פחת, אך, כאמור, מדובר בתמונה חלקית בלבד, מה גם שאין כל היגיון בהפחתה זו משרמת התפקיד עלתה והיקף המשרה נותר כשהיה.

זאת ועוד, במסגרת תנאי ההעסקה של התובע, זוכה הוא לרכב צמוד, עת בחר הוא ברכב מפואר, אשר שוויו בסך 4,160 ₪ בחודש מגולם בשכרו, ונהנה משורת תנאים סוציאליים נוספים כגון: קבלת טלפון נייד, ארוחות ועוד (עמ' 102 ו-104 לפרוטוקול מיום 20.04.2017).

 

  1. הגם שעתר להגשת תצהיר משלים ובקשתו התקבלה, נמנע התובע מלצרף את הסכם ההעסקה שלו אצל המעסיקה הנוכחית, אשר עשוי היה לשפוך אור על תנאי ההעסקה שלו ועל גובה הכנסתו.

עת נשאל אודות מחדלו, לא היה בפיו כל הסבר לכך (שם, בעמ' 103).

כלל ידוע והלכה מושרשת היא במשפטנו, כי בעל דין אשר נטל הראיה מונח על כתפיו נמנע מהבאת ראיה אשר יש בה להוכיח טענותיו, מקים מחדלו חזקה שבעובדה לפיה לו הייתה מוגשת על ידו ראיה זו היה בה לחזק גרסת יריבו.   

 

  1. העולה מן המקובץ הוא, אפוא, כי לא הוכח על ידי התובע שחל כל שינוי בהשתכרותו, ולמצער בפוטנציאל ההשתכרות שלו, וודאי לא שינוי לרעה לרעה.       

 

  1. משבאנו הלום, מתייתר הצורך להידרש לטענות התובע בהתייחס למצבה הכלכלי של הנתבעת. יוער, כי נכון למועד עדותה בפני בית המשפט, לא התגורר עמה בן זוגה, שעה שהשניים נפרדו זה מזו בינתיים, מה גם שאין זה מחובתו של בן זוגה לזון ולפרנס את ילדי הצדדים; עוד יצוין, למעלה מן הצורך, כי עדות הנתבעת באשר להיקף עבודתה ורמת ההשתכרות שלה ובאשר להחלטתה שלא להשכיר את יחידת הדיור הצמודה לבית המגורים נמצאה מהימנה עליי.

יתר על כן, שעה שעסקינן, כזכור, בתובענה לביטול או להפחתת דמי המזונות שנפסקו, אשר הוגשה ע"י החייב בהם, הרי שגם בעניין זה לא הורם על ידו הנטל הדרוש להוכחת השינוי המהותי בנסיבות בין המועד בו נפסקו דמי המזונות ובין מועד הגשתה של התובענה. ההיפך הוא הנכון: מטענות התובע עולה, כי בשעה שהיו הצדדים נשואים זה לזו החזיקה הנתבעת בעסק עצמאי רווחי ומצליח, ולמרות זאת נקבעו בהסכם הגירושין דמי המזונות כשם שנקבעו. כיום מלין התובע על בחירת הנתבעת לעבוד פחות ומצביע על פוטנציאל ההשתכרות הגבוה שלה. נהיר, אפוא, כי לא זו בלבד שטענות אלו אינן רלוונטיות להליך שלפנינו, הן שומטות את הקרקע תחת טענות התובע. 

 

  1. התובע מתגורר, כאמור, עם בת זוגו ועם ילדיה ב...., עובדה שיש בה להפחית את הוצאותיו האישיות, חרף הנטען על ידו.

גם בעניין זה נמנע התובע מהצגת כל ראיה או אסמכתא שהיא להוכחת טענותיו (עמ' 109-110 לפרוטוקול מיום 20.04.2017), והשלכות מחדלו ידועות וברורות.

 

התנהלות התובע והעדר המהימנות בגרסתו  

  1.  פרט לשרשרת המחדלים של התובע באי הצגת ראיות מהותיות לדיוננו, אשר נהיר כי נועדו להציג תמונה חלקית, מעורפלת ומגמתית, ראוי כי נקדיש מלים מספר להעדר המהימנות שבגרסת התובע, אשר לצורך ביסוסה רתם הוא גם את אמו.

 

  1. כאמור, בהתאם להודאת התובע, אגב פרישתו מן החברה בה הועסק קיבל לידיו ביום 01.01.2015 סך של 280,000 ₪, ולמרות זאת נמנע, תוך הפרת פסק הדין המחייבו לעשות כן, מתשלום ולו אגורה למזונות ילדיו הקטינים משך 15 חודשים.

 

  1. לטענת התובע מלוא הכספים שנתקבלו בידו הועברו לידי אמו, תמורת דירה שרכשה עבורו ב... (עמ' 43 שורות 15-17 לפרוטוקול מיום 13.07.2016), זאת, על אף שהאם, עפ"י הודאתו, היא אישה אמידה וסייעה לכל ששת ילדיה ברכישת דירות ולא רק לו (שם, בעמ' 54 שורות 13-16).

יוער, כי במקום אחר טען התובע  ולראשונה (עדות כבושה) שסיוע האם ניתן לצורך בניית ביתם המשותף של הצדדים במושב .... (עמ' 47 שורות 17-20 לפרוטוקול מיום 13.07.2016).

ישאל השואל ובצדק, מדוע דווקא בעיתוי זה בו מנהל התובע מאבק כנגד אם ילדיו בניסיון לבטל או להפחית את דמי המזונות שנפסקו עבורם בוערת הקרקע אשר תחת רגליו, והוא ממהר להשיב לאמו כספים; ויוסיף וישאל הכיצד מתיישבת טענת התובע לפיה השיב לאמו כספים שהיה חייב לה לכאורה בד בבד עם טענתו הנטענת באותה נשימה לפיה באותה תקופה ממש ועקב פיטוריו והמצב הכלכלי הקשה אליו נקלע, נאלץ להסתייע בה כלכלית (שם, בעמ' 44 שורות 20-21 ובעמ' 46 שורות 16-18).

התשובות לתמיהות הללו ברורות והמסקנה המתקבלת מהן היא, כי אין לטענות התובע על מה שתסמוכנה וכי גרסתו אינה מהימנה כלל ועיקר.

  

יצוין עוד, כי טענות התובע באשר למצבה הכלכלי של אמו אשר נזקקה לכאורה לכספו נטענו בעלמא ולא נתמכו בדבר (שם, בעמ' 50 שורות 13-20).

 

  1. גם עדות האם אינה מהימנה עליי.

בתוך כך לא עלה בידיה להשיב עניינית לכל השאלות שנשאלה בחקירתה הנגדית; האם הודתה, כי סייעה לחמישה מתוך ששת ילדיה לרכוש דירה (שם, בעמ' 63 שורות 10-13), וברור מעדותה, כי אין המדובר בהלוואה שהעניקה להם. כך גם לא עלה בידה להסביר מדוע הסכימה לקבל הכספים מידי התובע (שם, בעמ' 65), ואף לא הוצגה על ידה כל אסמכתא לפיה העבירה לקבלן כספים עבור הדירה שרכשה עבורו בעיר .....

כן הודתה היא, כי אין בידה כל אסמכתא לפיה היה לתובע חוב כספי כלפיה (שם, בעמ' 68 שורות 2-5), וכי הנתבעת לא התחייבה כלפיה בשום צורה ואופן (עמ' 69 שורות 2-4).  

   

  1. גם בעניין רכבו של התובע שנרכש בשנת 2013 אשר באורח פלא הועבר ביום 28.11.2015, אגב נקיטת הליכי ההוצל"פ ע"י הנתבעת כנגדו,  על שם אחותו אף כי נותר בחזקתו ובשימושו המלא לא עלה בידו לספק הסבר אודות מהלך תמוה זה (שם, בעמ' 51 שורות 11-22); עת במהלך חקירתו הנגדית מסר עדות כבושה ולפיה נרכש הרכב מכספי המשפחה לכאורה. כך גם לא סיפק הוא הסבר לכך שהעביר הרכב על שם אחותו תחת השבת החוב שחב לה, לכאורה, מתוך מאות אלפי השקלים שקיבל אגב פרישתו מן החברה בה הועסק  (שם בעמ' 53 שורות 6-17).

 

  1. אין חולק גם, כי במסגרת הליכי ההוצל"פ לא הצהיר התובע על הכספים שקיבל לידיו אגב הפרישה מן החברה שעל ידה הועסק (שם, בעמ' 44 שורות 7-12).

 

  1. התובע הודה כי משלם הוא דמי המזונות באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ולא ישירות לידי הנתבעת וכי נכון ליום 20.04.2017 לא הסדיר את חוב העבר (עמ' 98 שורות 7-12 לפרוטוקול מיום 20.04.2017).

 

  1. העולה מן המקובץ הוא, אפוא, כי התובע עשה כל שלאל ידו על מנת לחמוק מתשלום מזונות ילדיו ועל מנת לסכל ההליכים בהם נקטה הנתבעת לשם גבייתם, תוך שהוא מבריח נכסים וכספים.

 

  1. לא זו בלבד שגרסת התובע באשר למצבו הכלכלי הקשה אינה מהימנה כלל ועיקר, היא גם מקוממת.

על רקע התנהלות זו ולאחר שעדות הגב' .... נמצאה מהימנה בעיניי, מצאתי לקבל גם טענת הנתבעת לפיה התובע מונע מיצר נקמה והצהיר כי יפעל בכל דרך על מנת למרר את חייה.

 

  1. התמונה המצטיירת, אפוא, מן האמור עד כה ומן הראיות המונחות לפניי, כי דפוס הפעולה של התובע הוא אובססיבי, וכשם שהגיש ארבע תביעות כנגד הנתבעת בזו אחר זו, לאחר שכלל ענייני הגירושין הוסדרו ביניהם בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, לא היסס והגיש גם תובענה אזרחית אישית כנגד עו"ס לסדרי דין מר ..... 

 

  1. גם אם, כטענתו, הפרה הנתבעת את הוראות הסכם הגירושין, היה עליו לפנות בהליך מתאים לאכיפתו, תחת מתקפה בכל החזיתות, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ותוך התעלמות מחובתו כלפי ילדיו הקטינים ומהוראות פסק דין המאשר הסכם עליו חתם הוא לאחר שנטל ייעוץ משפטי ולאחר שבית משפט זה וידא קודם שאישרו כי נעשה בלב שלם ובנפש חפצה וכי התובע מודע היטב להתחייבויות שנטל על עצמו במסגרתו. 

 

  1. התובע בא ויוצא בשערי בית המשפט משל היו דלתות מסתובבות, תוך התעלמות מפסק דינו, וחמור מכך תוך פגיעה בילדיו הקטינים הנתונים לחסדו. עקרון סופיות הדיון, ההסתמכות, כיבוד הסכמים וציות לפסקי דין לצד הבטחת הוודאות והיציבות בחייהם של הקטינים ראויים להגנת בית המשפט, ואם לא עכשיו אימתי?! 

              

  1. הנה כי כן, משום שלא עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל עליו ולהוכיח תביעותיו, אך לא פחות מכך משום שפנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, אין התובע זכאי לסעדים שנתבעו על ידו.

 

סוף דבר  

  1. נוכח כל האמור לעיל התביעות מושא ההליכים שבכותרת נדחות, בכפוף להבהרות דלעיל בעניין זמני שהות הקטינים עם הצדדים (בסעיף 86 לפסק הדין) ובעניין התיאום ההורי (בסעיף 96 לפסק הדין).

 

  1. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 45 יום.

 

  1. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

 

  1. המזכירות תשגר פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

 

 

ניתן היום,  י"ט כסלו תשע"ט, 27 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ