אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסלות שופט

פסלות שופט

תאריך פרסום : 10/09/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
3966-07
09/09/2007
בפני השופט:
כבוד הנשיאה ד' ביניש

- נגד -
התובע:
עו"ד אבנר מנוסביץ
עו"ד אלי מלול
הנתבע:
אודית גוטפריד
פסק-דין

           ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר) מיום 15.4.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 54509/05.

1.        בפני בית המשפט קמא מתנהלת תביעה שהגיש עו"ד שמעון גוטפריד ז"ל נגד שותפו לשעבר, המערער, בגין שכר טרחה ששולם למערער על ידי לקוח מסוים של השותפות. לאחר הגשת התביעה נפטר עו"ד גוטפריד ז"ל (להלן: המנוח), ואלמנתו, המשיבה, באה בנעליו. מטעם המשיבה הוגש תצהיר עדות ראשית של עורך-דין, שהיה שותפו של המנוח. המערער הגיש בקשה למחיקת סעיפים מהותיים מהתצהיר, בנימוק שעורך-הדין נותן התצהיר לא נפגש מעולם עם המערער ולא שוחח עימו אף פעם בעניין שכר הטרחה המגיע מאותו לקוח. כמו כן, נטען כי עורך-הדין נותן התצהיר לא היה שותף למערכת היחסים בין המנוח לבין המערער וגם לא היה שותף להליך הבוררות שהתנהל בין המנוח למערער. על כן, טען המערער, אין ולא יכולה להיות לו כל ידיעה אישית משל עצמו בכל העניינים הקשורים למחלוקת נשוא התביעה. בהחלטה מיום 14.2.2007 נדחתה הבקשה ברובה המכריע. בסעיף 15 להחלטה נאמר:

"בשולי הדברים אציין כי הרושם המתקבל מקריאת הבקשה הוא שהנתבע מבקש למעשה למנוע מהתובעת את האפשרות להוכיח את תביעתה, רק משום שהתובע המקורי נפטר. לשיטתו של הנתבע, איש לא יוכל להעיד לטובתה של התובעת, רק משום שהתובע המקורי, שניהל ישירות את המגעים מול הנתבע, נפטר. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת ופוגעת בתחושת הצדק, משום שאם אכן הנתבע חייב כסף למנוח, דבר שיש לברר לגופו של עניין, פטירתו של המנוח אינה מוחקת חוב זה. נזכיר בהקשר זה את דברי התוכחה שמתח הנביא ישעיה על מי שכינה "קציני סדום" על ש"יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיה א', כ"ב), ועל שלא קיימו את המצווה "למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה." (שם, פסוק י"ז)...".

2.        ביום 22.3.2007 הגיש המערער את בקשת הפסלות. לטענת המערער, הדברים המצוטטים לעיל מתוך ההחלטה מיום 14.2.2007 אלו דברים קשים, אשר יש בהם חשש כבד, אם לא למעלה מזה, כי בית המשפט כבר גיבש דעה קדומה כלפי המערער באופן אישי, וזאת עוד בטרם הספיק בית המשפט לשמוע את המערער ולקבוע עמדה לגבי מהימנותו. נטען, כי אותם דברים שנאמרו כביכול "בשולי הדברים", מתייחסים למערער אישית, ומייחסים לו רצון לבלום כל עדות מטעם המשיבה לאור פטירת המנוח, וחמור מכך, התנהלות של גוזל אלמנות ויתומים. מעבר לגיבוש דעה כלפי המערער, עולה מההחלטה כי בית המשפט גיבש עמדה גם בתביעה לגופה, וזאת בכך שבהחלטה מאזכר בית המשפט סעיפים מספר ישעיה המתייחסים בין היתר למשפט בו לוקחת חלק אלמנה. מאותם סעיפים עולה כי יש לסייע לאלמנה, וזאת למרות שבמקרה הנוכחי מיוצגת המשיבה על ידי משרד עורכי הדין של המנוח, אשר המשיבה ושני ילדיה שותפים בו. במקרה זה אין מדובר במקרה של הליך משפטי בו מתמודדים ה"חלשים בחברה" כנגד ה"חזקים בחברה" בגינם נאמרו "דברי התוכחה" שצוטטו בהחלטה. אותם פסוקים המצוטטים בהחלטה הינם דברי תוכחה ל"קציני סדום", אשר התנהגותם לא ראויה, בלשון המעטה. המערער הוסיף וציטט חלקי פסוקים סמוכים שלא הופיעו בהחלטה, בהם נאמר כי "קציני סדום" הם סוררים, גנבים, אוהבי שוחד ורודפי שלמונים, וטען כי דברים אלה הם חלק בלתי נפרד מהדברים שצוטטו על ידי בית המשפט בהחלטה, ביחס למערער. נטען כי "דברי התוכחה" של בית המשפט, הלקוחים מהמקורות ומיוחסים למערער באופן אישי כבר בשלב זה של ההליכים, מהווים הטלת דופי מוסרי ומשפטי ופסילה בפועל של המערער, ואינם מאפשרים לבית המשפט לשפוט את המערער משפט צדק. הובהר כי למערער אין טענות באשר להחלטה גופה, בהיותה מנומקת באסמכתאות משפטיות, ואולם השימוש באסמכתאות מוסריות מההלכה היהודית מהווה, כך נטען, עילה לפסילת בית המשפט מלדון בתיק.

3.        בית המשפט, בהחלטה מיום 15.4.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי בטענה לפיה ממשילה ההחלטה את המערער לקציני סדום אין ממש. הובהר כי דברי התוכחה של הנביא ישעיה כוונו אל השופטים בני דורו, על שנהגו כקציני סדום, ולא אל בעלי הדין עצמם. בהתאם לכך, גם הדברים שנאמרו בהחלטה מיום 14.2.2007 מתייחסים לציווי המוסרי המוטל על השופט לאפשר משפט צדק לאלמנות וליתומים, ולא לנהוג כפי שנהגו קציני סדום. צוין כי ברור בעליל, כי אין בהחלטה כל אמירה כי המערער הוא שנוהג כקציני סדום, לא היתה כל כוונה להשוות את המערער לקציני סדום ואין לפרש את הדברים באופן שמפרש אותם המערער. המערער קורא לתוך ההחלטה דברי פרשנות שניתנו על ידי גדולי ההלכה לדברי הנביא ישעיה, אך אין מקום לייחס לבית המשפט דברים שלא נאמרו על ידו, על יסוד פרשנות הלכתית שכלל לא נזקק לה. המערער הגדיל לעשות וציטט בבקשתו פסוקים נוספים מדברי הנביא ישעיה, למרות שאלה כלל לא הובאו בגוף ההחלטה, ועל יסוד פסוקים אלה ביקש ליחס לבית המשפט קיומה של דעה מוקדמת נגדו. נקבע כי הטענה לפיה בית המשפט גיבש דעה מוקדמת כנגד המערער אינה מבוססת. צוין כי באותו חלק של ההחלטה, עליו מלין המערער, נאמר מפורשות כי יש לברר לגופו של עניין האם אכן המערער חייב כסף למנוח. מכאן עולה כי אין ולא היתה לבית המשפט כל דעה מוקדמת לגופו של הסכסוך, שטרם נתברר, והראיה לכך היא כי המערער קיבל רשות להתגונן מפני התביעה.

4.        על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי בית המשפט הביע בהחלטתו מיום 14.2.2007 ביקורת שלילית כנגד ערכי המוסר של המערער, בין היתר, בכך שהביע את דעתו, בשלב מוקדם של ההליך, ביחס לכוונותיו, כביכול, של המערער כלפי המשיבה. העובדה שבית המשפט מצא מקום לציין באופן כה חריג בהחלטתו את התרשמותו מכוונות המערער המצויות בבסיס הבקשה למחיקת סעיפים מהתצהיר, מלמדת על דעתו המוקדמת והשלילית של בית המשפט כלפי המערער, באופן אישי. "דברי התוכחה" שצוטטו על ידי בית המשפט מהתנ"ך, נאמרו מיד ובנשימה אחת לאחר דברי הביקורת שנמתחו על המערער. לכן, פרשנותו של בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות אינה מתיישבת עם האמור בהחלטה מיום 14.2.2007. לטענת המערער, לא ניתן לנתק את "דברי התוכחה" שצוטטו מספר ישעיה מהביקורת שנמתחה על המערער קודם לכן. בניגוד לקביעת בית המשפט, צוטטו הפסוקים מספר ישעיה ביחס למערער, ובאו להטיל בו דופי. הובהר כי הטענה אינה כי בית המשפט גיבש דעה לגוף המחלוקת, אלא כי בית המשפט גיבש דעה שלילית כלפי המערער עצמו, באופן אישי, ומניעיו למנוע מהמשיבה להוכיח את תביעתה.

5.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608 (1994); ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194, 196 (2006)). זאת ועוד, בית המשפט רשאי להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 5991/06 פלונית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.8.2006). אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו, והמבחן הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים  (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1)412 (1987); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)).

6.        במקרה הנוכחי ציין בית המשפט, בראשית ההליכים, במסגרת בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר, את התרשמותו לפיה מבקש המערער למנוע מהמשיבה את האפשרות להוכיח את תביעתה, תוך שהוא מזכיר בהחלטתו את דברי התוכחה שמתח הנביא ישעיהו על "קציני סדום". יתכן ומדובר בהתבטאויות מיותרות. עם זאת, בכל הנוגע להתרשמות מכוונת המערער, נראה כי לכל היותר מדובר בהערה ביקורתית אודות התנהלות המערער כפי שהיא משתקפת בבקשה למחיקת סעיפים מהתצהיר, אשר אין בה כדי למנוע מבית המשפט להעריך את טיעוניו של המערער בתיק לגופם. דווקא העובדה שלטענת המערער נכתבו הדברים בשלב מוקדם, בטרם שמע בית המשפט את המערער, והנוסח המסויג בהתבטאויות המיוחסות לבית המשפט, כמו גם ההבהרה כי את השאלה אם המערער חייב כסף למנוח יש לברר לגופו של עניין, יש בהם כדי להעיד כי בית המשפט לא גיבש דעה נחרצת המצדיקה פסילתו מהמשך טיפול בעניינם של הצדדים. אשר לשימוש בדברי התוכחה של הנביא ישעיה, יתכן כי היה כאן שימוש מוגזם בדברי התוכחה כבדי המשקל בשים לב למהות ההליך המתנהל בפני בית המשפט, יתכן גם כי מדובר בהתבטאות מיותרת, ולו בגלל הדרך בה ניתן היה להבין את הדברים, כאילו הם מיוחסים למערער. ואולם, בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור הבהרת בית המשפט את כוונתו בהחלטתו בבקשת הפסלות, לא שוכנעתי במסקנתו מרחיקת הלכת של המערער, לפיה מבטאים הדברים גיבוש עמדה מוגמרת ומגובשת כנגד המערער. משכך לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופט. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי התבטאויות בית המשפט בסעיף 15 להחלטה מיום 14.2.2007 מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115).

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, כ"ו באלול התשס"ז (9.9.2007).

ה נ ש י א ה


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ