אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסגת השירותים בע"מ נ' מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ ואח'

פסגת השירותים בע"מ נ' מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 16/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
47499-10-11
09/06/2013
בפני השופט:
יאיר דלוגין

- נגד -
התובע:
פסגת השירותים בע"מ
הנתבע:
1. מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ
2. קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ
3. בריל פאשן בע"מ

פסק-דין

פסק דין

לפני תביעה כספית בסך של 489,034 ₪ בגין פיצוי המגיע לתובעת לפי טענתה עקב איחור הנתבעות בפינוי חנות שהושכרה ע"י התובעת לנתבעות 1 ו-2 ובגין יתרות חוב עבור ארנונה וחשמל.

רקע

התובעת הינה בעלת חנות בקניון דיזינגוף סנטר בת"א, ששטחה כ-237 מ"ר והכוללת מחסן בשטח נוסף של כ-55 מ"ר (להלן: "המושכר"). התובעת השכירה את המושכר לנתבעות 1 ו-2 וזאת בהסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 6.3.07. הנתבעת 1 הנה חברה בבעלות מלאה של הנתבעת 2.

לפי הסכם השכירות, תקופת השכירות נקבעה לעשר שנים עם אופציה להארכת תקופת השכירות בשנתיים נוספות. הנתבעות חילקו את המושכר לשני חלקים שווים, כאשר בחלק אחד הפעילה הנתבעת 1 חנות לממכר מותג האופנה הידוע כ"בלו בירד" (להלן: "חנות בלו בירד") ובחלקה השני של החנות, הפעילה הנתבעת 2 חנות לממכר מותג אופנה הידוע כ"לי קופר" (להלן: "חנות לי קופר").

ביום 24.10.10 פנתה הנתבעת 2 אל התובעת בכתב, בבקשה לאפשר לה להמחות את זכויותיה והתחייבויותיה לפי הסכם השכירות לחברת גולף א.ק. בע"מ (להלן: "חברת גולף"), אשר רכשה את פעילות "בלו בירד" מהנתבעת 1, במסגרת עסקה שאמורה להסתיים במהלך חודש נובמבר 2010.

ביום 2.11.10 הודיעה התובעת בתגובה לכך, כי היא מאשרת את קבלת המכתב, היא תבחן את הבקשה ותשיב בהקדם האפשרי. ביום 8.11.10 הודיעה התובעת כי על פי תנאי הסכם השכירות השוכר אינו רשאי להמחות ולהעביר את זכויותיו וכי התובעת, עם זאת, מוכנה לשקול את האפשרות להשכיר את המושכר לגולף בתנאים שידונו ויסוכמו עמה. עוד נכתב כי אין במכתבה של התובעת כדי להוות ויתור או כדי לגרוע מזכות כלשהי או טענה כלשהי של התובעת.

בינתיים, ביום 15.12.10, נחתם הסכם שלפיו מכרה הנתבעת 2 לנתבעת 3 את פעילות רשת האופנה "לי קופר" בארץ. הסכם זה הותנה בתנאים מתלים כאלה ואחרים.

ביום 5.1.11 שבה ופנתה התובעת אל הנתבעות 1 ו-2 וציינה כי כזכור להן, בקשתן להמחאת הזכויות נדחתה, כי לא ניתן להמחות את הזכויות וכי עצם הבקשה לעשות כן יוצרת זכות לקיצור תקופת השכירות. כמו כן, נכתב כי בהתאם לכך ולמען הסדר הטוב, התובעת מודיעה שעל הנתבעות 1 ו-2 לפנות את המושכר עד ליום 1.3.11, אלא אם בתוך 10 ימים תימסר לתובעת הצעה מלווה בביטחונות לשביעות רצונה. גם במכתב זה נרשם כי אין בו כדי להוות ויתור, הסכמה או הודאה או כדי לגרוע מזכות כלשהי או טענה כלשהי.

המשא ומתן שנוהל בין התובעת ולבין נציגי גולף להשכרת חנות בלו בירד, לא עלה יפה. משא ומתן שנוהל בין התובעת ולבין הנתבעת 3 להשכרת המושכר כולו ולאחר מכן להשכרת מחצית המושכר (החלק שבו נוהלה חנות "לי קופר") ואשר החל בחודש ינואר 2011, הגיע לשלב מתקדם של החלפת טיוטות ואף נמשך עד תחילת חודש מאי 2011, אולם בסופו של דבר לא צלח.

לפי טענת התובעת, הנתבעות 1 ו-2 אפשרו לחברת גולף ולנתבעת 3 לתפוס חזקה בחנויות ללא הסכמת התובעת ובניגוד להסכם השכירות והאחרונות ניהלו את פעילותן מתוך החנויות עד לפינוין בחודשים אפריל ומאי 2011. מנגד, לפי טענת הנתבעות, חברת גולף מעולם לא תפסה חזקה בחנות בלו בירד ואילו לגבי הנתבעת 3, נטען ע"י הנתבעות כולן, כי זו החלה באמצע חודש מרץ, לנהל את חנות לי קופר וזאת בהסכמה מלאה ובידיעה של התובעת, תוך כך שבתקופה זו מתנהל משא ומתן מתקדם להשכרת המושכר לנתבעת 3.

התובעת טוענת כי חנות "בלו בירד" פונתה ע"י הנתבעות 1 ו-2 ביום 30.4.11 וכי חנות לי קופר פונתה ע"י הנתבעת 3 ביום 29.5.11. לטענת הנתבעות, חנות "בלו בירד" פונתה ביום 31.3.11 ואילו חנות "לי קופר" פונתה ביום 15.5.11. אין מחלוקת כי הנתבעות 1 ו-2 שילמו את דמי השכירות החוזיים עד למועדים שבהם לפי גרסתן, החנויות פונו והחזקה בהן נמסרה חזרה לידי התובעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת חתמה ביום 1.5.11 על הסכם שכירות עם שוכר אחר ביחס לחנות בלו בירד וחתמה הסכם כאמור עם שוכר נוסף ביום 30.5.11 ביחס לחנות לי קופר.

לאחר שפניות טרם הגשת תביעה לא הועילו, התובעת הגישה ביום 31.10.11 את התביעה דנא כנגד הנתבעות. התובעת טוענת כי הפרת ההסכם ע"י הנתבעות 1 ו-2 באה לידי ביטוי בעצם העובדה שביקשו להמחות את זכויותיהן לפי ההסכם לחברת גולף, בעובדה שהתחלפה השליטה בהן ושונה הרכב המניות שלהן, בכך שלא העמידו לתובעת ערבות בנקאית אוטונומית כהגדרה שבהסכם ובכך שמסרו ללא הסכמת התובעת את החזקה במושכר לנתבעת 3 ולחברת גולף.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעות כולן, בפיצוי המוסכם הנקוב בסעיף 23.6 להסכם השכירות, בסך של 1,000$ בצירוף מע"מ לכל יום של איחור בפינוי המושכר ובהפחתת דמי השכירות ששולמו בפועל וכל זאת לתקופה שמיום 24.10.10 (המועד שבו ביקשה הנתבעת 2 להמחות את זכויותיה לגולף) ועד למועד שבו לפי גרסת התובעת פונו החנויות. לפי חישוב התובעת, סכום זה מסתכם בסך של 466,518 ₪ (כשסכום זה כולל מע"מ וכן ריבית הסכמית בשיעור פריים + 2% עד למועד הגשת התביעה). לחילופין, טוענת התובעת כי גם אילו היה מחושב הנזק על בסיס דמי שכירות שיכולה הייתה התובעת לקבל בתקופה הנ"ל משוכרים אחרים בהפחתת דמי השכירות ששולמו בפועל (444 ₪ למ"ר בתוספת מע"מ פחות 229 ₪ למ"ר בתוספת מע"מ), היה מתקבל סכום דומה. בנוסף, עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בסכום של 22,516 ₪ בגין חובות שהותירו אחריהן הנתבעות לחברת החשמל ולעיריית ת"א.

הנתבעות בכתב הגנתן טענו, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה מכל וכל, כי הנתבעות 1 ו-2 לא הפרו את ההסכם, כי התובעת עצמה הפרה את ההסכם, כי התובעת עצמה הסכימה לשהות הנתבעות במושכר עד ליום 1.3.11, כי בהתאם לכך הנתבעת 3 לא הפרה כל חובה כלפי התובעת, כי החנויות פונו מיד לאחר שהסתבר שהמשא ומתן בין התובעת ולבין הנתבעת 3 לא עלה יפה, כי התובעת התנהלה שלא בתום לב במהלך כל הפרשה, כי כל החובות לעירייה ולחברת החשמל שולמו במלואם וכי ממילא לא נגרם כל נזק לתובעת, אשר השכירה את החנויות בסמוך לאחר פינוין.

דיון

בקשת הנתבעות 1 ו-2 להעברת הזכויות במושכר והשתלשלות העניינים בעניין זה לרבות נפקות המו"מ שנוהל בין התובעת ולבין השוכרים החלופיים שהציעו והביאו הנתבעות 1 ו-2

טענתה העיקרית של התובעת הינה כי הנתבעות 1 ו-2 הפרו את ההסכם למן הרגע שבו ביקשו להמחות את הזכויות לחברת גולף וכי עצם הבקשה להסבת הזכויות והחובות היוותה הפרת הסכם מצדן. כמו כן, טוענת התובעת כי נכונותה של לנהל משא ומתן עם חברת גולף ועם הנתבעת 3 לאחר מכן, לא היוותה ויתור כלשהו על זכותה לקבל פיצוי מוסכם לפי ההסכם עקב ההפרה הנ"ל וזאת כבר למן מועד הבקשה להעברת הזכויות ועד פינוי המושכר בפועל וכי התובעת אף הדגישה זאת במכתביה, שעה שהוסיפה בכל מכתב כי אין במכתבה כדי לגרוע מכל זכות שלה או להוות ויתור על כל זכות.

ממשיכה התובעת וטוענת בסיכומיה כי מאחר ולפי הסכם השכירות נקבע במפורש כי התנהגות לא יכולה להוות ויתור על זכויות התובעת לפי ההסכם וכי הוויתור יכול להתבטא רק בכתב, כך טוען ב"כ התובעת, הרי שבנסיבות אלה ועפ"י הפסיקה הנוהגת, שלפיה יש לתת תוקף לסעיפים מסוג זה, הרי שגם מסיבה זו לא ניתן להסיק מניהול המו"מ ע"י התובעת או ממצגים נטענים אחרים שלה ככל שהיו, ויתור כלשהו על זכותה לקבלת הפיצוי המוסכם בגין ההפרה הגלומה בעצם הבקשה להסבת הזכויות.

הנתבעות 1 ו-2 מנגד טוענות כי עצם הבקשה להסב את הזכויות והחובות לא יכולה להיחשב כהפרת ההסכם, כי ע"פ מכתבי התובעת עצמה, עולה כי הותר להן לפנות את המושכר עד ליום 1.3.11 וכי לא עלתה כל טענה ביחס להפרת ההסכם עד אז.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ