אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בבקשת אב שכול למתן פס"ד הצהרתי אודות זכויותיו בחלקה הרשומה על שם בנו שניספה באסון הכרמל

פס"ד בבקשת אב שכול למתן פס"ד הצהרתי אודות זכויותיו בחלקה הרשומה על שם בנו שניספה באסון הכרמל

תאריך פרסום : 01/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
2225-04-11
31/03/2013
בפני השופט:
שושנה שטמר

- נגד -
התובע:
ה' ב'
עו"ד האם שחאדה
הנתבע:
1. א' ב'
2. ח' ב' (קטינה)
3. ה' ב'
4. ס' ב'

עו"ד זכי כמאל
פסק-דין

פתח דברים

1.         התובע הוא אב שכול: בנו, ש' ב' (להלן - " המנוח") נהרג באסון השריפה בכרמל ביום 2/10/12, בהיותו בשנות השלושים לחייו. הנתבעת 1 היא כלתו של התובע. הנתבעת 2 היא בתו של המנוח ושל הנתבעת 1 ונכדתו של המבקש, והיא קטינה כבת שש שנים היום (להלן - " הקטינה"). הנתבעים 3 ו-4 הם בניו של התובע.

התובע-הסב מבקש פסק דין הצהרתי, לפיו יוכרז כי רישום חלק מחלקה בת דונם אחד בלשכת רישום המקרקעין על שם המנוח הוא רישום פיקטיבי, מלאכותי, או כי המנוח היה נאמן בלבד על מקרקעין אלו לטובת אביו, ולפיכך, יש לבטל את הרישום על שם המנוח, לשלול כל זכות לאלמנה ולנכדה במקרקעין אלו, ולרשמם על שם התובע. בטענותיו אלו של התובע, יעסוק פסק דיני זה. 

רקע עובדתי

2.         המנוח שרת בזמן מותו כסוהר בשירות בתי הסוהר ונספה, כאמור, באסון הכרמל. המנוח היה בנו הבכור של התובע. המנוח והנתבעת נישאו בשנת 2005, ונולדה להם בת יחידה, היא הקטינה. נספר עוד כי המנוח היה בוגר בית ספר תיכון, למד בטכניון במשך שלוש שנים וקיבל תעודת הנדסאי בניין, ואחר כך החל משנת 2006 שרת בשירות בתי הסוהר עד למותו הטראגי, לצער כולם.

            משפחתו של המנוח מתגוררת ב ***. משפחתה של האלמנה מתגוררת ב***.

3.         התובע רכש בשנת 1993 דונם אחד בחלקה***(להלן - " חלקה ***"). החלקה נרכשה מאת פ' ב', שעל פי עדותו עוד בהסכם המכר, היא יועדה להרשם על שמו של המנוח (עמ' 11 מש' 2). החלקה נרשמה בשנת 1999, על שמו של המנוח בהעברה מב'.

4.         התובע טען כי הוא ירש מאביו בית בד ישן, ולצורך חידושו והפעלתו מחדש ביקש לרכוש מכונות חדשות ולהעתיקו למבנה חדש. למטרה זו, " וכעתודה לבניה עבור הדור הבא, קרי, ילדיו" (סעיף 4 לכתב התביעה) רכש את הדונם בחלקה ***. לאחר הרכישה, ומשהתברר כי לא ניתן לקבל בחלקה רשיון לנהל בית בד כיוון שהיא מיועדת למגורים, התקבל היתר בנייה על שמו של המנוח לבנות בניין מגורים. הוקם אמנם מבנה שיועד למגורים, אך בפועל שימש המבנה לבית הבד. בשלב מאוחר יותר התקבל היתר לשימוש חורג לשלוש שנים כבית בד. בית הבד פועל משנת 1994. העסק של בית הבד נרשם על שמו של הנתבע 3. מאוחר יותר נבנתה דירת מגורים מעל לבית הבד, בה מתגורר נתבע 4.

5.         התובע מתגורר בבניין מגורים אותו הקים בחלקה אחרת (להלן " בניין המגורים"). בבניין שלוש יחידות דיור; התובע התגורר בקומת הקרקע, נתבע 3 התגורר בקומה הראשונה, ובקומה השנייה גרו המנוח והנתבעות 1 ו-2 (להלן " דירת הזוג").   

6.         ביום 7/3/11 הוציא בית הדין הדתי הדרוזי צו ירושה לפיו הנתבעות 1 ו-2 הן היורשות היחידות של המנוח.

7.         התובע ביקש בכתב התביעה שבית המשפט יצהיר כי הזכויות שנרשמו על שמו של המנוח בחלקה *** הן של התובע וכי בית הדירות שבו נמצאת דירתו של המנוח היא בבעלותו של התובע, אין ליורשותיו אלא זכות מגורים הדירה בדירת הזוג, רישומו של עסק בית הבד על שמו של הנתבע 3 אינו אלא בנאמנות, והעסק שייך לתובע. כן נכתב בכתב התביעה כי האלמנה והקטינה סרבו להעביר את הרישום של המקרקעין בחלקה *** על שמו של התובע, אלא אם כן תרשם דירת הזוג, על שמן. לכך סרב התובע.

8.         ביום 4/9/11 הגישו הצדדים הודעה לבית המשפט, בה ביקשו לתת תוקף של פסק דין להסכם פשרה, שצורף להודעה, לפיו האלמנה והקטינה מוותרות ללא כל תמורה על כל הזכויות הרשומות על שמו של המנוח בחלקה ***, והן תרשמנה בבעלותו של התובע; יוצהר כי הדירה בה גרות הנתבעות 1 ו-2 היא בבעלות התובע, אולם ניתנת להן הרשאה לגור בה, כל עוד הן חפצות בכך; אם יעזבו האלמנה והקטינה את בית הסב, הן תהיינה רשאיות ליטול עמן את תכולת הדירה ללא כל פיצוי נוסף; אם בעתיד תרצה הבת לחזור לחיק משפחת אביה, ידאג לה התובע ל"מגורים הולמים".  לבסוף, צוין כי נתבעים 3 ו-4 מסכימים למתן פסק דין, כמפורט בתביעה, ללא צו הוצאות.

9.         הסכם הפשרה ככל שהוא מתייחס לזכויות הקטינה, זקוק לאישור בית המשפט על פי סעיפים 20(2) ו-20(5) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן - " חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"). לפיכך, התבקש בית המשפט לאשר את ההסכם גם לגבי הקטינה ולתת לו תוקף של פסק דין.

            בהחלטתי מיום 7/9/11 נתתי תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ככל שהוא מתייחס  לנתבעים 1, 3 ו-4. לאלמנה, שאף היתה מיוצגת ולוותה באביה, הובהרה משמעותו של הסכם הפשרה, אולם היא עמדה על כך שהיא מסכימה לו. לפיכך, ובהיותה בגירה, ניתן פסק הדין לגביה כמבוקש.

באשר לקטינה, לא שוכנעתי כי ההסכם הוא לטובתה, שכן על פי הסכם הפשרה אין היא מקבלת מאומה מירושת אביה, ותלויה ברצון משפחת האב אם תקבל מגורים ואילו מגורים, כאשר תתבגר. כמו כן לא שוכנעתי כי יש באפשרותה של האם-האלמנה, האפוטרופסית הטבעית של הקטינה, לשמור על זכויותיה של הקטינה, בהיותה מונעת על ידי אילוצים שונים, שעלולים לפגוע גם בקטינה. הוריתי על מינויו של עו"ד זכי כאמל להיות להיות אפוטרופוס לדין לקטינה. מינוי האפוטרופוס לדין מאותה עדה של הצדדים, בא על רקע השיקול שמנהגי העדה ותוצאות סרוב להסכם, יהיו מוכרים לו, ולפיכך יוכל לייצג את האינטרסים של הקטינה באופן נכון וראוי.

10.        האפוטרופוס לדין, ביקש לדחות את הבקשה לאישור הסכם הפשרה, שכן הוא פוגע באופן קשה בזכויות הקטינה, ומשאיר אותה ללא רכוש שהגיע לה בירושה מאביה, ללא זכות מגורים מובטחת, ללא מקורות פרנסה מובטחים וללא עתיד כלכלי מובטח.  ההבטחה על פי הסכם הפשרה, לפיה ידאג התובע לה "למגורים הולמים" היא מעורפלת ועמומה, והיא תלויה בחזרתה לחיק משפחת אביה. עוד טען האפוטרופוס כי הסכם הפשרה המוצע נעשה תוך כדי עושק של הקטינה, תנאיו בלתי סבירים ובלתי הוגנים, והסדר הפשרה אף אינו מסדיר היבטי מיסוי שונים.

11.        ביום 27/10/11 ולאחר ששמעתי את עמדת האפוטרופוס ביחס להסכם, לפיה הוא איננו לטובת הקטינה, ושוכנעתי בכך, ואף שמעתי את האם, שקיבלה את עמדת האפוטרופוס בכל הקשור בבתה, דחיתי את הבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ככל שהוא מתייחס לקטינה.

אוסיף, כי נעשו מאמצים על ידי ועל ידי באי-כח הצדדים להגיע לפשרה בתיק זה, במטרה  להבטיח לקטינה דירה לעת בגרותה חלף המקרקעין אותם ירשה מאביה, אולם כל הנסיונות נתקלו בחומה בצורה שהקים התובע, כאשר עמדתו היתה שהוא אב  המשפחה, ועל פיו יקום דבר: יש להשאיר להחלטתו, כאשר יגיע מועד נישואיה של הקטינה, אם להעניק לה ומה להעניק לה, מה גם שלפי מנהגי העדה אין הבנות יורשות אלא מקבלות לכל היותר זכות למגורים, התלויה ברצון האב והבנים.

12.        נותר אם כן כתב התביעה על הנטען בו להחלטתי.             המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לבעלות בחלקה ***, שכאמור נרשמה על שמו המנוח ועליה נבנה בית הבד, ודירת המגורים שבקומה השניה, כאשר היתרי הבניה הוצאו על שמו של המנוח.  יצויין, כי נתבעים 3 ו-4 לא הגישו כתבי הגנה. באשר לדירת הזוג, התברר כי האלמנה ובתה עזבו את הדירה, ועל כל פנים על פי ההסכם, יש לאלמנה זכות מגורים בדירת הזוג.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ