אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בבקשות לקיום צוואה ומתן צו עשה להחזרת כספים לקופת העיזבון

פס"ד בבקשות לקיום צוואה ומתן צו עשה להחזרת כספים לקופת העיזבון

תאריך פרסום : 18/11/2008 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
41940-06,41941-06,41942-06,41943-06,41944-06
28/10/2008
בפני השופט:
בן ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
1. עזבון המנוח מ.ס ז"ל-ש.ס
2. י.ש

עו"ד אסף לאור
עו"ד צפורה הרצליך
עו"ד נדב בלום
הנתבע:
1. י.ס
2. א.ג

עו"ד שילה נפתלי
פסק-דין

1.         הנתבעת 1, הגב' י.ס, הינה אלמנתו של המנוח מ.ס ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום .... התובעים 1 ו- 2 והנתבעת 2 הם ילדי בני הזוג, כולם בגירים.

2.         בפניי שני הליכים: ראשית, הגיש התובע 1 בקשה לקיום צוואתו של המנוח. בקשתו מתייחסת לצוואת המנוח מיום 9.1.97, ותוספת לצוואה מיום 12.12.01. התוספת הנ"ל אינה מתייחסת לצוואת 1997 אלא לצוואה שנערכה לאחריה ביום 1.9.99; ברם, צוואה זו לא אותרה אחרי פטירת המנוח, והמסמכים שהוגשו לקיום הם אלה אשר נשארו. בהליך השני עותרים התובעים לצו עשה נגד הנתבעת 1, בו מבקשים מבית המשפט להורות לאלמנה להחזיר לקופת העזבון את כל הכספים שמשכה האשה בקרוב לאחר פטירת המנוח מחשבונות בנק בהם היו רשומים שני בני הזוג כבעלי החשבון.

ת.ע. 41940/06 - בקשה לקיום צוואה

3.         בצוואתו מיום 9.1.97, אשר נערכה כדין, קבע המנוח כי עזבונו יחולק כדלהלן: לאשתו י.ס, 20%; לבתו א.ג, 35%; לבנו ש.ס, 22.5%; ולבנו י.ש, 22.5%. כאמור, המנוח ערך צוואה מאוחרת יותר ב- 1999, ועובדה זו באה לידי ביטוי בתוספת לצוואה הנ"ל שערך המנוח ב- 12.12.01. ברם, הצוואה של 1999 לא נמצאה ועל כן לא ידוע מה היה כלול בה. בתוספת של 2001 מציין המנוח כי הוראות הצוואה של 1999, ככל שמתייחסים לבית שבבעלותו בגרמניה, כבר אינן רלוונטיות לאחר שהבית נמכר ותמורת המכירה התקבלה לידיו והופקדה בפקדון בבנק ... בירושלים. אי לכך, קובע המנוח בתוספת הנ"ל הוראות חדשות באשר לכספים האלה בלבד, על פיהן יחולקו הכספים כולם בין אשתו ושלושת ילדיו בחלקים שווים. פרט להוראות הנ"ל באשר לכספים שהתקבלו ממכירת הבית בגרמניה, אין הוראות נוספות כלשהן בתוספת, והמנוח מורה בתוספת כי יתר ההוראות  "של כל צוואה אחרת" תישארנה בתוקף.

4.         לטענת הנתבעת 1, העובדה שנערכה צוואה המאוחרת מזו של 1997 מחייבת את התוצאה שצוואת 1997 בטלה, וכי על כן יש לחלק את עזבונו של המנוח בירושה על פי דין. כמו כן, אין לקיים את התוספת מ- 2001 מאחר והצוואה המהווה את הבסיס לתוספת זו, היינו הצוואה של 1999, אינה בנמצא ואי אפשר לקיימה, וללא קיום צוואת 1999 אין כל אפשרות לקיים את התוספת לצוואה מ- 2001.

5.         כאן המקום לציין כי גם הנתבעת 2, הבת א.ג, הגישה התנגדות לקיום הצוואות (ת.ע. 41943/06), ברם התנגדות זו הינה טכנית גרידא: הנתבעת 2 מציינת כי הבקשה לקיום צוואה כפי שהוגשה אינה מקובלת עליה מאחר ובבקשה מציין המבקש שחלוקת העזבון אמורה להתבצע בין האם ושלושת הילדים בחלקים שווים, בעוד שבצוואת 1997 קבע המנוח חלוקה אחרת, כמפורט בסעיף 3 לעיל, ורק בתוספת נקבעה חלוקה בחלקים שווים, בנוגע לכספים מגרמניה בלבד. אין לנתבעת 2 כל טענה מהותית נגד כשרותן של הצוואות ובעצם היא מצטרפת לבקשה לקיימן, כשבקשתה הינה אך ורק לתקן את ציון החלוקה שבין היורשים כפי שמופיע בבקשה לקיום, על מנת שציון זה ישקף נאמנה את קביעותיו של המנוח גם בצוואת 1997 וגם בתוספת ב- 2001.

6.         עמדתה של הנתבעת 1 בקשר לקיום הצוואות אינה מקובלת עלי, ואני דוחה אותה בזה. עובדת עריכת צוואה מאוחרת אינה מהווה כשלעצמה עילה לביטול צוואה קודמת. הצוואה הקודמת בענייננו, זו משנת 1997, מונחת בפנינו, ועל פניה הינה צוואה כשרה אשר נערכה כדין. גם הנתבעת עצמה איננה טוענת אחרת. אי לכך, צוואה זו תזכה לקיום כצוואה כשרה אלא אם כן יוכח שהצוואה בוטלה. ביטולה של צוואה מתבצע באחת משתי דרכים: או פעולה פוזיטיבית של ביטול בהתאם להוראות סעיף 36(א) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, או - בהתאם להוראות סעיף 36(ב) לחוק, אם נערכה צוואה חדשה, ורק  "במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת." במקרה דנן, לא הוכח בכל דרך שהיא שהמצווה ביטל את צוואת 1997 באף אחת מהדרכים האמורות: מאחר שצוואת 1999 לא הוצגה לבית המשפט ולא נמצאה, וגם תוכנה לא הוכחה, אין כל הוכחה בפני בית המשפט כי המצווה כלל בצוואה האמורה הוראה כלשהי המבטלת פוזיטיבית את צוואת 1997. ומאחר שתוכנה לא ידועה, גם אין כל הוכחה שבצוואת 1999 נקבעו הוראות כלשהן הסותרות את האמור בצוואת 1997. המסקנה המתחייבת היא, איפוא, שאין כל הוכחה לביטולה של צוואת 1997, ועל כן, אין אלא לקיימה כמבוקש.

7.         אומנם, ידועה ההלכה כי צוואה שאבדה - חזקה עליה שהושמדה על ידי המנוח לפני מותו, בכוונה לבטלה. על בסיס חזקה זו ניתן היה להסיק כי המנוח השמיד את צוואת 1999 וביטלה, כך שגם אם כללה צוואת 1999 הוראות הסותרות את צוואת 1997 או אף הוראה מפורשת המבטלת את צוואת 1997, השמדת הצוואה של 1999 מעוררת את השאלה האם הביטול שבה, מבוטל אף הוא, או לחלופין, שהביטול נשאר בתוקף גם אם הצוואה המבטלת בוטלה מאוחר יותר. הפסיקה הישראלית טרם נתנה את דעתה בשאלה זו, הידועה בפסיקה האנגלו-סכסית כשאלת "dependent relative revocation"; ברם לאור מסקנותיי בסעיף 6 לעיל שצוואת 1999 ממילא אינה מבטלת את זו של 1997 לאור העדר הוכחות באשר לתוכנה, אין צורך להכריע בשאלה הנוספת שבסעיף זה וניתן להשאירה בצריך עיון.

8.         שאלה נוספת המתעוררת לאור אובדנה של צוואת 1999 קשורה לתוספת משנת 2001. תוספת זו נכתבה לצוואת 1999 ולא של 1997, ועל כן נשאלת השאלה האם ניתן לקיים תוספת לצוואה באופן עצמאי כשהצוואה עצמה, אשר אליה מתייחסת התוספת, לא קיימת ולא ניתנת לקיום. ובכן, מבדיקת הוראות חוק הירושה עולה שהמחוקק הישראלי אינו מגדיר "תוספת" לצוואה כמסמך בעל דינים שונים מאלו החלים על כל צוואה אחרת, ודינה של תוספת כדינה של צוואה רגילה. פירושו של דבר, שהגדרת המנוח את המסמך כ"תוספת" לצוואה קודמת איננה מביאה להחלת דינים אחרים מאלו החלים על כל מסמך המתיימר להיות צוואה, וקיומה תלויה כל כולה באותן דרישות פורמליות המופיעות בסעיפים 18-23 לחוק הירושה. במקרה דנן, אין חולק בעובדה שהתוספת נערכה כדין, ועל כן אין כל עילה שלא לקיימה. אומנם, העובדה שמדובר בתוספת יכולה לעורר בעיה באשר לפרשנות המסמך; מאחר שהמנוח מגדיר את המסמך כתוספת וקושר את תוכנה להוראות הצוואה הקודמת, כך שמדובר על שני מסמכים היוצרים תוכנית משולבת ואחידה, יכולים להיווצר מצבים שבהם לא ניתן לרדת לסוף דעתו של המנוח בתוספת, וגם לא ניתן יהיה לבצע את האמור בתוספת, ללא התיחסות גם להוראות הצוואה הקודמת הקשורה אליה. אי לכך, במקרה של אובדן הצוואה יצטרך בית המשפט לבדוק בכל מקרה לגופו האם הוראות התוספת מספיק עצמאיות כך שניתן לקיימן ולבצען גם ללא התיחסות להוראות הצוואה הקודמת. במקרה דנן, התוספת מתיחסת לפקדון אחד ויחיד בבנק ..., בו נמצאים כספים שקיבל המנוח בתמורה למכירת בית שבבעלותו בגרמניה, וניתן גם להבין וגם לבצע את הוראות התוספת אף ללא שצוואת 1999 תהיה מונחת בפנינו וללא שנדע מה נקבע שם בקשר לאותו בית בברלין נשוא הוראות התוספת. אי לכך, מתבקשת המסקנה שניתן לקיים גם את התוספת של 2001, למרות שהצוואה אליה היא קשורה, היינו - צוואת 1999, לא נמצאה ולא תקויים.

9.         מן המקובץ עולה כי דינה של התנגדות האלמנה לבקשה לקיום הצוואה של 1997 והתוספת של 2001 להדחות, ושני המסמכים הללו יקויימו במסמך נפרד כמבוקש.

ת.ע. 41941/06 - בקשה לצו עשה

10.        כאמור לעיל, הנתבעת 1 משכה מחשבונות שבבנק ... את רוב רובם של הכספים שהיו מופקדים בחשבונות עובר לפטירת המנוח, והתובעים מבקשים שבית המשפט יורה לאלמנה לתת דין וחשבון מלא אודות פרטי הכספים שמשכה ולהחזיר לקופת העזבון את כל הכספים שמשכה. הנתבעת 1 טוענת שעמדה לה הזכות למשוך את הכספים מאחר שהיא היתה רשומה כבעלים משותפים בכל אותם חשבונות (פרט לפקדון אחד שעל שם המנוח בלבד).

11.        בתחילת דרכה של התובענה אף טענה הנתבעת 1 כי יש להחיל על חשבונות הבנק את חזקת השיתוף אבל מאוחר יותר שינתה את עמדתה (ואכן מדובר בשינוי עמדה למרות נסיונות ב"כ הנתבעת לפרש את דבריה כאילו שלא היה שינוי כזה), וטענה שהצדדים ניהלו משק בית נפרד וכי אין מקום להחלת חזקת השיתוף. בסופו של יום, עמדתה נשענה על טענת השותפות כמפורט בסעיף דלעיל, ולטענה זו הוסיפה הנתבעת 1 עוד טענה והיא שב- 1982, לקראת נישואיה השניים למנוח (לאחר שהתגרשו כשנה לפני כן וחזרו יחד), ערכו בני הזוג הסכם ממון, ובהסכם זה קבעו בני הזוג כי רכושה של האשה לא תהיה נתונה לאיזון משאבים אם וכאשר ייפקעו הנישואין, בעוד שאין הוראה מקבילה באשר לרכושו של המנוח. על בסיס הסכם זה טוענת האשה שגם לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג מגיעה לה מחצית מכספיו של המנוח, וזאת גם אם יוחלט כי הכספים שבבנק אינם משותפים לה ולבעלה מפאת דיני השותפות.

12.        אומר כבר עתה כי אין  לתת כל משקל להסכם שנערך בין הצדדים. חוק יחסי ממון מחייב, כתנאי לתוקפו של הסכם ממון, שיאושר על ידי בית המשפט, ובמקרה דנן אין כל הוכחה לכך שההסכם אכן אושר. האשה אף העידה כי לא זכור לה כלל שהתייצבה בפני בית משפט כלשהו בעת עריכת ההסכם או בסמוך לה. אם כי ישנם קולות בפסיקה המוכנים להכיר, במידה זו או אחרת, בתוקפו של הסכם בין בני זוג גם ללא אישור של בית משפט, לא זה המקרה שבו ניתן לשקול יישום של גישה מקלה זו, מאחר שבהסכם עצמו מצהירים הצדדים בסעיף 1 כי "הסכם זה יאושר ויאומת בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973". כשהצדדים עצמם מצהירים שההסכם יאושר בהתאם להוראות החוק, ברור הדבר כי בכוונתם שתוקפו של ההסכם יהיה כפוף לקבלת אישור כאמור, וכי ללא אישורו של בית המשפט לא קויים התנאי הבסיסי שקבעו הצדדים עצמם במפורש בהסכם עצמו.

13.        באשר לטענת השותפות בחשבונות הבנק, טוענים התובעים כי לא היתה למנוח כל כוונה להעניק לנתבעת 1 מתנה כלשהי או זכויות כלשהם בכספים המופקדים, וכי צירופה של הנתבעת 1 לחשבונות נעשה אך ורק לנוחיות בני הזוג ועל מנת שהאשה תוכל למשוך כספים בקלות מחשבונות האלה לכיסוי ההוצאות השוטפות של הבית. העובדה היא שהאשה עצמה אישרה בעדותה שמשכה מחשבונות הנ"ל מפעם לפעם ככל שהיה צורך בכך לכיסוי הוצאות שוטפות ולא מעבר לכך. לא זו אף זו; בצוואת 1997  מצהיר המנוח מפורשות את הדברים הבאים (בסעיף 3 לצוואה): "עיקר רכושי הינו כספים בחשבונותיי בבנק .... כל הכספים בחשבונות בבנק זה הינם שלי בלבד, אף כי הוריתי לרשום אף את שם אשתי י.ס, בחשבון".  מאחר שהנתבעת 1 אינה חולקת בעובדה שכל הכספים המופקדים בחשבונות נשוא התביעה, מקורם בכספי המנוח עצמו, נופל עליה הנטל להוכיח שבצירופה כשותפה בחשבונות הנ"ל התכוון המנוח להעביר לה את מחציתם במתנה, והנתבעת לא הגישה כל ראיה אמינה לכך; והצהרת המנוח בצוואתו מהווה ראיה חותכת לכך שלא זו היתה כוונתו במקרה דנן, וההיפך הוא הנכון. אי לכך, נחה דעתי כי לא הורם הנטל להוכחת מתנה, לא של מלוא הזכויות בחשבונות ואף לא של מחציתן, וכי צירופה של הנתבעת 1 לא הביא להענקת זכויות כלשהן לנתבעת 1 בכספים המופקדים בהם. המסקנה המתבקשת הינה איפוא, כי מלוא הכספים שהיו מופקדים בחשבונות שעל שם המנוח בבנק ... ביום פטירתו שייכים לעזבון, כולל חשבונות שאליהם צורפה הנתבעת 1.

14.        בהתאם לאמור, אני מורה לנתבעת 1 להגיש תצהיר מפורט תוך 30 יום שבו תפרט את מלוא הסכומים שמשכה מחשבונות המנוח, ואני מחייבה להעביר תוך המועד האמור את מלוא הכספים האמורים לידי העזבון, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום פטירת המנוח ועד להעברה בפועל של הסכומים הנ"ל בעזבון.

החלת סעיף 5 לצוואה

15.        בסעיף 5 לצוואתו של המנוח מ- 1997 נקבעו הדברים הבאים:

"אשתי י. תזכה בחלקה כמפורט לעיל בתנאי מפורש כי היא לא תטען לזכויות כלשהן בחשבונות הבנק שלי בבנק .... אם תטען אשתי בהליך משפטי כלשהו לזכויות בחשבונות אלו - בין אם היא תזכה בטענתה ובין אם לאו, יחולק עזבוני אך ורק בין שלושת ילדיי באופן שבתי א.ג תקבל 44% מהעזבון, ואילו בניי ... יקבלו כל אחד 28% מן העזבון."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ