אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פנינת הרצליה נ' עיריית הרצליה

פנינת הרצליה נ' עיריית הרצליה

תאריך פרסום : 05/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
23286-01-12
27/02/2014
בפני השופט:
ריבה ניב

- נגד -
התובע:
פנינת הרצליה בע"מ
הנתבע:
עיריית הרצליה
פסק-דין

פסק דין

1.התובעת הינה הבעלים של המקרקעין המצויים ברח' סוקולוב 18 בהרצליה והידועים כחלק מחלקה 102 בגוש 6533 (להלן "הנכס"). החל משנת 1942 היה הנכס מושכר. ביום 1.4.1950 נחתם הסכם שכירות בין רחמים גורל, הבעלים הקודמים של הנכס, לבין מועצה מקומית הרצליה, שלימים הפכה להיות עיריית הרצליה- הנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי חוק הגנת הדייר חל על ההסכם וכי מעמדה של הנתבעת הינו "דיירת מוגנת".

עפ"י ההסכם, שכרה הנתבעת את הנכס בן ששת החדרים לצורך מרפאה "או לכל מוסד ציבורי אחר של המועצה המקומית".

2.בשנת 2010 רכשה התובעת את הבניין בו מצוי הנכס. בטרם רכשה את זכויותיה, הגישו יורשי הבעלים גורל תביעה להעלאת דמי השכירות ("תביעת דמי השכירות"), ובהסכמה, הועמד שכר הדירה החודשי לנכס על 4,500 ₪ לחודש. ביום 1.8.2011 הגישה התובעת תביעה לפינוי הנתבעת מהנכס, בין היתר בשל גרימת נזקים לו. ביום 8.1.2011 ניתן פסק דין- בהעדר הגנה, המורה על הפינוי. בשלהי שנת 2011 פינתה הנתבעת את הנכס ומסרה את החזקה בו לתובעת.

3.בתביעה זו, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בעלות השיפוצים הנדרשים על מנת להחזיר את הנכס, שהוגדר בחוות דעת מומחית בית המשפט בתביעת דמי השכירות כ"חורבה"- למצבו הקודם, בסכום של כ-850,000 ₪. בנוסף, טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בדמי שכירות לחודשיים בהם טרם הוחזרה החזקה בו לידיה, מחד גיסא, ולא שולמו דמי השכירות בגינם- מאידך גיסא.

4.טענות התובעת

התובעת טוענת כי על פי הסכם השכירות, התחיבה הנתבעת לא לקלקל את הנכס ע"י שימוש או הזנחה ולתקן דברים שהסבה בהם נזק, כגון צינורות המים ושופכין, ובעיקר התחייבה, בסעיף ה' להסכם "למסור למשכיר את הדירה במצב טוב כמו בעת קבלו את הדירה".

5.בתביעת דמי השכירות מונתה מומחית מטעם בית המשפט, אשר הגישה חוות דעת לפיה עלות השיפוצים מוערכת בסכום של 844,749 ₪. לטענת התובעת יש לאמץ חוות דעת זו.

לשיטת התובעת, חדל הנכס מלשמש כמרפאה מזה שנים, ולאחר מכן הפך למחסן, ללא ידיעת הבעלים או הסכמתם. בכל אותן שנים, הזניחה הנתבעת את הנכס, עד שהפך לחורבה, שיש צורך בהריסתו ובנייתו מחדש על מנת להחזיר עטרה ליושנה ולהעמידו כפי שהיה בעת תחילת תקופת השכירות.

6.לטענת התובעת, גידרה הנתבעת את הנכס בגדר אטומה באופן שלא ניתן היה לראות את הנעשה בו או לדעת על ההזנחה שפשטה בו. לטענתה, השתמשה הנתבעת בנכס ובחצר באופן בלעדי ובמשך שבעים שנה לא עשתה דבר כדי לשמר את מצבו. לולא הייתה עושה כן, לא הייתה נדרשת לעבודות בהיקף כה נרחב, של הריסה ובניה מחדש בתוך המבנה- עתה.

עוד טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בגין שני חודשי שכירות שלא שולמו, וזאת בנוסף לזכותה לעתור לנזקים נוספים בגין התקופה בה עומד הנכס ריק, עזוב ושומם, שלא ניתן להשכירו.

7.טענות הנתבעת

הנתבעת איננה מכחישה את מצבו הגרוע של הנכס וטוענת כי בשל כך הוסב השימוש בו ממרפאה למחסן. לגרסתה, באותם שנים ידעו הבעלים דאז על מצב הנכס ועל השימוש שנעשה בו, אך לא מחו על כך.

לטענתה, אין להתבסס על חוות הדעת שהוגשה בתביעת דמי השכירות, בין היתר משום שהמומחית לא נחקרה עליה כך אף לגבי המהנדס, שעליו נסמכה בחוות דעתה.

8.לטענתה, ניהלו הצדדים מו"מ בו הסכימה הנתבעת להעלות את דמי השכירות ל4,500 ₪ לחודש כאשר כוונתה הייתה כי ההצעה תגלם בתוכה עלויות שיפוץ של הנכס למשך 160 חודשים בגין הבאתו למצב בו הוא ראוי לשימוש. חרף זאת, הוגשה כנגדה תביעת הפינוי (2346-08-11) שנחתה עליה בהפתעה. "מטעמים כלכליים- ציבוריים, ומתוך הנחה בתום לב כי תביעת הפינוי ממצה את כל הסעדים המבוקשים על ידי התובעת, ובכך יבואו הדברים על סיומם, ומבלי להודות בטענות התובעת בדבר קיומה של עילת פינוי, שגרה ב"כ העירייה, ביום 26.9.11 מכתב לב"כ התובעת , ובו הודעה כי בכוונת העירייה לפנות את הנכס עד לתחילת חודש אוקטובר 2011." (ס' 30 לסיכומיה).

משניתן פסק הדין לפינוי, הגישה התובעת את התביעה דנן, השלישית במספר. בקשתה של הנתבעת לביטול פסק הדין בקשר לדמי השכירות- נדחתה.

10.לטענת הנתבעת, לא ביצעו בעלי הנכס, מעולם, עבודות תחזוקה בו, חרף הכרתם וידיעתם את מצבו ואת השימוש שנעשה בו. כבר בשנת 1979 התכתבו הבעלים עם ב"כ העירייה בנושא זה, אך בדיעבד נזנח הדבר, ומי מהם לא פנה פעם נוספת לנתבעת לבצע תיקונים או לבדוק את הנכס. לשיטתה, הגשת התביעה להעלאת דמי שכירות, ב-1979 וב2010 מלמדת על הסכמת הבעלים לשמור על המצב כמות שהוא, דהיינו "ניצול מקסימלי של הנכס מבלי להשקיע בתחזוקתו או בשיפוצו."

11.עוד טוענת הנתבעת כי התובעת רכשה את הנכס לצורך הריסתו ובניית פרויקט אחר תחתיו.

בנוסף טענה כי אין לתובעת זכות תביעה חוזית, שעה שלא הוכיחה כי מכוח המחאת הזכויות שקיבלה מהבעלים הקודמים, קמה להם זכות התביעה כנגד הנתבעת. לשיטתה, הימנעותם של הראשונים מלתבוע את הנתבעת עולה כדי מצג כי אין כוונתם לעמוד על זכויותיהם, ומשכך, לא היו רשאים להמחות לתובעת את מה שאין להם- זכות התביעה.

לטענתה, אף במישור דיני הנזיקין לא קמה לתובעת עילת תביעה, מכוח ס' 22 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) השולל המחאת זכויות לתרופה בשל עוולה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ