אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' מדינת ישראל

פלוני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 28/12/2017 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון ירושלים
9731-17
26/12/2017
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
פלוני
עו"ד זכי כמאל
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה

                                           

  1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הרכב השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שיטרית; ו-ס' דבור), בע"פ 23428-07-17 ו-ע"פ 26200-07-17, מיום 14.11.2017. בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ל' יונג-גפר, סג"נ), בת"פ 64876-06-15, מיום 4.5.2016, ועל גזר הדין (כב' השופטת ד' שרון-גרין), מיום 24.4.2017.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. נגד המבקש הוגש, ביום 30.6.2015, כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת, המייחס לו עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ושל שימוש לרעה בכוח המשרה, לפי סעיף 280 לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום עולה, כי בתקופה הרלוונטית שירת המבקש כחוקר בתחנת המשטרה בנצרת. ביום 28.12.2014 בסמוך לשעה 16:00, ביצעה ר.א., קטינה ילידת 1998 (להלן: המתלוננת) גניבה מחנות "ניו פארם" בקניון בנצרת, של ערכה לבדיקת הריון. המתלוננת נתפסה מיד לאחר הגניבה והודתה במעשה בפני קב"ט הקניון ובפני שוטרים שהגיעו למקום. המתלוננת נצטוותה להתלוות אל השוטרים לתחנת המשטרה, שם פגשה במבקש שהיה אמור לגבות את עדותה. לאחר שנסתיים שלב גביית העדות והמתלוננת שבה והודתה במעשה, הורה המבקש למתלוננת להיכנס לחדר פנימי, באומרו כי עליו לצלם אותה לצרכי התיק המשטרתי. נטען בכתב האישום, כי המתלוננת והמבקש נכנסו לחדר פנימי, ואו אז סגר המבקש את החלונות והווילונות בחדר והורה למתלוננת להסיר את הז'קט שלבשה, והמתלוננת עשתה כדבריו. בהמשך, כך נטען, הורה המבקש למתלוננת להסיט מעט את חולצתה, ואף הדגים בפניה כיצד לעשות זאת. לאחר מכן, הורה המבקש למתלוננת לעמוד ליד הקיר, התקרב ונצמד אליה, ובהמשך "משך את חולצתה כלפי מטה, הכניס ידו לתוך חולצתה, אחז בשדה הימני מתחת לחזייה, מישש את שדה והוציאו חלקית מחוץ לחזייה". המתלוננת הדפה את המבקש וניסתה לצאת מהחדר, אך המבקש מנע זאת ממנה, באומרו לה כי הוא רוצה לסיים את החקירה. רק כאשר דרשה המתלוננת כי המבקש יקרא לאחד השוטרים, נעתר המבקש לבקשתה ובכך הסתיים האירוע.

 

  1. בהכרעת דין מפורטת ומנומקת כדבעי, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות שיוחסו לו. בית משפט השלום נתן אמון מלא בגרסתה של המתלוננת, לאחר שהתרשם כי "מדובר בגרסה אחידה סדורה ועקבית". בית משפט השלום לא מצא כל סיבה מדוע תרצה המתלוננת להעליל על המבקש עלילת שווא, ואשר לטענה כי היא חששה ממעורבות גורמי הרווחה והוריה, הבהיר בית משפט השלום כי חשש זה רק יגבר "באם תעליל על [המבקש] ותהפוך עצמה לקורבן למעשה מגונה". בית משפט השלום מצא חיזוקים שונים לעדותה המהימנה של המתלוננת, ובהם הדיווח על הפגיעה בה בזמן אמת וסערת הרגשות אליה נקלעה. מנגד, נמצאה גרסתו של המבקש כבלתי מהימנה ונדחתה טענתו כי מדובר בעלילת שווא. משכך, נקבע כי המבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו והוא הורשע בגינם.

 

  1. גזר דינו של המבקש ניתן על ידי כב' השופטת ד' שרון-גרין, ביום 24.4.2017. בפתח גזר הדין עמד בית משפט השלום על האמור בתסקיר נפגעת העבירה. מסתבר, כי האירועים המתוארים בכתב האישום טלטלו את חייה של המתלוננת וגרמו לה לתגובה פוסט-טראומטית, הכוללת חרדות וחוסר אמון באנשים. הוגש גם תסקיר מבחן בעניינו של המבקש וממנו עלה כי הוא נמנה על העדה הדרוזית, הוא נשוי ולבני הזוג בת פעוטה. המבקש שירת שירות מלא בצה"ל למרות נכות בידיו, הוא למד משפטים והוסמך כעורך דין, ובהמשך נקלט המבקש לשרות המשטרה, שם מילא בהצלחה תפקידים שונים. המבקש לא נטל אחריות על מעשיו, ונמסר כי הוא מצוי במצוקה נפשית ומבטא "תכנים אובדניים". בשל אי נטילת כל אחריות למעשים, אין המלצה טיפולית בתסקיר. בהמשך, בחן בית משפט השלום את האפשרות להימנע מהרשעתו של המבקש והחליט לדחותה בהסתמך על המבחנים שנקבעו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997). לאחר זאת, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה בעניינו של המבקש ינוע בין 5 ל-30 חודשי מאסר, כאשר מתחמי הקנס והפיצוי ינועו בין 1,200 ל-6,000 ₪. בבואו לגזור את דינו של המבקש בגדרי המתחם, זקף בית משפט השלום לזכותו של המבקש את נסיבותיו האישיות המורכבות; את מצבו הנפשי הקשה; ואת עברו הפלילי הנקי. מנגד, סבר בית משפט השלום כי לא ניתן להתעלם מהנזק שנגרם למתלוננת, כאשר הפגיעה בה נוגעת לכל מישורי חייה. כמו כן, אין להעניק למבקש הקלה הניתנת למי שמודה באשמה ומקבל אחריות על מעשיו. לאחר זאת, גזר בית משפט קמא על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין; 1,200 ₪ קנס או 12 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי למתלוננת בסך 4,000 ₪.

 

  1. שני הצדדים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט השלום. המבקש ערער הן על הרשעתו בדין והן על חומרת עונשו, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש. ביום 14.11.2017, דחה בית המשפט המחוזי את שני הערעורים. אשר לערעור על הכרעת הדין, הטעים בית המשפט המחוזי כי מדובר בהשגה על קביעות שבעובדה ועל ממצאי מהימנות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית, עניינים שבהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, אלא במקרים חריגים. עוד הובהר, כי בית משפט השלום רכש אמון מלא למתלוננת ולגרסתה, ומצא להם "חיזוקים חיצוניים המתלווים לעדותה ואשר יש בהם כדי לחזקה ולעלות בקנה אחד עמה". מנגד, נדחתה גרסתו של המבקש כבלתי מהימנה ולא עלה בידו להסביר מדוע תרצה המתלוננת להעליל עליו. אשר לטענה בדבר קיומם של מחדלי חקירה, ציין בית המשפט המחוזי כי גם אם היו מחדלים הרי שהם פגעו בראיות המאשימה ולא בהגנת המבקש. לאור האמור, נדחה הערעור על הכרעת הדין. אשר לגזר הדין, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את שני הערעורים גם יחד, ולהותיר את העונש שהושת על המבקש על כנו. במסגרת זו, בחן בית המשפט המחוזי, פעם נוספת, את בקשתו של המבקש להימנע מהרשעה, ודחה אותה על בסיס נימוקיו של בית משפט השלום. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, לא נפלה כל טעות מהותית בגזר דינו של בית משפט השלום ולפיכך נדחו, כאמור, שני הערעורים על מידת העונש.

 

 

הבקשה לרשות הערעור

 

  1. הבקשה למתן רשות ערעור מתמקדת, רובה ככולה, בטענה בדבר קיומם של מחדלי חקירה אשר לא זכו להתייחסות הולמת של הערכאות הקודמות, שעה שלשיטתו של המבקש פגעו מחדלים אלה בהגנתו. מעבר לדברים הכלליים המופיעים בבקשה בדבר משמעותם של מחדלי החקירה, והפוטנציאל שיש בהם כדי להביא לזיכויו של המבקש, ניתן להבין מהבקשה כי מדובר, בעיקרו של דבר, במחדלי החקירה הבאים:

 

א.        הימנעות מעריכת בדיקת דנ"א למתלוננת, כדי לבדוק אם קיימים דגימות דנ"א של המבקש על גופה ובגדיה, שעה שהמתלוננת תיארה "מגע בלתי מבוטל של המבקש בגופה ובבגדיה", באופן "שסביר כי הותיר ראיות דנ"א" במקומות אלה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ