אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' מדינת ישראל

פלוני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 17/09/2017 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
2035-16
14/09/2017
בפני הרכב השופטים:
1. י' דנציגר
2. נ' סולברג
3. ע' ברון


- נגד -
המערער:
פלוני
עו"ד נס בן נתן
עו"ד שני מורן
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד דפנה שמול
פסק דין
 

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 2187-10-12 מיום 10.9.2015, ועל גזר דינו מיום 8.2.2016, שניתנו על ידי סגנית הנשיא, השופטת ר' יפה-כ"ץ, השופט א' ואגו והשופט י' צלקובניק.

           במסגרת הכרעת הדין, הורשע המערער בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). במסגרת גזר הדין, הושתו על המערער ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור ויורשע בכל עבירה בניגוד לסימן ה' של פרק י' לחוק במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; ותשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח.

 

רקע

 

  1. ביום 4.10.2012 הוגש נגד המערער כתב אישום. על פי המפורט בכתב האישום, ביום 21.9.2012 בשעה 00:30 או בסמוך לכך, יצאה א.מ. (להלן: המתלוננת), ילידת 1992, לבילוי עם חברותיה במועדון. במהלך הבילוי שתתה המתלוננת משקאות אלכוהוליים. המערער, אשר בינו לבין המתלוננת יש הכרות מוקדמת, בילה גם הוא במועדון באותה עת. בשעה 04:30 או בסמוך לפני כן, פנתה המתלוננת למערער בבקשה שייקח אותה לביתה. המערער נעתר לבקשתה, והוביל אותה לרכבו של חברו, כשברשותו היו מפתחות הרכב, אשר חנה בחניית המועדון. המתלוננת התיישבה במושב לצד הנהג, והמערער נסע עמה מהמקום. במהלך הנסיעה עצר המערער את הרכב, והוביל את המתלוננת מהמושב הקדמי למושב האחורי של הרכב. המערער התיישב לצד המתלוננת והחל לנשק אותה. בהמשך, הוריד המערער את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת. המתלוננת אמרה למערער "מה אתה עושה", "עזוב אותי אני בתולה" או מילים בדומה לכך, והחלה לבכות. המערער המשיך במעשיו ושכב מעל המתלוננת, נגע בחזה לשם גירויו וסיפוקו המיניים, שלא בהסכמתה, וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, שלא בהסכמתה, בעודו אוחז בה בחוזקה. משלא עלה הדבר בידיו, החדיר המערער את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת, ובהמשך החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, כל זאת שלא בהסכמתה. המתלוננת שכל אותה העת בכתה, הפצירה במערער כי יעזוב אותה, והבהירה לו כי מעשיו מכאיבים לה, ואולם המערער המשיך במעשיו. רק בעקבות שיחה שקיבל מחברו, אשר ביקש ממנו לחזור למועדון עם הרכב, חדל המערער ממעשיו. לאחר מכן הסיע המערער את המתלוננת, בעודה בוכייה, לביתה. בעקבות מעשיו של המערער סבלה המתלוננת מדימום באיבר מינה ונגרמה לה חבלה גופנית, בדמות קרע בקרום הבתולין. בגין מעשים אלו הואשם המערער בביצוע של שתי עבירות אינוס בנסיבות מחמירות כאמור, ובעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק.

 

 

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

 

  1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת אינוס, וזיכה אותו מעבירת המעשה המגונה שיוחסה לו. בהכרעת הדין צוין כי המשיבה אינה עומדת עוד על הרשעת המערער בעבירת מעשה מגונה ועל כן יש להורות על זיכויו מעבירה זו. בית המשפט קבע כי השאלה הטעונה הכרעה על ידו היא האם המגע המיני בין השניים חל בניגוד להסכמתה של המתלוננת. צוין כי המחלוקת עניינה בעיתוי שבו הביעה המתלוננת את חוסר הסכמתה להמשך קיומו של מגע פיזי.
  2. בהכרעתו, עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה על התשתית הראייתית וחילק אותה לשלושה חלקים עיקריים:ההתרחשות טרם הסעת המתלוננת מהמועדון לכיוון ביתה; ההתרחשות בעת הנסיעה – אירוע הליבה; וההתרחשויות שלאחר אירוע הליבה.

             ההתרחשות טרם הסעת המתלוננת מהמועדון לכיוון ביתה; בית המשפט המחוזי בחן את העדויות השונות, לרבות עדותה של המתלוננת, עדותו של המערער ועדויותיהם של עדים נוספים ששהו במועדון באותה עת. על יסוד עדויות אלה נקבע כי בין המערער למתלוננת הייתה אינטראקציה מסוימת בתוך המועדון, אף כי טיבה ואופייה מתוארים באופן שונה על ידי השניים. מעדותה של שרה, אחת מחברותיה של המתלוננת (להלן: ש'), אשר נקבע כי אין מקום לפקפק באמיתותה, עלה כי המערער ניסה בשלב כלשהו לנשק ולחבק את המתלוננת, אולם זו דחתה אותו. אף על פי כן, בשלב מאוחר יותר, פנתה המתלוננת למערער וביקשה ממנו להסיעה לביתה. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי ההתרחשות במועדון בכללותה הייתה "נייטרלית", ולא ניתן להסיק כי המערער תכנן או ניסה ליצור את הנסיבות שהביאו להתרחשות המאוחרת יותר. בנוסף, נקבע כי הן המערער והן המתלוננת שתו אלכוהול במידה כזו או אחרת, "אך לא היו במצב של אובדן חושים וחוסר שליטה על מעשיהם". עוד נקבע, כי למערער היה עניין בהסעת המתלוננת לביתה. צוין כי ניתן ללמוד זאת, בין היתר, מכך שכאשר אחותו ביקשה ממנו שיסיע אותה לביתה, הוא הזמין לה מונית. בית המשפט קבע אפוא, כי ניתן להניח שהתפתחה אצל המערער ציפייה כלשהי שהסעת המתלוננת תיצור קירבה בין השניים. ואולם, נקבע כי התרחשות זו עדיין אינה מלמדת על תכנון לכפיית מגע מיני מצד המערער על המתלוננת. אשר להערכת מהימנות עדויותיהם של המערער והמתלוננת; בית המשפט עמד על הבעייתיות בעדותו של המערער בכל הנוגע להתרחשויות במועדון, שהתבטאה, בין היתר: נוכח הצגתו את עצמו כמי שכמעט מתנזר משתיית משקאות אלכוהוליים במועדון; הצגתו את הנשיקה כיוזמה מצד המתלוננת ומיקומה מחוץ למועדון אף שהתרחשה בתוכו; ותיאור האינטראקציה בינו לבין המתלוננת "באופן ממזער". תיאורים אלו נמצאו על ידי בית המשפט כקיצוניים, והם לא תאמו הן את עדות המתלוננת והן את עדותה של ש', שכאמור נמצאה אמינה.

 

             ההתרחשות בעת הנסיעה – אירוע הליבה; תחילה ציין בית המשפט המחוזי כי בשלב זה מדובר על מצב של "עדות מול עדות", נוכח היעדרן של ראיות חיצוניות להתרחשות, למעט חוות דעת רפואית אודות בדיקת המתלוננת אשר אין בה כדי להטות את הכף. בית המשפט בחן באריכות את גרסתה של המתלוננת להתרחשות בעת הנסיעה, ומצא אותה מהימנה. בהקשר זה הוטעם, כי המתלוננת תיארה ב"כנות מרשימה" כי תחילה נאותה להתנשק עם המערער ולקרבה פיזית עמו עד גבול מסוים, אך לא רצתה במגע מיני מלא והביעה את אי-הסכמתה המפורשת לכך בעת שהחל המערער במעשיו. בית המשפט ציין כי לשלב זה של ההתרחשות לא היו עדים, ועל כן הייתה יכולה המתלוננת בנקל להכחיש שבכלל היה ביניהם מגע פיזי מוסכם. בנוסף, צוין כי בנקודות אחרות בעדותה הקפידה המתלוננת על תיאורים שיש בהם "מינוריזציה" מסוימת של ההתרחשות. כך למשל, המתלוננת לא תיארה את המעבר למושב האחורי כמהלך כוחני מצד המערער, אלא כמהלך בו "הובלה" לשם ללא מחשבה מצידה. כך גם כאשר תיארה המתלוננת כיצד דחף אותה המערער לכיוון דלת הרכב והיא נשרטה, אולם את אלה ייחסה לצפיפות ברכב ולא לאלימות מצד המערער. בנוסף, צוין כי המתלוננת לא העצימה את אופי התנגדותה. בהקשר זה נקבע כי העובדה שהמתלוננת מסרה כי הביעה מחאה מילולית גרידא בעוד שידעה כי הדבר יכול להיזקף לחובתה, מחזקת את מהימנות דבריה. בית המשפט הוסיף כי אף כאשר תיארה המתלוננת את הפשטתה מבגדיה, היא הקפידה לסייג שהופשטה רק חלקית. כמו כן, נמצא כי תיאורה של המתלוננת באשר לשיחת הטלפון שקיבל המערער, במסגרתה התבקש להחזיר את הרכב בחזרה למועדון, הוא תיאור מהימן. נקבע כי תיאור זה, כמו התיאורים האחרים שמסרה המתלוננת, נמסר על ידה ללא ניסיון להעניק לאירוע נופך דרמטי ומוקצן. עוד צוין, כי רוב התיאורים שנמסרו על ידי המתלוננת, תאמו לתיאורים שמסר המערער לימים. ואולם, בעוד שהמערער רק אישר, למעשה, תיאורים אלו, המתלוננת מסרה אותם כבר מההתחלה.

 

           מנגד, בית המשפט עמד על כך שהמערער שינה גרסאותיו פעמים רבות; תחילה הוא הכחיש את עצם קיומה של הנסיעה, ולאחר מכן – בהדרגתיות, ותוך התאמה לעדויות וממצאים שהגיעו לידיעתו – הציג גרסה מותאמת ושונה לחלוטין. צוין כי בגרסתו הסופית המערער הודה כי ברגע נתון חדלה המתלוננת לשתף פעולה והורתה לו לחדול ממעשיו תוך שאמרה לו כי היא בתולה. לטענתו, בעקבות זאת הוא חדל מיד ממעשיו ובמקביל קיבל את שיחת הטלפון מחברו שביקש ממנו להחזיר את הרכב למועדון. בית המשפט הדגיש כי לנוכח מודעותו של המערער לסירובה של המתלוננת, ההכרעה בין שתי הגרסאות ממוקדת בתזמון הבעת אי ההסכמה. נקבע כי גרסתו של המערער בהקשר זה מעוררת קושי, בין היתר, מכיוון שהוא הודה כי היה מודע לתחושת חוסר הנוחות של המתלוננת וייחס אותה לחוסר הנוחות שבהימצאות ברכב. בנוסף, נקבע כי ישנו חוסר היגיון בגרסת המערער, לפיה המתלוננת הביעה את סירובה רק בעת ניסיון החדירה השני, בדיוק ברגע שבו התקבלה שיחת הטלפון, ולא בניסיון החדירה הראשון. מנגד, נקבע כי ישנו היגיון פנימי רב יותר בגרסת המתלוננת לפיה הייתה נכונה לקשר פיזי ללא מגע מיני מלא, אך מהשלב שבו החל המערער להפשיט את בגדיה ולנסות לחדור אליה הביעה את חוסר הסכמתה באופן ברור. על רקע זה קבע בית המשפט כי יש להעדיף את גרסתה של המתלוננת לאירוע, אשר מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ