אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' מדינת ישראל

פלוני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 20/06/2018 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
4713-17
18/06/2018
בפני הרכב השופטים:
1. נ' הנדל
2. י' אלרון
3. י' וילנר


- נגד -
המערער:
פלוני
עו"ד נס בן נתן
עו"ד מורן בן שני
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד ורד חלאוה
פסק דין
 

השופט נ' הנדל:

 

  1. ערעור זה נסוב על חומרת רכיב המאסר בפועל בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 45007-09-16, כב' השופטים נ' זלוצובר, י' רז-לוי, ש' פרידלנדר), במסגרתו נגזרו על המערער 6 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. זאת לאחר שבמסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמות עונשיות, המערער הודה בביצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בבן משפחה.

 

           על פי כתב האישום, בו הודה המערער, יליד 1950 – בשנים 2014-2016 הוא ביצע מעשה סדום ומספר עבירות של מעשים מגונים בנכדתה הקטינה של בת זוגו דאז. באותה העת הקטינה, ילידת 2004, הייתה בת 10-12. בין היתר, המערער מישש את איבר מינה של הקטינה מעל לבגדיה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה והחדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה, הניח את ידיו על חזה הקטינה וניסה לנשק אותה. המערער עשה כל זאת חרף התנגדותה של הקטינה, הבאה לידי ביטוי בעזיבת החדר, ואף בסגירת פיה בתגובה לנשיקה ובהסתגרותה בבכי בחדר השירותים לאחר מכן.

 

           הערעור נסוב על שני טיעונים מרכזיים: ראשית, המערער גורס כי שגה בית משפט קמא בקובעו מתחם ענישה מחמיר יתר על המידה, לגישתו, בטווח של 6-9 שנות מאסר בפועל. המערער סבור כי קביעה זו נסמכה על "כותרת העבירה", תוך מתן משקל מכריע לפסיקה שהטילה עונשים מחמירים, ולא נתנה את הדעת לנסיבות ביצועה. בין היתר, הודגש כי העבירה בוצעה ללא תכנון או כוונה מקדימה, ללא שימוש בכוח או איומים, כי מדובר באירועים קצרים וכי המערער הודה בביצוע העבירה ובכך חסך את הצורך בניהול ההליך. שנית, המערער גורס כי היה ראוי לסטות ממתחם הענישה הן משיקולי שיקום והן נוכח מצבו הרפואי. בעניינם של שיקולי השיקום, המערער הפנה לתסקיר שירות המבחן ולהערכת המסוכנות שלא קיבלו ביטוי מספק בגזר הדין, לגישתו. בעניין מצבו הרפואי, המערער ציין בעיות רפואיות רבות. הוא סבור כי הן הפסיקה הנוהגת והן תזכיר החוק לתיקון חוק העונשין בהקשר זה – מכירים בכך שהדבר עשוי להוות נסיבה לקולה.

 

  1. עבירות מין הן מן העבירות החמורות ביותר בספר החוקים. ביצוען פוגע בערכים חברתיים מהחשובים במעלה, ובניהם הביטחון האישי של בני ושל בנות החברה, האוטונומיה של נפגעת העבירה, כבוד האדם ושלמות הגוף. עבירות מין הן לא רק עבירות חמורות, אך הן בעלות מאפיינים ייחודיים. אכן, עבירה איננה רק כותרת. המהות של העבירה עניינה טיב הפגיעה בקורבן. עבור נפגעת העבירה פעמים רבות העבירה, שבוצעה תוך זמן קצר ביותר, תשנה את חייה ללא היכר. נפגעת העבירה מאנישה את האינטרס הציבורי. הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו מדובר בעבירת מין שבוצעה בקטינה, ובפרט על ידי בן משפחתה. תחת ההגנה והביטחון של בית הסבים, המקום הופך לסיוט הנורא מכל. כך במקרה זה, בו המערער שימש כבן זוגה של סבתה של המתלוננת, החל מתקופת לידתה של הקטינה. ובעניינו, האירועים אף השתרעו על תקופה של שנתיים, עת גדלה הנפגעת מגיל 10 לגיל 12.

 

           אודה כי קשה לקבל, ואף לשמוע את הטענה בנסיבות העניין, לפיה נכון להקל בעונשו של המערער, משום שהוא לא תקף את הקטינה. ראשית, בהגדרה, על פי דין כל נגיעה אסורה היא תקיפה שמהווה אלימות (ראו, סעיף 378 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). שנית, לא פעם ולא פעמיים קרוב המשפחה הקטין נבחר בשל היותו "טרף קל". עבריין המין מנצל את הקרבה הפיזית ואת האמון שקרוב המשפחה הקטין והבוגרים בסביבה מעניקים לו. כך, בשל מעמדו במשפחה, אין לו צורך להיאבק עם הקטין, שמשלים בלית ברירה בשקט עם מעשי העבירה, תוך קבלת צלקות פסיכולוגיות שעלולות ללוות אותו זמן רב. כמובן ששימוש באלימות נפרדת מעבירת המין כדי לכפות את הרצון על הקורבן עשוי להביא להחמרה בעונש, אך היעדר רכיב כזה אינו נימוק לקולה. המשפט חייב לשקף את המציאות כפי שהיא. במקרה דנן אין ספק בפליליות המעשה, אין פה טעות במצב הדברים מטעם הבוגר, אלא מדובר בניצול והפיכת הרכה בשנים לחפץ, פשוטו כמשמעותו.

          

  1. נכון כי יש לשקול את מלוא התמונה לקולה ולחומרה, ובהקשר זה יש להתחשב בהודאת המערער בעובדות, ואף במצבו הפיזי. אך שוב, הטענה כי העבירה לא הייתה מתוכננת – תחת היותה נימוק לקולה, מהווה נימוק לחומרה בכך שיש בטיעון כזה להתעלם מעובדות המקרה, אף ברובד של פשט. כאמור, המערער ביצע את העבירות במשך שנתיים, לא מדובר במצב בו הוא נתקל בקטינה בשוגג ואינו יודע מה הוא עושה. תחת זאת, הוא שם לב לחזרה שבמעשיו ולא נקט צעדים לטיפול, ולמצער להרחקה ממצבים שאפשרו לו לבצע את העבירה. נהפוך הוא. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער יצר מצבים שאפשרו לו קרבה לנפגעת העבירה, וזאת על מנת לבצע את העבירות.

 

           עיון בתסקיר שירות המבחן ובהערכת המסוכנות של המערער מלמד כי אף אלה מציגים תמונה מורכבת מכפי שנטען על ידי ההגנה. המלצות הגורמים הטיפוליים הטעימו כי המערער מעביר מסרים סותרים ביחס לעבירות ואיננו לוקח אחריות על ביצוען. זאת תוך הכחשת ומזעור חלקים נרחבים מכתב האישום. עוד נמצא כי המערער  אינו מגלה הבנה או תובנה לגורמים שהובילו אותו לביצוע העבירה; ואינו מגלה אמפתיה לקורבן העבירה. לא זו אף זו, המערער אף נוקט עמדה מאשימה כלפיה, תוך טענה כי תלונותיה כלפיו הן תלונות שווא. עוד המשיכו הגורמים הטיפוליים וסברו כי המערער מתקשה לגלות אחריות כלפי האירועים, ואינו מגלה הבנה ביחס למהותם ולחומרתם. ההתרשמות היא כי הודאתו וכן רצונו להשתלב בטיפול נובעים מצורך לרצות את סביבתו ולזכות ברווחים משניים, קרי ממוטיבציה חיצונית שאינה מעידה על תהליך שינוי. הערכת המסוכנות קבעה, נוכח האמור, כי מסוכנותו של המערער היא נמוכה-בינונית.

 

           לצד המלצותיהם המסויגות, לכל הפחות, של הגורמים הטיפוליים, יש לתת משקל גם לתסקיר נפגעת העבירה. צר לי לציין כי התמונה קשה. הקטינה מביעה תסמינים המאפיינים פוסט טראומה, לרבות קשיי שינה, סיוטים וחרדות. עוד פורט כי היא חווה תוקפנות, התפרצויות זעם המלוות בבכי ואיבוד עניין בתחומי חייה, המוצא את ביטוי בהידרדרות משמעות בלימודים. הקטינה מתקשה להתמודד עם השלכות הטראומה שהיא חוותה והיא מבטאת ייאוש, דיכאון ואף אובדנות, באופן המעלה חשש לפגיעה עצמית. במסגרת זו היא אף איימה להתאבד, ונמצאה לאחר שחתכה את רגליה. בעקבות אירועים אלו היא אובחנה על ידי פסיכיאטר אשר המליץ על המשך מעקב. לצד האמור, הקטינה מוצפת בתחושות בושה ומנסה להסתיר את פרטי האירוע מסביבתה. לבסוף, הוטעם כי בפני הקטינה טיפול ארוך ואינטנסיבי. לא אפרט מעבר לכך, אך המקרה משקף עד כמה הקורבן הוא קורבן ועד כמה הנפגעת היא נפגעת. זה הייחוד בעבירות מין, אליו התייחסתי לעיל. האירוע יכול להיות חד פעמי או לארוך שנתיים, אך לצערנו הפגיעה עלולה להימשך עשורים רבים. התקיפה המינית אינה בהכרח מותירה סימנים פיזיים, אך פגיעות הנפש רב ממדיות. לא פעם, במיוחד כאשר מדובר בקטין, הנפגע מאבד אמון, בהירות ואף נוטה להאשים את עצמו.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ