פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים

בפני ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ בירושלים (כב' הרשמת יעל ממן), מיום 24.03.2018, שניתנה במסגרת תיק גביית מזונות בו המשיב הוא הזוכה, בעניין הגבלתו של המערער מלצאת את הארץ.

המשיב הגיש עיקרי טיעון מטעמו ביום 21.05.2018 ותשובת המערער הוגשה ביום 10.6.18.

הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט כי יינתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות והמסמכים שבתיק בית המשפט מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים ויראה בעיקרי טיעון אלו סיכומים בכתב.

המשיב תמך בהחלטות הרשמת וטען כי הערעור הינו קנטרני ודווקני .לשיטתו ההגבלות שהוטלו על המערער היו כדין. עם זאת המשיב תומך בביטול ההליכים וההגבלות בתיק ככל שיסדיר המערער את התשלום השוטף בתיק וישלם את חוב העבר .

לאחר שעיינתי במכלול החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

במרכז המחלוקת עומדות הוראות סעיף 66ד לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), שכותרתו "ביטול הגבלה", הקובע כדלקמן:

• "נפרע החוב, תבוטל ההגבלה שהוטלה על החייב.

• רשם ההוצאה לפועל רשאי לבטל הגבלה שהטיל, מיוזמתו או לבקשת החייב, ורשאי הוא להתנות את הביטול במתן ערובה להנחת דעתו, אם מצא שדבר מוצדק בנסיבות העניין.

• רשם ההוצאה לפועל יורה על ביטול הגבלה אם נוכח כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים או הוראות הסכם בינו לבין הזוכה לעניין פירעון החוב; בוטלה הגבלה כאמור בסעיף קטן זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל להטילה מחדש, מיוזמתו או לבקשת הזוכה, אם נוכח כי החייב הפסיק לקיים את הוראות הצו או ההסכם; הגבלה שהוטלה מחדש לפי סעיף קטן זה תיכנס לתוקף בלא צורך במשלוח התראה לפי סעיף 66ג.

• בוטלה הגבלה על חייב, תמציא לשכת ההוצאה לפועל מיד, ולא יאוחר מתום 24 שעות מעת ביטולה, הודעה על כך לגורמים הנוגעים בדבר, לפי העניין, וכן תשלח הודעה על כך לחייב ולזוכה".

לצורך דיון בהחלטה נשוא הערעור יש להידרש אף להחלטות שקדמו לה כדלהלן:

ההחלטה הראשונה מיום 13.12.17

ביום 13.12.2017, הורתה כב' הרשמת כי תוטל על המערער, שהינו ... ו... ההגבלה של "לקוח מוגבל מיוחד" וכי ההגבלה תיכנס לתוקף בתוך 30 ימים מיום ההתראה זו, אלא אם כן ישולם מלוא החוב בתיק. לטענת המבקש הוטלו עליו עוד הגבלות נוספות וטענה זו לא נסתרה על ידי המשיב ועולה גם מן המצורפים שהוגשו והחלטות כב' הרשמת.

סכום החוב המופיע ברישא להתראה הינו 4,368.30 ₪ (העתק ההודעה על ההחלטה צורף כנספח א' להודעת הערעור).

ההגבלות הוטלו למרות שהמערער שילם את סכום ההתראה הנקוב בה (שצוין בהתראה כחוב בתיק) לפני מועד כניסת ההגבלות לתוקפן וזאת כעולה משובר תשלום ומתדפיס רישום בתיק ההוצאה לפועל מיום 26.01.2018, שצורפו. לטענת המערער בין היתר נחסמו חשבונותיו, כרטיס האשראי שלו בוטל, תשלומים בגין שיקים דחויים שמסר חוללו כאילו אין להם כיסוי ויציאתו לחו"ל עוכבה ערב טיסה שתוכננה לפגישת עבודה בחו"ל.

על פניו, נראה כי כניסתן של ההגבלות לתוקף לא הייתה כדין, מאחר שסכום החוב המופיע בהתראה שולם לפני מועד כניסת ההגבלות לתוקפן.

ההחלטה השנייה מיום 26.2.18

משנוכח המערער לדעת כי ההגבלות שהוטלו כאמור לעיל, למרות שפרע סכום החוב הנקוב בהתראה לפני מועד כניסת ההגבלות לתוקפן הגיש המערער בקשה בהולה לביטול ההגבלות בהסתמך על כך שפרע את סכום החוב (נספח ג' לכתב הערעור).

בהחלטתה מיום 26.02.2018, דחתה כב' הרשמת את הבקשה בנימוק הבא:

"עיון בתיק מעלה כי ביום 26.01.2018 ובטרם ביצוע התשלום הנטען על ידי החייב, יתרת החוב בתיק עמדה על סך של כ-6,086.24 ₪ וכי לאחר ביצוע התשלום בסך של 4,368.30 ₪ יתרת החוב אשר נותרה בתיק עמדה על סך של כ-1,717 ₪.

ביום 01.02.2018 הוגדל החוב בשל החיוב התקופתי.

בנסיבות אלה, ומשיתרת החוב לא אופסה כטענת החייב, דין בקשת החייב להידחות".

ההחלטה השלישית מיום 28.2.18

ביום 28.02.2018 שילם המערער את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ (צילום קבלה על תשלום בקופת ההוצל"פ צורף לכתב הערעור וסומן ה). באותו יום, הגיש המערער בקשה נוספת לביטול ההגבלות (נספח ו' לכתב הערעור).

בבקשה זו ניתנה החלטת כב' הרשמת כדלקמן:

"מששולם מלוא החוב הצבור בתיק, אני מורה על ביטול כלל ההליכים, למעט ההגבלה לצאת מן הארץ

לתגובת הזוכה באשר לשאלת סגירת התיק ובשים לב לחיוב השוטף בתיק וזאת בתוך 7 ימים".

לטעמי טעתה כב' הרשמת ברישא להחלטתה הנ"ל. מטרת הגבלת החייב לפי סעיף 66 ד הנ"ל היא המרצת חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובו לפרוע את החוב. אם חייב שילם את מלוא החוב הצבור אין צורך ו/או מקום להטלת סנקציות לצורך המרצתו לתשלום החוב ודין כל ההגבלות כולן לרבות ההגבלה לצאת מן הארץ להתבטל. לא ברור גם מדוע מצאה כב' הרשמת להבחין בין כל ההגבלות שהוטלו ובוטלו עם תשלום מלוא החוב הצבור לבין הגבלת היציאה מישראל, שלא בוטלה. בהחלטה לא ניתן כל נימוק לאבחנה זו. לעניין זה חשוב להדגיש כי אין להתייחס להגבלת יציאה לפי סעיף 66ד לחוק כתחליף לעיכוב יציאה, בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק, שמטרתו שונה לחלוטין והיא סיכול אפשרות של החייב להימלט מישראל, כאשר קיים חשש שכזה. חשש כזה לא היה קיים כלל ועיקר במקרה שלפנינו.

סבורני כי בהחלטתה הנ"ל הגבילה כב' הרשמת את זכות התנועה של המערער, ללא כל הצדקה שבדין וללא כל נימוק המתחייבים במצב זה של הגבלת זכות חוקתית מכוח חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו. בהקשר זה, נאמר כבר על ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס כב' השופט ת' אור:

"הזכות לצאת מן הארץ, שהיא בעצם חלק מחירות התנועה, הפכה עם כניסתו לתוקף של חוק היסוד לזכות בעלת מעמד נורמאטיבי חוקתי, על-חוקי" (רע"א 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח(4) 529 (1994).

ההחלטה הרביעית מיום 21.3.18

ביום 21.03.2018, הגיש המערער בקשה נוספת לכב' הרשמת, ובה שב וביקש לבטל את ההגבלה שנותרה לגבי יציאתו מן הארץ בהיעדר תגובת המשיב ,לעניין סגירת התיק ,שנתבקשה בהחלטה השלישית.

בהחלטתה האחרונה מיום 24.03.2018, נשוא הערעור, דחתה כב' הרשמת גם בקשה זו, בקבעה : "עיון בתיק מעלה כי בתיק מתבצע חיוב שוטף כך שעתה צבורה בתיק יתרת חוב. החייב יפעל לתשלום יתרת החוב ולעדכון הוראת קבע או הצעה אחרת לתשלום החיוב השוטף כסדר. ככל ויעשה כן יבוטלו כלל ההליכים וההגבלות".

כבר אמרנו בהתייחס להחלטה השלישית ,שדין הגבלת היציאה היה להתבטל לאחר תשלום מלוא החוב הצבור בתיק. נוסיף על כך, כי במצב דברים זה של חיוב שוטף יכולה הייתה כב' הרשמת להתרות במערער שאם לא ישלם את החיוב השוטף תוטל עליו הגבלה ללא התראה נוספת. לא היה מקום להותיר את ההגבלה בעינה עד להסדרת הוראת קבע או מתן הצעה אחרת לתשלום החיוב השוטף ,כפי שנעשה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל הנני מקבל הערעור ומורה על ביטול הגבלת יציאתו של המערער מישראל .

המשיב יישא בשכ"ט המערער בסך 5000 ₪. המזכירות תשיב הפיקדון למערער.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.