אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' פלוני ואח'

פלונית נ' פלוני ואח'

תאריך פרסום : 08/02/2018 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון ירושלים
151-18
07/02/2018
בפני השופט:
נ' הנדל

- נגד -
המבקשת:
פלונית
עו"ד תמר קורן
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני

עו"ד רפי כריסטוף
החלטה

                                          

 

  1. בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כלפי שורת החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 71439-11-17; השופט צ' ויצמן) – שעיקרן, דחיית בקשת המבקשת, הנשואה למשיב 1, לעכב את ביצוע פסק הדין במסגרתו קיבל בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תמ"ש 39893-04-16; השופטת ע' בן-דב ג'וליאן) את תביעת המשיבים, והורה על סילוק ידה מדירת המחלוקת. בנימוקיו, קבע בית המשפט המחוזי כי "סיכויי הערעור קלושים ביותר", וציין כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לזכות המבקשת – שפעלה בחוסר תום לב, ולא הוכיחה כי נזקיה עולים על נזקי המשיבים (להלן: ההחלטה העיקרית). בהחלטות מאוחרות יותר, דחה בית המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעות שנפלה, לטענת המבקשת, בהחלטה העיקרית, קבע כי בקשה לצירוף ראייה מטעם המבקשת תידון במהלך הדיון הקבוע בתיק, ודחה בקשות לעיכוב ביצוע הפינוי לפרקי זמן נוספים (להלן: ההחלטות המשניות).

 

           מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוענת המבקשת כי ראוי היה לעכב את ביצוע פסק הדין. להשקפתה, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן בחוסר סמכות – שכן במסגרת סכסוך הגירושין המתנהל בינה לבין משיב 1, כרך האחרון את סוגיית הרכוש בתביעת הגירושין שהגיש לבית הדין הרבני, ומכאן שהסמכות לדון בתביעה לסילוק ידה מדירת המחלוקת מסורה לערכאה הדתית. המבקשת טוענת כי המשיבים "הונו את בית הדין שהדירה שייכת לבן, ולכן בית הדין סבר שאין לו סמכות על הדירה" – אלא שבידיה ראיות המלמדות כי מלוא הזכויות בדירה שייכות למשיב 1, ואילו למשיב 2, בנו, אין כל זיקה לדירה. המבקשת מדגישה שאינה טוענת לזכויות קנייניות בנכס, אך, לדעתה, בירור תביעת הסילוק בבית הדין הרבני היה מאפשר לה לתבוע השבת כספים שהשקיעה בדירה, ולעמוד על קבלת חלקה במיטלטלין המצויים בה. לדבריה, סיכויי ערעורה טובים גם בשל פגם נוסף שנפל בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה – קבלת תביעת הסילוק בטרם נשמעו ראיות שהיה בהן, לדעת המבקשת, כדי להוכיח את זכותה להשבת כספים וקבלת חלק מן המיטלטלין ואת טענת חוסר הסמכות. מתן פסק הדין בטרם שמיעת הראיות פוגע, לדידה, בכללי הצדק הטבעי ובזכותה להליך הוגן. אשר למאזן הנוחות, המבקשת מצהירה כי אין לה דירה משלה, כך שהנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע "מזערי לעומת הנזק שנגרם לאישה שנזרקה מהדירה ללא מטלטליה, והיא נדה בין בתי קרוביה".

 

           יצוין כי המבקשת הצהירה בבקשתה – אותה הגישה ביום 7.1.2018, כחודש ימים לאחר מתן ההחלטה העיקרית – כי ביום 31.12.2017 סולקה מביתה על ידי משיב 1, אשר "עשה דין עצמי והחליף שלא כדין את המפתח לבית". משכך, ענייננו אינו עוד ב"עיכוב ביצוע" פסק דינו של בית משפט השלום, כי אם בבקשה למתן צו עשה המורה על השבת המבקשת לדירתה. נוסיף כי המבקשת משיגה גם על ההחלטות המשניות בעניינה. על פי השקפתה, בית המשפט המחוזי מוסמך היה לתקן את הטעות שנפלה, לדעתה, בהחלטה העיקרית, ממנה עולה כי למשיב 2 מעמד בדירת המחלוקת, למצער כנאמן למשיב 1. זאת ועוד, ההחלטה לדחות את ההכרעה בבקשתה לצירוף ראיה – המוכיחה, כביכול, כי מלוא הזכויות בדירה אכן שייכות למשיב 1 – למועד הדיון בתיק אינה מנומקת, ולטעמה אינה יכולה לעמוד.

 

           מנגד, עמדת המשיבים היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות – ולו משום שהיא אינה מעוררת שאלות עקרוניות, המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופו של עניין, הם סומכים את ידיהם על נימוקי הערכאות הקודמות, וטוענים כי אין יסוד לטענת חוסר הסמכות – שכן זיקתו של משיב 2 לדירה לא אפשרה לנהל את תביעת הסילוק בבית הדין הרבני. זאת ועוד, התביעה הוגשה לאחר סיום ההליכים בערכאה הדתית, והמבקשת אף הביעה הסכמה להמשך ניהולה בבית המשפט לענייני משפחה. המשיבים סבורים כי אין מקום להתערב בקביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות, ומדגישים כי פסקי הדין החלוטים שניתנו בבתי הדין הרבניים שמטו את הקרקע מתחת לטענות הגנה אפשריות של המבקשת – באופן שסילק כל מניעה למתן פסק הדין נגדה. אשר למאזן הנוחות, נאמר בקצרה כי "הנזק שנגרם למשיב עד היום הינו גדול לאין שיעור [...] לאחר שנות התדיינות עקובות מדם".

 

           המשיבים מוסיפים כי אין להעניק בשלב זה רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה לתיקון טעות – הואיל וניתן יהיה לערער עליה, במידת הצורך, במסגרת הערעור על הכרעתו הסופית של בית המשפט המחוזי. אשר לראיה שצירופה התבקש, המשיבים גורסים כי מדובר בראיה "עתיקה" שאין בה כדי להשפיע על תוצאות ההליך – שהרי, לדבריהם, "אין כל מחלוקת כי הדירה בנתניה שייכת למשיב ונרכשה בנאמנות עבור הבן". כך או כך, שעה שבית המשפט המחוזי טרם הכריע לגופה של הבקשה, אין, לדעתם, מקום להידרש לבקשת רשות הערעור בעניין.

 

           יצוין כי בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה "לעיכוב ביצוע החלטה במעמד צד אחד" – אשר נדחתה בהחלטתי מיום 9.1.2018.

 

  1. דין בקשת רשות הערעור להידחות, על כל רכיביה. אקדים ואומר כי הבקשה הוגשה ביום 7.1.2018 – כחודש ימים לאחר מתן ההחלטה העיקרית, וכשבוע ימים לאחר שהמבקשת כבר פונתה, באופן מעשי, מדירת המחלוקת (כאמור במבוא לבקשה). בנסיבות אלה, ענייננו אינו עוד ב"עיכוב ביצוע" פסק דינו של בית משפט השלום, כי אם בבקשה לשינוי המצב הקיים באמצעות צו עשה המורה על השבת המבקשת לדירה. סעד כזה ניתן לעיתים רחוקות יותר, והוא מותנה בהרמת נטל הוכחה מוגבר לגבי קיום התנאים המהותיים – סיכויי ערעור טובים, ונטיית מאזן הנוחות לזכות מבקש העיכוב (ראו, למשל, רע"א 3634/17 בי.ג'י.איי השקעות (1961) בע"מ נ' טעמן שיווק מזון בע"מ, פסקה 3 (3.5.2017; רע"א 3897/16 ביטון נ' עזבון מרק, פסקה 9 (24.5.2016)).

 

           לאחר העיון בחומר, סבורני כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לזכותה. כאמור, המבקשת חזרה והצהירה בבקשת רשות הערעור כי "לא טענה לזכויות בנכס" (פסקה 66), וכי "לא תבעה זכויות בדירה" (פסקה 70; ראו גם פרק המבוא ופסקאות 53, ו-69 לבקשה). למעשה, טענותיה מתמקדות בכך שקיום הדיון בתביעת הסילוק בבית הדין הרבני היה מאפשר לה לעמוד על זכויותיה "להשבת השקעותיה" בדירה (פסקה 53; ראו גם פסקאות 29 ו-35), ולקבלת "מחצית המיטלטלין ששייכים לאישה בהתאם להחלטת בית הדין עצמו" (פרק המבוא). דהיינו, המבקשת אינה מתיימרת להחזיק בזכות להתגורר בדירה, והיא מכירה בכך שעם סיום ההליכים – בערכאות האזרחיות, או במקבילותיהן הדתיות – יהיה עליה לפנותה, ללא קשר להכרעה שתתקבל בנוגע לתביעת ההשבה שלה, או לגבי עתיד המיטלטלין. לפיכך, גם אם טענותיה הדיוניות של המבקשת כלפי פסק הדין בעניינה עשויות לעכב במידה כזו או אחרת את ההכרעה הסופית – ככל שיתקבל ערעורה, והסוגיה תובא להכרעת בית הדין הרבני – אין היגיון בהשבתה לדירה שגם לדבריה אין לה בה כל זכות. במילים אחרות, לא ניתן לומר כי פינויה של המבקשת מדירת המחלוקת גרם לה "נזק", שהרי גם לשיטתה שלה היא אינה זכאית להוסיף ולהתגורר במקום. אדרבה, מאזן הנוחות נוטה במובהק לזכות משיב 1, החפץ למנוע מן המבקשת – עליה הוטלו לא מכבר צווי הגבלה, בשל סירובה לקיים פסק דין לגירושין שניתן לפני מספר שנים – לפגוע בזכויותיו ולנהוג בדירתו מנהג בעלות.

 

           אשר על כן, גם מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור – התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי – מאזן הנוחות אינו מאפשר להעניק למבקשת צו עשה, ולהשיבה לדירה ממנה פונתה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ