אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' פלוני ואח'

פלונית נ' פלוני ואח'

תאריך פרסום : 23/03/2017 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
2137-16
20/03/2017
בפני השופטים:
1. מ' נאור
2. א' רובינשטיין
3. ח' מלצר


- נגד -
המבקשת:
פלונית
עו"ד פרופ' אביעד הכהן
עו"ד משה יפה
עו"ד אסנת שרון
עו"ד הרבנית דבורה בריסק
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
4. היועץ המשפטי לממשלה

עו"ד אליעד שרגא
עו"ד יעל נגר
עו"ד מיכל ארבוב
עו"ד יאיר חמודות
עו"ד ד"ר רפי רכס
פסק דין

 

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

 

א.             בפנינו הודעת בית הדין הרבני בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז-1956 (להלן חוק כפיית ציות או החוק), בעקבות החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (הדיינים הרב ש' שטסמן אב"ד, הרב א' יוסף והרב ע' שחר) מיום 14.3.16 בתיק 927170/1 ו-927170/6, שבמסגרתה הוטל על המשיב 2 מאסר של 30 יום מכוח סעיף 7א לחוק כפיית ציות, וסעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן גם הפקודה). תיקי ה"עיגון בחיים" מזמנים מצבים שלא שערום אבותינו.

 

רקע והליכים

 

ב.             כפי שפורט בהחלטה מיום 21.3.16 (הנשיאה מ' נאור), המשיב 1 (להלן הבעל), אזרח ותושב ארה"ב, נשא לאישה את המבקשת  בשנת 1997 והתגורר עמה בארצות הברית (יוער, כי סיווגה כמבקשת וסיווג המשיבים ככאלה נעשה על-ידי המערכת באופן טכני בהתאם לייחודו של הליך זה ואין הוא מלמד על נטל השכנוע בכגון דא; נוכח התוצאה אליה הגעתי – ועל כך בהמשך – אינני מוצא להידרש לסיווגים מעבר לאמירה זו). בשנת 2005 הגיעו המבקשת וילדיה, לביקור בארץ. במהלך הביקור לקתה המבקשת באירוע מוחי קשה שבגינו נשארה נכה ומוגבלת, והיא וילדיה ננטשו על ידי הבעל, ושוהים מאז בארץ. ביום 29.7.14 נתן בית הדין הרבני האזורי פסק דין המחייב את הבעל ליתן גט לאשתו. הבעל לא קיים את פסק הדין. נוכח מצב דברים זה, ובשים לב לכך שהבעל שהה מחוץ לישראל, זימן בית הדין האזורי את הורי הבעל, המשיבים 3-2 (להלן יחד המשיבים), אזרחי ארצות הברית ותושביה ששהו בארץ באותה עת, לתת עדות בפניו כדי "לפתור את חידת העגינות" כדבריו, ובמסגרת זאת אף הורה ביום 29.9.2015 על עיכוב יציאתם מהארץ. המשיבים הגישו לבית הדין האזורי בקשה לביטול עיכוב היציאה. בקשה זו נדחתה ביום 27.12.15. בית הדין קבע, כי הם דרושים כעדים לשם חשיפת מניעיו של בנם לעגן את אשתו, המבקשת, והסיק כי כיון שבסמכותו לצוות על מעצרו של עד שאינו מתייצב לדיון על פי סעיף 4 לחוק כפיית ציות, נתונה לו מקל וחומר גם הסמכות לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ.

ג.              ביום 5.1.16 הגישו המשיבים ערעור על ההחלטה מיום 27.12.15 לבית הדין הרבני הגדול (דן בכך הרכב הדיינים הרב א' הישריק, הרב א' איגרא והרב מ' עמוס). ביום 23.2.16 החזיר בית הדין הגדול את התיק לבית הדין האזורי להשלים את דיוניו בעניין, תוך מתן הוראה לבית הדין האזורי, על פיה עליו להבהיר האם עיכוב היציאה מהארץ נעשה מכוח סעיף 4 לחוק כפיית ציות – המאפשר לבית הדין להטיל סנקציות כדי לאכוף התייצבות של בעל דין או עד, או מכוח סעיף 7א לחוק – המאפשר לבית הדין להטיל סנקציות מכוח פקודת בזיון בית משפט. ביום 29.12.15 הגישה המבקשת לבית הדין בקשה לנקיטת אמצעים נגד המשיבים על פי פקודת בזיון בית משפט ובהתאם להוראות סעיף 7א לחוק כפיית ציות, בטענה כי אלה גורמים לעיגונה על ידי הבעל.

ד.             ביום 15.3.16 נתן בית הדין האזורי תל אביב יפו את החלטתו. בית הדין האזורי הבהיר בפתח דבריו כי עיכוב היציאה המקורי ניתן למען העדת הורי הבעל, אך "כפי שהוזכר עוד מתחילת ההליך, עמדו ברקע כל העת טענות שמכוחן היה מקום לבחון גם הליכים מכוח סעיף 7א לחוק" (פסקה 8), ולכן דן בית הדין גם בבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט בה נטען, כאמור, כי המשיבים הם הגורמים לעיגון המבקשת. לגופו של עניין בשאלת בזיון בית המשפט, קבע בית הדין האזורי, כי המשיב 2 (להלן גם האב), הוא העומד מאחורי סרבנות הגט של הבעל. בית הדין חקר את המבקשת, את המשיבים, את הרב שמואל גמליאל עובד אגף העגונות של הנהלת בתי הדין, את אביה של המבקשת ועדים נוספים שלקחו חלק בנסיונות להביא את הבעל לתת גט למבקשת, וקבע כי האב הוא האישיות הדומיננטית בפרשת עגינותה של המבקשת. כך העלה בית הדין מן העדויות, כי כל הנסיונות להביא לסיום פרשת העגינות עברו דרך האב, והבעל כלל לא לקח בהם חלק. בית הדין קבע, כי עדותם של המשיבים לפיה אין הם עומדים מאחורי העיגון אינה אמינה, וכי מעדויות העדים האחרים עולה, כאמור, כי האב הוא הגורם בפועל לעיגונה של המבקשת. זאת למד בית הדין, בין השאר, מכך שההורים תומכים בבנם, הבעל, ואף מפרנסים אותו ומתנכרים לכלתם, המבקשת. נוכח ממצאים אלה, החליט בית הדין הרבני האזורי, כאמור, להטיל על האב מאסר למשך 30 יום בהתאם לסעיף 7א(א) לחוק. נקבע, כי כל סנקציה אחרת לא תוכל להביא להפסקת הפרתו של הצו השיפוטי המחייב את הבעל ליתן גט למבקשת, וכי מדובר בסנקציה מידתית בנסיבות. כן הוחלט, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד האב ימשיך לעמוד בתקפו למשך תקופת המאסר ועד תום 14 ימים מתום תקופה זו. צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המשיבה 2, אם הבעל, בוטל. יוער כי במסגרת הדיונים הגישו המשיבים מספר בקשות לפסלות אב בית הדין, שנדחו על ידיו (ראו פרוטוקול הדיון בתיק 927170/1 ו-927170/6 מיום 29.2.16 שורות 564-537; פרוטוקול הדיון מיום 1.3.16 שורות 963-942, שורות 977-968). המשיבים עירערו על החלטות אלה לבית הדין הגדול (תיק 1071670/1). ערעורם נדחה ביום 13.4.16 (החלטה מיום 13.4.16 מפי הדיין הרב א' הישריק).

ה.             בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק, נמסרה לנשיאת בית המשפט העליון בו ביום "הודעה בכתב על קנס או מאסר שהוטלו מכוח סעיף קטן (א)" שמכוחה נפתח הליך זה. ביום 15.3.16 החליטה הנשיאה לעכב את ביצועו של המאסר.

ו.              במקביל להליך זה הגישו המשיבים ערעור לבית הדין הרבני הגדול (הדיינים הרב א' הישריק, הרב א' איגרא והרב מ' עמוס) כנגד החלטת בית הדין האזורי (תיק 1071670/2). ביום 10.8.16 דחה בית הדין הגדול את ערעורם של הורי הבעל. בפסק דינו קבע, כי היה זה מסמכותו של בית הדין האזורי לנקוט בסנקציות על פי סעיף 7א לחוק כפית ציות וסעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט כלפי האב, שכן הוכח בבית הדין האזורי על יסוד ראיות, כי הוא גורם לבנו שלא לתת גט למבקשת.

ז.              ביום 21.11.16 העבירה הנשיאה את התיק לדיון בפני ההרכב הנוכחי. ביום 12.12.16 ביקש בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה להצטרף כצד להליך, וביום 15.12.16 צורף היועץ המשפטי כמשיב.

ח.             יוער, כי במסגרת ההליכים השונים הגישו המשיבים עתירה לבית משפט זה כנגד החלטת בית הדין האזורי לעכב את יציאתם מן הארץ (בג"ץ 959/16). בהמשך ביקשו המשיבים לתקן את העתירה ולכלול בה גם את החלטת בית הדין על פי פקודת בזיון בית משפט. הבקשה לתיקון נדחתה וביום 17.11.16, נמחקה העתירה עקב קיומו של הליך זה, בנימוק של יעילות דיונית ומניעת פסיקות סותרות (פסק הדין מיום 17.11.16; השופטים נ' הנדל, א' שהם וע' ברון).

טענות הצדדים

 

ט.             לטענת המשיבים, נפלו פגמים מהותיים ודיוניים בהליך בפני בית הדין האזורי, באופן המקים עילה לביטולו של הצו על פי סעיף 7א לחוק כפיית ציות. מן הבחינה הפרוצדורלית נטען, כי בית הדין סטה מסדרי הדין הראויים להגשת בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט. נאמר, כי המבנה הצורני של הבקשה אותה הגישה המבקשת לנקיטת אמצעים כנגד האב על פי פקודת בזיון בית משפט, לא עלה בקנה אחד עם הנדרש בדין לבקשות מסוג זה. נטען, כי המבקשת לא צירפה את הצו שנטען כי הופר; לא ציינה שהמשיב 2 מודע לקיומו של הצו; לא נטען בבקשה כי פסק הדין מקים חיוב מוגדר וברור כנגד המשיב 2; לא צוין כיצד אינו עומד כנטען בהוראות הצו; הבקשה לא היתה חתומה על ידי שופט כדין; ולא צורף תצהיר התומך באמור בבקשה. בנוסף, לא נשלחה אל המשיב 2, כך נטען, דרישה לקיום פסק הדין בטרם הוגשה הבקשה. אי קיום תנאים פרוצדורליים אלה די בהם להראות, כך על פי המשיבים, כי בית הדין לא קנה לו סמכות לפי פקודת בזיון בית משפט. עוד נטען, כי במהלך הדיון לא נאמר למשיב 2, שהוא נתבע בבקשה על פי פקודת בזיון בית משפט. המשיב 2, כך נאמר, זומן לבית הדין כעד, ובאמצע הדיון הפך לנתבע מבלי שבית הדין הודיע לו על כך, ובכך נמנעה ממנו הזכות להתגונן בבית הדין, בדרך הפוגעת בכללי הצדק הטבעי והמקימה עילה לביטול הצו.

י.              כן נטען, כי ההליך בפני בית הדין האזורי נוהל שלא כדין ושלא באורח הוגן, ומתוך משוא פנים מצדו של אב בית הדין. נטען, כי התנהלות הדיון היתה מוטה באופן ברור לטובת המבקשת. לאחר שאב בית הדין דחה שתי בקשות פסלות כנגדו, בחרו המשיבים שלא לחקור את העדים ושלא להגיש סיכומים. פסק הדין שניתן, כך נאמר, היה פסק דין בהעדר הגנה באופן הפוגע בזכויות המשיבים. כבר בשלב זה יאמר כי טענות אלה כשלעצמן מוטב להן שלא נטענו. בית הדין הרבני היא ערכאה שיפוטית הפועלת על פי דין ובאורח סדור, ובמקרה דנא מתוך מאמץ לסייע לעגונה חיה. על כך שלא חקרו את העדים ולא הגישו סיכומים אין למשיבים להלין אלא על עצמם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ