אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' לאומית שירותי בריאות

פלונית נ' לאומית שירותי בריאות

תאריך פרסום : 08/10/2018 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
5658-04-14
13/09/2018
בפני סגנית הנשיאה:
יעל טויסטר ישראלי

- נגד -
התובעת:
פלונית
הנתבעת:
לאומית שירותי בריאות
פסק דין
 

 

מבוא

לפניי תביעת נזיקין בשל רשלנות רפואית במעקב היריון, אשר גרמה כך על פי הנטען לאירוע טרגי של פטירת עובר (תוך רחמית) בשבוע 41 .

מלכתחילה הוגשה התביעה נגד הנתבעת ונגד בית החולים לניאדו אולם התביעה נגד בית החולים לניאדו נדחתה בהסכמה משלא נמצא תיעוד או מסמכים כלשהם המעידים על ביקורי התובעת שם בתקופה הרלוונטית. כמו כן ההודעה לצד ג' אשר הוגשה על ידי הנתבעת נגד בית החולים לניאדו (בשלב מאוחר של ההליך), נמחקה בהסכמה.

רקע עובדתי

1.התובעת ילידת 1975, נשואה ואם לארבעה ילדים.

2.בשנת 2006 הרתה התובעת בהריון רביעי. החל מיום 8.10.06 ועד ליום 17.4.07 ביצעה התובעת מעקב הריון אצל הנתבעת. המעקב נעשה ע"י ד"ר ולנטינה קלייטמן (להלן: "ד"ר קלייטמן").

 

עיקרי מעקב ההיריון

3.ביום 8.10.06 דיווחה התובעת לד"ר קלייטמן על איחור בווסת ועל תאריך הווסת האחרונה אשר היה ביום 28.6.06. בוצע US בו נראה עובר אשר אורכו מתאים לגיל הריון 12 שבועות עם דופק, תנועות וכמות מי שפיר תקינה. התובעת הונחתה להפסיק להניק, הופנתה לבדיקות דם ולביצוע US טרימסטר ראשון. כן הונחתה התובעת ליטול ברזל ולהגיע כעבור שבוע למעקב.

4.ביום 15.10.06 בוצעה לתובעת בדיקת שקיפות עורפית בבית החולים לניאדו ותוקן גיל ההיריון ובהתאם תאריך הווסת האחרונה ליום 8.7.06 . (המסמך הוגש במסגרת "הודעה על הגשת מסמכים מטעם הצד השלישי" מיום 27.2.18).

5.ביום 17.10.06 ביקרה התובעת אצל ד"ר קלייטמן עם בדיקת שקיפות עורפית שביצעה בבית החולים לניאדו. על פי תוצאות הבדיקה הסיכון לתסמונת דאון 1:5060, התובעת הופנתה לסקירת מערכות מורחבת מוקדמת ולבדיקת חלבון עוברי וכן לבדיקות לבירור אנמיה.

6.ביום 31.10.06 נרשם ע"י ד"ר קלייטמן ברשומה הרפואית כי התובעת ביצעה סקירת מערכות מוקדמת מורחבת ע"י ד"ר סגל, העובר מתאים לגיל הריון 15+4 והסקירה תקינה למעט ממצא AMNIOTIC BAND. הומלץ לתובעת על ביצוע סקירת מערכות נוספת בשבוע 22 .

ד"ר קלייטמן הפנתה את התובעת לבדיקת אקו לב עוברי, חלבן עוברי , ספירת דם ושתן. כמו כן הופנתה התובעת לד"ר בולביק (המטולוג מומחה) להמשך בירור של אנמיה והומלץ שוב על הפסקת הנקה.

7. ביום 22.11.06 הומלץ לתובעת לבצע בדיקה דחופה של מי שפיר עקב תוצאות חלבון עוברי לא תקינות (1:35). התובעת הופנתה לייעוץ גנטי דחוף ולביצוע סקירה מורחבת בשבועות 22-23 והונחתה לשוב עם תוצאות בדיקת מי השפיר .

8.ביום 2.1.07 ביקרה התובעת אצל ד"ר קלייטמן ודיווחה על תוצאות בדיקת מי שפיר תקינה. כן צויין כי התובעת עברה בדיקת US לשלילת מומים בבית החולים איכילוב אשר הייתה תקינה . לא נצפו מומים וגם לא AMNIOTIC BAND. התובעת הופנתה לבדיקת העמסת סוכר, ספירת דם ושתן. בוצע לתובעת US אשר הדגים עובר עם דופק, מצג ראש, גודל מתאים לגיל 25.3 שבועות .

9.ביום 6.2.07 ביצעה ד"ר קלייטמן לתובעת בדיקת US וציינה שהעובר מתאים לשבוע 31+(כך נכתב) , נצפה דופק, תנועות עובר ותנועות נשימה וכמות מי שפיר תקינה. התובעת הופנתה לביצוע US טרימסטר שלישי בשבועות 32-33 להריון.

10.ביום 5.3.07 (שבוע 32 להריון) ביקרה התובעת אצל ד"ר קלייטמן וצויין כי התובעת עברה US ביום 19.2.07 ,נצפה עובר מתאים לגיל 31 שבועות (פער של שבוע) עם משקל 1,620 גרם , דופק עוברי , תנועות וכמות מי שפיר תקינה. התובעת הופנתה לבדיקת US חוזרת להערכת גדילת העובר. כן צוין כי התובעת חשה תנועות עובר היטב.

11.ביום 25.3.07 ביקרה התובעת אצל ד"ר קלייטמן ונרשם כי ביום 19.3.07 (שבוע 36 להריון) עברה התובעת בדיקת US אשר הדגימה עובר במצג ראש המתאים לשבוע 36.4 ובמשקל משוער של 2,828 גרם , כן נצפה דופק ותנועות וכמות מי שפיר תקינה. התובעת הופנתה לביצוע מעקב מוניטור לאחר שבוע.

12.ביום 1.4.07, לאחר שהתובעת לטענתה חשה ירידה בתחושת תנועות העובר, היא נבדקה ע"י ד"ר קלייטמן. ברשומת הבדיקה צוין כי בדיקת מוניטור עוברי נמצאה תקינה. רישומי בדיקת המוניטור לא נשמרו (להלן: "פלט המוניטור").

כן הומלץ לתובעת על ביצוע מוניטור בעוד שבוע ולחילופין במידה ולא תחוש תנועות עובר, הופעת דימום או ירידת מים, לפנות לבית החולים.

13. ביום 5.4.07 בהיותה בשבוע 39 להריון, חשה שוב התובעת ירידה בתנועות העובר. התובעת פנתה לשירותי מר"מ (מרכז רפואה מיידית) של הנתבעת, ושם נבדקה ע"י רופא נשים, ד"ר גוגול, אשר ביצע לה בדיקת מוניטור עוברי שפוענח כתקין. כן בוצעה לתובעת בדיקת US אשר בהתאם לרישום הדגימה עובר במצג ראש וגודל עובר התואם את גיל ההיריון.

14.ביום 15.4.07 בשבוע  40 להריונה, נבדקה התובעת ע"י ד"ר קלייטמן. ברשומה הרפואית צויין כי בוצעה בדיקת מוניטור עוברי אשר הייתה תקינה ושהומלץ לתובעת על בדיקת מוניטור חוזרת עוד יומיים. במועד זה אף בוצעה לתובעת בדיקת US ע"י ד"ר קלייטמן ונרשם כי הבדיקה הייתה תקינה.

15.ביום 17.4.07 בהיותה בשבוע 41, נבדקה התובעת ע"י ד"ר קלייטמן. בבדיקתה נרשם כי לחץ הדם של התובעת וכי בדיקת מוניטור של הדופק העוברי הייתה תקינה.

16.ביום 19.4.07, פנתה התובעת למר"מ לאחר שלא הרגישה תנועות עובר. בוצע לה ניטור של הדופק העוברי אשר הדגים תמונה המתאימה למוות תוך רחמי. נוכח ממצא זה הופנתה התובעת לחדר לידה בבית החולים לניאדו ועם קבלתה לבית החולים בוצעה לה בדיקת US אשר אימתה את האבחנה כי העובר מת ברחמה.

17.ביום 20.4.07 ילדה התובעת עובר ללא רוח חיים ממין נקבה במשקל 3,500 גר' אשר חבל הטבור כרוך פעמיים סביב הצוואר "באופן הדוק ביותר".

 

עיקרי טענות התובעת

18.לטענת התובעת לפי רישומי משרד הבריאות, ד"ר קלייטמן אינה רשומה בפנקס המומחים כמומחית לגניקולוגיה ומיילדות על אף שהציגה עצמה כך בפניה. ד"ר קלייטמן , כך לטענת התובעת לא הייתה מוכשרת לטפל בתובעת וניהלה את מעקב ההיריון בחוסר מקצועיות וחוסר מיומנות.

19.הנתבעת ו/או מי מטעמה לא התייחסה ברצינות כנדרש לתלונות התובעת באשר לתנועות עובר מועטות ותלונותיה בדבר מיעוט תנועות עובר מיום 15.4.07 ומיום 17.4.07 אף לא נרשמו ברשומה הרפואית.

20.הנתבעת ו/או מי מטעמה לא הדריכה את התובעת כיצד עליה לערוך מעקב אחר תנועות עובר ובאיזו תדירות היא אמורה לחוש תנועות עובר בשלב מתקדם של ההיריון.

21.הנתבעת לא שמרה על התיעוד הרפואי הנוגע לבדיקות ולטיפולים הרפואיים שניתנו לתובעת ובכלל זה רישומי בדיקות המוניטור העוברי שבוצעו לה וזאת בניגוד לדין.

22. נוכח החוסר ברישומי המוניטור, אי ביצוע בדיקת US ביום 17.4.07 לרבות הערכה ביו

פיזיקלית ותלונות קודמות על ירידה בתנועות עובר, סביר יותר כי כבר ביום 17.4.07 , יומיים טרם התברר כי העובר מת ברחם, הופיע סבל עוברי שלא אובחן בזמן . אבחון נכון ומדוייק ע"י איש מקצוע מיומן ומוסמך, היה מאפשר לקבל החלטות נכונות לגבי סיום ההיריון ובכך למנוע את מות העובר.

23.בנסיבות המקרה טענה התובעת כי נטל הראיה ו/או ההוכחה במשפט מועבר לכתפי הנתבעת אשר עליה להוכיח כי מעשי ו/או מחדלי עובדיה לא הם שגרמו לנזק וזאת מן הטעם העיקרי כי רישומי המוניטור ותקליטורי בדיקות ה-US שבוצעו לתובעת לא נשמרו ע"י הנתבעת בניגוד לדין ובכך נגרם נזק ראייתי כבד לתובעת, על כל המשתמע מכך.

 

עיקרי טענות הנתבעת

24.לטענת הנתבעת בכל תקופת המעקב ועד ליום 19.04.07 לא היה בבדיקות כדי להחשיד למצוקת העובר ו/או להצדיק הפנייתה לבדיקות נוספות ו/או אחרות על אלו שבוצעו בפועל ו/או הפנייתה לחדר מיון.

25.לטענת הנתבעת החל משבוע 38 הייתה התובעת תחת מעקב הדוק אשר כלל ביצוע מוניטור אחת למספר ימים כאשר כל המוניטורים היו תקינים. בנוסף, בוצעו לתובעת בדיקות פרופיל ביופיזיקלי שהיו תקינות.

26.התובעת הונחתה לפנות לחדר המיון ככל שהיא מרגישה ירידה או הפסקה בתנועות העובר.

27.הנתבעת טענה כי מות עובר ברחם כתוצאה מכריכת חבל הטבור הוא ארוע פתאומי הקורה תוך זמן קצר ואינו מלווה בסימנים מקדימים בימים ו/או בשבועות הקודמים לו ולפיכך לא היה ניתן לאבחן מצוקת עובר במועדים בהם ביקרה התובעת בנתבעת גם לו היו מבוצעות בדיקות אחרות ו/או נוספות.

28.ככל שארע המקרה בשל מעשה /מחדל כלשהו, הרי שמדובר במעשה /מחדל של התובעת אשר התעכבה בפנייה לחדר מיון משהרגישה במשך כיומיים, כך לטענתה, ירידה או הפסקה בתנועות עובר, באופן שמנתק את הקשר הסיבתי בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לנתבעת לבין נזקיה של התובעת.

29.לטענת הנתבעת, בניגוד לטענת התובעת כי ביום 19.4.07 פנתה למר"מ מיד משלא הרגישה תנועות עובר, הרי שעל פי הרשומה מזמן אמת, התובעת לא חשה תנועות עובר במשך יומיים לפני הגעתה למר"מ .קרי, בתאריך 18.4.07 ובתאריך 19.4.07 שהרי פנתה למר"מ בשעות הערב (18:32) של ה- 19.4.07. הדבר מעיד על חוסר מהימנות התובעת ואף מחזק המסקנה כי ביום 17.4.07 לא התלוננה התובעת על הפחתה בתנועות העובר.

30.כן נטען כי ד"ר קלייטמן אמנם לא המציאה אישור המתיר לה לעבוד כרופאת נשים בישראל, אולם אין כל איסור בדבר ניהול מעקב הריון ע"י רופאה בעלת רישיון בישראל ונוכח ניסיונה רב השנים בעבודתה כרופאת נשים במסגרת בתי חולים וקופות חולים, הרי שהייתה כשירה ומוסמכת לעבוד כרופאת נשים. כמו כן טענה הנתבעת כי בכרטיס מעקב ההיריון תועדו בזמן אמת תוצאות בדיקות ה US והמוניטורים שבוצעו לתובעת וכי הרישום מעיד על כך כי הבדיקות מיום 15.4.07 ומיום 17.4.07 היו תקינות.

31.לתובעת לא נגרם נזק ראייתי כלשהו . ככל שישנם חסרים, הרי שהדבר נובע מהשיהוי הרב שבהגשת התביעה כעבור כ- 7 שנים לאחר האירועים נשוא התביעה ואין לתובעת אלא להלין על עצמה.

32.כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת רפואית בתמיכה לטענותיו.

 

חוות הדעת מטעם התובעת מיום 19.2.14 , ד"ר רמי מאור, מומחה בגניקולוגיה ומיילדות. 

33.בחוות דעתו מציין ד"ר מאור כי ד"ר קלייטמן, הרופאה שביצעה לתובעת את מעקב ההיריון, אינה מומחית בגניקולוגיה ומיילדות וכי חוסר מומחיותה וחוסר מקצועיותה באו לידי ביטוי במהלך ביצוע מעקב ההיריון. כך למשל, ד"ר קלייטמן לא התייחסה כראוי לפער בגיל ההיריון, וכן רשמה אבחנות שונות באשר לסוג ההיריון (הריון רגיל /הריון בסיכון).

34.ד"ר מאור מציין בחוות דעתו כי ירידה בתחושת תנועות העובר מחייבת בדיקה והתייחסות של הרופא המטפל, לצורך שלילה או אימות מצוקה של העובר. דבר שלא נעשה כנדרש.

35.יתרה מכן. ביום 1.4.07 התלוננה התובעת על ירידה בתנועות עובר. פנייתה של התובעת ביום 1.4.07 ותלונתה על ירידה בתנועות עובר , הייתה צריכה להדליק נורה אדומה לקיומה של מצוקת עובר. אמנם ד"ר קלייטמן רשמה כי חיברה את התובעת למוניטור עוברי וציינה כי הבדיקה תקינה אולם הנתבעת בניגוד לנדרש לא שמרה את רישומי המוניטור. לגישתו של המומחה תלונה על ירידה בתנועות העובר מצריכה מעקב צמוד אחר תנועות עובר והוראה לפנייה למיון במקרה של הישנות תחושת תנועות עובר מועטות. על ד"ר קלייטמן היה להתייחס ברצינות לתלונותיה של התובעת ולוודא כי התובעת יודעת ומבינה כיצד עליה לנהל מעקב אחר תנועות עובר. דבר שלא נעשה.

36.נוכח החוסר ברישומי מוניטור בבדיקות מיום 1.4.07, 5.4.07, 15.4.07, 17.4.07, אי ביצוע בדיקת US לרבות הערכה ביופיזיקלית ביום 17.4.07, תלונות קודמות של התובעת על ירידה בתנועות עובר, והעובדה כי יומיים לאחר בדיקתה, ביום 19.4.07 נמצא העובר מת ברחמה, ספק אם המוניטור ביום 17.4.07 אכן היה תקין, וסביר יותר כי הופיע סבל עוברי בביקור מיום 17.4.07 שלא אובחן בזמן אמת. מה עוד שהתברר כאמור בדיעבד כי ד"ר קלייטמן איננה מומחית במיילדות וגניקולוגיה והיא זו שפענחה את המוניטור כתקין, אך לא דאגה להשאירו לשם בדיקת נכונות אבחנתה.

 

חוות הדעת מטעם הנתבעת מיום 13.1.15, פרופ' משה פייגין, מומחה במיילדות וגניקולוגיה

37. המומחה ציין בחוות דעתו כי בשבוע 38 פנתה התובעת בתלונה על ירידה בתחושות העובר. הערכת העובר (ניטור וסונר) הייתה תקינה. המומחה הבהיר כי בשתי הפעמיים האחרונות בהן נבדקה התובעת קודם לאבחון מות העובר, היינו בתאריכים 15.4.07 ו- 17.4.07 לא היו בפי התובעת תלונות על ירידה בתנועות עובר. למעשה הפעם האחרונה בה הגב' פלונית התלוננה על ירידה בתחושה התנועות הייתה שבועיים לפני אבחון מות העובר (ביום 5.4.07). העובדה כי תנועות העובר חזרו להיות נורמליות במשך שבועיים , מנתקת למעשה את הקשר בין התלונות הקודמות לבין התוצאה. לאור פרק הזמן שחלף בין התלונה ומות העובר (שבועיים), אין זה סביר שהיה קשר בין שני האירועים. המומחה מציין כי הסיכון למות עובר תוך 48 שעות לאחר ניטור עוברי תקין מסיבות שונות ברחם הינו 3-8/1000. במקרה הנוכחי ניתן להניח שהמוות נגרם כתוצאה מהליפוף הכפול ההדוק של חבר הטבור אולם התוצאה אינה מעידה על התנהלות לא תקינה של הצוות המטפל (שני רופאים) אשר התייחסו לתלונות התובעת במלוא הרצינות. רק נתיחת עובר , לה סירבה המשפחה, הייתה יכולה לקבוע את סיבת ומועד המוות.

38.אשר למומחיותה ומקצועיותה של ד"ר קלייטמן, פרופ' פייגין מציין בחוות דעתו כי יכולותיה של ד"ר קלייטמן מוכרות לו היטב, יש לה ניסיון של עשרות שנים בטיפול ומעקב הריון של נשים הרות ואין לו ספק ביכולתה לבצע מעקב היריון ולייעץ לנשים הרות.

 

הראיות

39.מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת ושל אחותה- א.ח .

כן הוגש תיק מוצגים מטעם התובעת.

40.הנתבעות הגישו תצהיר עדות ראשית של ד"ר קלייטמן, ד"ר גדעון גוגול, גב' גליה אדלשטיין וגב' מירב טאייב.

 

דיון

41.אין מקום להכביר מילים באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית בין רופא וצוותו לבין מטופליו ובין חובת קופת החולים למטופליה. חובה זו בוססה היטב ובאופן שיטתי במספר רב של פסקי דין והיא איננה דרושה עוד הכרעה.

המחלוקת בתיק דנן הינה, האם הופרה חובת הזהירות הקונקרטית, קרי האם הנתבעת או מי מטעמה התרשלו בניהול מעקב ההיריון של התובעת וככל שכן האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזקה של התובעת.

42.הבסיס העיקרי לטענת הרשלנות של התובעת (אם כי לא הבלעדי) , מתייחס לבדיקת המוניטור שבוצעה לה ביום 17.4.07. לטענת התובעת כאמור ביום זה היא התלוננה על מיעוט תנועות העובר וניתן היה לאבחן בבדיקה מיום זה, כי העובר מצוי במצוקה ועל הנתבעת היה לפעול בהתאם ובכך למנוע את מותו של העובר, כפי שנצפה יומיים לאחר מכן. בנקודה זו כאמור טוענת התובעת ל"נזק ראייתי" באי שמירת פלט המוניטור על ידי הנתבעת וטוענת להעברת נטל הראייה על כתפי הנתבעת.

43.בטרם אפנה לדיון בטענה העיקרית שלעיל, מצאתי להתייחס לטענות רשלנות נוספות שמייחסת התובעת לנתבעת במספר עניינים כדלקמן:

א. ד"ר קלייטמן אינה מומחית בגניקולוגיה ובמיילדות. 

ב. אי מתן הדרכה לתובעת בעניין ספירת תנועות עובר.

ג. היעדר התייחסות לתלונות התובעת בפני דר' קלייטמן על ירידה בתחושת תנועות העובר בביקוריה ביום 15.4.07 וביום 17.4.07.

בעניינים אלה אדון כעת.

 

א. הכשרתה של ד"ר קלייטמן 

44.התובעת טוענת כי ד"ר קלייטמן, הציגה עצמה כמומחית ליילוד וגניקולוגיה בעוד שלפי רישומי משרד הבריאות נכון ליום 2.3.14 מעולם לא הייתה מומחית ברפואת נשים, ברדיולוגיה או בכל תחום אחר.

45.התובעת טוענת, כי חוסר מומחיותה של ד"ר קלייטמן, בא לידי ביטוי במעקב ההיריון וברשומות הרפואיות. כך למשל, לא תוקן גיל ההיריון שנרשם, עת אובחן פער של שבועיים בין גיל ההיריון לפי וסת אחרון ובין גיל העובר בבדיקת האולטראסאונד, דבר שגרם למעקב היריון לקוי לאורך כל ההיריון. כמו כן נטען כי בחלק מהרשומות נרשם כי ההיריון רגיל ובחלק אחר כי ההיריון בסיכון וכן נרשם ברשומה הרפואית כי השיליה קדמית בעוד שהשיליה הייתה אחורית.

46.נוכח היעדר פלטי המוניטורים מחד וחוסר מומחיותה של ד"ר קלייטמן טוענת התובעת בעיקרם של דברים, כי בפענוח המוניטור (בעיקר האחרון מיום 17.4.07) הופיע סבל עוברי שלא אובחן בזמן אמת על ידי ד"ר קלייטמן.

47.הנתבעת אינה חולקת על כך שד"ר קלייטמן אינה מומחית למיילדות וגניקולוגיה בישראל. עם זאת היא טוענת שד"ר קלייטמן עבדה כרופאת נשים במשך עשרות שנים: בבתי חולים, מרפאות, משרד הבריאות וקופת חולים כללית ולאומית ואף עברה השתלמויות במרפאת פוריות ו- IVF בבית חולים מאיר ובמרפאת נשים בבית חולים מאיר (נ/4 ו- נ/5) וכן סיימה הכשרה במרכז לסימולציה רפואית של שירותי בריאות כללית בתחום האולטרסאונד המיילדותי (הוגש במסגרת המסמכים שהוגשו ביום 28.3.18).

בנסיבות אלה הוכח לטענת הנתבעת כי ד"'ר קלייטמן היתה בעלת ניסיון וידע רב והוכשרה לעבוד כרופאת נשים ולבצע את מעקב ההיריון לתובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי ד"ר קלייטמן לא הציגה עצמה בפני התובעת כמומחית בגניקולוגיה ומיילדות.

48.יתרה מכן, לטענת הנתבעת ניתן ללמוד על מקצועיותה של ד"ר קלייטמן בכך שד"ר קלייטמן הפנתה התובעת במהלך מעקב ההיריון לברור מקיף מקום בו התגלו ממצאים חריגים כגון בדיקת חלבון עוברי לא תקין, אנמיה, אקו לב עוברי ובדיקת העמסת סוכר.

49.עוד טוענת הנתבעת, כי אין כל הנחייה בספרות כי מוניטור צריך להיות מפוענח ע"י מומחה

במיילדות, נכון הדבר גם באשר לביצוע בדיקת אולטרסאונד למדד ביופיזיקאלי.

50.בהתאם לס' 9 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז:

"רופא מורשה לא יטול לעצמו כינוי או הגדר המסתברים כרמז שיש לו מעמד או כשירות מקצועיים זולת אלה שיש לו למעשה ושפורטו בבקשה שהגיש לרשיון לעסוק ברפואה - או בבקשה אחרת אם רכש אותם לאחר מכן - ושהמנהל אישר אותם, ולא ישתמש בכינוי או הגדר כאמור בנוגע לעבודתו המקצועית או לחצריו ולא יציג אותם על חצריו; ואולם רשאי הוא להשתמש בכינוי "דוקטור".

51.מעיון ברשומות הרפואיות שהוגשו עלה כי נרשם בהן :"דר' קלייטמן... מומחיות: "גניקולוגיה ומיילדות".

52.אין חולק כאמור כי ד"ר קלייטמן אינה בעלת מומחיות במיילדות וגניקולוגיה בישראל. הנתבעת אף לא הציגה אישור משרד הבריאות המתיר לד"ר קלייטמן לעבוד כרופאת נשים, וזאת חרף המצוין ברשומות הרפואיות כי הינה בעלת "התמחות: יילוד וגניקולוגיה" ועדותה של ד"ר קלייטמן כי יש לה אישור כאמור.

"ש: את האישור של משרד הבריאות , לקרוא לעצמך רופאה של מומחית ומיילדות וגניקולוגיה יש לך?

ת: יש לי אישור

ש: את יכולה להביא אותו?

ת: אני יכין את המסמכים ואעביר לעורכת דין שתעביר לבית משפט".

(פרו' עמ' 36 שורות 12-15).

53.אף כי מוטב היה שמעקב ההיריון היה מתבצע ע"י מומחה/ית במיילדות וגניקולוגיה, מצאתי כי יש להכריע בטענת הרשלנות המיוחסת לד"ר קלייטמן, על פי המעשים שנעשו על ידה בפועל במהלך מעקב ההיריון ולא על פי טיב הרישיון שהיא מחזיקה.

ראה לעניין זה ת.א. (חי') 1125/05 מרעי אמג'ד נ' בית החולים "המשפחה הקדושה- פורסם במאגרים המשפטיים, שם צויין :

"אדגיש, שאין כל ספק בכך שבעקרון יש להקפיד על קיום מלא ומוחלט של ההנחיות שבנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, והוראותיה של המועצה המדעית, ומבחינה זו אין מחלוקת שהנתבעת מס' 2 לא ענתה על הדרוש הואיל והיא לא הייתה מומחית, ובאותה עת היא אף לא היתה מתמחה, ואולם, עמדתי כבר על כך שלא ניתן להתעלם מן הנסיון הרב שהיא צברה עד ללידה נשוא הדיון, וזאת על פני שנות עבודתה.

גם לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעת מס' 2 נטלה חלק בלא מעט לידות ואקום, ושלאחר שנה של עבודה במחלקה הגיעה מנהלת המחלקה למסקנה שניתן להטיל עליה לשמש כתורנית ראשונה, וכעולה מעדות פרופ' שרמן באותה תקופה אכן היו בתי חולים שנהגו בדרך זו.

כאמור, עצם העובדה שהנתבעת מס' 2 לא היתה במועד הלידה בגדר רופאה מתמחה, אין בה, בתור שכזו, כדי להצביע על התרשלות".

כן ראה ת.א. 50783-07-12 פלונית נ' שירותי בריאות כללית- פורסם במאגרים המשפטיים).

54.שוכנעתי כי ד"ר קלייטמן עבדה במשך בישראל במשך עשרות שנים כרופאת נשים, עברה השתלמויות שונות ברפואת נשים וניהלה מעקבי הריון במשך שנים רבות. כן עלה מהרשומות הרפואיות כי במהלך ההיריון הפנתה ד"ר קלייטמן את התובעת לבדיקות הנדרשות בהתאם להתקדמות ההיריון וממצאים שחייבו בירור נוסף.

55.חרף אי הדיוקים שנפלו בחלקן של הרשומות הרפואיות לא מצאתי התרשלות בניהולן , כפי שאפרט להלן.

התרשמתי כי הרישום בדבר הריון בסיכון נבע ככל הנראה מחשד בדבר תקינות הבדיקות אליהן נשלחה התובעת.

"ש:למה מופיע כמה פעמים השינוי בין נורמלי לסיכון

ת: פעם אחת היה חשד לסכרת, חלבון עוברי לא היה תקין ושלחתי למי שפיר, מי שפיר תקינה, סקירה מוקדמת תקינה שוב אין סיבה להריון בסיכון ואז זה הריון רגיל" (פרו' עמ' 38 שורות 24-26).

בעניין זה אציין כי אף אם מדובר בדרך פעולה שגויה, הרי שאין בכך כדי ללמד על רשלנות ו/או להשליך על המחלוקת נשוא התביעה.

נכון הדבר גם באשר לפער בגיל ההיריון ולרישום מיקום השליה כשיליה קדמית. אף אם מדובר בפער בגיל ההיריון הרי שמדובר בפער לא משמעותי ורלבנטי (ראה עדותו של המומחה מטעם התובעת , ד"ר מאור פרו' עמ' 29) . לעניין מיקום השיליה , הרי שלא הוכח כי מדובר באבחון שגוי של ד"ר קלייטמן וממילא איני נדרשת להכריע בכך בענייננו.

56.אשר לטענת התובעת בדבר חוסר מומחיותה של ד"ר קלייטמן בדבר הפענוח של בדיקות המוניטור בכלל ומיום 17.4.07 בפרט, טענה זו תידון בהמשך פסק הדין בפרק "בדיקת המוניטור מיום 17.4.07".

57.לאור כל האמור לא מצאתי לקבוע התרשלות של הנתבעת בשל כך בלבד שד"ר קלייטמן לא הייתה מומחית לגניקולוגיה ומיילדות , אולם לעובדה זו יש רלוונטיות בזיקה לשאלת הנזק הראייתי, כפי שיפורט בהמשך.

 

ב. אי מתן הדרכה על ספירת תנועות עובר  

58.התובעת ייחסה לנתבעת רשלנות בכך שלא קיבלה מהנתבעת או ממי מטעמה הדרכה בדבר אופן ספירת תנועות העובר ולא הודרכה לבצע ספירה כזו.

59.האם ניתנו לתובעת הסברים בנוגע לצורך ולאופן ביצוע ספירת תנועות העובר כפי שטוענת הנתבעת והאם אלה הובנו ע"י התובעת באופן שהיתה יכולה לאתר הפחתה בתנועות העובר ולפנות לבית החולים או לנתבעת במקרה כזה. שאלה זו היא שאלה עובדתית.

60.ד"ר גוגל וד"ר קלייטמן, ציינו בעדותם כי הסבירו לתובעת כיצד לספור את תנועות העובר. ראה עדות ד"ר קלייטמן בעמ' 40 לפרוטוקול שורה 7 "אני נוהגת להסביר לכל אישה אני בטוחה שהסברתי" ועדות ד"ר גוגול בעמ' 34 לפרוטוקול שורות 4-5 " אני מורה את זה לכולן. אני אומר בכל פעם שאישה מגיעה אלי, תמיד. ואני לא כותב את זה מפני שאני עושה את זה אצל כולן".

61. זאת ועוד, בכרטיס המעקב שהיה ברשותה של התובעת (נספח א' לתצהירה) נרשם:

"מתי עלייך לבוא לבית חולים?

א...

ב...

ג...

ד. כאשר תנועות העובר נחלשות או נעלמות למשך מספר שעות (לפי הוראות רופא קופה)."

62.התובעת אף מאשרת בסעיף 14 לתצהירה כי הכירה את ההנחיה שלעיל .

63.גם האחיות אצל הנתבעת העידו כי התובעת קיבלה מהן הדרכה בדבר ספירת תנועות עובר ואופן הספירה.

גב' גליה אדלשטיין העידה:

"אני נוהגת באופן קבוע להגיד לאישה לספור תנועות, יש לנו גם דף שאנחנו נותנים בכתב שמסביר איך לספור תנועות, אני מסבירה גם בעל פה וגם נותנת דף. וגם אני נהגתי ככה, אני נוהגת ככה כל השנים". (פרו' עמ' 66 שורות 8-10).

בעניין זה יוער כי העדות העידו בהגינותן כי בעבר לא ביצעו רישום כאשר ניתן דף סקירת תנועות ואילו כיום נרשם הדבר. (פרו' עמ' 66 שורה 19 ועמ' 63 שורות 29-32).

גם הגב' מירב טייאב העידה שנהגה להסביר לכל אישה כיצד עליה לספור את תנועות העובר:

"ש: טענת בתצהיר שלך שנהגת להסביר תמיד לכל אישה משבוע 35 לספור תנועות.

ת: כן , לעקוב אחר תנועות בוקר צהריים וערב ובמידה ולא מרגישים באחת המשמרות תנועה, אז לאכול משהו מתוק ולשכב על צד שמאל, לספור 4 תנועות בחצי שעה.

ואם לא- לפנות לחדר מיון או למיון נשים, תלוי בשעה". (פרו' עמ' 63 שורות 11-14).

"ש: יכול להיות שכיוון שהתובעת הייתה הרה מספר פעמים קודם לכן, סברת שהיא ידעה?

ת: לא , כל אישה שמגיעה עם מספר הריונות, אני אומרת לה שאני משערת שזה הריון ראשון , כי מהריון להריון שוכחים.

ש: את אומרת שבכל פעם שהיא הגיעה אלייך הסברת לה בדיוק איך לספור תנועות?

ת: כן, משבוע מסויים

ש: התובעת אומרת שמעולם לא הסבירו לה איך לספור תנועות

ש: מבחינתי לא יכול להיות, משבוע מסוים אני יודעת מה החשיבות של זה , בשבועות הללו מעקב תנועות עובר זה הכי חשוב". (עמ' 63 שורות 19-26).

64.חיזוק לעדותן של האחיות בדבר מתן הדרכה לתובעת לספירת תנועות, ניתן למצוא ברשומות הרפואיות שצורפו. כך למשל במסמך מיום 5.4.07 סומן כי התובעת קיבלה הדרכה לספירת תנועות: "סוג הדרכה: 205 ספירת תנוע" גם במסמך מיום 17.4.07 צוין "סוג הדרכה: 205 ספירת תנוע" (כך במקור).

65.התובעת כאמור טענה שלא קיבלה הדרכה בדבר ספירת תנועות עובר, וכך העידה בעניין זה:

"ש: כל ההריונות שלך ידעת שצריך לשים לב לתנועות עובר ברחם נכון?

ת: כן. עברתי 3 לידות והריונות רגילים הכל היה בסדר. מניסיון שלי ידעתי שמשבוע 16 כבר מתחילים להרגיש תנועות, כל עוד הוא גדל התנועות מתגברות. מניסיון שלי ידעתי מה זה תנועות עובר בהיריון מתקדם (עמ' 13 שורות 26-29).

ש: ידעת כמה תנועות צריך לספור?

ת: לא. בחיים לא ספרתי.

ש: לא ספרת כי לא ידעת או כי לא הזכירו לך לספור?

ת: לא היה צורך, הכל היה תקין. לא היו תלונות מצידי, אם הייתי באה להתלונן אולי היו אומרים.

ש: באף הריון לא הסבירו לך שצריך לספור תנועות עובר?

ת: לא הסבירו לי הכל היה תקין". (עמ' 13 שורות 26-35).

ובהמשך-

"ש: ב 5.4.07 חוץ מד"ר גוגול נפגשת גם עם האחיות בקופה?

ת: כן, בדר"כ לפני הרופאה, נכנסים לאחיות.

ש: באותו מועד ספציפי האחות עשתה לך הדרכה על ספירת תנועות?

ת: לא

ש: זאת אומרת שכשהיא כותבת שהיא עשתה לך הדרכה לספירת תנועות היא משקרת.

ת: בין מה שכתוב למה שקורה במציאות זה לא תמיד אותו דבר. הבנתי את זה מהרשומות הרפואיות עם ד"ר קלייטמן, כשאני מגיעה ומתלוננת באופן חד משמעי שאני לא מרגישה תנועות והיא כותבת דברים אחרים, אני מבינה שמה שאני מוציאה מהפה ומה שרשום זה לא אותו דבר". (פרו' עמ' 16שורות 21-26).

"ש: כמובן שגם ב 17.4 כתוב שיש הדרכה על ספירת תנועות שעשתה האחות זה לא נעשה?

ת: בחיים לא. לא היה מה לספור, שכבתי אצלה חצי שעה לפחות, לא היו תנועות בכלל. מעולם לא קיבלתי הדרכה על ספירת תנועות" (פרו' עמ' 17 שורות 22-24).

66. אולם בהמשך החקירה ובאותה נשימה, העידה התובעת כי באחד הביקורים במרפאה

נאלצה לשכב על המיטה לצורך הרגשת תנועות העובר.

"נכנסתי לשם בקופת חולים, עשיתי את הבדיקה, כנראה זה אחד הפעמים הראשון או לא זוכרת, או שזה היה בפניה הראשונה של 25.3, אני זוכרת שחמץ כבר לא היה לי בבית באותה תקופה, הלכתי לקופ"ח ונשכבתי על המיטה והיא לא מצאה תנועות עובר, במוניטור, היא חיפשה במגירה משהו מתוק כדי שהעובר יזוז, כנראה גם הם ניקו לקראת הפסח, אני ירדתי לקומת כניסה יש שם מכונות שוקולדים, אני זוכרת שהיה לי מאד קשה , היו שם קינדרים שלא כשרים לפסח, שמתי מטבע והוצאתי קינדר אחד וראיתי שהוא חמץ אך הייתי חייבת לקחת כדי להרגיש תנועות, אכלתי אותו וחזרתי לאחות לעשות מוניטור, שכבתי שם הרבה זמן והייתה תנועה". (פרו' עמ' 16 שורות 7 -13).

"ש: את ידעת שלא מרגישים תנועות עובר צריך לאכול משהו מתוק?

ת: ידעתי" (פרו' עמ' 16 שורות 17-18).

67. העובדה כי התובעת העידה כי שכבה על המיטה על מנת להרגיש תנועות, וכי ידעה מה

לעשות בהיעדר תחושה של תנועות עובר, מחזקת המסקנה כי הוסבר לה כיצד לעקוב

אחר תנועות העובר וכי קיבלה הדרכה לגבי ספירת תנועות.

עוד העידה התובעת כשנשאלה "..כשאת כותבת תנועות מועטות למה את מתכוונת?

ת: שלא היו מספיק תנועות הן הלכו ופחתו. ש:כמה תנועות היו? ת: אני לא זוכרת באותה תקופה כמה תנועות היו, אך היו הרבה פחות ממה שצריך להיות, זה היה בשבוע 38, בשבועות הקודמים התנועות היו יותר מורגשות". (פרו' עמ' 14 שורות 1-6, ההדגשה אינה במקור).

68.ראה לעניין זה גם הרישום ברשומות הרפואיות:

ביום 5.3.07 נרשם בין היתר : "מרגישה תנועות טוב".

ביום 1.4.07 נרשם כי "הנ"ל בשבוע 38 לא ירגישה (צ"ל הרגישה) תנועות מספיק יומיים אחרונים. היום מרגישה יותר טוב תנועות.....הומלץ מוניטור במקרא (צ"ל מקרה) שלא מרגישה מספיק תנועות או דימום או ירידת מים לפנות לב"ח...".

וביום 5.4.07 נרשם "הריון שבוע 39 מתאוננת על ירידה בתנועות העובר".

69.יתרה מכן, התובעת טענה כי בראשית חודש אפריל פנתה לבית חולים "לניאדו" משום שחשה ירידה בתנועות העובר. עוד טענה כפי שאף עולה מהרשומות הרפואיות, כי פנתה לנתבעת ביום 1.4.07 והתלוננה על ירידה בתחושה בתנועות העובר, וגם ביום 5.4.07 פנתה למר"מ בגלל שחשה בירידה בתנועות העובר. התובעת טענה כי גם בימים 15.4.07 וביום 17.4.07 פנתה לנתבעת והתלוננה בפני ד"ר קלייטמן על ירידה בתחושה בתנועות עובר, משמע הדבר, כי התובעת ידעה לחוש את תנועות עוברה ידעה לאתר ירידה בתחושות ואף פעלה בהתאם להנחיה שבכרטיס מעקב ההיריון.

70.אף בתצהירה רשמה התובעת "באשר לבדיקה מיום 1.4.07 "על אף דברי הרופאה, הרי שלאחר שלושה הריונות, אני יודעת שמשהו לא תקין בתנועות העובר. פשוט לא חשתי אותו מספיק. שבתי ואמרתי זאת לרופאה והרופאה הרגיעה אותי".

71.התנהלותה של התובעת הלכה למעשה מוכיחה את ידיעתה בדבר הצורך לעקוב אחר תנועות עובר וכיצד עליה לעשות כן, שהרי לגרסתה פנתה מספר פעמים מיוזמתה והתלוננה כי חשה בירידת תנועות עובר ואף ציינה את מספר הימים בהם חשה בירידה בתנועות, מכאן, כי התובעת ידעה לעקוב אחר תנועות העובר ועקבה מדי יום אחרי תנועות עוברה כפי שהונחתה לעשות.

72.נוכח כל האמור לעיל, עולה המסקנה כי אין לקבל את טענת התובעת לפיה לא הוסבר לה הצורך והחשיבות שבביצוע מעקב תנועות עובר והאופן בו עליה לבצע מעקב זה.

מכאן שמצאתי לדחות את טענת התובעת כנגד הנתבעת באשר לאי מתן הסבר לתובעת בכל הקשור לביצוע מעקב ספירת תנועות עובר.

  

 

ג. תלונות התובעת בדבר ירידה בתנועות עובר

73.בין הצדדים מחלוקת עובדתית באשר לסיבת פנייתה של התובעת לד"ר קלייטמן בתאריכים 15.4.07 ו- 17.4.07.

74.התובעת טענה כי מראשית חודש אפריל, לערך, חשה בירידה בתנועות העובר, הייתה מודאגת מכך ולכן פנתה מספר פעמים לנתבעת בעניין זה (כמו גם לבית החולים לניאדו) , זו גם הסיבה שפנתה לד"ר קלייטמן ביום 15.4.07 וביום 17.4.07, אולם בכל פניותיה נאמר לה שהבדיקות תקינות, כך גם נרשם ברשומות הרפואיות של התובעת, והיא נשלחה לביתה.

75.לטענת התובעת ביום 15.4.07 וביום 17.4.07 היא התלוננה על מיעוט תנועות עובר, אולם הנתבעת התרשלה כאשר לא התייחסה לתלונותיה ולא פעלה כמצופה וכנדרש ממנה בנסיבות אלה ואף לא רשמה את דבר תלונותיה ברשומה הרפואית.

76.התובעת הצהירה, כי ביום 15.4.07, בשבוע 40 להריון, נבדקה ע"י ד"ר קלייטמן לאחר שבוצע לה מוניטור. לטענת התובעת היא כאמור התלוננה בביקור זה כי אינה מרגישה מספיק את תנועות העובר, אולם נאמר לה שהבדיקות תקינות ולשוב בעוד יומיים. (ס' 18 לתצהירה).

מן הרשומות הרפואיות עולה כי במועד זה בוצעה לתובעת גם בדיקת US ונרשם ע"י ד"ר קלייטמן "לפי US עובר מצג ראש עם מי שפיר תקין, דופק+ תנועות נשימה+ תנועות גוף +שיליה גבוה דרגה 2-3".

77. גם בביקורה מיום 17.4.07 כשהייתה בשבוע 41, התלוננה לטענתה על מיעוט משמעותי מאד בתנועות עובר (ס' 19 לתצהירה), אולם תלונותיה כאמור, לא מופיעות ברשומות הרפואיות.

במועד זה בוצעה לתובעת בדיקת מוניטור בלבד.

78. התובעת מבקשת כי בית המשפט יקבע כי היא התלוננה בפני ד"ר קלייטמן על מיעוט משמעותי בתנועות העובר, על אף שהדבר לא נרשם.

79.מנגד, בתצהירה של ד"ר קלייטמן צוין , כי כל תלונה של התובעת בדבר ירידה בתחושות תנועות העובר תועדה ברשומות הרפואיות.

לטענת הנתבעת, העובדה כי בתאריך 1.4.07 צוינה תלונה כזו ואילו בתאריכים 15.4.07 ו- 17.4.07 לא צוינה תלונה כזו מעידה שלא היו לתובעת בביקורים אלו תלונות על מיעוט בתנועות העובר או תחושה מופחתת של תנועות העובר.

80.לאחר שבחנתי המסמכים שהוגשו והעדויות, מצאתי שלא לקבל בעניין זה עדות התובעת כי היא זוכרת שהתלוננה במועדים אלו אולם התלונה לא נרשמה.

 

ראשית, מדובר בטענה בעל פה נגד רשומה בזמן אמת. בפרט נכון הדבר עת עסקינן באירוע משנת 2007 - היינו לפני 11 שנים (התביעה הוגשה ימים ספורים טרם חלוף 7 שנים).

 

81.שנית, בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעת. ככל שלא היו רשומות כלל ברשומות הרפואיות תלונות התובעת בדבר ירידה בתחושת תנועות עובר, ייתכן וניתן היה להעדיף גרסת התובעת אולם במצב דברים בו בחלק מהרשומות מצוין כי התובעת התלוננה על כך ובחלק מהרשומות לא מצוין הדבר, הרי שעובדה זו מתיישבת יותר עם המסקנה כי הרשומות מזמן אמת משקפות נכונה את המועדים בהם התלוננה התובעת. שוכנעתי כי הרשומות מזמן אמת הן שמשקפות את המצב, כך שכאשר התובעת התלוננה נרשמה תלונתה וכאשר לא התלוננה, לא נרשמה תלונתה.

82.שלישית, עדות התובעת הייתה מבולבלת. התובעת ציינה כי אינה זוכרת תאריכים, העידה כי נבדקה בקופת חולים ב 25.3 ואכלה חמץ על מנת להרגיש העובר כאשר התברר כי חג הפסח באותה שנה חל בין התאריכים 2-9/4. זאת ועוד, התובעת לא זכרה פרטים מהותיים בנוגע להריונה נשוא התביעה. כך התובעת בעדותה השיבה כי לא הופנתה לבדיקת אקו לב עוברי חרף מסמך נ/1 בו נרשם "הופנתה לאקו לב עוברי .." (פרו' עמ' 12 שורות 15-36).

83.יתרה מכן, התובעת טענה בכתב התביעה ואף העידה באופן החלטי כי לאחר הבדיקה אצל ד"ר גוגול ביום 5.4.07, ביקרה פעמיים במיון בבית חולים לניאדו. בפועל לא הצליחה התובעת כלל להוכיח כי הייתה או נבדקה בבית החולים במועדים אלו ועד ללידה השקטה. בבית החולים לא נמצא שום תיעוד בדבר ביקוריה שם. בעניין זה הציג בית החולים בפני בית המשפט ובפני בא כוח התובעת את רשימת כל החולים שביקרו בבית החולים במועדים הרלוונטיים ובא כוח התובעת אישרה ששמה של התובעת אינו מופיע ברשומות(פרו' עמ' 21 שורות 6-7). גם התובעת עצמה לא מצאה את מכתבי השחרור שקיבלה (כך לטענתה) בביקורים הנטענים. בנסיבות אלה אף התביעה כנגד בית החולים נדחתה בהסכמה.

84.יתרה מכך, התובעת גם לא זכרה כי המשיכה להיות מטופלת אצל ד"ר קלייטמן גם לאחר סיום ההיריון, חרף כך שבתצהירה ציינה "ברור שלא חזרתי מעולם לד"ר קלייטמן". בהתאם לרשומות הרפואיות התובעת ביקרה אצל ד"ר קלייטמן לאחר הלידה השקטה בשנת 2007, מספר פעמים – 13.5, 22.7, 21.8, 24.9 (פרו' עמ' 19 שורות 3-12).

85.דומה כי זיכרונה של התובעת מטעה אותה אם מחמת חלוף הזמן ואם מחמת האירוע הטרגי שחוותה. ייתכן כי גם בעניין מועד תלונותיה על ירידה בתנועות העובר זיכרונה של התובעת מטעה אותה כמו אף בנושאים אחרים שנשכחו מזיכרונה כמפורט לעיל.

86.רביעית, ישנו קושי בטענות העובדתיות של התובעת המתייחסות לאירועים מלפני 11 שנים. לא שוכנעתי מעדותה של התובעת כי היא זוכרת שהתלוננה על ירידה בתנועות עובר ביום 15.4.07 וביום 17.4.07 אולם התלונות לא נרשמו, שעה שלא זכרה פרטים מהותיים בנוגע להריונה כאמור לעיל ובשעה שסביר להניח שזיכרונה אף מטעה אותה לעניין הביקורים בבית החולים לניאדו בחודש אפריל 2007.

87. לאור כל האמור, אינני מקבלת את טענת התובעת כי ביום 15.4.07 וביום 17.4.07, דיווחה

לנתבעת על ירידה בתנועות העובר, אולם תלונותיה לא נרשמו; לא נרשמו על ידי האחיות ולא נרשמו על ידי ד"ר קלייטמן.

88.התובעת טוענת עוד, כי אם כגרסת הנתבעת, היא לא התלוננה ביום 15.4.07 על מיעוט תנועות עובר, מדוע איפוא נעשתה לה בדיקת US . במילים אחרות – מדוע נעשתה לתובעת בדיקת US במועד זה, אם לא היה חשד למצוקה שכן אף המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר פייגין אישר בעדותו, כי אחת הסיבות לביצוע US היא חשד למצוקת העובר. לטענת התובעת לפי חוזר הרשומה הרפואית 6/96 יש להקפיד לא רק על תיעוד ממצאי בדיקות מעבדה, צילומים ובדיקות עזר אלא יש גם להקפיד על רישום ההחלטה וההוראות לבצע בדיקות מסוימות (ס' ג' בעמ' 5 לחוזר). על כן נטען על ידי התובעת כי מקום בו הוחלט לבצע בדיקת US היה על הרופאים לתעד מדוע הוחלט לבצעה שעה שלטענת הנתבעת התובעת לא התלוננה על ירידה בתנועות עובר.

89.לטענת הנתבעת, ביצוע בדיקת ה- US ביום 15.4.07 וההמלצה לביצוע מוניטורים תכופים הייתה קשורה לעובדה כי מדובר בהריון מעל שבוע 40 ולא בגלל אי תקינות המוניטורים או הבדיקות הקליניות. ראו עדותו של פרופ' פייגין כפי שגם תצוטט להלן (פרוטוקול עמ' 46 ועמ' 52)

90.לאחר שעיינתי ברשומות הרפואיות ובעדויות שוכנעתי, כי יש לקבל טענות הנתבעת לעניין זה. הוכח לי על פי מאזן ההסתברויות כי בתאריכים 15.4.07 ו- 17.4.07 פנתה התובעת לד"ר קלייטמן בשל גיל ההיריון ולא בשל הפחתה בתנועות העובר וכי בוצעו לתובעת בדיקות נוכח גיל ההיריון.

91.מסקנה זו ניתן ללמוד גם מעדותו של המומחה מטעם התובעת, ד"ר מאור:

"ש: כשאנחנו מסתכלים ב 15.4.07 אין תלונה על ירידה בתנועות עובר נכון?

ת: לא דיברתי פה על תלונה כזו בחוות הדעת. היא הוזמנה לביקורת רגילה". (פרו' עמ' 26 שורות 12-13).

92.שוכנעתי אף כי ככל הנראה, ביום 15/4/07 בוצעה לתובעת בדיקת פרופיל ביופיזיקאלי, בשל העובדה כי הגיעה לשבוע 40 ולא בשל תלונה כלשהי בדבר ירידה בתנועות העובר.

כך עולה גם מעדותו של פרופ' פייגין:

"ש: אז אתה יכול לאשר לי שפרופיל ביו פיזיקאלי לא נעשה כדבר שבשגרה לאישה שלא

מתלוננת להפחתה בתנועות? אני מדברת על אישה שמגיעה לבדיקה שגרתית.

ת: לא צריכה

ש: בכל שלב של ההיריון?

ת: אם אנחנו נכנסים לאזור של סיכון, כמו הריון מתמשך שאישה אומרת לא ילדתי עברתי את התאריך, אז במינימום עושים לה ניטור, כי מה שמעניין אותנו אם אין סימנים של "הזדקנות השלייה" ויש שמוסיפים גם פרופיל ביו פיזיקאלי- אך זה לא חובה. החובה לעשות מוניטור". (פרו' עמ' 46 שורות 14-20).

93.באשר לביקור התובעת מיום 17.4.07 העיד פרופ' פייגין : "כתבה הרופאה את סיבת הביקור בכותרת, כתוב פוסט טרם , קרי המטופלת הגיעה לסיום של 40 שבועות, זו סיבת הגעתה. ...." (פרו' עמ' 52 שורות 32-33).

94.לאור כל האמור אני דוחה את טענת התובעת כי התלוננה ביום 15.4.07 וביום 17.4.07 על מיעוט בתחושת תנועות עובר ו/או כי ד"ר קלייטמן לא התייחסה כראוי , כנדרש וכמצופה לתלונותיה ו/או לא רשמה את דבר תלונותיה ברשומה הרפואית.

95. יוער במאמר מוסגר, כי אף אם המוניטור מיום 17.4.07 בוצע לתובעת בשל מעקב אחר הריון עודף ולא בשל תלונה בגין הפחתת תנועות עובר, כפי שקבעתי, הרי שאין בכך כדי לאיין את חשיבות השמירה כדין על פלט המוניטור (אשר בדיעבד ידוע כי נערך בסמוך לפני מות העובר) ואשר יש בו כדי ליתן אינדיקציה על מצבו של העובר באותה עת. בפרט נכון הדבר בענייננו, כאשר התובעת התלוננה ביום 19.4.07 כי מזה יומיים אינה מרגישה תנועות עובר ("לא מרגישה תנועות יומיים").

96.התובעת טענה עוד כי בהתאם לחוזר מנכ"ל הבריאות מס' 11/93, ד"ר קלייטמן כלל לא הייתה מוסמכת לבצע בדיקות US שכן נרשם כי "בדיקות שליש ראשון ושליש שלישי תעשנה ע"י רופא מומחה במיילדות וגניקולוגיה....".

97.איני מקבלת טענה זו. חוזר מנכ"ל 11/93 מתייחס לביצוע סקירת מערכות שכאמור אינה לענייננו ובדיקות בשליש ראשון ושלישי, כאשר הכוונה לבדיקות לצורך הערכת גודל העובר ולא לבחינת מדדים. גם מנייר עמדה 8 (לשעבר 13) (נספח ה' להודעה על הוספת מוצגים לתיק המוצגים מטעם התובעת) ניתן ללמוד על מהותן של בדיקות שליש ראשון ושלישי כך מצוין סוגי בדיקות האולטרסאונד: בדיקה בשליש הראשון להריון, בדיקת שקיפות עורפית, סקירת מערכות, בדיקה להערכת גודל בשליש השני והשלישי, בדיקה מכוונת למערכות מסוימות ובדיקה ממוקדת למצב קליני מוגדר. אולם לא קיימת התייחסות ו/או הנחייה לגבי בדיקת אולטרסאונד לצורך פרופיל ביופיזיקלי.

 

98.מכאן אעבור לדון בטענה של התובעת לרשלנות הנתבעת באשר לבדיקת המוניטור מיום 17.4.07.

 

בדיקת המוניטור מיום 17.4.07

99. התביעה שבפניי נסובה רובה ככולה על ההנחה כי העובר סבל , לכל הפחות ביום 17.4.07

ממצוקה עוברית. מצוקה אשר לא אובחנה על ידי ד"ר קלייטמן וכתוצאה מכך לא ניתן לתובעת טיפול הולם שיכול היה למנוע את מות העובר ברחם.

 

בדיקת המוניטור- חשיבותה כאינדיקציה למצב העובר

100.בחוות דעת המומחה מטעם התובעת מסביר המומחה כי ההנחה היא שפגיעה באספקת החמצן לעובר, מביאה לירידה בתפקוד ולכן לירידה בתנועות העובר. הערכה סובייקטיבית של מספר תנועות העובר ביחידת זמן ע"י האישה ההרה יכולה לשמש אינדיקטור יעיל למצב העובר באותה עת. המומחה מציין כי ידוע שירידה בתנועות עובר יכולה להצביע על סבל עוברי ובדיקת המוניטור יכולה לחזק או לבטל אבחנה זו. "הפרקטיקה הנוהגת שלאחר פענוח התרשים נשמר התרשים כהוכחה לנכונותו. מאחר ולא עומדים בפנינו תרשימי המוניטור הנ"ל ולא צוין כי בוצעה בדיקת US והערכה ביופיזיקאלית, לא ניתן לקבוע את מצב העובר בימים שלפני מותו ברחם. ייתכן וסביר כי הפענוח לא היה נכון ובביקור מיום 17.4.07 הופיע סבל עוברי שלא אובחן בזמן אמת בפרט כאשר יומיים לאחר מכן ביום 19.4.07, נמצא כי עוברה מת מוות תוך רחמי".

101.בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת נרשם כי "העובדה שהיולדת חשה פחות את תנועות העובר אינה מצביעה בהכרח על כך שהעובר אינו זז ולעיתים קרובות קשורה למצבים מלווים כגון שליה קדמית ריבוי או מיעוט מי שפיר ועוד". לגישתו הפחתה סובייקטיבית בתחושה של התנועות יכולה להיות חסרת משמעות, בעיקר כשבבדיקת על קול נצפות תנועות עובר תקינות וכשניתן להסביר את סיבת ההפחתה בתחושתן , כמו ממצא של ריבוי מי שפיר.

102. פרופ' פייגין מציין כי בשתי הפעמים האחרונות בהן נבדקה התובעת קודם לאבחון מות העובר, לא הייתה בפיה תלונה על ירידה בתנועות העובר וכי העובדה שתנועות העובר חזרו להיות נורמליות במשך שבועיים (קרי ממועד תלונתה האחרונה ביום 5.4.07), מנתקת למעשה את הקשר בין התלונות הקודמות לבין התוצאה.

103.לשיטתו כאמור גם לאחר ניטור תקין, הסיכון למות עובר מסיבות שונות ברחם הינו 3-8/1000 מקרים. בחוות דעתו ציין המומחה כי ניתן להניח שהמוות נגרם כתוצאה מהליפוף הכפול ההדוק של חבל הטבור. ברם הוסיף וציין כי הידוק חבל הטבור קורה בדרך כלל כאשר מתחילים צירי לידה, כאשר במקרה הנדון לא היו צירים והאישה לא הייתה בלידה.

104. בעדותו אישר פרופ' פייגין כי יתכן וליפוף חבל הטבור יביא להפחתה בתנועות העובר.

"ש: האם כאשר חבל טבור כרוך יכול להיות שזה יביא לזרימת דם פחות טובה לעובר וכתוצאה מכך העובר יכול לקבל פחות דם ופחות חמצן?

ת: יכול לקרות......כיוון שחבל הטבור נמצא כרוך ב- 20% מהלידות, שהראש יוצא ולא קורה שום דבר, הסיבה שלחבל הטבור יש וורטר ג'לי שמקיף את כלי הדם שהתפקיד שלו להקטין את הסיכוי על לחץ על כלי הדם ולסגור את הזרימה בהם. יש כמו שכבת בידוד. הנושא של הפרעה לזרימה פחות קורה בחיים התוך עובריים כי התינוק איכשהו מתרגל לחבל הטבור שהוא סביב הצוואר שלו, אך בזמן שהאישה בלידה והתינוק מתחיל להיחלץ למטה זה יכול להיות לפעמים חבל תלייה, כי זה נמתח...."

ש: הרישא של התשובה שלך הייתה יכול להיות, במקרים האלה שבכל זאת יש השפעה, האם במקום שכזה יכול להיות שתהיינה פחות תנועות עובר כיוון שיש פחות חמצן ופחות דם?

ת: יכול להיות שחבל הטבור יגביל את התנועות של העובר ברחם לזוז, אבל זה לא בגלל שיש לו חוסר חמצן, יותר הפרעה מכנית.

ש: עדיין יכול לקרות שחבל טבור כרוך, שיהיו פחות תנועות עובר מהטעמים שאמרת?

ת: כן" (פרו' עמ' 49 שורות 19-34).

105. בפסקי דין רבים שניתנו על ידי הערכאות השונות עמדו בתי המשפט על המדדים אותם

ניתן ללמוד מתרשימי ניטור המוניטור. נוכח בהירותם ונהירותם נביא דברים שנקבעו

לעניין זה בתא (חיפה) 832-05 פלונית ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות -פורסם

במאגרים המשפטיים, וכך כתב בית המשפט באותו עניין :

"המוניטור מתעד את דופק לב העובר ואת הצירים והוא אמצעי המעקב העיקרי אחר מצב העובר בלידה. המרכיבים השונים שניתן להעריך באמצעות המוניטור:

קצב בסיס: כאשר הוא גבוה מ- 160 (טכיקרדיה) או נמוך מ- 120 (ברדיקרדיה) הדבר יכול להצביע על הפרעה בחימצון.

וריאביליות: התרגום המילולי של מונח זה הוא "גיוון" או "שונות". ירידה בוריאביליות היא הסימן הבודד המשמעותי ביותר להפרעה בחימצון העובר. הוריאביליות יכולה להיות קצרת טווח וארוכת טווח: וריאביליות קצרת טווח נמדדת בשינוי בקצב הלב בין פעימה לפעימה. אצל עובר שמצבו תקין יש באופן רגיל שינוי בקצב הלב בטווח שבין 6 ל- 25 כאשר השינוי הינו 5 פעימות לדקה ומטה, הדבר מוגדר כירידה בוריאביליות והוא יכול להצביע על מצוקה עוברית. וריאביליות ארוכת טווח מתייחסת למספר מחזורי השינוי בקצב במשך דקה. הוריאביליות בקצב הלב מעידה על תפקוד תקין של מערכת העצבים האוטונומית הנתונה תחת השפעת המערכת הסימפטטית (הגברת הקצב) והפרא-סימפטטית (הפחתת הקצב). הפחתה בוריאביליות עקב פגיעה בחמצון מעידה על חמצת.

האטות: מרכיב נוסף בהערכת תרשים דופק העובר הוא האטות. האטות מאוחרות הן האטות שמופיעות בעקבות צירים, ועלולות להצביע על פגיעה בחמצון העובר. החמצת המתפתחת בעקבות ציר משפיעה ישירות על לב העובר וגורמת להאטה בדופק. יחד עם זאת, האטות מאוחרות יכולות להופיע בעקבות שינויי לחץ דם וללא כל פגיעה בחמצון העוברי. האטות משתנות, שהן האטות המופיעות ללא קשר לצירים יכולות להופיע בעקבות לחץ זמני על חבל הטבור והן נחשבות לכאלו שאינן מצביעות על פגיעה בחמצון, למעט האטות משתנות חמורות (האטה ממושכת ועמוקה) המתמידות זמן רב.

האצות: מדובר בעליה זמנית בדופק לב העובר ל- 15 שניות ב- 15+ פעימות לדקה. ההאצות קשורות לתנועות העובר והן מעידות על תגובה תקינה של העובר. לפי פרופ' הרמן, במצב של תשניק ממושך לא תופענה האצות בניטור"

106. הנה כי כן שני המומחים מסכימים כי באמצעות המוניטור ניתן ללמוד על תנועות העובר

אשר כאמור מצביעות על מצבו /מצוקתו, אלא שכל אחד מהם מניח הנחה הפוכה באשר

לאבחון מצבו של העובר במקרה דנא.

107. אין חולק כי פלט המוניטור (לו היה נשמר) יכול היה להעיד על מצבו של העובר עובר

למותו ברחם. פלט המוניטור היה ללא כל ספק מסייע בפתרון המחלוקת בין הצדדים בדבר אבחון מצוקת העובר, ככל שהייתה קיימת ביום 17.4.07, וכפועל יוצא על סבירות התנהלות הנתבעת והקשר הסיבתי בין האבחון ובין הנזק וזאת ללא קשר או רלוונטיות לשאלה אם במועד זה התלוננה התובעת על מיעוט תנועות עובר אם לאו.

108. חובתם של רופאים ומוסדות רפואיים לבצע רישומים רפואיים ולדאוג לתיעוד של

ממצאים וטיפולים רפואיים המשקפים לאשורו את מצבו של החולה והטיפול שניתן לו בזמן אמת, הוכרה בשורה ארוכה של פסקי דין (ראה: ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד נח(2) 535; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 950-949; ע"א 6330/96 בנגר נ' בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה, חדרה, פ"ד נב(1) 145, 156 - 157; ע"א 58/82 קנטור נ' ד"ר שלום מוסייב, פ"ד לט(3) 253); ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק (2001) ; ,תא(נצ) 1292/01 אורגואן בסולנ' ר"ר עבדאללה ויליאם-פורסמו במאגרים המשפטיים).

109. היעדר רישום רפואי נאות, בין שהרישום לא נערך ובין רישום שלא נשמר, עשוי להעביר

על שכמו של הרופא או המוסד הרפואי את ... נטל השכנוע לגבי אותן עובדות אשר לו

היו רשומות רפואיות כנדרש, קל היה לבררן. (ראה ע"א 6948/02 לעיל, עמוד 542-543).

110. תקנה 4 (א) לתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז- 1976, בצירוף עם התוספת

לתקנות (להלן:" התקנות"), קובעת במפורש כי תיקו הרפואי של החולה והרישומים הרפואיים בתיק יישמרו במשך 20 שנה לאחר האשפוז או הטיפול האחרון (ראו גם 5373/02 נבון נ' קופ"ח כללית- פורסם במאגרים המשפטיים) .

לאור ההגדרה הרחבה של המונח "רשומה" בתקנות אלה, אין ספק כי הנתבעת הייתה חייבת לשמור על פלטי המוניטור למשך 20 שנה, כאמור.

111. נזכיר בעניין זה, שהחובה לנהל רשומות רפואיות ולשומרן, וזכותו של החולה למידע רפואי האצור ברשומות רפואיות הנוגעות לו, מוסדרות כיום בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, בסעיפים 17 ו-18 שבו. אי-קיום הוראת סעיף 17 בדבר שמירה על רשומות רפואיות אף מהווה עבירה פלילית, בלי שיש צורך להוכיח מחשבה פלילית או רשלנות (ראו סעיפים 26 ו-28(ב) לחוק).

112. אין חולק כי תרשימי המוניטורים מכל מעקב ההיריון של התובעת, המהווים רשומה רפואית לא נשמרו על ידי הנתבעת. הנתבעת כשלה איפוא באי שמירת פלטי בדיקות המוניטור שבוצעו לתובעת בזמן אמת, רישומים שהיה עליה לשמרם בתיק הרפואי של התובעת במשך 20 שנה. תקופה זו טרם חלפה.

לו היו נמצאים פלטי המוניטורים בכלל, ומיום 17.4.07 בעיקר, ניתן היה לקבוע בבירור האם סבל העובר במועד זה ממצוקה עוברית כלשהי והאם ניתן היה לעשות פעולות למניעת פטירתו ברחם, זאת אף בשים לב לעובדה כי התובעת כבר הייתה בשבוע 41 להריונה.

113. אבקש להעיר, כי אתמקד ואתייחס בהמשך הדברים להעדר פלט המוניטור של הבדיקה מיום 17.4.07 שכן זהו המועד האחרון בו בוצעה לתובעת בדיקת מוניטור והתובעת עדיין חשה בתנועות העובר, טרם שאובחן (יומיים לאחר מכן, ביום 19.4.07) מותו של העובר, אולם אין מחלוקת כאמור כי כל פלטי המוניטור מכל הבדיקות אשר בוצעו לתובעת אצל הנתבעת במהלך ההיריון, לא נשמרו ואינם בנמצא.

114. התובעת טוענת כי היעדר רשומה חיונית זו, בפרט פלט המוניטור מיום 17.4.07 , מעביר את נטל השכנוע אל שכמה של הנתבעת להוכיח כי לא הייתה רשלנות מצדה. תוצאה זו לטענת התובעת, הינה תולדה של דוקטרינת "הנזק הראייתי" אשר נגרמה לה ממחדלה של הנתבעת אשר לא שמרה את הרשומה המתעדת את תוצאות הניטורים.

אבחן איפוא האם יש ממש בטענה זו.

 

דוקטרינת הנזק הראייתי- כללי

115. דוקטרינת הנזק הראייתי קובעת שבמקרים בהם הנתבע פגע ביכולת התובע להוכיח ראייתית את עילתו, את קיימת מחלוקת לגבי עובדות שאותן היה ניתן להוכיח אילולא התרשלות הנתבע, קרי לולא הנזק הראייתי שגרם, אזי הנטל לגבי כל אחד מיסודות העוולה עובר אל כתפי הנתבע (ראה ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור; ע"א 2886/05 אשכנזי נ' קופת חולים כללית; ע"א 919/05 קדר נ' פרופ' הרישנו; ע"א 754/05 לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק- פורסמו במאגרים המשפטיים).

116. ואולם, נקבע כי העברת נטל השכנוע בשל חוסר או ליקוי ברישום הרפואי, לא תתבצע בכל מקרה שבו נפל ליקוי כזה, אלא רק באותם מקרים שבהם הרישום הרפואי החסר היה אמור לכלול, על פניו, עובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אשר יכולות היו להתבהר מתוך הרישום, אילו הומצא. (ראה ע"א 6948/02 לעיל, בעמ' 543-542 כן ראה ע"א 1/01 פלוני נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד נו(5) 502, 518-517; ע"א 6330/96 לעיל, בעמ' 156).

העברת נטל השכנוע, משמעה ש"הרופא או המוסד הרפואי [נושא] בנטל השכנוע של כל טענה הסומכת על 'הרישום-שלא נערך'; ובנטל הפרכתה של מסקנת רשלנות, המתחייבת בנסיבות לנוכח היעדר הרישום" (ע"א 2245/91 ד"ר בנדיקט ברנשטיין נ' עטיה- פורסם במאגרים המשפטיים). היקפו המדויק של הנטל המועבר, משתנה ממקרה למקרה, והוא נגזר "...מהיקפו של הנזק הראייתי שנגרם. אם החסר הראייתי שולל מן התובע את האפשרות להוכיח את יסודות העוולה כולם, אזי עשוי חסר זה להעביר לנתבע את 'מלוא מיתחם הנטל'. ואילו כאשר הפגם ברישום ממוקד בעניין בודד ותו לא, יהיה מקום להעביר את הנטל אך לאותו עניין נקודתי" (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק- פורסם במאגרים המשפטיים). 

117. נקבע כי אין מדובר בהעברה כללית של נטל ההוכחה מן הנתבע אל התובע, אלא בהעברה לצורך הכרעה בסוגיה ספציפית. אשר על כן, יש להראות כי החומר החסר נוגע לשורש המחלוקת שבין הצדדים. זאת ועוד, דוקטרינת הנזק הראייתי, אינה פוטרת את התובעת לחלוטין מהחובה להוכיח את תביעתה.

118. לדוקטרינת הנזק הראייתי יש נפקות רק במצב של "תייקו ראייתי" קרי, במצב בו אין עדיפות ראייתית לצד זה או אחר תזכה התובעת בתביעתה . (ראו: ע"א 815/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק; ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו; ע"א 6948/00 אדנה נ' מדינת ישראל- פורסמו במאגרים המשפטיים).

קרי, במקרה שבו די בראיות הקיימות כדי להכריע במחלוקת, ייוותר נטל ההוכחה על כתפי התובע (ע"א 9622/07 הולין נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב – פורסם במאגרים המשפטיים). ודוק, חייב להיות קשר סיבתי בין הנזק הראייתי לבין העדר יכולת מצד התובע להוכיח רכיב בעוולת הרשלנות (ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית – פורסם במאגרים המשפטיים).

ראה גם עניין נבון עמ' 44-45 וע"א 9622/07 פלוני נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב- פורסמו במאגרים המשפטיים.

119. כן הובהר בפסיקה כי קיומו של חסר ברישום הרפואי אינו מקים אחריות נזיקית באופן אוטומטי, כשאין בקיומו של חסר ראייתי ובהעברת נטל השכנוע כדי למנוע השלמת החסר באמצעות ראיות אחרות, וכאשר עולה בידי הנתבע למלא חסר ראייתי מסוים, הרי שלא תהא עוד נפקות לאותו חסר והמקרה ייבחן לפי העובדות שהוכחו (ר' ע"א 8842/08 עזבון המנוח גדעון לב ארי ז"ל נ' ד"ר סרנת אריה -פורסם במאגרים המשפטיים).

120. כך בע"א 828/07 מהדי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית- פורסם במאגרים המשפטיים, נדחתה טענה להעברת הנטל, משום שדי היה בתיעוד הקיים כדי להבין את השתלשלות האירועים ולקבוע מהן הפעולות שננקטו, למרות חסר מסוים בתיעוד.

121. עמדת הפסיקה היא אם כן שנזק ראייתי הוא כלי להעברת נטל השכנוע אך אינה מכתיבה

את התוצאה ויש לנהוג בה בזהירות (ראה ע"א 3114/12 ששון נ' משרד הרווחה -פורסם במאגרים המשפטיים).

 

מן הכלל אל הפרט

122. האמנם יש במקרה דנא בשל העדרם של פלטי המוניטור כדי להעביר את נטל הבאת

הראיות להיעדר רשלנות אל שכמה של הנתבעת אשר הייתה אחראית לקיומה של רשומה זו ושמירתה, וככל שכן, האם עמדה הנתבעת בנטל זה.

123. היעדר פלטי המוניטור מצביע על אי מילוי חובה החלה על הנתבעת ומהווה מחדל רשלני. בכך התרשלה הנתבעת וגרמה לתובעת "נזק ראייתי" שאינו ניתן לתיקון. הנזק הראייתי שנגרם לתובעת מונע מהתובעת את האפשרות להוכיח את יסודות העילה ביחס לנזק הישיר. התרשלות הנתבעת הביאה למעשה לשלילתה של ראייה בעלת חשיבות ניכרת להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

124. לו נשמרו המוניטורים כפי שהתחייב, אפשר שהיה עולה בידי התובעת להוכיח טענתה בדבר קיומה של מצוקה לעובר בטרם מותו ברחם וכן קשר סיבתי בין המצוקה ובין מותו. התרשלות הנתבעת שלא שמרה התיעוד, גרעה מהתובעת ראיה מרכזית בעלת פוטנציאל להוכחת תביעתה.

125. סיכומו של עניין זה, היעדר פלטי המוניטורים ובפרט המוניטור מיום 17.4.07 נוגע

"ישירות בסלע המחלוקת" (עניין נבון, בעמ' 45). היעדר פלטי המוניטור אפוא, חייב להיזקף לחובת הנתבעת במובן זה שנטל הוכחת תקינות ממצאי הניטור מאותו היום (17.4.07) עוברת אל הנתבעת (ראה לעניין זה גם ע"א 643/95 יהונתן כהן ואח' נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח' וכן ת.א. (י-ם) 1254/96 טרלובסקי מדינת ישראל (עמ' 28-29), פורסמו במאגרים המשפטיים).

126. לא נעלמה מעיניי העובדה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. הגם שבנסיבות מסוימות

השתהות ניכרת בפניה לערכאות עלולה להקשות על הנתבע, בין מחמת קושי לזכור האירועים ובין בשל קושי לאתר את הראיות, הרי שלא זה המצב במקרה שלפנינו.

127. כאמור על פי התקנות, היה על הנתבעת לשמור את תיקה הרפואי של התובעת משך 20

שנה. התביעה אמנם הוגשה כשבע שנים לאחר האירוע אולם אין הקושי שאליו נקלעה הנתבעת, בשל הגשת התביעה נגדה כעבור שבע שנים, יכול לשמש עילה שלא להטיל עליה את נטל ההוכחה בשל הנזק הראייתי שנגרם עקב אי-שמירתה על המסמכים. אם הייתה הנתבעת פועלת על פי הוראות הדין ושומרת על פלטי המוניטור כנדרש (קרי במשך 20 שנה), לא היה בהשתהות התובעת משום פגיעה באפשרות לעשות שימוש בפלט זה.

 128. לאור כל האמור, סבורה אני כי בנסיבות המקרה דנא, נגרם לתובעת נזק ראייתי,

המצדיק את העברת נטל הוכחת העובדות השנויות במחלוקת שיכלו להתברר מפלט

המוניטור, אל כתפי הנתבעת, קרי, מחדלה של הנתבעת בשמירת פלטי המוניטור מעביר

אליה את הנטל לשלול קיומה של רשלנות בפענוח בדיקת המוניטור מיום 17.4.07 ואת

הקשר הסיבתי האמור. וכפי שקבע כב' השופטת. אור בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לדור- 

פורסם במאגרים המשפטיים:

"הלכה היא כי נזק ראייתי אשר נגרם על-ידי הנתבע מצדיק בנסיבות מתאימות את העברת נטל השכנוע מן התובע אל הנתבע. אם קיימת מחלוקת לגבי עובדות אשר היה ניתן להוכיחן לולא התרשלות הנתבע – לולא הנזק הראייתי שגרם – תיקבענה העובדות כטענת התובע, אלא אם ישכנע הנתבע שהעובדות הן כטענתו. במילים אחרות, נטל השכנוע לגבי אותן עובדות, אשר לגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנות הנתבע, עובר מן התובע אל הנתבע."

(ראה גם ע"א 10094/07 פלונית נ' ביה"ח האנגלי אי.מ.מ.ס, פורסם במאגרים המשפטיים). ובמילים אחרות, היעדרו של פלט המוניטור מעביר על כתפי הנתבעת גם את הנטל לשלול קיומה של רשלנות בפענוח המוניטור, כמו גם שאלת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק (ראה ע"א 6330/96 בנגר ואח' נ' בית החולים הלל יפה ואח', פורסם במאגרים המשפטיים).

129. משקבעתי כי בנסיבות העניין מועבר נטל השכנוע אל כתפי הנתבעת, הן לעניין קיומה

או אי-קיומה של התרשלות והן לעניין הקשר הסיבתי אשר בינה לבין נזקיה של התובעת, ממילא מתייתר הדיון בשאלה אם התקיימו בענייננו התנאים הקבועים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

130. האם הצליחה הנתבעת להוכיח כי המוניטור שבוצע לתובעת ביום 17.4.07 היה תקין

ולא ניתן היה לצפות בו או לא ניתן היה לאבחן בו כל מצוקה עוברית?

131. כאמור קבעתי כי עצם העובדה כי מעקב ההיריון התקיים אצל ד"ר קלייטמן, שאינה

מומחית בגניקולוגיה ומיילדות, אינו מהווה, כשלעצמו, התרשלות של הנתבעת. מאידך, עובדה זו בהקשר הספציפי של פענוח בדיקת המוניטור ובצירוף ליקויים שנפלו ברשומות הרפואיות של מעקב ההיריון מטילים צל על גרסתה של הנתבעת בדבר תקינות בדיקת המוניטור.

132. הנתבעת טוענת כאמור כי המוניטור שבוצע לתובעת ביום 17.4.07 היה תקין ולא נצפתה

מממנו מצוקה עוברית כלשהי. הנתבעת סומכת טענתה בדבר תקינות בדיקת המוניטור מיום 17.4.07 על רישום תוצאות בדיקת המוניטור שנכתב ע"י ד"ר קלייטמן ברשומה הרפואית בזמן אמת "הנ"ל עברה היום מוניטור תקין ראקטיבי ללא צירים..", המלמד לטענתה כי המוניטור היה תקין. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי יש לסמוך על הרישום ולהסתפק בו כראיה ואין לתת חשיבות מכרעת להיעדרו של פלט המוניטור.

 

133. אין בידי לקבל טענה זו מכמה טעמים כפי שיפורט להלן:

ראשית, פלט המוניטור אינו בנמצא ולא ניתן ע"י הנתבעת כל הסבר שהוא מדוע לא פעלה לשמירתו על פי דין. כאמור חלה על הנתבעת על פי דין חובה לשמור את האסמכתא למסקנותיה/רישומיה של ד"ר קלייטמן כפי שפורט לעיל בהרחבה. בסיטואציה הנוכחית כאשר פרשנותה של ד"ר קלייטמן לתוצאות בדיקת המוניטור נדרשת לעמוד במבחן, לא ניתן להסתפק בתחליף למסמך המקורי ובוודאי לא במסמך שרשמה ד"ר קלייטמן עצמה (שהוא פרשנותה לבדיקת המוניטור) ולא ניתן להסתפק בראייה משנית שאינה יכולה בנסיבות העניין להיות שוות ערך לפלט המוניטור.(ראו לעניין זה ע"א 9622/07 פלוני נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מחוז הנגב (עמ' 22), פורסם במאגרים המשפטיים).

134. שנית, בהינתן כי נטל השכנוע מועבר כאמור לעיל לכתפי הנתבעת להוכיח

שלא התרשלה בפענוח המוניטור מיום 17.4.07, הרי שהעובדה כי ד"ר קלייטמן

אינה מומחית בגיניקולוגיה ומיילדות מחזקת המסקנה כי לא ניתן במקרה דנן

להסתמך על מה שכתבה ד"ר קלייטמן בעצמה בלבד ברשומה הרפואית , מבלי

שיהיה בידינו לבדוק ולבחון את פלט המוניטור.

135. שלישית, יש להוסיף כי הואיל וכל פלטי המוניטורים ממעקב ההיריון של

התובעת לא נשמרו, אזי לא היה בידי הנתבעת להביא בפני בית המשפט פענוח

מוניטורים קודמים שביצעה ד"ר קלייטמן לתובעת, כדי לתמוך בטענתה בדבר

כישוריה בפענוח מוניטורים.

136. רביעית, תרשים המוניטור באמצעותו כאמור ניתן ללמוד על מצב העובר/מצוקתו או

סבלו, עשוי להיות נתון לפירושים שונים בהתאם לזהות הרופא הבודק- ניסיונו,

מומחיותו, השקפתו וכיוצ"ב.

כך גם העיד פרופ' פייגין:

"הניטור של העובר גם בלידה וגם שעושים מוניטור לפני הלידה הפענוח סובייקטיבי, זאת אומרת ידוע על מקרים שלקחו ניטור עוברי, יש מאמר גדול קלאסי, לקחו מוניטור נתנו לעשרות מומחים בארה"ב לפענח את המוניטור ואחרי חצי שעה נתנו להם להסתכל על אותו מוניטור והפענוח היה שונה. לא כך, בפרופיל ביו-פיזי, אם התינוק זז כל אחד רואה שהוא זז. כולם רואים אותו דבר" (פרוטוקול, עמ' 46 שורות 31-35).

עוד באותו עניין, אמר פרופסור פייגין בעדותו:

"ש: האם נכון שתרשים מוניטור עשוי להיות נתון לפירושים שונים בהתאם לזהות הרופא הבודק וניסיונו של הרופא, מומחיותו והשקפתו?

ת: זו לא הסיבה, כפי שהסברתי קודם, עיקר המומחים מפרשים בצורה שונה בתקופות זמן שונות את אותו תרשים מוניטור בניגוד לא.ק.ג, ל- NST יש הרבה אינטרפרטציה צריך ניסיון". (פרוטוקול עמ' 51 שורות 32-35).

ראה לעניין זה גם עדות המומחה מטעם הנתבעת בעמ' 52 לפר' שורות 3-5:

"סרט המוניטור שאני מפרש בצורה מסויימת, מומחה אחר יפרש בצורה אחרת. אני מקבל את התרשמותה והפענוח של הרופאה שאומרת שהניטור היה תקין, קשה לי לפענח בלי לראות את המוניטור".

ראו לעניין זה גם ע"א 9622/07 פלוני .נ. קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מחוז הנגב- פורסם במאגרים המשפטיים.

137.נוכח האמור לעיל באשר לשונות הקיימת אף בין המומחים עצמם בפענוח בדיקות המוניטור, עוד מתחזקת החשיבות הרבה של שמירת פלט המוניטור. אילו היה פלט המוניטור בנמצא ניתן היה להעבירו לעיון המומחים ולהשתמש במידע האצור בו לצורך קביעת מצבו של העובר במועד הבדיקה.

138. חמישית, הגם שקבעתי כי אי דיוקים שנפלו ברשומה הרפואית של מעקב ההיריון של התובעת אינה מהווה התרשלות של הנתבעת, הרי שיש באי הדיוקים כדי לחזק את מסקנתי כי אין במקרה דנן להסתפק רק ברישומיה של ד"ר קלייטמן בדבר תקינות בדיקת המוניטור וזאת בהיעדר פלט המוניטור עצמו, כפי שיפורט להלן.

139.בסוקרנו את הרשומות הרפואיות של התובעת אצל הנתבעת, ניתן לראות כי ד"ר קלייטמן מציינת לעיתים כי הריונה של התובעת הינו בסיכון (רשומות מיום 22.11.06, 17.12.06, 8.1.07, 6.2.07) ולעיתים נרשם כי מדובר בהיריון רגיל (רשומות מיום 2.1.07, 5.2.07, 5.3.07).

140.כאמור לעיל קיבלתי בעניין זה באופן עקרוני את הסברי העדים מטעם הנתבעת, אולם אין בכך כדי לגרוע מאי הדיוק שברשומה הרפואית.

141.פרופ' פייגין העיד באופן ברור ומפורש כי ההיריון היה רגיל ולא בסיכון "מי שקובע אם ההיריון בסיכון זה אני ואני אומר שזה לא היה היריון בסיכון" (פרוטוקול, עמוד 54 ש' 29). "אין לי מושג למה רשמה כי ההיריון בסיכון, זה לא מוצדק" (פרוטוקול, עמוד 55 ש' 2).

142.גם ד"ר קלייטמן מאשרת למעשה בעדותה, כי ההיריון היה תקין ולא בסיכון:

"ש: איזה היריון (היה) לתובעת רגיל או בסיכון?

ת: תקין.

ש. אני רוצה להזכיר לך שכמה פעמים כתבת שההיריון בסיכון, מפנה למסמך מיום 22.11.06 שם כתוב שהיריון בסיכון בשל בעיית פוריות.

ת: אולי זה יצא מהמחשב, אבל ההיריון שלה היה תקין". 

(פרוטוקול עמוד 37, ש' 33-36; עמוד 38, ש' 1).

143.הנה כי כן, למרות שנרשם ע"י דר' קלייטמן בחלק מן הרשומות הרפואיות כי ההיריון בסיכון, היריון בסיכון לא היה לתובעת.

144.זאת ועוד, ברישום שביצעה ד"ר קלייטמן באשר לתוצאות בדיקות אולטרסאונד, פרופיל ביו-פיזיקלי שביצעה לתובעת, מצאה לציין ברשומות רק תוצאות באשר לחלק מהמדדים הנדרשים.

145.בנוסף נמצאה ברשומות הרפואיות יותר מפעם אחת המילה BOTTOM , וזאת מבלי שלמי מעדי הנתבעת הסבר לרישום מילה זו או משמעותה.

146.נוכח כל האמור בנפרד ומשקלם המצטבר של הדברים, הרי שלא ניתן באמצעות הרשומה הרפואית להתגבר על היעדר פלטי המוניטור כפי שניסתה התובעת לטעון.

147.למעשה, ללא תרשים המוניטור לא ניתן לקבוע אם הייתה קיימת מצוקה עוברית ביום 17.04.07, אם לאו. בעניין זה יצויין כי מאחר ולא בוצעה נתיחה לאחר המוות, אין ידיעה באשר למועד מותו של העובר. למעשה, ייתכן כי מותו של העובר ארע אף עובר ליום 19.4.07, מה שמעיד על חשיבותו של פלט המוניטור מיום 17.4.07 בכל הנוגע לאבחון בדבר מצוקה לעובר.

148.עוד יצוין בעניין זה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 17.4.07 לא בוצעה לתובעת בדיקת אולטרסאונד אשר יכולה הייתה לסייע לנתבעת בהוכחת טענתה בדבר מצבו הרפואי התקין של העובר באותה עת.

149.בשונה מפסקי דין אחרים בהם ניתן היה להתגבר על החסר הראייתי באמצעות ראיות אחרות (ראה 2809/03 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה- פורסם במאגרים המשפטיים) הנתבעת לא הביאה ראיות חלופיות מספקות באמצעותן ניתן לקבוע ממצאים לגבי מצבו התקין של העובר נכון ליום 17.4.07. לא ניתן במקרה דנא להסתמך ולהסתפק ברישום בדבר תקינות המוניטור בהיעדר תרשים המוניטור.

150.לאור האמור היעדר פלט המוניטור מיום 17.4.07 מותיר עמימות עובדתית לגבי מצבו של העובר וממילא אופן הפעולה שהיה על הנתבעת לנקוט בעקבות הניטור. הנתבעת לא הצליחה למלא את החוסר הראייתי שנתגלה ובכך היא למעשה לא עמדה בנטל שהועבר אליה ולא הוכיחה כי פענוח המוניטור מיום 17.4.07, לא היה רשלני. במצב דברים זה, ניתן לקבוע בהסתמך על דוקטרינת הנזק הראייתי כי משלא הוכיחה הנתבעת כי לא התרשלה, קיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת ובין מותו של העובר, שכן אילו אכן הייתה מצוקה עוברית ביום 17.4.07, ומצוקה זו הייתה מאובחנת, ניתן היה ליילד את התובעת אשר כבר הייתה בשבוע ה-41 להריונה, וככל הנראה למנוע את מות העובר. ראה לעניין זה ת.א. (נצ') 33611-06-12 סיון הרוש נ' מדינת ישראל- המרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, פוריה- פורסם במאגרים המשפטיים).

151.פרופ' פייגין, טען בחוות דעתו, כי העובדה שהתובעת לא התלוננה בתאריכים 15.4.07

ו- 17.4.07 על ירידה בתנועות עובר, מנתקת את הקשר הסיבתי בין התלונות הקודמות לבין התוצאה.

152.מסקנה זו נכתבה ללא כל הסבר ואינה עולה בקנה אחד עם עדותו בה ציין כי:

"אני בדעיבד יודע למה היא הרגישה פחות תנועות, בגלל חבל הטבור הכרוך שמגביל את תנועות העובר, אך את זה אי אפשר לדעת מראש. עכשיו שמסתכלים אחורה אפשר להסביר". ובהמשך- "אני לא חושב שהאישה הייתה אישה היסטרית, בדיעבד. אני חושב שבאמת הייתה סיבה שהתינוק זז אחרת או שינה את התנועות שלו בגלל החבל הכרוך. היא באמת הרגישה פחות זה הדאיג אותה והיא הלכה. הרופאים עשו מה שצריכים לעשות".

(פרו' עמ' 59 שורות 27-29).

153.במילים אחרות, מסכים פרופ' פייגין כי בעקבות חבל הטבור הכרוך (פעמיים) סביב צווארו של העובר, הייתה ירידה בתנועות העובר בה חשה התובעת במועד כזה או אחר אך תחושה זו לא באה לידי ביטוי לטענתו ולא אובחנה בבדיקות המוניטור שבוצעו לתובעת.

154.עוד ציין המומחה בחוות הדעת כי גם לאחר ניטור תקין, הסיכון למות העובר מסיבות שונות ברחם הינו 3-8/1000 מקרים. אלא שבענייננו לא הוכיחה הנתבעת כי פענוח הניטור היה תקין. כן לא ניתן כל הסבר בחוות הדעת לסיבה בגינה מתרחש הידוק חבל טבור סביב הצוואר, למשך הזמן בו מתרחש ההידוק, המשמעויות והסיכון בכך, מלבד העובדה כי בדרך כלל הדבר קורה כאשר מתחילים צירי לידה , דבר שלא קרה כאמור בעניינו.

155.גם מומחה התובעת לא הצביע על קשר ישיר בין ירידה בתנועת העובר ומותו של העובר אולם מחוות דעת המומחים ועדויותיהם עולה, כי יש קשר בין ירידה בתנועות העובר אשר באה לידי ביטוי בתרשים המוניטור ובין סבל עוברי.

ראה עדות ד"ר מאור בעמ' 30 לפרו' שורות 13-14.

"אין קשר סטטיסטי מובהק בין ירידה בתנועות ללידה שקטה. אבל יש קשר ברור בין ירידת תנועות עובר וסבל עוברי" .

156.המומחה מטעם הנתבעת ציין בחוות דעתו כי אין המדובר באירוע מתמשך:

"בשום שלב לא הייתה עדות למצוקת עובר, כל הטסטים שאנחנו עושים כדי לאבחן מצוקת עובר, לא העידו על מצוקת עובר. ....ואני אומר את זה בצורה מוחלטת, לא היה פה סבל מתמשך של העובר. בצורה נחרצת אני אומר את זה....לא היה סבל לעובר. הייתה הפרעה מכנית, לא מצוקתית. המצוקה שגרמה למותו של העובר הייתה חריפה ולא כרונית, לא מתמשכת....לא היה פה שום סימן לסבל עוברי" (פרו' עמ' 60 שורות 22-28).

אלא שהנחה זו לוקה בכשל בסיסי משום שהיא מקפלת בתוכה הנחה נוספת, לפיה פענוח המוניטור היה תקין.

157.משלא הורם הנטל והוכח כי פענוח המוניטור מיום 17.4.07 היה תקין, ובשים לב לסמיכות בין מועד ביצוע המוניטור ומותו של העובר לרבות הקביעה כי חבל הטבור הכרוך השפיע על תנועות העובר, הרי שלא ניתן לשלול קשר סיבתי בין פענוח מוטעה של המוניטור מיום 17.4.07 לבין מותו של העובר.

ראה לעניין זה ע"א 6330/96 בנגר ואח' נ' בית החולים הללה יפה ואח'- פורסם במאגרים המשפטיים שם נקבע :

"אף אם לא ניתן היה לקבוע באופן פוזיטיבי את התרשלות רופאי בית החולים ואת הקשר בינה לבין הנזק לתובעת- - כפי שאלה נקבעו על ידינו לעיל- הרי שדי היה בהעברת הנטל כאמור אל כתפי בית החולים ורופאיו, כדי להצדיק את קביעת אחריות בית החולים לנזקי התובעת".

158.בהיעדר תרשים המוניטור המצביע על מצבו של העובר, נשללו מהתובעת ראיות בעלות חשיבות להוכחת תביעתה (כמו למשל לשאלה מה גרם למותו של העובר האם רשלנות הנתבעת או שמא גורם אחר?) ראה לעניין זה עדותו של ד"ר מאור בה אישר ד"ר מאור כי אינו יודע ממה העובר נפטר ("ש: הארוע של הפטירה , כתוצאה מפגיעה באספקת הדם. ת: לא יודע, אני מניח, אני לא יכול לאשש את זה. אני לא יודע ממה הוא נפטר". (פרו' עמ' 30 שורות 22-23) וכי אינו יודע אם מדובר באירוע מתמשך (ש: לא מדובר על ארוע מתמשך. ת: לא יודע" פרו' עמ' 30 שורות 34-35).

159.חוסר הוודאות העובדתי בסוגיית הקשר הסיבתי נובע ממחדלה של הנתבעת, שהרי לו היה פלט המוניטור ניתן היה להכריע עובדתית, על בסיס נתונים קיימים, האם ניתן היה לראות ביום 17.4.07 ביטוי למצוקת העוברית אם לאו. יתכן כי איתור סימני המצוקה יכול היה למנוע את מות העובר. בהעדר תרשים מוניטור שלא נשמר- לא נדע לעולם אם הייתה ביום 17.4.07 מצוקה עוברית.

160.במצב דברים זה נמנעה מהתובעת האפשרות להוכיח במאזן ההסתברות הרגיל, כי כבר ביום 17.4.07 הופיע סבל עוברי, שאילו היה מאובחן כראוי, היה מאפשר למנוע את מות העובר.

161.בנסיבות אלו, הנטל להראות היעדר קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק מצוי על כתפי הנתבעת והיא לא עמדה בו (ראה פסק דין בנגר הנ"ל, עמ' 158 מול האותיות ו'-ז').

162.הנתבעת לא הוכיחה שלא התרשלה וכי מצבו של העובר ביום 17.4.07 היה תקין ואף לא הוכיחה ו/או הביאה כל ראיה ממשית התומכת בטענתה כי לא היה מדובר בסבל מתמשך של העובר, אלא בתרחיש פתאומי שלא ניתן היה לצפותו מראש.

 

נזקי התובעת

כאב וסבל-

163.לטענת התובעת בסיכומיה היא עברה חוויה קשה וכואבת. התובעת עברה לידה שקטה בשבוע 41 להריונה כשהיא יודעת שברחמה עובר מת. התובעת ביקשה לפסוק לה פיצוי בסך 600,000 ₪.

אין כל ספק כי התובעת עברה חוויה כואבת פיזית ונפשית בידיעה כי עוברה מת לאחר שנשאה אותו 9 חודשים ברחמה ועברה לידה ביודעה כי עוברה מת.

הלכה פסוקה היא כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני נעשית על דרך האומדן בהתחשב בנסיבות המקרה הספציפי.

קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשום בממון את סבלה של התובעת, בגין מות ילוד לו ציפתה וייחלה.

164.בפסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל, ראיתי להביא בחשבון את השיקולים הבאים;

בשונה מהנסיבות שנדונו בפסה"ד בעניין ע"א 348/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין ואח'-פורסם במאגרים המשפטיים,  דובר בתינוקת שנולדה טרם זמנה בשל יעוץ רשלני לביצוע הפלה ונפטרה, זמן קצר לאחר לידתה. בענייננו, מדובר בילוד שחולץ ללא רוח חיים ואינו בעל אישיות משפטית.

אעיר, כי בת"א (מחוזי י-ם) 4148/02 לוי ואח' נ' מרכז רפואי שערי צדק, פורסם במאגרים המשפטיים (להלן: "בפרשת לוי"), בנסיבות לא פשוטות של קושי להיכנס להריון, משך ההיריון והקרבה לסיומו, מחד גיסא, אך גם מימוש זכות ההורות מאוחר יותר, מאידך גיסא, נפסק פיצוי של 300,000 ₪ לאם ו- 250,000 ₪ לאב. בענייננו אין את הגורם של קושי בכניסה להריון או טיפולי הפריה ממושכים.

עוד יש לציין כי מדובר בפיצוי בגין כאב וסבל, בגין מות הולד אך לא נטען ולא הוכח כי לתובעת, כנפגעת עיקרית שהעוולה בוצעה כלפיה, נגרמה נכות כלשהי בגין האירוע הטראומטי ואין לי אלא להפנות לעניין זה כמו גם לעניין הערכת גובה הפיצוי לפסק דינו של כב' השופט ענבר בפרשת לוי.

בהתחשב במות הילוד, לאחר סיום תקופת ההיריון במלואה מחד, ומאידך בכך שלמרבה המזל, עלה בידי התובעת, להביא ילד נוסף לעולם, ראיתי להעריך את הפיצוי המגיע לתובעת, בגין כאב וסבל, בסך של 250,000 ₪, נכון ליום פסק הדין.

165.נוכח טענת התובעת בסיכומיה כי לא יידרש פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה (ראה אף ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל- פורסם במאגרים המשפטיים, בו נקבע כי אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי שנפסק בגין נזק לא ממוני בעילה של הסכמה שלא מדעת או התרשלות בטיפול), איני נדרשת לדון בראש נזק זה .

166.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת, סך של 250,000 ₪.

על הסכום האמור, יתווספו שכ"ט עו"ד, בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק, וכן החזר החזר אגרה ושכ"ט ד"ר מאור, בגין חוות דעתו.

הסכומים האמורים, ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

 

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ