אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פישל נ' סרנגה

פישל נ' סרנגה

תאריך פרסום : 25/08/2010 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום עפולה
18136-02-09
25/08/2010
בפני השופט:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
התובע:
אלי פישל
הנתבע:
יצחק סרנגה

החלטה

מבוא

עסקינן בתביעה שטרית שהחלה דרכה בהגשת שני שיקים ע"ס 500,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנצרת.

הנתבע הגיש בקשת התנגדות לביצוע שטר. במסגרת ההליך שהתקיים בבקשת ההתנגדות לביצוע השטר, ניתנה על-ידי כב' הרשמת ג'. ג'בארין-כליפה רשות להתגונן והתיק הועבר לסדר דין מהיר.

טענת ההתיישנות לא הועלתה במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר, אלא אוזכרה בסעיף 18 לתצהיר התומך בהתנגדות. מאחר ועסקינן בטענה אשר אינה מצויה בסמכות רשם, היא לא נדונה בשלב הדיון בהתנגדות, לפיכך ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה זו על מנת שתבחן על ידי המותב המוסמך, זאת מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ועתה נדרשת אני להכריע בה. אי-לזאת, התיק נקבע לדיון מקדמי בפניי, במסגרתו היעלה ב"כ החייב טענת התיישנות מחמתה עותר הוא לדחיית התביעה על הסף. במעמד הדיון ביקשתי את תגובת ב"כ התובע לטענה זו והוא בתורו התנגד לטענה וסיכם את טיעוניו במעמד הדיון, בהרחבה.

טענות הצדדים

לשיטת ב"כ הנתבע, התביעה התיישנה מאחר והבקשה לביצוע השטר הוגשה על ידי התובע שלושה ימים בלבד, לפני תום תקופת ההתיישנות, תוך ניסיון ליהנות מריבית של 7 שנים בהם החזיק התובע את ההמחאות, לאחר שחוללו וקיבל את מלוא ערכם.

לשיטתו, הוא שילם לתובע את מלוא סכום ההלוואה שניתנה לו על ידי התובע. חרף זאת, התובע החזיק בידיו שלא כדין, שתי המחאות שניתנה תמורתן. כאשר נשאל התובע על ידי הנתבע, אשר חזר ופנה אליו אין ספור פעמים, אימתי יחזיר לידיו את ההמחאות שנותרו, טען התובע בפניו כי הן אבדו (סעיף 18 לתצהיר הנתבע).

במעמד הדיון הוסיף וטען ב"כ הנתבע, כי עסקת היסוד בגינה הוגשו השיקים לפירעון ארעה בשנות ה-90, כאשר הלווה התובע לנתבע במסגרת הלוואה חוץ בנקאית, סכום של 200,000$. מאחר ומדובר בשטרות, אשר מקורן בחוזה למתן הלוואה, שומה היה על הזוכה לצרף חוזה ההלוואה לתביעה השטרית, ביחד עם הבקשה לביצוע השטר, זאת בהתאם לסעיף 10 לחוק ההלוואות החוץ בנקאיות (הכוונה לסעיף 8 לחוק). לשיטתו, היו בין הצדדים שני חוזי הלוואה, האחד משנת 1993 והשני משנת 1994. יוצא אפוא, כך לשיטת הנתבע, כי תקופת ההתיישנות אשר נמנית ממועד עסקת היסוד, תמה, והתביעה התיישנה.

הלכה למעשה, השטר הוגש לבנק בשנת 2000 ותיק ההוצל"פ נפתח שבע שנים לאחר מכן, שלושה ימים לפני מועד ההתיישנות.

בתגובתו, טען ב"כ התובע, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות על הסף, זאת מאחר וענייננו הוא בתביעה שטרית, אשר עליה חלה פקודת השטרות, לפיה קיימת חזקת התמורה שקובעת, כי חזקה היא כשאדם מחזיק בשיק, שהוא זכאי לתמורה. במקרה כזה מוטל נטל ההוכחה על כתפיו של החייב, מושך השיק, להוכיח, כי אין הוא חייב את החוב על פי השיקים. לשיטתו, עילת התביעה מכוח עצם החזקת השיקים היא העיקר ולא ההסכמים להלוואות שניתנו (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 25-27).

לשיטת ב"כ התובע, הנתבע הכחיש את חתימתו ואת חובתו לשלם את הריבית; הוא הכחיש את קיומה של ההלוואה הכללית, חרף כך שבהסכמים נאמר באופן מפורש, כי על הנתבע לשלם ריבית כל שבעה חודשים בשיעור 10%, וכך נהגו הצדדים לתקופה מסוימת (עמ' 6 ש' 30-33). אי-לכך, על רקע התחייבויות עבר אלו, נותרו בידי התובע שני שיקים שהם עניינם של תביעה זו, והם הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לשיטתו, לא החוזים הם עילת התביעה אלא השיקים שהוגשו לביצוע (עמ' 7, ש' 1-3).

התיישנות- המתווה הנורמטיבי

מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה, כי העובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות (ע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"נ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה 'שמעונים' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 06.01.2010) (להלן: "עניין שדמות").

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש (ת"א 51323/07 רובינסון נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, ניתן ביום 06.04.2008).

הלכה זו כוחה יפה גם באשר לטענה בדבר התיישנות התביעה, ובכלל זה יש לאפשר לתובע להוכיח שתביעתו לא התיישנה. עם זאת, שעה שברור שהתביעה התיישנה ואין צורך לשמוע ראיות, וכאשר הדברים עולים מכתבי הטענות, יורה בית המשפט על דחיית התביעה על הסף וללא צורך בשמיעת ראיות: "מחיקת תביעה על הסף הינה סנקציה חמורה ביותר, שיש להשתמש בה במקרים חריגים בלבד ... אולם מקום בו מוכח כי התביעה התיישנה, כבענייננו, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף" (ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד מח (3) 465).

מנגד, על בית המשפט לשקול את התכלית שבבסיס מוסד ההתיישנות, את אינטרס הנתבע ויכולתו להתגונן בראיות מפני תביעה שהוגשה לאחר זמן רב, ואת אינטרס הציבור שפעולות הערכאה השיפוטית יתרכזו בהווה ולא בעניינים שזמנם עבר (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם, ניתן ביום 22.06.2008); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים, פ"ד נז (5) 433 פסקה 11, (2003)).

בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 נקבע, כי: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן- תקופת ההתיישנות) היא- (1) בשאינו מקרקעין- שבע שנים ...". סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות של תביעה מתחילה ביום בו נולדה העילה. מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה", שפירושו התקיימות התנאים המאפשרים לתובע להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש (ראו: עניין שדמות, פסקה 7 והאזכורים שם).

על התיישנות בתביעה שטרית חלות הוראות ספציפיות אשר עוגנו גם בפקודת השטרות (נוסח חדש) הקובעת את תקופת ההתיישנות בתביעה שטרית, כאמור בסעיף 96 לפקודה כדלקמן: "(א) אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב- לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד;". בסעיף 96 (ג) לפקודה נקבע, כי "לגבי מושך או מסב תתחיל תקופת ההתיישנות האמורה מן התאריך שבו נתקבלה הודעת חילול", דהיינו במועד שהינו מאוחר יותר ממועד זמן הפירעון, ומאוחר יותר ממועד הצגת השיק לפירעון.

המחוקק מצא לנכון לתחום את התקופה שלאחריה לא ניתן עוד להגיש תובענה הן על פי הדין הכללי והן על פי דין ספציפי בפקודת השטרות, וזאת על מנת ליצור איזון בין אינטרס הנושה, לבין אינטרס החייב. ההגינות כלפי הנושה מחייבת ליתן לו שהות מספקת להכין את תביעתו כראוי ולתבוע את המגיע לו, וההגינות כלפי החייב מחייבת לקבוע את הזמן בו לא יהיה חשוף עוד לסכנת תביעה ולא ייאלץ לשמור את ראיותיו, לזמן בלתי מוגבל (ע"א (מח'-ת"א) 1952/04 משה נ' יגני (פורסם במאגרים, ניתן ביום 05.03.2006)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ