אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פישלר ואח' נ' דלתון עבודות אלומיניום בע"מ ואח'

פישלר ואח' נ' דלתון עבודות אלומיניום בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 12/03/2013 | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה חיפה
40044-12-09
07/03/2013
בפני השופט:
אסף הראל

- נגד -
התובע:
אלון פישלר
הנתבע:
1. דלתון עבודות אלומיניום בע"מ
2. ח.פ. 512244740

פסק-דין

פסק דין

בתובענה שלפנינו עותר התובע כי הנתבעת תשלם לו בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקה בת 32.5 חודשים במפעלה של הנתבעת, שהסתיימו בהתפטרותו. התובע טוען כי על תנאי העסקתו בנתבעת חלו הוראות צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל, האלקטרוניקה והתכנה (להלן- צו ההרחבה) וכי זכאי הוא לתשלום עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשת כספים לפנסיה, דמי הבראה, שכר חודש 8/07 ופיצויי הלנת שכר.

הנתבעת מכחישה את זכאות התובע לסעדים הנתבעים על ידו וטוענת כי התובע לא התפטר בנסיבות המקנות לו פיצויי פיטורין וכי לא הוכחה זכאותו ליתר רכיבי התביעה. במקביל, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, בה טוענת היא כי התובע חייב לה סך - בערכי קרן - של 35,000 ש"ח בגין הלוואה שנתנה לו במהלך תקופת עבודתו. הנתבעת מכחישה את תחולת צו ההרחבה בעניינו של התובע.

העידו בפנינו התובע וכן עדה מטעמו- גב' ולנטינה קפלינסקי (להלן- גב' קפלינסקי). מטעם הנתבעת העידו בעליה של הנתבעת מר ראובן נניקשווילי (להלן- מר נניקשווילי), מר יוסף נאור, אחיו של מר נניקשווילי ומנהל הנתבעת (להלן- מר נאור) וכן גב' אריאלה הולצר, מזכירה במפעלה של הנתבעת (להלן- גב' הולצר). התובע הגיש תצהירי עדות ראשית של עדים נוספים מטעמו, אולם אלה לא נחקרו על תצהיריהם. אנו קובעים כי אין להקנות משקל כלשהו לתצהירים של עדים אשר לא נחקרו עליהם בחקירה נגדית, ויש לדחות את טענת התובע בסיכומיו לפיה ניתן להקנות לתצהירים אלה משקל.

הצדדים לא היו חלוקים על עובדות אלה: התובע החל בעבודתו בנתבעת ביום 1.12.04 והועסק על ידה כעובד שכיר עד ליום 15.8.07. התובע הועסק על בסיס משכורת חודשית ושכרו שולם לו לפי תלושים; התובע התפטר ב-15.8.07; התובע לא החתים כרטיס נוכחות במהלך עבודתו בנתבעת והנתבעת לא ניהלה פנקס שעות לגביו.

תפקיד התובע בנתבעת

אליבא דתובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת נדרש הוא לעבוד בשעות נוספות עליהן לא קיבל תמורה. הנתבעת טוענת, בין היתר, כי יש לדחות רכיב זה של התביעה משחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה) כלל לא חל על התובע, בהתאם להוראות סעיף 30(א)(5)-(6) לחוק. הנתבעת טוענת כי התובע הועסק בתפקיד של מנהל המפעל. נטען כי מדובר בתפקיד ניהול בכיר וכי ככזה נדרש התובע למידה מיוחדת של אמון המוציאה אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

נאמר כבר עתה, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע.

בע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל- משרד התעשייה המסחר והתיירות – בסט ביי רשתות שיווק בע"מ (4.1.2009) (להלן- עניין בסט ביי) נקבע כי את סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, המתייחס לחריגים לחוק, יש לפרש בצמצום ולאפשר ליותר ויותר עובדים ליהנות מההגנות שהחוק מספק. לפיכך, יש לפרש את הביטויים "תפקיד הנהלה" ו"תפקיד הדורש אמון אישי", באופן דווקני. מאפייני התפקיד של התובע מובילים למסקנה כי אין לראות בו כמי שאין להחיל לגביו את חוק שעות עבודה ומנוחה.

היות אדם "מנהל" לא ייגזר משם התפקיד, אלא ממכלול הפעולות שביצע התובע בפועל (עניין בסט ביי, פסקה 15). בענייננו, הן מר נניקשווילי והן מר נאור התייחסו לתובע כאל "מנהל מפעלה של הנתבעת" (עדות מר נניקשווילי בעמוד 27 לפרוטוקול; סעיפים 8 ו-10 לתצהירו; סעיפים 7-8 לתצהירו של מר נאור). אלא שבהגדרת התפקיד באופן הנ"ל על ידי הנתבעת – לא די כדי להביא לאי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על התובע. לאור פירוט התפקידים בהם נשא התובע, אנו קובעים כי אין לראות בו מנהל אשר חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו. התברר בפנינו כי עבודתו כללה ביצוע מטלות הכוללות את פתיחה וסגירה של המפעל ושהיה בו במשך כל זמן שבין פתיחת השערים ונעילתם. כן נדרש התובע לעבודות פיסיות שונות שכללו אספקת ציוד, פרזול, חומרי גלם וכלי עבודה לעובדים בטרם יציאתם להתקנות מחוץ למפעל, קבלת הציוד בשובם והחזרתו למחסן. התברר גם כי התובע ביצע חיתוכים של פרופילי אלומיניום ועסק בייצור תריסי גלילה. כן עסק בניהול המחסן (סעיפים 8.11 ו-8.14 לתצהיר תובע; עדות גב' קפלינסקי בעמודים 24-25 לפרוטוקול; עדות מר נאור בעמודים 36, 38-39 לפרוטוקול; סעיפים 8, 15 לתצהיר מר נאור). בנוסף, התובע לא עסק בפן הכספי של עבודת הניהול: הגם שהיה אחראי על הרכש, התברר כי הפן הפיננסי טופל על ידי מר נאור בלבד (סעיף 8.12 לתצהיר התובע). לגישתנו, מטלות אלה אינן מאפיינות "מנהל" אשר חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו.

עניין נוסף אליו יש להתייחס הינו מיקום התובע בהיררכיה הארגונית. שכבת ההנהלה אליה מתייחס החריג שבחוק שעות עבודה ומנוחה הינה שכבת ההנהלה הבכירה בארגון אשר מזוהה עם מעמד המעסיק ומייצגת אותו. מי שנמנה על ההנהלה בדרג הביניים של המפעל, או מנהל בדרג זוטר, אינו נכלל בחריגי חוק שעות עבודה ומנוחה (עניין בסט ביי, פסקה 16). מהראיות שהובאו בפנינו עלה כי התובע היה מנהל זוטר בנתבעת. קביעתנו זו נסמכת על מספר אדנים. בענייננו, ציין מר נניקשווילי כי אנשי מחלקות הכספים, הנהלה, שיווק, מכירות, וניהול פרויקטים של הנתבעת יושבים במשרדי הנתבעת באשדוד, שם אף יושב מר נניקשווילי - בעלי הנתבעת - עצמו (עדותו בעמוד 27 לפרוטוקול). לא הוכח בפנינו, ואף לא נטען, כי התובע אי פעם שהה במשרדי ההנהלה הנ"ל, לקח חלק בישיבותיה, או התערה באיזו דרך בשכבת ההנהלה הבכירה בנתבעת. מר נניקשווילי פגש בתובע פעמים ספורות בלבד, הגם שמר נניקשווילי ביקר במפעלה של הנתבעת אחת לשבוע או שבועיים (עדותו בעמוד 28 לפרוטוקול). עובדה היא כי התובע מעולם לא פנה למר נניקשווילי, וכל התנהלותו נעשתה מול מר נאור (סעיף 16 לתצהירו של מר נניקשווילי). סבורים אנו כי לו היה נמנה התובע על סגל ההנהלה הבכירה, היה מקיים מערכת יחסים הדוקה יותר עם בעלי הנתבעת. מר נניקשווילי העיד (עמוד 28 לפרוטוקול) כי לא פגש את התובע ואף לא עובדים אחרים במפעלה של הנתבעת, משלא היה מעורב "בניהול ישיר של עובדים בצפון", וכי לצורך זה יש לו מנהל- מר נאור. מאמירה זו למדים אנו כי מר נניקשווילי ראה בתובע ככל יתר העובדים, וכן כי מבחינת ההיררכיה הארגונית ראה בתובע כנמצא מתחת למר נאור. מכאן, שמעל לתובע היו לכל הפחות שני גורמים- מר נניקשווילי ומר נאור. בהיררכיה הארגונית של הנתבעת היה התובע מנהל בדרג זוטר. הנהלה בדרג כזה אינה מוחרגת מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל ובעל שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות זו (עניין בסט ביי, פסקה 17). התברר בפנינו כי תפקידו של התובע לא כלל התווית מדיניות והפעלת שיקול דעת עצמאי בביצועה. תחת זאת התברר כי תפקידו היה לבצע מטלות שהוטלו עליו על ידי מנהלי הנתבעת ולסייע היכן שסיועו נדרש (עדות מר נניקשווילי בעמוד 27 לפרוטוקול). תיאור זה של תפקיד התובע – שניתן מפי בעליה של הנתבעת – אין בו כלל וכלל התווית מדיניות. זאת ועוד. לא הוכח כי לתובע היה שיקול דעת עצמאי בדבר ביצוע מדיניות הנתבעת. התובע נדרש, כחלק מתפקידו, לדווח למר נאור כל אימת שהאחרון לא היה במפעל (עדות מר נניקשווילי בעמוד 27 לפרוטוקול). קשריו של התובע עם גורמים חיצוניים לנתבעת, כגון ספקים, נעשו בהתאם להנחיות והזמנות שהועברו אליו מגורמים במפעל (סעיף 8.12 לתצהירו). מר נאור העיד כי סביר להניח שהתובע הוציא הוראות ניהוליות רבות מדי יום במסגרת תפקידו (עמוד 38 לפרוטוקול), אולם לא הוצגו בפנינו ראיות כלשהן על הנחיות מעין אלה. כך, לא הוצגה הנחיה כלשהי בכתב שנתן התובע.

מאפיין נוסף בהעסקתו של התובע המביא למסקנה כי לא נמנה על דרג ההנהלה המוחרג מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה - הוא התמורה ששולמה לו כשכיר. העוסק בתפקיד הנהלה נהנה משכר גבוה ותנאים מיוחדים, אשר אינם ניתנים ליתר עובדי המעסיק (עניין בסט ביי, פסקה 18). אנו קובעים כי השתכרותו של התובע בנתבעת היתה כזו אשר כלל וכלל לא מצביעה עליו כמנהל אשר חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו. שכרו היה נמוך למדי, כ- 7,200 ש"ח ברוטו, ובצידו לא נוספו הטבות נוספות כגון הפרשות לקרן השתלמות, השתתפות בכנסים ועוד. הפרשות לקרן פנסיה לא נעשו גם כן. התובע לא קיבל תמריצים כלשהם - כגון בונוס, מניות או אופציות בנתבעת. לפי מר נניקשווילי, ההטבה הגדולה ביותר לה זכה התובע הייתה האפשרות שניתנה לו לעבוד לפי מתכונת עבודה בה לא נפגע שכרו החודשי גם אם נעדר מהעבודה (עדותו בעמוד 29 לפרוטוקול). אנו קובעים כי מאפיין כזה בהעסקה אין בו כדי ללמד שהתובע היה מנהל המוחרג מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

התברר לפנינו כי לגבי התובע, כמו ליתר עובדי המפעל, נוהל רישום נוכחות מדוקדק "בזמן אמת" באשר לימים בהם היה נוכח במפעלה של הנתבעת. מדובר ברישום אותו ערכה גב' הולצר, כפי שהיא עושה עבור כל יתר העובדים, שכן התובע, לגרסתה, היה "עובד מן המניין" (להלן- דוחות הנוכחות) (עדותה בעמוד 32 לפרוטוקול; סעיף 8 לתצהירה; נספח א' לתצהיר מר נאור). רישום דומה לא נערך עבור מר נאור (עדות גב' הולצר בעמוד 32 לפרוטוקול). העובדה שהנתבעת כן מצאה לנכון לבצע תרשומת נוכחות לגבי התובע - בעוד שלא עשתה כך לגבי יתר מנהלי הנתבעת - מצביעה שהנתבעת לא ראתה בתובע ככזה הנמנה על הדרג הניהולי הבכיר. הנתבעת לא הוכיחה בפנינו כי דרשה מהתובע להחתים כרטיס נוכחות והתובע סרב לכך. התובע העיד כי נתבקש על ידי הנתבעת שלא להחתים כרטיס נוכחות (עדותו בעמוד 20 לפרוטוקול). משבמקרה דנן לא דרש המעביד מהתובע להחתים כרטיס נוכחות, אין מקום שהדבר יפעל לרעת התובע בעת שקילת תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות. המקרה דנן אינו דומה למקרה שנדון בע"ע (ארצי) 165/06 אלדר – ק.ש. אוטו סנטר בע"מ (15.6.2010) (להלן- ענין אלדר), שכן במקרנו לתובע לא היו סמכויות שונות שהיו למערער בענין אלדר- כגון: סמכות לקבל עובדים ולפטרם; סמכות להחליט על רכישת כלי רכב; וזכות חתימה על המחאות. משכך, אנו דוחים את טענת הנתבעת בסיכומיה, במסגרתן היא מנסה ללמוד מענין אלדר לעניננו כאן.

עצם העובדה כי תפקידו של התובע יכול ודרש מידה של אמון אישי, עדיין אינה הופכת את התפקיד לכזה היוצא מגדרי חוק שעות עבודה ומנוחה. זאת, משכל עובד חייב מידה מסויימת של אמון למעסיקו וכל תפקיד דורש מידה של אמון אישי (עניין בסט ביי, פסקה 22). מר נניקשווילי ציין בעדותו כי האמון האישי שניתן לתובע בא לידי ביטוי, בין היתר, בהפקדת מפתחות למפעלה של הנתבעת בידיו (עדותו בעמוד 27 לפרוטוקול). אנו קובעים כי עצם העובדה שהתובע החזיק במפתחות העסק אינה הופכת את תפקידו לכזה המוציאו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה. גם יתר המטלות שהוטלו עליו אין בהן לבטא מידה מיוחדת של אמון אישי.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע בעת עבודתו בנתבעת.

גמול עבודה בשעות נוספות

התובע לא נדרש על ידי הנתבעת להחתים כרטיס נוכחות (עדות מר נאור בעמוד 40 לפרוטוקול; סעיף 9 לתצהירו). התובע לא ערך רישום לגבי ימי ושעות עבודתו (עדותו בעמוד 20 לפרוטוקול). בתצהירו מציין התובע כי היה פותח את מפעלה של הנתבעת מדי יום, בשעה 6:00. פרט לימי רביעי בהם היה מסיים ב-16:00, ביתר ימי החול סיים לעבוד בשעה 17:00. בימי שישי עבד בין 06:00 ל- 13:00. משכך, העמיד התובע בתצהירו את מתכונת העבודה על 11 שעות במשך 4 ימים בשבוע, 10 שעות בימי רביעי, ו-7 שעות בימי שישי (סעיף 11.6.2 לתצהיר). לפי הנתבעת התובע נעדר רבות מעבודתו - בין אם מפאת מחלה, או לצרכי חופשה. נטען גם כי לא תמיד היה הוא אחראי על פתיחת המפעל או סגירתו, משכך, לא יכול התובע להוכיח מתכונת עבודה קבועה במהלך כל תקופת העסקתו.

מר נאור העיד כי תפקידו של התובע דרש את נוכחותו במפעל מרגע פתיחתו ועד הסגירה. הוא ציין בעדותו כי המפעל נפתח בדרך כלל ב- 6:00, ולפעמים ב- 7:00, ונסגר בין השעות 17:00 ל- 18:00. בימי שישי נסגר המפעל בשעה 13:00 או 13:30 (עמוד 38 לפרוטוקול). מכך יש להסיק כי הנתבעת מודה שעבודתו של התובע כללה עבודה בשעות נוספות.

באשר למתכונת שעות העבודה של התובע, יש לאבחן בין שתי תקופות. האחת – התקופה שעד חודש 7/06. השניה – החל מחודש 7/06 ועד תום ההעסקה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ