אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פירזם נ' ירושלים

פירזם נ' ירושלים

תאריך פרסום : 26/05/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
10204-04-10
26/05/2010
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
אסתר פירזם על ידי ב"כ עו"ד טל ליפר
הנתבע:
עירית ירושלים על ידי ב"כ עו"ד קירה לרנר ועו"ד רונן ויניק
פסק-דין

פסק דין

בעתירה זו מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה על ביטול "הודעה לפי חוק עזר לירושלים (רוכלים), התשכ"ב-1962" (להלן - ההודעה או חוק הרוכלים), ולפיה נדרשה העותרת לסלק דוכן לממכר ממתקים ושתייה קלה הממוקם ברחוב הטורים פינת רחוב מלכי ישראל, בירושלים (להלן – הדוכן או דוכן הרוכלות). כן מתבקש בית המשפט להורות לעיריית ירושלים (להלן – העירייה) ליתן לעותרת רישיון להפעלת הדוכן.

רקע עובדתי

העותרת, אלמנה, ילידת 1929, מחזיקה בדוכן רוכלות, שהופעל במשך שנים רבות על ידי בעלה המנוח (נספח א' לתגובת העירייה). החל מיום פטירת בעלה, בשנת 1996 ועד לשנת 2002, הפעילה העותרת את דוכן הרוכלות, מבלי שהיה בידה רישיון רוכלות ואף מבלי שהגישה בקשה לקבלת רישיון רוכלות כאמור (נספח ד' לתגובת העירייה).

בשנת 2002, החלה העירייה לנקוט פעולות אכיפה נגד העותרת. במסגרת זו ערכו מפקחים מטעם העירייה ביקורת באתר בו ממוקם הדוכן. הביקורת העלתה כי לא רק שהדוכן פועל ללא רישיון, הרי שהעותרת כלל אינה מנהלת את המקום, ומשכך נרשמו לעותרת ברירות קנס (נספח ד' לתגובת העירייה).

ביום 7.7.02 הגישה העותרת "בקשה לרישיון לרוכלות". בבקשתה פירטה העותרת כי היא סובלת ממספר בעיות בריאות, ובכללן מחלת לב כרונית, כי בעלה החזיק בדוכן במשך שנים וכי הדוכן מהווה מקור פרנסתה היחיד (נספח ג' לתגובת העירייה). במקביל להגשת בקשת הרישיון פנתה העותרת לעירייה מספר פעמים בבקשה לביטול ברירות הקנס, בין היתר, בטענה שבעלה המנוח החזיק ברישיון להפעלת הדוכן (נספחים א'-ב', ו' ו- ח' לתגובת העירייה).

בחינת טענות העותרת העלתה, כי היא אינה מוכרת בלשכת הרווחה בעירייה, וכי אין בעירייה תיעוד לפיו בעלה המנוח של העותרת החזיק ברישיון להפעלת הדוכן (נספחים ד'- ה' לתגובת העירייה). על אף שהעותרת לא הייתה מוכרת לגורמי הרווחה והגם שעל פי מדיניות העירייה בזמן הרלבנטי ניתנו רישיונות רוכלות לאנשים קשי יום, אסירים לשעבר ונתמכי סעד, הוחלט להביא את בקשתה בפניי ועדת חריגים. וכך, ביום 28.6.04, הובאה בקשת העותרת בפני ועדת החריגים. הוועדה החליטה לאפשר לעותרת "רישיון רוכלות זמנית ל- 6 חודשים בתנאי שהמקום ישמש אך ורק את המבקשת [העותרת]". בהחלטה נכתב באופן ברור כי "אי הפעלת המקום באופן רצוף או הפעלה באמצעות גורם אחר יבוטל ההיתר לאלתר ויוסר המבנה" (נספח ט' לתגובת העירייה).

העותרת הצהירה, כפי שנדרש ממנה לשם קבלת רשיון הרוכלות, כי "עפ"י בקשתכם ולשם פרנסתי אני מוכנה להפעיל את המקום, וזאת עד כמה שיאפשר לי מצבי הבריאותי והרפואי" (נספח י' לתגובת העירייה). ואכן, ביום 18.7.04 ניתן לעותרת אישור זמני להפעלת הדוכן ובתנאי שתמכור בו ממתקים ושתייה קלה (נספח יב' לתגובת העירייה). לאחר שהדוכן נמדד, ביום 17.1.05 הונפק לעותרת "רישיון לניהול עסק", ולפיו הוגבל שטח הדוכן לממכר ממתקים למימדים של 3.15 מ' אורך 1- 1.75 מ' רוחב (נספח טו' לתגובת העירייה). תוקפו של הרישיון הוארך מעת לעת, עד ליום 31.12.07 (נספח טז' לתגובת העירייה).

ביום 11.8.09 שלחה העירייה לעותרת מכתב בו נקבע כי היא חורגת מתנאי רישיון הרוכלות שניתן לה. העותרת נדרשה להתאים את הדוכן למידות הקבועות ברישיון שהונפק לה בעבר, להימנע מלהציב סביב הדוכן מתקנים כלשהם וכן להימנע מלהפעיל את הדוכן באמצעות אחרים (נספח יז' לתגובת העירייה).

ביום 24.8.09, ערכה המחלקה לרישוי עסקים בעירייה חוות דעת בנוגע לדוכן הרוכלות. בחוות הדעת נכתב, כי בדיקה העלתה, שהדוכן אינו מופעל על ידי העותרת כי אם על ידי אדם אחר. עוד עלה מהבדיקה, כי אורכו של הדוכן הוא 4.40 מ'; רוחבו 2 מ'; וגובהו מגיע ל- 2.7 מ'. כמו כן, הוצב מקרר גלידה מחוץ לדוכן (נספח יח' לתגובת העירייה).

נוכח ממצאי הבדיקה, נדרשה העותרת ביום 1.1.10 לסלק את הדוכן ממקומו (נספח ב' לעתירה).

ביום 28.1.10, ולאחר שהעותרת השיגה על דרישות העירייה, נערך לעותרת שימוע, אליו התייצבו בא כוחה ובתה. במהלך השימוע אישר בא כוחה של העותרת כי תוקפו של הרישיון להפעלת הדוכן שניתן לעותרת פג בשנת 2007, בהוסיפו כי העותרת מוכנה "להתאים את הדוכן לדרישות המבוקשות בהיתר". לדברים אלו הוסיפה בתה של העותרת כי הדוכן ניתן להוריה על ידי מחלקת השיקום של העירייה על-פי חוות דעת של עובד סוציאלי וכי מצבה הבריאותי של העותרת אינו מאפשר לה להיות נוכחת בדוכן מדי יום. לכן, היא מעסיקה בן משפחה העובד בדוכן. בתה של העותרת ציינה כי באפשרות העותרת לעבוד בדוכן שלושה ימים בשבוע. בסופו של השימוע הוחלט, כי "הפיקוח העירוני יפנה את הדוכן בעוד 30 יום וזאת כדי לאפשר לגב' פירזם [העותרת] לפנות את הדוכן בעצמה" (נספח ד' לעתירה).

ביום 21.2.10, ועל פי בקשת העותרת, נערך לעותרת שימוע נוסף, הפעם בנוכחותה. במהלך השימוע, טען בא כוחה של העותרת כי הדוכן ממוקם על קרקע פרטית ועל כן אין מדובר ברוכלות, וכי העותרת היא זו המנהלת את הדוכן. העירייה השיבה, כי אף אם הקרקע עליה ממוקם הדוכן היא קרקע פרטית הרי שלא היה לעותרת כל היתר לבנות עליה את הדוכן. העירייה הוסיפה כי בביקורים רבים שנערכו במקום נמצא כי אדם אחר מפעיל את הדוכן. אשר על כן, החליטה העירייה להותיר את ההחלטה על פינוי הדוכן על כנה, ומכאן העתירה שבפניי.

עיקרי טענות הצדדים

העותרת טוענת, שהדוכן קיים ומצוי בבעלותה במשך כארבעים שנה והוא משמש כמקור פרנסתה היחיד, הגם שלעיתים מחליף אותה קרוב משפחה בתפעול הדוכן וזאת על מנת לסייע בידה. העותרת מוסיפה, כי מיקום הדוכן אינו פוגע ואינו מפריע לציבור ובמשך שנים הנפיקה העירייה רישיון להפעלתו. העותרת טוענת, כי נוכח העובדה שלא נקבעה מדיניות כללית ברורה ביחס לדוכני הרוכלות בעיר כמו גם נוכח מצבה הסוציו-אקונומי הקשה, אין זה מתקבל על הדעת כי הדוכן יסולק ממקומו ומקור פרנסתה היחיד ייפגע. עוד טוענת העותרת, כי השימועים בהם נדון עניינה לא נערכו בנפש חפצה, תוצאתם נקבעה מראש, ופרוטוקול הדיונים אינו משקף את כל שנאמר במסגרת השימוע. כן טוענת העותרת, כי העדר מדיניות אכיפה אחידה הנוגעת לסוגיית הרוכלות, גורר מדיניות מפלה שנוקטת העירייה כלפי בעלי דוכנים דומים וכי יש לאפשר את הפעלת הדוכן עד שתגובש מדיניות קבועה בנושא. העותרת מוסיפה כי מדיניותה של העירייה פוגעת בזכות היסוד שלה להתפרנס וכן כי החלטת העירייה נגועה בשיקולים זרים, אינה סבירה ונגועה בחוסר תום לב. עוד טוענת העותרת, כי המפקח שמסר את ההודעה בה נדרשה לסלק את הדוכן פעל בחוסר סמכות, וכי עד שלא הודיעה העירייה על סירוב לחדש את רישיונה, יש לראותה כמי שפועלת מתוקף היתר זמני להפעלת הדוכן.

מנגד טוענת העירייה, כי העותרת מפעילה את דוכן הרוכלות ברחוב המיועד להולכי רגל וללא רישיון, וכי במהלך השנים ביצעה שינויים בדוכן, הגדילה את שטחו בעשרות אחוזים, ואף הציבה מתקנים שונים מחוצה לו, זאת מבלי שקיבלה לכך היתר. העירייה מוסיפה, כי העותרת מבקשת בעתירתה להנציח מצב בלתי חוקי ולהמשיך ולהפר את החוק. עוד טוענת העירייה, כי הזכות ליתן רישיונות רוכלות נתונה לה וכי בבחינת בקשה למתן רישיון שוקלת היא, בין היתר, את נסיבותיהם האישיות של המבקשים ואת מצבם הסוציו אקונומי, והכול תוך התחשבות בטובת כלל הציבור. לטענתה, נושא הרוכלות בעיר נתון בהליכי הסדרה, ועד להסדרתו נמנעת היא, ככלל, מלחדש רישיונות קיימים. העירייה מוסיפה, כי במסגרת הליך ההסדרה נערכו ביקורים בדוכן, מהם עלה כי לא רק ששטח הדוכן הורחב, אלא שהעותרת כלל אינה מפעילה אותו, וזאת חרף התחייבותה המפורשת. יתר על כן, טוענת העירייה, כי לא חל שינוי כלשהו במדיניותה ביחס לרוכלים בעיר וכי העותרת נדרשה לעמוד באותם תנאים בהם נדרשו כל הרוכלים בעיר לעמוד. העירייה מוסיפה כי הודעת הסילוק הוצאה כדין ובסמכות וכי החלטתה לפעול לפינוי העותרת הינה החלטה סבירה שניתנה משיקולים ענייניים ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות שיפוטית.

דיון

לאחר שבחנתי את התשתית העובדתית שהונחה בפניי, באתי למסקנה כי לא נמצאה לי עילה להתערב בהחלטת העירייה, המסורה לסמכותה על פי חוק, להורות על פינוי דוכן הרוכלות ולהימנע מחידוש רישיון הרוכלות שהונפק לעותרת, ולו לתקופה מוגבלת.

סעיף 2 לחוק הרוכלים אוסר על עיסוק ברוכלות בתחום השטח המוניציפאלי של עיריית ירושלים ללא רישיון. בפסיקה נקבע כי הסמכות להנפקת רישיון לעסוק ברוכלות נתונה לגורמים המוסמכים ברשות המוניציפאלית אשר בתחומה מבקש אדם לעסוק במשלח יד זה (ראו בג"צ 59/83 כהן נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד לז(3) 318 בעמ' 319; להלן – עניין כהן). הזכות לעסוק ברוכלות אינה מוקנית באופן אוטומטי. הענקת רישיון מסורה לשיקול דעתה של העירייה ובסמכותה לשקול שיקולים רבים ושונים טרם תחליט אם להיענות לבקשה להנפקת רישיון רוכלות או לחידוש רישיון שפקע תוקפו. מסקנה זו עולה בקנה אחד הן עם הוראות חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 (להלן – חוק רישוי עסקים) והן עם הפסיקה. סעיף 2א לחוק רישוי עסקים קובע כי רשויות הרישוי רשאיות, בין היתר, ובתנאים מסוימים, לאסור על רוכלות או להגביל את מספר רישיונות הרוכלות גם בהתחשב בצרכי הסדר הציבורי. יתר על כן, הסעיף מקנה לרשות את הסמכות לייחד סוגי רוכלות מסוימים ולהקצות מספר מסוים של רישיונות בכל סוגי רוכלות, לאנשים הזקוקים לשיקום או לסעד מכוח חוק.

בהתאם לאמור, נקבע בפסיקה, כי הרשות רשאית להגביל את מתן רישיונות הרוכלות למי שעומד בקריטריונים סוציו אקונומיים מחמירים או למקרים בהם בשל מצב בריאותי קשה, אין אדם יכול לעסוק בכל משלח יד אחר. כמו כן, רשאית הרשות לאסור את העברת הרישיון לאדם אחר (ראו עת"מ (י-ם) 679/05 טובול נגד עיריית ירושלים, פסקאות 16-18 לפסק דינה של כב' השופטת י' צור להלן – עניין טובול). עוד נקבע כי על הרשות להימנע מליתן רישיון להפעלת דוכן רוכלות מקום בו הקמת הדוכן נוגדת את דיני התכנון והבנייה (עת"מ (י-ם) 8580/08 יזדי נ' עיריית ירושלים פסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט סובל).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ