אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פירוש המונח 'איסוף ממוסדות החינוך' בהסכם – 'ככתבו וכלשונו' או ענייני ותכליתי

פירוש המונח 'איסוף ממוסדות החינוך' בהסכם – 'ככתבו וכלשונו' או ענייני ותכליתי

תאריך פרסום : 21/08/2016 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי נתניה
974827-11
07/07/2016
בפני הדיינים:
1. הרב שלמה שפירא - אב"ד
2. הרב אברהם מייזלס
3. הרב אריה אוריאל


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד אהרן טירר
הנתבעת:
פלונית
פסק דין

 

רקע

בפני בית הדין מונחת תביעת האב הטוען להפרת ומניעת הסדרי הראייה הסדירים שנקבעו לו בהסכם הגירושין.

מנגד טענה האם שהאב לא עומד במחויבותו לקיום הסדרי הראייה כפי שנקבעו בהסכם זה.

הצדדים נחלקו על אופן לקיחת שני הבנים הגדולים, הבן יליד כ' בסיוון תשס"ב (31.5.2002) והבן יליד כ"ו בתמוז תשס"ה (2.8.2005) ממוסדות החינוך.

האב מבקש שילדים אלו יגיעו ממוסדות החינוך בגפם לבית האם וימתינו לו שם עד השעה 16.00 – אז הוא מגיע לאסוף את הבן השלישי מהצהרון שבו הוא שוהה. לעומתו האם טוענת שעליו להופיע במוסדות החינוך בשעה שבה מסיים כל אחד מהילדים את לימודיו ולאסוף את הילד מהמוסד החינוכי.

בית הדין אינו יכול לקבוע בוודאות (ונראה גם שאינו צריך לקבוע) האם סכסוך זה, שלא היה ראוי שיגיע לכותלי בית דיננו, הוא המשך של מאבק הגירושין הקשה שבין הצדדים ונובע ממנו, או שטענת האם היא טענה כנה – שהתנהגות האב היא הפרה של תנאי הסדרי הראייה שבין האב לילדיו ואי־עמידה בחובת האב לילדיו, שבעקבותיה נגרם לה גם נזק כלכלי.

הפרשנות הדווקנית מול הפרשנות המרחיבה

א)   המחלוקת בין הצדדים היא על האמור בסעיף 10 להסכם הגירושין:

"הבעל יקבל את הקטינים לביקורים אצלו במהלך השבוע [...] עת יאספם ממוסדות החינוך בתום יום הלימודים."

לדברי האב, מכיוון שכיום אין הוא מתגורר ב[ת'] אלא ב[ג'], ושעת סיום הלימודים של כל אחד מהילדים שונה – אין באפשרותו להופיע במוסדות הלימוד כדי לקחת כל אחד מהילדים בשעה שהוא מסיים. לכן ביקש מהם לחזור לבית שבו מתגוררת האם, משם יאספם בשעה 16:00. לדברי האם, על האב לקיים ההסכם כלשונו ועליו לקחתם ממוסדות החינוך בתום יום הלימודים.

המחלוקת בין הצדדים היא אם לתת לסעיף זה בהסכם פירוש דווקני ומצמצם ככתבו וכלשונו של ההסכם "הבעל [...] יאספם" או שהפירוש הוא פירוש רחב, והכוונה בהסכם היא שהמחויבות לאיסוף הילדים, ההשגחה עליהם והדאגה לצרכיהם תהיה על האב ביום בו מתקיימים הסדרי ראייה, אך אין דרישה שיבוא וייקחם באופן פיזי מהמוסד החינוכי בשעה שבה הם מסיימים את הלימודים. לפיכך, אף שהאב לא חולק שהאחריות לאיסוף הילדים ממוסדות החינוך מוטלת עליו, לדבריו אין סיבה ואין אפשרות טכנית שהאיסוף ייעשה באופן פיזי על ידו (מאחר שאין אפשרות שיבוא באמצע יום עבודתו, והדבר משבש באופן בלתי סביר את שגרת חייו ללא צורך), אלא הכוונה שהאחריות לאיסוף תהיה עליו. האב טען שבימים שהילדים נמצאים במשמורת האם, הם באים פעמים רבות בגפם לבית בו מתגוררת האם, ואין סיבה שהדבר לא ייעשה כשמתקיימים הסדרי ראייה והאב יבוא לקחתם בשעה מתאימה.

מתוך דברי האם בפרוטוקול משמע שאכן לפעמים הילדים מגיעים בכוחות עצמם לביתם, אלא שיש ימים שהוריה "מגבים אותה", למשל בימי גשם.

אחרי העיון, נראה לומר שהסדרי ראייה בין הורה לילדו, הם צורך הילדים וההורים (אף להורה המשמורן) הנחוץ לילדים (ונקבע על פי צורכיהם), בסיטואציה אליה נקלעו אחרי פירוק התא המשפחתי. לפיכך הסדרי הראיה צריכים להיערך באופן טבעי באילוצים שנוצרו עם הגירושין. הסדרי הראייה בין ההורים לילדים, צריכים להיות באופן הגיוני כפי שהאדם הסביר נוהג.

במשפחות רבות בישראל הילדים מסיימים את לימודיהם בשעות שבהן הוריהם נמצאים עדיין במקום עבודתם. במקרים אלו לא מתאפשר להורים לקחת את ילדיהם באופן פיזי. הדברים קורים מדי יום ביומו, בכל עיר ובכל שכונה בישראל. יש ילדים שאחד ההורים בא לאוספם, אך ילדים רבים מגיעים לביתם בגפם. הדבר תלוי בנתונים רבים: גילו של הילד, המרחק מהמוסד החינוכי, הסכנות שבדרך וכו'. אין ספק שככל שעולה גילו של הילד, החזרה מהמוסד החינוכי נעשית באופן עצמאי. מכיוון שהאם הודתה שלפעמים הילדים באים בכוחות עצמם, משמעות הדבר שאין מניעה שהילדים יגיעו בגפם לבית וישהו שם עד שיגיע האב לקחתם.

גיל הילד המחייב ליווי צמוד למוסד החינוכי ובחזרה

ב)       והנה עניין זה של "הובלת תלמידים" למוסדות לימוד, מבואר בגמרא בבבא בתרא (כא ע"א) עיין שם – תקנת יהושע בן גמלא ובדברי הריטב"א שם, שבתקופתם כשמקום הלימוד היה רחוק היו נכנסים ללמוד רק "כבן שש־עשרה, כבן שבע־עשרה". ועיין שם שתיקן שלא יובילו מעיר לעיר, ובתוך העיר מובילים אך לא במקום שיש נהר.

ועיין שם בפירוש רבנו גרשום: "אבל התינוקות שאין בהם דעת לסמוך לא ממטינן דילמא אזיל לחודיה ונפיל".

ומשמע קצת שהתינוק הולך בעצמו למקום הלימוד. ובשולחן ערוך הרב (יורה דעה הלכות תלמוד תורה פרק א סעיף ג ובקונטרס אחרון שם אות ג) הוכיח מלשון הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה א) דתקנת יהושע בן גמלא הייתה לילדים עד גיל שלוש־עשרה, וכן כתב גם באוצר המלך (על הרמב"ם, שם). ולפי זה משמע שגם בפחות מבן שלוש־עשרה דרכו לילך לבד לבית הספר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ