אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצוי של למעלה מ 10,000 ש"ח לאדם שזוכה כליל מעבירות סחיטה באיומים

פיצוי של למעלה מ 10,000 ש"ח לאדם שזוכה כליל מעבירות סחיטה באיומים

תאריך פרסום : 15/08/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום באר שבע
7752-99
23/05/2011
בפני השופט:
דרורה בית אור סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
יצחק זוהר
עו"ד איתן ענבר
הנתבע:
מדינת ישראל - פמ"ד
החלטה

1.         מונחת בפני בקשתו של המבקש, לאחר זיכוי מוחלט מהאשמה שיוחסה לו, לתשלום פיצויים בגין הוצאות הגנתו וימי מעצרו, על פי סעיף 80 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובהתאם לסעיפים 9(ב)-9(ג) לתקנות סדר הדין הפלילי (פיצוים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות") (להלן:"הבקשה").

2.         ביום 29.12.99 הוגש כנגד המבקש (להלן:"המבקש"/"נאשם 1" בכתב האישום) וכנגד שני נאשמים נוספים, משה צ'יקו דהן (נאשם 2 בכתב האישום, להלן: "נאשם 2") ויצחק רוש (נאשם 3 בכתב האישום, להלן: "נאשם 3"), כתב אישום המייחס להם בצוותא חדא עבירה של סחיטה באיומים בהתאם לסעיף 428 לחוק העונשין.

3.         לפי עובדות כתב האישום במועדים הרלוונטים, המתלונן, מר ניסים עמר (להלן: "המתלונן"), היה חייב למבקש סכום כסף של כ-60,000 ש"ח, על פי פסק דין שניתן לטובתו בבית משפט השלום בת"א - יפו (להלן: "החוב"). למבקש יוחס כי בתאריך לא ידוע בתחילת ספטמבר או אוקטובר 1999, לאחר שנוכח לדעת כי אינו מצליח לגבות את החוב מהמתלונן, פנה אל נאשמים 2 ו-3 וסיכם איתם כי יגבו עבורו את החוב תמורת עמלה, ביודעו כי ישתמשו לשם כך באיומים או באלימות כלפי המתלונן. בהתאם לסיכום זה, בין התאריכים 05.10.99 - 11.10.99 פנו נאשמים 2 ו-3 למתלונן ואיימו עליו בפגיעה בגופו כדי להניעו לפרוע את החוב. לאור האמור הואשמו שלושת הנאשמים בעבירה של סחיטה באיומים כאשר למבקש יוחסה עבירה זו באחריות של מבצע בצוותא.

4.         על פי התצהיר שצירף המבקש לבקשתו היה המבקש עצור 4 ימים במסגרת מעצר לצורכי חקירה - מיום 21.12.99 בשעה 16:00 ועד ליום 24.12.99 בשעה 14:00. כתב האישום הוגש בתאריך 29.12.99 בפני נשיא בית המשפט בדימוס, כב' השופט משה מכליס. המבקש כמו גם שני הנאשמים האחרים כפרו במיוחס להם ובתיק התנהל הליך הוכחות ממושך. בישיבת ההוכחות מיום 13.06.04 הודיע ב"כ המאשימה לבית המשפט כי נאשם 2 החליט להודות במיוחס לו ולצרף את התיק לתיקים אחרים שנפתחו נגדו. לאור האמור המשיך הליך ההוכחות להתנהל רק בעניינם של המבקש ונאשם 3.

5.         בסיומו של הליך ההוכחות, בהכרעת דין מיום 05.04.05, החליט כב' הנשיא מכליס לזכות את המבקש זיכוי מוחלט מהאשמה שיוחסה לו. גם נאשם 3 זוכה אך היה זה להבדיל, זיכוי מחמת הספק.

6.         בעקבות זיכוי מוחלט זה עותר המבקש לקבלת פיצוי בגין ימי מעצרו ובגין הוצאות הגנתו. ב"כ המבקש הגיש טיעונים בכתב בצירוף פסיקה. ב"כ המאשימה השיבה בכתב  לטיעוני ב"כ המבקש (להלן:"התשובה") וב"כ המבקש הגיב בכתב לתשובת ב"כ המאשימה (להלן:"התגובה").

7.         למען הסדר, הבקשה נידונה בפני בשל פרישתו לגימלאות של כב' הנשיא, השופט מכליס. 

            המסגרת הנורמטיבית:

8.         הבקשה לפיצוי נאשם שזוכה מוסדרת בסעיף 80 לחוק העונשין ובפסיקה העניפה שבאה בעקבותיו.

9.         סעיף 80 קובע כדלקמן:

(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית-המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית-המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית-המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.

(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, סכומי מקסימום להוצאות ולפיצויים האמורים.

(ג) החלטת בית-המשפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור כפסק דין בפלילים.

10.       בע"פ 5923/07 שיתאווי נ' מ"י (להלן: "עניין שיתאווי" או "פסק הדין שיתאווי"), בפיסקה 8 לפסק דינה, סיכמה כב' השופטת ארבל את רשימת התנאים שנקבעה על ידי המחוקק כשיקול למתן פיצוי לנאשם מטעם המדינה: ראשית, "תנאי הסף" של זיכויו של הנאשם בדין או ביטול כתב האישום כנגדו בהסכמת הצדדים; שנית, התקיימותה של אחת משתי העילות הקבועות בחוק - עילת "היעדר יסוד להאשמת הנאשם" או עילת הסל של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת"; שלישית, שיקול הדעת של השופט הדן בבקשה, נוכח לשון החוק הקובעת כי " רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם..." . בנוסף עמדה כב' השופטת ארבל על כך שגם אם יעמוד הנאשם בשלושת התנאים האמורים עדיין יוגבל בית המשפט לשיעורי הפיצוי המקסימליים הקבועים בתקנות. בנקודה זו יש להוסיף, כי הפיצוי על פי הסעיף האמור הינו ביחס לשני ראשי נזק בלבד - הוצאות הגנתו של הנאשם ופיצוי על ימי מעצרו או מאסרו.

11.       לדברי כב' השופטת ארבל, רשימת תנאים זו שהציב המחוקק משקפת את האיזון הנדרש בין השיקולים הנוגדים העומדים ביסוד אפשרות מתן פיצוי לנאשם שזוכה.

12.       מן הצד האחד של המשוואה עומד הנזק שנגרם לנאשם המזוכה שעצם העמדתו לדין פגעה בזכויות יסוד שלו כמו כבודו, שמו הטוב, פרטיותו, חופש עיסוקו, קניינו ואפילו חירותו. לדבריה, מנקודת מבט זו במקרה של זיכוי הנאשם "... תתעורר השאלה מדוע יגולגלו העלויות הנלוות לאינטרס הציבורי בדבר אכיפת החוק דווקא על הפרט הבודד, הנקי מאשמה, ולא על הקופה הציבורית, כך במיוחד לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו(עניין דבש, בעמ' 105; עניין יוסףבעמ' 519-518). במצב דברים זה מתעורר צורך לעשות כדי להשיב את מצבו של הנאשם שזוכה, ככל הניתן, לקדמותו, לאחר ששגרת חייו הופרעה ונתערערה מחמת ההליך שנוהל נגדו" (ראו פיסקה 9 לפסק הדין).  

13.       מן הצד השני ניצב החשש כי חיוב המדינה בפיצויים כל אימת שהנאשם מזוכה תוביל לחדירת חישובים כלכליים לשיקולי ההעמדה לדין ולפגיעה באינטרס הציבורי המובהק של אכיפת החוק. לדבריה: "כלל הקובע פיצוי אוטומטי כל אימת שמשפטו של נאשם מסתיים בזיכוי עלול להביא, נוכח המשאב התקציבי המוגבל, להרתעת יתר של רשויות התביעה ולרפות את ידיהן מהגשת כתבי אישום גם כשהדבר מתבקש לאור חומר הראיות" (ראו פיסקה 10 לפסק הדין).  

14.       בהמשך הדברים, שבה וסיכמה כב' השופטת ארבל את ההלכה הנוהגת מאז פסק הדין המנחה והמקיף בע"פ 4466/98 דבש נ' מ"י (להלן: "הלכת דבש"), בנוגע לפרשנות שתי העילות החלופיות בהן נדרש לעמוד נאשם שזוכה ומבקש פיצוי.

15.       אשר לעילה הראשונה לפיה נדרש הנאשם שזוכה להראות כי "לא היה יסוד להאשמתו", נאמר בעניין שיתאווי כי מדובר ב "עילה מוגדרת ומתוחמת בגבולות צרים וברורים" , במסגרתה עורך בית המשפט בחינה אובייקטיבית של התשתית הראייתית כפי שהייתה מונחת לפני תובע סביר ערב הגשת כתב האישום. בית המשפט נדרש להכריע "האם חומר הראיות שהיה בפני התביעה ערב הגשת כתב האישום אמנם הצדיק את העמדתו לדין של הנאשם. לשון אחר: האם התשתית הראייתית הייתה מביאה תובע סביר למסקנה כי קיים סיכוי סביר להרשעה" (ראו פיסקה 12 לפסק הדין).   .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ