אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצוי מוסכם על הפרה יסודית של זכרון דברים

פיצוי מוסכם על הפרה יסודית של זכרון דברים

תאריך פרסום : 17/02/2008 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי מרכז
4647-08-07
28/01/2008
בפני השופט:
1. אילן ש' שילה - אב"ד
2. אסתר דודקביץ
3. מיכל נד"ב


- נגד -
התובע:
ד"ר איב צרפתי
הנתבע:
1. אטינגר אידית
2. אטינגר פרץ
3. רוזנבלט מיכאלה

פסק-דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' אורנשטיין) מיום 22.1.07 (ת"א 599/05), אשר קיבל תביעה שהגישו המשיבים נגד המערער לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת זיכרון דברים למכירת דירה, דחה תביעה שכנגד שהגיש המערער נגד המשיבים 1 ו-2, (להלן: " אטינגר") וחייב את המערער לשלם למשיבים 53,052 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

1.         רקע

(א)                המערער, רופא שיניים, היה בעליה של דירה בת 4 חדרים ברחוב אילת 30ב' בחולון הידועה כחלקה 73/11 בגוש 7132 חלקה 73/11 (להלן: " הדירה"). המערער פעל למכירת הדירה באמצעות מתווך - מר דוד כהן (להלן: " המתווך"). המתווך הציע את הדירה לאטינגר שפנו אליו כדי למצוא דירה לרכישה והביעו רצון לרכוש את הדירה.

(ב)                בפגישה שקיימו המערער ואטינגר בנוכחות המתווך ביום 7.12.04 נכרת זיכרון דברים (מע/7 - להלן: " זיכרון הדברים"), שבו הוסכם שהמערער ימכור למשיבים את הדירה תמורת סכום של 121,500 דולר). כפי שקבע בית משפט קמא זיכרון הדברים הוא חוזה שיכול לעמוד בפני עצמו, שהרי הוסכם בו, בין היתר, בדבר מועדי התשלום, מועד מסירת החזקה, מועד כריתת חוזה מכר ופיצוי מוסכם בשיעור של 10 אחוזים מהתמורה במקרה של הפרה יסודית. אף על פי כן הוסכם עוד: " הסכם המכר ייחתם עד ליום 21.12.04 ובמידה ולא ייחתם, יהא זיכרון דברים זה בעל תוקף מחייב לכל דבר ועניין" (סעיף 9 בזיכרון הדברים). יצוין שהמערערים לא שילמו למשיב מאומה במועד כריתת זיכרון הדברים.

(ג)                  כבר בתחילת המשא ומתן לכריתת חוזה המכר, ואגב החלפת טיוטות חוזה בין הצדדים באמצעות עורכי דינם, התברר כי מי שירכוש את הדירה, דהיינו מי שישלם את תמורתה ויקבל את הבעלות בה תהיה תושבת חוץ - הגב' מיכאלה רוזנבלט (להלן: " רוזנבלט"), אשת אחיה התאום של הגב' אטינגר. רוזנבלט הסכימה עם אטינגר לאפשר להם לגור בדירה ללא תמורה עד לאריכות ימיהם ושנותיהם. ביסוד הסכמה זו עמדו קשיים כלכליים שאליהם נקלעו אטינגר מחד גיסא, ויכולתה הכלכלית של רוזנבלט, שהיא תושבת ארצות הברית מאידך גיסא. משנודע למערער שרוזנבלט היא הקונה, ונוכח היותה תושבת חוץ, דרש המערער (במכתב באת כוחו מיום 10.12.04) "בטוחה כל שהיא לפיה היה ויופר הסכם המכר - יהא ביכולתו של מרשי לממש את הבטוחה בגין הנזקים אשר ייגרמו לו". במכתב הנושא בטעות תאריך 22.11.04, ששלח ב"כ המשיבים אל ב"כ המערער הוא לא הגיב באופן ישיר על דרישת הערובה אך ציין שכל התמורה תגיע לחשבון נאמנות שלו. במכתב משלים מיום 14.12.04 הוסיף ב"כ המשיבים שהוא מבקש לציין שבמעמד כריתת החוזה יחתום המערער על בקשה לרישום הערת אזהרה וזאת, כפוף לתשלום של מחצית ממחיר הדירה שהיה אמור להשתלם באופן מיידי (המחצית השנייה נועדה להבטיח את הסרת המשכנתא שרבצה על הדירה ואת רישומה בשם רוזנבלט). עוד ציין ב"כ המשיבים "לאור העובדה שבכל שלב יש ברשותכם סכום העולה על הפיצוי המוסכם מתייתר הצורך בערבות". במכתב מיום 19.12.04 שלחה ב"כ המערער אל ב"כ המשיב טיוטה מתוקנת של חוזה מכר על פי הערות שהעיר ושאותן קיבלה, לרבות הוספת שמה של רוזנבלט כקונה, והוסיפה כי היא מבקשת לקבל פרטים על הערב המוצע, מר אמנון מזר, שהיה באותה עת מתמחה במשרדו של בא כוח המשיבים (להלן: " מזר").

(ד)                במכתב מיום 21.12.04 הודיעה ב"כ המערער לב"כ המשיבים שאין לעכב את החתימה על החוזה ושמרשה עומד על קבלת ערבותו של מר מזר. החתימה על החוזה נקבעה ליום המחרת - 22.12.04 בשעה 13:00 במשרדי ב"כ המערער, וב"כ המערער ביקשה במכתבה מב"כ המשיב לאשר לה את הדברים שכן מרשה "לא יוכל להמתין מעבר לכך". בין עורכי הדין הוחלפו מכתבים נוספים ביום 21.12.04 וכן התנהלו שיחות טלפוניות. ב"כ המשיבים אף כתב כמה מכתבים ביום 22.12.04 אך ללא הועיל. בסופו של דבר הגיעו ב"כ המשיבים ואטינגר למשרד ב"כ המערערת בשעה היעודה, אך זו לא הייתה במשרדה.

בדיון להלן נסקור כיצד התפתחו הדברים בימים 22.12.04 ו- 23.12.04, ומדוע לא נכרת החוזה בסופו של דבר.

(ה)                כאמור, המערער מכר את הדירה לאחרים (ה"ה רווה), בהסכם מכר מיום 25.12.04, תמורת 131,000 דולר - 9,500 דולר יותר מהמחיר שעליו הסכים עם המשיבים.

(ו)                  בעקבות הדברים האלה הגישו המשיבים תביעה נגד המערער בגין הפיצוי המוסכם בזיכרון הדברים למקרה של הפרה יסודית - 53,052 ש"ח. בכתב התביעה טענו המשיבים כי המערער הפר את זיכרון הדברים שכרת עמם בשל רצונו למכור את הדירה לאחרים במחיר גבוה מזה שהוסכם עימם, שעל כן הוא חייב לפצותם בפיצוי המוסכם. המשיבים טענו כי אף על פי שהמערער לא היה רשאי לדרוש בטוחות נוספות על אלו שהוסכמו בזיכרון הדברים, הם נענו לדרישותיו.

(ז)                 המערער הגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד וטען שאטינגר הם שהפרו את זיכרון הדברים, בכך שלאחר כריתתו הודיעו למערער כי הם חוזרים בהם מרכישת הדירה, וכי רוזנבלט היא הרוכשת. התנהלות זו של אטינגר, שלא יידעו את המערער כבר בתחילת ההתקשרות כי רוכשת הדירה היא רוזנבלט, מהווה הפרה יסודית של זיכרון הדברים ומחייבת אותם בתשלום הפיצוי המוסכם למערער. אטינגר לא עשו את שנדרש מהם על פי זיכרון הדברים, ולמעשה חזרו ממנו, כך שאין לאפשר להם להסתמך עליו.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית משפט קמא העדיף את גרסתם של המשיבים על זו של המערער ומצא: " הדרישות שהעמיד צרפתי לאטינגר, נגועות בחוסר תום לב ונעשו רק מתוך מטרה להשתחרר מזיכרון הדברים ולקבל תמורה גבוהה יותר ממכירת הדירה" (סעיף 6 בעמוד 5 לפסק הדין). בידיו של המערער היו די בטוחות כדי להבטיח קבלת מלוא התמורה, וכן כדי להבטיח קבלת הפיצוי המוסכם אם בסופו של דבר העיסקה לא תתקיים. המערער לא הוכיח כי הבטוחות שדרש מקובלות בעסקאות נדל"ן מסוג זה עם תושבי חוץ. בית משפט קמא דחה את טענת המערער שהבטוחות לא היו ראויות בנסיבות העניין, מפני שהמערער עלול היה למצוא עצמו ללא יכולת לממש את סעד האכיפה, כאשר רובצת משכנתא על הנכס. בית המשפט נימק זאת במלים אלו: " ראשית, הדעת נותנת כי שעה שקונה הפקיד 10 אחוז מסכום התמורה בידי המוכר, לא קיבל את החזקה בנכס, הוא יפעל להשלמת התמורה שכן אחרת הוא מסתכן בחילוט 10% מסכום התמורה מבלי שיקבל כל תמורה ממשית כנגד התשלום האמור. שנית, ניתן לנקוט בהליכים גם כנגד תושב חו"ל העושה עסקה בישראל, ואין בעובדה שמקום מגוריו בארה"ב, כדי להקנות לו חסינות מפני תביעות. שלישית, יש לזכור שעסקינן באדם אמיד, שרכש דירה עבור בן משפחתו, למגוריו של האחרון, כך שיש להניח שהיה עומד בהתחייבויות עליהם חתם" (עמודים 5-6 לפסק הדין).

(ב)                המשיבים הוכיחו כי מילאו את דרישותיו של המערער כך שלא הייתה לו עילה לראות בהם מי שהפרו את העיסקה שנכרתה בזיכרון הדברים. מנגד ציין בית המשפט, לחובת המערער, שבסופו של דבר מכר את הדירה בתמורה גבוהה מזו שעליה הסכימו הצדדים. בכך מצא בית המשפט חיזוק למסקנה שהמערער פעל בחוסר תום לב באי כריתת החוזה עם המשיבים, לאחר שמצא קונה שהיה מוכן לשלם מחיר גבוה יותר בעבור הדירה, אף על פי שכבר היה מחוייב כלפי המשיבים. בית המשפט עמד גם על סמיכות הזמנים שבין ניהול המו"מ עם המשיבים לבין מועד מכירת הדירה לאחרים, כאשר חלפו בסך הכל 3 או 4 ימים מאז המועד שנקבע לחתימה על חוזה המכר עם המשיבים (רוזנבלט) לבין כריתת ההסכם למכירת הדירה לאחרים. 

(ג)                  בית משפט קמא לא האמין למערער שלא ידע על טיב הקשר המשפחתי בין אטינגר לבין רוזנבלט, ולא ראה חשיבות שדבר מעורבותה של רוזנבלט ברכישת הדירה לא צויין בזיכרון הדברים. כן קיבל בית המשפט את גרסת אטינגר שהתכוונו לקיים את חלקם בעיסקה במימונה של רוזנבלט.

(ד)                בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי שינוי בזהות הרוכש הוא שינוי מהותי העולה כדי הפרה יסודית של זיכרון הדברים מצד אטינגר, שכן לא מצא שהוספת תושב חוץ לעיסקה נושא ערעור זה חשפה את המערער לסיכונים מיוחדים, שהרי החזקה והבעלות בדירה נותרות בידיו כל עוד לא שולמה לו כל התמורה.

(ה)                בית משפט קמא נתן דעתו שרוזנבלט לא הייתה מעורבת בתהליך רכישת הדירה, אך לא מצא שיש בכך כדי לשנות ממסקנותיו, שכן שוכנע כי אטינגר אכן התכוונו לרכוש את הדירה, במימון של רוזנבלט, ולקיים את הרכישה. בית משפט קמא מצא כי דרישות שהציבו אטינגר למערער כגון הצהרה על תקינות הדירה הן סבירות, ואין לראות בהן הפרה של זכרון הדברים.

(ו)                  המסקנה הסופית שאליה הגיע בית המשפט היא שהמשיבים היו מוכנים למלא את כל דרישותיו של המערער. בנסיבות אלו, כשמכר המערער את הדירה לאחרים הפר את זיכרון הדברים, באופן שהקים למשיבים עילה לדרישת הפיצוי המוסכם. טענת המערער כי סכום הפיצוי המוסכם הוא מופרז נזנחה בסיכומיו, לא הוכחה ולפיכך נדחתה.    

3.         עיקרי טענות המערער

(א)                ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא אינם תואמים את העדויות והראיות שהובאו לפניו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ