אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצויי גירושין לאשה

פיצויי גירושין לאשה

תאריך פרסום : 31/08/2006 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול
1510
07/09/2004
בפני השופט:
1. הרב שלמה דיכובסקי - דיין יו"ר
2. הרב עזרא בר שלום - דיין
3. הרב אברהם שרמן - דיין


- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
אלמונית
פסק-דין
  •  
  • ביה"ד האזורי קבע בפסק דינו מיום כ"ז באלול תשס"ב, כי הבעל חייב לגרש את אשתו, וכי האשה הפסידה מזונותיה וכתובתה. הצדדים התגרשו, וערעורה של האשה נסב על הפסד הכתובה. יצויין, כי מדובר בבעל שנשא שתי נשים בתימן, והיגר לאחר מכן לאנגליה עם שתי נשותיו, ולאחר מכן עלו לישראל. המערערת היא אשתו השניה של המשיב, ויש לה ממנו שני ילדים. המשיב עבר להתגורר עם אשתו הראשונה וילדיה. ביה"ד האזורי חייב את המשיב בגט, אולם פסק להפסיד למערערת כתובה ומזונות, עקב מאיסותה בו, מאחר והיא סברה וקיבלה את היותה אשה שניה. על כך הערעור.
  • קשה לי להסכים למסקנת ביה"ד האזורי מטעמים אלו:
  • א. ענין המומים שבגינם רשאית אשה לתבוע גט, אינו הלכה למשה מסיני, אלא סברה והגיון, כלשון הרמב"ם (אישות כה ב): "והדברים אלו דברים של טעם הם ואינם גזירת הכתוב". כל ענין המומים הוא של דעת בני אדם, וחוסר נכונותם הנפשית לשאת מצב לא נסבל מצידו של בן הזוג האחר. על כן קיימת הלכה של סבר וקבל או סברה וקבלה. יש מקום לומר, שאם דעת בני אדם משתנה בנוגע למום מסויים, אזי אין מקום לומר סברה וקבלה, על יסוד הסכמתה בעבר. מום אינו דוקא בתחום הגופני, גם מום התנהגותי כמו רועה זונות, מביא לחיוב בגט. ואכן, הלכה זו של רועה זונות מופיעה בשו"ע סימן קנ"ד שהוא הסימן העוסק במומים. בכל ארצות התרבות, זו השפלה גדולה לאשה לחלוק את יצועה יחד עם אשה אחרת, ובעל שישא אשה נוספת יחוייב בגט, לא רק מחמת חדר"ג, אלא גם מחמת ההשפלה והמום שיש בזה. הצדדים באו מתימן, שם היה מקובל לשאת שתי נשים. כאן נחשב הדבר לבושה גדולה, ויש לראותו כמום גדול. הסכמת האשה בעבר אינה מחייבת אותה כיום, כך שלא מדובר רק במאיס עלי, אלא גם במום של הבעל שבגינו אין האשה יכולה לחיות עמו. כאשר מדובר בגירושין מחמת מום, אין מקום להפסד כתובה. קרוב לומר, שגם אם אשה נישאה לבעל רועה זונות, ולאחר מכן חזרה בתשובה, ואינה יכולה לשאת את המצב הזה, אזי יחוייב הבעל בגט, ולא יוכל לטעון שסברה וקבלה. באותה מידה נראה לי שלא ניתן לטעון טענת סברה וקבלה באשה שנישאה לבעל השטוף במשכב זכר בידיעה ברורה על מצבו, ולאחר מכן למדה את חומר האיסור ומבקשת להתגרש מחמת תיעובה את הבעל. גם בזה, אין מקום לטענת סברה וקבלה.
  • ב. כתובתה של המערערת נכתבה בתימן. יש בה עיקר כתובה מאה זוז (כדין גרושה) ונדוניה במטבע מקומית. לפי הנוסח ולפי המקובל בכתובות ספרדיות, הודה החתן שקיבלם ובאו לידו במושלם עד פרוטה אחרונה. אין כל סיבה להפסיד לה את הנדוניה, גם אם נדונה כדין אשה האומרת מאיס עלי.
  • ג. המנגנון של פסיקת פיצויים כתחליף או תוספת לכתובה, ניתן להפעלה כאן. ביה"ד רשאי לספק לאשה סכום מסויים כפיצוי,שכן פירוק הנישואין לא נגרם בעטיה, אלא עקב הנסיבות של מעבר מתרבות אחת לתרבות אחרת. בכלל הפיצויים, יש להשאיר את חיוב המזונות עומד על כנו.
  • לסיכום, יש לקבל את הערעור ולחייב את המשיב בכתובה וכן במזונות עד הגט.
  • (-)שלמה דיכובסקי
  •  
  • הופיעו בפנינו הצדדים וב"כ המערערת, בערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי, מכ"ז באלול תשס"ב בו פסק ביה"ד שהבעל חייב לגרש את אשתו בג"פ, וכן פסק שהאשה הפסידה מזונותיה, מיום י"ד בשבט תשנ"ט 31.1.99, וכן הפסידה את כתובתה. ב"כ המערערת טענה בערעורה על פסיקתו של ביה"ד שהאשה הפסידה את כתובתה. בכתב הערעור טוענת ב"כ האשה שהאשה לא הוכרזה כמורדת ולכן אין לראותה כמורדת. כ"כ טענה שביה"ד בפסק דינו הפסיד את כתובתה ללא כל נימוק.
  • בפנינו טענה ב"כ האשה שהאשה לא מורדת, כי הוא עזב ונטש אותה והוסיפה, שלדעתה במורדת מאיס עלי בטענה מבוררת לא נפסק שהפסידה כתובתה. לא נתקבלה בפנינו תגובת המשיב על הערעור וכן בפנינו לא נשמעו תגובותיו לטענות ב"כ האשה. לאחר העיון בערעור ובכל החומר שבתיק, יש לדחות את הערעור. מעיון בנמוקי חברי בית הדין עולה ברור, שקיימת הסכמה ביניהם שיש לראות האשה כמורדת כאשר לדעת הרוב יש לראותה כמורדת מאיס עלי בטענה מבוררת ולדעת המעוט יש לראותה כמורדת בעינא ומצערנא. לדעת הרוב טענת המאיסות של האשה מבוררת, עקב העובדה שהאיש נשוי לשתי נשים ולטענת האשה הבעל מתנכר לה ואינו מתחשב בה כלל. ולכן היא מסרבת לחזור ולחיות עמו בשלום בית.
  • לדעת המיעוט, כבוד הגר"א שמן שליט"א (המשתייך לעדה התימנית ודבר עם האשה ותרגם את דבריה מתימנית ומכיר היטב את המנטליות של בני ובנות העדה) התנגד לקביעת הרוב, שהמצב שהבעל נשוי לשתי נשים מהוה לאשה אמתלא לסירובה לחיות עם בעלה. האשה כלל לא טענה שקשה לה להיות אשה שניה, דבר זה לא נשמע רק מב"כ האשה שמנסה ל"חנך" את האשה ועולות מתימן אחרות, שזה לא מתאים לזמנינו. לדעתו האשה, שעד היום מדברת תימנית בלבד, מצב זה אינו מפריע לה כלל ועיקר טענתה למרידה שהוא לא מתייחס אליה כפי שצריך. גם מדבריה של האשה בביה"ד האזורי ובפני העו"ס עולה ברור שלא המצב החדש, שהגיעו הצדדים לגור בישראל, שבה אין כלל נשואין לשתי נשים, הוא הגורם לאשה למרוד בבעלה. בכל אופן המצב של המרידה שהאשה מסרבת לכל הצעה של הבעל לשלום בית לחזור לחיות יחד גורם שהיא תפסיד את כתובתה עם הגירושין.
  • לא ברור לי על מה ביסס הגר"ש דיכובסקי שליט"א את קביעתו שעצם העובדה שבעלה נשוי לשתי נשים והם נמצאים בישראל "ארץ התרבות" שבה, השפלה גדולה לאשה לחלוק יצועה יחד עם אשה אחרת, מהוה עבורה "מום" גדול שלא ניתן לחיות עמו ואין היא יכולה לחיות עם בעל, במציאות של "בושה גדולה". ומצב זה הופך להוות מום שבגינו ניתן לחייב בעל בגט. יצויין שטענה זו לא נשמעה בפנינו אפילו ברמז, לא ע"י האשה ולא ע"י ב"כ. גם בבית הדין האזורי לא הועלתה כלל טענה שמצב זה בישראל או "בארץ תרבות" אחרת, מהוה "מום" שנובע מהבעל ולכן יש בזה עילה לגרושין. מקובלים עלי יותר דברי הגר"א שמן שליט"א ששוחח עם האשה בשפתה ופגש אותה תקופה ארוכה, בהתמשכות הדיונים הרבים שהיו בפני ביה"ד האזורי, וקובע באופן חד משמעי שמצב זה אינו מפריע לאשה כלל. אין לומר שנסיבות של מעבר מתרבות אחת לתרבות אחרת תצדיק את מרידתה של האשה, וסירובה העיקש שלא לחזור לחיות עם בעלה בדירה נפרדת מהאשה השניה.
  • כבוד עמיתי הגר"ש דיכובסקי שליט"א מבקש לחייב את המשיב לשלם למערערת את גובה סכום מזונות העבר, ממועד 31.1.99 עד לסדור הגט, וזאת על בסיס "מנגנון" של פסיקת פיצויים, כתחליף או כתוספת לכתובה, והוסיף, שביה"ד רשאי לספק לאשה סכום מסויים כפיצוי שכן פירוק הנישואין לא נגרם בעטיה, אלא עקב הנסיבות של מעבר מתרבות אחת לתרבות אחרת, ובכלל הפצויים, יש להשאיר את חיוב המזונות עומד על כנו.
  • כבוד הרב שליט"א מבסס את פסיקתו לחיוב המשיב סכומים אלו, על מנהג בתי הדין הרבניים לפסוק לאשה פצויי גירושין, המאפשר לבית דין כלשון הרב, לספק לאשה סכום מסויים כ"פיצוי". וניצבת בזה השאלה האם בנדון דנן קיימים הנתונים והתנאים שמצדיקים הפעלת "מנגנון" מנהג הפיצויים לחייב ולהוציא ממון מהבעל וליתן לאשה.
  • ראשית, יש לקבוע שבנדון שבפנינו אין כל תביעה מצד האשה (המערערת) למתן פיצויים, לא בכתב הערעור ולא בדברי המערערת וב"כ, כפי שנשמעו בפנינו. גם בבית הדין האזורי לא נשמעה כלל תביעת האשה למתן פיצויי גירושין. על כן לא ברור לי על סמך מה החליט כבוד עמיתי הרב שליט"א להפעיל "מנגנון" הפיצויים ולחייב המשיב סכומי כסף נכבדים כאשר לא היתה כל תביעה בפנינו. להלן, נברר שיש סוג פיצויים שבי"ד מפעיל ומחייב על דעת עצמו, אולם זה מדובר בנסיבות שהאשה אינה חפצה בגירושין, וע"מ שתתרצה לגירושין, ביה"ד מחייב את הבעל ליתן לאשה ע"מ שהגרושין יתבצעו. דבר שלא נמצא בנדונינו שהרי האשה היא שתבעה את הגירושין והאיש סרב, וכיום הצדדים כבר התגרשו זמ"ז. לעצם קביעת הנסיבות והתנאים בהם מצינו המנהג לחייב הבעל בפיצויי גירושין יש למצוא את הנסיבות, בהם הפעילו בתי דין את חיוב נתינת פצויי גרושין לאשה. מצינו בתי דין שחייבו נתינת פיצוי גרושין במטרה להגיע לבצוע הגרושין בין הצדדים ולהביא את האשה להסכים לגרושין למרות שהיא אינה חפצה להפרד מבעלה ואין עילה הלכתית לחייבה להתגרש. כלומר הפיצויים הם חלק מדרכי ביצוע הגירושין. מצינו בתי דין שנהגו לחייב הבעל בנתינת פיצוי גרושין לאשה במטרה שכתוצאה מהגרושין תצא עם זכויות ממוניות הנובעות מחלקה של האשה בצבירת נכסים ורכוש אצל בעלה במשך חייה המשותפים עם בעלה. פיצויים אלו נוגעים לתחום הממוני רכושי שנקבע עם הגירושין. כ"כ מצינו בתי דין שנהגו לחייב הבעל בנתינת פיצויים לאשה כעין תוספת לכתובתה ובעיקר עם ירידת שער המטבע הרשומה בכתובה מאז כתיבתה עד לזמן הגרושין לפי מצב יוקר החיים. זה מתבסס על חובת הבעל לפייס האשה ולהבטיח קיומה בעתיד, וכן לחזק את העקרון שמונח ביסוד הכתובה שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה.
  • לסכום מצינו שלושה סוגי פיצוי גירושין:

א.     פיצויים הקשורים לבצוע הגירושין.

ב.     פצויים הקשורים לתחום הממוני רכושי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ