אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים בעת ירידה מאוטובוס

פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים בעת ירידה מאוטובוס

תאריך פרסום : 17/07/2006 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום ירושלים
19413-00
16/07/2006
בפני השופט:
בר-עם משה

- נגד -
התובע:
בית הלחמי סימי
עו"ד ש.ז. פונדמינסקי
הנתבע:
1. בן שטרית שמעון
2. הפניקס-חברה לביטוח בע"מ

עו"ד ישעיה אביבה ואח'
פסק-דין
כללי

תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים ועל פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: " החוק").

על העובדות, הטענות וההליכים

התובעת ילידת 1940, נפגעה בתאונת דרכים ביום 5.6.00, בעת שירדה מאוטובוס,  כאשר דלתותיו נסגרו עליה, והיא נפלה ונחבלה (להלן: " התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפצעה התובעת בחלקי גוף שונים ובעיקר בראשה, בפניה, בגבה וברגלה הימנית. התובעת אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם למשך 62 יום, עד ליום 6.8.00, ועברה, במהלך אשפוזה, שלושה ניתוחים בהרדמה כללית.

התביעה הוגשה נגד הנתבע 1 - נהג האוטובוס, והנתבעת 2 - מבטחת השימוש ברכב.

הנתבעים לא חלקו על חבותם לפצות את התובעת מכוח החוק (הודעתם מיום 14.2.05), וטענו לעניין גובה הנזק בלבד.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, אשר קבע (נספח ז/1 לתצהיר התובעת) בהחלטתו מיום 1.4.03, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה של 41.48% (ולאחר הפעלת תקנה 15 - 63%) החל מיום 1.9.02 (תעודת עובד ציבור מיום 5.12.05), הכוללת 15% נכות אורתופדית לפי פריט 48(3) בין הסעיפים הקטנים (א)  ו-(ב), לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " התוספת"), 15% נכות פלסטית בשל צלקות לפי סעיף 75(1) בין הסעיפים הקטנים (ב) ו-(ג) לתוספת, 10% נכות בגין נזק בווריד לפי סעיף 11(2)(ב) לתוספת, ו-10% נכות פסיכיאטרית לפי פריט 34(ב) לתוספת.

דרגת הנכות הרפואית היא המחייבת לצורך התביעה דנן בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק, בהיותה קביעה על פי דין. כמו כן קבע המל"ל (נספח ז'2 לתצהיר התובעת) נכות זמנית בשיעור של 100% עד ליום 30.6.01 ו-45% עד ליום 31.8.02.

מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של התובעת ושל בתה, גב' הדס יגנה, ובנוסף נשמעו עדויותיהם של גב' דנה נפתלי ומר חן בנימין, שניהם מרשות השידור.

בתצהירה חזרה התובעת על טענותיה, והוסיפה כי לאחר שחרורה מבית החולים היתה מרותקת למיטתה למשך זמן רב, סבלה כאבים עזים ובמיוחד ברגלה הימנית, היתה מוגבלת בתפקודה ובניידותה ונזקקה בשל כך לעזרה וסיעוד בפעולות היומיום, בעבודות הבית ובניידות. התובעת הוסיפה כי בני משפחתה ובעיקר ילדיה הושיטו לה עזרה (ס' 6 לתצהיר). התובעת טענה כי נזקקה לאביזרים רפואיים שונים ובהם מיטה מיוחדת, עגלה, הליכון, נעליים אורטופדיות ומקל הליכה, בו היא נעזרת עד היום (ס' 8). התובעת הוסיפה כי מאז התאונה היא מוגבלת בהליכה, ואינה מסוגלת לעמוד או ללכת זמן ממושך (ס' 11), אינה מסוגלת לבצע עבודה פיזית (ס' 12), וכן סובלת מסיוטי לילה ומדיכאון, ועוברת טיפול פסיכולוגי פרטי, בעלות של 250 ש"ח למפגש (ס' 13). בעניין השתכרותה טענה התובעת כי עובר לתאונה עבדה כתופרת ואחראית מחסן בגדים ואביזרים ברשות השידור, נהגה לעבוד בשעות נוספות ושכרה הממוצע עמד על 7,200 ש"ח לחודש. בנוסף נהגה לעבוד כתופרת גם מחוץ לעבודה (ס' 9). לטענתה, מאז התאונה וכתוצאה ממנה לא שבה לעבודתה (נספח ו' לתצהירה). זאת ועוד, הוועדה הרפואית המחוזית של שירות המדינה (להלן: " הוועדה הרפואית") קבעה בהחלטתה מיום 17.9.02 כי לנוכח התאונה יש סיבה מספקת להפסקת ההתקשרות עמה, רטרואקטיבית למועד פרישתה בפועל, ומיום 1.7.00 יצאה התובעת לגמלאות והיא מקבלת פנסיה מקרן מבטחים (נספח ו' 4) בשיעור של 1,473 ש"ח לחודש.

גב' נפתלי מסרה בחקירתה כי התובעת עבדה ברשות השידור כתופרת, ולאחר שעיינה בתיקה האישי של התובעת, הוסיפה כי התובעת עבדה במשרה מלאה, ולעתים גם שעות נוספות (עמ' 6 ש' 3), ובאשר לפרישתה ותנאי זכאותה ציינה כי גיל הפרישה הנוהג ברשות השידור הוא מגיל 60 על פי בקשת העובד ועד לגיל 65 (שורה 5), ולדבריה, גם בהתחשב בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (להלן: " חוק גיל פרישה"), היתה התובעת פורשת לגמלאות בגיל 65, שכן "אנו עובדים לפיו" (ש' 8). העדה הדגישה כי התובעת יצאה לגמלאות במועד מוקדם יותר מכפי שניתן היה, רק בשל התאונה, וביססה את מקור ידיעתה על "היכרותי האישית עם התובעת" (ש' 12). העדה אישרה כי התובעת הופנתה לוועדה הרפואית שעל פיה נמצא כי איננה כשירה להמשיך בעבודתה (נספח ו'3) (ש' 23-22). בחקירתה הנגדית חזרה גב' נפתלי ואישרה כי גיל הפרישה הוא 65, וכי את זכויות הפנסיה צברה בקרן מבטחים (עמ' 7 ש' 13) והוסיפה כי איננה יודעת על יסוד מה נקבע שיעור נכות של 54% ע"י הוועדה הרפואית (עמ' 8 ש' 5-4).

בחקירתה, העידה התובעת על מגבלותיה ועל הסיוע שקיבלה ממשפחתה (עמ' 9 ש' 16-8) במהלך אשפוזה ולאחריו, וכן העידה בעניין האביזרים האורתופדיים הדרושים לה כיום בשל מגבלותיה (ש' 26-24). בהמשך אישרה התובעת כי קודם לתאונה סבלה מבעיות גב תחתון ובעיות במרפקים ונשלחה לטיפולים, אך הוסיפה כי לא רותקה למיטתה ולא הפסיקה לעבוד (עמ' 11 ש' 2-1).

בתה של התובעת, הגב' יגנה, העידה כי במשך תקופת אשפוזה של התובעת שהו היא ואחיה לצד מיטתה במשמרות וסעדו אותה, ולאחר ששוחררה מבית החולים סעדו אותה בביתה. גב' יגנה הוסיפה כי התובעת לא יכלה להשתמש עוד בחדר האמבטיה שבביתה, ולכן נאלצה לעבור להתגורר למשך שמונה חודשים בדירת בתה חנה, שם היה מקלחון מתאים "פחות או יותר" לצרכיה (עמ' 17 ש' 5).

מטעם הנתבעים העיד מר אלישע שניאור, בן זוגה של התובעת, והחוקרת גב' שרה דורון. במהלך חקירתו הוכרז העד כעד עוין, ונחקר בחקירה נגדית. מר שניאור העיד כי מאז התאונה התובעת אינה משתתפת בחוגים ואינה יכולה לבשל, וכי בנותיה מבשלות עבורה. בחקירתו ציין מספר פעמים כי אינו זוכר ששוחח עם החוקרת מטעם הנתבעים. ייאמר מיד כי העד הותיר בפני רושם עגום ביותר, עדותו מתחמקת חלקית ובלתי מהימנה לחלוטין, ולפיכך הנני דוחה אותה מכל וכל.

במהלך הדיון ביקש ב"כ הנתבעים להגיש כראיה קלטת בצירוף תמליל, וזאת באמצעות החוקרת גב' דורון אשר ניהלה, כנטען, את החקירות המוקלטות על גבי הקלטת (להלן: " הקלטת המקורית"). אלא שבמהלך הדיון נמצא כי ההקלטה אינה ברורה כלל, ולא ניתן להבין את תוכנה. לבקשת הנתבעים נקבעה ישיבה נוספת וניתנה להם הזדמנות להביא ראיות נוספות מטעמם. במהלכה ביקש ב"כ הנתבעים להגיש, באמצעות גב' דורון, קלטת אחרת שעברה עריכה טכנית, באופן שניתן לכאורה לשמוע את שהוקלט על גביה (להלן: " הקלטת הערוכה"). אולם, בחקירתה הנגדית הוברר כי העדה לא ערכה את הקלטת. לפיכך, ומאחר ולא הובאה עדות הקושרת את הקלטת הערוכה לקלטת המקורית, ולא ניתן לקבוע את אמיתותה ואמינות תוכנה, החלטתי שלא לקבלה כראיה, ובהתאם לכללי הקבילות שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין זה ולפיהם: "...כדי שיהיה בידו של בית-המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; (6) שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי" (ע"פ 869/81 שניר נ' מ"י פ"ד לח(4) 169, 191-190 (1984)). משהנתבעים לא השכילו לעמוד בתנאי הקבילות שנקבעו, אין לקבל את הקלטת הערוכה והתמליל שהוכן על פיה, כראיה להוכחת אמיתות תוכנה. בנסיבות אלו, לא היה מקום לצטט מתוך תמליל הקלטת המקורית, כפי שעשו הנתבעים בסיכומיהם (ס' 31-30, 27, 18-17), ועל כך יש להצר.

למעלה מן הצורך יובהר כי אין לקבל את טענות הנתבעים בעניין זה, גם מהטעם שעדות זו הינה אמרת חוץ של עד, המהווה עדות שמיעה אסורה, שאין לקבלה, לצורך הוכחת אמיתות תוכנה, בהעדר חריג המתיר את קבלתה (יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון  487-479 (2003)).

התובעת טענה בסיכומיה כי עובר לתאונה עבדה כתופרת ואחראית מחסן בגדים ואביזרים ברשות השידור, ונהגה לעבוד בשעות נוספות. עוד טענה התובעת כי יש להעמיד את נכותה התפקודית, כתוצאה מהתאונה על 100%, מאחר שלא שבה לעבודתה כתוצאה מהתאונה, ובהתאם לכך לקבוע את הפסד השתכרותה לעבר ולעתיד ולפצותה בגין עזרת צד ג' וסיעוד לעבר ולעתיד, וכן בגין הוצאות, טיפולים רפואיים וניידות. מנגד טענו הנתבעים כי הנכות התפקודית של התובעת, ככל שזו קיימת, נמוכה מהנכות הרפואית שנקבעה לה.

בענין עזרה וסיעוד טענה התובעת כי עובר לתאונה ביצעה בעצמה וללא עזרה את כל עבודות משק הבית, ואילו כתוצאה מהתאונה היא אינה מסוגלת לתפקד ונזקקת לעזרה וסיעוד בעבודות הבית ובפעולות היומיום. נטען כי ילדיה מסייעים לה בעניינים אלה.

מנגד טענו הנתבעים כי התובעת אינה סובלת מנכות אשר גורמת לה לפגיעה בתפקודה באופן המצריך עזרת הזולת. עוד טענו הנתבעים כי לתובעת עבר רפואי "עשיר" ומגבלות רפואיות שאינן קשורות לתאונה (ס' 23-15 לסיכומיהם) לרבות בשל פגיעה בשתי ידיה שבגין הבעיה בשורש כף היד עברה התובעת ניתוח באפריל 1995 וכן בפברואר 2005 וכמפורט בסיכומיהם (ס' 20, 15), וכן סבלה מבעיות ע"ש צווארי, מתני וגב תחתון וכן מבלט דיסק ומשינויים ניווניים, והוסיפו, כי על פי ההלכה הנוהגת לעניין זה, אין לייחס להם את הנזק בשל העדר קשר סיבתי לתאונה.

בטרם נידרש לשאלת שיעור הפיצויים, יש לקבוע כממצא הדרוש לענייננו, את גילה המדויק של התובעת, בהיותו נתון רלוונטי לקביעת גובה הנזק. התובעת הצהירה כי שנת לידתה היא 1940, ואולם לא הובאה כל ראיה בדבר יום לידתה המדויק. משכך, ובהתאם להוראת סעיף 12 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, הנני קובע כי יום לידתה הינו א' בניסן ת"ש (9.4.1940) (ראה ת.א. (מחוזי נצ') 104/95 יחזקאל נ' לנגר, פורסם במאגר "נבו" (2002). הקביעה הנוגעת לענייננו, בקשר לסעיף 12 הנ"ל, לא שונתה בערעור: ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583 (2004)).נמ

שכך, ובהתאםד

הנכות התפקודית

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ