אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975

פיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975

תאריך פרסום : 01/01/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
3177-09
24/12/2012
בפני השופט:
משה בר-עם

- נגד -
התובע:
1. פלוני
2. פלונית

עו"ד שושנה גלס ואח'
הנתבע:
1. לוי מאיר
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
3. מרדכי לחמי
4. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ

עו"ד ע. קרינסקי
עו"ד א. קרינסקי ואח'
עו"ד מירון קין
פסק-דין

כללי :

1.         תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע 1, בתאונת דרכים, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " החוק").

על העובדות, הטענות וההליכים :

2.         התובע 1, פלוני (להלן: " התובע"), נפגע בתאונת דרכים ביום 11.3.2008 בהיותו הולך רגל, כבן 16 שנים ובעת שחצה כביש רחב. רכב בו נהג הנתבע 3, המבוטח כדין אצל הנתבעת 4, פגע ברכב אחר בו נהג נתבע 1, המבוטח כדין אצל נתבעת 2, וזה פגע בתובע (להלן: "התאונה").

3.         כתוצאה מהתאונה הובהל התובע לבית החולים וולפסון ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ ילדים, שם אובחן כסובל משבר סופרא טרוכנטרי בירך שמאל, שבר של האצטבולום משמאל, שבר סופראקונדילרי משמאל וכן פגיעת מעיכה קשה של כף רגל ימין עם Degloving ושברים בטיביאה ובאצטבולום. לתובע בוצעו קיבועי שברים בירך שמאל וכן בוצעה הטרייה ותפירה חלקית של הנזקים בכף רגל ימין. ביום 13.3.2008 הועבר התובע למחלקה האורטופדית לילדים בבית החולים אסף הרופא לצורך טיפול בתא לחץ בניסיון להציל את כף רגלו הימנית מכריתה. לאחר מספר ימים בהם טופלה רגלו הימנית, בתא לחץ, כ-7 פעמים, חלה החמרה קלינית ורנטגנית והוחלט לבצע כריתה. ביום 18.3.2008 עבר התובע כריתה חלקית של כף רגל ימין שלאחריה הועבר ליחידה לטיפול נמרץ ילדים, להמשך השגחה, ומשם למחלקת פלסטיקה לצורך המשך טיפול שיקומי בכף הרגל. ביום 22.4.2008 הועבר התובע למחלקת שיקום ילדים במרכז הרפואי שיבא לצורך טיפול שיקומי אינטנסיבי. לאחר שקיבל טיפול שיקומי שכלל טיפול סיעודי, פיזיותרפיה, כושר, ריפוי בעיסוק ולמידה וליווי רגשי, שוחרר ביום 18.7.2008 להמשך טיפול שיקומי, 3 פעמים בשבוע, במסגרת אשפוז יום. סה"כ אושפז התובע כ- 140 ימים.

4.         התובע הגיש את תביעתו לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בשל התאונה. בהיותו קטין הוגשה התביעה על ידי אמו, התובעת 2, אשר על פי הנטען טיפלה בו באופן צמוד והיטיבה את נזקיו, יחד עם אחותו. התביעה הוגשה כנגד הנתבעים, בשל היות התאונה "תאונה מעורבת" כקבוע בסעיף 3(ב) לחוק. הנתבעים אינם חולקים על עצם קרות התאונה ועל קיומו של כיסוי ביטוחי. זאת ועוד, אף שבתחילה חלקו הנתבעים 3-4 על חבותם לפיצוי התובע בגין נזקיו מהתאונה, בדיון מיום 14.9.2012, הודו באחריותם המשותפת עם הנתבעים 1 ו-2 (רע"א 7501/11 יוני אברמוב נ' מיטל בכר (6.3.2012)). משכך, המחלוקת שנותרה בין הצדדים הנה בשאלת גובה הנזק בלבד.

5.         בית המשפט מינה את פרופ' ליברגל כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: " המומחה האורטופדי"). בחוות דעתו מיום 11.1.2010 מצא המומחה כי בבדיקה שערך התהלך התובע בעזרת קביים עם תותבת PTB לקטיעה בגובה כף רגל, ולא העביר משקל מלא על רגל ימין. כן, מצא הגבלה בתנועות פרקי ירכיים, טווח מלא ויציבות שמורה בברכיים, עם רגישות מדיאלית מימין. בשוק הימני מצא מצב לאחר קטיעה בגובה מרכז כף הרגל. הגדם באקו וינוס עם עיוות של העקב. פצע לחץ פלנטרי ורגישות ניכרת בעקב עם רושם של נוירומה. בגפיים העליונות נמצאה ירידה בתחושה אולינרית עם חולשה קלה ללא שיתוקים. המומחה סבר כי מדובר בנער שנפגע בצורה קשה ביותר בעיקר בפלג גופו התחתון. התובע סבל מחבלות של פגיעות מרובות, כאשר הקשה בהן הייתה מעיכה של קדמת כף הרגל הימנית, שאר הפגיעות טופלו והחלימו עם מגבלות קלות. בנסיבות אלו, העריך כי לפגיעה מורכבת כזו קיימות השלכות נפשיות ברורות והמליץ על מינוי מומחה בתחום הנפשי.

6.         בנוגע לנכותו השלדית, קבע המומחה כי לתובע נכות בשיעור של 5% בגין כאבי גב תחתון עם עדות לשבר דחיסה של D12 ובהתאם לקבוע בסעיף 37(8)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " תקנות המל"ל"); 10% בגין הגבלה בתפקודי מפרק ירך שמאל על רקע שברים באצטרובולום ובצוואר הירך שהותירו מגבלה תפקודית קלה והפרעה בכושר הפעולה והתנועות בהתאם לסעיף 35(1)ב לתקנות המל"ל; 5% בגין הפרעה אולינרית תחושתית קלה ביד הימנית בהתאם לקבוע בסעיף 5(א) II  לתקנות המל"ל; 55% בגין קטיעה במרכז כף הרגל הימנית בהתאם לסעיף 47(7)(א) לתקנות המל"ל (בהנחה שהגדם שנותר אינו תפקודי ואינו מאפשר נשיאת משקל). עוד הוסיף כי יש לשקול ביצוע קטיעה פורמאלית מתחת לברך, שכן זו תאפשר התאמת תותבת תפקודית העשויה לשפר מאוד את איכות החיים של התובע. בתשובה לשאלת הבהרה מטעם הנתבעים 1 ו-2 השיב, לאחר עיון בחומר הרפואי, כי נכותו של התובע, בעניין קטיעת רגלו, מתאימה יותר לסעיף 47(7)(ב) לתקנות המל"ל (בשיעור של 50%) ולא כפי שקבע בחוות דעתו.

7.         נוכח המלצת המומחה האורטופדי, מונה מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר אהרונסון (להלן: " המומחה הנפשי"). בחוות דעתו מיום 1.6.2010 מצא המומחה, כעולה מהמסמכים הרפואיים שהונחו בפניו, כי התובע סובל מתסמינים פוסט טראומאטיים של חרדה ודיכאון, שבגינם הופנה לטיפול נפשי וקבלת טיפול תרופתי. בבדיקה, מצא המומחה כי מתוכן דברי התובע עולים תיאורים של חרדה, התנהגות הימנעותית, הפרעות שינה עם חלומות פוסט טראומאטיים עם ביעותים, תמונות וזיכרונות חודרניים של התאונה בערנות, עוררות יתר, סף תסכול מונמך עם התפרצויות כעס בלתי נשלטות וחווית ייאוש, חוסר תקווה לעתיד ופגיעה קשה בתדמיתו העצמית והאישית. המומחה הדגיש, כי לא נמצאה עדות לקיומה של נכות קודמת כלשהי בתחום הנפשי טרם התאונה. המומחה העריך, כי לאחר התאונה פיתח התובע תסמינים מובהקים, קשים ומתמשכים של הפרעת עקה בתר חבלתית מלווה הפרעה-דיכאונית. המומחה הוסיף, כי התובע קיבל טיפול תרופתי נפשי ללא הטבה משמעותית במצבו הגם שלא קיבל טיפול נפשי דינמי או קוגנטיבי התנהגותי. בהמשך  סבר, כי הפרעות אלו משפיעים בצורה קבועה על תפקודו החברתי ועל כושר העבודה, ובנסיבות אלה העריך את נכותו הנפשית, הזמנית, בשיעור של 50% בהתאם לקבוע בתקנה 34(ה) לתקנות המל"ל (וראו תיקון לתקנה 34, תק' (מס 2) תשע"ב 2012, ק"ת מס' 7095 עמוד 839). כמו כן, המליץ על מתן טיפול תרופתי ונפשי ועל בדיקה נוספת בתום שנתיים. המומחה הוסיף, כי את הטיפול ניתן לקבל במרכזים לטיפול בטראומה נפשית.

8.         בטרם חלף המועד שקצב המומחה לבדיקה נוספת, הוגשה בקשת התובע להקדים את מועד בדיקתו להערכה עדכנית של מצבו הנפשי ולאחר שלטענתו, מהחומר הרפואי שצורף לבקשה, עולה כי לא חל שיפור במצבו, אף שפנה לקבלת טיפול נפשי במרכז לבריאות הנפש, כפי שהמליץ המומחה ובשל החמרה נטענת במצבו הכלכלי.

9.         נוכח האמור, התבקש המומחה לחוות דעתו האם יש מקום להקדמת מועד הבדיקה החוזרת. המומחה מסר בהודעתו לבית המשפט מיום 18.10.11, כי אין סיכוי רב שעד לתום התקופה שנותרה יחול שינויים משמעותיים במצבו הנפשי של התובע, זאת על רקע חומרת מצבו, חרף קבלת הטיפול התרופתי.

10.       ביום 6.11.2011 ניתנה חוות דעתו המשלימה של המומחה הנפשי. בחוות דעתו ציין כי התובע סיים את לימודיו בתיכון מקצועי, ללא תעודת בגרות מלאה, תוך חיסורים רבים מבית הספר בשל מצבו הגופני והנפשי, אף שלמד חלקית שנה נוספת (י"ג). המומחה סבר, כי מצבו הנפשי של התובע לא הוטב משמעותית ממועד בדיקתו הראשונה. עוד נמצא כי התובע מגיב לרעשים בעוררות יתר וחרדה, מתוח בעת נסיעה, סובל מהפרעות שינה קבועות ורוב הימים נמצא בביתו לבד, בוהה. בהמשך, כי התובע עסוק תמידית במחשבותיו על מצבו, על הפגיעה הקשה בתדמיתו הנפשית והגופנית, באובדן רגלו, אובדן עתידו ויכולותיו, מיואש, מדוכא מרגיש חסר ערך עצמי וללא תקווה ומוטיבציה לשינוי. המומחה הוסיף, כי מהמסמכים הרפואיים עולה שהתובע היה בטיפול נפשי והתרשמות המטפלים הייתה כי התובע סובל מתסמונת פוסט טראומתית על כל מרכיבה לרבות דיכאון ואף מהדיווחים עלה, כי מידי פעם היו לתובע מחשבות אובדניות אך ללא תכניות מיוחדות. התובע טופל בתרופות שונות נוגדות דיכאון וחרדה ואולם לא נצפו שינוים משמעותיים לטובה בתקופת הטיפול וכי מספר פעמים הומלץ על אשפוז על מנת לאפשר טיפול יותר אינטנסיבי למצבו. כמו כן הומלץ על טיפול פסיכולוגי. בסיכום חוות דעתו סבר המומחה תוך שהפנה לחוות דעתו הראשונה, כי הגם שקיבל התובע טיפול תרופתי רחב והיה במעקב, לא חל שינוי במצבו התפקודי הנפשי ואף זה הוחמר. המומחה הטעים, כי כל התסמינים של תסמונת ה-PTSD  קיימים בעוצמה ובצורה חריפה, והתמשכותם מלמדת על היותם כרוניים כשהם מלווים בדיכאון קשה וקבוע. בנסיבות אלה העריך, כי הפרעות אלו שהתפתחו לאחר ועקב התאונה הנם קשים, מובהקים ומגבילים באופן ניכר את תפקודו החברתי וכושרו לעבוד (לימודים). לפיכך, סבר כי לתובע נכות של 60% בהתאם לקבוע בסעיף 34(ה)- (ו) לתקנות המל"ל. יחד עם זאת, אף שחלפו מספר שנים ממועד התאונה, מצא להעריך את נכותו כזמנית, מפאת גילו הצעיר, ולנוכח הסיכוי שטיפול פסיכיאטרי-פסיכולוגי יכול למזער את נכותו במידת מה. לסברתו, סיכוי כזה תלוי בעבודה טיפולית עקבית וארוכת טווח. לפיכך, המליץ לדחות את קביעת נכותו הפסיכיאטרית, הצמיתה למשך 4 שנים נוספות תוך שהוסיף, כי רצוי שהתובע יקבל טיפול בתחילה במסגרת אשפוזית ובהמשך במסגרת מרפאתית המתמקצעת בטיפול נפשי לאחר טראומה.

11.       בתשובותיו לשאלות הבהרה מטעם התובע השיב המומחה, כי לא ניתן להעריך את שיעור הנכות הקבועה שתיוותר לתובע לאחר קבלת הטיפול עליו המליץ, ואולם הוסיף, כי חרף החמרתם של התסמינים הנפשיים, ניתן לראות בגילו הצעיר של התובע ונתוני הבסיס, פוטנציאל לשיפור ככל שיקבל את הטיפול המיטבי. בנסיבות אלה, הדגיש, כי סביר ביותר להניח שתישאר לתובע נכות משמעותית לצמיתות, אותה העריך בשיעור של לפחות 40%. בתשובות לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים 3 ו-4 השיב, כי לא נמצאו אצל התובע סימנים המלמדים או מרמזים על קיומו של פיגור שכלי מולד ולא ידוע מעברו של התובע על קיומם של גורמים המעידים על קיומה של מחלת נפש על רקע של משתנים אחרים. 

12.       חרף המלצת המומחה ביקש התובע לקבוע את המשך הדיון לשמיעת ראיות, זאת נוכח מצבו הכלכלי הקשה והשיקום שלו נדרש, בשל מצבו הרפואי הנטען. בנסיבות אלה ועל פי בקשתו נקבע המשך הדיון להגשת עדויות ראשיות בתצהירים.

13.       מטעם התובע הוגשו תצהירים של התובע, אמו ואחותו. בתצהירו, חזר התובע על טענותיו וציין כי עבר סבל נוראי ושיקום ארוך ומתיש. כן, הוחלפו לו 4 תותבות (פרוטזות) והותאמה לו תותבת מיוחדת, כאשר נאמר לו כי נוכח מיקום הגדם והקושי בהתאמת תותבת, ייתכן ובעתיד יצטרך לעבור עוד מספר ניתוחים או לעבור קטיעה נוספת על מנת שזו תשב במקומה. עוד הוסיף והצהיר, כי הגדם אינו מחלים ומפריש כמויות גדולות של מוגלה ונוצרים באזור זיהומים ופצעים מוגלתיים שמקשים על הנעת אצבעות כף יד ימין וגורמי לסבל בגב התחתון, באגן ובירך שמאל. בשל השימוש בקביים, החל לסבול מכאבים בשרירי הידיים ולפיכך הומלץ לו להימנע משימוש בהם. בנוסף, מאז התאונה חלה הידרדרות בראייתו. בשל מגבלותיו האורתופדיות וחוסר היציבות בהליכתו, נזקק באופן קבוע לסיועה של אמו, אשר עוזרת לו, בין היתר, להתרחץ משום שאינו יכול להתכופף.

14.       אשר למצבו הנפשי הדגיש כי אינו מבין מדוע עליו להתענות עוד 4 שנים עד שתקבע נכותו הסופית, מקום בו אין ספק שהנכות שנותר עמה תלווה אותו לכל חייו, שכן כתוצאה מהתאונה הוא שרוי בדיכאון תמידי, עלה במשקל באופן דרסטי, איבד את בטחונו העצמי ורוב הזמן מסתגר בביתו. בשל אלו, חש שחייו נהרסו לחלוטין ואיבד את הרצון לחיות.

15.       יוער, כי במהלך הדיון ובטרם נחקרו המומחים, עתר התובע למינוי מומחה שיקומי, זאת בשל מצבו החמור של הגדם והצורך בהחלפת תותבת. התובע טען לעניין התאמת הדיור נוכח הפגימה האורתופדית ולטיפולים הנפשיים שיזקק להם. בהחלטתי מיום 19.4.2012 דחיתי את בקשתו למינוי מומחה שיקומי מהטעם, כי פגיעתו איננה רב מערכתית המקימה צורך, ברגיל, למינוי מומחה שיקומי ומשלא שוכנעתי נוכח טיבה של הפגימה ומהותה, כעולה מחוות דעתו של המומחה האורתופדי (והנפשי), כי הונחה תשתית של ממש המקימה לו עילה מספקת והצדקה למינוי טרם שמיעת הראיות (ראו והשוו: ע"א 5231/10 פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (2.8.2012)) ואף לא בהמשך, כעולה מחקירת המומחים והעדר הצורך בקביעת צרכים שיקומיים (רע"א 4102/12 גד צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) (2.9.2012)), כמפורט להלן. מכאן, יש לדחות את טענותיו לעניין זה, בסיכומיו. כמו כן, הוספתי, כי על אף בקשת התובעים לקבוע את הדיון לשמיעת ראיות, לא מצאתי מקום לעשות כן, בעיקר נוכח חוות דעתו של המומחה בתחום הנפשי והטיפולים עליהם המליץ, טרם קביעת נכותו הצמיתה של התובע. בעניין זה, נדרש התובע ליתן הודעת עדכון בדבר הטיפולים הנפשיים עליהם המליץ המומחה. חרף האמור, חזרו התובעים על בקשתם לקבוע את המשך הדיון להוכחות.

16.       התובעים נחקרו על תצהיריהם. כמו כן נחקרו המומחים. המומחה האורטופדי חזר על עמדתו ולא שינה ממסקנותיו בחוות דעתו. המומחה הנפשי העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 60%.

17.       מטעם הנתבעים הוגש תקליטור לפיו תועדו תנועותיו של התובע מחוץ לביתו (להלן: " התקליטור"). כמו כן הוגשה חוות דעת אקטוארית, לעניין ניכויי תגמולי המל"ל. בהקשר זה יוער, כי בסיום הדיון, ביקשו התובעים להגיש חוות דעת אקטוארית מטעמם ואולם, כל שהוגשה היא חוות דעת מומחה לעניין תחשיבי עלויות החזקת כלי רכב שונים לנכים. בשל התנגדות הנתבעים להגשת חוות הדעת, קבעתי, כי משלא מונה מומחה שיקומי וממילא לא נקבעו לתובע צרכים שיקומיים, בתחום הניידות, לא היה מקום, גם מטעם זה, להגיש חוות דעת מומחה לעניין חישוב העלויות (לאחר שנשמעו הראיות) ומשכך הוריתי, כי חוות הדעת לא תשמש ראייה בתובענה. בנסיבות אלה, לאחר שהתובע מסר על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית במשרד הבריאות, לפיה נדחתה בקשתו לגמלת ניידות, הוגשו סיכומי הצדדים, והתיק הובא לפני למתן פסק דין כדלקמן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ