אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצויים בגין כאב וסבל כתוצאה מפגיעת אוטובוס

פיצויים בגין כאב וסבל כתוצאה מפגיעת אוטובוס

תאריך פרסום : 15/10/2006 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
8768-01
11/10/2006
בפני השופט:
- גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
דליה שריקי
עו"ד א. סורני
הנתבע:
1. ואדים מיידניק
2. הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

עו"ד א. כרמלי ואח'
פסק-דין

מבוא

1.                   1.                   לפי הנטען בכתב התביעה נשוא תיק זה, ביום 24.12.1995  עת נעצר אוטובוס

מ.ר. 00-017-87 עצירה פתאומית נפגעה דליה שריקי, ילידת 12.6.58 (להלן, "התובעת" או "דליה") במכה בגבה התחתון ובצלעותיה (להלן, "התאונה"). קיימת מחלוקת, אם כלל ארעה התאונה הנטענת, כי התובעת, אשר, לפי טענתה, הוסעה מעבודתה בים המלח לביתה בדימונה עת קרתה התאונה, פנתה לחדר המיון לראשונה שלושה ימים לאחר התאונה הנטענת ותבעה את המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה הנטענת רק בינואר 1998,קרי כשנתיים לאחר התאונה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך הועדה הרפואית מטעמו קבעה לדליה 0% נכות בגין התאונה. בפרק "סיכום ומסקנות" לדו"ח הועדה הרפואית מיום 11.5.98, נכתב:  " בכרטיס הנבדקת נמצאו רישומים על כאבי גב תחתון משנת 94 (דהיינו, לפני התאונה - ג'ט"ל). בבדיקה היום אין ממצאים חולניים בגב תחתון ולא הפרעות נוירולוגיות בגפיים התחתונות. כלאמר (כך!) אין הגבלה תפקודית. לפי זה כתוצאה מהתאונה לא נותרה נכות".  בשנת 2001 תבעה התובעת את המוסד לביטוח לאומי בגין החמרת מצבה בעקבות התאונה, אך תביעתה זו נדחתה ביום 23.7.01. ביום 5.8.01 נבדקה התובעת לראשונה על-ידי פסיכיאטרית. ביום 26.12.01 הגישה דליה את תביעתה זו. על אף קיומה של קביעה על-פי דין היא עתרה למינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתחום הרפואה הפסיכיאטרית ובמעמד צד אחד נעתר בית-המשפט (כב' השופטת שחף) לעתירה זו (בהחלטתה מיום 23.6.02). הנתבעת פנתה לביטול המינוי, אך משמצא בית-המשפט (כב' השופטת שחף), שחוות הדעת כבר מוכנה, הוא הותיר את המינוי על כנו. המומחה מטעם בית-המשפט חיווה את דעתו בחוות הדעת מיום 15.3.03, שהתובעת סובלת מהפרעה הסתגלותית (adjustment disorder)  ולא מהפרעת דחק בתר חבלתי (P.T.S.D). המומחה הנ"ל, ד"ר יפתח סוכנבר, כתב בסיכום חוות דעתו הנ"ל :

"... לא כאן המקום לפרט את כל גורמי הדחק שניקרו בחייה (של התובעת - ג'ט"ל) ואשר מהווים את התשתית האטיולוגית... למצוקה הנפשית המוגדרת כאן כהפרעה הסתגלותית... סביר להניח כי מגבלותיה הקשורות והמתועדות בבדיקת M.R.I  ו - E.M.G  אכן מהוות גורמי דחק בפני עצמם. אם הייתה קיימת עדות אוביקטיבית המצביעה על קשר סיבתי ישיר בין התאונה הנדונה לבין הממצאים האובייקטיביים העולים מבדיקת M.R.I  ו - E.M.G, ניתן היה למנות גם (ואולי רק) את התאונה ותוצאותיה כגורמי דחק להיווצרות ההפרעה ההסתגלותית של הנבדקת. אולם משעה שנעדר קשר סיבתי מוכח זה, הרי שזו אינה בגינה של התאונה... על כן, ... לא נותרה נכות נפשית בגין התאונה הנדונה..."

            בהמשך נתייחס בהמשך לחקירתו הנגדית של ד"ר סוכנבר לפנינו. עתה נכריע במחלוקת, אם כלל התרחשה התאונה נשוא התביעה.

התאונה הנטענת: קרתה או לא קרתה?

  1. לטענת הנתבעים, התאונה הנטענת כלל לא קרתה. הטענה נסמכת במיוחד על עדותו של נהג האוטובוס, אשר למד על התאונה הנטענת שנים מאוחר יותר, שלא ידוע לו על קרות התאונה [סעיף 4 לתצהירו של הנתבע 1 (נהג האוטובוס) בעדות ראשית]. לגירסתו, אילו התובעת הייתה נופלת בעת הנסיעה, מישהו היה מודיע לו, הוא היה מושיט עזרה ראשונה וגם היה מדווח למעסיקתו על האירוע [סעיפים 4 ו - 5 לתצהירו של הנתבע 1 בעדות ראשית ועמ' 2 (למעלה) לסיכומי הנתבעים]. לטענת הנתבעים, הגירסה, שלא קרתה התאונה הנטענת, מתחזקת לאור העובדה, שרק שנתיים לאחר התאונה הנטענת הוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי.

שקלתי את הטענות הללו של הנתבעים, ובסופו של יום על-פי מאזן ההסתברות הגעתי למסקנה, שכן קרתה התאונה הנטענת. על אף, שדליה תבעה את המוסד לביטוח לאומי שנתיים לאחר התאונה הנטענת, 3 ימים לאחר התאונה היא התייצבה בחדר המיון ונרשם (בנספח א' לתצהיר התובעת בעדות ראשית) "נחבלה לפני 3 ימים באגן ובחזה בזמן עצירת אוטובוס". ומה באשר לטענה, שאילו התובעת נפלה באוטובוס, היו הנוסעים מודיעים זאת לנהג? בסעיף 3 לתצהירה בעדות ראשית לא הצהירה התובעת על נפילה באוטובוס, אלא שלדבריה: " האוטובוס תוך כדי עצירה פתאומית גופי הטלטל קשות וקבלתי מכה בגבי התחתון ובצלעות". נשאלת השאלה, אם גירסת  ה"היטלטלות" (לעומת גירסת "הנפילה") היא גירסה חדשה לאירוע הנטען. בסעיף 1 (א) לכתב התביעה תוארה התאונה בלא שצוינה נפילה. נטען שם: " האוטובוס תוך כדי נסיעה עצר עצירה פתאומית והתובעת נפגעה במכה בגבה התחתון ובצלעות". נראה לי, שאין גירסת ה"היטלטלות" גירסה חדשה לאירוע. מכאן נשאלת השאלה, אם גירסת "הנפילה" היא תולדת אי-הבנה מצד נהג האוטובוס. התשובה המתבקשת היא שלילית, שהרי בהודעה על הפגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי החתומה בידי התובעת נרשם " בעת פיזור עובדים נפלה כתוצאה מעצירה פתאומית של האוטובוס." כך גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע עבודה נרשם " נפלה ב - 24.12.95 בדרך מעבודתה בזמן עצירה פתאומית של האוטובוס..." עתה נשאלת השאלה, אם אין לתובעת שתי גירסאות סותרות על אודות התאונה, גירסת ה"היטלטלות", מחד, וגירסת "הנפילה", מאידך. כאן שוויתי נגד עיני את תולדות המקרה מפי התובעת בפרוטוקול הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ביום 11.5.98: " בזמן עצירת אוטובוס בבת אחת נפלתי. עפתי באוטובוס וקיבלתי את הברזל של האוטובוס בגב..." כאן, אמנם, השתמשה התובעת במושג "הנפילה", אך המושג משולב עם התאור, שהתובעת עפה וקבלה מכה בגב. תאור אחרון זה משתלב היטב עם גירסת ה"היטלטלות". כאשר לכאורה התובעת השתמשה בו זמנית בתאור ה"נפילה" ובתאור ה"היטלטלות" סבורני, שאן להבין את הנפילה המתוארת כנפילה לרצפת האוטובוס, אלא שיש להבינה כאיבוד שווי משקל והיטלטלות. במצב זה, שאינו מהווה אירוע דרמטי כנפילה לרצפת האוטובוס, אין להתפלא, שהנוסעים לא העירו לנהג על המקרה. בנסיבות אלו, לפי מאזן ההסתברות, הריני קובע, כי התאונה אכן קרתה.


דחיית התביעה, לפי תקנה 101 לתקנת סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984: האמנם?

3.         לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה הנידונה על בסיס תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן, "תקנות סדר הדין האזרחי") בשל התנהלות התובעת בחוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי משפט. הנתבעים מלינים על זאת, שתוך שהיא נתנה להם אורכה להגשת כתב הגנתם וביקשה לנהל משא ומתן לפשרה התובעת פנתה לשם קבלת פסק-דין בהעדר הגנה.  כמו כן, מלינים הנתבעים על עצם הפניה למינוי מומחה מטעם בית-המשפט, אשר מונה במעמד צד אחד, מקום שקיימת קביעה על-פי דין. הנתבעים הביאו (בעמ' 6 לסיכומיהם) את דברי המלומד גורן, במסגרת הדיון בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, שהשימוש לרעה בהליכי משפט הוא עילה לדחיית התביעה [ראה: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) 142]. ואולם, יש לשים לב, שתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי דנה בסילוק תובענה על הסף, כאשר אין טעם ליתן לאדם את יומו בבית-המשפט. סבורני, שאין בהתנהלות לאחר הגשת התביעה, אף אם אינה ראויה, כדי להביא לסילוק התביעה על הסף (לעומת מתן ביטוי למורת רוחו של בית-המשפט בעקבות התנהלות בעל-הדין לאחר הגשת תביעתו בעת שקילת הצו להוצאות) (השווה: ע"א 813/87 רוטברד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ג (3) 514, אליו הפנה המלומד גורן בספרו: א' גורן, שם , 142]. סבור אנוכי, כי רק אם יש בעצם הגשת התביעה ניצול לרעה של הליכי משפט ניתן לסלק את התביעה על הסף ולמנוע מן התובע את יומו בבית-המשפט.

נזקי התובעת: כללית

4.         א.         כאמור, המומחה מטעם בית-המשפט חיווה את דעתו, שהתובעת סובלת מהפרעה

הסתגלותית, אך שאין הוכחה לקשר הסיבתי בין ההפרעה ההסתגלותית לתאונה. בסיכומיה מתחה התובעת (באמצעות בא-כוחה המלומד) בקורת על חוות דעתו של המומחה מטעם בית-המשפט, כי לא נעזר ד"ר סוכנבר בפסיכודיאוגנוסטיקה, המהווה כלי הערכה אובייקטיבי (סעיף ב.7.ו לסיכומי התובעת). ברם, כמוסבר על-ידי המומחה מטעם בית-המשפט (בעמ' 8 שורות 27-29 לפרטיכל), אם רצתה התובעת בשימוש בבחינות פסיכודיאגנוסטיות לשם אבחון מצבה הנפשי, הרי המומחה הנ"ל הניח, כי מצוקותיה הנפשיות אכן אמיתיות. כך היתה התרשמותו (עמ' 8 שורות 13-14 לפרטיכל). עוד טענה התובעת בסיכומיה, כי קיים יותר מחשש, שהיות ובדיקת הפסיכיאטר מטעם בית-המשפט נערכה למעלה מ-6 שנים לאחר התאונה, שמסקנתו לעניין ההפרעה ההסתגלותית אינה נכונה (סעיף ב'.7.ב לסיכומי התובעת). בקורת זו תמוהה, שהרי התובעת היא אשר השהתה את הגשת תביעתה לבית-המשפט במשך 6 שנים. עוד נקודה לבקורת התובעת בסיכומיה כלפי מסקנות המומחה מטעם בית-המשפט היא, שהמומחה ביסס את העדר הקשר הסיבתי בין ההפרעה ההסתגלותית שלה לבין התאונה על העדר הוכחת הקשר הסיבתי בין פגיעותיה הנטענות לבין התאונה. והרי, לפי טענת התובעת, המומחה עצמו העיד (בעמ' 10 שורות 7-9 לפרטיכל), שיש דחק בתר חבלתי (P.T.S.D. - ג'ט"ל) והפרעה הסתגלותית (AD.D. - ג'ט"ל), שאינם התוצאה של פגיעה גופנית  (סעיף ב'.7.ו לסיכומי התובעת). ואולם, דומה, כי אין בטענה זו, כדי להועיל לתובעת, שהרי מטרתה היא לקשור בין מצבה הנפשי (קרי, ההפרעה ההסתגלותית) לבין חבלותיה בתאונה. עוד ביקרה התובעת בסיכומיה את מסקנתו של ד"ר סוכנבר בטענה, שלא היה מקום, שהמומחה יבסס את העדר הקשר הסיבתי על העדר ההוכחה לקשר סיבתי בידי האורתופדים של המוסד לביטוח לאומי, שהרי, לטענתה, היה צורך בבדיקתה על-ידי ניורולוג, שיבחן את כאביה, ולא על-ידי אורתופד (סעיף ב'.7.ו לסיכומי התובעת). ואולם, הועדה הרפואית המקורית של המוסד לביטוח לאומי כתבה בדו"ח שלה מיום 11.5.98, בין היתר, ש" אין ממצאים חולניים בגב תחתון ולא הפרעות נוירולוגיות בגפיים התחתונות" (הדגשה שלי -ג'ט"ל). בדין וחשבון נוסף של הועדה הרפואית, אשר בחנה את טענת התובעת להחמרה במצבה, כתבה הועדה ביום 23.7.01, בין היתר, " בבדיקה קלינית לא נמצא חוסר נירולוגי". אילו סברה התובעת, שלוקה הקביעה של המוסד לביטוח לאומי או שלוקה בדיקתו, היו בידיה הכלים לתקוף זאת. לא יפעל החסר הנטען בקביעה על-פי דין לטובת התובעת. הגם, שהתובעת, אשר משום מה עתרה לבית-המשפט למינוי פסיכיאטר, עתירה שנענתה, כאמור, מעולם לא העלתה בדל טענה, שהיה צורך בבדיקה נוירולוגית, עד לשלב הסיכומים.

ב.         התובעת נבנית בסיכומיה מעדותו של ד"ר סוכנבר, שיש לו ספקות, אם ההפרעה ההסתגלותית של התובעת נובעת מעברה או מן התאונה (סעיף ב'.7.ו לסיכומי התובעת ועמ' 9 שורות 12-13 לפרטיכל). ואולם, אין להוציא את הדברים מהקשרם. המומחה אינו מחוייב על-פי דין להגיע למסקנתו בלא שיהיה לו שום ספק. עצם קיום הספק בלבו איננו מכרסם בעובדה, שהמומחה מטעם בית-המשפט לא נמלך בדעתו ועמד היטב על מסקנותיו בחוות-דעתו בעת חקירתו הנגדית. לפי התרשמותי מעדותו, אין כל מקום שלא לאמץ את מסקנתו.

            ועוד הערה: טענת התובעת בסיכומיה היא, שגם  כאשר נכותה האורתופדית היא 0%, לפי הקביעה על-פי דין, הרי לא נקבע על-ידי המוסד לביטוח לאומי, שאין לתובעת כאבים ויש קשר סיבתי בין כאביה להפרעה ההסתגלותית ממנה סובלת (סעיפים ב'.3-5 לסיכומי התובעת). ואולם, לטעמי, יש כשל במשוואה זו. הרי, אין המדובר בכאבים בעלמא, אלא בכאבים, שנטענים, כתוצאה מן התאונה (ראה: סעיף 6 לתצהיר התובעת בעדות ראשית). צריך להיות הסבר רפואי לכאביה של התובעת, אשר יקשור בין כאביה לבין התאונה. בהעדר החוליה הזאת, הרי לא יועיל לתובעת להצביע על כאביה ועל ההפרעה ההסתגלותית, ממנה סובלת, כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בעניינה.

נזקי התובעת: ספציפית

5.         א.         בסיכומיה טענה התובעת לנזק מיוחד בדמות הוצאותיה במהלך המשפט (סעיף ו'

לסיכומי התובעת). הא ותו לא. בסיום פסק-הדין נתייחס לעניין הוצאותיה ואם תזכה בדין, תזכה גם בהוצאותיה המוצדקות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ